בתגובה ל: שרשור סרטים חדשים בקולנוע מאת: מוניקה
לעומת 2012.
כל כך הרבה דיברו על הסרט הזה שהרגשתי שאם אפספס אותו בקולנוע, לא אסלח לעצמי.
קראתי דעות ברשת שהיו לרוב קיצוניות: "חרא של סרט" לעומת "וואו".
שמעתי שזה עוד סרט סוף העולם, ראיתי את הטריילר, הבנתי שהוא די תבניתי מבחינת סרטי סוף העולם, ועדיין! רציתי לראות אותו.
למה? בשביל האפקטים, אלא מה. ומי שלא נהנה מהם, אני מצטערת בשבילו.
אבל אתם יודעים מה? זה לא רק האפקטים. למשל הדמות של צ'רלי שבתה אותי ויש לי הרגשה שהייתי עושה כמוהו. וזה מביא אותי לשאלה, מה אתם חושבים שהייתם עושים במצב הזה?
אגב, הוא לא קל. כאבה לי הבטן רוב הסרט, הייתי במתח נוראי.
האפקטים כן היו מוצלחים ומשכנעים.
דמויות הרוסים היו משהו! הבדיחות גם היו לא רעות בכלל, אם כי לא הרבה מדי, אבל בעצם אם היו יותר, זה היה מקלקל.
שלוש שעות של סרט, כאשר חצי שעה מיותרת בגלל הקטעים הקיטשים הצפוים. אבל השחקנים שיחקו טוב מאד, אני חושבת שכולם שיחקו טוב מאד. ואפילו העלילות הקטנטנות על רקע האסון היו לא רעות.
גם כאן, כמו במלחמת העולמות, כמו במשפחות הנורמליות של היום, יש את הגרוש, שלוקח את הילדים אליו לכמה ימים בלה בלה בלה והבעל של גרושתו בלה בלה בלה, ובכל זאת היה לא רע.
אולי בגלל שידעתי מראש, לא התרגשתי מזה.
רק לא הכינו אותי לעוצמה של האפקטים ולכאב הבטן שהיה לי.
צפיתי לא מעט ממה שעמד להתרחש, וזה לא קלקל לי את ההנאה.
אני כל כך שמחה שראיתי אותו על מסך גדול. לדעתי, לצפות בו על מסך קטן, זה להיות לא פייר עם עצמך.

וכמובן, חפשו כותר ספר מד"ב מפורסם, מצוטט שם!

בתגובה ל: מה שאתם רואים בבאנר זה משחק ילדים מאת: מוניקה
ללא תוכן

בתגובה ל: התכוונת ל-2012? מאת: y_welis

ברשת, ובכל זאת אנשים ממשיכים ללכת לקולנוע, ואגלה לך סוד: אני מוכנה לראות אותו שוב על מסך גדול כמו הסינמקס.

בתגובה ל: כן, לסרט 2012 שמקבל כל כך הרבה ביקורות שליליות מאת: מוניקה
אולי אראה אותו השבוע (יתכן שברביעי). אם תרצי להצטרף - your welcome.

כדאי שתהיה איזו סערה טובה בחוץ, אבל כנראה שהשבוע זה לא יחזיק עד אז - היה לי המזל לראות ב-05' את סרט האסונות הקודם של אמריך, 'היום שאחרי מחר', בדיוק כשבחוץ היתה סופה רצינית: השילוב היה נהדר.

בתגובה ל: הוא עוד מציג שם (בסנינמאקס) מאת: y_welis
ראינו אתמול את הסרט, אני שוקל להצטרף לכת המטורפים שנהנו ממנו (אולי למזג אותה עם כת המטורפים שנהנו מהסרט של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה?)

בתגובה ל: 2012 מאת: eyalg
ואנחנו כבר שניים בכת הזאת: 2012 והטרמפיסט.

בתגובה ל: good for you! מאת: מוניקה
אז אני רק חצי במועדון.

בתגובה ל: את 2012 מאד אהבתי ואת המדריך מאד לא. מאת: SciFiFan
איזה מועדון בראש שלך? אנחנו מדברים על כת....
ואנחנו אומרים את זה בלחישהההההה
וכשנהיה מספיק אנשים בכת הזו, נבוא אליך ונכריח אותך לצפות בטרמפיסט עד שתאמר "כן, כן! סרט טוב, למה לא? בטח טוב, בטח!!"

בתגובה ל: יש לך נטיה ליפות דברים מאת: מוניקה
שאפשר לא להינות מסרט של אלן ריקמן (גם אם הוא רק תורם קול לרובוט) ממש מפחידה

בתגובה ל: שרשור סרטים חדשים בקולנוע מאת: מוניקה

http://www.filminfocus.com/focusfeatures/film/9/splash/

כנראה שאראה אותו היום.

מישהו ראה כבר??

