ג'אז

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בשבוע שעבר, מספר ימים לפני פתיחת פסטיבל הסופר ג'ז החמישי של ליאוניד פטשקה באשדוד, קיבלתי מספר שיחות טלפון שביקשו ממני להמנע מלכתוב על הפסטיבל השנה: "הביקורות שלך בארבע השנים האחרונות גורמות לפסטיבל להראות רע, וגורמות נזק גם לארוע וגם לפטשקה עצמו", נאמר לי בעדינות המתבקשת, "בעיריית אשדוד ובחרה העירונית קוראים את מה שאתה כותב ושוקלים את המשך התמיכה בפסטיבל".
אז קודם כל הוחמאתי, ורק אחר כך התרגזתי. אבל כאשר הודעתי שאין סיכוי שלא אגיע ואדווח, פרנסי הפסטיבל הודיעו לי כי לאור העובדה שאני מתעקש להגיע ולכתוב על הפסטיבל, לא אוכל לקבל את ההזמנה המקובלת לביקורת, כפי שנהוג בכל מוסד וארוע מתוקנים בעולם. הבנתי שכנראה מנסים להסתיר משהו אז הסתקרנתי עוד יותר. אז הגעתי וקניתי כרטיס במאה שקלים לערבו השני של הפסטיבל ביום חמישי שעבר וציפיתי לרע ביותר.

