רשמים מהפסטיבל באילת אמש?

רשמים מהפסטיבל באילת אמש?
פורסם לפני 3143 ימים מאת JAZZMUSIC סה"כ תגובות: 40 תגובה אחרונה לפני: 3132 ימים

שפיגל? בוריס?.....

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: רשמים מהפסטיבל באילת אמש? מאת: JAZZMUSIC
משתף אתכם ברשמינו משלושה ימי פסטיבל.
מצטער מראש. אין לי את יכולת הכתיבה של החברים שהיו ברוטרדם
לפני מספר שבועות...
חזרנו אתמול בערב משלושה ימי פסטיבל מאושרים ושמחים בחלקנו.
היה באמת פסטיבל טוב מאד. אני מכיר את הלך הרוח הנושב כאן לאורך
שנים בין דפי הפורום לגבי הפסטיבל הזה ע"י חלק מהמשתתפים שמשום
מה משדרים שהפסטיבל הוא לא לרמתם, אך באמת באמת היה פסטיבל טוב.
בדר"כ אני מצפה לזכות לשמוע הופעה אחת או שתיים ממש טובות
בפסטיבל כזה, הפעם היו הרבה.
הלינקים שברק טרח לצרף לגבי רשמיו של בן שלו משלושת הימים
מוכיחים שאני לא לבד בהרגשה זו.
רוצה להרחיב בכמה מילים את ההתרשמות האישית שלי:

ההופעות:
ראינו כמעט את כל ההופעות.
בשורה הראשונה – ההרכבים המצוינים: רביעית קני גארט שממש התפלל
על הבמה (והזכיר לי את צ'רלס לויד) והטריו של כריסטיאן מקברייד.
בשורה השנייה הצמודה מאד לראשונה - שון ג'ונס, הטריו של עומר
אביטל וההרכב של ריצ'ארד בונה.
בשורה השלישית הופעות "מענינות": ג'רי אלן עם רקדן הסטפס והראל
שחר ואניסטר.
ההופעה המאכזבת (דווקא הפותחת של הפסטיבל): שביעית יובל כהן עם
העיבודים לדוד זהבי. פשוט הלכו רחוק מידי עם לחנים ושירים שיש
להתייחס אליהם ממש בחרדת קודש. אגב, למה לנגן את "החליל" כשאין
חליל אחד לרפואה על הבמה?
מענין שמה שלפחות אותי הרשים זה שההרכבים המובילים היו כאלה
שניגנו ג'אז, תקראו לזה "קלאסי", ושלא הלכו למחוזות אחרים.

הניהול המוזיקלי:
ברכות חמות למנהלים המוזיקליים החדשים של הפסטיבל דובי לנץ ואלי
דג'יברי. ניכר מאד שהם ממש התרגשו. הם הקפידו להציג כראוי כל
הרכב שעלה לבמה (כמנהגו של דני גוטפריד לחלק מהמופעים בעבר
הרחוק). אני מאד מקווה שההיבריס לא יקלקל להם וזוהי תהיה נקודת
התחלה לשיאים חדשים (היה מקרה אחד בו בתחילת מופע ניכר שדובי
לנץ מגזים לגמרי ומדבר לא לענין ולא ארחיב יותר כדי לא להלבין
את פניו ברבים. אני סולח לו בינתיים בגלל ההתרגשות הנ"ל). אנחנו
נשפוט אותם לאחר שניים או שלושה פסטיבלים, אך נראה שההתחלה
מבטיחה מאד.

כמה מילים על "המסביב":

