ולמי כדאי ללכת?

בתגובה ל: מה ההבדל בין נטורופת להומיאופת? מאת: חומסת הפילים
נטורופתים מתמחים בריפוי כולל באמצעות תזונה (וכנראה עוד כמה דברים). כמובן, יש טובים יותר ויש טובים פחות (ואני לא בטוחה עד כמה כל מה שהם לומדים באמת מבוסס מדעית).

הומאופתיה זו תורה בלתי מוכחת בעליל במסגרתה מרפאים "דומה בדומה". זה לפי התפיסה שחומר שגורם לאדם בריא למחלה, יגרום לאדם חולה להרפא ממנה. עכשיו, אני לא יודעת עד כמה התיאוריה הזו הגיונית, אבל נניח לרגע שהיא נכונה: הבעיה בהומאופתיה היא שהם גם מדללים את החומר. זאת אומרת, מוהלים אותו במים, ואז לוקחים קצת מהמים ומוהלים ביותר מים, מערבבים, לוקחים מהמים, מוהלים ומגיעים ככה לאחוזי מולקולות כל כך קטנים של חומר במים עד שמדובר במים לכל דבר.
אשרי המאמין, אני לא הייתי הולכת.

בתגובה ל: נטורופת מאת: יעל cwen
יש לי חברה טובה שמטפלת בי בנטורופתיה.
הטיפול שעבר היה במקום שקוראים לו מרכז האור
וזה היה ממש טוב ומועיל לצינון הכרוני שלי,
שמתחיל, אט, אט להשתפר.

בתגובה ל: נטורופת מאת: יעל cwen
אז בעצם התרופות של היום חזקות בהרבה מאלו של לפני עשר שנים?

בתגובה ל: אם מדללים מאת: חומסת הפילים
התרופות של היום אינן יותר חזקות או יותר חלשות מהתרופות של לפני 10 שנים אלא יותר יעילות ועם פחות תופעות לוואי. בחלק מהמקרים מעלים את המינון של החומר הפעיל, בחלק מהמקרים מורידים אותו, בחלק מהמקרים מערבבים אותו עם חומר אחר שמגביר את ההשפעה של החומר הפעיל מבלי להוסיף חומר פעיל, בחלק מהמקרים מחליפים את החומר הפעיל עם נגזרת שונה שלו שהיא יעילה יותר, בחלק מהמקרים מפסיקים לחלוטין שימוש בחומר פעיל כלשהו ומחליפים אותו באחר (כזה שהוא יעיל באותה מידה או יותר ויש לו פחות תופעות לוואי, או לחילופין שהוא קצת פחות יעיל אבל יש לו הרבה פחות תופעות לוואי). מעבר לזה, מוסיפים לתרופות חומרים שמשמים כזרזים או כמעכבים של התרופה (אם למשל צריך תרופה שתהיה בשחרור מושהה כדי שתעבוד יותר זמן בגוף או שהחומר הפעיל ישתחרר רק כשהתרופה תגיע למקום מסויים בגוף).

בהומאופתיה לוקחים רעלים וסתם חומרים שונים ומדללים אותם עד כדי חלקיק חומר פעיל למיליארד עד תשעה מיליארד חלקיקי מים (לעיתים שמן, תלוי בחומר). זה ריכוז כל-כך נמוך שבו גם הרעל הכי קטלני בעולם לא ירעיל אותך (תצטרכי לשתות כל-כך הרבה מים כדי להגיע לכמות שרירותי של הרעלה, שתחטפי הרעלת מים לפני שהחומר הפעיל יגיע לכמות מתאימה) ועל אותו משקל גם התרופה הכי טובה בעולם לא תרפא לך שום דבר כי בריכוזים כאלה זה לא מזיז בשום צורה לגוף.

