בלי קשר לאדם למברט - פורסם 26.5.2009 חלק שלושה-עשר : עוד הצתה מאוחרת שכמעט עלתה לי באובדן שנים של כיף... קבלו להקה שהיא מובילת-תרבות של ממש, כולל בסיסט ישראלי וים של שירי-פאן לדורות הבאים ! 28/5/2009

השנים שהעברתי בפריז היו לא ממש נחמדות. אני, שהייתי רגיל עד אז להתרוצץ בשכונה בדימונה עד הערב, להיכנס לשכנים לאכול כשההורים שלי הגיעו מאוחר מהעבודה ובכללי - לחיות חיים בלי הרבה איסורים ואזהרות - מצאתי לפתע את עצמי בכרך ענק, אפור וגשום, עם בית ספר שהיה מרוחק כמעט שעה וחצי נסיעה לכל כיוון ובלי הרבה 'אטרקציות' מלבדו (...) ומלבד הבית; אין כזה דבר "שכונה" בפריז, לא כל שכן 'שכנים' וגם לא 'חברים'. להעביר כמה שעות אחר הצהרים עם החברה' מהכיתה, למשל, הייתה משימה בסיגנון אלה שעמן מתמודד טום קרוז בסרטים שלו - בלתי אפשרית.

המזל הגדול שלי היה, שההורים שלי אהבו לטייל. ומאחר ובכל סוף שבוע חיכתה לנו חופשה קטנה בת יומיים מלאים (שבת וראשון), היינו אורזים את עצמנו על הרנו חמש השכורה של אבא שלי ונוסעים : פעם לנורמנדיה, פעם לברטאן ופעם לפרובנס. ובלי לפגוע בציונות השורשית והעמוקה שלי - תוציא את הצרפתים מצרפת וקיבלת ארץ פשוט מדהימה ! עשירה בנופים מגוונים, בחופים מצוקיים, ביערות אדירים ובשפע שלא פגשתי בשום מקום אחר בעולם.

מפעם בפעם, אבי היה משלב בנסיעות האלה איזו הרצאה נחמדה שהוא היה מעביר ככה לאנשים פרטיים ולחברים שלהם, מהתחומים שבהם התמחה - קולנוע ותקשורת, משהו בדומה למסגרת "חוגי הבית" המוכרת מאצלנו, ובד"כ בזמן שהוא היה עושה את העבודה שלו, אמי הייתה שומרת על אחי הקטן באיזו פינה ואני הייתי מתארח בחדרם של הילדים, בניו ובנותיו של המארח.

באחת הפעמים, אני חושב שהייתי בגיל 10 פחות או יותר, המארח שלי, נער קצת יותר גדול ממני שהוריו התגוררו בארמון ממש (מאוד מקובל אצל העשירים בצרפת : קונים טירה עתיקה ומשפצים), התעקש להשמיע לי את כל ערימת התקליטים האחרונה שקנו לו -בטח זה היה מיד אחרי איזה חג או משהו- ואני זוכר שדי נבהלתי מחלק מהעטיפות : הופיעה עליהן חבורה של ארבעה-חמישה פאנקיסטים, עוטי שריון קשקשים ומאופרים בכבדות ועל הכותרת באותיות זוהרות נרשם - "KISS"...




***

לא יכול להגיד שאהבתי את "קיס" מיד בהתחלה, אבל התעניינתי. ריתק אותי למשל ללמוד, שהבסיסט של הלהקה והצלע השנייה ששרדה בהרכב עד ימינו (מלבד פול סטנלי, הגיטריסט התותח), ג'ין סימונס, הוא בכלל ישראלי (!) יליד טירת הכרמל (!), ששמו האמיתי הוא חיים ויץ (!) ושאמו היא ניצולת שואה מהונגריה, שאיבדה בה את כל משפחתה... האיש, חוץ מהעובדה שהוא זה שכנראה מיתג את "קיס" בתודעה של כולנו עם המצאת האיפור הסימבולי של כל אחד מהחברים, יריקות האש "והדם" בהופעות, לשונו המפלצתית שהפכה לסמל מסחרי והעובדה הכמו-טריוויאלית שהוא שר כמחצית משיריה של הלהקה במרוצת השנים - הוא גם נשאר אוהב-ישראל אמיתי ומנהל קרבות אדירים בבלוגים שלו, בהם הוא קורא לתמיכה בישראל ובצה"ל, כולל באירועי לבנון ועזה האחרונים... אה, וחוץ מזה הוא חי עם מי שהיא -כנראה- כוכבת פלייבוי הגדולה ביותר אי-פעם - שאנון טוויד... וזה לא 'סידור' חרטה', הלו ! הם ביחד כמעט 25 שנים ויש להם שני ילדים...




מי שמכיר קצת את "קיס" יודע שהיא, מיום הקמתה אי-שם בשנת 1972 ועד היום, נאמנה לשני עקרונות :
1. מוסיקה שמחה וקופצנית, במקום אפוסים אדירי מלל וארוכי דקות בנוסח "איירון מיידן", "סקסון" ושות'; רוצים לעשות שמיייח !
2. השקעה מרשימה ומתמשכת ב"שואו", בפרט בהופעות חיות וגם במוצרים נילווים של 'לפני' ו'אחרי' - איפור, תלבושות, גימיקים (במות עולות ויורדות, להטוטי קרקס וכו'). וכן - "הלהקה ששוברת גיטרות בסיום ההופעה" זו "קיס"... מבחינות אלה, "קיס" הייתה (ועודה) לא רק להקת רוק מפורסמת, אלא מובילת-תרבות של ממש !




הנתונים 'היבשים' מספרים ש"קיס" מכרה עד היום למעלה מ-150 מיליון (!) תקליטים ברחבי העולם ושחבריה הכניסו כמעט את אותם הסכומים שהביאו ממכירות תקליטיהם - גם ממוצרים רשמיים של הלהקה. במדינות מסויימות בעולם, במיוחד ביפן ובמערב אירופה, "קיס" יכולה למלא גם היום איצטדיונים של 100 אלף מקומות - בלי למצמץ בכלל... ולהזכירכם - מדובר בחברה' בני 60 פלוס... אני כל כך אוהב אותם ומחזיק מהם ומהיציבות שלהם בתחום הסצינה וגם בחייהם הפרטיים (סטנלי וסימונס הם חברים 40 שנה ויותר), שפשוט אין לי אלא להצטער על 'סירוב ההאזנה' שסיננתי להוא שאירח אותי בזמנו, בטירה ליד פריז... אם ידעתי אז את מה שאני יודע היום, הייתי יכול בקלות לספר לכם על "איך זה קרה" בזמן אמת. הם כל כך גדולים החברה' האלה והשפיעו במידה כל כך בולטת על שורה כזו מרשימה ובלתי נגמרת של יוצרים, שפשוט בא לי לבכות... ראיתם את גמר 'איידול' העונה ? אז מה היה רגע השיא מבחינתכם ? אמממ ???