ג'אז

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בהפוגה קלה שלקחו חברי הרביעיה של גארי בארץ, בזמן החזרות, ביום שיש בצהרים במרכז שטיינברג, הדגים הפסנתרן כיצד אותו הקטע שנגנו ממש לפני ההפסקה, יכול היה לישמע אילו נוגן על ידי פסנתרן אחר עם גישה שונה"..."אחמד ג'מאל היה עושה את אחרת...", ענה לו הבסיסט ממקומו, תוך שהו מריץ את האצבעות בקליליות ימינה ושמאלה, מלווה אותן ב לו לו לו..."Jamal is a Steinway pianist" הוסיף. מפיו זה היה נשמע כאילו אמר ש מיכאל שומאכר לא ינהג בשום רכב שאינו פרארי, משפט שזיכה אותו נקודות זכות רבות מחבריו.

גילוי ההערצה הזה הקסים אותי. מוזיקאים מקצועיים, מהשורות הראשונות מדברים בכזו סגידה על אמן, חבר למקצוע.
אני מוכרח להודות שאני מכיר את Ahmad Jamal היכרות שיטחית. שמעתי את נגינתו פה ושם, ראיתי קטעי וידאו רבים, אבל פספסתי מלהבין עד כמה נגינתו מופלאה.

האלבום החדש הזה שלו היתה הזדמנות מעולה בשבילי להקשיב (עם הדגש על להקשיב), ומצאתי את עצמי נהנה מאוד. סבלנותי בוגדת בי פעמים רבות כשאני מקשיב לאלבומי טריו (משהו שאולי רטלין יכול לפתור) ואני מוצא את עצמי מאבד את חוט המחשבה. האלבום הזה לא שונה בהקשר הזה, ובכל זאת, ברגעים שהייתי בפנים, זה נשמע נהדר. נגינתו יפה, וזאת מבלי להתחנף. הצליל שחור, הקליל במשקלו והכבד במורכבותו מבדילים אותו מכל פסנתרן אחר.
מבלי למקם את האלבום הזה ביחס לאלבומיו האחרים, זהו אלבום נהדר.

ניצן' "כחובב" רציני ביותר של ג'ארט, פרגן לי להיות הראשון על החדש של ג'ארט, כבוד לו זוכים חברים מסוג זכר, שעברו מסלול ביחד כאשר הם רואים נקבה אטרקטיבית...במילים אחרות אמר לי "...נגן אותו, ומחכה לשמוע רשמים..." כל זה היה לפני כ-חודש?
בעבור כל אלה שלא מכירים את הנפשות הפועלות, ניצן (שנע על הגבול של אדיש עד סולד מג'ארט, סיפר לי, כמי שמוגדר חסיד נלהב, על דיסק חדש של ג'ארט). הבעיה הייתה שהאלבום הוצג לראווה באמזון כאקט שיווקי, אולם לא הועמד למכירה. קבלתי בהכנעה ונשארתי כשתאוותי בידי.
אתמול בערב הגיעה ההזדמנות. צירוף מקרים שבו אשתי יוצאת עם חברות לראות הצגה שמספרת סיפור המתרחש בתקופת השואה, שתרמה רבות להפחתת כל ציפייה לערב משמח, ואני (על תקן הבייבי סיטר) מוצא לגמרי במקרה את ג'ארט החדש. אותו הג'ארט שניצן הזכיר כטיזר רק מספר שבועות קודם לכן.
אני חייב לשאול את השכן איזה חיבור אינטרנט יש לו, כי ה wifi שלו סיים להוריד אלבום בקצת פחות מ-2 דקות.
השלב הבא, מתחילים לנגן. לא לפני שאני מוודא שהגדולים ישנים, והקטן בשלב הנשימות הקצובות. בעוד 30 שניות העפעפיים יכנעו.
קטע מספר אחד מתחיל... האינטרו נשמע מוזר משהו, היצ'קוקי, מפוזר, אין קו מנחה... אחרי 2 דקות זה מציק. באופן די מפתיע אחרי 3 דקות נגינה בקטע של רבע שעה, גארט שידוע בחיבתו לאינטרואים ארוכים מפרגן לסולו בס ויוצא להפוגה קלה , שהתבררו בדיעבד כי נוצלו על מנת להביא TBM, הלוא הוא מכשור מכאני כבד לחפירת מנהרות. ומפה עד לסוף הקטע שנמשך דקות ארוכות מנגן ג'ארט ב TBM במלוא המרץ.
הצפייה, בעקבות הרושם מהקטע הראשון, התערערה לגמרי, אבל בקטע השני Stars falls on Alabama, אני נזכר מה יש בו בג'ארט שאני כל כך אוהב, עדיין לא מצליח להשתחרר מאירועי הקטע הקודם, מתייחס בחשדנות, משתדל להציב תג מחיר של יותר מאשר 3 דקות להתמסרות. ממש לקראת סוף הקטע אני יכול להנהן בשביעות רצון. כל מה שנשאר לי זה לצלוח עוד 4 קטעים מוצלחים כאלה, ואני מסודר.
אז מה פתאום בלוז עכשיו? מה הקשר? והזמזומים של ג'ארט על הבלוז נשמעים מתאימים כמו קולולו במסיבת תה.
בשלב הזה האלבום תויג, קוטלג, ונכנס לרשימת 10 הדברים שהשתיקה יפה להם, ושלאחריהם צריך לצחצח שיניים עם אקונומיקה.
צריך לקרות נס על מנת לשנות את דעתי. אפילו הקטע Somewhere שמתחיל יפה מקבל תפנית חדה בדקה ה10 וה TBM (זוכרים?) חוזר לפעולה.
הקטע המקנח של האלבום I thought about you, ממתיק רק במעט את טעם האכזבה מהאלבום.

למרות חוסר העניין שאני מוצא באלבום הזה, ג'ארט שעוד מעט יסגור עשור שלישי ביחד עם הטריו הזה, הוא בעיני הפסנתרן הכי מבריק והכי מעניין. לא אכפת לי שהוא ממחזר, קשה לי לשבוע מזה, אני גם מוכן לקבל את הפלונטרים והג'אנגלינג שלו, כל עוד המשקל של הנגינה אמיתית עולה על הפלונטרים. הוא מצליח לגעת כמו ששום פסנתרן אחר לא יכול, חבל שבאלבום הזה המשקל נטה מדי לצד של שאני פחות אוהב.

דפדוף בעמודים:

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11

עמוד הבא

מאמרי הקהילה

	אומנות הטריו (7) מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק) 10/4/2009
	אומנות הטריו (6) מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו. 16/3/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50 תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס 1/1/2009
	חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס 1/1/2009