בדרך לאשדוד האזנתי ל"מועדון הכותנה" תוכנית הג'ז המצויינת של יובל מסקין ב88fm והפסימיות שלי גברה, במיוחד לאור רשימת האמנים הבינונית של אורחי הפסטיבל השנה, כמו בכל שנה בעצם, אבל אני הגעתי לראות את ג'ו לובאנו, הכוכב המרכזי של הפסטיבל, מגדולי נגני סקסופוני הטנור החיים בינינו וקיוויתי בכל ליבי שפטשקה ייתן לו לנגן יותר משלושה קטעים, כפי שעשה לפני מספר שנים ללו טאבאקין באופן בלתי נסלח בעליל.
אבל למרבה ההפתעה בשנתו החמישית נראה שגם הפסטיבל וגם פטשקה (שזה בעצם אותו הדבר) התבגרו במקצת. קיומו של הפסטיבל במשכן לאמנויות הבמה ולא באולם הספורט של מקיף ד' או באמפי מונארט, מעניק לו הדרת כבוד והילה של מחוייבות לטעם טוב ופטשקה למרבה ההפתעה הצליח לעמוד במחויבות הזו בחלקים גדולים של הערב בו נכחתי.
התזמורת הסמפונית אשדוד ליוותה את החלק הראשון של הערב עם פטשקה ועם ג'ו לובאנו וזכתה לעיבודים נהדרים שלא הגחיכו את ההשתתפות שלה בפסטיבל כפי שחששתי שיקרה. התזמורת עטפה קטעים כמו Sophsticated lady ו I got rythem בצליל כלי מיתר עדין ומתחשב, ונתנה לפטשקה והטריו שלו וגם ללובאנו מאוחר יותר, להכניס אלתורים מסובכים, מתוקים ומלאי מיץ עטופים בקליפה ריחנית ומחבקת. נראה היה שחברי הסמפונית נהנים מהחוויה, והם אף הצטרפו בשירה לפזמון החוזר של I got rythem . משנות החמישים, נגני ג'ז כמו צ'רלי פארקר ואחרים שאפו להופיע עם מיתרים ואף עשו זאת. הגבול בין יופי צרוף לקיטש הוא גבולי ביותר כאן, אבל פטשקה למרבה ההפתעה הצליח להתגבר על יצרו והפך את ההשתתפות של התזמורת הסימפונית לתצוגת תכלית מכובדת משכנעת ויפהפיה.
אבל אין ספק שהפתעת ערב הייתה שג'ו לובאנו בילה על הבמה במשך קרוב לשעתיים. פטשקה התבגר בכל כך הרבה דרכים שעוד יפורטו להלן, אבל במיוחד בכך שהכיר בעובדה שהוא לא חייב להיות הכוכב הבלעדי של הפסטיבל שלו. לובאנו החל את ההופעה שלו עם הסמפונית, המשיך עם הטריו של פטשקה וסיים את הטור דה פורס שלו עם רעייתו, זמרת הג'ז המצויינת ג'ודי סילבאנו.
קשה להסביר עד כמה לובאנו מדהים עד שלא שומעים אותו. הוא אחד מאותם מזויקאים יחידי סגולה שגם מי שאינו חובב ג'ז משובע נהנה לשמוע אותם ונשאב מרותק לסיפורים שמעבר למנגינות ולאלתורים. עוד עדות שפטקה התבגר היא העובדה שהאקסטרווגנטיות שלו שבאה לידי ביטוי תמידי במוזיקה שלו שבאלתורי זיקוקין די נור, התמתנה מעט והוא הראה שגם בלי פעלולים מיותרים הוא מוזיקאי מעולה ויכול לנגן אם נגנים מהטובים בעולם בלי להתפרע.
לובאנו לא מרחם על הסקסופון שלו וב Body and soul הוא מרביץ סולואים ארוכים, נפשעים וחסרי מוסר עד אובדן נשימה. אני מביט על הקהל ושואל את עצמי אם הקהל הזה שהיה רגיל למוזיקאים המוזרים שפטשקה נהג להביא כמו נגניות טרומבון על גלגיליות, מבין את גודל הרגע ואני רואה את למעלה מאלף הצופים באולם ישובים מרותקים נועצים את אוזניהם בלובאנו.
כשג'ודי סילבאנו עולה לבמה אני חושש לרגע, כי היא לובשת מן מעיל סגול עם עלים מתנפנפים שגורם לכל הנשים בשורה שלפני להביט אחת השנייה ולצחקק בקול. אבל היא זמרת נהדרת והדיאלוג קול סקסופון בינה לבין בעלה בMood indigo פשוט יפהפה. הקהל מאוד בעניין וסילבנו מתמלאת בעזוז ושרה את Reflections של תלוניוס מונק, קטע קשה ומסובך לכל הדעות שכתב לו מילים יפה הזמר ג'ון הנדריקס. בעשירי לאוקטובר מספרת סילבנו, זה יום הולדתו של מונק והיא עומדת להעלות ערב שלם מיצירותיו של מוזיקאי הג'ז הדגול והאקסצנטרי הזה.
