שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



שייח' מואיז'ו-השבוע במזויאון תל אביב.


שייח' מואיז'ו-השבוע במזויאון תל אביב.
פורסם לפני 3431 ימים     מאת אשר קשר     סה"כ תגובות: 4     תגובה אחרונה לפני: 3428 ימים

בצעד מפתיע ונדיר, שמואל אלבז, המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת האנדלוסית הישראלית-אשדוד, התוודה בפני הקהל השבוע במוזיאון תל אביב לאמנות, שבחציו השני של הקונצרט אין לו ממש מה לעשות על הבמה כמנצח, ולכן הוא יצטרף לתזמורת עם המנדולינה שלו, דבר מרנין כשלעצמו. "המוזיקאי שיעלה עכשיו הוא אינדיבידואליסט, לחלוטין לא צפוי, והוא בעצם יכתיב מעכשיו את מה שיקרה על הבמה ולא אני", מסביר אלבז את הסיבה, כשהוא מזמין לבמה את השייך מואיזו, אגדת מוזיקה צפון אפריקאית, "אני מקווה שהתזמורת שלי תעמוד בזה...", הוא מוסיף בחיוך.
"זה הישג ענק להביא מוזיקאי כזה לנגן עם התזמורת שלנו", מתגאה מנהל התזמורת יעקב בן סימון, "הוא מוזיקאי ענק אבל לחלוטין לא צפוי וקשה לניהול. אתה לא יודע מה הוא עלול לעשות והמסגרת הזו של אולם קונצרטים ונגינה יחד עם תזמורת זרה לו. חוץ מזה, מה זה בשבילו ארבעים וחמש דקות על במה. זה כאילו הוא רק מתחצם, הבן אדם רגיל לנגן שעות על גבי שעות".
אנו חיים לאושרנו בשנים האחרונות, בתקופה של תגליות מוזיקליות נהדרות. אגדות מוזיקליות כמו נינו ביטון מירושלים ועתה גם שייך מואיז'ו נחשפות לקהל הרחב. לא ששייך מואיז'ו אינו ידוע. הוא נחשב הרי כאליל בקרב יוצאי צפון אפריקה, ועשרות התקליטים שהוציא עד היום נמכרים במאות אלפי עותקים.
משה עטיה בן השבעים וחמש המוכר גם כשייך מואיז'ו, הוא דמות צבעונית שאי אפשר לטעות בה, לא במראה ולא בקול. הוא נולד ב1937 במקנס, מרוקו, בן למשפחה של מוזיקאים. הוא החל לנגן עם תזמורות מקומיות ונחשב לילד פלא ולפייטן מדהים. הוא עלה לישראל ב-1962 בגיל שלושים וחמש, ולאחר זמן מה במעברה, הוא התיישב בקריות סמוך למנטור המזויקלי שלו, דויד בן הרוש.
כמתנה למואיז'ו על כך שתמך בו בימיו האחרונים והערכה אליו כמוזיקאי, הותיר לו בן הרוש את ספרי השירים שלו - הסטוריה מוזיקלית וחברתית רחבת יריעה של יהודי מרוקו. כאשר הפרופסור יוסף שטרית מאוניברסיטת חיפה ביקש לצלם את המסמכים יקרי הערך הללו למחקר שערך, מואיז'ו סירב בתוקף כי חשב ששיטרית מתכוון לעשות כסף מהשירים הנדירים הללו (כמובן שזה לא המקרה אצל שטרית או בכל פרסום אקדמי אחר). עד היום ספרי השירים הללו שוכנים בדירתו של מואיז'ו בקרית חיים והוא היחיד שנוגע בהם. אגב, אנקדוטה מעניינת, המוזויקאי דויד בן הרוש קבור בבית הקברות בחיפה סמוך לקברו של מייק בראנט.
הוא מרבה להופיע בחתונות, חאפלות, חינות והילולות של העדה בכל רחבי הארץ הוא ניגן בארועים כבר מן המעברות וגם כתב כמובן שירים רבים. השירים שלו עוסקים בצדיקי מרוקו ובחיי היום יום, רבים מהם שירי מחאה חברתית. את מרבית הפזמונים שר מואיזו בשפת אימו, אך חלקם הוקלטו גם בעברית. ב-1969 החל להקליט בעצמו בחברות התקליטים קוליפון וזאקיפון של האחים אזולאי ביפו שהתמחו בהקלטת המזויקאים הצפון אפריקאים. היו אלה הקלטות חיות באולפן. בשנת 1981 הגשים חלום אישי כאשר הקליט 12 שעות של שירה קלאסית אלג'יראית עם תזמורת רשות השידור של רדיו אלג'יר.
