שלום לכולם, יש כבר מספר ביקורות על הספר שמספר חלוצים הועילו לכתוב. צירפתי קישורים להודעות שלהם בפורומים השונים, להתרשמותכם.
הביקורת של עמוס בבלי פאניקה.

בתגובה ל: תחיית האגדות - ביקורות ורשמים מאת: אילן גוייכמן
הביקורת של roel1959 בפורום מד"בפ בתפוז.
משום מה הקישור לא עובד אז הנה הכתובת:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=161&MessageId=122044485

בתגובה ל: עוד ביקורת מאת: אילן גוייכמן
מצטער על השרשור, אבל הסתבכתי עם הוספת הקישורים. זאת הביקורת של g l o r y בפורום מד"בפ בתפוז. לתשומת ליבכם, בביקורת זו יש הרבה ספויילרים.
המשך הביקורת של g l o r y.
תודה רבה ושבת שלום. :-)

בתגובה ל: עוד ביקורת מאת: אילן גוייכמן

ואני חושבת כמו קלופיציוס.
אני לא רואה את עצמי קוראת בזמן הקרוב את הספר כי הטעם שלי קצת אחר, אבל אני בהחלט צדה עבור הבן שלי ספרים פוטנציאלים.
ועכשיו שאלה אליך: האם הספר מתאים לילד בן 10?

וכמו שמישהי כתבה באחת הביקורות, אשמח לראות יצירה פרי עטך בהיותך בוגר יותר ובעל נסיון גדול יותר מאשר כשהתחלת לכתוב לראשונה.

בתגובה ל: אילן קראתי את כל הביקורות עד כה מאת: מוניקה
שהספר יכול להתאים לילד בן 10. יש שם קטעי אלימות וקרבות, אבל אם הוא קרא ספרי פנטסיה בעבר, אז הוא כבר רגיל לדברים כאלה.
לגבי הספר השני, אני לא בטוח, משום שיש שם מספר קטעים מיניים, אף על פי שאני מאמין שילדים בני 10 היום מבינים ומכירים הרבה יותר אספקטים מהחיים מאשר המצב לפני 10-15 שנים, כשאני הייתי נער.
בנוגע ליצירה נוספת, אז כמובן יש את הספרים השני והשלישי. כאשר כתבתי אותם התפתחתי והתבגרתי, אז הם שונים.
בנוסף, יש טרילוגיה נוספת, שכתבתי בשנתיים האחרונות. אני כרגע עובד על הספר השלישי. אבל אין טעם לדבר עליה כי היא עוד רחוקה מסיום.

בתגובה ל: נדמה לי מאת: אילן גוייכמן
ואני באמת לא רוצה שתחשוב שאני סתם מתקרצץ, אלא שאלה באמת רצינית. מדוע כל ספרי הפנטזיה, מלבד המפלצות הגדולות, הם טרילוגיות? קשה כבר לכתוב ספר פנטזיה שמתחיל ונגמר בספר אחד או מקסימום בשני ספרים?

אתה כותב את הסדרה ואתה קובע. למה החלטת שדווקא הסדרה תהייה טרילוגיה ומדוע בכלל סדרה?

בכל מקרה, אנסה להשיג את ספרך בקרוב ומקווה לראותך באיקון ביום רביעי, אני מרצה שם באותו היום על סדרת מאלאזן ההזויה.

בתגובה ל: יש לי שאלה מאת: strahd
וכן, זה נשמע מוזר, שאין לי תשובה, אבל אני לא יודע מה להגיד. פשוט בשלב כלשהו הבנתי שכדי לכתוב את כל מה שאני רוצה לכתוב, אני לא יכול לעשות את זה בספר אחד. יש כל כך הרבה להכניס, כל כך הרבה רעיונות, זה פשוט נמשך. אחר כך כמובן מקצצים היטב, אבל הבסיס של הטרילוגיה כבר קיים.
אני באמת לא יכול לחשוב כרגע על ספר פנטסיה כלשהו, שאיננו חלק מטרילוגיה או סדרה ארוכה יותר.
במד"ב, זה לא ככה. אף על פי שיש המון ספרים שהן חלק מסדרות, כמו אנדר, היפריון, ספרים של אסימוב ועוד. אבל יש גם ספרים בודדים, לדוגמא של היינליין.
אתה יודע מה? יש סיכוי שזה פשוט הרגל ונורמה שהתפתחו בתחום עם השנים, בגלל הדוגמא של שר הטבעות והספרים שיצאו מיד אחריו.