הומאופתים מדללים ככה את החומרים הפעילים כי הם טוענים שהתכונות האנרגטיות/הרוחניות/המיסטיות/וואטבר של המולקולה של החומר הפעיל עוברת למים, ולכן לא צריך את החומר הפעיל אלא רק את התכונות הטובות שהוא לכאורה העביר למים. בפועל- שום תכונה של שום חומר פעיל לא עובר למולקולות המים כי אין דבר כזה בביוכימיה ובביופיזיקה המודרנית. כל אותם שרלטנים שמשתמשים בהומאופתיה מעולם לא שמו את התערובות שלהם למבחן מדעי-אמפירי אמיתי, וכשמדענים רציניים לקחו את החומרים הזה למבדקים כפולי סמיות במטופלים וגם לבדיקות מעבדה - הראו שזה חרטא ברטא. זה לא יותר מפלצבו שבפחות מחצי מהמקרים עובד, ורק אם המטופל מאמין שזה עובד, כי הרבה מהבעיות שלנו נובעות מהמחשבות שלנו.

בתגובה ל: מה ההבדל בין נטורופת להומיאופת? מאת: חומסת הפילים
שתי השיטות באות לחזק את כוחות הריפוי העצמי של הגוף.
בנטורופתיה בוחנים את מערכות הגוף השונות ומטפלים בעיקר דרך תזונה.
בהומאופתיה מסתכלים על מכלול הסמפטומים הנפשיים והגופניים ומטפלים על ידי התאמת תרופה אינדווידואלית לכל אדם על פי הסימפטומים המיוחדים לו.
בתור מי שהיא עצמה בני משפחתה ומכרים רבים שלה מטופלים בהומאופתיה כבר שנים אני יכולה לומר שזו שיטת ריפוי מדהימה שעובדת ללא כל ספק . זה איננו עניין של אמונה אלא של מבחן התוצאה . אי אפשר לשלול משהו רק בגלל שאיננו מבינים כיצד הוא פועל או בלי לחקור לעומקו (לתשומת לב של כותבת התגובה הקודמת).

בתגובה ל: תגובה לחומסת הפילים מאת: יה-יה
ללא תוכן

בתגובה ל: תודה- אבל אני עדיין לא בטוחה שהבנתי. מאת: חומסת הפילים
ללא תוכן

בתגובה ל: תגובה לחומסת הפילים מאת: יה-יה
לגבי נטורופתיה - "נטורופת" זה בעצם תזונאי שלא בהכרח עבר הכשרה מקצועית של תזונאי כנדרש ולכן לא יכול לקרוא לעצמו כזה, והוא מתבסס על מעין תורה שקרויה "נטורופתיה" שהיא בעצם גיבובים של שטויות שנועדו להסביר לאדם איך ולמה לאכול כך או אחרת כדי לפתור את בעיותיו, במקום פשוט לתת את ההסברים הפשוטים שיש לרפואה להציע.

לגבי הומאופתיה - אני מתייחסת להודעה שלך בחלקים:

"בהומאופתיה מסתכלים על מכלול הסמפטומים הנפשיים והגופניים ומטפלים על ידי התאמת תרופה אינדווידואלית לכל אדם על פי הסימפטומים המיוחדים לו."

ובכן - זה מה שעושים ברפואה, וההבדל הוא שברפואה משתמשים בתרופות אמיתיות ולא בחומרים מדוללים עד כדי חלקיק חומר פעיל פר מיליארד חלקיקי שמן/מים, שזה ריכוז שבו שום חומר, מסוכן ככל שיהיה, אינו מסוכן לגוף האדם ואינו מסב לו נזק.

לעיתים בהומאופתיה משתמשים בחומרים בריכוזים שכן משפיעים, אבל מציגים את החומר כ"טבעי", "אורגני" ושלל שמות אחרים שנותנים לאנשים אשלייה של שדות מוריקים וציפורים מצייצות ובכך מטעים אותם כאילו ש"אם לא מועיל, לפחות גם לא מזיק" כשאין זה נכון כלל. אנשים בגלל זה לא מדווחים לרופא שלהם על מה שהם נוטלים ולפעמים זה גורר תגובות הרסניות עם תרופות שנרשמות לאדם. לעיתים זה גורם לאדם לחשוב שזהו, לא צריך יותר לעקוב אחרי הטיפול הרפואי, ואז הוא מזיק לעצמי בעקיפין לא על ידי נטילת החומר הנטורופתי אלא על ידי המנעות מטיפול אמיתי.

