|
בתגובה ל: בן שלו מסכם פסטיבל מאוד מוצלח באילת מאת: ברק ויס
השנה, אחרי פרסום התוכנייה לפני כחודשיים, החלטתי כמעט מיידית לרדת לאילת לפסטיבל הג'אז. בכל זאת - שלושה הרכבים שאני מאוד אוהב מגיעים השנה לים האדום להופעות (אורי קיין, הבאד פלאס, שאותם ראיתי גם בשנה שעברה באותו מקום, והפלקטונס, הרכב אחריו אני עוקב כבר שנים).
ושלושת ההרכבים הנ"ל לא איכזבו: אורי קיין והשישייה שלו עיבדו את מוצארט בצורה שהזכירה לי שילוב בין החומרים של ג'ון זורן לבין ז'אק לוסייה, עם קצת אורי קיין באמצע.
הבאד פלאס, ביום השני, הצליחו להדהים אותי שנית, ודייב קינג הפך שוב לאחד המוסיקאים הנערצים עליי בעולם. מה שהם עשו עם היצרה הסבוכה הזו של סטרווינסקי היפנט אותי לכל אורכו והימם אותי בסופו, עד כדי זעקה רמה מעט, אותה יש לי הרגשה ששמעו גם כמה שורות מאחרוי ומלפני... :)
והפלקטונס - הופעה שהיא כיפית בדיוק כמו שהיא מדהימה מוסיקלית. חבורה של ארבעה מוסיקאים (פלוס אנדי נארל וכנר שאת שמו שכחתי) מנגנים מוסיקה מעולה, כיפית ומעניינת בו זמנית בלי רגע אחד של שיעמום.
אני נהנה להגיע לפסטיבלים שכאלו מכיוון שאני לרוב נחשף בהם לאמנים שלא הייתי מכיר אחרת, ומתאהב בהם בהרבה מהמקרים (לדוגמא - ז'אן מישל פילק, שהופיע בפסטיבל הג'אז באילת בשנת 2009). בפסטיבל הנ"ל היו שלושה הרכבים אותם לא הכרתי כלל ולא שמעתי עליהם לפני פרסום התוכנייה (בדיוק אחד בכל יום): יון סאן נה, קארל סנגם והרכב ה"קורה ג'אז טריו".
הזמרת הקוריאנית יון סאן נה (יון סאונה, כפי שנהגה שמה ע"י אחד מחבריי), הייתה מבחינתי הפתעה לטובה - השירים אותם היא ביצעה יחד עם ההרכב המעולה שלה (נגן האקורדיאון, הו, נגן האקורדיאון!) היו מצויינים, מעניינים ומתוחכמים לעיתים, נניח, הביצוע שלה ל-frevo של הגיטריסט Egberto Gismonti.
קארל סנגם היפנט אותי במשך שעה וחצי. אני לא בטוח בדיוק איך הוא עשה את זה, אני רק יודע שאני חזרתי להכרה מלאה רק כשהסתיימה ההופעה, לפני ההדרן, כשההרכב של הסקסופוניסט/נגן שופר/ נגן שופרחליל השתחוו בפני הקהל. אני יכול לתאר את ההופעה הזו כחוייה כמעט רוחנית. מוסיקה שהיא חצי-ג'אז חצי טקסית, ולא משעממת לרגע, וכמו שאמרתי - מהפנטת לכל אורכה. האלבום החדש שלו נרכש בפסטיבל בלי לחשוב פעמיים (למרות המחיר הדי מוגזם לדעתי - 90 ש"ח).
וקורה ג'אז - כמו שתיארה זו אחת מידיודתי איתה הייתי בפסטיבל - הרכב שצריך לפעול באיזשהו resort בהוואי. אני לא בטוח אם זה טוב או לא. המוסיקה קצת שיעממה לקראת הסוף, מכיוון שזה הרגיש לי קצת כאילו הקטעים מתחילים לחזור על עצמם, אבל א נורא. גם ההופעה הכי החלשה של הפסטיבל הייתה טובה.
והיו את ההרכב הישראלי Third World Love שאירח את הטרומבוניסט אבי לייבוביץ' ועומר קליין שאירח את רונה קינן.
משתי ההופעות האלו לא היה סיכוי להתאכזב. עומר קליין הוא אחד מהג'אזיסטים הישראלים האהובים עליי יותר, והפעם הוא הופיע לבד, רק הוא והפסנתר, כשרק בחלקה האחרון של ההופעה הצטרפה אליו קינן. והופעות הסולו שלו, שבהן לא הייתי עד הפסטיבל, לא נופלת מההופעות שלו במסגרת הטריו או במסגרת כל הרכב אחר. השירים אותם הוא מלחין מעולים והקטעים האינסטרומנטליים שלו כמו תמיד מספקים את הסחורה, וזה בלי קשר לעובדה שהוא מאוד כריזמטי על הבמה ומצליח לעניין את הקהל גם בין קטע לקטע לשיר.
ו-TWL - אדירים, כמו תמיד, ועם לייבוביץ' זה לא יכול להיות רע.
בקיצור, דובי לנץ, העלת פסטיבל נהדר עם אמנים מעולים, ונהנתי מכל רגע. 8 מתוך 8. אני רק מחכה עכשיו לקיץ!
נ.ב. הג'אמים בסוף כל ערב היו מעולים גם הם! כשראיתי על במה אחת את שלישיית קורה ג'אז, עומר אביטל, דניאל פרידמן, האוורד לוי, נגן כינור וחלילן, לא יכולתי שלא לחייך לעצמי ולומר "איזה כיף שהחלטתי לבוא".
|
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
.jpg)
