מישהו השאיר שני גורים בני יום ליד הזבל בקרטון.

מישהו השאיר שני גורים בני יום ליד הזבל בקרטון.
פורסם לפני 4543 ימים מאת mushonim סה"כ תגובות: 38 תגובה אחרונה לפני: 4036 ימים

שלום לכולם.

אתמול בבוקר ראיתי על יד הבית שלי קרטון שמיהו השאיר שבקעו ממני קולות של בכי חלוש.

כשהתקרבתי ופתחתי אותו ראיתי בפנים שני גורים בני יום בערך. קטנים כל כך, מפוחדים ובוכים לאמא.

לקחתי אותם אלי ובעצת מומחים קניתי להם דייסה מיוחדת ואני מאכיל אותם כמו תינוקות.

לא אוכל להחזיק בהם עוד הרבה זמן ולכן אני מחפש מישהו/י שיש לו / לה אמא מניקה או שיש לו את הרצון

לקחת שתי נשמות כל כך קטנות ומתוקות ולטפל בהם.

אני גר באזור ירושלים. הטלפון שלי הוא 050887598.

צירפתי תמונה של אחד המתוקים יחד עם הכלבה שלי שחושבת שהיא אמא שלו ומלקקת אותו..

משה.

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: כל הכבוד לך וכן ירבו אנשים כמוך! מאת: אופירה
תודה רבה שוב לכול המעודדים. אשריכם.
כן שונרא, זה אכן מפעים היה לראות את העצמאות שהתגלתה
לה פתאום ביצורים הקטנים החמודים ביותר הללו. אפילו מרגש.
וכן ענת, טיפלתי בחמודים לבדי עם הרבה עזרה בהדרכה מרימונה
וקצת תמיכה במילוי מקומי מאחותי כשלא הייתי בבית.

מראש ידעתי שלא אוכל לשמור עליהם לנצח אבל לא ידעתי כמה כואב זה יהיה כשניפרד. לא שיערתי שהכאב יהיה כה משמעותי.
בשישי בצהריים מסרתי אותם לווטרינרית שמתנדבת בצב"ח והיא לקחה אותם לעטרות. שם, אמרה, יש להם חדר שיש בו אמא חתולה
עם הרבה גורים שתטפל בהם.
כשהוצאתי אותם מהבית לקראת המפגש עם המתנדבת הרגשתי שהם נהיים יותר שקטים, כאילו מבינים מה הולך לקרות. הוצאתי את הקרטון שלהם מהאוטו, שמתי אותו על המדרכה וישבתי לידם.
הוצאתי אחד אחד מהם בכדי שאוכל להיפרד מהם כמו שצריך.
יכולתי להישבע שראיתי עצבות בעיניים שלהם והבנה של העתיד לבוא. הם לא ייללו בכלל, באופן לא שגרתי. קיבלו עליהם את הדין בהכנעה.
בשעה 13:30 ביום שישי היא הכניסה אותם לכלוב קטן שסורגיו
צפופים ואז הבנתי שאנחנו נפרדים אחרי חודש וחצי ביחד.
ידעתי ששם יהיה להם טוב והם יהיו ביחד עם עוד קטנים כמוהם
אבל זה לא עזר ללב להפסיק לכאוב. כל השבת הוא כאב.
סנדי, הכלבה שלי, שהיתה כמו שומרת הראש שלהם ולא משה מקרטונם מאז שהם הגיעו, לא הבינה לאן הם נעלמו ברגע.
זה היה צורב מבפנים לראות אותה מריחה ללא הפסקה את המקום של הקרטון בלי יכולת לשאול, להסביר, להביע רגש כלשהוא על האובדן הפתאומי. זה הפך את השבת ליותר עצובה משהיתה.

מדי פעם כשאני נזכר בהם אני מסתכל בפאלפון בתמונות שצילמתי
ושראיתם וההרגשה היא מעורבת בעצב עם מתיקות קטנה.

