בהפוגה קלה שלקחו חברי הרביעיה של גארי בארץ, בזמן החזרות, ביום שיש בצהרים במרכז שטיינברג, הדגים הפסנתרן כיצד אותו הקטע שנגנו ממש לפני ההפסקה, יכול היה לישמע אילו נוגן על ידי פסנתרן אחר עם גישה שונה"..."אחמד ג'מאל היה עושה את אחרת...", ענה לו הבסיסט ממקומו, תוך שהו מריץ את האצבעות בקליליות ימינה ושמאלה, מלווה אותן ב לו לו לו..."Jamal is a Steinway pianist" הוסיף. מפיו זה היה נשמע כאילו אמר ש מיכאל שומאכר לא ינהג בשום רכב שאינו פרארי, משפט שזיכה אותו נקודות זכות רבות מחבריו.
גילוי ההערצה הזה הקסים אותי. מוזיקאים מקצועיים, מהשורות הראשונות מדברים בכזו סגידה על אמן, חבר למקצוע. אני מוכרח להודות שאני מכיר את Ahmad Jamal היכרות שיטחית. שמעתי את נגינתו פה ושם, ראיתי קטעי וידאו רבים, אבל פספסתי מלהבין עד כמה נגינתו מופלאה.
האלבום החדש הזה שלו היתה הזדמנות מעולה בשבילי להקשיב (עם הדגש על להקשיב), ומצאתי את עצמי נהנה מאוד. סבלנותי בוגדת בי פעמים רבות כשאני מקשיב לאלבומי טריו (משהו שאולי רטלין יכול לפתור) ואני מוצא את עצמי מאבד את חוט המחשבה. האלבום הזה לא שונה בהקשר הזה, ובכל זאת, ברגעים שהייתי בפנים, זה נשמע נהדר. נגינתו יפה, וזאת מבלי להתחנף. הצליל שחור, הקליל במשקלו והכבד במורכבותו מבדילים אותו מכל פסנתרן אחר. מבלי למקם את האלבום הזה ביחס לאלבומיו האחרים, זהו אלבום נהדר.
שלום חברות וחברים. אני מחפש מעבדת תיקונים אמינה ולא יקרה לרסיברים. יש לי בעייה עם מגבר הלקסמאן שלי. תודה. דני בושניצקי
ניצן' "כחובב" רציני ביותר של ג'ארט, פרגן לי להיות הראשון על החדש של ג'ארט, כבוד לו זוכים חברים מסוג זכר, שעברו מסלול ביחד כאשר הם רואים נקבה אטרקטיבית...במילים אחרות אמר לי "...נגן אותו, ומחכה לשמוע רשמים..." כל זה היה לפני כ-חודש? בעבור כל אלה שלא מכירים את הנפשות הפועלות, ניצן (שנע על הגבול של אדיש עד סולד מג'ארט, סיפר לי, כמי שמוגדר חסיד נלהב, על דיסק חדש של ג'ארט). הבעיה הייתה שהאלבום הוצג לראווה באמזון כאקט שיווקי, אולם לא הועמד למכירה. קבלתי בהכנעה ונשארתי כשתאוותי בידי. אתמול בערב הגיעה ההזדמנות. צירוף מקרים שבו אשתי יוצאת עם חברות לראות הצגה שמספרת סיפור המתרחש בתקופת השואה, שתרמה רבות להפחתת כל ציפייה לערב משמח, ואני (על תקן הבייבי סיטר) מוצא לגמרי במקרה את ג'ארט החדש. אותו הג'ארט שניצן הזכיר כטיזר רק מספר שבועות קודם לכן. אני חייב לשאול את השכן איזה חיבור אינטרנט יש לו, כי ה wifi שלו סיים להוריד אלבום בקצת פחות מ-2 דקות. השלב הבא, מתחילים לנגן. לא לפני שאני מוודא שהגדולים ישנים, והקטן בשלב הנשימות הקצובות. בעוד 30 שניות העפעפיים יכנעו. קטע מספר אחד מתחיל... האינטרו נשמע מוזר משהו, היצ'קוקי, מפוזר, אין קו מנחה... אחרי 2 דקות זה מציק. באופן די מפתיע אחרי 3 דקות נגינה בקטע של רבע שעה, גארט שידוע