הרוג אותי ברכות

הרוג אותי ברכות
פורסם לפני 3176 ימים מאת JAZZMUSIC סה"כ תגובות: 30 תגובה אחרונה לפני: 3168 ימים

זה במה לדיון ...

אנחנו כחובבי מוסיקה חשופים לפיתויים של הרשת , כלומר בהורדות הוירטואליות חוקי/לא חוקי שמפתות אותנו לשם וברור כשרוצים לגעת בהקלטה נחשקת, אז מורידים כי הנה "משהו שחיפשתי שנים" . ולא צריך להיות אספן הכל שם ,דוגמאות : הקלטה עלומה של וינטון קליי, האלבום הנדיר של פרנק רייט שלא יצא מעולם , רצועה של אריק דולפי מנגן בכנסיה לפני שבכלל עיצב את הצליל שלו... , נכון יש בזה רווח עצום , אבל גם הפסד כי ככל שאנו מתפתים אנו עושים משהו כמו 20.000 הורדות נניח , יהיה לנו זמן לשמוע? אתה מוריד .. ואחר כך כבר מחפש הנאה אחרת בחיפוש אחרי הקלטה עלומה אחרת מבלי לשמוע מה הורדת קודם(תשמע אותו אולי בגיל הפנסיה ) .. מישהו אמר לי "זה קראק וירטואלי", בגלל זה נעלמים לנו החנויות הפיזיות שגוססות מול הרשתות האלו בלי רחמים.

אני יודע גם אני שרואה עטיפה נחשקת של מריון בראון שחיפשתי עושים לי הורדה ואחר כך צורב , אני שונה כי אני לא יכול לשמוע דרך מחשב. אני צריך מגע ורק דרך מערכת הסטריאו אני מוצא את הנחלה . לכל המעוניין אני לקוי שמיעה...

אבל הפן הפיזי חשוב , הרי הרשת מונעת אותנו מזה את המגע הזה של ללכת לחנות ולבדוק מול העיניים ולהרגיש את הקפסולה או הוניל הנחשק. למרות שאנשי המכירות יעשו הכל למצוא לך הדיסק/וניל /שאתה מחפש .. ואילו ברשת מספיק הקלקה אחת, וזה קורה לא רק במוסיקה אלא בצרכים וירטואלים אחרים . (הזמנות ברשת הם יעילות תלוי איך מסתכלים על זה , והמחירים מטורפים לעיתים)

התרבות הרנססית גוססת כך אני רואה בעיניים שלי , כי הגולם שנקרא מחשב משתלט ללא עוררין בחיים שלנו . וזה עצוב בחלקו .. אולי אני במיעוט.. אבל אני חושב שבכל זאת צריך לשמור קצת על השפיות הזו , כמו בקטע סרט ששכחתי את שמו שכדור הארץ כבר מקום שומם .. ואסטרנואנט שבה מכוכב אחר ששם התיישבו אחרי שהכוכב הלכת שלנו גסס, מגיע לביקור ומוצא באחד הבתים פטיפון ותקליט וניל של בטהובן, ולרגע אחד גילה את החום האנושי שבו.

אנחנו עוד מס' שנים לא נהיה רחוקים מהמציאות הזו . אשמח לקרוא חוות דעתכם בנידון. שבוע טוב וגשום.

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: יפה כתבת מאת: ShlomoSlavinsky
צרכן תרבות ביקורתי צריך להתאמץ יותר מאי פעם. לא להכנע לכמויות האינסופיות של מוזיקה הזמינה במרחק קליק. לא להתמכר לתרבות הזאפינג, לשטחיות, לצרכנות האובססיבית וחסרת הטעם. כן להאזין שוב ושוב לאותו אלבום נהדר, בלי למהר לבא בתור מהאלפים הרבים שמחכים בספרייה. לשמר את ההתרגשות הילדותית והרעב התמידי למוזיקה ללא נסיון חסר סיכוי להשביע אותו. להתעמק ולהתרכז ביצירה איכותית, נוגעת, עמוקה, מסקרנת, חכמה, מרגשת, מעוררת השראה.

המאמץ לאתר איזה תקליט מופתי שלא מודפס כבר 50 שנה, איבד מזמן מהרומנטיות שלו. קליק והוא אצלנו. נשארנו עם המוזיקה, וזה מה שחשוב באמת. היא הפכה נגישה לכל (בתשלום או "חינם", תלוי בבחירתנו) וזה פשוט נפלא. כשברצוננו לשלם על האומנות יש לנו אפשרויות פשוטות לתגמל ישירות את המוזיקאים בלי יותר מדי תחנות ביניים. לעטיפה יפה, ליינר נוטס מרתקים ופלסטיק שחור או כסוף אין באמת חשיבות ליצירה עצמה. בקובץ flac למשל תקבל איכות שלא נופלת משום מדיה פיזית. ב-pdf או דומיו תקבל את הטקסט והתמונות שהיית מקבל בחוברת ויותר מכך. בינתיים, בסטרימינג מענן או מיוטיוב האיכות נופלת לטעמי מאשר בקובץ מקומי, אך גם זה משתנה בימים אלה.

אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)

בתגובה ל: הרוג אותי ברכות מאת: JAZZMUSIC
הדבר הכי חזק שחוויתי כשקראתי את הטקסט שלך נתי הוא פחד גדול מעולם שמשתנה בעוד אנחנו (אתה) נותר מאחור - פחות רלוונטי ופחות מותאם לעולם החדש. אפילו השתמשת במילים המבטאות פחד מהאחר ומהשונה ("משתלט... על חיינו", "קראק", "החנויות נעלמות", "בלי רחמים" וכו')

אני לא מקל ראש בחווייה הזו שלך (ולפעמים גם שלי) אבל אני חושב שאין זה נכון להפוך אותה לאמירה נוסטלגית בסגנון של "פעם היה טוב, היום יותר רע", האופיינית כל כך לאנשים שלא מצליחים להתאים את עצמם למציאות משתנה (במיוחד זקנים, אבל כמובן לא רק)

אז הנה העובדות שעולות מהטקסט שלך:

הרגלי הרכישה השתנו:
פעם היו וינילים (לפני כן 78 וקסטות 8 ערוצים וצילינדרים משעווה וכו') והיום המוסיקה היא ברובה המכריע מגיעה בקבצי מחשב.
פעם קנינו מוסיקה בחנויות אמיתיות והיום מקומות השגת המוסיקה הם וירטואלים ברשת.

הרגלי ההאזנה השתנו:
פעם היינו מקדישים את כל-כולנו להאזנה למוסיקה. מקס' היינו קוראים את הליינר נוטס. היום ברוב המקרים החבר'ה הצעירים הם מולטיטאסקינג ברמות אחרות וצריכים לעשות במקביל להאזנה למוסיקה דברים נוספים.
פעם היינו מאזינים לדיסק שלם הרציפות. היום לדור הצעיר ריכוז המאפשר לו אולי לשמוע טראק או שניים.

פורמט המוסיקה השתנה ואיתו גם המקום הפיזי של המוסיקה:
פעם היה פטיפון ואח"כ מערכת, היום שומעים דרך אייפונים, אייפודים ומחשבים.

זמינות המידע:
פעם היו מתווכים לידע - מוכרים בחנויות דיסקים, לייבלים, אנציקלופדיות שהיו מספקים לנו כמות קטנה,במחירים גבוהים, אך נבחרת של מידע. הם היו קובעים למה נאזין ומה בכלל לא נדע שקיים, הם היו קובעים מה איכותי ומה לא. הם גם היו קובעים מי לא יאזין למוסיקה (מי שאין לו כסף למשל).
היום אין כמעט מקום למתווכים הללו ואנו עומדים מול ים אינסופי של ידע ונאלצים לעשות את העבודה של הברירה מה טוב ומה רע בעצמנו.

כל אחד מהאבחנות הללו של השינויים העוברים על העולם שלנו - אינם בהרכח טובים או רעים. כמו כמעט לכל שינוי יש אלמנטים טובים ואלמנטים רעים.

כמו שאמרתי - אין טוב או רע בעולם העכשווי שלנו - יש פשוט עולם שונה ממה שהתרגלנו אליו והשאלה היא האם אנחנו מצליחים להתמודד עם השינויים מסביבנו בהצלחה או שאלה מביאים עלינו פחד ואימה.

בתגובה ל: יפה כתבת ברק!! מאת: zeevi
מסכים עם כל מה שנכתב כאן למעלה (עם הסתייגות שתכף נגיע אליה).

