אני לא אפרט שמו של האיש שדיבר איתי קצת ארוכות בנושא , אבל מאד יתכן שהוא צודק . הוא טוען "חד משמעית יש מוסיקאים מעולים בארץ , אבל אין סצינה הוא מדגיש סצינה .. ז"א כמה מועדונים יש כמה פעילות עניפה יש? .. לצערו שואפת לאפס קחו למשל מועדונים בפולין , בשיקגו , בניו יורק . יש פעילים יש קהל . היה פעם הגדה שמאלית זה נסגר ולמה? מחוסר התעניינות .. היו מועדונים בכיאלו ג'אז ונפלו כמו קלפים..הוא מדבר על ג'אז נטו לא שעטנז כמו בבית אבי חי , או אבא חושי וכו', יש פסטיבל ג'אז סבבה אבל הוא לא טהור , כמו בכל מקום בעולם שפעם היה פסטיבל ג'אז היום זה גם זה וגם זה (פופ קליט , תיבולים.. מחזמר יהודי(דניאל זמיר) .. שזה בעיקר להביא קהלים מסוגים שונים .. אבל ג'אז טהור?.... הכוונה שלו בדיוק כמו שראווי קולטריין עושה , כמו בני גולסון וכדומה , שימור הגחלת .. אולי טוהר המידות ..מה אתם אומרים?

זה מה שהוא אמר לי .. הוא צודק? פעם היה מועדון של פיסי אושרוביץ .. אחרי מלחמת ששת הימים היה גרעין אבל זה נעלם אחרי מל קלר. ג'אז בארץ אין נקודה . יש מוסיקאים אבל אין סצינה.. מה עושים כדי שזה יהיה סצינה?

בארץ כמו שקרמר אמר לי לא מזמן יש סצינה אחת קוראים לה חאפלות . כולם חושבים שהם זוהר ארגובים .. וזה זיוף בעיקרו . האמנות מתה וזה כבר סיפור אחר .. אז אני חוזר לשאלה יש סצינת ג'אז בארץ? לא נראה לי בלשון המעטה . שתפו גם המלומדים שבינכם. (ברנר, שאולי עינב וכו').

בתגובה ל: יש ג'אז בארץ? - דיון והעתיד ... מאת: JAZZMUSIC
כדאי שתזכור שסצינת הג'אז הישראלית, המכובדת ביותר, נמצאת ברובה מעבר לים. אין מה לעשות, אבל גם מוזיקאים צריכים להתפרנס.

בנימה אופטימית, הערב מתקיים "מיני פסטיבל סקסופון טנור בלבונטין 7
-אסיף צחר עם שניר בלומנקרץ וחגי פרשטמן מנגנים ג'ון זורן
-Malox - פולקה פאנק עם איל תלמודי ורוי חן
-Narrative - ליאור מילגיר, טל אברהם, שי חזן, ניר סבג
-המלבן - איל תלמודי ותומר הררי קפלן - דואו אלקטרוני אקוסטי"

בזירת הפריג'אז-אימפרוב יש בת"א סצינה קטנה וחיננית שמתרכזת סביב לבונטין 7 - הצימר בגדוד העברי 5 - הגלריה העליה 31 - הרמפה בעמל 21. בכל שבוע אפשר לתפוס לפחות הופעה או שתיים.

ובכיוון מסורתי יותר, הוזכר פה לא פעם:

ויש גם את השבלול ג'אז בנמל...

בתגובה ל: יחסית לגודל, יש ועוד איך. מאת: ארנון גלבוע
האם יש סצנה בארץ?
המשפט הראשון שלך מעיד בעצם שאין.
כלומר יש סצנה ישראלית, אבל לא בישראל.
זה יותר מעצוב.

בתגובה ל: יחסית לגודל, יש ועוד איך. מאת: ארנון גלבוע
זה סוס מת , נכון יש פה ושם הבלחות אבל זה לא זה כמה הופעות ג'אז יש בלבונטין מעט ממעט מדי, שבלול נו בחייך זה לא סצינה , זה מחייה מתים .. זה לא זה . וכל הגלריות האלו אתה בסדר הופעה אחת פעם בכמה זמן ? חודש חודשיים ...שוב תקרא מה כתבתי .