בתגובה ל: איך זה שלא ראיתי הודעות על הסרט "9"? מאת: מוניקה
ללא תוכן

בתגובה ל: די נקטל בפורום השכן (גרפיקה טובה, תסריט עלוב) מאת: גולי233
לפי הטריילר התסריט באמת נראה לא משהו, אבל קיוויתי שיש בו משהו נוסף שנעלם ממני בטריילר.
קבעתי לראות אותו הערב. מקסימום נבחר סרט אחר במקום.
בכל מקרה, בא לי לראות את הסרט בגלל התמונות היפות, שעובדות על היצירתיות שלי בתת מודע, יום וגם לילה :) (חלומות).

בתגובה ל: די נקטל בפורום השכן (גרפיקה טובה, תסריט עלוב) מאת: גולי233
דווקא נהניתי מהסרט, מצאתי בו איזו אפשרות לחור בעלילה, אבל אפשר לתרץ את זה. באמת שהאנימציה והצלילים עושים את כל העבודה. מהבחינה הזו זה היה מדהים.
אבל הנה דרך אחת לשפר את הסרט: להקרין אותו עם הרעשים של המכונות והחפצים וכו', אבל במקום המלל והדיבור היקרים בהם הושקע כה הרבה, להשמיע מוסיקה טובה, מוסיקה שתתאים לאפקטים ולתאוות העיניים שיש בסרט הזה.
והנה דרך אחרת, לא בדיוק לשיפור הסרט: רק להשמיע את הפס-קול. מן הסתם, זה יהיה סתם סיפור, בלי היופי והדמיון של העולם המובא בסרט זה.

בתגובה ל: אני יודעת איך אפשר לשפר את הסרט מאת: מוניקה
בהשאלה מקומדיה לא ז'אנרית דבילית ומצחיקה בטרוף. אתם מוזמנים לנחש.

יש שם איזה ג'אנקי שחוזר ואומר
Did you ever try [any activity]... on weeeeeed?

בתגובה ל: "לראות אותו on weed?" מאת: גולי233
ואני מנחשת שדיברת על land of the lost?
סליחה על הבורות, הוא שיחק כבר בקולנוע?
הסרט הבא שאראה הוא זומבילנד. יש מבצע בסינמה סיטי באמצע השבוע לכרטיס שני חינם, אני מתכננת על קצב של סרט אחד בשבוע.
אני מאד מקווה ש-land of the lost עדיין לא החל להציג, ושראית אותו ברשת - מה שאני לא אעשה, כי אני אוהבת את המסך הגדול.
ואם לא ניחשתי, לאיזה סרט התכוונת?

בתגובה ל: לאאא, זה יעשה טריפ רע מאת: מוניקה
לא ראיתי Land of the lost אבל אולי עכשיו אראה...

בתגובה ל: שרשור סרטים חדשים בקולנוע מאת: מוניקה
אתמול לפני הסרט "קירות" הספקתי לראות פרסומת של הסרט החדש שרלוק הולמס.
גם שחקנים אהובים, רוברט דאוני ג'וניור וג'וד לאוו, גם האגדה האהובה על חובבי הז'אנר, וגם ז'אנרי?
אני חוששת שזה טוב מדי!
רשום ב-imdb שיגיע ב-31 דצמבר לארץ.
מישהו ראה כבר בצורה פיראטית ויכול לתת ציון?

תמונה טובה כאן: http://www.imdb.com/media/rm457739776/tt0988045

בתגובה ל: Too good to be true מאת: מוניקה
לקחו דמות קלאסית ונתנו לנו פאנצ'ליינס הוליוודים משומשים.
מכירים את הקטע הזה שדמות בסרט אומרת בקול רם משפטים לעצמה? (עאלק מצחיקים)

אני אתפלא מאוד אם זה יתברר כסרט טוב. קיבלתי רושם שלילי ביותר.

בתגובה ל: הטריילר להולמס היה פאתטי בעיני מאת: גולי233
אבל הם בכל זאת מדליקים ביחד.
ושמת לב איך שני גברים ואישה זה כמעט תמיד הרכב מנצח בסרטים?

בתגובה ל: ואני קיבלתי חשד מאת: מוניקה
בזכות דאוני ג'.ר.

ואגב טריילרים לאחרונה פשוט הורסים סרטים. אותי הם משכנעים יותר שלא כדאי לראות.

אגב שרלוק - שווה לבדוק סרט ישן עם ג'ין ויילדר המצחיק (אחד מאנשי מל ברוקס, וגם קומיקאי בזכות עצמו), בשם 'אחיו הצעיר של שרלוק הולמס' (מ-74'). ראיתי את זה כילד ומאוד התרשמתי, וגם אח"כ זה נשאר טוב.

בתגובה ל: אולי זה יהיה מעניין מאת: y_welis
כדאי להזכיר את:

"חייו הפרטיים של שרלוק הולמס" מ-1970 של בילי ויילדר (כך שההומור מובטח) ואפשר לראות את כריסטופר לי בתפקיד משעשע של מיקרופט הולמס

ו"ללא רמז" פארודיה די משעשעת מ-1988 (למי שאוהב פארודיות) בה דווקא ווטסון הוא האיש עם השכל, והולמס דמות די ייצוגית וטיפשה.

בתגובה ל: עוד מסירטי הולמס מאת: eyalg
עמיתו לסרטי דראקולה, פיטר קיושינג, היה גם הולמס טוב באחד מ'כלבם של בני בית באסקרוויל'.

