בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 וכלפי פנים אני קצתתתת לחוץ, אני מאד שלם עם הצעד שאני עושה, יש לי אישה + בן4.5 +תאומות1.5. אישתי לחוצה יותר ממני. ואני מרגיע.... מוצא את עצמי פותח את המקרר 100 פעמים יותר מהנורמלי ובודק כל דבר עמה חלבונים יש בזה, או להיפך כמה פחממות יש בזה.... האם יש עוד מישהו שמתנתח ב13/12 באסותא רמת החייל???
בתגובה ל: עוד שבוע 13/12 הניתוח ואני משדר נינוחות כלפי חוץ מאת: המבולבל אחרי הכל הלחץ שלך מובן ואתה העוגן שלהם. לעצמך תדאג לפעילויות מסיחות את הדעת. אולי הליכות.. שיחות עם חברים או בילויים - מה שיוכל להוריד את המחשבות מהניתוח.
אני אמנם לא אנותח אבל רק תגיד מילה ואני שם יום למחרת כדי לעודד :-) על הבוקר.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: אני ב-15/12 באסותא רמת החייל מאת: אינפיניטי אני משורוולת מזה שלשה שבועות מאחלת לך דרך צלחה וקלה ועשה צעד גדול הצטרף אחרי הנתוח לקבוצת תמיכה זהו כלי מצוין להצלחת הדרך עלה והצלח
חברים יקרים אניעדינה בת 51 לפני שבוע הצטרפתי לחברה המשרוולים אשמח לשוחח לשמוע רשמים ואף להחליף מתכונים בריאים
בתגובה ל: בהצלחה מאת: adina556 גדולה של קבוצות תמיכה ויש לי כל כוונה לעשות זאת! תודה!
בתגובה ל: דר' אניה פייגין הגדולה.... מאת: המבולבל גם אחרי ניתוח הלביבות יכולות להידחף בלי הרגשה.. וגם דברים אחרים. ובלי הרגשה אפשר לתחמן את השוטר ואפשר להגיע ללוע גם מתחת לרדאר (אלה הדברים המשמינים והרכים).
השוטר תמיד יהיה אתה. תזכור את זה :-)
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: עוד שבוע 13/12 הניתוח ואני משדר נינוחות כלפי חוץ מאת: המבולבל אני משורוולת מזה שלשה שבועות רוצה לחזק את ידייך שתדע הדרך לא קלה אך משתלמת מאחלת לך דרך צלחה וקלה
חברים יקרים אניעדינה בת 51 לפני שבוע הצטרפתי לחברה המשרוולים אשמח לשוחח לשמוע רשמים ואף להחליף מתכונים בריאים
בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 בתגובה לשאלה על הגורמים לקלקול ההישגים הלא מודע לאחר ירידה במשקל. שווה לקרוא.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: תשובה מעניינת של ד"ר העצני בפורום בתפוז מאת: libi79 במה שנראה לי כמו נס (אגב חנוכה...), אני קרוב מאוד למשקל היעד שהגדרתי לעצמי (BMI 25), יש לי עוד 8.5 ק"ג.
באופן מוזר, נח לי עם המשקל העכשוי שלי. זה המשקל שהייתי בו כשהתחתנתי, אני מקבל מחמאות מהסובבים ונוח לי בו ואני ממש מרגיש רתיעה מהמחשה על לרדת את העוד 8.5 ק"ד האלה.
עכשיו הק"ג עצמם לא ממש חשובים לי, אבל כן חשוב לי להבין למה אני מרגיש ככה ואחרי מחשבה בעניין הבנתי שכאשר אני אגיע ל- BMI 25, שלב בתהליך שלי יסתיים. אני כבר רשמית לא יהיה בשלב "הירידה" אלא בשלב שמירת ההישגים, משהו שמעולם לא ידעתי לעשות ואני מפחד להגיע לשם.
נוח לי במצב "הזמני" הקבוע של "כמעט שם".