אבל המוזיקאי המגוון הזה עורר לצד הפעילות המוזיקלית הענפה שלו במהלך השנים גם מספר ויכוחים. השיר "ארוסייאת" למשל (הרוסיות) שכתב לפני מספר שנים ומנוגן במאות חאפלות ומסיבות, תוקף את העדה הרוסית בצורה חסרת תקדים. הלהיט, שכבר זכה לכינוי העממי "השיר על הרוסיות" ואשר מבוצע בשפה המרוקאית, שר שייך מואיזו בין היתר בהתייחסו לעליה מרוסיה: "הם הביאו את הזנות והקבצנות לישראל, הם הגיעו הנה ופתחו חנויות לממכר בשר חזיר וכלבים". בנוסף , מואיזו, מאשים באמצעותו את העולים מרוסיה, בכך שגרמו למצב הכלכלי ותוקף במיוחד את העולות החדשות שלטענתו "שבו את שכלו ולקחו את כספו". הוא עצמו לא מהסס להודות כי בכל מקום מבקשים ממנו שיבצע את השיר, אך סירב להגיב אז לביקורות עליו ועל השיר ורק טען: "אני לא צריך פרסום. יש לי אלפי מעריצים שאוהבים אותי". חלק ממעריציו של מואיזו ידעו לספר כי על פי השמועות הוא כתב את השיר לאחר שנשבה בקסמיה של אישה רוסיה שלטענתו גזלה את כספו. אחד המעריצים, תושב הקריות, הוסיף: "השיר הזה מדבר לרבים מבני העדה שכן לא מעט יוצאי מרוקו התגרשו והלכו עם צעירות רוסיות". מנגד מעריצים אחרים טענו שאין לקחת את השיר ברצינות רבה מדי והתעקשו: "הוא סתם מסתלבט ולא מתכוון לשום דבר". אפילו הזמר קובי אוז, שהשתמש במילותיו של מואיזו באחד משירי להקתו טיפקס (השיר שלו בביצוע של "טיפקס", "אני אוהב אותך" (במקור "אנא נ'חבק"), היה חינני למדי) אומר: "לא שמעתי את השיר שלו על הרוסיות, אבל אני ממליץ בחום לקהילת העולים מחבר העמים לא להפגע ממנו. מדובר בסוג של ליצן עממי. הוא כותב ושר כמו שהוא מדבר, בלי לסנן". חיים אוליאל, קצת יותר מסויג וטוען: "התחלחלתי מהמילים. יש שם בדיוק את כל מה שכל כך פגע בנו המרוקאים בשנות ה-50' ואני רק מקווה שהשיר הזה יעלם כמו שבא".
שיר נוסף של שייך מואיז' שגרם לחילוקי דעות וויכוחים נכתב כאשר אריה דרעי נכנס לכלא. זה היה שיר מחאה בוטה למדי, כתוב בבליל של מרוקאית ועברית שזכה להשמעות תכופות בתחנות רדיו פירטיות. אפילו מקורבי דרעי נבהלו ממילות השיר החריפות ("גזזו לנו פיאות, גנבו לנו תינוקות"), אך הביעו סיפוק מתמיכת הזמר שייח מואיז'ו בדרעי. "השיר הזה מוקדש לבן שלי ולכל ילדי הספרדים", אמר אז שייך מואיז'ו, "כדי שההורים יספרו לילדים שלהם מה עשו לנו ומה עשו לאריה דרעי בגלל שעזר לעדה שלנו, כמו מנחם בגין" (שגם עליו כתב מואיז'ו שיר בשנות השמונים). "זה לא חלום זה לא שקר, לך יא בוגד לא תראה אותי יותר". שיר המחאה לקוח מתוך קלטת שלמה, המוקדשת כולה לאריה דרעי וכוללת התקפות חריפות וחשבון היסטורי עם דרך הקליטה של בני עדות המזרח בארץ.
אבל כשהוא עולה על הבמה במוזיאון תל אביב. הכל נשכח. הרחש מסביב ממחיש קולית את האנרגיות שהוא מעביר בקהל. הוא לבוש בוסט אדום מקושט, תרבוש לראשו, וניכר עליו במבטו הממזרי שהוא יודע את מעמדו. מלווים אותו שני אחיו - מרדכי ולוי עטייה שמנגנים על עוד וכלי הקשה. אין ספק שהמעמד הזה של אולם קונצרטים מוזר לו ולמעריציו. דבריו של מנהל התזמורת בתחילת הקונצרט מקבלים לפתע משמעות חדשה: "הנהלת המוזיאון ביקשה לא לעמוד על הכסאות", התרה בן סימון בקהל. קשה לקהל להיעתר, כאשר מואיז'ו שר, מנגן על הכינור שלו, ומספר בדיחות עסיסיות במרוקאית. הקהל מתמוגג, יושב על קצה הכסא, מוחא כפיים בהתלהבות, יוצא מגדרו. מוגבלים לחלוטין גופנית אבל לא נפשית במרווח הצר של שורות הכסאות באולם.