אני חושב שהעולם משתנה ללא הרף בקצב ממש משוגע וזה מאד קשה לעמוד בזה. אפילו אני, שאני בסך הכל סוג של ילד עדיין, זוכר גם קלטות גם דיסקים גם קבצים וגם סטרים כמדיות שהשתמשתי בהן, חברי הטובים וההורים עדיין משתמשים בויניל כשיש, ההורים שלי אפילו זוכרים סוגים שונים של מהירויות תקליטים, שלא לדבר על גרמופון.
כך או כך, אני לא חושב שיש כאן טוב או רע. יש כאן פשוט שינוי מסויים. פעם חשבו שלעשן זה יופי ולא מפריע ולא מסוכן. גילו אחר כך שזה רע לגוף וגם שיש אנשים שזה מפריע להם והתחילו לעשות אזורים ללא עישון במסעדות, ואז נהיו אזורים כן עם עישון במסעדות ואז אין עישון בכלל וכאן בארה"ב יש אפילו ערים עם חוקים עד כמה אתה צריך להיות רחוק מכניסה לבניין כדי שתוכל לעשן- והכל נראה לי הגיוני וטבעי.
על אותו משקל (לא שלשמוע מוסיקה זה רע לבריאות), ההרגלים מתקבעים מהר ומשתנים מהר. היום נראה לי מאד הגיוני לשמוע משהו בסטרים. אני בודק מלא מלא מוסיקה ביוטיוב (בחינם עם פרסומות) ושומע דברים בספוטיפיי (בחינם עם פרסומות) ואפילו שומע המון הופעות חיות מסמולס בסטרים (בתשלום ללא פרסומות). האזנתי לרדיו בסטרים וכו' וכו' וזה הגיוני לי מאד ואפילו מוזר לי היום לראות בןאדם שומע דיסקים בדיסקמן.
וכן אני שומע מוסיקה דרך אזניות זולות של 20 דולר או דרך הרמקולים של המחשב (לצורך העניין יש לי גם רמקולים ממש טובים בבית במקביל). רק שהיום אפילו האזניות האלה והרמקולים הקטנים האלה נשמעים ממש לא רע, עמכם הסליחה. זה לא הימים שהיה כרטיס קול של 8ביט. וזה רק הולך ומשתפר. כנ"ל עניין הצילום, נכון אייפון אולי לא מצלם מדהים ורוב מי שמשתמש באינסטגרם לא מצלם טוב אבל יש הרבה יותר אנשים עם מצלמות טובות והאייפון הרבה יותר טוב נגיד מהמצלמות החד-פעמיות שהיו פעם או אפילו מצלמות דיגיטליות מלפני אפילו רק 5 שנים. ויש גם אנשים שעושים דברים מדהימים עם האייפון והאינסטגרם ובמקביל מצלמות דיגיטליות טובות נהיו פחות יקרות מפעם ואני מכיר הרבה אנשים שיש להם מצלמה ממש מעולה בבית.

הבעיתיות בעיני (מעבר לקצב והפחד ש"מזיזים לי דברים") היא שיש כל כך דברים נגישים היום וכל כך הרבה תוצר והיצע, שקשה כ"צרכן" להבין מה טוב ומה אני אוהב ואיך למצוא את זה בכלל.
יש כל כך הרבה מוסיקה בחוץ, איך מוצאים משהו שתאהב ויתחבר לך לחיים? וכל אחד היום הוא מבקר מוסיקה בתגובות באמאזון או איביי, איך תדע על טעמו של מי לסמוך? אין יותר חברות תקליטים אז איך ואיפה תמצא הרבה אמנים שקשורים אחד בסאונד של השני?
וזה משהו שהיה פעם טוב בעיני וקצת הלך לאיבוד.
היית הולך לחנות והיית סומך על טעמו של המוכר (+המוכר היה מבין מה הוא עושה) והוא ידע למצוא לך מה שצריך. חברת תקליטים הייתה מציעה לך סאונד מסויים והיית יודע שאתה אוהב את הדברים בחברה הזו ושכדאי לך לבדוק מה היא עושה. (ונכון זה היה מאד מגביל, היית תלוי באדם אחד שמבין וביבואן היחיד שלו ואם לא היה לך כסף לא היית משיג דיסקים מיובא במחיר יקר, כך שיש מקום לשיפור וזו לא אידיליה)
נראה לי עדיין יש דרך לעשות את הדברים האלה אינטרנטית, פשוט רוב העסקים הגדולים מפגרים בתהליך ובהבנה הטכנולוגית ובשינויים בצריכה.

בתגובה ל: אני רואה את זה קצת אחרת מאת: chiuaua
כן, בעבר תפקידם של מתווכי המידע - כאלה שאצלם הידע, ואנו רוכשים אותו מהם - היה משמעותי. בלעדיהם אי אפשר היה לרכוש את הידע/מידע הזה

זה נכון לגבי מורים בבי"ס, לגבי אנציקלופדיות ובנושא שלנו - אנשים כמו מנהלי לייבלים, מבקרי מוסיקה ומנהלי חנויות מוסיקה (ועוד כמה).
זה כמובן היה נוח ופשוט - הולכים למנטור - ולוקחים את מה שהם מציעים. המתווכים הללו עשו עבורנו את העבודה הקשה של הפרדת המוץ מן הבר והציעו לנו משהו שהוא ברובו איכותי/מתאים לנו.