כמו ניצן מה שקורה פה עצוב ולפעמים עד מאד. האיש הזה צדק במיליון אחוז.

או רוצה לומר האמנות נדחקה ממש הצידה .. לטובת הטרנד הזה של המזרחנים למינהם שיושבים על מחצלות ושרים "מריומה" עם גת .. וזיופים בסיטונות.

אז מה שיש זה הטלאים האלו כמו הערב סקסופונים הזה .. וכו' אבל סצינה אין.

בתגובה ל: זה לא סצינה מאת: JAZZMUSIC
בכל מקום בעולם יש סצנה מרכזית של מוזיקה פופולארית שהיא החלק המרכזי.
ג'אז, מאז ימי הזוהר שלו כמוזיקת ריקודים בשנות ה30 של המאה הקודמת (אז אני מניח ראו בו אנשים מוזיקה נחותה כמו שאתה מסתכל היום על מוזיקת החפלות), היה ואני מניח שיהיה תמיד מוזיקת שוליים.
רק מה, יש מקומות בעולם (וגם זה בנסיגה מתמדת) שם תחומי אומנות כגון ג'אז נחשבים כאומנות נתמכת בעלת "צרכים מיוחדים" , תחומי אומנות כאלה מטופלים בצורה של תקציבי תרבות שיכולים לקיים פעילות רציפה (להלן "סצנה") באותם מקומות שזה קורה.
פה, לא היה אף פעם מצב כזה, לפחות לא בצורה רצינית.

בתגובה ל: זה לא סצינה מאת: JAZZMUSIC
ממש עושה קולות של סצנה, לפחות על הנייר. והאמת - הנייר הזה גורם לי להתבייש קצת על שעוד לא יצא לי לבקר שם.
כי בשביל שתיווצר סצנה נדרש גם קהל מסור, וזה התפקיד שלנו. נדמה לי שאנחנו קצת חוטאים בסנוביות-יתר* ולא משתפים פעולה מספיק עם נסיונות ההחיאה האלה שצצים מפעם לפעם. להתגייס נקודתית לפסטיבל זה דבר אחד, אבל בשוטף אנחנו לא ממש מורגשים. והאמת - זו גם לא עבודה כזו קשה, להיות קהל. בסוף היום, מוסיקה לייב, גם אם זה לא קולטריין, זה מה זה כיף.

*אמר, ומיד ויתר על ערב הסקסופונים היום...

בתגובה ל: יש ג'אז בארץ? - דיון והעתיד ... מאת: JAZZMUSIC
בן השיח של נתי אמר כל מיני דברים אותם ציטט נתי. אם נסכמם במשפט אחד, הוא אמר: "אין ג'אז אמיתי בארץ ואין מקומות המנגנים ג'אז"

למעשה הוא רצה לומר דברים אחרים לגמרי אבל לא היה לו נעים. אז הנה אני עושה את זה בשבילו:

"בארץ" = "בתל אביב. כל מה שמחוץ לתל אביב הוא לא רלוונטי. ולא משנה שיש סדרות ג'אז בירושלים, חיפה, הרצליה, פתח תקווה, זכרון, ובטח בעוד מקומות. זה לא בארץ."

"אין ג'אז אמיתי" = "אין ג'אז אמריקאי של שנות ה-50 וה-60 בארץ, כי זה הג'אז שאני אוהב ונתקעתי איתו בשלושים השנים האחרונות ולכן הוא האמיתי. אני לא מכיר ולא מעניין אותי להכיר ג'אז ישראלי מודרני - כזה ששואב גם מהתרבות והמורשת המקומית ושל כלל תפוצות ישראל. זה לא ג'אז אמיתי. הרי ידוע לכל, שרק סטנדרטים של קול פורטר וגרשווין הם ג'אז אמיתי, לא של נרדי, ארגוב, אהובה עוזרי יוני רכטר. תגידו תודה שאני בכלל מגדיר ג'אז שיהודים לבנבנים מנגנים כאמיתי ולא קובע שרק שחורים יכולים. המינימום שאני דורש הוא שאותם יהודונים שנולדו בארץ וגדלו על שירי כוורת וזוהר ארגוב, ישכחו הכל ויתחילו לנגן כמו שהשחורים בארה"ב מנגנים. בתמורה אני אסכים לקרוא לזה ג'אז אמיתי. נכון אני נדיב?"

"אין מקומות המנגנים ג'אז" - "למעשה לי, כבן שכבת הגיל 35-55 אין מושג קלוש מה קורה היום בישראל (אופס התכוונתי תל אביב). אני לא שמעתי על מועדונים כבית העמודים או האזור, דנסינג קאמל, או טצה ד'ורו (או בשמו החדש), בר גיורא או בר יוחאי, פיאנו בר או ביאליק, ובטח מעולם לא הייתי בהם. מה אתם אומרים? שהקהל צורך הג'אז של המקומות הללו הוא של צעירים בני 20-30 ולא בני גילי - בני 40-50? לא באמת, זה נוער זה? זה קקה.
תודו בעצמכם, לא עדיף לומר שאין לאן לצאת לשמוע ג'אז מאשר להודות שהזדקנתי ושאין לי כח לצאת מהבית ושאני מעדיף לראות את האח הגדול מאשר לצאת לאיזה הופעת ג'אז?"

בתגובה ל: הנה הסאבטקסט לטקסט של נתי מאת: ברק ויס
האם "מועדון ג'אז" שהוא בעצם במה להשכרה לנגנים המוכנים לקחת ריסק כספי/ לנהל את הבאת הקהל זו סצנה?
האם מקומות שבהם הנגנים מנגנים חינם אין כסף או תמורת בירה והמבורגר זו סצנה?
האם כמה סדרות של 5 מופעים בשנה זו סצנה?
אם התשובות חיוביות אז יש לנו סצנה עשירה ומפותחת.

בתגובה ל: השאלה היא האם סצנה= מקומות שמנגנים בהם מאת: ניצן קרמר
האם הוא מספיק וכד'.
הדיון הקודם היה עצוב ומנותק מהמציאות.

בתגובה ל: אז אחרי שהוסכם שיש ג'אז בארץ, אפשר לדבר ברצינות מאת: ברק ויס
סצנה (רצינית) למיטב הבנתי אין.

בתגובה ל: הנה הסאבטקסט לטקסט של נתי מאת: ברק ויס

בתגובה ל: הנה הסאבטקסט לטקסט של נתי מאת: ברק ויס
אבל הסצנת הג'אז הישראלית נמצאת היום בעיקר מעבר לים (ניו יורק)רובנו יודעים נכון? , בדיוק כמו שיש בריחת מוחות של אנשי היי טק ומדענים כך יש בריחה של מוסיקאים מעבר לים ומתמקמים שם , טוב או רע תלוי איך מסתכלים.

בתגובה ל: הנה הסאבטקסט לטקסט של נתי מאת: ברק ויס
ברק ,לדעתי האמת שוכנת איפוא שהוא בין הדעה שהצגת לבין הדעה שנתי הציג.
המושג סצינה נתפס בעוצמה שונה ועם רמת ציפיות שונה אצל אנשים שונים (בדומה למושג"אהבה"...).

נהניתי ,כתמיד ,לקרוא את האופן בו הצגת את דעתך..
למעט הערה אחת , אם יורשה לי , השימוש במילה "יהודונים" צרם לי מאוד , לא תרם באופן כלשהו לשיח ואף לקח את הדברים למקום לא ראוי .

בתגובה ל: למרות שהתייחסת לשני הצבעים הללו,אין פה שחור ולבן.. מאת: gidikacz
ואם זה פגע בך, אני מצטער. (אם זה צרם לך - אז זה בסדר גמור) התגובה שלי היתה על ביטויים ניאו-גזענים שהופיעו בפוסט הפותח של נתי. (ואין הכוונה לכך שנתי הוא הגזען הוא הביא דברים בשם אומרם)

דוגמת "יש סצינה אחת קוראים לה חאפלות" או "ג'אז לא טהור"

בקיצור - מי שבוחר להשתמש בביטויים הלקוחים מעולם טוהר הגזע, שלא יתפלא אם בפוסט התגובה יצוץ לו איזה יהודון.

בתגובה ל: יש ג'אז בארץ? - דיון והעתיד ... מאת: JAZZMUSIC
ממוסיקאי ג'אז ישראלי צעיר שנכסף ל 100 שנות ג'אז אמריקאי,ישראלי,אירופאי ומנסה למצוא איפה הוא יכול להשאיר את חותמו אי אפשר לצפות להיות טכנאי שיינגן (יחקה) דוקא את שנות ה 50 /60 של הג'ז האמריקאי.

