ארבעה ימים אחרי חתונתם של פול ולינדה טסים ג'ון ויוקו לפריז למטרה דומה. היה להם רעיון רומנטי לקחת מעבורת בסאות'המפטון ולהינשא ע"י קפטן במהלך השיט. אבל אז הסתבר שהדבר בלתי אפשרי כי יוקו לא בריטית, אין סיכוי שהיא תקבל ויזת מעבר ליום ולקפטן במילא כבר אין סמכויות כאלו יותר. פיטר בראון (שהיה מעוזריו הבכירים של בראיין אפשטיין והמשיך לנהל את העניינים האדמיניסטרטיביים אחרי מותו) התקשר עם פתרון: גיברלטר. האי הוא טריטוריה בריטית ושם, בבניין הקונסוליה, נישאו ג'ון ויוקו ב-20 במרץ 1969 (היום לפני ארבעים שנה).
עוד במהלך ירח הדבש בפריז, החל לנון לכתוב את השיר שמתעד כרונולוגית את האירועים. זה נשמע לו כפיסת יומן או שיר פולק והוא החליט לקרוא לו 'הבלדה על...'. מלבד סאות'המפטון, הטיסה לפריז, פיטר בראון (שזכה להיות האדם היחיד מהמעגל הביטלסי שהונצח בשיר בשמו המלא) וגיברלטר, מתעדת הבלדה גם את הבד-אין הראשון בהילטון אמסטרדם (בסוויטה שנקראת כיום על שמם); את העיתונאים שהגיעו בתקווה לתפוס כותרת רק כדי לגלות את הזוג מפרסם שלום בפיז'מות מהוגנות; את המעבר לוינה, שם קיימו מסיבת עיתונאים בתוך שקים (העיתונאים האוסטרים ניסו לשכנע אותם להיחשף בתירוץ 'אף פעם לא ראינו ביטל'); ואת זה שהם מודעים לכל מה שחושבים עליהם (she's gone to his head / They look just like to Gurus in drag).
ב-14 באפריל הגיע ג'ון אל פול הביתה והציג בפניו את השיר החדש. מה שהטריד את מקרטני במיוחד היה הפזמון שנפתח ב-Christ ונגמר ב-They're going to crucify me. הערת ישו אחת כבר הספיקה לו. 'מישהו פה הולך להיעלב' הוא הזהיר את לנון. אבל ג'ון כבר היה להוט להקליט ופול היה להוט להיענות.
רינגו היה בצילומי סרט עם פיטר סלרס וג'ורג' היה בחו"ל. אבל ללנון ומקרטני נדרשו רק 11 טייקים כדי לסגור את העניין ביניהם. הם הקליטו סימולטנית את השירה, הגיטרה האקוסטית של ג'ון והתיפוף (שזכה מאוחר יותר למחמאות מרינגו וג'ף אמריק) של פול. חמישה טייקים הופסקו כי פול טעה ונתן כל פעם מכה מיותרת על הסנר. אבל הטייק העשירי נבחר ואליו הוסיף לנון עוד 2 גיטרות (ותיפוף על גב האקוסטית) ומקרטני השלים בס, פסנתר, מאראקס וקולות רקע בבית האחרון.
ריף הגיטרה שסוגר את השיר הועתק מ- Lonesome Tears In My Eyes שיר של ג'וני ברנט מ-1957. גרסת הביטלס לשיר (מ-63') נכנסה ל"לייב בבי.בי.סי".
לפני הטייק הרביעי נשמע ג'ון קורא לעבר התופים: Go a bit faster, Ringo!. ופול עונה לו: OK, George. נראה שבאולפן 3 באבי רואד הזמן חזר לאחור: שיתוף פעולה צמוד ונלהב של ג'ון ופול, הפקה של ג'ורג' מרטין - שקצת נדחק מהפרויקט הקודם, ג'ף אמריק כטכנאי - גם הוא לא היה כ"כ שותף מאז האלבום הלבן, אף אחד אפילו לא הוטרד מנוכחותה של יוקו ותשע שעות לאחר תחילת ההקלטות גם המיקסים כבר היו מוכנים.
'הבלדה' הוא השיר האחרון של הביטלס שהוקלט במיוחד למטרת סינגל. הוא יצא בבריטניה ב-30 במאי והגיע למקום הראשון. בצד ב' שלו הודפס Old Brown Shoe של הריסון.
כמו שמקרטני צפה ה"צליבה" לא עברה בשקט (הוא עצמו לא שר Christ אלא הצטרף בשורה הבאה), והשיר נאסר לשידור בתחנות הבי.בי.סי, וכך גם מספר תחנות רדיו אמריקאיות, במיוחד בדרום ארה"ב. גם ממשלת פרנקו בספרד לא אהבה את ההגדרה "גיברלטר, ליד ספרד" והשיר הושמט מההדפסה הספרדית של "היי ג'וד" והאוסף הכחול.
