אז חוץ מקני ג'י שמעתי היום שני דואטים מקסימים ממש. האחד - חדש ב-IS, תענוג צרוף, מהרו להוריד.
השני - לא קשה כמו שזה עלול להיות, ומענג מהתו הראשון ועד האחרון.
בתגובה ל: מה נשמע בראש השנה מאת: בוריס ללא תוכן
בתגובה ל: קוניץ+לייסי? אכן מיהרנו להורידו. מאת: ניצן קרמר ללא תוכן
בתגובה ל: מה נשמע בראש השנה מאת: בוריס היומיים האחרונים עברו עלי בעיקר בנסיעות בכל רחבי הארץ ובעצירות לבליסה משפחתית. אשר על, למען הזנת הנשמה נצמדתי בכל הכח לזה:
נגינה מדהימה של James Carter ושל Marcus Printup (לאיפה הוא נעלם, אגב?)
בתגובה ל: מזה ומזה מאת: ShlomoSlavinsky לא יכולתי לנחש שפופ ברזילאי עשוי לעניין אותך. נהנית מההקלטה הבוסרית והמתוקה הזאת של קייטאנו וגל? כחובב מושבע של מוזיקה ברזילאית אשמח להמליץ לך על פנינים נוספות ממגוון הז'אנרים שפרחו שם במיוחד בשנות ה 50-70.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: הפתעת אותי שלמה מאת: ארנון גלבוע אני לא יכול לומר על עצמי שאני מכיר את המוזיקה הזו כמו שאני מכיר ג'אז, אבל אני נהנה מאוד ממוזיקה ברזילאית. האלבום הזה של קייטנו וגל נחמד (איזי ליסנינג לכל המשפחה). אני מאוד אוהב את השירה המאופקת, אדישה משהו, שמאפיינת את השירה הברזילאית, ואת המלודיות וההרמוניות היפייפיות. המלצות של אלבומי בוסה, או פופ ברזילאי עם השפעות בוסה יתקבלו בברכה רבה (מאוד אפילו), ועדיפות להרכבים קטנים.
בתגובה ל: תמיד שמח להפתיע מאת: ShlomoSlavinsky טום זה הוא אחד מיוצרי הפופ המבריקים ביותר ששמעתי, מברזיל ובכלל. אינסוף השפעות שמותכות למשהו מטריף שלא מזכיר שום דבר אחר. אני אוהב כמעט כל נאד שהבן אדם הזה תקע משנות השישים ועד היום. מעניין אם זה ידבר אליך.
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
בתגובה ל: נתחיל ישר במשהו למתקדמים מאת: ארנון גלבוע לא הסטייל שבגללו אני אוהב מוזיקה ברזילאית. אבל בהחלט סבבה.
דוגמאות לדברים הברזילאים שמאוד מדברים אלי.
בתגובה ל: תמיד שמח להפתיע מאת: ShlomoSlavinsky ללא תוכן
הסקספוניסט יוני קרצ'מר בביקור מולדת מארח את אסיף צחר,נדב מייזל, אריאל ערמוני ודניאל שריד יום שני ה2.9 ב20:00 ב30 ש"ח
הסקספוניסט יובל כהן והפסנתרן ניתאי הרשקוביץ בדואו יום ראשון ה8.9 ב20:00 ב50/60 ש"ח
הגיטריסט והפסנתרן גלעד הקסלמן שי מאסטרו בביקור מולדת במופע דואט בכורה יום שני ה23.9 בשעה 20:00 50/60 ש"ח
הגיטריסט גלעד הקסלמן בטריו עם אור ברקת ואמיר ברסלר מוצאי שבת ה21.9 בשעה 20:00 50/60 ש"ח
OutNow Recordings לייבל האוונגרד בשלושה מופעי השקה עידו בוקלמן, אלברט בגר, הרודל רובין, יוני קרצ'מר נדב מייזל, עופר ביימל יואב זהר, אסף חכימי, ניר סבג ושי רן יום חמישי ה26.9 ב22:30 40 ש"ח ( 60 עם דיסק)
בתגובה ל: ג'ז בספטמבר בלבונטין 7 מאת: לבונטין7 הודות לשתי רביעיות שהשביחו אותו.
אסיף צחר, עידו בוקלמן, שי רן וניר סבג
יוני קרצ'מר, דניאל שריד, נדב מייזל ויואב זוהר
תודה!