אבל האמת היא שזה יצר עיוותים אדירים, לא בגלל רוע לב של המנטורים - פשוט כי זה מה שקורה כשיש כמות מוגבלת של מתווכי מידע כאלה (רמזתי על כך בפוסט הקודם שלי - אבל ארחיב):

ראשית - לכל אחד יש את הנרטיב שלו וההעדפות שלו ואת מקורות הידע שלו, נכון? אז בקרב חובבי הג'אז הישראלי נוצר מצב לא טבעי שלרבים-רבים יש טעם מאוד דומה - ומאוד מוגבל. מדוע? כי רבים מאיתנו צרכנו את המידע שלנו מאותם ברוקרים מעטים.

כך למשל המקום המרכזי שהג'אז האיטלקי תופס אצלנו. לא שלא מדובר בג'אז איכותי לעיתים קרובות, אבל כשמשווים את המיקום שלו בישראל לעומת סצינות אירופאיות חשובות לא פחות למשל סקנדינוויה ובמיוחד נורבגיה, גרמניה, בריטניה ואפילו שווייץ, ברור כי הסיבה למרכזיות הזו כאן אינה רק בגלל האיכות אלא פשוט בשל העדפות אישיות של ברוקרים ספציפיים.

שנית - שיקולים כלכליים. רובם המכריע של הברוקרים בתחום עושים זאת גם משיקולים של פרנסה ושיקולים עסקיים (ואין בכל שום דבר רע כמובן). אבל זה גורם לעיוותים נוספים בהעברת המידע אל הצרכנים.

כך למשל, אם חנות ג'אז מחליטה לייבא באופן עצמאי לייבל מסוים, ברור שיש לה אינטרס כלכלי למכור מהלייבל הזה יותר מאשר שאר הלייבלים. הרווחים שלה יותר גדולים. גם אם החנות מייבאת לייבל סופר-איכותי - עדיין - הדגש שהברוקר הזה נותן דווקא לליבל כזה או אחר בגלל שיקולים כלכליים, מעבירה מידע מוטה אל הצרכנים. אם כמובן היו הרבה חנויות - הרבה ברוקרים - שכ"א מייבאת לייבלים שונים - היו לנו מקורות מידע שונים והתוצאה היתה פלורליסטית יותר. במצב כיום בישראל יש ברוקרים מעטים-מעטים ולכן ההטייה ברורה.

שלישית - מקסום רווחים והדרת קבוצות אוכלוסיה רבות (גם שיקולים כלכליים). כשהמידע נמצא אצל כמות מוגבלת של ברוקרים הברוקרים יכולים לתמחר את המידע הזה במחירים גבוהים - למיקסום רווחים. מה שאומר שמעטים יחסית יוכלו לצרוך את המידע.

כך למשל - זוכרים את הדיסקים שהיו נמכרים (ואולי עדיין נמכרים) בחנויות הג'אז ב-80 ש"ח ואף 100 ש"ח? מטורף נכון? כמה אנשים יכולים להרשות לעצמם רכישת דיסקים במחירים כאלה?

לסיכום - אני דווקא מעדיף את המצב העכשווי בו אין צורך בברוקרי מידע המעוותים את השוק ואת הטעם ומעלים את המחירים. ואם זה מצריך ממני הפעלת יותר שיקול דעת אישי ומיון וסינון אישי. כמובן שאני עדיין לוקח בחשבון לייבלים וסוג המוסיקה בו, המלצות של אנשים אחרים, במיוחד חברים ושל מבקרי מוסיקה - אבל כל אלה הם מקורות השראה בשבילי - יועצים, ולא מקורות סמכות שעל פיהם יישק דבר. אני הוא הבוס ואני מחליט - וטוב לי כך.