בתגובה ל: אין לי תשובה בשבילך, באמת שאין לי מאת: אילן גוייכמן

והנה הסיבה למה זה הפך לטרילוגיה (מועתק מהויקיפדיה)

For publication, due largely to post-war paper shortages, but also to keep the price down, the book was divided into three volumes: The Fellowship of the Ring (Books I and II), The Two Towers (Books III and IV), and The Return of the King (Books V and VI plus six appendices).

ולדעתי: שלוש הוא מספר עם משקל ומשמעות, משהו שבתת מודע שלנו, לכן הוא כל כך מצליח.
כבר כתבתי על זה פעם בפורטל השני...
הנה, הצלחתי להביא משם לינק:
http://forums.nana10.co.il/Message/MessageFullUTF8.asp?pid=48&MsgID=11354146

וישנו עוד מספר "קסום" כזה, והוא שבע.

בתגובה ל: שר הטבעות היה אמור להיות שישיה מאת: מוניקה
שבעה ספרים למחזור שער המוות, שבעה ספרים לסדרת מאלאזן, אם אני לא טועה (לא קראתי אותה).אולי ג'ורג' מרטין גם מנסה להגיע לשבעה ספרים? :-)
אבל רוג'ר זילאזני כתב חמישה ספרים של אמבר, ואז עוד חמישה ספרים, ואז ספרים בודדים.
למה זה רק מספרים אי זוגיים? מישהו מכיר סדרות של ספרים עם מספר זוגי? למשל, היפריון היה שני ספרים, ואחריו אנדימיון גם שני ספרים, וביחד ארבעה.
מה עוד?

בתגובה ל: שבע מאת: אילן גוייכמן
מעבר למחזור שער המוות, הארי פוטר, וסדרת הג'נטלמנים הממזרים של סקוט לינץ' שתוכננו כך מלכתחילה, אני לא מכיר סדרות שמסתיימות בשבעה ספרים. מאלאזן היא 10 ספרים וכך היא תוכננה מההתחלה, שער של אש ושל קרח תוכנן תחילה כטרילוגייה, אבל האדמו"ר מרטין לא הספיק את הכול בראשון אז אמר שיהיו ארבעה, ואז בשני הוא הגיע להיכן שרצה להגיע בסוף הספר הראשון אז אמר שיהיו שתי טרילוגיות, אבל לא הצליח להעביר את הפער של ה-5 שנים בפלאשבקים, אז הוא כתב גם את "משתה לעורבים" ועכשיו הוא עומד על 7, אבל בעל כורחו. גם סטפן קינג סיים את המגדל האפל בשבע, אבל מכיוון שהוא חשב שהוא ימות אם לא יסיים את הסדרה.
כישור הזמן הוא 12, כמו חרב האמת, אבל כל אחד מסיבה שונה. כישור הזמן כי הסופר מת ובאו לסגור את הבסטה (על אף שלוחשים לי כי הבסטה ממש לא נסגרות וכי יהיו מספר טרילוגיות שירחיבו על דמויות משנה), וחרב האמת הסתיימה כי הקוראים כבר התעצבנו שהספרים לא הולכים לשום מקום.

סימונס, כמו שאמרת, באמת הולך על שניים. כמו כן גם איליום ואולימפוס. אני מאמין גדול ב-2, אני לא חושב שסדרה צריכה להימרח, אם אין צורך והיא יכולה להסתיים בשני ספרים, אחרת היא סובלת מתסמין הספר האמצעי הדפוק, שלרוב הוא הספר החלש בכל טרילוגייה.

טאד וויליאמס הוציא את סדרת העולם האחר המורכבת מ-4 ספרים.

בתגובה ל: תחיית האגדות - ביקורות ורשמים מאת: אילן גוייכמן
רק רציתי לומר לך כל הכבוד על הספרים ועל היחס שלך!!!
קראתי את הביקורות, ואהבתי את היחס שלך אל המבקרים.
מקווה שמבחינתך זו רק ההתחלה, ונראה עוד הרבה ספרים שלך בעתיד!

