לפעמים אנחנו מפחדים להגשים משאלות.
מה יהיה אחרי שתתגשם המשאלה? הרי זה יהיה סופה, ואנחנו לא רוצים שתסתיים.
כבר הרבה זמן אני מתכננת לנסוע לארה"ב לאחותי, שגרה קרוב לסילברברג, אולי, מי יודע, אולי יצא לי לפגוש אותם, את סילברברג ואת אשתו.
אתמול קיבלתי ממנו חבילה ובה שני ספרים שביקשתי, חתומים עם הקדשה, רק שהפעם הוא הוסיף צעצוע עבור החתולים שלי. כל כך שמחתי והתרגשתי מעט מהמחווה.
מצחיק איך לפעמים אנחנו יוצרים קשרים עם אנשים שאולי לא יצא לנו לפגוש במציאות.
חברה שלי נוסעת לקומיקון אשר יתקיים בסאן דיאגו, ואני, עד שהחלטתי אם בא לי להצטרף, פספסתי את האפשרות מכיוון שנגמרו הכרטיסים. אולי זו היתה הזדמנות לפגוש אותו ולסחוב את אחותי איתי למרחבי התחביב החדש יחסית שלי.
והנה המשפט שאני אומרת לעצמי כבר כמה שנים: בשנה הבאה.

בתגובה ל: משאלות מאת: מוניקה
ושנה הבאה ברגע שיהיו כרטיסים, אל תתלבטי ואל תחשבי - אם יש לך יכולת כלכלית אז תפני זמן פנוי ולכי על זה.

ההחלטות הכי טובות שמקבלות בחיים, זה אלה שקופצים איתן ראש למים העמוקים (רק לוודא שזה באמת מים עמוקים ולא בריכה רדודה עם אפקטים :-).

בתגובה ל: אז תחליטי כבר מעכשיו שאת רוצה לנסוע לשם מאת: MAGOZ
אני הגדרתי אותן עד היום החלטות אימפולסיביות, ומסתבר שהיו נכונות ועשו הרהב טוב.
לא יודעת לגבי שנה הבאה, אני בודקת בימים אלה לגבי הכנס הבא הרלוונטי.

בתגובה ל: משאלות מאת: מוניקה
זה יפה.

בתגובה ל: אני רק רוצה להגיד שאהבתי את מה שכתבת מאת: גולי233

בתגובה ל: משאלות מאת: מוניקה
אמנם מצד אחד נשארים בסוף עם תחושה קלה של: "מה, זהו?" ומצד שני, יש פנאי למשאלות חדשות ומסעירות עוד יותר!

בתגובה ל: הגשמת משאלות זה טוב מאת: יעל cwen
ואני הולכת להתביית על זה.
שהמשאלה הבאה שלי תהיה שהוא יבוא לכאן.

ולגבי הגשמת משאלות ו"מה, זהו?", טוב, היו לי כמה משאלות, אם לא כולן, שאחרי שהתגשמו השאירו אותי עם זכרונות מענגים, ובעצם אני עדיין מתענגת על כמה מהן גם היום.