בתגובה ל: Too good to be true מאת: מוניקה

זו הכותרת של הכתבה בישראל היום שמביאה בין היתר ראיון עם השלישיה המענינת גאי ריצ'י בימאי הסרט, רוברט דאוני ג'וניור aka שרלוק הולמס, וג'וד לאו aka ד"ר ווטסון.

הנה כמה פנינים מהכתבה:
מראיין לדאוני: אתה חושב שהצלחתם לשמר את הרוח של הספרים?
תשובה:.... סרט שמכבד את המורשת אבל הולך עם הזמן.

לפי הכתבה הסרט שכבר הוקרן בלונדון הוליד כמה ביקורות פושרות, הנה אחת מהן: "ג'יימס בונד עבר לגור במאה הקודמת ולא הודיעו לי?".

למה אני מביאה את המשפטים האלה? כי אני רואה משהו משותף בין ממזרים חסרי כבוד לבין שרלוק הולמס החדש.
משהו קורה לקולנוע, סוג חדש של תסריטים. אמנם שרלוק לא היה קיים, או לפחות אין הוכחה לכך, כמו שהיטלר ושנאת היהודים, אבל בשני המקרים לוקחים משהו שברור ומקובע וידוע, ונותנים לו אפשרות קיום אחרת. אצל ממזרים חסרי כבוד - אולי עולם מקביל אחר, ואצל שרלוק הולמס - סיפור מזווית אחרת, אבל ממש שונה? כאילו גאי ריצ'י והתסריטאים (לא קראתי עדיין מי אחראי על התסריט) השאילו את שרלוק הולמס, כמו שמשאילים כלי עבודה, כדי לבנות משהו טיפוסי לסרטי גאי ריצ'י?
אני פשוט רואה נטיה בקולנוע לשכתוב, לאלטרנטיביות, אבל עם הרבה ביצים וחוצפה, עד כדי חילול קודש, רק מה, יש סיכוי שחילול קודש זה ימצא חן בעיני רבים.

אני לא חושבת שהוא הולך להיות להיט, הסרט הזה, אבל אני משוכנעת שלא אהיה היחידה שלא תישאר אדישה אליו. ולו רק בשל האחווה שנראה כי נוצרה שם בין השלושה הנערצים והמפקפקים האלה.

וסתם קוריוז: מלים כתובות בעברית "צדק" ו-"שלמות" מופיעות בסרט. הבימאי נשאל למה וזו תשובתו: "כשיצרנו את העולם המסתורי שבו פועל הולמס קיבלנו השראה מהעברית, שהיא שפה מלאת מסתורין בעיני. חשבתי שזה יכול להוסיף ממד של מסתוריות לעולם האפל של הדמויות השונות."
ואני אומרת: רק שלא יאשימו אותנו שוב בנסיון להשתלט על העולם.

בתגובה ל: Too good to be true מאת: מוניקה
אני אלך רק אם אקבל דעות חיוביות מאנשים שאני מעריכה את הטעם שלהם.

בתגובה ל: הטריילר נראה אסון מאת: יעל cwen
ובכל זאת, גיא ריצ'י, הנעים לי עד מאד במספר סרטים.

בתגובה ל: שרשור סרטים חדשים בקולנוע מאת: מוניקה
* התנצלות לאיתן שראיתי בלעדיו, אסביר בהזדמנות ראשונה. מוכנה לראות שוב!

קודם כל תכינו את עצמכם למשהו לא רגיל.
אל תסווגו אותו כאימה, ואל תסווגו אותו כקומדיה/פארודיה.
היו פתוחים למשהו שונה. משהו משוגע שמעלה חיוך על הפנים. הפנים שלי לפחות.

מן הפרסומות ברור שמדובר ב"וירוס" שהפך את האנשים לזומבים, ואתה נדבק, אם אתה ננשך, וכל שנותר עכשיו זה לשרוד ולא לתת לאף אחד לנשוך אותך.
והסרט מלווה כמה ששרדו, והם נפגשים בדרכים ומקומות שונים.
כבר מהכתוביות המיוחדות, לא כתוביות התרגום, רואים שזה שונה, אולי בסגנון קומיקס, אבל אני לא בטוחה.
עכשיו דמיינו לכם סוף עולם בו מותר *הכל* אבל ממש ממש *הכל*. ויש בסרט הזה יצריות שלא ראיתי למשל ב"אני אגדה" שגם שם הוא יכול לעשות הכל.
פה פשוט עושים הכל בכייף ובהומור. אולי לא תחשבו שזה מצחיק, אבל אתם טועים. יוצרי הסרט לא התכוונו בכלל להגעיל או להפחיד אותנו: המעיים שנאכלים מול עיניך, עשויים מפלסטיק קשיח בכלל לא גמיש. כן, פארודיה לסרטי אימה למיניהם.
וודי הרלסון, וואו, הוא גם נראה טוב, גם משחק טוב, אני חוששת שהוא תפור על התפקיד הזה, ואני חוששת שאם יקרה כזה זומבילנד, הוא יתנהג בדיוק כמו בסרט. כמה שזה מתאים לו.
גם השחקן השני שיחק טוב, הוא נכנס חזק לטיפוס ההססן חשדן חנון מסכן מתוק.
הקטע עם שחקן הוליווד המפורסם היה ממש טוב, חימם את ליבי :-)
העלילה – מאד מצאה חן בעיני.