"בתור מי שהיא עצמה בני משפחתה ומכרים רבים שלה מטופלים בהומאופתיה כבר שנים אני יכולה לומר שזו שיטת ריפוי מדהימה שעובדת ללא כל ספק."

בעיה נוספת בתחום הזה, זה שלא מתבססים על ידע ועל סטטיסטיקות ומדידות אובייקטיביות אלא על נתונים מומצאים ומוטים ועל "ניסיון אישי". זה שראיתי שזה עובד על ההורים שלי ועל החברים שלי, זה לא אומר שזה בגלל החומר הפעיל וזה לא אומר שברוב המקרים זה עובד.

"זה איננו עניין של אמונה אלא של מבחן התוצאה. אי אפשר לשלול משהו רק בגלל שאיננו מבינים כיצד הוא פועל או בלי לחקור לעומקו."

זה בדיוק העניין - שזה לא עומד במבחן התוצאה (ראי הסבר בפיסקה הקודמת) וזה לא שלא מבינים כיצד זה פועל אלא שמבינים שזה פשוט לא פועל. כשהעמידו את הרפואה המשלימה/אלטרנטיבית ובכללה גם הומאופתיה למבחן בסטנדרטים מקובלים - גילו שזה פלצבו - שזה "עובד" רק בגלל שאנשים מאמינים שזה עובד, כי הרבה מהבעיות הגופניות שלנו מתחילות מהראש, ושבכל מקרה זה "עובד" בתדירות הרבה יותר נמוכה מאשר טיפולים רפואיים אמיתיים.

בתגובה ל: התייחסות מפורטת לדברים שכתבת מאת: MAGOZ
אם כל חומר שדולל אי-פעם במים אכן מותיר בהם את חותמו, איך מונעים מהמים לספוג את האנרגיות של המיכלים וכלי הבחישה? אני מתכוונת, איך המים יודעים שהם אמורים לספוג רק את האנרגיות שהמטפל התכוון אליהן ולא את אלה שהוא לא התכוון אליהן?...


אבל לגבי נטורופתיה מול רפואה אני לא מסכימה איתך - הרפואה המודרנית בקושי מתייחסת לתזונה בצורה רצינית. רוב הרופאים לא יודעים דבר וחצי דבר על תזונה, ואם אני הקטנה יודעת יותר מהרבה תזונאים, אז יש לנו כאן בעיה. גם הטענה שהרפואה מתייחסת למכלול הסימפטומים הנפשיים פשוט לא מתקיימת במציאות.


דבר אחר היא ההתייחסות של אנשים למותג "טבעי". כדבריך, אנשים שוכחים שגם בטבע יש רעלים וגם בטבע יש חומרים שעלולים להזיק לנו בצורות שונות ומשונות.

בתגובה ל: לי יש תהייה אחרת בנוגע להומיאופתיה... מאת: haleth
בעניין ההומאופתיה - השאלה שלך מצויינת ואין לה תשובה אחת ברורה אלא הרבה תיאוריות מצוצות מהאצבע שנועדו להסביר ובעצם לא להסביר, כדי להסיח את דעתך מהשאלה ששאלת.

בעניין הנטורופתיה זה יותר מורכב:

יש לנו בעיה רצינית במערב עם העניין הזה שלימודי רפואה הפכו לדבר מאוד טכנוקרטי, שלומדים רק את מה ש"באמת צריך" (מרכאות כפולות ומכופלות) ושוכחים שאנחנו לא מטפלים רק באיבר אלא באדם שלם, ושלפעמים המניעה והטיפול הפשוט באמצעות תזונה עדיפים לא רק מטעמים כלכליים אלא באמת עדיפים מבחינה רפואית. רופאים מערביים בעצם הופכים מרופאים לטכנאים במובן הזה.

