פרס עינת
|
|
פרס עינת
פורסם לפני
4203 ימים
מאת מארק אנתוני
סה"כ תגובות: 24
תגובה אחרונה לפני: 4192 ימים
בהשוואה לשנה שעברה, הפרס מתנהל בדממה דקה. אבל למי מכם שכותבים - מועד ההגשה הוא בעוד שלושה שבועות! |
|
|
|
|
בהשוואה לשנה שעברה, הפרס מתנהל בדממה דקה. אבל למי מכם שכותבים - מועד ההגשה הוא בעוד שלושה שבועות!
My name is Bambi. You killed my mother. prepare to die.
|
|
|
בתגובה ל: פרס עינת מאת: מארק אנתוני
לא הוגשו סיפורים עד כה?
זה לא שאין לי סיפורים, אבל אחרי כמה הערות שקיבלתי על מה שכתבתי, הדבר הנכון יהיה ללמוד לכתוב, ועד אז, אין לי מה להגיש.
יש לי שאלה: אפשר לשלוח אליהם סיפור שפורסם כהודעה בפורום מד"ב בנענע? הרי המצב לא שונה מסיפורים המפורסמים בפורום כותבי מד"ב בתפוז.
אם כן, אבריש אותו קצת ואשלח.
|
|
|
בתגובה ל: למה דממה דקה? מאת: מוניקה
דממה דקה במובן ששנה שעברה נעשתה עבודה נהדרת בקידום הפרס ופירסומו - ידיעות בוואלה, נוכחות בפורומים ועוד. השנה לא ממש שמענו על הפרס.
בנוגע לשאלה שלך - הפני אותה להנהלת הפרס.
My name is Bambi. You killed my mother. prepare to die.
|
|
|
בתגובה ל: למה דממה דקה? מאת: מוניקה
וואו, כמה עוגמת נפש היתה נחסכת לשופטי תחרויות כאלה אם כולם היו חושבים כמוך... :-) מצד שני, גם אחרי ההערות שלי על מה שקראתי ממה שכתבת, יש כותבים שזקוקים לגישה כזו הרבה יותר ממך.
בזמן שהתלבטתי אם להגיש סיפור הפעם או לא, התגבש אצלי רעיון נהדר שעמד להטות את הכף ל"כן", אבל הוא הלך והתפתח בראש עד שהיה לי ברור שאין מצב להציג אותו כמו שצריך בפחות מעשרת אלפים מילים. אז עכשיו זה "לא", ועם הדדליין ושאר הלבטים שלי... כנראה שאוותר על זה הפעם.
|
|
|
בתגובה ל: "הדבר הנכון יהיה ללמוד לכתוב" מאת: עידו ג
זה אחד מהנושאים שהכי פחות מדברים אלי. חוץ מסייברפאנק אולי.
|
|
|
בתגובה ל: לי בינתיים אין שום רעיון מאת: יעל cwen
גם כשנושאי התחרות היו הרבה יותר כלליים. אבל איכשהו, בסוף תמיד צץ דבר-מה.
|
|
|
בתגובה ל: הרבה פעמים הרגשתי ככה מאת: עידו ג
וחלקם אולי טובים, אבל אין תחושה או מושג איך להעביר אותם, לפחות מבלי עשרות טיוטות.
גם מדי פעם אני מוצא סיפורים קיימים שנשמעים דומים לרעיונות האלה, וזה קצת מוריד מהרצון.
לעיתים יש רעיונות שעולים בשניות שלפני השינה, ונעלמים.
|
|
|
בתגובה ל: אצלי זה הפוך - יש רעיונות מאת: y_welis
מסיבות כמו הירדמות, הסחת דעת וכו', אתה פשוט מתרגל להחזיק פנקס ועט איתך ולכתוב כל רעיון כזה ברגע שהוא עולה, לא משנה מה הנסיבות. בנוסף, אם אתה כבר עמוק בתוך סיפור ועולה לך רעיון שנוגע אליו, רוב הסיכויים שתזכור אותו גם בלי לרשום, בגלל המעורבות הרגשית וכיו"ב.
לגבי סיפורים דומים... ובכן, דרך אחת היא לקרוא פחות :-), ודרך אחרת קשורה לתהליך הגיבוש של העלילה. אצלי, בכל אופן, הרעיון הראשון שצץ הוא לא ה"גרעין" של העלילה אלא, אולי, פיסת מידע בנוגע לרקע, או משפט מפתח, לכל היותר סצנה. הסיפור המלא מתגבש סביב זה בהדרגה, כשבכל פעם נוסף רעיון אחר. בצורה כזו אפשר לבחון כל רעיון ברגע שהוא מגיע ולוודא שהוא אינו קלישאה או מחזור של משהו מוכר.