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
ידעתי שקלינט איסטווד חובב גדול של ג'אז, אך לא ידעתי שבנו מנגן ג'אז. במקרה ראיתי כתובית של ערוץ מצו. מישהו שמע אותו? איזה סגנון?
בתגובה ל: משפחת איסטווד מאת: danny_bush הוא עושה סמות' ג'אז די נוראי בעייני והיה לי ממש קשה ומשעמם להקשיב לכל דבר שמצאתי שלו עד היום.
קצת חבל אבל לא נורא...
בתגובה ל: כן הוא בסיסט מאת: galisaiah קני ג'י היה שמח לנגן איתו רק בגלל הייחוס של קייל איסטווד.
בתגובה ל: באסיסט משעמם פחד.. מאת: JAZZMUSIC ללא תוכן
בתגובה ל: באסיסט משעמם פחד.. מאת: JAZZMUSIC אי אפשר להכתיר כל מוזיקאי קצת משעמם כיורשו של השטן. קני עבד קשה מאוד כדי להגיע למעמד הזה והוא ביקש ממני אישית להודיע לכולכם שההשוואה הזאת מעליבה אותו. להזכירכם:
בתגובה ל: סליחה... מאת: בוריס ואנחנו יכולים להישאר יהירים, מתנשאים וכיו"ב. בטוח שג'מיל מונדוק היה שמח להרוויח כמו קני ג'י. ואף לא מילה על איכות המוסיקה, זה לא קשור, קני ג'י הוא הצלחה כלכלית מרשימה ביותר וזה לא מצחיק, זה כל הכבוד, למרות שאינני יכול לסבול אותו.
בתגובה ל: קני צוחק על כולם בדרך אל הבנק מאת: בן אהרוני אין קשר (לצערנו או לא לצערנו) בין כסף לאיכות. כסף לעולם אינו מדד לאיכות ולהיפך.
העובדה שאנשים אוהבים ג'אז (מתחום האומנות והתרבות) ולא פופ אינסטרומנטלי (מתחום הפופ והבידור) לא הופכת אנשים ליהירים או למתנשאים וכו'. היא בסה"כ מגדירה אותם כשוחרי תרבות. וגם אולי כאנשים שלא מסכימים לגישות פוסט מודרניסטיות
בתגובה ל: בן, התבלבלת מאת: ברק ויס אני מדבר על "הזכות" שלנו לרדת על אמנים שלא לטעמנו, והרי כתבתי בפוסט המקורי "ואף לא מילה על איכות המוסיקה..." אני ממש לא אוהב את מדונה וג'סטין ביבר, למרות שאני כן צורך פופ מעת לעת, ומעולם לא זילזלתי / לעגתי לפועלם, וכמו כן אף פעם לא אקרא לאמנות של אמן זה או אחר "זבל" גם אם בליבי אני מרגיש כך. ברור שאיני קושר כסף לאיכות, כי אכן אין שום קשר, אבל הקלות בה אנו מבטלים את המוסיקה של מי שלא לטעמנו אינה ראויה לדעתי. העלתי את נושא הכסף כי זה באמת מעמיד בפרופורציה את "זכותנו" לזלזל / לבטל את פועלו של קני ג'י, אנחנו אוהבי הג'אז ה"טוב והנכון" קוטלים את מוסיקת הסמות' ג'אז המשמימה להחריד אך המצליחה עשרות מונים יותר מכל ז'אנר של פרי ג'אז באשר הוא. מילא לא לפרגן, אבל די עם הקטילות והזלזול, אין לנו שום זכות לדעתי. קורה לא אחת שאני נכנס למוזיאון, רואה עבודות אמנות שאת חלקן אגדיר קישקוש בלאבוש, אך נוצר זאת בליבי, למה לקטול?
קצת חיוביות, פירגון ומילים טובות לא יזיקו לנו, במקום קטילות, ביטול ונאצות.
שנה טובה לכולם.
בתגובה ל: אז זהו, שממש לא התבלבלתי מאת: בן אהרוני אני לא סבור שהכל נמצא באותו Level ושכל אחד שיאהב מה שהוא רוצה ואין לנו זכות לשפוט כלום או לדרג מה איכותי יותר ומה פחות.