בפרספקטיבה של כמה ימים אחרי הפרידה, חשבתי על כל החודש וחצי המיוחדים שעברתי בגללם. חשבתי על זה שאם לא הייתי לוקח אותם באותו יום שמשי כשהם היו בתוך קרטון ריק מלבד סמרטוט ריצפה שעדיין לא נעשה בו שימוש כשעינייהם סגורות,
וכל שביכולתם לעשות בכדי שיצילו אותם הוא להשמיע קול שבור
וחלש, הם וודאי לא היו שורדים עוד מספר שעות.
עכשיו, לאחר מספר ימים כשהם אינם איתי, והעצב נחלש קמעה
ונמהל בגעגוע, הבנתי שאני הוא זה שצריך להגיד תודה.

תודה, קטנטנים חמודים.

בתגובה ל: ביום שישי בצהריים נפרדתי מהקטנטנים בעצב גדול. מאת: mushonim
היה להם מזל גדול שמצאת אותם. אמם נתנה להם חיים אבל בזכותך פתיל החיים שלהם לא נגדע.
והיה לכולכם מזל גדול שרימונה הייתה "המנטור" שלך. היא האורים והתומים של טיפול בחתולים, של הצלת חתולים.
רימונה היא אישה מדהימה שאני מעריכה ומעריצה מאז התוודעתי אליה ולפועלה. כבוד.

לא ידעתי שבכוונתך להיפרד מהחתולים. חשבתי שהם למשמרת.
תיארת את הפרידה המרגשת באופן כה מוחשי עד כי ממש הרגשתי שהייתי שם. העיניים התלחלחו למקרא דבריך.
לבי גם עם סנדי שבאחת נלקחו ממנה התינוקות הקטנים והיא לא מסוגלת לבטא במילים את רגשותיה.
מעניין אותי האם שקלת לאמץ לפחות את אחד הגורים. זה היה יכול להיות נהדר הן עבור הגור והן עבור סנדי. היא הרי כבר "קיבלה" אותם, וחתלתול שגדל מינקות עם כלבה יהיה חבר טוב שלה.
מכל מקום, אני מאחלת להם הצלחה רבה במשכנם החדש. הלוואי וימצאו בית חם במהרה, ביחד או לחוד.
אני מקווה שתישאר בפורום שלנו ואשמח אם תמשיך לעדכן אותנו לגביהם.

שוב תודה לך על הצלתם וחג שמח!

אל תשכחו: אלוהים
ברא קודם את בעלי החיים,
ורק אחר כך אותנו, ואת שאר הטעויות.
בני אדם, תנו לחיות לחיות.
יהונתן גפן

לחתולי הרחוב יש בית!
http://www.agenda.co.il/213/

ערן זילברמן מ"האח הגדול" ירה טיל לאו על פרה.

האמת על צער בעלי חיים תל אביב
http://www.spca.wip.co.il/

בתגובה ל: גילית תעצומות נפש נדירות מאת: חומסת הפילים
בגלל שהיא לקחה חלק בטיפול בגורים של החתולים אני חושב שיהיה זה מתאים שאכתוב זאת גם כאן לזכרה.

15 שנה לא בכיתי. בכי אמיתי אני מתכוון לא דמעות שזולגות כשיש משהו מרגש. בכי מכל הלב. בכי שפולט החוצה בבת אחת את כל הכאב שהיה עצור בפנים. מאז כיתה ח'. עד היום.

כתוב שאסור לבכות בשבת והנה אני כותב את דברי אלו תוך כדי בכי ודמעות שזולגות על פני ביום שישי בצהריים ומתפלל לקב"ה שייתן לי כוח להפסיק לבכות עד שתכנס השבת. אני חייב לכתוב את הדברים הללו תוך כדי הכאב כדי שלא אשכח . אסור לי לשכוח את מה שאני מרגיש עכשיו. למענך.