בתגובה ל: ברוקרים של מידע זה גם טוב וגם רע - במיוחד רע! מאת: ברק ויס
דיסק שלו.
רעיון נחמד ואפילו ישים בגבולות המרחב הפרטי- רק שיש לזה השלכות לגבי התמונה הכוללת.
שם לב למה שקורה באגף המופעים החיים של הג'אז בישראל ב-5 השנים האחרונות.
ממדינה בה התקיימו כמה וכמה פסטיבלים- הים האדום, ירושלים, קיסריה, תל אביב וגבעתיים. (אני מסרב לכלול את הפרסה באשדוד כפסטיבל ג'אז) נותרנו עם הים האדום (אומנם במתקונת של קיץ וחורף) וזה הכל.
החלק של הג'אז בפסטיבל ישראל צולע שנים, עונת ג'אז באופרה לא תהייה החל מהשנה הבאה וכבר בשנה הזו היא מקרטעת עקב צמצום וביטול וזה לדעתי נובע מאותו זלזול באלה שעשו את אותה "ברוקריות" וההליכה אחר מיינסטרים לכל דורש (ואל תגיד לי שאתה אוהב את המצב הזה, הרי נלחמת- ובצדק- למען המשך קיום פסטיבל תל אביב) , אז מה ההצעה?- שכל אדם בעל סצנה פרטית בבית ישלח הצעות לפסטיבל באי מייל להנהלת הפסטיבל וההרכב שזכה להכי הרבה קולות יוזמן להופיע?
המצב שנוצר טוב מאוד לחובבי ג'אז הרד קור שיודעים- מעודכנים ומבלים זמן רב מול המחשב, לאחרים, שהם לדעתי רוב אלה שמוכנים להגיע למופעים ולא ממש יודעים או רוצים לדעת מי זה הפסנתן החדש שהפציע בשמי שוויץ או איטליה יש היום, וכפי הנראה העתיד הנראה לעין יהיו עוד הרבה פחות הזדמנויות לראות בארץ ג'אז איכותי. אלא אם כן יו טיוב הוא הסינמטק החדש.
אפשר לחיות ככה- זה ברור, השאלה אם זה טוב באמת.
לגבי חנויות הדיסקים- סיפור דומה, נכון הרבה יותר זול לקבל היום מוזיקה חדשה, אבל לאורך זמן באין מקורות הכנסה לאומנים פעילותם תלך ותדעך, אה ברור הם עושים את הכסף מהופעות, אבל אם בעולם תתרחב המגמה כמו שהיא נראת כרגע בארץ אז גם ההופעות שלהם יפחתו משמעותית, ואני לא התחלתי להתייחס גם לחוויית הקניה עצמה כי זה משהו שאפשר לוותר עליו לעומת המחיר האפסי שמשלמים במחשב.

בתגובה ל: כלומר- ע"פ תפישתך כל אדם יקים סצנה עצמאית בהארד מאת: ניצן קרמר
גם אם היתה כאן סצינה מפותחת - נניח 10 פסטיבלים וכמות דומה של מועדוני ג'אז - גם אז הכמות היתה מעטה מידי מכדי שהשוק יהיה לגמרי חופשי. נכון להיום אני לא רואה מצב אמיתי של המוני Venues כמו שהמצב בתחום מכירת המוסיקה המוקלטת. לכן גם במקרה זה הייתי מצפה שבכל מקום כזה היה מנהל אומנותי - ברוקר - שהיה קובע את הקו האומנותי הסובייקטיבי. הריבוי היה מאפשר ריבוי טעמים סובייקטיבים והגדלת המגוון המוצג לקהל וחשיפה טובה יותר של מוסיקאים לא מוכרים. ודאי שזה עדיף על מועדונים או פסטיבלים שמי שקובע את הרפרטואר הוא מישהו שאינו מבין במוסיקה.

בדיוק אגב, כמו שלפני "מהפיכת המידע" היתה עדיפה חנות מוסיקה עם מוכר שמבין במוסיקה מחנות כלבו עם מוכרים שלא מבינים במוסיקה.

בניגוד לזירת המופעים והפסטיבלים, במוסיקה המוקלטת יש מהפיכת מידע כבר היום, המאפשרת למעשה מאות ואלפי ורבבות של חנויות ושל מבקרי מוסיקה ושל ממליצים. עדיין אפשר לבחור "מנטור" אם רוצים - אפשר להחליט שטעם של בלוגר כזה או אחר הוא הטעם המתאים לך או המלצות של פורום או של אמזון, או אפילו ההמלצות הרובוטיות דוגמת פנדורה/ג'ניוס וכו'.

לגבי מקורות הכנסה לאומנים - זה לטעמי לא טיעון מוצלח במיוחד.

ראשית, חלק מזערי מהאומנים בכלל הקליטו בלייבלים והמוסיקה שלהם הגיעה לחנויות. יתר ה-99% לא קיבלו גרוש. היום לכל אומן יש אפשרות למכור את המוסיקה שלו - דרך אתרים מיועדים לכך, מהאתרים שלו וכו'.

שנית, גם אלה שמכרו בחנויות - קיבלו גרושים מהמחירים המופקעים בהם נמכרו הדיסקים שלהם. את חלק הארי גרפו הלייבלים וכמובן ההוצאות של החנויות על ארנונבה וועד בית ושכר מוכרים וכו' היו צריכות להגיע ממשהו. במכירה פרטית/ישירה האומן היום מרויח הרבה יותר פר דיסק למרות שמוכר בזול יותר.

שלישית, העלויות היום להפיק דיסק ולשווקו נמוכות לאין שיעור ממה שהיה בעבר.