בחיבתו לאינטרואים ארוכים מפרגן לסולו בס ויוצא להפוגה קלה , שהתבררו בדיעבד כי נוצלו על מנת להביא TBM, הלוא הוא מכשור מכאני כבד לחפירת מנהרות. ומפה עד לסוף הקטע שנמשך דקות ארוכות מנגן ג'ארט ב TBM במלוא המרץ. הצפייה, בעקבות הרושם מהקטע הראשון, התערערה לגמרי, אבל בקטע השני Stars falls on Alabama, אני נזכר מה יש בו בג'ארט שאני כל כך אוהב, עדיין לא מצליח להשתחרר מאירועי הקטע הקודם, מתייחס בחשדנות, משתדל להציב תג מחיר של יותר מאשר 3 דקות להתמסרות. ממש לקראת סוף הקטע אני יכול להנהן בשביעות רצון. כל מה שנשאר לי זה לצלוח עוד 4 קטעים מוצלחים כאלה, ואני מסודר. אז מה פתאום בלוז עכשיו? מה הקשר? והזמזומים של ג'ארט על הבלוז נשמעים מתאימים כמו קולולו במסיבת תה. בשלב הזה האלבום תויג, קוטלג, ונכנס לרשימת 10 הדברים שהשתיקה יפה להם, ושלאחריהם צריך לצחצח שיניים עם אקונומיקה. צריך לקרות נס על מנת לשנות את דעתי. אפילו הקטע Somewhere שמתחיל יפה מקבל תפנית חדה בדקה ה10 וה TBM (זוכרים?) חוזר לפעולה. הקטע המקנח של האלבום I thought about you, ממתיק רק במעט את טעם האכזבה מהאלבום.
למרות חוסר העניין שאני מוצא באלבום הזה, ג'ארט שעוד מעט יסגור עשור שלישי ביחד עם הטריו הזה, הוא בעיני הפסנתרן הכי מבריק והכי מעניין. לא אכפת לי שהוא ממחזר, קשה לי לשבוע מזה, אני גם מוכן לקבל את הפלונטרים והג'אנגלינג שלו, כל עוד המשקל של הנגינה אמיתית עולה על הפלונטרים. הוא מצליח לגעת כמו ששום פסנתרן אחר לא יכול, חבל שבאלבום הזה המשקל נטה מדי לצד של שאני פחות אוהב.
בתגובה ל: הבטחתי לחזור עם רשמים מאת: ShlomoSlavinsky (מה גם שאני מת על הכוכבים שנופלים על אלאבאמה) יש מצב ללינק?
בתגובה ל: הבטחתי לחזור עם רשמים מאת: ShlomoSlavinsky כל הכבוד על הסקירה הכנה. ובאותו עניין, מה דעתך על לונדון/פריז שלו?
בתגובה ל: איזה רוויו !! מאת: yairjazz התחלתי להקשיב, אבל מהר מאוד הבנתי שאני צריך יותר סבלנות, ודחיתי הקשבה לזה למועד מאוחר יותר, אולי לאיזה נסיעה ארוכה. אני עושה הקשר לוגי מהשאלה שלך שאולי לנסיעה הזו אלבום גיבוי? :)
בתגובה ל: פאריס לונדון מאת: ShlomoSlavinsky ללא תוכן
בתגובה ל: קח לך איזה פיוטר בארון שיעזור לך להוציא את העצבים מאת: yairjazz פעולת Ctrl + Del על לונדון פאריס פותרת תעניין
בתגובה ל: הבטחתי לחזור עם רשמים מאת: ShlomoSlavinsky מעניין מאוד לקרוא את זה. אגב, אני לא סולד מג'ארט, יש אפילו דברים שאני אוהב (הקטע סולו the wind בהופעה חיה ביפן הוא אחד מקטעי הפסנתר האהובים עלי), אני פשוט באופן אישי חושב שהוא ממחזר המון רעיונות דומים מאוד על הרבה יותר מידי הקלטות דומות מאוד, זה הכל. אבל הוא פסנתרן משובח יותר, רק שעלי אישית הוא עובד פחות. בדיוק כמו שההופעה האחרונה במשכן רגשה המון אנשים אבל את בן שלו (ואני מניח שעוד כמה) היא השאירה אדיש. קורה....