והאמת - אני לא מאמין שגם אתה כזה. הנה סדרת שאלות שיכולות לחדד את הנקודה שלי. אשמח אם תענה להן בכנות (כמובן):
1. האם אתה חושב שצריך לקחת את הכספים המזעריים שהמדינה נותנת לתיאטרון, מחול מוסיקה קלאסית ואפילו קצת לג'אז - ולחלק אותם מחדש, ככה שיכללו גם פופ דוגמת קני ג'י או ג'סטין ביבר? 2. אם לא - מדוע לא. 3. אם כן - מה לטעמך צריכים להיות הקריטריונים לחלוקת המשאבים: לפי הפופולריות של הקהל? לפי מספר מכירות הדיסקים? לפי ועדה הקובעת דירוג איכותי? אפשרות אחרת?
בתגובה ל: כמו שכתבתי בסוף הפוסט: אני לא פוסט מודרניסט מאת: ברק ויס מעריצי קני ג'י יאזינו לו ולנגינתו המשעממת ומי שלא לא יאזין. יכול להיות שעצם קיומה של המוזיקה שלו דווקא תורם לקיומו של ג'אז איכותי. לדעתי לא מעט אנשים שנחשפו לג'אז דרכו המשיכו למוזיקה יותר איכותית. ככה אני מתייחס לכל תרבות הפופ. ככל שהמרכז יותר רחב יש יותר מקום לשוליים רחבים ואיכותיים.
בתגובה ל: אני חושב שזה טעון לבחון את זה באופן של מאבק מאת: ariye אומנות מעולם ולעולם לא התקיימה רק על הכנסות ממכירות - כמו הפופ.
בעבר האומנים קיבלו חסויות של אצולה וחצרות מלוכה. היום התרבות מתקיימת או מתרומות של בודדים וארגונים או מהקצבות ממלכתיות - של המדינה או הרשויות המקומיות.
ככה זה בכל העולם.
לכן השאלה "מהי אומנות", אינה רק שאלה נחמדה שנועדה כדי שאנו נפגין בתשובתנו את מידת הסובלנות שלנו כלפי מוסיקה שאיננו אוהבים או לחילופין את מידת הנוקשות/השמרנות/אי הסובלנות שלנו כלפי ז'אנרים אחרים.
המגדיר אומנות ותרבות - מגדיר תקציבים וזכות קיום.
וכעת - השאלה: אריה, לו אתה היית צריך לקבוע את הקריטריונים לחלוקת תקציבי תרבות ואומנות לסגנונות מוסיקליים שונים או לאומנים שונים - כיצד היית עושה זאת? האם היית נותן לכווולם - כל מי שפורט על גיטרה או נושף בסקסופון? או שמא מנסה בכ"ז להגדיר מה בעיניך ראוי לתקצוב ומה - לא. ואם האחרון הוא הנכון - מה באמת לדעתך ראוי לתקצוב - ומה לא?
בתגובה ל: תמיד יש תחרות על משאבים מוגבלים מאת: ברק ויס אני מסכים איתך ברק שמי שניצב מול השאלה למי לתת תקציב צריך לעשות הבחנות ואיזונים בין אומנות לפופ. לי אין תשובה טובה מלבד נקודת המבט האישית שלי שכנראה שונה מנקודת המבט שלך למרות ששנינו יכולים להסכים שקני ג'י זה פופ.
אבל, אני חושב שבלעדי פופ במציאות שלנו גם לא תהיה אומנות. תעשיית מוזיקה חזקה יכולה לתקצב גם כיוונים לא פופולריים ואומנותיים.
בתגובה ל: אז זהו, שממש לא התבלבלתי מאת: בן אהרוני אני מכבד כל יוצר, כל מוזקיאי, כל סגנון כזה או אחר - גם כשהם אינם לטעמי. ובלבד ש: המוזיקה נעשית ביושרה והמטרה המרכזית שלה היא אומנותית (הבעה/מסר/שליחות) ולא מסחרי. כמובן שלפעמים הגבול מטושטש ולא ניתן לדעת ב100% אם השיקולים של אמן כזה או אחר היו אומנותיים או כלכליים, ולפעמים זה גם בסדר. כמובן שעל האמן להתפרנס, ולפעמים נעשות פשרות בין האמת האמנותית של היוצר לבין דרישות השוק. ואגב, גם אם אני מכבד את זה, אני חושב שזה בכל זאת מעיד על תופעה בעייתית שיש מה ללמוד ממנה על החברה שלנו.