בתגובה ל: תחיית האגדות - ביקורות ורשמים מאת: אילן גוייכמן
צירפתי את הביקורת לשרשור הזה כדי לא לפתוח הודעה חדשה.
ראשית, סיימתי את הספר תוך יומיים בלבד, עד כדי כך הייתי מרותק אליו. לא יכולתי להקדיש זמן לכתוב את הביקורת, אבל הנה היא מגיעה. מאד נהניתי מהקריאה, מהדמויות השונות ומהתפתחות העלילה המהירה. אבל היו מספר דברים שהציקו וצרמו. אני לא אספר על מה קורה בספר, כי כבר כיסו את זה כמעט לחלוטין בביקורות אחרות. אבל כן אפרט על התרשמותי ממנו:
דברים שצרמו והפריעו:
1) שמות הערים - לרוב הערים המוזכרות ביבשת פולריאן, שבה מתרחש הסיפור, יש שמות של כלים, בעיקר כלי נשק, כמו חרב, מגן, שרביט ועוד. לדעתי זה לא התאים. בכלל יש בעיה עם חלק מהשמות. כמו שנאמר, יש כמה שמות של ארצות, שמזכירות שמות של ארצות בספרים אחרים, וגם אחד או שניים שהם אותו שם בדיוק. אפשר היה להקדיש יותר מחשבה לעניין.
2) החברה הנשית בחבורתו של הוגו מעט חיוורת. היה אפשר בכיף להרחיב את תיאורי האופי שלה, כך שהקורא ילמד עליה יותר. לעיתים היא נראתה לי מאד שבלונית ולא הבנתי כלל על מה כל המהומה סביבה, ולמה הוגו נדלק עליה. זה צורם כשיש דמות שכאילו סתם נמצאת בספר בשביל לעורר איזו תגובה אצל דמויות אחרות. אני מקווה שבספרים הבאים נדע עליה יותר.
3) מרגישים לעיתים מעט ילדותיות, כנראה כי הספר נכתב כשהכותב היה בן 16.
3) היו קטעים מסויימים, כמו שכבר נאמר פה במספר ביקורות, שהזכירו לי ספרים אחרים, בעיקר את סדרת הרואים למרחוק של רובין הוב. אבל...

דברים שאהבתי:
1) הכותב לא פשוט לקח קטעים שלמים ורעיונות שלמים מסדרת הרואים למרחק והעתיק אותם מילה במילה אל תוך הספר שלו. באמת קיבלתי את התחושה שהכותב הושפע בצורה חזקה מהסדרה הזו ויצר רעיונות חדשים בעזרתם. לדוגמא, הנמר, כן, הוא מזכיר את עיני לילה, חיית הקשר של פיץ מהרואים למרחק, אבל הנמר כל כך הרבה מעבר לזה (לא רוצה לספיילר). אני ממש רוצה לדעת מה קורה איתו בספרים הבאים. איכשהו, הרעיונות הללו, השילוב של ההשפעה מהספרים האחרים עם החידושים של הכותב, השתלבו בעלילה בדיוק ברגעים הנכונים, ברמה המתאימה. לדעתי, לפחות.
2) הכותב לא רק הושפע מספרי פנטסיה אחרים, מסתבר, כי אם גם ממיתולוגיה סקנדינבית! ואני מת על מיתולוגיה סקנדינבית! לא ראיתי הרבה ספרים שעוסקים במיתולוגיה הזו, ולכן כשהגיע האזכור הראשון, שמו של אחת הדמויות, הופתעתי. האלים בפולריאן הם אלים מהמיתולוגיה הסקנדינבית, אחד הגיבורים מקבל לידיו נשק אגדי מהמיתולוגיה הסקנדינבית, ואפילו הצורה שבה הוא נלחם עם הנשק הזה! היה לי חיוך גדול מרוח על הפנים במשך חלקים נרחבים מהספר - אני מאד מעריך את התחקיר שנעשה כאן כדי לדייק בפרטים. העולם המיתולוגי השתלב היטב לדעתי בתוך הסיפור, והוסיף עניין רב.
3) הדמויות - לכל דמות הייתה סיבה להצטרף למסע מרצונה החופשי, סיבות שאנחנו מגלים במהלך הספר, ומסתבר שכל דמות, מלבד הסיבה האישית שלה, גם קיבלה קצת דחיפות לתוך המסע. לא מסופר יותר מדי על חלק מהדמויות, אבל לכל אחד יש סיפור אישי, מה הוא שואף להשיג ודברים כאלו. הכותב יותר מתרכז בדמות של הוגו ובדמות אחרת, שהיא כביכול היריבה שלו בתוך החבורה (אני בכוונה לא מספר עליה יותר כדי לא לספיילר). הדמות של הוגו מאד מפותחת לדעתי, מאד מורכבת, ויכולתי להרגיש בקונפליקטים רבים שממלאים אותו. הוא רוצח, הוא בודד, הוא מנודה מהחבורה, אבל הוא גם המנהיג הלא רשמי שלה. הוא תמיד מחלץ אותה מצרות, אבל הוא לא מקבל על כך תמורה. והוא רוצה את התמורה הזאת, המעשים שלו אינם מתוך כוונה טובה, ברוב המקרים, כי הוא לא רגיל לחיות כך. הוא רגיל לדאוג לעצמו. הוא נקלע לריבים עם שאר בני החבורה שמתרחקים ממנו רגשית, ומביטים עליו בגועל בגלל דברים שעשה בעבר, או במהלך המסע, מבלי כלל להתייחס לצורך העז שהיה במעשים אלו. ועל כן הוגו תמיד בצד, מנודה, אבל כל כך רוצה את הקירבה. אהבתי את הדמות הזאת. וכשמצטרפות שתי דמויות חדשות (המלאך והנמר, המופיעים בססגוניות על הכריכה), הוגו פתאום מוצא ידידות אמיתית, כמו זו שפעם הייתה לו ונלקחה בכוח.
אני מקווה שבשני הספרים הבאים שאר הדמויות יממשו את הפוטנציאל שלהן, כפי שנרמז מעט בספר הזה.
בנוגע למידת הנוסחאתיות של הספר, אפשר בהחלט לומר שהוא פנטסיה נוסחאתית, אף על פי שהדמות של הוגו מאד שונה מדמות הגיבור המקובלת בפנטסיות נוסחאתיות. כי בסופו של דבר, הוגו הוא רוצח, רוצח שבוחר להמשיך ולהיות רוצח, אז איך אפשר להזדהות עם דמות שכזו? אבל עובדה שכן.
ובכלל, אני חולה על פנטסיות נוסחאתיות, תהרגו אותי, ולכן אני שמח שיצאה פנטסיה כזו בארץ, פרי דמיונו של יוצר ישראלי, כי הניסיונות הקודמים בתחום של פנטסיה נוסחאתית בארץ היו גרועים למדי (כבר דיברתי על כך באיזו הודעה).
לסיכום, אני מבסוט, וממליץ לכל אוהבי הפנטסיה בארץ, גם אלא שלא אוהבים פנטסיה נוסחאתית. אקרא את ההמשכים לכשיגיעו ואקווה שהם רק יהיו טובים יותר. בנוסף, אשמח לראות עוד יצירות של הסופר הזה, שנכתבו בתקופה יותר מאוחרת בחייו.