בתגובה ל: וואלה מאת: ניצן קרמר ללא תוכן
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
בתגובה ל: ומה חושב mathew shipp על האלבום הזה? מאת: yairjazz ג'ארט לא כוס התה שלו. את כל הטיעונים למה ג'ארט לא עושה לו את זה תקף מכל זוית אפשרית. ועל האלבום הזה אמר שזה אלבום נחמד. אלבום נחמד? זה מה שכתב?...כ 3 שורות בלתי מחייבות על האלבום הקקאמייקה הזה :)
הוא כותב על Joe Sample משפט מעניין. המעניין כי זה נכתב בהקשר של ג'ארט.
Just for example, take someone like Joe Sample. He has a holistic sense of the piano, where the melodic, rhythmic and harmonic elements arise out of a unitary matrix. He has impeccable articulation. The melodic tissue of his motifs are exactly that, melodic, and his syntax is completely original. He can do long looping phrases and gather a hypnotic storm, and if he decided to play a vamp Jarrett would have to leave the room.
ועל זה נאמר
oh yeah
זהו ספר שיצא לאור בארץ באמצע שנות ה-60. ניתקלתי בו בחנות יד שניה אבי שחר{ארתור בלקמן} עלה לארץ מארה"ב , עבד כאן כמורה למוסיקה ועוד וכתב כאן את ספרו עבור קהל הקוראים הישראלים.
בתגובה ל: מישהו מכיר את הספר"הג'אז" מאת אבי שחר? מאת: kerflute הספר היה בספריית בית ספר (בחלק של הספרים לעיון בלבד. שכנעתי את הספרנית להשאיל לי את הספר וצילמתי את כולו). הספר לדעתי לפחות מעניין מאוד. במקומך הייתי קונה. תגיד איפה ראית את הספר - אם אתה לא רוצה אני אשמח לקנות אותו...
בתגובה ל: אני מכיר את הספר מאת: danielfa סיקרן אותי לשמוע מאנשים נוספים שקראו בו את דעתם גם אני חושבת שהספר מאוד מעניין - מעבר לתוכן על התפתחות הגאז מאוד מעניין לקרא אותו כראי לתקופה - בהיבט ההסטורי. הספר נכתב הרי באמצע שנות ה-60 והמחבר, שעסק בחינוך מוסיקלי, לא חוסך מהבעת דעות שונות בעניין המוסיקה {כגון קטילת מוסיקת הרוק ונבואת זעם שהסגנון לא ישרוד} וכך יש קצת ראי לתקופה וליחס למוסיקה ולסגנונות השונים . בקיצור - מעניין בהרבה רבדים
בתגובה ל: האמת שאיך שניתקלתי בו ישר קניתי אותו... מאת: kerflute הוא יורד גם על ג׳אז "פחות רציני״ הוא טוען שליונל המפטון בהופעתו הליצנית ״קילקל״ את הקהל הישראלי וגרם לזה שלואי ארמסטרונג, אלה פיטסג׳רלד וואוסקר פיטרסון לא התקבלו בכבוד המגיע להם כי לא הצליחו לשלהב את הקהל כמו המפטון. אני לא יודע כמה זה נכון לגבי אלה ואוסקר לגבי לואי לפי מה שאני יודע הוא קיבל כאן כבוד מלכים ונתן הופעה חלשה מאוד...