ואמנם נכון שקיים תחום אפור שקשה להדביק עליו תוויות חד משמעיות של "אומנותי" או "מסחרי", אבל ישנם מקרים מובהקים של כל אחד מהצדדים הללו. דוגמא מובהקת ביותר היא תעשיית הפופ העכשווית. הבעיה שלי איתה היא לא חוסר-החיבור שלי למוזיקה (ואפילו פה ושם ישנם שירים לא רעים). הבעיה העמוקה שלי היא שמדובר על תעשייה ענקית שמבוססת על שרשרת תפקידים שמתחילתה ועד סופה חושבת אך ורק דרך מסננת אחת: מה ימכור - וכמה שיותר? אין משמעות, ולו הקלה ביותר לתוכן. כשקופירייטר אמון על כתיבת המילים, אז ההבדל בין התוצר שלו לבין מוזיקה שהולחנה למילים של אהוד מנור אינו רק של טעם וסגנון, אלא הבל מהותי - תכני/רוחני/אנושי/מוסרי/ערכי
ולגבי קני ג'י שסביבו התפתח הדיון העקרוני הזה: אני לא מספיק מכיר אותו. בפעמים הבודדות שהקשבתי לו, השתעממתי להחריד. מעבר לזה, אני לא מכיר אותו או את מי שעומד מאחוריו לעומק ולכן לא מתיימר לומר אם מדובר בתופעה של מסחריות נטו או אומנות נטו. נטיית הלב שלי (שלדעתי יש לה משמעות רבה בכל הנוגע לזיהוי של מה שהוא אומנותי וכנה) אומרת שהוא יותר מתקרב לדבר הראשון, אבל ייתכן מאוד שזה איפה שהוא בטווח שבין שניהם.
בתגובה ל: מבחינתי יש מדד די ברור מאת: gypscoun ראשית, איך אנחנו נדע באמת מי מטרתו אומנותית או מסחרית? הרי אנחנו לא בוחני כליות ולב ולא נדע באמת מה המטרה. אז איך נדע: עדות אישית? הרי ברור שכמעט תמיד האומן יעיד על עצמו שזו מטרתו העיקרית. טעם אישי שלנו? גם זה לא נכון, שהרי מדובר במשהו סובייקטיבי מאוד. במקרים רבים אנו מסווגים מה שאנו אוהבים כ"איכותי" ומה שאנו לא אוהבים כ"לא איכותי" (אני חושב שבן רמז על כך בדבריו) ועדת מומחים?
שנית, מה אם המטרה של האומן היא אכן אומנותית אבל הוא פשוט אומן לא טוב? בסופו של דבר, הרבה פעמים - כוונות לחוד ותוצאות לחוד.
בתגובה ל: זה קצת בעייתי מאת: ברק ויס טוב ורע זה מושגים בעייתים בכל הנוגע לאומנות. אבל אפשר בהחלט באופן סובייקטיבי לא לאהוב אמן מסויים ואף לחשוב שהוא גרוע באופן מיוחד (לאוזנייך/עינייך). אני חושב על רבים כאלה, ובכל זאת בינהם אני יכול לאתר כאלה שעליהם אני יכול לומר שלפחות יש לי כבוד בסיסי ליצירה שלהם.
אני דווקא מאמין שלרוב בני האדם קיימת יכולת בסיסית להבדיל בין אומנות לבידור (מבחינתי זאת המילה לשימוש במבע אומנותי לשימוש מסחרי), מאותה סיבה שיש להם יכולת אינטואיטיבית להבדיל בין מפגש אנושי עם אדם שמפגין את אנושיותו לבין אדם שמעמיד פנים. זאת אולי נקודה רוחנית שאפשר לחלוק עליה, אבל זאת האמונה שלי. מה שכן, אני מדבר על פוטנציאל אנושי ואני מסכים שהמצב הנוכחי כיום הוא שלהרבה אנשים קיים קושי בלזהות אומנות כשהם פוגשים אותה. אני מאמין שזה בגלל שהורגלנו (אגב, ע"י אותה תעשייה של בידור) למדוד אומנות במדדים בעיתיים שמטשטשים מאוד את הגבולות. ושוב אני אחדד פה, שלזהות ולכבד אומנות לא בהכרח אומר להנות ממנה ו"להתחבר" אליה.
