|
ביום שני, 16.8.2010, תתארח כאן ד"ר ציפי העצני בשעות 21:00- 22:00. ד"ר העצני היא פסיכולוגית קלינית המתמחה בהשמנת יתר. הספר שכתבה - "לשקול מחדש" - מספר על ההיבט הפסיכולוגי של תהליך ההרזיה ושמירה על ההישגים. כאן תוכלו לשאול את ד"ר העצני כל שאלה המתקשרת לרגשות ולחוויות של לפני הניתוח, ההחלמה והחיים שאחרי. הפחדים, החששות, התקוות והלבטים. אירוח מהנה ומוצלח! (הערה: כמו בכל אירוח ניתן להעביר לי למייל שאלות כדי שאשאל את ד"ר העצני מבלי שתצטרכו להזדהות בשמכם) תוקן על ידי libi79 15/8/2010 17:56
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 שלום, רציתי לדעת האם את מקלת לטיפול באזור השרון? במידה ולא האם יש פסיכולוגית שאת יכולה להמליץ עליה שמתמחה גן כן בתחום של עודף משקל/הפרעות אכילה? תודה, אסנת.
![http://tickers.TickerFactory.com/ezt/t/wyokDsb/weight.png]() ![http://tickers.TickerFactory.com/ezt/d/4;15;405/st/20100818/e/new+life/k/7d4e/event.png]() ]
|
|
בתגובה ל: שאלה לד"ר ציפי העצני מאת: אסנתוש המלצה לגבי פסיכולוג שמתמחה בתחום באיזור אשדוד/רחובות/אשקלון והסביבה..
|
|
בתגובה ל: מצטרפת לבקשה... מאת: maya15 ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: אשמח לקבל גם המלצה על פסיכולוג שמתמחה בתחום מחיפה מאת: TheGame אני שמחה מאד להמליץ בראש ובראשונה על הגברת קאירה סרנר, פסיכולוגית מאד ותיקה בעלת מומחיות בטיפול בהשמנה ובהפרעות אכילה אחרים- היא מקבלת מטופלים באיזור תל אביב. טלפון: 0505255446 כמו כן, ד"ר לאורה קנטי מקבלת באיזור מודיעין ד"ר שלמה לוי- כתב את הספר "לרזות מתחילים מהראש" מקבל ברמת גן ומנהל מרכז לטיפול רב מקצועי בהשמנת יתר. לגבי איזור הצפון - אני פחות מכירה, אך מומלץ לחפש פסיכולוג שמתמחה בטיפול בהפרעות אכילה ורצוי גם אם אפשר שיהיה לו רקע בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. יש אתר של איט"ה- האגודה לטיפול התנהגותי קוגניטיבי שנותן שמות של מטפלים מכול איזורי הארץ שמתמחים בגישה זו. בהצלחה!ציפי
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 איך עושים את השינוי בראש?? אני מנותחת טרייה מלפני חודשיים, עכשיו חוזרת בהדרגה לאכילה רגילה (מזון רגיל), אבל מוצאת את עצמי הרבה פעמים אוכלת מהר מידי או יותר מידי, כמו שהייתי רגילה קודם... איך עושים את הסוויץ' בראש? איך מאטים את האכילה? איך יוצרים תיאום בין הראש לשרוול?