הרבה רופאים לא יודעים הרבה על תזונה כי לימודי התזונה במערב מסתכמים בהרבה פקולטות בקורס-שניים, בקורסים אחרים מאזכרים את העניין התזונתי מעט מאוד (אם בכלל), ואם צריך להרכיב תפריט לאדם אז שולחים אותו לתזונאי שלכאורה מרכיב איתו תפריט אישי ובפועל נותן לו את אותו תפריט שכל מי שמגיע עם אותה בעיה מקבל (רק עם שינויים קטנים, נניח למי שלא אוהב מרכיב מסויים).

בניגוד למה שכתבת, ברפואה יש התייחסות רחבה מאוד למכלול התסמינים והסימנים הנפשיים באדם. הבעיה שזה מיושם רק מתי שרופא רושם תרופה למטופל ואז הוא צריך לקחת בחשבון את רמת שיתוף הפעולה של המטופל, וגם אז לא תמיד הרופא נותן את תשומת הלב הראויה, בגלל שיטת הסרט הנע.

הייתרון הגדול של נטורופתיה מהבחינה הזו, זה גם היתרון של ההומאופתיה, "רפואה סינית" וכל שאר ה"אלטרנטיבים" - יש דגש חזק יותר על היחס האישי למטופל, והרבה מההצלחה של אותו פלצבו תלויה לא רק במצבו הרפואי-גופני של המטופל אלא גם בקשר הנפשי והרגשי שלו עם עצמו, עם סביבתו ועם המטפל.

בנטורופתיה הרבה פעמים יש פלצבואים, כי מרכיבים תפריט שמבוסס רק חלקית על רציונל רפואי, וחלקית על מיני תיאוריות והסברים מומצאים מרפואות עממיות (למשל רפואה סינית). לפעמים זה עובד כי זה פלצבו, לפעמים זה עובד באמת למרות שההסבר מומצא מהאצבע (בדיוק כמו שאני יכולה לתת לך אספירין והוא יעבוד, ולא משנה איזה הסבר אני אתן לזה. בהקשר הזה ראוי לציין שיש הרבה תרופות קונבציונליות שעובדות בצורה נפלאה אבל הרפואה והמדע לא יודעים להסביר איך ולמה אלא רק יודעים שזה עובד). הבעיה שאנשים מתייחסים לנטורופתיה כאל דבר טבעי שודאי לא יכול להזיק ואז הם לא מדווחים לרופא שלהם שהם בדיאטה מסויימת ו/או שהם לוקחים תוספי מזון כאלה ואחרים, ואז זה יכול להיות בעייתי במיוחד ולהפריע לטיפול ולעיתים להעמיד את המטופל בסכנה ממשית.

נטורופת ברוב המקרים הוא אדם שלא למד רוקחות ולא למד רפואה ולא יודע את כל מה שהוא צריך לדעת כדי להתאים למטופל תפריט אמיתי, ולעיתים קרובות נטורופתים לא אומרים למטופלים שלהם לדווח לרופא המטפל שלהם על התפריט כי הנטורופתים בעצמם חיים בסרט של "טבעי" ו"לא מועיל אז לפחות לא מזיק" (וכפי שכתבתי וחזרת על זה - חומר טבעי יכול להיות לפעמים גם רעל קטלני).