ואמנם נכון, שהמציאות כדרכה היא בד"כ לא נמצאת בקווצות, וככל הנראה רוב היוצרים ממקומים איפה שהוא על המתח בין היושרה האמנותית לבין המסחריות. ובכל זאת, כמו שהעדת על עצמך, גם אני לא מקבל על עצמי את מוסכמות הפוסט-מודרנה ומרשה לעצמי בתוך המנעד האפור הזה להפעיל שיפוט. והתחום האפור הוא לא תירוץ בשביל להגיד שבשורה התחתונה אי-אפשר לדעת, ולכן אין טעם לדון בזה. כמו שכתבתי בפוסט הקודם - תעשיית הפופ של ימינו מבחינתי היא בגדר קצה ברור של מסחריות (דוגמאת הקופירייטר שאחראי על כתיבת המילים, ולא אפרט עוד כי גם ככה הארכתי בדברים)
לשמחתנו אנחנו לא בסיטואציה שצריך לעמיד את יוצרי כל העולם למשפט ובהתאם לתוצאותיו למיין אחת ולתמיד מי הוא אמן ומי בדרן, ולכן אפשר גם שלא להסכים על כללים נוקשים וחד משמעיים ולהשאיר מקום לסובייקטיביות
אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. (ג'ורג' ברנרד שואו, 1856-1950)
שלום, אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי... מחפשת מועדון ג'אז טוב ברודוס או יוון.... תודה!
מחפשים בסיסט ג'אז לקוורטט 4Play. בהרכב פסנתר (כנף), קלידים; סקסופון טנור, סופרן ו- EWI, תופים. מנגנים ג'אז Post Bop, Contemporary ו-Modern Jazz בעיקר קאברים וגם סטנדרטים עכשוויים. כולנו נגנים בגילאי 55 + בעלי ניסיון וותק. ההרכב לא הוקם לצרכיי פרנסה אבל מקיים הופעות מידי פעם. הפגישות השבועיות בחדר מאובזר של חבר ההרכב, בטבעון. מצפים לבסיסט האוהב ג'אז ומוכן להקדיש לעניין מזמנו, שולט בכלי ויודע לאלתר. טלפון 054-2020015 או segev_ed@keh.co.il
אז הצטרפו לקיקסטארטר של ג'מיל מונדוק ועיזרו לו להקליט את האלבום הבא שלו. מסתבר שלמרות שיש לייבל שמעוניין להקליט אותם וגם לכסות את כל ההוצאות ההפקה וההפצה, יש עניין אחד לא פתור - התשלום לחברי ההרכב. ואיזה הרכב! - מונדוק, רוי קמפבל, סטיב סוול, מת'יו שיפ, היליארד גרין וניומן בייקר בשלל תצורות מדואו ועד שישייה. בתמורה לכספנו מציע ג'מיל כל מיני הקלטות חדשות וישנות שלו, נדירות יותר ופחות, כולל מארז MUNTU שלו (אולי זה הזמן שלי להצטייד סופסוף). וכמובן גם את הדיסק החדש לכשייצא. כל הפרטים כאן. ארנקים פתח!
בתגובה ל: מגניב לאללה. מאת: yairjazz המרקיד המחלל הזקן מהים האבא של ההיא ממנגו
אני פסנתרן, מחפש הרכב רציני וקבוע. מישהו מכיר??? טלפון לפניות 0545677406
הלילה בחצות בתכנית Deja Vu של בני תבורי, מתארח עבדכם הנאמן בתכנית שכל כולה Brass Rock מלהיב ואנרגטי. שיקגו ודם יזע ודמעות הם השמות ה- Obvious, אבל... עוד שלל להקות לא מוכרות וממש לא פחות טובות מהז'אנר מארה"ב, אנגליה, הולנד, שוויץ, מקסיקו, ניו זילנד ו...ישראל יהיה שמייח!!!!
בתגובה ל: הלילה בחצות ב- 90FM מאת: בן אהרוני ללא תוכן
My Google Reader shared items:
http://tinyurl.com/5ehjzy
בתגובה ל: הקשבתי לרוב התכנית והיה באמת שמייח :) מאת: zeevi ללא תוכן
מאת: בן אהרוני
הלילה בחצות ב- 90FM מאת: בן אהרוני
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
העמוד הקודם 
עמוד הבא 
.jpg)