נו טוב, עוד משהו לעבוד עליו :-)
בתגובה ל: בדיוק חשבתי על משהו מאוד דומה... מאת: חמודובי קוראים לזה "ביטחון סוטה בכאב מוכר". מעדיפים את המוכר על הלא ידוע ואז שואלים את עצמנו: רגע.. אם אהיה רזה אולי אאבד את החיוך? ואולי אהיה פחות נחמד וסובלני? ואולי אנשים יסתכלו פחות עליי ויותר על המראה שלי? ואולי פתאום יחזרו אחריי ואני אהיה חשוף ואלף ואחת דאגות.
כל אלה גורמים להרבה מנותחים לכרות את הענף שהם יושבים עליו ולהשמין. חבל.
לכן אם מישהו יכול לעבוד על זה - אשריו.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 שבוע הבא אני אצל הדיאטנית ונראה לי שהתחלתי להאט את קצב הירידה במשקל שלי. אני גם אוכל כבר יותר ובתקופה האחרונה שהייתה מאוד לחוצה עשיתי פחות ספורט. למרות זאת, אני עדיין מופתע לראות שהירידה ממשיכה כבר לבד. קראתי בפורום בנוגע לחשק לאוכל וזה באמת מדהים אותי כל פעם מחדש לגבי עצמי, כמה האוכל כבר לא כזה מרכזי ומשמעותי בחיי כמו בעבר. אני הרבה פעמים מריח אוכל או רואה אוכל ונעשה לי רע בבטן, ממש התנייה קלאסית של התת מודע שיודע שאם אני אוכל ואגזים יבוא הכאב. לפני שבוע פעם ראשונה מאז הניתוח (לפני 7 חודשים כמעט), היה לי בולמוס רעב כמו פעם, היה קשר ישיר ללחץ נפשי והאכילה הייתה רגשית ללא ספק. אז גם באותו בולמוס לא יכולתי לאכול הרבה. אז הבנתי כמה כיף שיש לי את השרוול שייגן עליי וישמור גם במעידות כאלו. למרות שירדתי יפה מאוד עד עכשיו(מעל 54 ק"ג), יש לי עדיין דרך לעבור, אמנם כבר לא ארוכה אבל צריך לרדת עוד. מזל שיש לי אתכם לשתף. :)
בתגובה ל: חג שמח מאת: sivan5180 ללא תוכן
הקשר בין האדם לצורת האכילה ולמה שנכנס לגופו הוא תפישת המציאות שלו לגבי החיים
בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 כמי שעבר שרוול לפני כ 6 חודשים האם צריך וכדאי להמשיך לצרוך מולטי ויטמינים כל יום ואם כן מה מומלץ תודה וחג שמח
בתגובה ל: מולטי ויטמינים מאת: feldler לקחת לפחות במשך חצי שנה ואז להמשיך במידה ונמצאו חסרים. תעשה בדיקות דם , תתיעץ עם רופא משפחה/ כירורג. אני לא רואה פסול בלהמשיך לקחת גם אחרי חצי שנה וגם אם לא נמצאו חסרים. אני 10 חודשים אחרי וממשיך לקחת ומתכוון להמשיך לקחת.
תוקן על ידי MEIR35 8/12/2010 11:38
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: ההמלצה היא מאת: MEIR35 תודה על התשובה המהירה באלו מולטי ויטמנים אתה משתמש תודה
בתגובה ל: מולטי ויטמנים מאת: feldler ללא תוכן
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: מולטי ויטמינים מאת: feldler ובכלל כדאי לעשות בדיקות דם אחת לחצי שנה כדי למלא חוסרים אם ישנם.
אני שלוש וחצי שנים אחרי - ממשיכה לקחת ויטמינים.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: במידה ויש חוסרים בהחלט כדאי מאת: libi79 היי תודה על התגובה המהירה אילו ויטמינים את לוקחת בנוזל בבליעה איזה סוג ושם יצרן בתודה חג שמח יוסי פלדלר
בתגובה ל: ויטמינים מאת: feldler צנטרום. הכי קל ופשוט.
חודש אחרי הניתוח כבר ניתן לבלוע כדורים אז זה בסדר. מעבר לזה אם ישנם חוסרים צריך להשלים אותם.
מתי עשית בדיקות דם לאחרונה?