דוגמה: נטורופת המליץ למטופל שלו לשתות מיץ אשכוליות כדי להוריד את לחץ הדם ולפתור עוד כמה בעיות. המטופל לא דיווח על זה לרופא המטפל שלו כי זה כולה אשכולית, זה פרי, זה טבעי, מה יכול להזיק בזה?... על קצה המזלג:
http://www.doctors.co.il/ar/10694/%D7%9E%D7%AA%D7%99+%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%A2+%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA+%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA+q00
http://www.starmed.co.il/forum-197/msg-2619235
http://www.infomed.co.il/question-14863/

אגב, אני יודעת שבעקבות הדוגמה הזו תצוץ שאלה ולכן אני אענה עליה מראש: יש כאלה שיגידו שאם אשכולית עושה מה שסטטינים עושים אבל בלי תופעות לוואי, אז למה לתת סטטינים ולא אשכולית? התשובה: אשכולית טובה למניעה אצל מי שלא סובל מבעיית לב או למי שנמצא בקבוצת סיכון נמוכה יחסית ובאופן כללי שומר על בריאותו. אצל מי שישי לו בעיית לב שמסכנת אותו ומצריכה טיפול של ממש, האשכולית אינה יעילה דיה עבורו ולכן הוא צריך תרופות.

בתגובה ל: אני התייחסתי בעיקר אם לא רק להומאופתיה מאת: MAGOZ
אבל לא עניין ההתייחסות המעשית של הרופאים (בניגוד ל"רפואה" העקרונית) לצד הנפשי של המטופלים. אין לי שום ספק שבלימודי הרפואה ניתן לכך מקום, אבל בפרקטיקה היומיומית נדיש למצוא רופא שישאל את החולה איך החיים שלו, מה קורה איתו וכן הלאה (אוקיי, יש יוצאים מהכלל, הרופאה שלי למשל, אבל זה נדיר מאוד). כפי שאמרתי, ההתייחסות לאיבר מסויים מפקיעה את ההתעניינות בחולה מהרופאים המקצועיים (מאוד לא סביר לשמוע אורטופד, למשל שואל שאלות אישיות) ומעבירה אותה לרופאי המשפחה. וגם הם בדרך כלל לא נוגעים בזה. וגם כשהרופאים כבר מזהים בעיה נפשית (ושימי לב - הצד הנפשי אינו בהכרח בעיה נפשית! לא כל התעניינות בחייו של החולה אמורה לאתר מחלת נפשֱ!) הם מנערים חוצנם ומפנים לפסיכיאטר.
אגב, ההתייחסות לצד הנפשי שאת ציינת - שיתוף פעולה של החולה עם הרופא - היא אינה צד נפשי. שיתוף פעולה הוא התעניינות פרקטית בהצלחת הטיפול ובשום פנים ואופן לא התייחסות לחולה, למכלול הסימפטומים שלו ולגורמים למחלתו באופן חייו. כי הרבה פעמים אפשר למצוא את הסיבות למחלה בסגנון חיים - הרופאים שהיו עורכים ביקורי בית היו מיומנים בכך יותר (למצוא בית לא מאוורר ולהבין מה גורם לבעיות הנשימה של הילד, או לראות התנהגות של בן הזוג, וכן הלאה).
ומכיוון אחר - כל מי שקרא את הספרים של ג'יימס הריוט זוכר איך הוא היה בודק ושואל ומתחקר את האנשים ובעלי החיים ומוצא לפעמים תשובות מפתיעות למחלות לא סבירות... כלב שנהג לשתות את התרופה של האיש שלו וסבל מהתעלפויות, עגלים שכירסמו צבע ברפת ולקו בהרעלת עופרת, שור על סף גסיסה שפשוט קיבל מכת חום קשה... :-)


