שאלת הסקר היא : תג מחיר שאלת המחיר מתחלקת ל-2 אספקטים:
1. האם אתם מרגישים ששילמתם מחיר אישי, בין-אישי, חברתי או מקצועי בכל התהליך מבחירת הניתוח דרך הירידה במשקל ועד היעד ולאחריו?
2. האם אתם מרגישים שיש גבול, מחיר שאתם לא מוכנים לשלם בעבור התהליך ? ( לא מוכנים לוותר על אוכל מסוים, לא מוכנים לבצע פעילות גופנית, התנהגות מסוימת...)
תוקן על ידי MEIR35 29/3/2011 0:15
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 היי לכולם :-)
ב- 6/4/2011 אעבור את הניתוח שיוליד אותי מחדש... אני כולי מתרגשת!!! אני כבר כמה ימים קוראת כאן בפורום... יש פה אנשים מדהימים וחברים אמיתיים וזה מאוד מחממם את הלב ♥ יש לי מספר שאלות שאשמח לקבל עליהן תשובות... - ראיתי שפרופ' רובין משתמש בסיכות, אני מאוד חוששת מעניין הסיכות ורציתי לשאול האם יש סיכוי שאוכל לבקש ממנו להשתמש בתפרים נמסים ושיסכים לכך לדעתכם? - אני מנותחת ממש לפני פסח, אני יודעת שבשלושה השבועות הראשונים מותר רק נוזלים כמו מרקים צחים- האם מותר גם לשתות מרק טחון???
אני אמנם מאוד מתרגשת מהניתוח אך עם זאת גם מאוד לחוצה.. כן, אני יודעת שזה מאוד טבעי :-) אבל, עדיין... מעדיפה להיות בלחץ עכשיו ולא ביום הניתוח ;-)
תודה מראש לכולכם :-) ♥
]
בתגובה ל: משורוולת לעתיד מאת: pomikit טוב, אני אענה לך כי אני רואה שהאחרות אנו לך, אבל בעצם ענו על ההודעה של מאיר ...
אז ככה, עזבי מה מותר ואסור, את לא תוכלי לאכול בשבועיים הראשונים כמעט שום דבר, אני אחרי 10 ימים בערך הייתי מסוגלת ללעוס קצת פירה (קצת = 3 כפיות בערך), מרך טחון..אם את מתכוונת ירקות מעוכים - אז אחרי 10 ימים את תוכלי, אבל אל תחשבי על העולם כמו שאת מכירה אותו.. 3 ביסים וגמרת את האוכל... וגם זה ל א ט ל א ט בלעיסות והפסקות (לפחות ככה יהיה בחודש הראשון) כלומר בארוחת פסח, את תהיי כ12 יום אחרי, אל תתכנני לאכול. לשתות קצת מרק, תכיני לך קציצה ברוטב מרוסקת .. מקס' קצת פירה.. וגם זה אם ארוחת החג היא ארוכההההה. בשבועיים הראשונים, או נכון יותר משבוע אחרי הניתוח את אוכלת בביסים ובעיקר דברים רכים (מעדן) וגם זה באיטיות (לקח לי לאכול מעדן יום שלם, כל שעה 3 ביסים) אבל בסבבה, בלי סבל בכלל !
לגבי הסיכות, גם אני חששתי, אבל זה משולב .. תתיעצי איתה, אני עשיתי עם דר' רזיאל, אז אני לא מכירה את השיטה של רובין
בהצלחה !
תאריך הלידה מחדש (הניתוח) - 07.03.11 ה"מיילדת" - דר' אסנת רזיאל (המדהימה!) המקום: אסותא רמת החייל עשיתי דרך מכבי + הפעלה של ביטוח פרטי על ההשתתפות העצמית. - אם אתם רוצים לשאול משהו על התהליך עד כה והשלבים עד זה שאני נמצאת בו ברגע העיון - אשמח !!