איך להעביר רעיון - נו, הלא זה הגביע הקדוש של הכותבים מאז ומעולם.
|
|
|
בתגובה ל: "הדבר הנכון יהיה ללמוד לכתוב" מאת: עידו ג
בשנתון אין הגבלת מילים. לא שאני מנסה לרמוז משהו, אבל יש עוד כמעט שנה עד צאת השנתון הבא. ~אמויטקון תמים~
My name is Bambi. You killed my mother. prepare to die.
|
|
|
בתגובה ל: אתה יודע מאת: מארק אנתוני
לעולם אל תאמר לכותב שיש לו כמעט שנה לכתוב משהו... כי אם יקרה משהו, זה באמת יהיה רק בעוד שנה!
סיפורים ארוכים בתכנון דווקא לא חסרים לי, ואם אמצא זמן מתישהו לכתוב אותם בפועל... אבל איפה לפרסם? חבל שאף אחד לא טורח לרמוז איזה רמז! :-)
|
|
בתגובה ל: "הדבר הנכון יהיה ללמוד לכתוב" מאת: עידו גכמעט כל אחד חושב שהוא סופר בפוטנציה, אבל תמיד יש מה ללמוד. יש לי את ספר האוטוביוגרפיה המיוחד שיצא לסילברברג ויש שם כמה סריקות היסטוריות של דחיות שסילברברג קיבל לסיפורים שלו. ספר בהחלט משעשע. נתתי לך לקרוא ולמרקורי שיאמר לזכותם שחזרו אלי עם פירוט למה הסיפור (לא זה ששלחתי לך) לא מספיק טוב, ונתתי גם לסופרת אמיתית שאהבה את הרעיון מאד ואני מעריכה אותה כאדם כן. אין לי ספק שלפחות בביצוע יש הרבה מה לשפר אצלי. ואני תמיד שמחה לשמוע שאתה כותב משהו חדש! ![אצבעלמעלה]( "http://d9qlpzbrupiyk.cloudfront.net/xfxq__w7x7_th_zan(1).gif")
|
|
|
בתגובה ל: צודק מאת: מוניקה
ללא תוכן
|
|
|
בתגובה ל: לא אמרתי שאני כותב, רק שהיה לי רעיון... מאת: עידו ג
כדי לדעת להעריך מראש את כמות המלל של סיפור שטרם נכתב.
שנית, סיפור בראש, זו כבר תחילת כתיבה מבחינתי.
כשעבדתי (פעם מזמן) בתכנות, היתה לנו הפסקה של שעה-שעה וחצי לאכול במסעדות שמסביב לעבודה, ואני תמיד אמרתי שכאני אוכלת אני ממשיכה לעבוד, אפילו עובדת יותר מאשר מול המחשב.
כל כך הרבה באגים פתרתי בדרך לארוחת צהרים, או בחזרה ממנה, או תוך כדי ארוחה.
ההבדל הוא שבעבודה כזאת, אחרי הארוחה אתה מגיע למשרד ומיישם, בעוד בכתיבה, במיוחד אצל אנשים שלא מתפרנסים מכתיבה ויש להם עוד הרבה משימות על הראש, אתה לא מיישם את זה מיד.
אלא אם הופכים את זה להרגל?
|
|
|
בתגובה ל: כנראה שצריך נסיון מאת: מוניקה
ההערכה מראש של כמות המילים. אני מניח שבפועל יהיו סטיות של לא מעט אחוזים, ובוודאי אם אחרוג מסדר הגודל שאני כותב בו בדרך כלל... אבל בהחלט יש כאן עניין של ניסיון. כלומר, אני יודע כמה אירועים "קריטיים" יהיו בעלילה פחות או יותר, וכמה רקע צריך להסביר ולחשוף, ומזה נובעת הרגשה אינטואיטיבית של האורך הדרוש עבור הכל.
