|
צ'רלס לויד ורביעייתו המשובחת (ג'יסון מוראן, רובן רוגרס, אריק הארלנד) במאי בי-ם שאנטי שאנטי...
|
|
בתגובה ל: לויד חוזר! מאת: בוריס ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: לויד חוזר! מאת: בוריס עם הארלנד וחוסיין, שהקליטו יחד את Sangam המדיטטיבי כסוג של מחווה לבילי היגינס זצ"ל, היתה הרגע שבו התאהבתי סופית בלויד. כמה שבועות קודם לכן פגשתי את אשתי לעתיד בסיני. מעניין מה מצפה לנו בעיר הקודש.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
|
|
בתגובה ל: ההופעה בפסטיבל הג'אז של ברלין ב-2004 מאת: ארנון גלבוע הדיסק לא הותיר רושם כביר על האזניים... אבל אח"כ ראיתי אותם במצו ונדלקתי לויד והארלנד עושים שם סבב על כל הכלים שעל הבמה מי שלא מכיר את הנגנים לא ינחש שאחד נשפן ואחד מתופף
|
|
בתגובה ל: SANGAM מאת: בוריס ללא תוכן
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
|
|
בתגובה ל: SANGAM מאת: בוריס זה ממש לא לויד אופייני ולא מתקרב להקלטות עם היגינס. הייתי בהופעה האדירה הזאת שנתיים לפני שהדיסק יצא, כך שהקונטקסט גרם לי להתרגש יותר מהדיסק. אני אוהב את הקונספט של הארלנד + חוסיין כ"ממלאי מקום" של היגינס. הסאונד של הטריו הזה בהופעה הוא המחווה הכי יפה שבילי היה יכול לקבל.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
|
|
בתגובה ל: לויד חוזר! מאת: בוריס פיספסתי אותו בים האדום .. אחד המוסיקאים האהובים עלי .
|
|
בתגובה ל: לויד חוזר! מאת: בוריס ראיתי אותו עם היגינס לפני 12 או 13 שנים בסאן דייגו - היה מדהים. ראינו אותו באילת לפני כמה שנים וזו היתה לדעתי הופעת הג'אז הטובה ביותר מזה הרבה שנים בארץ. מענין מה השנים עושות לאדם. האם אני מבין נכון שזה הולך להיות במסגרת פסטיבל ישראל ולהיות באולם גדול במיוחד?
|
|
בתגובה ל: לויד חוזר! מאת: בוריס ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: גם ג'ו לובאנו ינגן בפסטיבל ישראל השנה מאת: ברק ויס מקווה שגברת SPAULDING לא תבריז - גם יפה וגם אופה. סחתיין על ג'ו, שבר את שתי ידיו לא מזמן וכבר חזר לפעילות מלאה!
|
|
בתגובה ל: עם Us Five!!! מאת: בוריס ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: SPALDING כמובן מאת: בוריסלא הייתי מסוגל לנחש שתסכים איתי בנוגע ליופי והאופי של אספרנזה. לטעמי היא אחלה בסיסטית וגם המוזיקה והשירה שלה כלידרית היא חגיגה להמונים במובן הטוב. על הבמה הצדדית בצהרי היום בשיקגו היא גרמה לחיוך רחב אצל רובו של הקהל - ללא הבדלי גיל וגזע. אני מנחש שדווקא כאן בפורום ההתלהבות פחותה. קבצים מצורפים:
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
|
|
בתגובה ל: אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש מאת: ארנון גלבוע לנשים במוסיקה. לאו דוקא זמרות פופ או נגניות קלאסיות (מאלה וגם מאלה לא חסר), אלא נשים דומיננטיות החברות בהרכבים אורגניים. ג'ורג'יה מ-YLT קים מ-SONIC YOUTH ז'ואל ליאנדר בכל קונפיגורציה סילבי קורבזיה כנ"ל מרילין קריספל (ההרכב המנצח של ברקסטון) רות אנדרווד מהלהקות של זאפה ועוד ועוד הן מביאות משהו שחסר בהרכבים גבריים לגמרי למישהו יש הסבר למה אין יותר נשים בג'אז?
|
|
בתגובה ל: אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש מאת: ארנון גלבוע אצטט ממישהו עם יכולת ביטוי טובה משלי:
I'm mad at Esperanza Spalding.
I'd been perfectly content to ignore almost all of Joe Lovano's output. Sure, I'd admired everything I'd heard by the acclaimed jazz saxophonist, but I thought I had him covered by owning just a couple of the 22 albums he's issued as a leader for Blue Note Records.
Then Spalding came along. I acquired Folk Art only because I was curious about Spalding's contribution. I shamelessly swooned over the young bassist earlier this month. I wanted to hear how she'd fit in with some of the world's premier musicians.
Spalding's effort, along with the entire album, is incredible. The sound is reminiscent of the best free jazz recordings from the ECM and HatHut labels. Spalding chugs along just as naturally as an inspired Charlie Haden. Lovano's band seems to have Henry Threadgill and late Coltrane in mind on the skronkiest tracks.
Now I feel compelled to invest an insane amount of time and money on the rest of Lovano's catalog. Thanks a lot, Esperanza!
|
|