לפני שעה התקשר אלי ד"ר ירון המנהל של בית החולים הווטרינרי ואמר לי בצער שהיום בבוקר סנדי הכלבה המתוקה שלי נפטרה. הבאתי אותה לשם ביום רביעי בערב לביקורת אחרי שעברה ייסורים גדולים בחודש האחרון. אתמול בצהריים עשו לה ניתוח בהרדמה מלאה בכדי לתקן נזק בגרון שנגרם לה מהצינור של ההנשמה שהיה שם בזמן שהיא היתה מאושפזת ומונשמת בגלל דלקת במוח ודלקת בריאות. אני כותב את דברי אלו תוך כדי שהצער מהמחשבה שאולי הייתי צריך לשאול יותר שאלות שלשום כשהבאתי אותה לשם ואולי לא לתת להם להרדים ולנתח זמן קצר כל כך אחרי שהיא עברה את הייסורים הקשים ועוד לא התאוששה מהם, תוך כדי שהמחשבה הזאת אוכלת אותי מבפנים . אולי הייתי יכול למנוע ממנה את המוות הזה. אולי הייתי יכול לראות אותה עוד פעם. המראה של הרופאה בודקת לה את הגרון תוך כדי שהיא כואבת ועושה איזה קול של בכי. קול שלא שמעתי אותה עושה מאז שהיא חלתה קרע לי הלב לחתיכות קטנות. והוא ממשיך לקרוע גם עכשיו . אני מייסר את עצמי על שנתתי להם לטפל בה כל כך מהר לפני שהספיקה להתאושש ואז האמונה בקב"ה פועלת ומזכירה לי שהיה לה ייעוד בעולם והיא מילאה אותו עד תום ועכשיו הגיע זמנה לעזוב אותי. זה עוזר לי לזמן קצר ואז שוב המראה שלה עם הבכי והעובדה שלא הייתי לידה אוכלים אותי ואני נקרע. ואז שוב האמונה פועלת וחוזר חלילה. הלוואי שאפסיק את המהלך הנורא הזה לפני שבת. אסור לבכות בשבת.
ביהדות נאמר על הכלב- שכולו לב. במקרה של סנדי זה כל כך נכון. כל כולה היתה אהבה אלי. רק אני יודע את זה עד לפרטים הכי קטנים. רק אני יודע וזוכר את ההרגשה של האושר שקיבלתי ממנה. יותר מכל בני משפחתי. אליי היא היתה הכי קשורה והכאב שלי הוא הכי גדול. גדול מנשוא. אני לא יכול לכתוב עוד אבל אני חייב. אסור לי לשכוח.

כשדיברתי עם הרב יהודה היום הוא אמר לי שעשיתי מעל ומעבר למענה ושאני לא מחויב על פי ההלכה לעשות עוד ושהוא ראה את כוחות הנפש שבי והוא יודע שאני אמצא עוד כוח להתגבר אבל הכאב שלי והמחשבות על מה שיכולתי לעשות הם לא כלפי שמים כי אני יודע שעשיתי למענה מה שצריך. הצער והכאב הוא כלפיה על שנפרדתי ממנה בקלות רבה מדי שלשום כי הרגשתי שהיא תהיה בסדר ועל שלא התעמקתי יותר במצבה ושלא שאלתי יותר שאלות ומעל הכול שלא התפללתי בשבילה כמו שיכולתי. כמו שהתפללתי בשבילה כשהיא נכנסה בפעם הראשונה לבית החולים.
בפעם הראשונה נתתי את כל נשמי בתפילות למענה והן עזרו. אין לי ספק שהן עזרו. כי ממצב של 5 עד 10 אחוז לחיות היא התאוששה וחזרה אלי הביתה. חזרה עם בעיות שטיפלנו בהן בבית אבל היתה תקווה לרפואה והיא היתה יותר רגועה מלאה בחיות. לאחר מכן לא התפללתי בשבילה באותה מידה. מן חלק מהטבע האנושי להוריד רגל מהגז כשהמצב נהיה יותר טוב. עוד אז ידעתי שאני צריך לתת יותר אבל לא הצלחתי וידעתי בתוכי שאולי אח"כ אאשים את עצמי והנה אני עושה זאת במלוא העוצמה.