התכנון של הסיפור (וגם של תוכנה :-)) אכן יכול להתרחש בכל זמן ובכל מקום. הרבה פעמים אני רושם לעצמי הערות ותזכורות על נייר או במחשב לסיפורים. עדיין, בין זה לבין כתיבה בפועל יש מרחק משמעותי.
|
|
|
בתגובה ל: באמת לא חשבתי על זה מאת: עידו ג
לא מעט מו"לים התעמרו בכותבים, כי הם ידעו שרק כך אפשר להוציא מהם משהו. שווה למצוא אחד כזה.
|
|
|
בתגובה ל: איום בנשק יהיה אמצעי טוב להתחיל בכתיבה מאת: y_welis
כי איזה כותב שפוי יילך לחפש מישהו שיאיים עליו בנשק? :-)
|
|
|
בתגובה ל: אבל זה כבר ביצה ותרנגולת מאת: עידו ג
מתי בפעם האחרונה נתקלת בכותב שפוי?
My name is Bambi. You killed my mother. prepare to die.
|
|
|
בתגובה ל: מצד שני מאת: מארק אנתוני
ללא תוכן
|
|
|
בתגובה ל: ...חוץ ממני, אתה מתכוון? ;-) מאת: עידו ג
ב"מספר החיה" יש ציטוטים בראשית כל פרק. אחד מהם, ואני מצטט מזיכרון, הוא משהו בסגנון "הבה ישמור כל איש על אשליותיו"
:)
My name is Bambi. You killed my mother. prepare to die.
|
|
|
בתגובה ל: אבל זה כבר ביצה ותרנגולת מאת: עידו ג
זה מצער, אבל לא מעט כותבים מעולים לא חשבו שהם טובים, או שכתיבה צריכה להיות העיסוק הראשי שלהם.
לאלה מהם עם מזל, היו חברים או עמיתים שידעו לאלץ אותם להשקיע (אפילו לטולקין היה ק. ס. לואיס).
|
|
|
בתגובה ל: מישהו שיעריך אותך... מאת: y_welis
את טיב הכתיבה שלי אחרים ישפטו... בכל אופן, במקרה שלי זה לא שאני לא רוצה לכתוב - זה שאני יודע שאני לא אוכל ללכת עם זה למכולת, ויש לי משפחה לפרנס. אולי, כשאשלים את הספר, התמונה העגומה הזאת תשתנה קצת.
|
|
בתגובה ל: איכשהו, אני לא רואה את מוניקה עם רובה  מאת: עידו גלמערוך!
|
|
|
|
|
בתגובה ל: אוי, רק עכשיו שמתי לב למערוך. נראה מפחיד. מאת: יעל cwen
ללא תוכן
|
|
|
 |
מאמרי הקהילה
.jpg) |
ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור / מארק טוויין - חוות דעת מאת סיגליתי
זהו ספר נהדר אחד המענגים שקראתי מזה זמן מה, גם אם נראה שנהניתי מהספרים האחרונים שקראתי, הספר הזה שמר לי כנראה הנאה מיוחדת.
14/9/2009
|
 |
סטרוגנזה - עיר המסכות / מרי הופמן - סקירה מאת סיגליתי
במסווה של גלימות קטיפה ומסיכות, הסופרת אורגת עלילה של שלטון, תככים, מזימות, בגידה, כישוף ואהבה, בשילוב אחת המשפחות הידועות ביותר במאה ה-16.
20/8/2009
|
 |
גילדת הקוסמים מאת טרודי קנבן - חוות דעת של טרישנמרנדו קפטה
הספר הזכיר לי הרבה נריטיבים דומים ומשתמש בכל הקלישאות שאפשר.
הסיפור מתרחש בעיר המזכירה את ימי הביניים באירופה.
15/8/2009
|
 |
צייר המלחמות מאת אור גראור - חוות דעת של מוניקה
קול שונה: מעין הימצאות בו זמנית בשני עולמות, כאילו רגלי הקורא נמצאות אחת בעולם מציאותי והשניה בעולם דמיוני, הקרקע אינה יציבה, והמוח מגשר בין העולמות השונים
30/7/2009
|
.jpg) |
חרש החורף מאת טרי פרצ'ט - סקירה מאת סיגליתי
חרש החורף הוא הספר השלישי בסדרה ומסתבר שגם האחרון. בספר זה טיפאני כבר בת שלוש עשרה, היא ממשיכה את התמחותה במכשפנות אצל מכשפה זקנה וותיקה מאד, אשר לוקחת אותה לצפות בריקוד של רוח החורף עם גבירת הקיץ.
13/6/2009
|
.jpg) |
לב של דיו מאת קורנליה פונקה - סקירה מאת סיגליתי
דמיינו שהדמויות היו מתממשות לנגד עיניכם בזמן הקריאה. את מי הייתם רוצים לפגוש לו הייתם יכולים לבחור?