|
|
בתגובה ל: יש לי שאלה די בסיסית... מאת: maya15 אני הרבה שומעת את הביטוי " צריך לעשות "סוויטש"- אבל למעשה -אין איזה רגע אחד או דרך אחת לעשות מה שאנשים מכנים "סוויטש" או שינוי. חשוב קודם כל לחשוב במונחים של תהליך. כמו בניין שרוצים לבנות. זה לא מציאותי לצפות שבאתר הבניה מהיום למחר יקום מגדל. קודם צריך תוכנית. מה הצעדים שנדרשים. דרושים גם מבנים תומגכים- לבנות את הבניין עם יסודות שיחזיקו אותו למרות זעזועים ורק בסוף הצבע והקישוט. דוגמאות- הרגלים קבועים, מסגרות קבועות, תמיכה חברתית ומקצועית... יופי שאת מזהה שהנתוח לא הכחיד את אותם דפוסים שמלכתחילה הובילו להשמנה. כעת יש לך הזדמנות לזהות את הדפוסים הבעייתיים בדרך שאת, חושבת מרגישה ומתנהגת ומתוך מודעות זו, לעבוד בהתמדה על שינוי הרגלים ודפוסים. אולי זאת הזדמנות גם לפנות לייעוץ כדי לקבל עזרה בחיזוק ה"בית החדש" בגוף ובנפש. בהצלחה- ציפי
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 שלום.אני משורוולת טרייה.שמתי לב כי פעמים רבות לפני הניתוח,כאשר הייתי נתקפת ברגשות של עצב,כאב,בדידות וכד'-החבר הטוב ביותר שלי היה המקרר (ותכולתו המתוקה כמובן).כרגע,אני רואה שינוי בדפוס ההתנהגות שלי,בכך שאינני רצה לאוכל,אלא נותנת לרגש לעלות וחווה אותו בלי לברוח,בעוצמתו,כפי שהוא.לעתים אני גם מעסיקה את עצמי בדברים אחרים.אני לא בטוחה אם מדובר במעין "תוצאת לוואי זמנית" של הניתוח שתעלם עם ההחלמה המלאה של הגוף,או שאכן מדובר בשינוי דפוס אמיתי.שאלתי היא: מה ניתן לעשות בכדי לשנות את הדפוס ברמה העמוקה על בסיס אמיתי וקבוע- בצורה שתביא לשינוי התנהגות עמוק ועקבי לאורך זמן? תודה וסליחה על האורך.
|
|
בתגובה ל: שאלה לד"ר ציפי העצני. מאת: גדולה מהחיים אנ ירוצה לציין ולהדגיש שגם לאחר שנים של שמירה על משקל יציב והרגלי חיים בריאים, לכל מי שאי פעם סבל מנטייה להשמנה קיימת מועדות לחזרה לדפוסי אכילה ישנים, בייחוד במצבי לחץ ומצוקה רגשיים. השאלה שלך מעידה על מודעות למועדות זו. במקרה הספציפי שלך- הזכרת את הנטייה לאכילה רגשית. בתקופה האחרונה את צוברת התנסות חדשה שניתן לשים לב לרגשות מבלי לאכול. ייתכן שצבירת מספיק חוויות של התמודדות עם רגשות יאפשרו לך לתרגל ולהפנים את היכולת המתפתחת שלך להתמודד עם רגשות ולא לברוח מהם. במידה ואת רואה שיש קושי עיקש בהתמודדות עם רגשות או מצבים מסויימים כדאי לפנות לייעוץ. מה שחשוב להבין זה שאכילה רגשית היא ניסיון להתמודדות עם רגשות. ברגע שקיבלת קביים של ניתוח, יש עזרה פיזית לא לפנות לאוכל- אולם חשוב מכך - ללמוד להתמודד עם רגשות שהם חלק מטווח החוויות האנושיות של כולנו.