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: אני כבר לוקחת ויטמינים בבליעה מאת: libi79 היי תודה על המידע
בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 הייי :) אני בן 22 השתחררתי מהצבא ביום חמישי, אני עם BMI 40 . במהלך הצבא רציתי לעשות את הניתוח אך לצערי אמרו לי שעם אני רוצה לעשות אותו אז אני צריך לצאת מהצבא ושהם מוכנים לתת לי לצאת.. אני סירבתי והתאפקתי שנתיים והיום הגיע ואני משוחרר!!!! שייך לקופת חולים כללית + ביטוח פלטיניום. ( אין לי תקופת המתנה , אני נהנה מכל השירותי בלי לחכות) לצערי הרב כבר ביום חמישי הייתי בקופת חולים וסירבו לתת לי טופס 17 לבית חולים תל השומר בטענה שבית החולים שהם עובדים איתו זה מאיר ובלינסון..אני לא יודע מה לעשות. אני רוצה להתנתח אצל פרופסור רובין. מישהו יודע להגיד לי מה אני אמור לעשות? מה התהליך דרך קופת חולים כללית בכלל להגיע למצב של אישור לניתוח..? תודה
בתגובה ל: זקוק לסיוע מאת: shm_nati נשמח לדבר ולנסות לסייע לך. אתה מוזמן להזין את פרטייך- שם, עיר מגורים, טלפון, נושא הפניה בקישור המצורף - http://twisted.co.il/2009/clalit/CustomerService/ עם מילוי הפרטים נציג של צוות שירות הלקוחות האינטרנטי שלנו ייצור איתך קשר בתוך שני ימי עבודה.
רק בריאות, יערה, נציגת כללית
בתגובה ל: זקוק לסיוע מאת: shm_nati גם אני שייכת לקופת חולים כללית, עברתי את הניתוח לפני כשלושה שבועות בבי"ח השרון אצל ד"ר מינץ, רופא מקצועי, ממליצה עליו בחום והתורים יחסית קרובים. תפנה לרופא המשפחה, הוא ימליץ על ניתוח בפני הרופא המחוזי, ברגע שתקבל את האישור (יומיים-שלושה אחרי) רופא המשפחה ישלח אותך לסדרת בדיקות, הניתוח בבי"ח ציבורי מתבצע ללא עלות, אם תרצה בי"ח פרטי תקבל החזר מסויים מהקופה (אני לא יודעת בדיוק כמה) מאחלת לך בהצלחה בכל נתיב שתבחר.סופ"ש נעים.
בתגובה ל: זקוק לסיוע מאת: shm_nati ד"ר מינץ בבי"ח השרון שווה לא פחות,ובפרטי מנתח של הכללית ד"ר קוריאנסקי תותח על בעצמו:)
בתגובה ל: אני מיואש... מאת: shm_nati *וביטלתי* בגלל חוות דעת (יותר מאחת) *מאד לא מוצלחות* ששמעתי עליו. עשיתי אצל ד"ר מינץ בבי"ח השרון ומרוצה מאד מאד.
"שמעת ?" אמרה תנינה לקורקבן "אחד הדברים הקשים בחיי אדם" אבל הם לא מכירים את תנינה, כשהיא רוצה לעשות משהו, זה לא דבר קשה בשבילה, גם לא דבר קל, זה דבר דברי" (תנינה אומרת שלום)
בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 אמנם ב5 חודשים האלה היתה לי ירידה מאוד משמעותית מ153 ק"ג ל 105 ק"ג אבל אני כבר קרוב ל 3 שבועות על 105
מבחינת אוכל אני משתדל מאוד לברור מה נכנס אמנם לא קונה דברים עם מותגי "דיאט" אבל בורר אם הכף אוכל שנכנס זה בורקס או סלט . ואני הולך על הסלט חחחחח
משתדל לאכול כמו שאמרו לי כל 3 שעות ארוחה קלה בד"כ זה סנדויץ: פרוסת לחם ,חומוס , פסטרמה ועגבניה
ארוחות "מלאות" של צהריים בד"כ זה בשר כלשהו עם תוספת (אורז, תפו"א וכדו .. )וסלט כשכמובן אני ארוחת צהריים שכזו (בד"כ מנה מוכנה של TA ) אוכל ב 3 נגלות חח
לצערי הדבר היחידי שאני עושה לא כשורה ויודע שהוא לא בסדר הוא העדר ספורט . אני מגיע עייף מדי מהעבודה ולא מצליח לשכנע את עצמי לצאת להליכות או לזוז קצת .
