 |
"מתהיה לבגרות" - פורסם 11.4.2009
מסעות "הזקן" בנבכי הרוק הכבד והמטאל (חלק ראשון) :
דפ לפארד, טסלה וקצת ווייט ליון...
13/4/2009
|
אני ברוק הכבד מגיל אפס בערך. בבית, ההורים שלי האזינו להכל - עברי, צרפתי, קלאסי, ביטלס, סיקסטיז, להקות Middle America בנוסח פליטווד-מאק, סופרטרמפ, אי.אל.או (וכן, אני יודע ששתי האחרונות היו בכלל בריטיות) וגם רוק כבד קלאסי - Deep Purple, Led Zeppelin ועוד. ברור שביחס לימינו, "הכבד" של פעם זה "הקל" של היום... ואני לא ממש מתחבר להכל : כל ה-Speed Metal האלה בנוסח Iron Madden - זה לא ממש בשבילי ואני מתנצל מראש. מה שאין לו מלודיה אני מודה שאני פחות אוהב. בנוסף, אני מזהיר אתכם שיש לי גם סטייה קטנה, להפר את העיקרון שביטא פעם -אם אני לא טועה- רוברט פלנט המלך : הוא אמר, שברוק אמיתי אין קלידים... ולי דווקא אין בעיה להאזין בכיף לכמה כאלה שטישטשו את הגבולות בין "הכבד הקלאסי" ובין הפופ ה(קצת) דבילי, כגון - Bon Jovi. ואני יודע שלקחתי פה סיכון מסוים של להישמע לא רציני, אבל שיהיה.
בקיצור, בשנות התבגרותי עקבתי ככה פה ושם, אבל לא ממש זזתי לרכוש תקליט (היה דבר כזה !) מהז'אנר. למה ? לא יודע. עד שבשנת 1987, חבר טוב שלי בשם עדי נתן, חזר מחופשה משפחתית ארוכה בארה"ב עם ים של סינגלים מהסוג ה-Heavy - אז, הסינגלים היו יוצאים על קלטות אודיו- וחרשנו עליהם אחושרמוטה. הנה לכם כמה דוגמאות ממה שהיה שם ולפני שתרוצו להאזין, הנה שני וידויים קטנים : 1. הדיסק הראשון של הרוק הכבד שרכשתי והוא עדיין אחד האלבומים האהובים עליי ביותר הוא האלבום Hysteria של Def Leppard. חולה עליו ועליהם !!! 5 השירים הראשונים באלבום זה בונבונים שהפכו לקלאסיקה של הקלאסיקה של הרוק הכבד ואם לא הכרתם עד עכשיו - תתחילו בזה ! ולמי שלא מכיר את ההסטוריה של ההיסטריה, תנברו קצת בויקיפדיה. יש להם סיפורים לחברה' האלה, טלנובלה דרום-אמריקנית - זה פראייר על ידם...:) 2. הדיסק השני היה בעצם קלטת אוסף של בלדות מחוספסות, לא הדובשניות האלה של ה-Scorpions (למרות שגם להם יש כמה טובים), שהכניס לי סנוקרת לפנים/בעיטה לתחת (מה שתבחרו) עם השיר המדהים Love Song של Tesla (איזו פתיחה ! אין-אין !), "כשהילדים בוכים" של White Lion ועוד כמה שאשלח אתכם לבדוק בהמשך...
הנה, בינתיים, חמשת "הבונבונים" של Def מהאלבום Hysteria :
|