אבל אין ספק כלל ששיאה של ההופעה המשותפת של לובאנו וסילבנו הוא קטע הטריביוט למתופפף הדגול אד בלאקוול Blackwell message עימו ניגן לובאנו בעבר. קטע מחשמל של כמעט ג'ז חופשי שלא האמנתי שיתרחש בכלל אי פעם בפסטיבל של פטשקה שאפילו ניגן יפה בקטע הזה. לצידי נעה בחוסר נוחות שכנתי לשורה שש. היא ראתה שאני מחייך ושאלה בתמהון אם נהנה המהרעש הזה. ברור עניתי לה. זה נהדר. אבל זה דיסוננס היא טענה, אני מורה למזויקה וזה לא נשמע הגיוני. אמרתי לה בשקט לזרום עם הקטע וחשבתי לעצמי שהדיסוננס היחידי כרגע היא העובדה שאני נהנה בפסטביל סופר ג'ז. אבל אני חושב שבסוף היא נהנתה כי מיד אחרי זה היא התחלקה איתי בבעיות הרפואיות שלה.
חשבתי ברצינות אם לעזוב אחרי השעתיים עם לובאנו. פחדתי לקלקל את הרושם. אבל החלטתי להשאר. זה השתלם כי פטשקה הראה שוב שהוא התבגר. לראשונה בתולדות פסטיבל סופר ג'ז, הוא השאיר את הבמה לזמרת עדן הולן וההרכב שלה, מותיר את הפסנתר שלו בידיה של הילה קוליק המוכשרת. גם לאחר מכן כאשר עלה לבמה אברהם פלדר עם הרכב הישראדיקסי בנד פטשקה השאיר את הפסנתר לנחום פרפקוביץ' הותיק והטוב.
אבל אז עלה לבמה יובל כספין. מעצב אופנה שהחליט משום מה שהוא זמר, ומכאן זה החל להתדרדר. האמת? אפילו לא להתדרדר. הפסטיבל פשוט נפל והתרסק. כספין זמר גרוע, מלא מניירות, שעדיף שיעסוק במה שהוא טוב וזו בושה לשתף אותו בפסטיבל ג'ז כלשהו, גם של הסופר ג'ז בשנותיו הגרועות. הרגע היחדי שנהניתי היה כאשר כספין התחיל לספר לקהל שהוא עומד לשיר את Lover man, שיר שכל כך הרבה זמרות שרו לפניו והוא הולך להעניק ביצוע גברי לשיר הותיק השורה שמלפני שרק גיחכה מקודם בשמלה של סילבנו, פרצה בצחוק פרוע.
כספין היה מיותר.במיוחד לאור העובדה כי באותו ערב הופיע גם ניסים ימיני, מתופף בעברו שהפך לזמר. וגרם לאינפלציה של זמרים וזמרות בערב הזה של הפסטיבל. פשטקה חייב מינון וגיוון. לא יתכן שיהיו כל כך הרבה זמרים באותו הערב, ועוד בערב בלי הפסקות. חלק גדול מהקהל פשוט התאפק מללכת לשירותים במשך שלוש וחצי שעות. ללכת לשירותים במשכן לאמנויות הבמה זה אומר להקים שורה שלמה של אנשים.
לובאנו הציל את הפסטיבל של פטשקה השנה. אבל פטשקה חייב להשקיע בעניין של הבינוניות של אמנים האחרים שהוא מזמין לפסטיבל. מה שמעצים את הבינוניות של אותם אמנים היא העובדה שפטשקה מתעקש בכוח להאדיר אותם לפני עלייתם לבמה מה שנשמע מגוחך ונלעג וגם לפרצי צחוק מהקהל. כינויים ושמות תואר כמו הסקסופינסט הכי טוב העולם, הזמרת הכי מוכשרת בעולם, התיאורים הללו נשמעים מוזרים, לא אמינים וריקים מתוכן. פטשקה חייב להפסיק עם זה ולספר עניינית על כל אמן.
עוד דבר שחייבים לעשות זה לחזק את המספר המזויקאים הישראלים המופיעים בפסטיבל, ולא יובל כספין,מה שמביא אותנו לנקודה הבאה: מדוע אין כלל מוזיקאים אשדודים בפסטיבל של פטשקה? מדוע אין הרכבים אשדודיים צעירים שמופעים באכסדרת המשכן כפי שנהוג בפטיבלים אחרים? מדוע פטשקה לא הופך להיות הג'קי בן זקן של הג'ז באשדוד ופותח אקדמיה לג'ז לבעיר? אם המחוייבות של פטשקה לאשדוד היא אמיתית, מדוע לא להפוך את הפסטיבל לקרדום לחפור בו ולהפוך את העיר לחממת ג'ז לאמנים צעירים?
אבל אין ספק שיש שיפור משמעותי והקהל נוהר בהמוניו ומביע אמון ופטשקה כבר הכריז שבשנה הבאה יתקיים הפסטיבל באמפי החדש והענק בעיר. אז יש סיבה וקהל לקיום הפסטיבל. עכשיו רק צריך לצקת תוכן.
פסטיבל סופר ג'ז 2013 אשדוד 2-3.10

דפדוף בעמודים:

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9

עמוד הבא

מאמרי הקהילה

	אומנות הטריו (7) מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק) 10/4/2009
	אומנות הטריו (6) מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו. 16/3/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס 1/1/2009