בעיה קשה של הרפואה האלטרנטיבית היא שהשם כולל תורות רבות, משטויות מופרכות ועד דיסיפלינות שעובדות. ואז, כשאנחנו רואים שזה שטויות וגם ההוא שטויות, קל לנו להחליט שכל מה שהוא אינו רפואה מערבית הוא שטויות. ולא היא.
בעיה דומה של הרפואה הסינית (ללא מרכאות) היא שגם היא שם כולל לשיטות רבות - חלקן שטויות, חלקן תלויות תרבות ומקום, וחלקן פשוט עובדות ומוכחות במחקרים. ולא תמיד קל להפריד בין הדברים ולדעת לאן לשייך כל טיפול. למשל מוקסה - הסיגר המעשן עם הריח המזעזע הזה שמשמש לחימום נקודתי - האם יש חשיבות לשימוש דווקא בצמח הספציפי הזה, או שעוד צמחים יכולים לעשות את העבודה? האם החומרים שבצמח הנשרף הם הפעילים בטיפול, או שהחום הממוקד? שאלות מצויינות, אבל מכיוון שמדובר ברפואה מסורתית שעוברת כפי שהיא ממורה לתלמיד, אין את מי לשאול. צריך לעשות ניסויים ולנסות לבודד משתנים, ובינתיים, עד שמישהו יעשה את זה, המטפלים בשיטה הסינית ממשיכים עם מה שהם יודעים.
ושוב לעניין הרפואה העממית - מיטב חברות הרפואה מנסות לגלות תרופות חדשות ע"י תחקור של שבטים פרימיטיביים. הרפואה המערבית עצמה היא פיתוח של רפואה עממית, תוך ניסיונות לנפות את המרכיבים הפעילים מהאמונות התפלות. ובפירוש לא כולה פלצבו.

בתגובה ל: אז אנחנו מסכימות כמעט על הכל... מאת: haleth
שיתוף הפעולה של החולה, בניגוד למה שכתבת, בהחלט תלוי בפקטורים נפשיים, מכיוון שהפרמטרים הנפשיים השונים של כל חולה וחולה מאפשרים לנבא בצורה טובה את הסיכוי שהוא יעקוב אחר הוראות הרופא לגבי הטיפול שלו והשינויים שהוא צריך לעשות באורח החיים שלו ובסביבת המחיה שלו, ומאפשר לרופא לנבא טוב יותר אחרי אילו אילו סוגי תרופות, צורות נטילה ומינונים יעקוב המטופל בצורה טובה יותר. שיתוף הפעולה של החולה תלוי במידה רבה מאוד ברקע הנפשי שלו (היה לנו על זה קורס בשנה א' ומאז בכל שאר הקורסים האחרים חופרים לנו על הדברים האלה, חוץ מאשר בביופיזיקה :-).

כשדיברתי על הצד הנפשי, לא דיברתי על מחלות/הפרעות נפש אלא על המערכת הרגשית של אדם, על המנטליות שלו, על רמת ההבנה שלו של דברים, על הרקע הסוציאלי שלו וכו'. דיברתי בעצם על כל מה שהוא לא גופני, כל מה שלא מתקשר ישירות לבעיה הגופנית הספציפית, והוא חייב להיות חלק ממערכת היחסים ההדדית שנבנית בין רופא למטופל כדי לתרום להצלחת הטיפול ולקשר ארוך טווח שיאפשר גם מניעה של בעיות בעתיד ולא רק טיפול בדיעבד. זה לא רק כדי שהרופא יתאים לו טיפול כפי שפירטתי קודם אלא גם כדי שהרופא ידע איך להציג למטופל את הדברים, כדי שהמטופל באמת יקשיב לו ויבין ויגלה מוטיבציה גבוהה יותר להפנים וליישם.

אולי עבורך שיתוף פעולה הוא התעניינות פרטית בהצלחת הטיפול, אבל שתדעי לך שרוב המטופלים, רוב הזמן, משקרים לרופאים שלהם, לא שואלים את הרופא שלהם שום דבר, ואם הרופא לא יתעקש להסביר להם על התרופות שלהם אז רובם לא ישאלו אותו מה אלה התרופות האלה ולמה הרופא רושם להם אותן, ואח"כ אותן מטופלים גם לא יעקבו אחר הוראות הטיפול כמו שצריך. רופאים משתדלים להסביר ויש הרבה שמתעקשים, אבל זה בלתי אפשרי בתנאים הנוכחיים;

