קמתי היום עם אחת המלודיות היפות והאהובות עלי בעולם הג'אז Waltz For Fran
וזה הוביל להאזנה לכל האלבום המקסים והקצת שכוח הזה של לי מורגן - Take Twelve

בתגובה ל: אלבום הבוקר שלי מאת: Yairyona
Live at the Lighthouse מ-1970, הגירסה המלאה.
שלוש שעות של תענוג אינטנסיבי, ייקח אותי עמוק אל תוך הצהריים.
כמה חבל שאלפרד ליון הקליט כל כך מעט חי במועדונים.

בתגובה ל: גם פה מורגן מאת: בוריס
מת על הקופסה הזו

בתגובה ל: זה באמת תענוג אינטנסיבי מאת: Yairyona
הקופסה המדהימה הזו של מורגן היא מתנת פרידה לפני שנרצח. יש להופעה הזו לא מעט משמעות.

בתגובה ל: אם אני לא טועה מאת: JAZZMUSIC
כלומר, אני חושב שהוא נדיר, יתקנו אותי המומחים
The Procastinator, שהבנתי שיצא באיזו מהדורה נידחת לפני מאה
שנה או משהו, עם הרכב האלופים: רון קרטר ובילי היגינס על בס
תופים, הרבי הנקוק, ויין שורטר ובובי האצ'רסון על ויברפון(!)
שווה במיוחד

בתגובה ל: אני המשכתי לעוד בוקר של מורגן והפעם עם משהו נדיר מאת: Yairyona
אבל קצת קשה להשגה היה במהדורה מוגבלת של בלו נוט שכחתי את שם הסידרה הזו. אחלה אלבום.

בתגובה ל: לא נדיר מאת: JAZZMUSIC
ללא תוכן

בתגובה ל: אם אני לא טועה מאת: JAZZMUSIC
היא לא הדבר האחרון שמורגן הקליט לפני מותו. הוא נכנס לאולפן גם ב-1971 והקליט את מה שייקרא אח"כ the last session.

מה שיותר משמעותי בהופעה הזאת בלוס אנג'לס זה שהיא היתה סוג של קאמבק למורגן, אחרי מעל שנתיים שלא הקליט וכמעט ולא ניגן והיה עסוק בהחלמה מפציעה.

ב-1968 מורגן הלך מכות עם מישהו וחטף יפה בפרצוף. שפתו העליונה נפצעה ושיניו הקדמיות נותרו לא יציבות. היה צריך לקבע אותן עם גשר מתכת. תוצאה הרסנית משהו לחצוצרן. את השנתיים הבאות בילה מורגן בלחנך את פיו מחדש - למצוא דרך אחרת לנגן כך שלא יפצע שוב ושוב. בתחילה הוא היה מתעייף מהר מאוד ולא היה מחזיק אפילו סט בודד, אבל עם הזמן והרבה אימונים חזר לעצמו ויצא שוב להופעות מחוץ לביתו בניו יורק. זו שהוקלטה כאן היתה אחת הפעמים הראשונות שההרכב שלו סגר רזידנסי מלא במועדון - שלושה ימים, כמה סטים בכל יום.

בתגובה ל: ההופעה בלייטהאוס מאת: בוריס
צ'אט בייקה עבר דבר דומה

בתגובה ל: אלבום הבוקר שלי מאת: Yairyona
היתה לי תקופה די ארוכה שאכלתי שתיתי ונשמתי לי מורגן. האלבום הזה נפלא.