לקחו אותנו בסרט לקצוות שלא חלמנו עליהם, והראו לנו כמה שזה יכול להצחיק. והכל מבוסס על התרבות של משחקי מחשב אלימים סרטי אימה ואלימות ומה לא.

אולם הקולנוע היה מלא בילדים בין גיל 10 ל-15 (שאלתי מה גילם) והם צרחו כל הזמן. זה היה טוב :-)

אני ממליצה מאד על הסרט, למי שבא לו לצחוק ולפרוק בדמיונו אגרסיות.
רק אל תידבקו בהליכה הזומבית לאחר מכן.

בתגובה ל: איך ליהנות מהסרט זומבילנד מאת: מוניקה
אז שבוע הבא, קבענו.

בתגובה ל: איך ליהנות מהסרט זומבילנד מאת: מוניקה
אמנם ראיתי באיחור רב: UP - למעלה.

מה מיוחד בסרט הזה מלבד הצבעוניות והצחוקים?
הרעיונות, כלבים מיוחדים, ציפור נדירה, חוקר מוזר ומשונה, וקיבוע הסיפור בתוך סיפור אחר רציני ונוגע ללב.

אני חושבת שכל מה שקשור בדרום אמריקה בקולנוע של השנים האחרונות, היה מוצלח, ואני מתכוונת לכל הסגנונות, לא רק מצויר כמו אל דוראדו למשל.

האיזור הזה לא נסקר מספיק בסרטים. איזור צבעוני עם שרידי תרבויות מסקרנות, על רקע נופים שגורמים לך לקחת נשימה עמוקה ולשחרר לאט.

אבל מה שהכי הרבה אהבתי בסרט הזה הוא ההומור בתוספת יכולות מעוררות הפליאה של המאיירים להמציא תגובות ציפוריות-אנושיות. חוץ מזה שציפורים המופיעות לאחרונה בסרטי אנימציה, מצחיקים אותי מאד, כמו היונים בסרט "בולט".

ובלי שום קשר ולא ז'אנרי, המלצה לתערוכה ששווה לבקר בה: עדות מקומית.
מדובר בתערוכת world press, צילומי עיתונות של השנה האחרונה. הנושאים שם מגוונים מאד, הצילומים באמת טובים (מלבד אחד שלא הבנתי מה הוא עושה שם עדיין) וזה טוב גם לידע כללי, ריענון והצתת סקרנות אצל המבקר.
התערוכה מתקיימת במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, אני ממליצה להגיע בשעות המוקדמות של הפתיחה, יש לא מעט אנשים בהמשך היום.

בתגובה ל: שרשור סרטים חדשים בקולנוע מאת: מוניקה
הודעה זו מופנית אך ורק למי שראה כבר את הסרט. כוונתי לרכז בהודעה זו את הסיבות בגינן הסרט כל כך מוצלח לדעתי ולטעמי, וכמובן שצפייה מהנה בסרט זה תתאפשר אך ורק בקולנוע, בתלת מימד, וכדאי מאד לראות בקולנוע שמתמחה בתלת מימד. אני מכירה רק אחד כזה באזור המרכז: קניון איילון.

אחד הדברים שאהבתי הוא השילוב של צילום רגיל עם אנימציה של עולם פנטסטי. לא שמתי לב מתי עברנו מהעולם המציאותי לעולם הפנטסטי. סרט לעומת אנימציה. היו קטעים שנראו מציאותיים לגמרי, למרות פה ושם גדג'טים עתידניים. היו קטעים מעורבים של מציאות ופנטסיה, והיו קטעי אנימציה טהורה, והמעבר בין שלושה קטעים אלה איננו מורגש.
דבר זה הגיע לשיא במלחמה בין שני הגזעים, בין שני סוגי הלוחמה. היה פוקוס חזק על ההבדל בין מכונות מתכתיות קרות ואימתניות לעומת חץ וקשת, דהירה על ציפורים שכמותן הקולנוע לא ראה עד כה, ולוחמים כמעט עירומים לעומת לוחמים מצוידים ומאובזרים. ישבתי פעורת פה על השילוב של סרט ואנימציה בעשיה אחת, ללא תפרים נראים לעין, עם זרימת תנועה מושלמת.

דבר אחר שאהבתי היה הדמיון למה שקורה לנו היום ברשת. יש אנשים שמכורים למשחקי מחשב, הם ממש חיים בתוכם ושוכחים מי הם באמת במציאות. כל הזמן חיכיתי שהם ייפגשו בצורה האמיתית שלהם, חיכיתי שהיא תחזיק את ג'ק הקטן והנכה בידיה, ותראה מי הוא, והוא יראה מי היא לעומת צורתו האמיתית. וכשזה קרה, זה הרגיש לי כמו מפגש במציאות עם אדם שיצרת איתו קשר ברשת, והוא מכיר אותך אחרת. והנה, רגע האמת הגיע, האם נעבור אותו בשלום? האם נהיה חברים גם אחרי שנראה אחד את השני? זוכרים איך היא אמרה לו פעם אחת והוא אמר לה I see you. האישיות חשובה כאן והיא עברה גבולות וניצחה במקומות שאינם ביתה מולדתה. כשהיא החזיקה אותו בידיה זה הרגיש לי כאילו שני אנשים משני מקומות שונים בעולם, שמשחקים יחד במשחק רשת ולשניהם דמויות גיבורים משלהם, נפגשים פתאום במציאות, ומוצאים שהם באמת אוהבים אחד את השני. לא סתם נבחר שם הסרט Avatar.