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 שבעה חודשים לאחר הניתוח עם ירידה של 61 קילו (עוד 11 קילו ליעד). למרות העבודה הרבה אותה אני משקיעה בכל אספקט אפשרי של התהליך (כולל רגשי), לא מצליחה לתקן את דימוי הגוף. בראש ובלב, ככל הנראה, אני עדיין שמנה. למרות שקונה מידה 42 גם בחנויות רגילות (לפעמים עדיין 44, תלוי ברשת), וגם זה בעיקר בשל עודפי העור, למרות אינספור המחמאות ותשומת הלב, הראש נשאר תקוע באותו מקום. מבינה שמדובר בתהליך וכי דימוי הגוף חוזר זמן רב לאחר ההגעה למשקל היעד, יחד עם זאת רציתי לדעת האם תוכלי להמליץ על ספרות/גישות/ שיטות טיפול רלוונטיות לעניין (לציין כי נמצאת כרגע בטיפול פרטני). האם יש מקרים בהם דימוי הגוף לא חוזר לעולם, או שפשוט צריך להאזר בסבלנות? המון תודה:)
|
|
בתגובה ל: שלום לד"ר העצני מאת: לנה25 התשובה: גם וגם. אין ספק שמדובר בתהליך שדורש זמן, סבלנות ומודעות- לעכל ולהפנים את השינויים. ככל שאדם התחיל את תהליך ההשמנה בשלב מוקדם יותר בחייו, כך סביר להניח שהוא מפנים את הזהות השמנה ולכן תידרש הסתגלות רבה וממושכת יותר לשינוי לא רק בגוף אלא בזהות ובתרגום הפסיכולוגי של השינוי הפיזי. כלומר ככל שצוברים שנים או "ותק" בקריירה של ההשמנה, כך דרוש יותר זמן להסתגל לשינוי. חשוב מאד להיחשף לגוף, להתקרב אליו ולשקם את הקשר עם הגוף. יש הרבה דרכים לעשות זאת- באמצעות צבירת חוויות של טיפוח, יכולת והנאה מהגוף. יש כל כך הרבה דרכים לעשות זאת-לדוגמה- ייעוץ תדמית לאחר הניתוח -כדי לסגל סגנון לבוש חדש למימדים החדשים, לפעמים טיפולי גוף-נפש, או עזרה בהתקרבות לגוף כמו מסג'ים. כמובן שזה נושא שניתן לעבוד עליו בטיפול פסיכולוגי. הרעיון בגדול, להכיר את עצמך ולעשות אינטגרציה בין התמונה הישנה והחדשה של גופך וזהותך וליצור תמונה אמיתית, ברורה ויציבה לאורך זמן.
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 אני שוקלת ברצינות ניתוח שרוול והבנתי שהירידה בהתחלה מהירה ואח"כ לא, וצריך להתאפק. השאלה שלי היא אם במשך כל השנים שאני עושה דיאטות ולא מצליחה להתאפק ולהחזיק מעמד אני פןחדת שזה יקרה לי גם אחרי הניתוח. איך אני יכולה להיות בטוחה שאחרי הניתוח אסגל לי הרגלים אחרים ואצליח להתאפק מול מזונות אסורים?
|
|
בתגובה ל: שלום לד"ר העצני מאת: הצפונית הרחוקה את כל כך צודקת בשאלתך. סימן שאת חושבת בצורה מציאותית. הניתוח לא יכחיד את הדפוסים שמלכתחילה הובילו אותך להשמנה. היא תיצור תנאים נוחים יותר. אולם ההתמודדות שלך היא התמודדות אמיתית וכנה עם הגרעין הפסיכולוגי של בעיית ההשמנה: ההתמודדות עם מגבלה. כל מי שסובל או סבל מהשמנה צריך ללמוד להגיד לעצמו לא לפעמים ולחיות עם זה בשלום. כי הבחירה לאכול כל מה שבא לי מתי שבא לי וכמה שבא לי -היא למעשה בחירה להיות או להישאר שמן. וזה האתגר ההתפתחותי של כל מי שמתמודד עם בעיה של השמנה- ללמוד לחיות בשלום עם המגבלה.
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 אני מררגישה באיזה שהוא מקום שאבדתי את יכולת הבחירה לגבי האוכל, כאילו שהשרוול "מחליט" בשבילי,וכל הזמן שלי סובב סביב האוכל, אני "צריכה" לאכול כל 3 שעות כי אם לא, יש תחושה מאד לא טובה בבטן. אני שואלת את עצמי אם זה חלק מההסתגלות, או שזה בגלל שעוד לא נכנסתי למעשה לשגרת החיים הרגילה שלי בגלל החופש. לא הייתי רוצה שחיי יסובו סביב האוכל כפי שזה קורה עכשיו.