בתגובה ל: בנושא ששאלת מאת: seagull אגב, מאיפה מורידים את הסרגלים האלו???? :-)
]
בתגובה ל: תודה :-) מאת: pomikit :-) גם אני חיכיתי לשים אותם יש בצד שמאל של הפורום מלא מאמרים שפורסמו, דפדפי למטה ויש שם הסבר מדויק איך לעשות את זה "איך לשים טיקר" האתר בעיקרון הוא http://www.tickerfactory.com/weight-loss/ אבל יש שם תיאור של בדיוק איזה שורה צריך להדביק אחרי זה בחתימה אם את מסתבכת תגידי לי, אני למשל לא הצלחתי בהתחלה ואז גיליתי שבfirefox ממש לא ניתן לעשות את זה ובאקספלורר זה נורא קל...
בהצלחה !
תאריך הלידה מחדש (הניתוח) - 07.03.11 ה"מיילדת" - דר' אסנת רזיאל (המדהימה!) המקום: אסותא רמת החייל עשיתי דרך מכבי + הפעלה של ביטוח פרטי על ההשתתפות העצמית. - אם אתם רוצים לשאול משהו על התהליך עד כה והשלבים עד זה שאני נמצאת בו ברגע העיון - אשמח !!
בתגובה ל: טיקר מאת: seagull יצרתי לעצמי את הטיקר... ועיצבתי ואפילו כבר ירדתי 4 קילו מהתחלת התהליך רק מהדיאטה של לפני הניתוח :-)
אבל, אני לא מוצאת את המאמר על איך שמים את הטיקר... אשמח לעזרתך :-)
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: הוראות להכנסת טיקר מאת: MEIR35 עשיתי שם את כל מה שנכתב אחד לאחד ומשום מה זה לא מצליח... אני באמת שלא מבינה למה..
]
בתגובה ל: תודה איציק... מאת: pomikit דרך איזה דפדפן את גולשת? אם את גולשת דרך כרום, נסי אקספלורר ( למרות שניתן גם דר כרום למי שיודע)
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: מאיר... מאת: MEIR35 השאלה היא, אם אני אכנס דרך אקספלורר ואעשה את זה ואצליח אם אני ממשיכה להכנס דרך הכרום לאחר מכן אם מה שעשיתי באקספלורר נשמר???
]
בתגובה ל: אני גולשת דרך כרום. מאת: pomikit ללא תוכן
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: ברור שכן מאת: MEIR35 ללא תוכן
]
בתגובה ל: אני חושבת שהצלחתי!!!!! תודה איציק מאת: pomikit ללא תוכן
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: בבקשה ואני מאיר לא איציק.... מאת: MEIR35 סורי... לא יודעת למה החלטתי לשנות לך את השם... תודה מאיר!!!!
]
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 1. אני מרגישה שבהחלט שילמתי מחיר על כל התהליך מכיוון שכשהייתי שמנה הייתי סוג של רהיט, פרח קיר. מרצה מרצון אם אפשר לקרוא לזה ככה. וסיימתי לרצות. אז אתם בטח מתארים לעצמכם מה קורה לסביבה אחרי שפרח קיר מתחיל להתעורר בגיל כמעט 30 :-)
מקצועית רק התפתחתי מאז. קיבלתי קידום ועבודה חדשה פלוס תנאים והערכה(סגרתי בשבוע שעבר שנתיים במקום העבודה הנוכחי).
2. יש משהו שבהחלט אני לא מוכנה לשמוע עליו והוא גבולות וכללים מוכתבים. אני מוכנה לעשות הכל - מרצון. פעילות גופנית, חזרתי לזה מרצוני ועכשיו התחברתי (קשות ביותר) לזומבה על כל נגזרותיו. מוכנה לאכול נכון לפי טעמי האישי ולשתות מים כמה שיותר. שוב - מרצון ובלי שאף אחד הכתיב לי כללים. אה, ועל קאדברי אין סיכוי שאני אוותר. קיבלתי עכשיו קילו ישירות מלונדון (טוב שיש דוד שנולד לו פה נכד אז יש משלוח מנות גם לקרובים).
והמלצה אליכם חבר'ה... אני יודעת שכבר כתבו כאן על זה בעבר אבל אין כמו אירובי בריקוד. שורפים קלוריות ונהנים עד השמיים. אנשים בטוחים שירדתי עוד מלא אבל זה רק הגוף שהתעצב בכיף. יאללה מסיבה!