השאלה העיקרית היא האם הגיוני עצירה שכזו למשך תקופה ארוכה שכזו ?
בתגובה ל: קולולו סגרתי 5 חודשים מהניתוח - קצת תקוע מאת: mulera84 אתה מתאר בדיוק את המצב שלי, אני 7 חודשים מהניתוח וחמישה חודשים לאחר הניתוח המשקל שלי נתקע. לשמחתי הוא התחיל לזוז לפני שבוע - כלומר היתה לי עצירה של חודשיים וגם אני לא עושה ספורט. אבל - וזה אבל גדול - אני לא יודעת כמה אתה צריך עוד להוריד ואולי כדאי לך ברצינות לשקול ולשלב ספורט כי הכל זה עניין של הרגל. כשתגיע למשקל היעד שלך תצטרך לשמור עליו ואני לא רואה דרך אחרת מלבד לשלב ספורט לעשות זאת. שיהיה בהצלחה
בתגובה ל: קולולו סגרתי 5 חודשים מהניתוח - קצת תקוע מאת: mulera84 יש מי שנתקבע לשבוע ומי לחודשיים. אבל כ-ו-ל-ם נתקעים. הירידה שלך מדהימה!!! 48 קילו ב - 5 חודשים זה הישג נדיר ונפלא! וברור שהגוף שלך יצטרך להאט ולעצור לרגע...תן לו קצת זמן להתאפס על עצמו - סבלנות...! לגבי הספורט - הרי ברור לכולנו שאין ברירה. אם לטובת הירידה, אם לטובת ייצוב הגוף (עודפי עור, מיצוק וכו') וכמובן שלשאר המדדים (לחץ דם, כולסטרול וכד'). יש כאלה שהתמכרו בקלות ויש כאלה (כמוני וכמוך...חחחח...) שכנראה לא יתמכרו ויצטרכו לעשות "בכוח" - אבל לצערי הרב, והצער באמת רב, תאלץ למצוא זמן / כוח...תתחיל בקטנה - פעמיים בשבוע - ותגדל.. לגבי האוכל - גיליתי בשבועות האחרונים שירקות חיים תורמים יותר לירידה. הייתי אוכלת ירקות מבושלים בצהרים ומאז שאני מוסיפה יותר ירקות חיים לארוחות - הירידה התחדשה וטובה יותר. נסה - כל גוף הוא אחר אבל אין לך מה להפסיד... תן לגוף לנוח על זרי הדפנה לרגע קטן ותכף הוא ממשיך בדרכו..
בתגובה ל: קולולו סגרתי 5 חודשים מהניתוח - קצת תקוע מאת: mulera84 ירדת המון בחמישה חודשים אז שלושה שבועות של הגנה מכיוון הגוף מובנים לחלוטין.
במקום להגדיר את זה כספורט - תחשוב ספורט. תשתדל לעלות במדרגות, ללכת קצת יותר מהרכב ליעד, לנסות לזוז כמה שיותר.
בשלב השני תחפש ספורט שתהנה ממנו ושתוכל להתמיד בו.
בהצלחה.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: סרטון שהחזיר אותי שנים אחורה מאת: moshik בילדותי השמנמונת+ אמנם פיציתי על חוסר היכולת הפיזית והספורטיבית, בהיותי תלמידה מצטיינת, מנצחת בכל החידונים ותחרויות הידע, וחברה בכל הוועדות האפשריות - כדי לרכוש מעמד חברתי.
ובכל זאת, בכל שיעור התעמלות, שחייה, טיול, או כל משימה הדורשת כושר גופני, זריזות או גמישות - הייתי מוצאת את עצמי אחרונה להיבחר לקבוצה, משתרכת מאחור בטיולים ובריצות, נעלבת ושונאת את עצמי עוד יותר.
שלא לדבר על קשרים עם בנים שחיבבתי, אבל זכרו את שמי רק כשהיו צריכים להעתיק שיעורים ברגע האחרון... ואכן - הנחמה האולטימטיבית הייתה תמיד בעוד פרוסת עוגה.