|
|
בתגובה ל: איבוד הבחירה מאת: דןדן2 התגובה שלך היא מאד טבעית. לפעמים התחושה היא שנלקחה ממך את הבחירה. למעשה תמיד יש לנו בחירה. בחירה לעשות את הניתוח וגם לאחר הניתוח, בחירה להיעזר בניתוח ואין ספור של בחירות יומיות לגבי אוכל והרגלי חיים. ההוכחה לבחירה בשטח- אנשים שונים ביכולת שלהם להיעזר בכלי עזר זה. לפעמים מצטברת תחושה של כעס - כאילו אדם איבד את החופש שלו, וברגעים אלו לפעמים שוכחים שאנחנו קיבלנו החלטה על הניתוח הזה מסיבות שלנו. טבעי לחוות רגשות מעורבים לאחר הניתוח כי פיתחנו קשר רגשי חזק מאד לאוכל. זה לא מציאותי לצפות שרק נשמח עם השינוי. השינוי אכן דורש וויתור ויציאה מטווח הביטחון והנוחות שהכרנו במשך שנים. ולכן- זה טבעי לחוש בקושי ובמאמץ במיוחד בתחילת הדרך. כי את לא רק נלחמת עם הפיתוי לאכול (שתמיד קיים גם לאחר הניתוח). האתגר הקשה ביותר לאחר הניתוח זה הלוחמה בהרגל הישן- כי אנחנו כאילו נלחמים בעצמנו ובדפוסים הישנים שלנו- אנחנו כאילו נלחמים בדפוסים האוטומטיים הישנים שמרגישים לנו הכי נוח וטבעי. דבר אחד אני מבטיחה- אם תוכלי לראות את השינוי הזה כבחירה שאת בחרת בה, ותסכימי להתמודד עם אי הנוחות הראשונית, עם הזמן זה באמת הולך ונהיה פחות קשה ויותר טבעי לך. ואז, גם אם תמיד תישאר מידה מסויימת של פיתוי- לפחות נלחמת בהרגל. מכאן- יש בחירה שהיא אמיתית יותר. כי גם לאכול כל פעם שהדחף או ההרגל עולה למרות כל הסבל שכרוך בכך- גם בכך אין ממש בחירה - מכאן המונח "אכילה כפייתית"- אכילה מתוך תחושה של כפייה ולא מתוך בחירה. בהצלחה בהמשך דרכך לאכילה ריבונית= אכילה שיש בה בחירה אמיתית.
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 אני ארבעה חודשים אחרי הניתוח עם ירידה של 26.5 ק"ג. אני כל הזמן מקבלת מחמאות על הירידה, למרות שלפני יש עוד דרך מספיק ארוכה. אנשים מחמיאים בלי סוף ואפילו, לטעמי, בצורה מוגזמת. אין יום שאני לא מקבלת ממטר מחמאות ומאנשים שרואים אותי יום יום - ולכן זה מצחיק אותי כי לא הגיוני שיש שינוי מיום ליום. 2 דברים שמאוד מאוד מציקים לי:
1) אני יודעת בהגיון שהפחתתי כמות יפה של ק"ג (דבר שלפני הניתוח היה מאוד קשה) ואני כמובן בהגיון, אני רואה איך הבגדים הולכים וקטנים. אני נכנסת למכנסיים בחנויות רגילות לגמרי במידות נורמליות אבל שום דבר שהוא מההגיון לא משנה את העובדה הפשוטה שאני מסתכלת במראה ולא רואה את השינויי. אנשים שואלים אותי אם אני רןאה את השינויי ואני אומרת בכנות לא. התשובה הזו מסבכת אותי כי אני מקבלת התקפה של "מחמאות": שאני סטומה ואני מפתחת הפרעות אכילה וכו' וכו'. מטריד אותי קצת שאני לא רואה את השינויי, אני מסתכלת על תמונות מלפני ואני מרגישה אותו דבר ואנשים חושבים שהשתגעתי. זה הגיוני שאני עוד לא מצליחה להבחין בשינויי?