בתגובה ל: תחיית האגדות - ביקורת אישית מאת: פנריר
לפני הספר הזה קראתי את 'לילה אחד באוקטובר הבודד', של רוג'ר זילאזני, בעיקר כי את שכנעת אותי לאחר שקראת אותו בעצמך. וגם שאלת אותי שאלה, מה אני אוהב יותר, את 'לילה אחד באוקטובר הבודד', או את אמבר.
אז אני לא חושב שאפשר להשוות בין הנשיים, כי הם כל כך שונים במהות שלהם. אבל מאד נהניתי מ'לילה אחד...' בעיקר בגלל השילובים הנחמדים של כל הדמויות האהובות והנוסטלגיות מיצירות קודמות.
לא אהבתי את הצורה שבה הספר הסתיים, יותר מדי קטועה.
העלילה ב'לילה אחד...' מתקדמת בעיקר על ידי דיאלוגים בין הדמויות, וחשיפת מידע, ומעט מאד תיאורים. באמבר היה הכל.
אבל כן, זה ספר טוב ונהניתי מקריאתו.
תודה על שהמלצת. :-)

בתגובה ל: ואם כבר ביקורות על ספרים - הודעה למוניקה מאת: פנריר

כן, אין מה להשוות בין הספרים מבחינת אופן הצגת הסיפור.
אני מאד אהבתי את הסוף ואם אני לא טועה הוא מאד אופייני לסיפורים של זילאזני.
ספוילר קטן למטה
.
.
.
.
.
.
.
.

.

.
.
הסוף מבטיח את האיזון ומדגיש את שיתוף הפעולה בין ה, לא זוכרת איך קראו להם, פותח וסוגר, הורס ובונה?

בתגובה ל: תחיית האגדות - ביקורת אישית מאת: פנריר
הדלקת אותי, הספר הזה הוא הבא בתור אחרי טנטריס (מלחמות האלים), שלא בדיוק זורם לי - מהראשון די נהניתי.
הבן שלי הזכיר את הקשר ההדוק בין ספר זה לטרילוגית הרואים למרחק וזאת בדיוק הסיבה שלא התחשק לי לקרוא אותו עד עכשיו.
הביקורת שלך עשתה לי חשק לקרוא אותו.