מצד שני בישראל יש עשרות אם לא מאות חברה שיודעים לנגן כמו גולסון ויכולים לתת "גוד טיים" לקהל הג'אז של הנישה הזאת.
ובאמת יש מעט ממועדוני "שמירת גחלת אמריקאית א לה קולטריין".

דרך אגב, נדמה לי שזוהי עדיין הנישת ג'אז הפופולרית ביותר בארץ ובעולם. (גארי בארץ מכר הכי הרבה בפסטיבל או שאני טועה ?)

למרות שהג'זיסטים "הכבדים" כמונו נמשכים יותר לשוליים/חדש/שונה.

בתגובה ל: שימור הגחלת .. מאת: kenny
אין בסצינה הישראלית שום בעיה עם כמות/איכות/טיב/מגוון היצרנים.
תמיד היו,יש,וקרוב לוודאי יהיו נגני ג'אז מקומיים מצויינים המסוגלים להעמיד הופעות טובות. הבעיה היא ציבור הצרכנים. כאשר אין צריכה מספקת של מופעי ג'אז של אומנים מקומיים – אין סצינה!
הזכיר כאן למעלה מישהו באחת התגובות את חטא היוהרה האישי שלו בגין אי-צריכה של ג'אז מקומי למרות היותו חובב ג'אז מושבע. פה בדיוק קבור הכלב.
חובבי ג'אז המכתתים את רגליהם, תרים והולכים פיזית, לייב, וכאן בישראל – למופעי ג'אז של אמנים מקומיים, ואני מדגיש מקומיים – בהם נטועה תקוותה ועתידה של סצינת הג'אז הישראלית.
מה עושים? ראשית - הולכים להופעות, ומזמינים חברים ומכרים. זה אושר גדול לנגן ג'אז שקהל רב ומפרגן מגיע להופעותיו, וכאב מבזה שהוא חש בהעדרו.

בתגובה ל: ביחסי הגומלין בין יצרן וצרכן מאת: שי ברנר
אני הולך בעיקר לפסטיבלים ועוד 4-5 הופעות בשנה.
העניין הוא, ואולי זה בגלל שאיני מתגורר במרכז, שאני עושה חשבון האם בא לי להיכנס בסוף יום עבודה לאוטו ולנהוג שעה וחצי לכל כיוון בשביל לראות הופעה בתל אביב או בירושלים. ואז יש לשקלל גם את הסיכון שההופעה תהיה מאכזבת (ולצערי ככל שהרף שלנו עולה, והוא עולה עם הזמן, זה סיכון ממשי) וגם את הסיכוי לתפוס את אותו אמן במסגרת פסטיבל או בהזדמנות אחרת.

אני מודה, הרבה פעמים החשבון הזה מראה תוצאה שגורמת לי להישאר בבית.

בתגובה ל: גם אני איני חף מהחטא מאת: yairjazz
חוץ מארנון, שאני יודע שהוא צרכן לא קטן של הופעות חיות, לכמה הופעות אתם הולכים בשנה שלא במסגרת פסטיבלים?

בתגובה ל: גם אני איני חף מהחטא מאת: yairjazz
הוא מכתת רגליים יותר מאיתנו , הוא שם גם בשבילנו לכאורה , אז אני כמו יאיר איני חף מהחטא הזה , מהסיבה הפשוטה , כי מחר בבוקר צריך להשכים קום , המון פעמים אני עושה חושבים האם לנסוע להופעה שהיא לפעמים מתחילה מאוחר ולחזור בשעה שאני בערך כבר בעולם החלומות ולקחת סיכון אם אוכל לקום מוקדם לעבודה לכולנו יש חובות מסוימים כל אחד מגיב אחרת .. אבל לא משנה צריך סצינה , שיהיה קהל , ולעודד צמיחה של הנגנים המקומים .. זה גם עניין של סבסוד ותקציב.. ועצוב שזה כך.

בתגובה ל: אני מצדיע לארנון מאת: JAZZMUSIC
הגיוני יותר להיות משתתף פעיל בה, לא? אחרת איך תדע מה אין ובעיקר - מה יש?

בתגובה ל: נתי - כדי לקבוע שיש או אין סצינה מאת: ברק ויס
מודה שאני לא משתתף הכי פעיל , מקווה לשנות את התפיסה הזו, ושוב יש הופעות אין סצינה , לא בגלל שאיני מעורה מספיק בזה ..אלא לפי כמות ראה הפוסט של שי ברנר מספיק בשביל להבין והוא בא משם והוא מופיע בכל מיני רמות (אפילו עושה מצווה בבתי אבות סיעודיים לשמח הקשישים לצלילי דיקיסלנד) ואמר את דברו תמציתית .

בתגובה ל: יש ג'אז בארץ? - דיון והעתיד ... מאת: JAZZMUSIC
לשאלה האם יש ג'אז בארץ - התשובה היא חד משמעית, כן.

לשאלה האם יש "סצנת" ג'אז בארץ - התשובה היא חד משמעית כן.

אני מתייחס כמובן לסצנה במובן זירת התרחשות בתחום מסויים, המקום בו הדברים המרכזיים או החשובים קורים. (הגדרה, קולעת לטעמי, של המילון העברי החופשי ברשת)

ישנה סצנת ג'אז והיא נמצאת בעיקר בתל-אביב. כיום היא מתרכזת במקומות כמו לבונטין, האוזןבר, בית העמודים, טצה ד'אורו (לשעבר) שמגישים ג'אז באופן תדיר יותר או פחות. ישנן גם סדרות הופעות: ג'אז חם, המשכן וכמובן הפסטיבל והופעות מזדמנות במקומות כמו רידינג או תיאטרון תמונע. כל אלה יוצרים סצנה.

ישנן גם סצנות קטנות יותר בירושלים ובחיפה. שם, למיטב ידיעתי הן מרוכזות סביב מקום אחד או שניים.

אבל השאלה אינה האם יש סצנה, אלא כמה "רוחשת" הסצנה מפעילות. פעילות של מוסיקאים ושל קהל.

רוב קוראיו וכותביו של הפורום הזה הם אנשים מבוגרים, בעלי משפחות ועבודות יום, שהמוסיקה אינה עיסוקם העיקרי ולכן גם נוכחותם היום יומית ב"סצנה" אינה מאסיבית.

עוד אין מסה גדולה מספיק של אנשים שענו לשאלה "לכמה הופעות אתם הולכים" אבל בטוחני שחוץ ממתי מעט כאן בפורום רובנו איננו מרבים ללכת להופעות (שאינן במסגרת פסטיבלים). אבל אנחנו אוהבים ג'אז, צורכים ג'אז, חיים ג'אז. זה לא סותר.

סצנת הופעות הג'אז בארץ תמיד תהיה קטנה, כפי שבכל העולם היא קטנה (באחוזים מכלל האוכלוסיה). מי שמחזיק את הסצנה בחיים הם לא מעט מוסיקאים שפוקדים את המקומות בהם מנגנים מוסיקה חיה לעיתים קרובות מכיוון שחבריהם והקולגות שלהם מנגנים שם ובמקומות בהם הסצנה פורחת, כמו ניו-יורק - יש לא מעט תיירים שמחזקים את הסצנה הזו וממלאים את המועדונים מדי ערב.

בתגובה ל: אני חושב שהדיון קצת התפזר מאת: yairjazz
ללא תוכן

בתגובה ל: יש ג'אז בארץ? - דיון והעתיד ... מאת: JAZZMUSIC
פעם ראשונה שאני מתבקש לכתוב תגובה, ולצערי לא אוכל לענות על הפוסט הזה באמת משום שאני כבר (לצערי) לא מתגורר בארץ 7 שנים ולא באמת יודע איך הסצינה כיום בארץ.

מה שכן אני יכול לאמר זה שגם אם אין מועדון שכל יום נותן במה לג'אז, וגם אם רב המקומות בהם מנגנים ג'אז הם בתי קפה או מסעדות, אין זה אומר שהתרומה שלהם לסצינה פחותה. הרבה מקומות בניו יורק אשר מהווים נדבך מרכזי ב"סצינה" הם כאלו, לדוגמה ה
Bar Next Door אשר הוא משמש כמסעדה איטלקית בעיקרו, אך עם זאת שם ניתן לשמוע את האמנים הכי טובים בעיר.