ארבעה ימים אחרי חתונתם של פול ולינדה טסים ג'ון ויוקו לפריז למטרה דומה. היה להם רעיון רומנטי לקחת מעבורת בסאות'המפטון ולהינשא ע"י קפטן במהלך השיט. אבל אז הסתבר שהדבר בלתי אפשרי כי יוקו לא בריטית, אין סיכוי שהיא תקבל ויזת מעבר ליום ולקפטן במילא כבר אין סמכויות כאלו יותר. פיטר בראון (שהיה מעוזריו הבכירים של בראיין אפשטיין והמשיך לנהל את העניינים האדמיניסטרטיביים אחרי מותו) התקשר עם פתרון: גיברלטר. האי הוא טריטוריה בריטית ושם, בבניין הקונסוליה, נישאו ג'ון ויוקו ב-20 במרץ 1969 (היום לפני ארבעים שנה).
עוד במהלך ירח הדבש בפריז, החל לנון לכתוב את השיר שמתעד כרונולוגית את האירועים. זה נשמע לו כפיסת יומן או שיר פולק והוא החליט לקרוא לו 'הבלדה על...'. מלבד סאות'המפטון, הטיסה לפריז, פיטר בראון (שזכה להיות האדם היחיד מהמעגל הביטלסי שהונצח בשיר בשמו המלא) וגיברלטר, מתעדת הבלדה גם את הבד-אין הראשון בהילטון אמסטרדם (בסוויטה שנקראת כיום על שמם); את העיתונאים שהגיעו בתקווה לתפוס כותרת רק כדי לגלות את הזוג מפרסם שלום בפיז'מות מהוגנות; את המעבר לוינה, שם קיימו מסיבת עיתונאים בתוך שקים (העיתונאים האוסטרים ניסו לשכנע אותם להיחשף בתירוץ 'אף פעם לא ראינו ביטל'); ואת זה שהם מודעים לכל מה שחושבים עליהם (she's gone to his head / They look just like to Gurus in drag).
ב-14 באפריל הגיע ג'ון אל פול הביתה והציג בפניו את השיר החדש. מה שהטריד את מקרטני במיוחד היה הפזמון שנפתח ב-Christ ונגמר ב-They're going to crucify me. הערת ישו אחת כבר הספיקה לו. 'מישהו פה הולך להיעלב' הוא הזהיר את לנון. אבל ג'ון כבר היה להוט להקליט ופול היה להוט להיענות.
רינגו היה בצילומי סרט עם פיטר סלרס וג'ורג' היה בחו"ל. אבל ללנון ומקרטני נדרשו רק 11 טייקים כדי לסגור את העניין ביניהם. הם הקליטו סימולטנית את השירה, הגיטרה האקוסטית של ג'ון והתיפוף (שזכה מאוחר יותר למחמאות מרינגו וג'ף אמריק) של פול. חמישה טייקים הופסקו כי פול טעה ונתן כל פעם מכה מיותרת על הסנר. אבל הטייק העשירי נבחר ואליו הוסיף לנון עוד 2 גיטרות (ותיפוף על גב האקוסטית) ומקרטני השלים בס, פסנתר, מאראקס וקולות רקע בבית האחרון.
ריף הגיטרה שסוגר את השיר הועתק מ- Lonesome Tears In My Eyes שיר של ג'וני ברנט מ-1957. גרסת הביטלס לשיר (מ-63') נכנסה ל"לייב בבי.בי.סי".
לפני הטייק הרביעי נשמע ג'ון קורא לעבר התופים: Go a bit faster, Ringo!. ופול עונה לו: OK, George. נראה שבאולפן 3 באבי רואד הזמן חזר לאחור: שיתוף פעולה צמוד ונלהב של ג'ון ופול, הפקה של ג'ורג' מרטין - שקצת נדחק מהפרויקט הקודם, ג'ף אמריק כטכנאי - גם הוא לא היה כ"כ שותף מאז האלבום הלבן, אף אחד אפילו לא הוטרד מנוכחותה של יוקו ותשע שעות לאחר תחילת ההקלטות גם המיקסים כבר היו מוכנים.
'הבלדה' הוא השיר האחרון של הביטלס שהוקלט במיוחד למטרת סינגל. הוא יצא בבריטניה ב-30 במאי והגיע למקום הראשון. בצד ב' שלו הודפס Old Brown Shoe של הריסון.
כמו שמקרטני צפה ה"צליבה" לא עברה בשקט (הוא עצמו לא שר Christ אלא הצטרף בשורה הבאה), והשיר נאסר לשידור בתחנות הבי.בי.סי, וכך גם מספר תחנות רדיו אמריקאיות, במיוחד בדרום ארה"ב. גם ממשלת פרנקו בספרד לא אהבה את ההגדרה "גיברלטר, ליד ספרד" והשיר הושמט מההדפסה הספרדית של "היי ג'וד" והאוסף הכחול.
The Ballad of John and Yoko 
ארבעה ימים אחרי חתונתם של פול ולינדה טסים ג'ון ויוקו לפריז למטרה דומה. היה להם רעיון רומנטי לקחת מעבורת בסאות'המפטון ולהינשא ע"י קפטן במהלך השיט. אבל אז הסתבר שהדבר בלתי אפשרי כי יוקו לא בריטית, אין סיכוי שהיא תקבל ויזת מעבר ליום ולקפטן במילא כבר אין סמכויות כאלו יותר. 
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