הדבר הבא עליו אני רוצה לדבר הוא המשחק. כולם שיחקו מצוין ויותר מזה: הם נבחרו בקפידה והתאימו לתפקידים שלהם. המפקד שרוט הראש, גרייס, ג'ק, המפקד הגבוהה יותר הצעיר, הטייסת, החבר השני במשימה שקינא בו בהתחלה. המחשק לא עבר לידם. הם היו הסיפור. קשה לי להוציא אותם משם ולתת להם חיים אחרים.

כמה דברים קטנים:
הבדיחה, שהיא בדיחה לישראלים בלבד, על הזמרת הטובה נינט, היתה ענקית, ולא איכפת לי שלא היתה מכוונת.
שם העץ/נשמה דמה מאד לשם אלוהים בתנ"ך.
בגלל הגרפיקה המדהימה היתה אפשרות לרדת לפרטים הכי קטנים, ואפילו קטעי הוידאו לוג היו מרתקים מבחינתי. בקטן מאד ראיתי בפינת המסך את השנה: 2154. הכל שם תיזז בפרטים קטנים עליהם חשבו ועליהם לא ויתרו.
ובפורום אחר קראתי משהו שלא שמתי אליו לב: נאבי לא מגרש נאבי – משפט שנאמר בסרט.

על העלילה דיברנו הרבה, ובכל זאת רוצה לציין שלדעתי הסרט התבסס בכוונה על עלילה פשוטה ומוכרת (פוקהונטס, רוקד עם זאבים). הסרט הזה ביקש להדגיש את גדולתו של הקולנוע בתחום המיוחד לו: ויזואליות וקול. הוא הראה, לכל מי שעשה לעצמו טובה וראה בקולנוע תלת מימד, שאפשר להינות עד מאד מסרט שעלילתו פשוטה. הוא הוכיח שהיופי כן קובע. טוב, מבחינתי, לא רק היופי, אלא גם האופי. וכפי שכבר כתבתי, אבל אני מציינת שוב כדי לרכז הכל יחד, לצפות בסרט הזה היה מבחינתי כמו לראות את אורות הצפון או ליקוי חמה או נפילה של אסטרואידים לכדור הארץ. לא איכפת לי באותו רגע של צפיה מדהימה איזה אל או כוח מיסטי גרם לזה, אם בכלל. ממש לא.
ויחד עם זאת היו דברים חכמים בעלילה. עצם השימוש בנכה שממלא את מקום אחיו התאום, היה גאוני מבחינתי. זה איזן בצורה מושלמת את העולם השני, שם הוא היה כל יכול. זה לא שיעמם. המוות של גרייס והדרך בה נפחה את נשמתה היתה רעיון מבריק לבאות אחריו ולמעבר של ג'ייק לעולם של פנדורה. היו הרבה קטעים שלמרות פשטותם, היפנטו אותי באופן הצגתם למסך. למשל כשהיא קוראת לציפור שלה. הקריאה שלה הפתיעה אותי, לא היה הסבר מקדים, לא התעכבו סתם על קטעים כדי להאריך ולהשוויץ בזמן זה ביכולותיהם הגרפיות.

את הגרפיקה כבר העלילו כולם ובכל זאת... הציפורים עצמן, נראו לי כמו יצאו מתוך ציורים פנטסטיים איכותיים ביותר. המדהים כאן הוא שהציורים האלה מתחילים לנוע לך מול העיניים, ואין דופי בתנועה. מעופן יחד עם בחיריהם על גבם, מנע ממני כמה נשימות. זה היה נראה אמיתי מדי. המציאו עבורם תנועות מיוחדות, נטיות משלהן, והלכו עם זה עד הסוף, כאשר רוכביהם מתאימים עצמם לתנועות ונטיות אלה.
הסרט הזה בא להזכיר לאנשים לאדם למה הוא כן צריך ללכת לקולנוע, כי מה שהוא מצליח להעביר לצופה לא עובר בהצגת תיאטרון, לא על מסך טלויזיה + מערכת סאונד הכי איכותיים שקיימים היום, לא בתסכית ולא במחשב. הוא מחזיר לקולנוע את היוקרה שאבדה מאז המסכי הביתיים האיכותיים והאינטרנט.