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: עונה בכיף מאת: libi79 היי אכן התהליך גובה מאיתנו מחיר- מבחינתי בעיקר זה המחיר שאני משלמת למכון כושר+מאמן אישי .והשאר זה רק מתנות שאני מקבלת בעקבות התהליך הבטחון העצמי קצת עלה (עדיין יש חוסר:(...)החברה מקבלת אותי יותר לא מתביישים להסתובב עם מישהי שמנה
חוקים נועדו כדי שיישברו אותן ןלכן אני לא מוותרת לעצמי על כלום מבחינת מזון וגם לא בשביל התהליך כלומר בא לי משהו אני יאכל אך אחכ אני ייעשה כפול ספורט כי בסופו של דבר אי אפשר להמנע כל החיים מדברים טעמים ומשמינים
דבר אחד אני יודעת שאני לא ייותר עליו זה הספורט- התמכרתי
ליבי ,אני אכן מסכימה איתך אין על אירובי זומבה זה כל כך כיייף ממליצה בחום לכולם
החיים החדשיים התחילו ב 8.7.2010
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 לגבי ירידה במשקל , קראתי הרבה על התהליך ואני דיי מציאותית אני מבינה שאצל כל אחד הירידה אחרת אבל בכל זאת מוזר לי ורוצה לדעת האם גם אצלכם היה כך. שבועיים לפני הניתוח צימצמתי בכמויות אוכל וגם בסוג האוכל שבוע לפני הניתוח התחלתי דיאטה, ביום לפני הניתוח רק נוזלים עד לניתוח ירדתי בערך 4 - 3 ק"ג אחרי זה אולי עוד 2 ק"ג ואני מאד מרוצה אין לי טענות . אבל מאז אני רק על נוזלים (כולל מים של מרק) ומעט מאד גבינה. אני לא מצפה לירידה מוגזמת אבל אני עולה על המשקל ולא ממש רואה תזוזה אפילו לא בגרמים וזה מוזר רק מפני שאני באמת כמעט לא אוכלת רק שותה חשבתי שבהתחלה זו הירידה הכי מהירה יש למישהו הסבר האם גם אצלכם היה כך? יכול להיות שהירידה תבוא פתאום בבת אחת? תודה דורית
בתגובה ל: בוקר טוב מאת: תירוד הגוף שלך מגיב כרגע במגננה. כשתתחילי להרחיב את התזונה שלך תראי תזוזה. אין חוקים ואין "חשבתי ש..." - זה יבוא. תקפידי על ההוראות, תשתי מים, כשתוכלי תוסיפי פעילות גופנית והכל יהיה בסדר. תעשי לעצמך טובה וקחי פסק זמן מהשקילה לפחות בשבועיים הקרובים ואני בטוח שתופתעי
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: בוקר טוב מאת: תירוד עברתי ניתוח ב-7.3. בשבוע הראשון ירדתי 5.5 ק"ג, ומאז - כלום! נאדה. אני מניחה שהגוף נלחם, והוא מנצל את המאגרים הקיימים (וברוך השם, יש!), אבל כולם מסביב מצפים לשינוי המיוחל, ואז אני מקבלת את המבט של "מה, לא ירדת במשקל?" די מתסכל, אבל אני מקווה שהגוף "יזכור" ויתן לי תמורה ראויה בעוד זמן קצר.
בתגובה ל: אצלי זה בדיוק אותו הדבר [אחת שיודעת] מאת: junki_grupie ללא תוכן
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: אצלי זה בדיוק אותו הדבר [אחת שיודעת] מאת: junki_grupie במשקל העודף שלך, בגיל, בכמה דיאטות עשית בעבר. אני מבינה את כל אלה שלא מעוניינים לספר על הניתוח בהתחלה.
הגוף זוכר ואנחנו מזכירים לו בעזרת ספורט, תזונה ושתיה - לתת תמורה ראויה.
לאט ובהתמדה - תראי תוצאות. אין שום סיבה שלא.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 1. אני בטוחה שיש פחות אנשים שאוהבים אותי היום כי אני פחות מרגישה צורך להיות נחמדה ושכולם יאהבו אותי אבל דווקא את האנשים האלה לא אכפת לי לאבד כי מין הסתם מי שאוהב אותי באמת יאהב אותי בכל צורה. אני מרגישה שהמחיר שאני משלמת הוא בכך שאני לא יכולה להתחבא יותר מהרגשות שלי בתוך המקרר. כתבתי על זה בשבוע שעבר שעוברת עלי תקופה לא קלה ואם קודם הייתי מטביעה את החרדות, התיסכולים, הכאב והאכזבות באוכל אז היום זה כבר לא אפשרי וצריך להרגיש ולהתמודד. ועוד יותר גרוע זה שצריך לתת זמן כדי שדברים יתבהרו וישתפרו ואני כזאת שצריכה שליטה ופתרון כאן ועכשיו. היום אני יודעת למה הייתי שמנה. היום אני יודעת שכנראה אני הרבה פחות טפלון ממה שחשבתי שאני.
2. לא מרגישה שיש משהו שאני צריכה לותר עליו בשביל התהליך שאני לא מוכנה. אני לא מוכנה לעשות פעילות גופנית כמו ריצה לדוגמא כי אני לא סובלת את זה, אז בסדר, יש דברים אחרים שאפשר לעשות. אני לא מוכנה לותר על אוכל שאני אוהבת או מתוקים אז בסדר, פשוט אוכלים פחות ובשליטה. לא מרגישה שברמה הזאת צריך לותר על משהו.
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 1. המחיר מבחינתי הוא עצם העובדה שהמשקל נהייה מרכיב מאוד מרכזי בחיי היום יום ויחד איתו - גם הפחד. נכון שמהמקום הכי לא נכון של שמנים - לי (ובטח לאחרים) לא היה לי מושג בכל רגע נתון כמה אני שוקלת. מי העיז לעלות על המשקל? מה רצה בכלל לדעת את גודל הזוועה??? היום אני יודעת בדיוק כמה אני שוקלת, עד לדיוק של 100 גרם ואין ספק שהמשקל (ובעיקר השמירה עליו) נהיה חלק מאוד חשוב ומרכזי ביום יום (מה לאכול כדי לא לפגוע, חלילה לא לעלות וכו'). וכמובן הפחד - שלא לאבד את ההישג. מנסה לשלוט על הפחד (שחלילה לא ישלוט עליי) - אבל הוא שם... במקביל - מודעת היטב למאמץ לשמור על הגיון ושפיות לא להיגרר לאובדן שליטה של הרצון לרדת עוד ועוד... 2. מה אני לא מוכנה? ברור שלכולנו נושא החוקים הנוקשים הוא בעייתי (אם זו לא היתה בעיה - הרי שבטח רובנו לא היינו כאן - נכון?). לא תמיד הולכת לפי הספר. לא תמיד שותה מספיק. לא תמיד נצמדת ל"חוקים" ומרשה לעצמי "חטאים קטנים". לא מוכנה להיות ב"דיאטה" כל החיים. מאוד מנסה להשריש הרגלים טובים ארוכי טווח ולא משטרים קצרי מועד..
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 לא להאמין עברה כבר חצי שנה לניתוח , איך הזמן עובר מהר כשנהנים :-) ולמספרים התחלתי 125 ק"ג אלוקים אדירים, עכשיו 90. בדיוק35 ק"ג פחות. כ"כ רוצה לרדת עוד 15 ק"ג, אפשרי נכון? במקום מסעדות ובתי קפה,זה עוד ועוד חנויות בגדים ובגדים זולים. וזה כייף גדול. במחיר של חולצה אחת במידות גדולות קונה חצאית ו2 חולצות. לא יודעת אם ציינתי קודם אני חרדית לייט, במגזר שלנו לא מדברים על הניתוח, מי שעושה את הניתוח ( הרבה) זה סוד כמוס לפרה ולסוס. ואני מורדת שכמוני גלויה לגמרי בעניין, לפני שבועיים בקריאת מגילה בבי"כ אנשים היו בהלם והתענינו איך רזיתי ומה עשיתי, ואני בשיא הבטיחון והגאווה סיפרתי שהתנתחתי שרוול.לידי עמדה ידידה שעשתה טבעת לפני כשנה וחצי רזתה המון , אבל זה כ"כ סודי. היא היתה בהלם שאני מספרת, אחרי קריאת מגילה ניגשו כמה נשים והתעניינו בתהליך,את כולן אני מפנה לפורום הבאמת תומך. תמונות מבהמשך יום מקסים
בתגובה ל: בדיוק חצי שנה לניתוח מאת: מירי36 בטח שזה אפשרי לרדת עוד 15 ק"ג :-) אני בעד לספר ולשתף, ואני בטוח שכולם ראו לא רק את הירידה במשקל אלא גם את מה שאת משדרת - בטחון ואושר מהעצמי החדש. יישר כוח
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: בדיוק חצי שנה לניתוח מאת: מירי36 ומבינה אותך לגבי החברה החרדית.