2)הפחתתי כמעט 45% ממשקלי ואני מאוד מתוסכלת מקצב הירידה שלי, ציפיתי ליותר בהתאם ל- BMI. המנתחת שלי אמרה לי שקצב הירידה שלי ימשך שנה וחצי ולא לדאוג. אני יודעת שיש לי עוד שנה וחודשיים להפחית במשקל. אבל אני חיה בחרדות מתמדות שאני לא אספיק להפחית. אני יודעת שמדברים על 60% - 70% הפחתה של עודף המשקל אבל זה לא ירצה אותי. הרגשתי שהפעם אני הולכת עד הסוף. אני רוצה את ה - 100%. אני מתעמלת באינטנסיביות, בודקת טוב טוב מה אני מכניסה לפה, שיניתי הרגלים ואני לא סובלת בכלל אבל אני כל הזמן חיה עם סכין ליד צווארי שמאיימת עליי שלא אצליח להוריד הכל וזה גורם לי לחיות בתסכול מתמיד. מה עליי לעשות כדי לשפר את הראייה ולא לראות את זה כשחור ולבן בלבד?
תודה רבה רבה שאת מתארחת בפורום שלנו ומקדישה לנו מזמנך... מורן
|
|
בתגובה ל: שלום ד"ר העצני... :))) מאת: מורמורית ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מצטרפת בגדול לתיאור של מורמורית....): מאת: shazini עצמו עם איזה שאלת סקר או משהו כזה כי זה נושא ממש חשוב להתייחסות ! אני רואה תמונות שלי אי שם מגיל 18 כשעשיתי דיאטה בפעם הראשונה והגעתי למידה 38 בבגדים ואני נראית טוב שחבל"ז אבל אין לי שום זיכרון של תפיסה עצמית שאני חושבת שאני רזה, חתיכה וכד'. השאלות שעלו כאן גורמות להרבה מחשבות.....
|
|
בתגובה ל: מצטרפת בגדול לתיאור של מורמורית....): מאת: shazini 5 חודשים וירידה 20 קילו ו חודש זה לא זז חסר 10 קילו עוד מתי?
|
|
בתגובה ל: אני גם סובלת מהמחשבות של מורמרית מאת: evacska 1- קשה כרגע על סמך הנתונים לאבחן. אין ספק שזה מבלבל לחוות את הפער בין המשוב שאת מקבלת מבחוץ ומה שקורא איתך בפנים. אני מציעה לעקוב אחר השינויים בגוף ובראש ולבדוק אם גם לאחר שנה של משקל יציב לאחר הרזיה את עדיין מתקשה להפנים את השינוי. 2- לדעתי- מאד יעזור לך להתמקד בשינויים ההתנהגותיים ופחות להטריד את עצמך במשקל. יש לך שליטה מלאה על ההחלטות שאת מקבלת לגבי פעילות גופנית ואורח החיים שאת בוחרת לחיות. לעומת זאת- יש לך שליטה חלקית לגבי המשקל. ולכן- הדגש כאן הוא על שינוי הרגלים ופחות על הקילוגרמים שהם רק חלק מהתמונה. 3- ללמוד לחשוב באופן גמיש- אין 100%- יש התמדה בשינוי הרגלים. תודה שהזמנתם אותי. אני שמחה להתארח בפורום- בהצלחה בהמשך הדרך- ציפי
|
|
בתגובה ל: דימוי גוף וציפיות מציאותיות מאת: דוקטור ציפי העצני להאמין לאחרים ולהתחיל לראות את עצמי דרך העיניים שלהם. אם רק הקרובים מאוד היו מחמיאים , הייתי אומר שזה כמו שכל אמא חושבת שהבן שלה יפה, ואז לא הייתי מקבל. אבל, כשפותחים את הראש והאוזניים ובוחרים להקשיב לכל המחמיאים מבחוץ ולא לקול השמן מבפנים, מתחילים לגלות את עצמנו מחדש. אני לא אשקר ואומר שזה פשוט כל כך ועדיין יש ימים שהקול השמן גובר,, אבל עם הירידה במשקל הקול הולך וקטן.