"מודל עיסקי":
יש בעיה. אין ספק.
לא היו ספונסרים משמעותיים. בעבר האולמות נקראו ע"ש הספונסרים
ואילו עתה, במחווה יפה, האולמות נקראו ע"ש פיאמנטה, קמינסקי
וגוטפריד. זה מתחבר למגמת הרידוד שיש בכל אירועי הג'אז הארציים
(הפסטיבל בת"א, התוכנית במשכן האופרה והקיצוץ בתקציב האומנים
שהיה השנה באילת).
כדאי לציין עוד פרמטר במשוואה העיסקית: אין צילום והקרנה במעגל
סגור של וידאו (משום שכנאה אין תקציב לכך), שלא לדבר על צילום
לטלויזיה שהיה בעבר הרחוק מנהג של קבע.
ומעל כל זאת, גם יש בבירור פחות קהל יחסית ללפני, נגיד, עשר
שנים. לתחושתי זהו תהליך מתמשך ואני לא בטוח שאני יכול לנתח את
זה מספיק נכון ומן הראוי לעשות משהו יותר מקצועי, אך בכל זאת
ההתרשמות שלי היא כזו:
הפיתויים בחוץ גדלו פי כמה וכמה. ההיצע במרכז הארץ גדל משמעותית
(לבונטין, שבלול, האוזן השלישית, זאפה, ומופעים גדולים
מיוחדים). אנשים נוסעים הרבה יותר לראות הופעות בחו"ל. ובנוסף,
כוכבים גדולים שהיו מגיעים בעבר הרחוק בדרך של קבע לפסטיבל כבר
לא מגיעים כי אין תקציב מספיק בשבילם. וביחד עם כל זאת גם
מצטרפות השפעות המצב החברתי/כלכלי שיש במדינה. לכן כנראה
שהפסטיבל במתכונתו הנוכחית/בתקציב שצריך להשקיע בו כבר פחות
אטרקטיבי.
כידוע גם אילת אינה אטרקטיבית בהיבטי המחירים וההשוואות שנעשות
בעיתונים הכלכליים מוכיחות זאת. צריך להיות "שפוט" של הנושא כדי
להקדיש תקציב משפחתי כל כך גדול לאירוע. אנחנו ירדנו לאילת
משפחה של שני מבוגרים ושני "ילדים" – חייל ותיכוניסטית וזה ממש
ממש לא זול!
אגב, גם מחירי הכרטיסים, שמהווים אחוז ניכר אך לא העיקרי בחופשה
הזו, אינם נמוכים. אני משווה מול פסטיבל ניופורט הנערך בסוף
השבוע הזה: המחיר לכרטיס דו יומי שם הוא 135 דולר (שם יש 3
הופעות במקביל , סה"כ 15 הופעות ביום, ובאילת יש שתי הופעות
במקביל וסה"כ 8 הופעות בערב). ...כרטיס דו יומי באילת עלה 770
שקל.
לתחושתי, הדבר המטריד באמת זה חתך הגילאים:
כמובן שיש נוכחות מרשימה של בני נוער, וכרגיל יש נוכחות גבוהה
של בני הארבעים/חמישים ומעלה. לדעתי, יש ירידה משמעותית בקבוצה
הזו.
בולטת בהיעדרותה קבוצת גילאי הביניים – אחרי צבא ומשפחות
צעירות. יכול להיות שזה היה גם בעבר ולא שמתי לזה לב עד כה.
אני לא משוכנע לכן שנעשים כל המאמצים להחזיר את הקהל.
משום מה אין בכלל חבילות שמאורגנות עם ועדי עובדים. מדוע ועדי
העובדים יודעים להוציא מבצעי חופשה בבתי מלון באילת בשיא הקיץ
ולא יודעים/רוצים לארגן חבילה כזו לימי הפסטיבל?
חיילים בחובה שעוברים את גיל 21 (יש הרי אלפים כאלה) לא מקבלים
שום הנחה – משונה.
צעירים וסטודנטים בשנות העשרים – לא מקבלים שום הנחה.
לכן לדעתי יש לא מעט מה לעשות בפן השיווקי כדי להגדיל את כמות
המשתתפים.

הג'אם:
מילים אחרונות על הג'אם. הוא חזר השנה למלון ריביירה ולדעתי זה
עשה לו טוב. היה יותר קהל והארגון מסביב היה מצוין. גם ארז
ברנוי חזר לארגן את הג'אם לאחר היעדרותו והנפילה שהיתה בשנה
שעברה.
בערב השלישי היה ממש "פיצוץ". הג'אם נמשך עד חמש וחצי לפנות
בוקר ובשיאו זו היתה מסיבה אחת גדולה בניצוחו של כריסטיאן
מקברייד ובהשתתפות מרבית האומנים הזרים.

לסיכום, היה כף.

בתגובה ל: רשמים מהפסטיבל באילת אמש? מאת: JAZZMUSIC
זה הרושם שלי.

שון ג'ונס היה יוצא מהכלל. לא ציפיתי לכלום (הלכתי להופעה הזו רק בגלל שאורין אבנס הוא חלק מהחמישיה) וקיבלתי הופעה פשוט מושלמת בג'אנר שלה - לחנים נהדרים, ארנג'מנטס נהדרים, סולואים מצויינים ומעל הכל - הרכב שהנגנים בו מכירים אחד את השני ונהנים מכל דקה. גם אני נהניתי מכל דקה והצטערתי כל כך שההופעה הסתיימה. כל כך נהניתי שלא שמתי לב איך הזמן טס. הייתי מוכן להשאר לשעה נוספת של החמישיה הנהדרת הזו.