בתגובה ל: בכוונה לא התייחסתי לסצינת ההופעות והפסטיבלים מאת: ברק ויס
ציטוט הטקסט שלך:
"כך למשל המקום המרכזי שהג'אז האיטלקי תופס אצלנו. לא שלא מדובר בג'אז איכותי לעיתים קרובות, אבל כשמשווים את המיקום שלו בישראל לעומת סצינות אירופאיות חשובות לא פחות למשל סקנדינוויה ובמיוחד נורבגיה, גרמניה, בריטניה ואפילו שווייץ, ברור כי הסיבה למרכזיות הזו כאן אינה רק בגלל האיכות אלא פשוט בשל העדפות אישיות של ברוקרים ספציפיים."
הרי הדוגמא שנתת מתייחסת ישירות אלי- ואני לא מכרתי רק דיסקים מאיטליה.
אבל השאלה כאן היא הרבה יותר גדולה- במידה רבה כולנו ברוקרים מסוג כזה או אחר, וזה כולל את ראש הממשלה, ראש העירייה שלך וכל מי שמקבל סמכות לשים יד על כסף ציבורי או לנסות להוציא מאנשים כסף פרטי שלהם עבור משהו, וזה מצב שהיית מעדיף שהוא לא יקרה בכלל (עובדה, אתה שמח שרק אתה קובע מה תשמע ואיך אם בכלל תשלם), זה טוב ונכון שזה נח ומהבית , לשבת על הכיסא וללחוץ download.
השאלה היא מה ההשלכה לטווח ארוך, באין ברוקר/ אומן שאתה מממן בכך את הפעילות שלו, הפעילות בשלב זה או אחר תיפסק.
עכשיו, וזה מתייחס גם לחלק המסיים של התגובה שלך, בוא לא נהייה התמימים, רוב מוחלט של הורדות הקבצים הן הורדות חינמיות, האומן לא רואה מזה ולו סנט בודד, וממש לא משנה אם עלה לו פחות להקליט את הקובץ הזה, לאורך זמן, יחד עם הקיצוץ הגורף בתקציבי תרבות שקורה עכשיו לא רק בישראל אלא במיוחד באירופה "הקלאסית", ברגע שאומן יראה שאין לו הכנסות מפעילות אומנותית הוא יפנה לאפיקים אחרים ואז , לאט לאט אבל בטוח לא יהיה הרבה מה להוריד בבלוגים ובאתרים למינהם, לא בחינם ולא בתשלום, אולי זה ייקח הרבה שנים אבל לתחושתי, אם המגמה של השנים האחרונות תימשך, זה מה שיקרה.
ןאולי אנחנו רק בכמה שנים רעות והגלגל יסתובב, אבל אז יחזרו גם הברוקרים אני חושב.

בתגובה ל: לא התייחסת? מאת: ניצן קרמר
רק למוסיקה מוקלטת.

ולעניין הפסקה האחרונה שלך:
מבדיקה סופר שטחי ברשת עולה שמכירות המוסיקה ב-iTunes ברבעון הראשון של 2011 לבד היו 1.4 מליארד דולר. וכמובן לא בדקתי לא את אמזון, לא מקומות אינדי כמו CDBaby ולא מכירות ישירות.

כידוע, חנות כמו אייטיונז מאפשרת לכולם להציג את מרכולתם, לא רק נבחרים שמוינו ע"י ברוקרים.

האומן עצמו עובר בימים אלה גם הוא שינוי קיצוני. מוסיקאי/הרכב שלא יידעו איך לשווק את עצמם ואיך לקדם את העסק שלהם ברשת - לא ישרדו. בדיוק כמו מנעולנים, טמבוריות, מנהלים אומנותיים או כל עסק זעיר אחר. אין כבר מי שיעשה את הדברים עבורם.
אבל מי שכן יודע איך למכור את עצמו ואת המוסיקה שלו - יש לו יכולת להצליח. לא כולם יצליחו כמובן - כי גם לא כל הטמבוריות מצליחות - אבל הסיכוי קיים וריאלי, ועל זה תוסיף את העובדה שכעת יש גם ל-99% מהמוסיקאים שקודם הודרו לגמרי מהמשחק ע"י הניפוי של הברוקרים - סיכוי שווה להצליח.