מה שכן אוכל לדבר עליו זה על מה שהיה פעם בגדה השמאלית, שם באמת הרגשנו ***קהילה***, הגדה נתנה במה גם לאמנים מתחילים וגם לוותיקים מכל קשת סגנונות הג'אז, אולי מפני שמי שניהל את הגדה באופן פעיל היינו אנו המוסיקאים שגם הופיעו שם, ולכן זה הרגיש כ"כ טוב (יתכן גם שמפני שהייתי מאד צעיר כאשר הייתי חלק מהגדה, הרגשות שלי מאד סובייקטיבים ונוסטלגיים כיום)

ומכאן אני חושב שיש טעם לעשות כמה הבחנות:
1. סצינה - מקומות התרחשות בשביל הקהל
2. קהילה - תחושת קהילה בין המוסיקאים והקהל - מושג שאצל מרבית הנגנים נתפש כ"סצינה".

האם יכולה להיות קהילה ללא סצינה? האם יכולה להיות סצינה ללא קהילה? מה אתם חושבים?

שאולי

בתגובה ל: קהילה או סצינה? מאת: einav23shauli
ואנשים אולי יכעסו עלי, אבל
אחידות וקשר מוסיקלי, מבחינת המוסיקאים (קשור במה ששאולי מכנה קהילה), זיהוי ותמיכה ב"תנועה" הזו ע"י אנשים שיכולים ומוכנים להציג אותה וקהל שמעוניין להחשף, להתאהב ולהפיץ את הבשורה הזו.

ואני ארחיב.

כשאני חושב על מה שהג'אז היה בארה"ב בשנות השלושים, אני חושב על מה שקרה בחוף המזרחי, בעיקר בניו יורק. חלק מלמה אני חושב ספציפית על המקום הזה, זה כי שם הייתה מוסיקה שאפשר לתחום בצורה אסטתית כמוצר מזוהה, גם אם לא כולם נשמעו זהה. כשאני חושב על המוסיקה של מינגוס, על חושב על קבוצת נגנים מסויימת שאפשר לתחום אסטתית כמוצר מזוהה, גם אם לא כל הנגנים הללו נשמעו זהה. כשאני חושב על ג'אז פולני (שאני בטוח שיש בו תת ז'אנרים שאני לא מכיר מספיק), אני חושב על אסטתיקה מסויימת, גם אם כל המוסיקאים הפולנים לא נשמעים זהה.
בסופו של דבר, נוצר מעין ניב, חלק משפה, ו/או קשר אישי ותמיכה בין מוסיקאים שיוצר משהו מזוהה. זוהי סצנה. היא קשורה מאד בקהילה שנוצרת בין מוסיקאים - בירד, דיז ומונק נגנו מאד מאד שונה אחד מהשני, אך כולם ייסדו ז'אנר (קרי אסטתיקה/מוצר מזוהה) שאנחנו היום קוראים לו בופ. והם היו בזה ביחד, ותמכו אחד בשני ביחד. חלק ממה ששאולי מציין לגבי הגדה השמאלית (שלמיטב ידעתי לא נסגר עקב חוסר ביקוש או קהל, למרות שעל ראש הגנב בוער הכובע, אלא עקב בעיות עם העירייה) הוא שאכן הייתה שם קהילה. מוסיקאים נכנסו הרבה פעמים בחינם להופעות, מוסיקאים צעירים עבדו במקום, ניתנה לכולם במה. וזה מביא אותי לנקודה הבאה.