בתגובה ל: מישהו מכיר את הספר"הג'אז" מאת אבי שחר? מאת: kerflute רק בזכות הדיון הזה נודע לי על הספר. הסתקרנתי, מצאתי עותק שלו בספריית אוניברסיטת חיפה, קראתי, והנה אני מעלה לכאן סריקה של חמישה עמודים ממנו: עמוד הפתיחה ובו צילום של לואי ארמסטרונג בליל הסדר בקיבוץ סאסא (!); שלושה עמודים של ראיון עם מל קלר; ונספח בשם "מנגני ג'אז פעילים בישראל, 1963". דומני שחברי הפורום ימצאו עניין בחומר.
קבצים מצורפים:
בתגובה ל: מדגם מהספר מאת: huckbuc ללא תוכן
בתגובה ל: מרתק! המון תודה!! מאת: ברק ויס אם יש ביקוש, אעלה עוד כמה פנינים מהספר.
בניסיון הראשון שלי לכתוב את התגובה קיבלתי הודעת שגיאה שהקובץ הראשון כבד מדי. לא הבנתי שהתגובה עלתה בלעדיו, ולכן העליתי שוב את הכל ועכשיו אני רואה שיש כפילות. אשמח אם האחראים על הפורום ימחקו את התגובה הראשונה.
בתגובה ל: מדגם מהספר מאת: huckbuc זה ממש מדהים. שמח שיש את זה באיזו ספריה ציבורית (אפילו אם אוניברסיטאית). זה ממש מסמך מעניין על התרבות בארץ בתחילת שנות השישים!
בתגובה ל: מדגם מהספר מאת: huckbuc באותו עניין: איכשהו עליתי עכשיו על כתבה ישנה של בן שלו ב"הארץ", שסוקרת את הימים הממש מוקדמים של הג'ז בארץ - מתקופת המנדט עד שנות החמישים. מעניין מאד.
בתגובה ל: "העת העתיקה" של הג'ז בארץ מאת: huckbuc אני מכיר מישהו שהיה בשני הקונצרטים של ארמסטרונג בהיכל התרבות. בדקתי איתו והוא לא זוכר את מר אהרוני ולא זוכר חילופי בסיסטים בהופעות האלה. הבסיסט היה לדעתי Mort Herbert בנוסף בדקתי עם מנהל הארכיב של לואי ארמסטרונג בקווינס והוא אישר לי שהאול סטארס אף פעם לא ניגנו מתווים... מצד שני התרגע יהיה בסדר נשמע מאוד מתאים לארמסטרונג.
מעניין אם יש מישהו שיכול לאשר או לסתור את הסיפור הזה. אם זה נכון זה מדהים. אם לא זאת סתם פנטזיה נחמדה...
בתגובה ל: מישהו מכיר את הספר"הג'אז" מאת אבי שחר? מאת: kerflute ללא תוכן
בתגובה ל: תודה על המידע. נראה ששווה מאוד לחפש את הספר מאת: is-it75 ללא תוכן
בתגובה ל: מישהו מכיר את הספר"הג'אז" מאת אבי שחר? מאת: kerflute ללא תוכן
בתגובה ל: מדגם נוסף מהספר-רוקנרול... מאת: kerflute ללא תוכן
קבצים מצורפים:
בתגובה ל: מישהו מכיר את הספר"הג'אז" מאת אבי שחר? מאת: kerflute ללא תוכן
פסנתרן הג'אז הבינלאומי יונתן אבישי (Third World Love) מגיע לארץ בסוף החודש להופעה מיוחדת במסגרת סופשבוע "סרט נע" בנמל יפו. ההופעה החד פעמית מתרחשת במסגרת אירוע המציג מחול וקולנוע בדיאלוגים השונים שהוא מקיים ביניהם. אבישי ייצור בlive פסקול לסרטי מחול ישראליים אילמים נדירים. הזדמנות אדירה לראות מפגש חד פעמי ווירטואוזי בין מוסיקה ומסך, בין תנועה וצליל.
יום שישי 27.9 בשעה 21:00 מחסן 2, נמל יפו. לכרטיסים: www.seretna.com או 03-9021563
קבצים מצורפים:
שתי הופעות נהדרות מהערב הישראלי בפסטיבל, של עומר קליין ודניאל זמיר: