|
|
בתגובה ל: ראש שמן וראש רזה, מה אתם חושבים? מאת: libi79מהבלוג שלי: ראש של שמניםדבר "דברי"
|
|
בתגובה ל: משתפת בהירהורי.... מאת: Calya בראש של רזים שמים בצלחת עוגה כשרוצים לאכול עוגה.
בראש של שמנים שמים בצלחת סלט, אבל רוצים לאכול עוגה.
הירהורייך הירהורנו
כייף לקרא !!
|
|
בתגובה ל: מאת: moshikללא תוכן
|
|
בתגובה ל: משתפת בהירהורי.... מאת: Calya אהבתי לקרוא את הפוסט שלך בנושא.
במשך התהליך שלי הקדשתי זמן לצפות באכילה של אנשים רזים. הסתכלתי על אחיינים שלי לדוגמא: יש לי 3 אחיינים שלאבא שלהם הייתה מכולת והממתקים אצלם זמינים מאד ובשפע (אחותי חובבת). הילדים האלה לא "סופרים" ממתקים בכלל. הגדול יודע לצטט שחלבונים טובים לבריאות, שלשתות מים ולאכול ירקות מוסיף ועושה אותך חזק (הוא ילד בן 7 וחצי) השניה פשוט חולת דגים. כשהם רואים ממתקים, בגלל שיש להם הרבה, הם אוכלים קצת או בכלל לא וממשיכים לשחק. אחיין אחר לעומת זאת מוגבל מאד מבחינת הצריכה ולכן כשהוא רואה ממתקים או עוגות הוא דוחף מהר והרבה.
אחיות שלי מזמינות במסעדה קינוחים במשותף, אוכלות קצת ושמחות בחלקן. לפני הניתוח הדבר הזה מאד הלחיץ אותי (אני מזמינה לבד ושאף אחד לא ייגע לי במנה).
דבר מאד מעניין קרה לי כשההורים שלי נסעו לחו"ל לפני כמה שנים ונשארתי בבית לבד. הלכתי לסופר, עשיתי ה-מ-ו-ן קניות (מאחר שאני גרה עם ההורים הקניות הביתיות הם לא התחום שלי ואין לי שליטה עליו). הפעם אני זו שעברתי בין המדפים וקבעתי מה יהיה. כמה מאות שקלים של קניות עבורי ושמתי הכל בבית..
כל פעם שחזרתי מהעבודה, היו שם הדברים. מה שאכלתי אכלתי ומה שלא - חיכה לפעם הבאה. הרוגע הזה הביא לירידה ספונטנית במשקל, אתם מבינים? :-) הרוגע שאיפשרתי לעצמי, אף אחד לא ספר לי מה אכלתי ולא לקח ממני כי אני "לא צריכה", במשפחה בעלת שמונה נפשות גם תמיד יהיה מישהו שבדיוק יתחשק לו על המעדן שקניתי לעצמי אתמול.
לאנשים רזים יש כביכול לגיטימציה לאכול מה שהם רוצים ולכן אין אצלם את עניין ה"אכול ושתה כי מחר נמות". אדם שמן יודע שאסור, סופג שאסור, כל היום אומרים לו מה לעשות ומה לאכול ומה לשתות ומתי כך שאפילו הרצון שלו הוא לא באמת שלו ויש כאן סוג של הצהרת עצמאות מול כל הדיאטנים, הרופאים ו"רוצי הטובות" שמנסים לעצב אותו ואת הרצונות שלו.
באיזשהו מקום הילד, המתבגר והמבוגר איבד את היכולת החופשית לבחור מתי הוא רעב, כמה ולמה הוא רעב. זו תחושה שאנחנו צריכים להחזיר לעצמנו.
היום אני שמחה להגיד שאני מקשיבה לגוף שלי. קרה שחשבתי שאני רוצה לפנק את עצמי בפרוזן יוגורט אבל הגוף אותת לארוחה בשרית והלכתי על הרצון העמוק שלי. בתור שמנה כמובן שהייתי אוכלת פרוזן ונשארת מתוסכלת מרעב פנימי שכמובן היה מסתיים בעוד כמה מאכלים כדי להרגיע. כשאני הולכת למסעדה אני לא מרגישה שאני צריכה להזמין את המנה הכי שמנה בתפריט. לרוב בא לי פשוט לאכול..אתמול הייתי בפאפאגאיו כי התחשק לי בשרי.. נהניתי מהסטייק פרגית מאד :-)
יש לי אצלי שוקולד מיובא (הרשי וקאדברי) ושלא ככל השנים השמנות, זה כאן.. עדיין.. לא נגמר כי אני מפנקת את עצמי קצת בכל פעם בלי לחשוש ובלי לסיים הכל לפני שמישהו ייגע לי.
והכי חשוב, אני מאפשרת. לא כהתפשרות או תבוסתנות.. פשוט כראש רזה. כי ככה מתאים לי לחיות. ולכן גם אני שומרת על המשקל שלי במשך כל הזמן הזה.
וזה נושא מאד חשוב שראוי לשרשור משלו :-)
|
|
בתגובה ל: ראש שמן וראש רזה מאת: libi79 יותר קל להיות אדם רזה ולהשאר רזה כי אתה לא צריך להיות במניעה וחסר כל הזמן. מבחינתי זו המתנה של הניתוח, לרדת במשקל כאילו אני רזה, לא כאילו אני שמנה.
|
|
בתגובה ל: חופש מאוכל, זה בדיוק מה שניסיתי להגיד - מאת: Calya בכדי לשבוע. אף פעם לא התביישתי לאכול בפומבי וגם לא לאכול דברים משמינים והררי אוכל, הרי יש לי לגיטימציה "אני איש גדול". תחושת הרעב ( כנראה גם רעב נפשי), זו התחושה שהכי היה לי קשה להתמודד איתה, ולכן הייתי אוכל הרבה ועוד קצת גם אם לא צריך העיקר לא להגיע לתחושה הזו. מן הסתם, עם השנים אף פעם לא ידעתי שובע ולכן הגעתי לאן שהגעתי. כשהיה מגיע הרגע שהרעב היה מבצבץ לו, התחושה הייתה מוכפלת כאילו אסון קרה ואז הייתי אוכל עוד בכדי לכפר. גם היום אני מוצא את עצמי אוכל , שמא אני אהיה במקום ולא יהיה בו מה לאכול ואולי לא יהיו לי מספיק חלבונים ואולי אהיה רעב...מקווה לשנות. מתחילים בהכרה, נותנים לזה להיות, מגמדים את המשמעות - פועלים אחרת.
![http://tickers.TickerFactory.com/ezt/t/w28cgKY/weight.png]() h- Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
|
|
בתגובה ל: אצלי קיים הפחד מרעב ושמא לא יהיה לי מספיק מאת: MEIR35 ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: חופש מאוכל, זה בדיוק מה שניסיתי להגיד - מאת: Calya כלומר את הירידה המהירה במשקל. זו ירידה שרובנו לא צריכים לעשות הרבה כדי לחוות.. מה עם כך ישאיר אותנו במצב רזה? איך נתחיל לחשוב רזה?
|
|
בתגובה ל: משתפת בהירהורי.... מאת: Calya ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: מאוד אוהבת את הכתיבה שלך מאת: צפונית1 בתפוז (נשים לאחר לידה-תמיכה) של שירשור שבו סיפרתי על הניתוח שאני עומדת לעבור (כי אני מספרת הכל בפורום...). ונשאלתי שם, היות וזה מקום בו עברתי הרבה מהתהליך הנפשי בשנים האחרונות (אחרי הגירושין והכל) - למה ? למה לא מספיק לתקן את הנפש (מה שהרבה מזה כבר עשיתי) ולמה צריך לתקן את הגוף. אז הסברתי.
|
|
בתגובה ל: ראש שמן וראש רזה, מה אתם חושבים? מאת: libi79*לחכות שהבעל יסע למילואים כדי לקנות פינוקים ולאכול אותם בסתר. *בדרך לעבודה ובדרך בחזרה לעצור בתחנת דלק ולקנות שטויות. *לשמור בגדים קטנים יותר בארון כי אולי יום אחד. והיום הזה לא מגיע במשך שנים. *להגיד שככה אני וטוב לי ואני שלמה עם עצמי. * להשלות את עצמי שלבעלי לא אכפת ולהתבאס כשהוא מספר לי על כוסיות אצלו בעבודה. * ללבוש שחור. ראש רזה... עוד לא יודעת אבל כיום זה בעיקר לא להיות מסובכת עם אוכל.
|
|
בתגובה ל: ראש שמן וראש רזה, מה אתם חושבים? מאת: libi79לדאבוני אני עדיין (חודשיים וקצת אחרי השירוול) שייכת לראש שמן...קמה בבוקר ומיד חושבת..מה אוכל היום? נכון שהכל בקטן ובמעט אבל לא מפסיקה לחשוב על אוכל.לעיתים קרובות מניחה מנה (קטנה) בצלחת ולא מסוגלת לאכול את מה ששם וממש קשה לי לזרוק..יודעת שאם אתעקש אשלם בכאבי בטן ולכן מיד זורקת... אבל מיד חושבת על מתי אוכל שוב (עוד 3 שעות) אוףףףףףףףףףףף מקווה שזה לא יחבל לי בירידה. אולי בגלל זה אני יורדת רק ק"ג 1 בשבועיים ולא בשבוע כפי שנאמר לי...
|
|
בתגובה ל: עדיין ראש שמן מאת: אורליה כתבתי הלילה לכמה אנשים במטרה למצוא לך עזרה בצפון.. מקווה שיענו לי מהר כך שאוכל לעדכן אותך.
הראש השמן לא הולך אם צועקים עליו או קובעים לו כללים :-) הראש השמן צריך התייחסות מיוחדת ואני אשתדל לעזור לך להגיע ליעד בצורה בריאה ובעלת יכולת שימור.
|
|
בתגובה ל: עדיין ראש שמן מאת: אורליה קיבוץ הגושרים קרוב לך ?
|
|
בתגובה ל: ראש שמן וראש רזה, מה אתם חושבים? מאת: libi79כבר לא מקדישה לזה הרבה מחשבה יודעת את יכולות האכילה שלי וזורמת איתם. עדיין מגיעה לעיתים שיש יותר בצלחת ממה שאפשר להכניס אבל זה באמת רק כשיש ממש אוכל טעים במיוחד ובא לי לטעום מהכל. גם בחנויות בגדים למדתי לאמוד את עצמי ולדעת אם אכנס בבגד מסוים בחנות. אצלי ראש שמן מתקשר לנפש שמנה ולהשלכות שלה ועם זה אני מתמודדת ביום יום. "את כבר לא שמנה" זה משפט שאני מוצאת את עצמי אומרת הרבה לאו דווקא בהקשרים של אוכל. זה כנראה יהיה תמיד קונפליקט חיינו. בהצלחה לכולנו שמחה
![http://img402.imageshack.us/img402/8677/111hr.jpg]() קבוצות חדשות בפתח... קבוצת נתניה
וקבוצת רמת ישי בעמק יזרעאל לפרטים והרשמה : 0542699023 simhaj217@gmail.co
|
|