התזמורת מאחוריו חוגגת. הנגנים, הן אלה ממוצא מרוקאי והן ממוצא רוסי בחטיבת כלי הקשת, מתקשים להוריד את החיוך המרוח על פרצופם. בתחילה ללא המנצח שלהם הם נראו אבודים מעט אבל האנסמבל מתעשת מהר מאוד ומגבה את מואיז'ו בצורה נפלאה. אלבז יושב בקרבת כלי הקשת ומדריך אותם מתי והיכן להכנס. חמישים דקות בדרך כלל הוא פרק הזמן בו רק מחמם מואיז'ו את קולו אבל קונצרט הוא אופרה אחרת לגמרי. מואיז'ו עצמו נותר דקות ארוכות אחרי סיום הקונצרט ישוב על כסאו מדבר עם מעריצים שמצטופפים למרגלות הבמה.
הקונצרט שהחל בשמונה וחצי הסתיים מעט לאחר אחת עשרה וחצי. מנה מזויקלית גדושה ומרתקת. שייך מואיז'ו היה אמנם כוכב המופע והאפיל על שאר המשתתפים, אבל בחציו הראשון של הקונצרט הופיע גם אמיל זריהן שכרגיל היה נהדר, ביצע מאווהלים מתוקים ומענגים מאין כמוהם, וחזר להופיע עם האנדלוסית הישראלית לאחר שנתיים של העדרות.
אחד השירים המרתקים גם מוזיקלית וגם הסטורית שביצע זריהן היה השיר המכונן: "לא הכוחות לא המוחות". ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים לא חדר כמעט אל עולמה של השירה העברית, ורק משורר אחד בלבד, רבי דוד בוזגלו, גדול משוררי הפיוטים המרוקאיים במאה ה-20 כתב שירים על הניצחון במלחמת ששת הימים,. השיר "לא הכוחות", נכתב על פי לחן ידוע (מוואל סאחלי שמזכיר את "האמיני יום יבוא"). "לא הכוחות, לא המחות קבעו תבוסת מצרים עד לבכיתה, כי יד רמה נעלמה הפכה בין רגע על פניה שליתה". בבתים העיקריים לא חושש רבי בוזגלו להביע את שמחת הניצחון, בנוסח העתיק ביותר שהוא גם עממי ומובן ביותר, טבעי ונחוץ. יש בהם שנאה לאויב, גיחוך עליו, וגם סיפור האימה וההיחלצות ממנה, וזריהן יחד עם מקהלת המרכז לפיוט ולשירה מבצעים זאת ללא דופי.
מופע בשם אלג'יר אלג'יר לא היה שלם כמובן בלי מוריס אל מדיוני, שלא היה באולם, אולם רוחו שרתה עליו. הפסנתרנית נועה מלמד שמלווה בימים אלה את נינו ביטון, ניגנה שתי יצירות של אל מדיוני, היפה שבהם היא התושיא שנוגנה על ידה בתחילת החלק השני של הקונצרט, הסיכא רונדו המקפיצה, שהשפעת חינוכה הקלאסי של מלמד שבא לידי ביטוי ניכר בנגינתה רק הוסיפה לה חן.
בשבוע הבא תגיע האנדלוסית לאחר חמישה קונצרטים לשני קונצרטים בנמל הבית שלה באולם יד לבנים באשדוד. אלג'יר אלג'יר הוא קונצרט חובה. בעיקר כמובן בגלל השתתפותו בו של השייך מואיז'ו.
אלג'יר, אלג'יר", בהשתתפות: אמיל זריהן, שייח מואיז'ו, מרדכי אטיאס (עוד), נועם מלמד (פסנתר).


.


קבצים מצורפים:






אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
אומנות הטריו (7)
מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק)
10/4/2009
אומנות הטריו (6)
מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו.
16/3/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס
1/1/2009



המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0313)