למוסיקאי הבופ, היה מועדון שתמך בהם - מינטון'ס. הוא לא עשה את זה כי זה היה לו רווחי, בהתחלה לפחות- למרות שמינטונ'ס כבר היה מעדון די מצליח כשמיילס הגיע לניו יורק לפי האוטוביוגרפיה, אלא בין השאר כי בעל המועדון האמין במוסיקה הזו, גם כשהיא עוד לא הייתה פופולראית. והוא האמין במונק גם כאשר אף אחד עוד לא אהב אותו והיה לו ג'אם סשן פתוח שניגנו בו את המוסיקה הזו למרות שאיגוד המוסיקאים ניסה לסגור אותו. הפייב ספוט נתן לאורנט לנגן כשאף אחד עוד לא חשב שהוא עושה משהו שאפשר לקרוא לו מוסיקה. כנ"ל נתן למונק מקום לנגן כשזה היה גבולי חוקית בעיר. סמולס נתן במה ומקום למה שיהיה הסצנה של שנות ה90 בניו יורק ושממנה יצאו גם קורט רוזנווינקל, גם ברד מהלדאו וגם פיטר ברנסטין- שוב, אפשר לראות אותם כסצנה, למרות שהם לא זהים מוסיקאלית. הגדה הייתה כזה מין מקום, והמוסיקאים אהבו לתמוך בה. ממה שאני שומע, בית העמודים הוא כזה מקום. וחשוב לציין אלה תמיד מקומות שהמוסיקאים אוהבים להיות בהם, אבל הם לא היחידים ששם. ההתעקשות של חברי פורום מסויימים לחשוף מוסיקאי ג'אז ישראלים שמתעסקים באסטתיקה ישראלית יותר במוסיקה שלהם, הוא "כזה מקום". הוא נובע מאמונה שלהם באמנים הללו וב"תנועה" שלהם (דרך אגב- שימו לב לכך שסצנה היא רוחשת פעילות, והעניין המוסיקלי הוא תנועה, מדובר במשהו דינמי, שזז, שיוצר וקורא לשינוי). והאנשים האלה, בעלי המועודונים (הטובים) והמנהלים האמנותיים (הטובים) הם אלה שמביאים את הבשורה הזו לקהל. שזו הנקודה הבאה.

אין סצנה ללא קהל. כי מי שמנגן מוסיקה מדהימה, ללא קהל, בהמון מובנים כאילו לא חשף אותה, כאילו לא ניגן אותה, עץ נופל ביער. ועם קהל יש כמה נקודות חשובות בעיני - ראשית, ומיילס אומר את זה נהדר, לקהל לא צריך להחזיק את היד, הוא מגניב מספיק כי הוא הגיע לשמוע מוסיקה. צריך להחזיק לו את היד לפני שהוא הגיע למוסיקה, לשכנע אותו שהוא רוצה להגיע למוסיקה. מרגע שהוא שם, אם יש בשורה, האמן יעשה את שלו. במקביל, גם קהל שמאזין הוא קהל. הקשבה לתכניות ברדיו (או באינטרנט), קניית דיסקים, הרשמה לניוזלטרים, ספוטיפיי או פנדורה או סטרים אחר, זה חלק מהקהל. לא נוח לצאת להופעה בפתח תקווה לשמוע את ארז ברנוי, לא נורא- יש לו דיסק. קניתם, שמעתם ונהניתם? אהבתם את המתופף? אולי גם להם יש דיסק? או אלי הם מנגנים בדיסק אחר ששוה לכם לבדוק?. יש תכנית רדיו שמשודרת כל שבוע, אולי יש שם מוסיקה טובה? והנקודה האחרונה - שמעתם מוסיקה טובה? שתפו אותה. שלחו באימייל לינק ליוטיוב. קנו למישהו דיסק, סתם, כי שמעתם וחשבתם שהוא יאהב. שלחו אסאמאס עם המלצה. אולי תזכירו לחבר שגר יותר קרוב לפתח תקוה (כי אף אחד לא גר בפתח תקוה?) שארז מופיע היום?