1. אם לקחת אורתופד בתור דוגמה אז אזרום עם זה כי זו דוגמה "קיצונית" לרופא שלכאורה אין לו ממש נגיעה עם חיי המטופל ולא עם איזה איבר רך שנפגע בקלות; אורתופד אמור להתעניין בחולה כולל שאלות יותר אישיות, לא פחות מאשר רופא משפחה (שהוא בעצם פנימאי). רופאי משפחה (ולפעמים גם רופאים מהתמחויות אחרות) אמורים לעשות ביקורי בית כדי להבין את הסביבה שבה אדם חי, או לפחות לתחקר את המטופל בצורה שתאפשר לדלות מקסימום מידע על הסביבה שבה המטופל חי. רופאים גם אמורים לבצע כל מיני בדיקות שקשורות במישוש של נקודות שונות בגוף, ולא עושים את זה כי מפחדים מתביעות ויותר קל לשלוח את המטופל לאלף בדיקות שברור לרופא שחלקן מיותרות (אבל הוא חייב לכסת"ח את עצמו ואת מקום העבודה שלו).

2. כבר הרבה שנים אין ביקורי בית כדבר שיגרתי, אין תשאול מעמיק של החולים גם ברמה האישית ואין בדיקות גופניות שכוללות מישוש. זה כך מכיוון שהמערב הפך את לימודי הרפואה לטכנוקרטיים מאוד, את הרופאים לטכנאים ואת המטופלים ללקוחות. כל שאלה או נגיעה קטנה הופכת ישר להטרדה או תקיפה מינית, וכל התעניינות שתעכב את הרופא מעבר לטיפול הנקודתי בשיטת "ראש קטן" תגרום הפסד כלכלי שהמערכת לא מוכנה לקבל. ברגע שלרופאים אין זמן להבין כל מטופל בפני עצמו, הם נאלצים להסתמך על הסטטיסטיקות שהמערכת נותנת להם - אם למטופל יש תסמינים א' ב' ג' אז רוב הסיכויים שהוא חולה במחלה איקס, אז רושמים לו את התרופה הזו למרות שאולי יש לו משהו אחר, אבל מי בודק? מי מתעניין?... (ואח"כ כשרופאה מאתרת התקף לב באדם שהגיע לבית החולים עם כאבי בטן בכלל, אנשים מתפלאים, כי הם לא רגילים שרופא שם לב לדברים הקטנים שעושים את ההבדל).

3. פעם היו קשרים יותר אישיים בין רופאים למטופלים, כולל שיחות אישיות שמטופלים היו שופכים את ליבם בפני הרופא שלהם. היום בגלל הטכנוקרטיה המערבית, מטופל שיעשה את זה יגרום לרופא שלו להרגיש שלא בנוח כי אף אחד לא לימד את הרופא איך להתמודד עם זה, ואם רופא יעודד מטופל לעשות את זה אז אח"כ הוא יחטוף תביעה על זה שהוא לא מוסמך להעניק טיפול נפשי או וואטאבר ושהוא מטריד את המטופל ודברים כאלה. העניין הוא שהקשרים האישיים היו מציגים את הרופא כאדם ולא כאיזה טכנאי של לב או כבד, והיו מאפשרים לו לדלות מהמטופל הרבה יותר פרטים על סביבתו ולעזור לו יותר. היום המערכת פשוט מצווה על הרופא לדחוף תרופה, והעיקר שיעברו כמה שיותר חולים - כי כל חולה זה כסף.

בתגובה ל: מה ההבדל בין נטורופת להומיאופת? מאת: חומסת הפילים
הומאופתיה: אין בזה שום דבר

לא בדקתי ואני לא יכולה להעמיד על נכונות הטענות, אבל על פניו זה עושה הגיון.

בתגובה ל: מה ההבדל בין נטורופת להומיאופת? מאת: חומסת הפילים
http://www.xn--4dbacbpjqebd6c1g.net/