אני זוכרת שבחטיבת הביניים, בן מכיתה גבוהה יותר נטפל אליי בהסעה הביתה ולעג להיותי שמנה ונמוכה. חברה (יפה ורזה, אלא מה) שישבה לידי באוטובוס, חיבקה את כתפי ונזפה בו: "הלוואי שהיה לך, בגיל שלך, חצי שכל ממה שיש לה" והוא הסתובב ועזב אותי. כמה אסירת תודה הייתי כלפיה, וכמה זה צרב לי בלב, שהייתי מעדיפה להיות חצי-חכמה ממה שאני אבל יפה ורזה כמוה...
עד היום, כשאני רואה ילדים שמנים בשכונה, בבריכה, סתם ברחוב - הלב שלי נחמץ ובא לי לנער אותם (ואת הוריהם אפילו יותר) - תתעוררו! טפלו בזה עכשיו! כשעוד יש סיכוי להחלים נפשית ולצבור חוויות-גוף חיוביות.
יום השינוי הגדול: 27.10.2010
בתגובה ל: הציף אותי בדמעות ובזכרונות... מאת: אורות קראתי את הסיפור שלך, אכן ה"חבורה " הזו היו מטרד מדיי פעם אני נתקל ברחוב עם "המטרד" מעברי את יודעת מה ...סלחתי לו .
הקשר בין האדם לצורת האכילה ולמה שנכנס לגופו הוא תפישת המציאות שלו לגבי החיים
בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק.. הייתי אמורה להיות מנוחת מחר. כבר לא ישנתי בלילה מרוב התרגשות, בעלי כבר לקח חופש מהעבודה ובעיקר - הייתי ערוכה נפשית! היום - אחרי הפגישה עם המרדים קיבלתי טלפון מד"ר סובחי שהתנצל מאוד ואמר שבגלל לו"ז של חדרי הניתוח - הניתוח שלי נדחה בשבוע. ל-14. הרגשתי שהאוויר עזב אותי פתאום. מרגישה כאילו החלטתי לקפוץ בנג'י, כבר מחוברת לרתמה, עומדת על הגשר, מסתכלת למטה, כמעט קופצת ואז פיתאום מישהו אומר לי - פוס! רגע! עכשיו תחכי קצת.. אני יודעת ש"כל עכבה לטובה" ולא שזה אסון או משהו. פשוט מבאס נורא. הולך להיות לי שבוע ארוך.
בתגובה ל: אוף! מאת: sharonPD את הרגשת האכזבה והתסכול... שולחת חיבוק וירטואלי, גם אם אני לא מכירה אותך!
בתגובה ל: שרון יקרה מאת: libi79 לפחות הרווחתי סוף שבוע גשום עם המשפחה בבית :)
בתגובה ל: אוף! מאת: sharonPD היי שרון, גם אני מתנתחת ב - 14/12 וזה יכול להיות דווקא נחמד לשתינו כך שנוכל להעביר חוויות מהניתוח ולהתחיל יחד ברגל ימין מאותו היום! מאחלת לך הצלחה רבה והמשך טוב גרניט קדם
בתגובה ל: גם אני מתנתחת ב - 14 לחודש מאת: גרניט קדם כיף שיש "אחות לקרב".. המון בהצלחה והתאוששות מהירה. נתראה פה..
בתגובה ל: יום ד' - שינויי מזג האוויר מאת: libi79 רק עכשיו אני מבינה כמה אנרגיה השקעתי במחשבה, החלטה, חפירה, היסוס, בחירה, המנעות, התבאסות, התלבטות, הלקאה עצמית, כעס, קנאה, עצבים של "מה לאכול " ובעיקר של "מה לא לאכול" כשכל האנרגיה הזו מתפנה בבת אחת זה מרגיש לי ככה:
(התלבטתי אם לשים את הגרסה של הביטלס לכבוד יום השנה של רצח ג'ון לנון, אבל הגירסה של שריל קרואו כל כך נחמדה...)
"שמעת ?" אמרה תנינה לקורקבן "אחד הדברים הקשים בחיי אדם" אבל הם לא מכירים את תנינה, כשהיא רוצה לעשות משהו, זה לא דבר קשה בשבילה, גם לא דבר קל, זה דבר דברי" (תנינה אומרת שלום)