11/5/2009
|
.jpg) |
הבריון של ארצ'ר מאת דיאנה ווין ג'ונס - ביקורת מאת סיגליתי
ספר ילדים חביב מאד, המון הומור וסיטואציות מצחיקות, דמויות צבעוניות, וכך גם החפצים. התרחשות האירועים בו מהירה וקצבית, ולקראת סוף הספר הקצב מתגבר.
1/5/2009
|
.jpg) |
Sirius מאת Olaf Stapledon - סקירה וחוות דעת מאת מוניקה
סיריוס הינו כלב משובח חצי בן אדם, יצירתו של מדען שגידל אותו בעזרת אשתו, כאח תאום לבתם פלאקסי. זהו ספר על היחסים החזקים, האהבה והפער בין השניים, ועל הטוהר שנאלץ להתמודד עם עולם לא קל.
30/4/2009
|
 |
פרסי ג'קסון וקיללת הטיטאן מאת ריק ריירדן - סקירה וחוות דעת מאת סיגליתי
הספר השני בסדרה היה קצת חלש בעיני, אבל הספר הזה פשוט מצויין.
28/4/2009
|
 |
ג'ונתן סטריינג' ומר נורל - סקירה וביקורת מאת סיגליתי
הסיפור מתרחש באנגליה של המאה ה - 19 במהלך המלחמה מול נפוליאון. המלך ג'ורג' מטורף לגמרי וקסם אמיתי לא נראה בארץ מזה מאות בשנים, כאשר המלך העורב שלט בשלושת הממלכות.
15/4/2009
|
 |
ארץ פלאות קשוחה - ביקורת מאת טרישנמרנדו-קפטה
ספר זה הוא מעין ספר סייבר פאנקי בתוספת מסעות מוחיים.
14/4/2009
|
 |
מגן הלהט - ביקורת מאת פנריר
לאחר שמצאו את כפפת הזעם, מגלים הוגו וחבריו שישנם עוד שני חפצים שניתנו למלאכים למשמרת על ידי האלים, בסופן של מלחמות האלים – כפפת הזעם, מגן הלהט (מכאן השם), ושרביט החרון.
14/4/2009
|
 |
פרחי הריק - ביקורת מאת hungarfield
פרחי ריק הזכיר לי טיפה את בהתחלה את אלמוות בע"מ, אבל די מהר רואים שזה לא הכיוון, ומתחילים לגלוש בסלאלום למתקדמים שסוואנוויק מציג לנו.
14/4/2009
|
 |
הידרומניה - ביקורת מאת מוניקה
ספר מד"ב סייבר פאנק ישראלי טהור, אם כי, בתוך תוכי אני מרשה לעצמי להגדיר את הספר כספר מתח-בלשי על רקע עתידני של ישראל בת ה-120.
14/4/2009
|
 |
רוברט סילברברג - ביקורות מאת מוניקה
מקבץ לינקים לביקורות וחוות דעת של מוניקה, לספרים מאת רוברט סילברברג.
14/4/2009
|
 |
מישורי הטבח - ביקורת מאת פנריר
העלילה מתחילה בדיוק במקום שבו מסתיים הספר השני, מספר ימים לאחר מכן, מיד אל תוך מאבק הכוחות והמלחמה המתנהלת ברחבי יבשת פולריאן, בין צבאותיו של גילהר לבין שאר הממלכות, אשר ניצבות כל אחת לבדה כנגדו.
14/4/2009
|
 |
תחית האגדות - ביקורת מאת פנריר
ממליץ לכל אוהבי הפנטסיה בארץ, גם אלה שלא אוהבים פנטסיה נוסחאתית. בנוסף, אשמח לראות עוד יצירות של הסופר הזה, שנכתבו בתקופה יותר מאוחרת בחייו.
14/4/2009
|
 |
ג'ונתן סטריינג ומר נורל - ביקורת מאת רביב מ
הספר מומלץ למי שאוהב פנטזיה אנגלית ואין לו רתיעה מספרים ארוכים. הכתיבה מרשימה מאוד והתרגום מוצלח, אבל למרות זאת חיכיתי לא מעט פעמים שיקרה משהו, שתהיה איזו תפנית, שיהיה משהו שירגש אותי או ימתח אותי, וזה לא קרה מספיק.
14/4/2009
|
 |
סוד הקלפים - ביקורת מאת מוניקה
הקלפים חיים אי שם ויש להם חיים מאד מסודרים, מלבד לג'וקר.
15/4/2009
|
|
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