נכון להיום, אצלנו בארץ המצב הוא שונה - במידה רבה לטעמי כי הגופים הרלוונטיים היו מטומטמים מספיק כדי לא לאפשר מכירת מוסיקה ב-iTunes עד לפני זמן קצר - ועדיין אנשים לא מפנימים את האופ' של הרכישה המיידית והקלה. אבל ראשית, אני מאמין שגם אצלנו זה ישתנה ויתאים עצמו לשאר העולם, ושנית, היום השוק כבר אינו מוגבל יותר למדינה אחת - וכל מוסיקאי יכול לנסות את מזלו למכור לשוק גדול בהרבה - לכלל העולם - כולל במקומות בהם קונים את המוסיקה להורדה כבר היום.

תוקן על ידי ברק ויס 9/1/2013 17:1

בתגובה ל: ברוקרים של מידע זה גם טוב וגם רע - במיוחד רע! מאת: ברק ויס
לא פחות מהתוכן. בחרת בעיני במילה מזעזעת לתאר אנשים שבמשך שנים עסקו בהפצה של מוסיקה בלתי פופולרית בעליל, מתוך בעירה פנימית, וקידום עוד ועוד פרויקטים בלתי רווחיים בעליל. אלה ברוקרים? תגיד לי השתגעת?

ולעצם העניין:

על עניין ההורדות הלא חוקיות כבר הבעתי את דעתי כאן לא פעם. – הפגיעה משמעותית בעיקר במוסיקה לא פופולרית כמו ג'אז. אין הופעות ענק שיכסו על ההפסדים ממכירת דיסקים. אולי פרויקטים כמו Artistshare הם הפתרון, אבל אני לא רואה את זה עדיין תופס תאוצה.
לגבי הדיון שהעלה נתי - האמת היא כנראה איפה שהוא באמצע. מצד אחד, הלא אי אפשר – וגם לא כדאי – לעצור את ההתקדמות הטכנולוגית (ובמילותיו של אנטוני ברקסטון: Everything must go forward). אבל מצד שני,באינטרנט המידע עצום אבל נורא שטוח. הכל לכאורה נמצא שם, יש לך את החופש המוחלט לבחור, אבל יש בזה רמאות מסויימת:
למאזין שרק מתחיל לפלס את דרכו – מה לשמוע קודם? להתחיל עם ביבופ? עם ליידי דיי? עם ניו אורלינס? בעבר היה המומחה שבסבלנות בלתי רגילה היה מסביר לך ומכניס אותך לאט לאט לעולם המופלא הזה של המוסיקה. היום זה הרבה הרבה יותר קשה. גם הפורום הזה, שהוא סוג של "מומחה" וירטואלי הוא תוצר של אנשים שגדלו בעולם הישן. יהיה פורום כזה בעוד 30 שנה? אולי, אני מסופק. אני לפחות, זוקף ל"מומחה" שלי חוויות רגשיות עצומות כתוצאה ישירה ממוסיקה שהוא הכיר לי אישית, בהתאם לטעם שלי.

ולמאזין שכבר יודע ומכיר – יש את הדילמה שהציג נתי. בעבר הצימצום היה מאלץ אותך לבלוע את הדיסקים טיפין טיפין. לחפור בהם עוד ועוד. היום, עם השפע העצום, אתה לפעמים מגיע למצב שאתה עובר מהר כבר לדיסק הבא, כי כבר יש כל כך הרבה... זה קשה ומצריך הרבה יותר משמעת. וגם למאזין הזה, אגב, חסר פתרון של הצגה מסודרת של מוסיקה חדשה (לכן אני משתדל לדבוק בתחנות רדיו שעוסקות בהצגת דיסקים חדשים באופן סדיר).

בתגובה ל: ברק, אתה אמור לדעת שלפעמים העיקר זה המוסיקה מאת: davids
ברוקר הוא מתווך. בלעדי הברוקרים לא מתקיימת כלכלה ולא מתקיים מסחר. אתה קראת למה שכתבת מילת גנאי - אבל אני (כנראה בגלל לימודי ה- MBA) ממש לא רואה זאת כך. הברוקרים הם אלה שבכל תעשייה ובכל ענף מחברים בין היצרנים לצרכנים, בין ההיצע לביקוש. הא ותו לא.
אל תשכח שגם אני ברוקר של המוסיקה הזו - גם בכובע מנהל אומנותי של פסטיבל גם כעורך ומפיק סדרות מוסיקליות וגם כמי שיזם ומנהל אומנותית את אירועי החשיפה הבינלאומית. אנו השמאלנים מוכרים בשנאה העצמית שלנו אמנם, אבל לא הייתי בוחר במילת "מזעזעת" או מילת גנאי.