הסרט הזה הוא כמו אינפוזיה של דבר מה טוב שקל להתמכר אליו, והוא רק אשליה, ויזואלית. אבל הוא עושה את זה הכי טוב שנעשה עד כה, וכאן גדולתו.
כדאי לעושי הסרטים לעבוד כבר על הלהיט הבא. מכיוון שהצופים כבר יודעים במה מדובר, כבר עברו את החוויה של הנאה ויזואלית (וסליחה שאני חוזרת על המילה הזו שוב ושוב, פשוט אין אחרת), אפשר עכשיו לעבור לדבר הבא: אולי עומק עלילה, אולי סרטי הולוגרמה ובעקבותיהם שינוי הצפייה בסרטים.
אני רק מקווה שהתחפושות בפורים הקרוב לא ישכיחו מלבבות הצופים את ההנאה הקולנועית, איזה סרט עשה להם את זה לראשונה.

בתגובה ל: Avatar – רק למי שראה מאת: מוניקה
חזותית זה סרט מדהים, אבל העלילה מטופשת, קלישאית וכתובה גרוע. גם קלישאות בסגנון פוקהנטס אפשר לכתוב בצורה טובה. אלוהים אדירים, יש שם נאום לפני הקרב שהיה גורם לי לזרוק אבנים על מי שנשא אותו. אני לא דורש משהו ברמה של נאום סנט כריספין, שייקספיר הוא שייקפסיר, אבל קח מישהו מצוות הכותבים של סורקין ב"הבית הלבן" שידעו איך לכתוב נאומים. אלוהים אדירים, לך לכותבי הנאומים של קליטון או אובאמה.

והסרט הזה זעק בקול רם לאיזה דמות סטיב בושמית שתכניס כמה הפוגות קומיות בדבר הזה שלוקח את עצמו ברצינות מחליאה כמעט.

הם ניסו לבנות עולם לכל פרטיו ודקדוקיו, ונפלו שוב ושוב בפרטים מטופשים. אם לכל בעלי החיים שם יש שש גפיים, למה רק לנאבי יש ארבע?
עידו כבר דיבר על ההרים המעופפים והיו שם עוד כל מיני שטויות.

המשחק היה סביר, אבל זה בעיקר בגלל שהדמויות היו פשוטות להפליא ולא דרשו באמת אתגר מהשחקנים.

כל החזותיות הזאת הייתה מדהימה, אבל בשלב מסוים היא פשוט לא מספיקה. אי-שם, בערך שעה לפני הסוף, היה קטע של fade to black בסוף אחת המערכות בסרט וילדה קטנה בשורה שלפני אמרה בקול רם "זהו, נגמר הסרט". רציתי למחוא לה כפיים.

בתגובה ל: אם לצטט את אלתרמן - היה רע לתפארת מאת: מארק אנתוני
אגב, לאיזה אלתרמן אתה מתכוון?

אם כבר ציטוטים, הנה כמה מהם, גם מעיתון ישראל היום של הסופ"ש, מאת נחמן אינגבר:

"עצה טובה: להשאיר את האינטליגנציה והחוש הביקורתי בבית, לשים משקפיים מבטלי חוש מודעות, ולצלול, פשוט לצלול, אל תוך הסרט, לחוות, לחוות, לחוות, ולשכוח הכל."

"הסרט צדקני, מתחסד, עוסק באמירות היסטוריות-פוילטיות שטוחות ומוכרות לעייפה על ההיסטוריה של ארה"ב."

"האם קיימת קלישאה שחוקה כלשהי, שכבר אווררה ביותר מ-200 סרטים, שלא מצויה בסרט?"

אני מסכימה עם כל הכתוב לעיל, ורק חוזרת על דבריי ליובל בשרשור אחר: הנה לכם סרט עם עלילה שחוקה ומתורגלת, שלמרות היותה כזו, הוא מזכיר לנו למה כדאי ללכת לקולנוע ולמה כדאי לנטוש את עמדות האינטרנט ומסכי ה-HD.
כבר כתבתי שזה מרגיש לי כמו בכוונה העלילה הזו, כדי להראות לנו מה באמת חשוב בקולנוע, מה מייחד את הקולנוע משאר האמצעים הדומים (תיאטרון, אופרה, טלויזיה וכו').

סטיב בושמי - היה מקלקל לי. באמת.

לגבי היצורים וששת גפיהם: תגיד, אצלנו אין חרקים עם מספר רב יותר מארבעה גפיים, ולפעמים שמונה ולפעמים יותר? אין לנו יצורי ים מוזרים? אז תגיד, טוב, נו, אבל זו חלוקה כזו ליונקים ומעופפים וכו'. אז החלוקה שלהם היא אחרת. מאד אהבתי שלטורפים יש ידיים עם אצבעות, נדמה לי חמש אצבעות. מאד אהבתי את העיניים הכפולות של הציפורים.
לא מוצאת שום בעיה, גם אצלנו וגם "אצלם" יש מגוון וזה לא מחייב שאם לרוב היצורים יש שש גפיים, כך לגזע התבוני (כביכול תבוני, כי גם העצים הם כאלה).

לאיזה קטע fade to black אתה מתכוון?

ועוד דברים מהכתבה בישראל היום שכותרתה "חלל לא עמוק":

"לרגעים נראית האנימציה הממוחשבת כעוד סרט מצויר שגרתי שכבר ראינו, לא מרחיק לכת בהרבה מ"שר הטבעות", למשל."
==}}} לא מסכימה. מה הקשר לשר הטבעות???