![http://tickers.TickerFactory.com/ezt/t/w28cgKY/weight.png]() h- Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 לאחר קריאה בתגובות של משתתפי פורום אחרים אני רואה שיחסית ההרזיה לא בראש מעיניי. אני אומנם נשקלת כל בוקר (פוי), ושיניתי לחלוטין את סגנון האכילה- אך הנושא -הרזיה- אינו מעסיק אותי יותר מדי(במחשבות ובאנרגיה הנפשית) והוא דיי בשוליים בחיי. אני מכינה אוכל מזין ומתעמלת מספר פעמים בשבוע אבל לא מרגישה שאני חורקת שיניים ותגייסת כל כולי למשימה 24 שעות ביממה.
סך הכל ירדתי לא רע- כ 38 ק"ג בחצי שנה- למרות שהקצב הואט מאוד באחרונה .
האם יחס כזה לאוכל ולתהליך ההרזיה הוא בריא-בו האוכל ומאמציי ההרזיה תופסים מקום מסויים (לא מרכזי בחיי) כך שאוכל להמשיך כך לאורך זמן בלי לבזבז את כוחותי - או להפך בלי התגיסות כל המשאבים הנפשיים לא יהיה לי סיכוי לרזות עוד ולשמור את השגוי?
יש לציין שבמחשבה נוספת רוב הדברים שכן השגתי בחיים (לימודים , קרירה-השגים לא רעים בכלל) גם הם הושגו בלי שהתגייסתי בכל נפשי ומאודי. אולי זה האופי שלי?
|
|
בתגובה ל: הרזיה -לא במרכז חיי מאת: נובית1 הבחינה לבריאות נפשית באה לידי ביטוי במציאת איזון. לא בהזנחה והתעלמות ולא בהתעסקות כפייתית. מה חשוב בתהליך? שתהיה מודעות (לא כפייתיות), תוכנית (לא אימפולסיביות), שליטה (ברוב הזמן), והתגייסות בהתאם לצורך השעה. בהצלחה בהמשך הדרך.
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 אני נתקלת לא מעט באנשים שחוזרים מהניתוח מוצפים ברגשות קשים מאד.. הם יודעים לתאר שזה לא פיזי. הרבה רגשות של עצב, חרטה.
האם תוכלי להרחיב בנושא? למה זה קורה? מה אפשר לעשות בנידון?
מה אפשר לעשות כשאנחנו "רעבים" אבל לא ממש רעבים?
תודה שבאת :-)
|
|
בתגובה ל: על רגשות שאחרי הניתוח ורעב רגשי מאת: libi79 מכיוון שמייד לאחר הניתוח מטופלים מתמודדים עם שינוי פיזי קיצוני ומהיר, רבים מהמטופלים שעוברים ניתוח מדווחים על קשיים ראשוניים בהסתגלות הפיזית והפסיכולוגית לשינוי הדרסטי שהם חווים לאחר הניתוח. יש המדווחים על עייפות, מצב רוח ירוד וגלי קור הקשורים להסתגלות הפיזית של הגוף לשינויים בתזונה. יש גם החווים רעב מדומה ("phantom hunger") הנובע מחוסר הסיפוק הפסיכולוגי מהצריכה המוגבלת בתוכנית האכילה הפוסט-ניתוחית. ישנה גם תופעה של הקאות בזמן שלומדים לאכול על פי הנחיות התזונה הפוסט-ניתוחיות. כמו כן, מטופלים רבים חווים התקפי חרדה ו"התקפי חרטה" הקשורים לביצוע הניתוח. תופעות מעין אלה אופייניות בקרב המנותחים הבריאטריים ולרוב חולפות. עם זאת, קשיים אלה יכולים להיות מועצמים לתקופה ממושכת יותר אצל מטופלים שלא הגיעו מוכנים מבחינה נפשית לניתוח, אצל מטופלים שעברו את הסינון למרות חוסר יציבות נפשית, ו/או אצל