אני חייב לומר שאני לא ממש "קונה" את הפסקה האחרונה שלך בעניין "המאזין שכבר יודע ומכיר".
לי יש אלפי דיסקים - ז"א עוד לפני ההצפה של ההורדות וכו', ואני מאמין שלרוב הקבועים כאן יש כמות אדירה בכל קנה מידה של דיסקים.
אני מתקשה להאמין שאני, אתה או נתי, הקדשנו לאלבומים שברשותנו את הזמן "הראוי" לאלבום. למעשה, כמו שכולנו יודעים, היינו צריכים מזמן להסתפק בכמות המוסיקה שברשותנו ולא לרכוש יותר עוד טראק אחד נוסף, אם באמת היינו רוצים לא לחוות את המוסיקה בצורה "שטוחה".

לשאלתך האם יהיו ברוקרים (או מנטורים אם תעדיף את המינוח) עוד 30 שנה - בעיני התשובה ברורה ודאי שיהיו, רק לא יהיו בודדים, יהיו מאות וכ"א יצטרך לנהוג במצוות "עשה לך רב" - לבחור לעצמו מי המנטורים שלו ולא יצטרך להסתפק בבודדים שהיו בעבר.
למה אני כ"כ משוכנע שיהיו? פשוט - במקום בו יש ביקוש למוצר או שירות מסוים - תמיד יהיו כאלה שיספקו את הביקוש. הצורך במנטורינג לפי דבריך הוא צורך חשוב ומהותי - ולכן יהיו כאלה שיספקו את השירות הזה. אגב, אולי יהיו אלה תוכנות חכמות שינחו אותנו בדרכים אלה, כמו ההתחלה דוגמת הג'ניוס של אייטיונז או פנדורה וכו' - נחכה ונראה. מה שבטוח שהתוכנות הללו יהיו יותר סובלניות אפילו מגדולי המנטורים הסובלנים.

בתגובה ל: פתרון קל עם צדק חברתי מאת: einav23shauli
מחזק את ידי שאולי, בדיוק כמו שאני לדוגמא מתעקש לקנות ביצי חופש ומשתדל לרכוש אוכל לא מהונדס, מרוסס ובעל הרבה רכיבים שאני לא מכיר (אלא אם אני אוכל בחוץ ואז יאללה מסיבה), לחלוטין אפשר להתאמץ לקנות ישר מהאמן.

מעבר זה, אני כן חושב שעניין הברוקרים ישאר לעד אך אולי ישנה צורה בעקבות שינוי הרגל הצריכה. לדוגמא יש את עמוד הבנדקמפ של חברת התקליטים אנזיק, שבה יש את כל האמנים שלהם להאזנה ומכירה (של קבצים). ללייבל יש סאונד מסויים, ומי שאוהב ועוקב, בהחלט יכול באופן קבוע לבדוק את הדף הזה ולשמוע מה חדש ולרכוש. נכון, אפשר גם לא לרכוש אלא רק לשמוע, ואין לי את מחזור המכירות של אנזיק, אבל יש לי תחושה שאנשים עדיין ישמחו לקנות מוסיקה (הפעם בצורת קבצים, ניתן גם באיכות גבוהה) ולשמוע מתי ואיך שבא להם, ולא להיות תלויים בעמוד בנדקמפ. זה אולי לא חדשני מאד, אבל אני חושב שאם יותר לייבלים (ואולי אפילו חברות ניהול/בוקינג, אולי אפילו פסטיבלים?) יעשו את זה, ויהיה להם סאונד מסויים שניתן לשייך להם (או סצנה מסויימת) שניתן לשייך להם, תבוא תנועה לאתר שתוביל לרכישה בסופו של דבר.

וכן, אני מתייחס לרכישה לגבי המוסיקה. וזו עוד נקודה שנוטים לפסוח עליה. האנשים צורכים את המוסיקה ואת החוויה שהיא מספקת. זה יותר חשוב מאיך היא נצרכת- תקליט, דיסק, קסטה, בלו-ריי, מינידיסק, לייזרדיסק, קובץ באיכות טובה או גרועה.

בנוסף, עניין הפיראטיות במוסיקה הוא לא חדש. ולפעמים זה אפילו נוצל לטובה- הקונספט של מיקסטייפ, התחיל כעניין פיראטי של קלטות והפך לכלי של המיינסטרים לחשיפת אמנים, מוסיקה שלא שוחררה במלואה בדיסק (סינגלים ובי-סיידס למיניהם) ואפילו ללייבלים וחברות לחשוף את כל האמנים שלהם. כלומר בעיני, ההבדל הוא שאז התעשיה למדה להתמודד עם הפיראטיות ולהבין איך לנצל אותה לטובתה ואילו היום בעידן שיתוף הקבצים וטכנולוגיות ענן, היא לא.

מאמרי הקהילה

	אומנות הטריו (7) מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק) 10/4/2009
	אומנות הטריו (6) מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו. 16/3/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס 1/1/2009