"לעיתים היא (האנימציה) יוצרת תמונות מכוערות למדי שגורמות לגעגועים לסרט דו מימד רגיל, ולרוב היא גורמת כאב ראש לא קטן".
===}}} הבן אדם הזה רציני? אולי שינו לו את הטקסט כדי שיהיה בו משהו שונה וייחודי לישראל היום? אולי הוא ראה ברשת כדי שיוכל לכתוב את הביקורת, בידיעה שבהזדמנות ראשונה יראה ב-3D? אולי לא עשה שיעורי בית וראה 3D בתנאים לא טובים?

ודבר אחרון, על שיטת הצילום, למי שלא יודע, ככה היא עובדת:
"טכנולוגיה שנקראת "לכידת תנועה", שבה מצמידים חיישנים לגופו של שחקן חי ולוכדים כך כל מחוות גוף קטנה שלו, כל ניד עפעף, כל תזוזת סנטר - והביא אותה למצב שהיא יכולה לקלוט את הממדים הכי זעירים של תנועה אנושית טבעית, כמו תנועות עיניים. לכאורה, היה צריך לצלם את הסרט פעמיים. פעם עם שחקנים חיים - ואז לבנות סביבם שוב את הדמויות הממוחשבות ואת האפקטים המיוחדים."

בתגובה ל: אם כבר ציטוטים מאת: מוניקה
מתוך "וידוי".

כן, נחמן אינגבר צודק, אבל בשלב מסוים זה פשוט הפך יותר מדי. ויש אמת בטיעון של "tour de force" קולנועי - אבל לא די בו. דרך אגב, גם יאיר רווה מעלה אותו טיעון. אבל אחד הדברים המייחדים את הקולנוע הוא היכולת שלו לשלב את החזותי, השמיעתי והטקסטואלי. קמרון, במודע או לא במודע, ויתר על הטקסט.

לא איכפת לי שאלה קלישאות, אכפת לי שאלה קלישאות כתובות עלוב. את סיפור הנאהבים משני המחנות כותבים כבר כמה מאות שנים, ומצליחים לעשות את זה כל פעם מחדש בצורה טובה. למה לא כאן? למה הטכניקה חייבת לבוא על חשבון האנשים? ההשפעה עלי הייתה כמעט הפוכה, כי קמרון הוכיח שהוא לא מסוגל לעשות סרטים מלאים ואמתיים, אלא הוא יכול להתרכז רק בפן אחד שלהם.
כל מחשבה שהייתה לי לראות את הסרט הזה פעם שנייה נגוזה אי-שם באמצע שלו.

לגבי החרקים - לא. לכל החרקים שש גפיים, זו חלק מההגדרה. עכבישים שלהם שמונה רגליים הם עכבישניים שזו מחלקה שונה מזו של החרקים (שייכות יחד למערכת פרוקי הרגליים). אבל לא זו הנקודה - לא נראה שם שום גיוון. על פניו כל בעלי החיים שהיו שם משתייכים לאותה מחלקה או על-מחלקה, ולכן הבדל כה בסיסי לא צריך להתקיים.
שלא לדבר על העובדה שהאסטרונומיה שלהם בעייתית (לירח שמקיף ענק גזי שמקיף שמש לא סביר שיהיה מחזור יום ולילה כה סדיר).

אבל לא הטעויות עצמן מרגיזות אותי. מרגיזה אותי העובדה שזה מעיד על עצלות. כן, הוא לקח בלשן שיבנה לו את שפת הנאבי, אבל הוא לא לקח כותבים שיכניסו קצת עומק לדמויות, ולא רק לתמונה.

בושמי היה רק דוגמה. אבל הסרט הזה צריך הזרקת הומור באופן דחוף אין פלא שכולם זוכרים את ה"נדיריום" ואת נינט - בתוך הנוף השטוח של הטקסט הבדיחות האלה בלטו כי הן היו בודדות ונדירות (מכוונות או לא מכוונות)

בתגובה ל: אלכסנדר פן, לא אלתרמן. טעות שלי מאת: מארק אנתוני
והעובדה שליצורים מעולם אחר יש בדיוק את אותן הבעות הפנים כמו לבני אדם לא? :-)

בדבר אחד אני לא מסכים אתך: אין צורך בהומור. אחד הדברים ששנואים עליי ביותר הוא ה-Comic relief. בשביל מה? אם הנושא רציני, אם מוטל הרבה על הכף, כל בדיחה (במיוחד כשהבדיחות מרוכזות סביב דמות מסוימת) רק הורסת את הרושם.

בתגובה ל: מספר הרגליים הפריע לך, מאת: עידו ג
בספר זה היה מפריע לי יותר כי שם יש רוחב יריעה שבו אפשר ללמד את הגיבור (ואת הקורא) דברים כאלה. כאן אני מניח ממילא שלא היו מנסים לעשות את זה.