מטופלים שחווים סיבוכים רפואיים משמעותיים במסגרת תהליך ההחלמה. למרות האמור, רוב המטופלים מסתגלים לשינויים הפיזיים לאחר מספר שבועות ומתחילים לחוות את מה שמכונה בספרות תקופת "ירח הדבש שלאחר הניתוח". אולם עד שמגיעים למצב של הסתגלות ראשונית זו, חשוב שאנשים ידעו להרגיע את עצמם ולהזכיר לעצמם שהקושי יחלוף, שהם בתהליך של התסגלות ודרוש זמן להסתגלות זו. כמו כן, ניתן להיעזר בתמיכה מקצועית. מטופלים נוטים לפנות לעזרה כשהם מתקשים להיענות להנחיות הצוות הבריאטרי המטפל וכשהם חווים חרדות וקשיים בהסתגלות למצב החדש. מניסיוני, אנשים שאין להם תמיכה סביבתית מספקת או לחילופין אנשים שיצרו קשר טיפולי טוב טרם הניתוח, נוטים לפנות לייעוץ ו/או להמשיך בייעוץ אצל פסיכולוג בשלב זה.
בשלב זה, המטפל הבקיא בתהליך הבריאטרי יכול לסייע במיוחד בהעברת מידע, בסיוע בהתמודדות עם קשיים בשינוי הרגלי אכילה ובהסתגלות למצב החדש, הדורשת יכולת לוויסות רגשות והרגעה עצמית. כמו כן, המטפל יכול להעניק תמיכה רגשית וסיוע ענייני ובלתי שיפוטי בפתרון בעיות שעולות במסגרת תקופת ההסתגלות הראשונית. דוגמאות: קשיים במעבר מאכילה מהירה לאכילה איטית ומודעת, קשיים בהקשבה לרמזי רעב ושובע, הפסקת האכילה בזמן ובאופן שאינם גורמים להקאות, התמודדות עם רעב מדומה והתקפי דחף לאכילה, קשיים בהתמודדות עם חרדות ורגשות אמביוולנטיים, קשיים במעבר ההדרגתי מאורח חיים בלתי פעיל לאורח פעיל יותר.
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 הציפיות שלי מהירידה לעומת מה שבפועל לא כל כך תואמות... הבנתי שבחודש הראשון מורידים הרבה .... האם להתאכזב או להמתין עדיין??בסך הכול מרגישה נפלא וטוב !!! תודה רבה לך :)
|
|
בתגובה ל: שאלה אני 3 שבועות אחרי מאת: אדמונית יופי שאת מרגישה נפלא. מאחלת לך להמשיך להרגיש נפלא עד 120! אולם לא מדובר כאן ברגשות אלא בנתונים. ולפעמים אנחנו מבלבלים בין רגשות לנתונים (עובדות). חשוב מאד לעקוב אחר ההרגלים ההתנהגותיים ולאסוף מידע כדי להסיק אם דרוש כאן שינוי נוסף. בהצלחה וכאמור- המשיכי להרגיש נפלא והמשיכי לעקוב אחר הנתונים העובדתיים בשטח- ציפי
|
|
בתגובה ל: הייתי שמה פחות דגש על המשקל ויותר דגש על ההרגלים מאת: דוקטור ציפי העצני ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: שרשור אירוח - הפסיכולוגית ד"ר ציפי העצני (16.8) מאת: libi79 על התשובות המחכימות. שמחתי לקרוא וללמוד מכל אחת :-)
|
|
בתגובה ל: תודה רבה ד"ר העצני מאת: libi79ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: תודה רבה ד"ר העצני מאת: libi79וליבי-תודה רבה גם לך על היוזמה החשובה הזאת ועל הביצוע.תודה שפתחת בפנינו עוד צוהר.שאפו!!!
|
|
בתגובה ל: תודה רבה לד"ר העצני מאת: גדולה מהחיים ללא תוכן
|
|