את ג'רי אלן ראיתי במשך כ-20 דקות ואז נשברתי וברחתי החוצה. אני מצטער מאד, אבל אותי רקדן הסטפס עצבן בלבד. לא מצאתי בו שום דבר מהנה וכשנשברתי ברחתי מההופעה.

מההופעה של הקסלמם וטרנר הופתעתי לטובה. אני אוהד גדול מאד של מארק טרנר ולטעמי הנגינה איתו הרימה שת הקסלמן בשתי מדרגות לפחות. בהתחלה קצת לא התחברתי אבל אז החלטתי לעצום את העניים ולהתמסר למוזיקה וזה עבד לגמרי. השילוב בין השניים היה נפלא לטעמי ואף פעם לא שמעתי את הקסלמן מנגן ככה, כשנקודת השיא לטעמי היתה Nothing Personal של דון גרולניק בביצוע חופשי ודי מדהים. חוץ מאתנחתא מיותרת לגמרי של הטריו בלי טרנר, נהניתי בצורה בלתי רגילה.

ההופע של מקברייד היתה נחמדה מאד לשעת לילה מאוחרת, אבל לטעמי עסקה יותר מדי בשו-אוף ופחות במוזיקה. אז בסדר - הבנתי שסנדס הוא פסנתרן מוכשר שיודע לעשות הכל על הפסנתר. הוא לא חייב להוכיח את זה בכל קטע מחדש.
אם היו עוסקים קצת פחות בהוכחה איזה תגלית נהדרת הוא סנדס וקצת יותר במוזיקה זו היתה יכולה להיות הופעה מצויינת.

אני שלך ואת שלי

בתגובה ל: רשמים מהפסטיבל באילת אמש? מאת: JAZZMUSIC
חמישיית שון ג'ונז - נגנים מעולים , חומר סוחף, אוירה
מחשמלת. האינטרקציה של עובד קאלוויר המתופף ואורין אוונס על
הפסנתר היתה מופלאה ממש, כאילו הם פתחו ערוץ תקשורת פרטי
משלהם מעל ראשי שאר ההרכב.

ג'רי אלן וטיים-ליין - מכיר את הדיסק שלהם טוב, רוב החומר
בא משם וכצפוי עובד מעולה בלייב. הנגינה של אלן והטריו
אינטנסיבית מאוד, עם דגש חזק על אוירה (לפעמים על חשבון
מנגינה). בעיניים עצומות הקטע הראשון נשמע ממש כמו
טיינר-גאריסון-אלווין של תקופת Crescent. הרקדן איננו
קוריוז כלל, תורם משמעותי למתח שההרכב מייצר וגם דואג לשחרר
אותו מדי פעם עם איזו הבלחה וירטואוזית שגוררת תשואות רמות.
הטענה היחידה שלי היא בנוגע לסאונד שלו - עמום וחדגוני,
כשבדיסק הוא חד ומלא צבעים.

רביעיית הקסלמן טרנר - מפגש ראשון שלי עם גלעד, ומוצלח
למדי, למרות שלקח די הרבה זמן להכנס למוד שמיעה של ג'אז
מודרני תובעני ומסובך אחרי שני הקונצרטים ה-אולדסקול-ים
שקדמו לו. תופעה מרתקת: בכל כניסה של טרנר רף הלכידות של
ההרכב עולה מיידית בכמה רמות. לא יודע איך הוא מצליח לעשות
את זה.

טריו מקברייד - הופעה מושלמת לאחת בלילה. אפס מאמץ מצד
המאזין, מאה אחוז אלגנטיות מצד ההרכב. חשבתי לעצמי כל הזמן:
איזה כיף זה להיות כריסטיאן מקברייד! אתה לוקח קונטרבאס
לידיים ויוצא לך צליל אלוהי, אתה מתחיל לנגן מקצב פשוט
ויוצא לך גרוב שאי אפשר לעמוד בפניו, אתה בא לג'מג'ם על שפת
הבריכה, קורא כמה פעמים בקול "שייק יור בוטי" וגורם לכל
הקהל לקום מכיסאותיהם ולנענע.
מחכה בקוצר רוח לדיסק שהטריו הזה הקליט וייצא בקרוב.
בינתיים יש את זה.

אם לשפוט על פי הערב הבודד הזה, זהו ללא ספק אחד הפסטיבלים
המוצלחים שהיו באילת בשנים האחרונות, ואולי בכלל.
האח הידד ללנץ ודג'יברי!

מאמרי הקהילה

	אומנות הטריו (7) מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק) 10/4/2009
	אומנות הטריו (6) מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו. 16/3/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס 1/1/2009