זה מתקשר לדיון שהיה לי לפני כשבוע-שבועיים עם מישהו על השאלה האם אפשר לכתוב (ולקרוא) ספרים שהם זרים באמת. האם אפשר ליצור יצירה שתהיה זרה במהותה לחוויה האנושית והאם מישהו חוץ מהכותב של יצירה כזו יוכל בכלל להתייחס אליה אם היא אכן לחלוטין מחוץ למסגרת הייחוס האנושית.

לגבי אתנחתות קומיות, יכול להיות שאתה צודק. אולי אם הסרט היה יותר טוב, אם הדרמה הייתה אמתית, לא הייתי מרגיש צורך בהן. כפי שהסרט עומד כרגע הן נורא חסרו לי.

בתגובה ל: האמת, לא מאת: מארק אנתוני
הייתי עונה מיד בלא מהדהד, הן לכתיבה והן לקריאה (על ידי בני אדם, כמובן :-)). מצד שני כן אפשר ליצור ריחוק ושוני ברמות גבוהות יותר ויותר, שמתבססות על אלמנטים מופשטים יותר ויותר באותה חוויה אנושית.

למשל, ברמה הכי שטחית, מציגים את החייזרים כמעט כבני אדם, רק עם פרצוף כחול ועוד כמה שינויים קוסמטיים. ברמה קצת יותר גבוהה עדיין יכולות להיות להם הבעות פנים כסיגנלים ויזואליים להבעת רגשות, אך אלה יהיו שונות מההבעות האנושיות. לאחר מכן אפשר לעבור ל"הבעות צבע וריח" של "מפרק הגולגולת הכפול" או מה שזה לא יהיה באנטומיה הזרה... כל עוד, ורק כל עוד, ניתן לבצע אנלוגיה כלשהי לדברים מוכרים, אפשר לתאר את זה ואפשר להבין את זה.

על ההומור - כן, אתה צודק, הדרמה היה כל כך לא דרמטית שאפשר היה לזרוק פנימה גם כמה ליצנים :-)

בתגובה ל: על האפשרות של יצירה זרה באמת לחוויה האנושית מאת: עידו ג
גם בסרטים הדרמטיים יותר שלו, הוא שילב הומור (כמו הדמות הנהדרת שביל פקסטון עשה ב'aliens', שכולה קומיק רליף. באחת ההקרנות שהייתי הוא נהיה לכוכב האמיתי בסרט). סטיב בושמי ב'ארמגדון' הוא גם מצחיק וגם פסיכי - וכך נותן קונטרה שמבליטה את השפיות והדטרמיניזם המוחלט של ווילי שארפ וה-ברוס. כך שזה מוסיף רקע ועומק.

מבחינתי וויתור בקטע של הכתיבה הוא כמו ויתור על רגל. ואגב הסרט כבר נחלש בקופות, וכנראה בדרך להיות קוריוז קולנועי, ופריצת דרך טכנולוגית נטו.

בתגובה ל: על האפשרות של יצירה זרה באמת לחוויה האנושית מאת: עידו ג
נוטות להתדרדר למחוזות כאלה. טוב, עם דוקטורנטים לפילוסופיה. אני טענתי כמוך.

אין לי ספק שאפשר היה לעשות את החייזרים זרים יותר, אבל אני לא חושב שקמרון באמת רצה לעשות את זה. כפי שכבר נאמר, זה היה מרחיק את המוקד מהוויזואליה.

בתגובה ל: שיחות עם פילוסופים מאת: מארק אנתוני
לצערי, יש לי גם היכרות עם הווכחנות של לומדי פילוסופיה פה ושם :-)

אני חושב שהפתרון הכי טוב הוא לשלוח אותם לקרוא את הספרים של דגלס הופשטטר. גם יסדר להם את הראש וגם יעסיק אותם להרבה מאד זמן...

בתגובה ל: שרשור סרטים חדשים בקולנוע מאת: מוניקה
הסרט לא שווה צפיה במרקע הגדול.
אמנם היו שם כמה מחוות כדי כביכול לספק קצת את ההורים, אבל מלבדם, די השתעממתי. המחוות הן ל-E.T. ל- Singing in the Rain, לארועי תחפושות מד"ב בעיקר של מלחמת הכוכבים ובטח היה עוד משהו. לפהק.

אבל שמתי לב לדבר מוזר: המספר תשע.
מה קרה למספר הזה ולקולנוע בזמן האחרון?
היה לנו מחוז 9, היה לנו סרט האנימציה "9", סרט בשם Nine שלא ראיתי, ובסרט פלנט 51, ישנו בסיס סודי שאת שמו אומרים ביראה: בסיס 9.

בתגובה ל: הסרט פלנט 51 - לשלוח את הילדים לבד מאת: מוניקה
ללא תוכן

בתגובה ל: שיקוי אהבה מס' 9, תוכנית 9 מהחלל החיצון... מאת: עידו ג
ללא תוכן

בתגובה ל: שיקוי אהבה מס' 9, תוכנית 9 מהחלל החיצון... מאת: עידו ג
אני מדברת על סרטים שיצאו בחצי השנה האחרונה.
אגב, לא שמעתי עד עכשיו על הסרטים האלה.

בתגובה ל: אבל אלה ישנים מאת: מוניקה
בכלל דיברתי על השיר... :-)