בתגובה ל: פסטיבל ג'אז חורף באילת מאת: free-manאחרי שלושה ימים, שבע וחצי הופעות (את טרילוק עזבתי אחרי
חצי שעה), תשע מאות ק"מ נהיגה ואפס אינטרנט חזרנו הביתה
והרי רשמיי.
הופעות מעולות:
ראשונים הבאד פלאס כמובן שהפציצו סט שלם על טהרת החומרים
המקוריים וכמו בדיסק האחרון גם בלייב זה עושה להם רק טוב.
יש בהם שילוב נדיר של פאן טהור ואינליגנטיות גבוהה, מה
שגורם לקהל להפעיל את התאים האפורים ולנענע את האגן בלי
שליטה בעת ובעונה אחת. רמת החיבור בין השלושה היא פנומנלית,
לא צריכים אפילו רבע מבט בשביל להתחיל קטע או להעביר את
ההובלה מאחד לשני או לחזור מסולו (אם אפשר לקרוא למה
שאיברסון עושה סולו). מצד שני פה טמון גם העקב אכילס שלהם
מבחינתי. אנסה להסביר את שארנון ציטט בשמי:
למה אנחנו ממשיכים ללכת להופעות למרות שבדיסקיה או בדיבידי
בבית תמיד יהיה אפשר למצוא משהו יותר טוב? בשביל האקסטרה.
והאקסטרה שלי היא אנושיות.
אני זוכר בהנאה צרופה חודשים אחרי הופעה טובה איך ההוא
פיספס את הכניסה שלו או איך השניים שסיימו כרגע לנגן ביחד
מחליפים מבט כזה של "וואו זה ממש הצליח לנו עכשיו". בבוקר
שאחרי הבאד פלאס לא הצלחתי להעלות אף זיכרון של רגע שכזה.
לא חיוך, לא פספוס, לא נסיון של אחד להוציא את חבריו משיווי
משקל, הכל היה אצלם מושלם מדי. לוחצים על כפתור ויוצא שיר.
ובשביל זה אני לא בטוח שצריך הופעה חיה.
מגוחך קצת להשיא עצות לחבורה כל כך חכמה ומוכשרת, אבל רבאק,
תשתחררו קצת...
השני במעולים: קני בארון (עם אלי דג'יברי).
מבחינתי אפשר היה לתת לבארון להמשיך ולהריץ קורוסים על
epistrophy עד הבוקר. הבנאדם כל כך שוטף ומעניין ומענג
ומרומם רוח שאני לא מבין איך היה לדג'יברי את הביצים לחזור
אחרי סולו שלו.
מוסיקאי מופלא.
גם ג'יסמונטי היה מצויין. מופע יחיד שנשמע עשיר כמו להקה
שלמה. ברמה הטכנית נפעמתי לראות מוסיקאי ששולט שליטה מוחלטת
גם בפסנתר וגם בגיטרה, ושמצליח לייצר בקלילות את המקצבים
המסובכים עד טירוף שלו, אבל יש בו גם הרבה מעבר לטכניקה
טהורה. האיש הוא מכשף והגיטרות הן מטה הקסמים שבעזרתן הוא
יכול לעשות לקהל השבוי שלו ככל העולה על רוחו.
והוא עשה בענק.
ואחרונה בצלש"ים, שגם זוכה בקלות בתואר הפתעת הפסטיבל שלי:
ההרכב של האחים טוודרוס, האחים מוכיח והאח תלמודי.
מופע מסוג זה שנתפר (על גימיקיו - שני אחים מצריים ושניים
ישראלים מביאים יחדיו את השלום) במיוחד לפסטיבל עלול בקלות
להתברר כחלטורה. איזה כיף שבפועל היה בדיוק הפוך. על אף זמן
מועט לחזרות החמישייה ניגנה ממש יחד ובכשרון רב. האחים
ג'וזף וג'יימס טוודרוס, שנולדו במצרים אבל גדלו באוסטרליה
ומשם הביאו את המבטא המעולה, מנגנים על עוּד(ג'וזף) ותוף
מרים (ג'יימס) ושניהם אמנים ענקים בכלים שלהם. את הדיסק
האחרון שלהם השניים הקליטו עם שני ג'ונים (פטיטוצ'י
ואברקרומבי) ואחד ג'ק (דהג'ונט) והרבה קטעים מתוכו נוגנו
כאן באילת. אני יודע כי אחרי המופע קניתי את הדיסק, ודיסק
נוסף של האחים לבד, ושמעתי אותו פעמיים בנהיגה חזרה היום.
השניים גם חתמו לי עליו...
אשתדל להעלות כאן מחר קטע או שניים להנאתכם, אבל מי שאוהב
את צלילו של העוּד לא חייב לחכות, מדובר בנגן מהשורה
הראשונה.
http://www.josephtawadros.com/disc.htmהיו גם מופעים שהשתיקה יפה להם אבל זה טיבו של פסטיבל והוא
בהחלט היה טוב.
נתראה בשנה הבאה.