ועכשיו- אני לא גר בארץ כבר רגע, אם כבר מדברים על בריחת מוחות, אבל אני חייב להודות שמהביקורים שלי בארץ, אני מרגיש שהדברים האלה קורים, אבל מעט וחלש. אני מפחד שמעט וחלש מדי. יש מעט אנשים שבאמת מעוניינים, ומחפשים ודואגים לחשיפת הג'אז בארץ (על כל גווניו). אלה מביניהם שכאן בפורום, גם יכולים להעיד שמעבר למחיר האישי, מדובר הרבה פעמים בשאלה כלכלית שמקשה עליהם להסתפק רק בלחשוף את המוסיקה לקהל. המוסיקאים עובדים ביחד, אבל הרבה ממחסור בנגנים, או כי נגן מסויים כרגע אופנתי. מעטים הם האמנים שנמצאים ופעילים בארץ שיש להם קונספט מגובש ונגנים שמבינים ומאמינים בו לנגן איתם. ולקהל גם קשה. קשה כי לצאת למסעדה לשמוע ג'אז זה לא משהו שעושים כל שבוע (הקבועים בטצה, לשעבר, תמיד הדהימו אותי). ולצאת למועדון או גלריה קטנה, זה גם לא משהו שעושים כל שבוע. ורדיו לא מושך הרבה פעמים כמו האח הגדול בטלויזיה. ואולי הם לא מכירים מספיק אנשים בשביל לשתף אותם במוסיקה שהם אוהבים, ואולי הם לא מכירים מספיק אמנים בשביל להתאהב בהם.
יש סצנה ויש קהילה ויש ג'אז ישראלי. גם בארץ.
היא (מעניין שסצנה וקהילה הן מילים נשיות) פשוט צריכה תמיכה וחיזוק. מכל הצדדים הנוגעים בדבר.

וסליחה על האורך.

בתגובה ל: יש ג'אז בארץ? - דיון והעתיד ... מאת: JAZZMUSIC
תמיד היו הופעות תמיד היה קהל ונראה לי שתמיד יהיה קהל. השאלה מי מגדיר את היחס בין כמות הקהל לכמות ההופעות ומי מגדיר את מה זאת הצלחה ומה כשלון. בעלי המועדונים? המוזיקאים? מנהלים אומנותיים? הקהל? אנשי מפתח בתקשורת? לדעתי ההגדרה של סצינה היא בעיקר של מי שמסתכל מבחוץ כלפי פנים (ז"א הקהל), אבל זה יכול להיות שזה הפוך ומי שמגדיר את הסצינה הוא מי שמסתכל מבפנים כלפי חוץ (ז"א המוסיקאים). בכל מקרה מה שיפה בעיניי בעולם הג'אז הישראלי זה שכל הזמן יש תנועה והמשכיות. שום דבר לא נקודתי ושום דבר לא לצרכי יחסי ציבור או לצרכי נראות. הכל בא מאהבה ורצון להתפתח ולפתח את הג'אז. והאמת היום "ג'אז" זה כבר הרבה יותר מג'אז בהגדרתו הבסיסית. זר לו היה נוחת היום בישראל (ובמידה רבה אוהב ג'אז)יכול היה למצוא את עצמו נהנה מאינסוף הופעות בתל אביב אבל לא רק - גם בפ"ת, גם ברמת השרון וגם בשאר רחבי הארץ. רוצים רשימה של אירועים קרובים? קבלו:
מועדון האזור (the zone)
21.05 יום שלישי, שורולה, אורחת מיוחדת: ענת כהן.
22.05 יום רביעי, עומר קליין, מופע "שיר השירים".
24.05 שישי אחה"צ, מארש דונדורמה.
המשכן לאומנויות הבמה, בית האופרה.
24.05 יום שישי, ענת פורט מבצעת שלום חנוך.
רימון בית ספר למוזיקה , רמה"ש
25.05 מוצאי שבת, ה"ג'אז אינסטיטיוט" של רימון מארח את ענת כהן
סינמטק תל אביב
29-31.05 פסטיבל ג'אז תל אביב
פתח תקווה (לא להאמין שתי הופעות באותו יום)
30.05 יום חמישי, עומר קליין, "שיר השירים". מקום בשם גולה
30.05 יום חמישי, עופר פורטוגלי מארח, במסגרת מועדון הג'אז בבית שפירא.

סצינה או לא - יש מלא הופעות שוות...

בתגובה ל: העניין בהגדרת סצינה הוא עניין לא פתור מאת: is-it75
עם מיודענו ניצן קרמר , לאחר שיחה קצרה בעניין הסצנה , קרמר
הגיע למסקנה מקורית וחד משמעית יש סצנת גרילה והיא כרגע עובדת מצוין . הופעות בטח שיש אבל סצנה פרופר אין.

בתגובה ל: הבוקר בצ'ט מאת: JAZZMUSIC
תמיד מגיעים אליו אצל קרמר.

"תל אביב-יפו היא חלק מסצינת החוף המערבי של המזרח התיכון החדש" (, 2013)

בתגובה ל: בייקר צ'ט? מאת: ארנון גלבוע
ללא תוכן