אח סנדי איזו כלבה היית כולך אהבה אליי . בלי גבול , בלי תנאים. היית כמו הצל שלי. כל הזמן בודקת מה אני עושה מסתכלת עלי לראות מהו צעדי הבא. רק הייתי מסובב ראשי אליך אוזנייך היו נעמדות כמו שני חיילים שסרים למרותו של מפקדם. את כל מאווייך הפנת כלפיי. כלפי יותר מכולם. הייתי כמו האבא שלך שדואג לך להכול גם לכסות אותך כשהיה קר כי לא ידעת איך לכסות את עצמך וראיתי אותך מצטנפת בתוך עצמך. הבנתי שתמיד בראשך קיימת המחשבה שצריך לבדוק מה אני עושה, לדעת מה קורה איתי. תמיד דאגת.

אילו ידעת סנדי איזו שמחה הבאת לחיי. אילו ידעת איזה אושר הבאת למשפחתי ולאחיינים הקטנים.. דבר אחד מחזק אותי ונותן לי כוח מעל הכול , הידיעה שבזכותך אני התחזקתי באמונתי בקב"ה. אני מתעודד מזה המון ויודע איזו זכות היתה לך בעולם הזה שגרמת לי לראות את חוכמתך הלא רגילה שיעידו עליה כל מכירייך ולהגיד לעצמי בלב – מה רבו מעשיך ה'. כולם בחוכמה עשית !
איזו זכות היתה לי שנפלת בחלקי.

באת אלי משום מקום בהפתעה גמורה שלא היינו מוכנים אליה וכך גם הלכת. מילאת את ייעודך בעולם הזה שהיה עצום והגיע זמנך לחזור למקום שממנו באת. לא נדע את פעולותיו של הקב"ה בעולם כי אנחנו רק בני אדם וידעתי שאם הגיע זמנך ללכת לא אוכל לעצור זאת אבל ידעתי גם את חובתי להתפלל בעבורך לשנות את רוע הגזירה. בתפילותי ביקשתי ממלך העולם שיציל אותך רק אם הדבר אפשרי. לא דרשתי ולא ביקשתי בזכות אלא בחסד כי אני לא יודע את שקורה מאחורי הקלעים של עולמנו. סנדי הקטנה שלי המתוקה שלי, זכית לעשות קידוש השם. אילו ידעת..

בשנה א' ללימודי קולנוע במסגרת קורס קולנוע דוקומנטרי נתבקשתי למצוא סיפור אהבה ולתעד אותו. כל כולך אהבה ידעתי את זה כבר אז מהטיפול המסור שלך בגורים של החתולים שמצאתי וידעתי את זה מאותו קשר מיוחד שהיה לך עם הקטנצ'יק, אותו חתול רחוב שגר ליד ביתי. החלטתי שאת תהיי הכוכבת של הסרט שלי ותוך כדי העשייה של הסרט שהיה לפני 3 שנים דאגתי. דאגתי כי ידעתי שלא תשארי איתי לעד ושאח"כ יישאר לי ממך רק הזכרון והסרט הזה שיפצע את ליבי בכל פעם שאראה אותו. הנה הגיע הרגע המר. והכאב הפוצע. לא חשבתי שהוא יבוא מהר כל כך . חשבתי שתבואי איתי כשאעבור למקום משל עצמי ואקים משפחה ותהיי שמחה גם לילדי. מלכו של עולם החליט אחרת ואין לי כעס בלב, רק תקווה ותפילה שאוכל להתמודד עם הכאב.

סנדי הקטנה שלי. המתוקה שלי. לא אשכח אותך כל עוד נשמה באפי . לעולם תישארי בליבי.