הרבה זמן הושתק הניתוח שלי. אפילו ניהלתי את מערך התמיכה הזה כשאף אחד בחוץ לא יודע מה עברתי :-) יום אחד פגשתי ידיד מהעבודה הקודמת שעשה טבעת ודי התנהל לא נכון אבל לא יכולתי להגיד לו כלום.
לקחתי את אבא שלי לאחד הרבנים שלו וביקשתי מאותו רב היתר לספר ולתמוך בריש גלי וקיבלתי.
מאז שכנות וחברים של ההורים מדברים איתי ומפנים אליי ואני בכיף עוזרת לכל מי שרק אפשר.
זו מצווה. ענקית.
ואת בהחלט יכולה לרדת עוד כמה שתרצי ברגע שתקבעי יעדים קטנים וברי השגה ותשדרגי קצת את נושא הספורט והתזונה.
אתמול, בשיעור צרפתית (אני לומדת בברליץ) דיברתי עם בחור שאיתי בקורס ואמרתי לו שאם הוא רוצה לרדת מתחת ל 100, שיסתכל על המאפינס שעל השולחן - המורה פינקה אותנו אתמול - ושהם יגידו לו את המספר "99". כל הזמן. שיהיה במודעות.
אמרתי את זה לפני חודש לחברה לעבודה שרוצה לרדת מתחת ל- 80.
לא בשמיים :-)
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 1. אני אישית מרגישה שאת כל המחירים שאתה מדבר עליהם שילמתי (משלמת) בהיותי שמנה. מחיר מקצועי , אישי, משפחתי - איזה שתרצה, החשש הזה כל הזמן של מה אנשים חושבים, המודעות הבלתי נגמרץ שאני שמנה ולכן לא נעים ל: לעמוד מול אנשים, להיות פעילה באירועים וטיולים, שחיצונית אני "פחות" ממועמדים אחרים, בכל שנות הדייטים להרגיש שמנה ולא מספיק "מעניינת" או שבחיים לא יסתכלו מעבר ל"שמנה" וכד' עכשיו אני לא מרגישה שום מחיר, אני בעבודה, אף אחד לא יודע - מתנהגת כרגיל, מביאה אוכל מהבית ולא מתנצלת על הקציצה המעוכה ברוטב המשפחה להפך, כלה מאחוריי ובשוק מה12 ק"ג בפחות מחודש - ולהפך, רק מבשלים לי דברים שאוכל לאכול ודואגים שלפסח יהיה לי פירה וכד'.
2. המחיר שאני לא מוכנה לשלם בשביל התהליך הוא בריאותי - שחלילה משהו בניתוח יקרה... ואו בתפעול של אחרי ... חוץ מזה, לא מרגישה שיש או היה שום מחיר אחר בשיקול הכאבים של האכילה הם מישניים וניתן להתרגל אליהם ואני בטוחה שהם יעלמו עם הזמן
למה? יש משהו שאני צריכה לדעת? :-)
תאריך הלידה מחדש (הניתוח) - 07.03.11 ה"מיילדת" - דר' אסנת רזיאל (המדהימה!) המקום: אסותא רמת החייל עשיתי דרך מכבי + הפעלה של ביטוח פרטי על ההשתתפות העצמית. - אם אתם רוצים לשאול משהו על התהליך עד כה והשלבים עד זה שאני נמצאת בו ברגע העיון - אשמח !!
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 קראתי את שאלת הסקר מוקדם בבוקר ולא היתה לי תשובה, לכאורה הכל מושלם. אני מאושרת מההחלטה שלי שהיתה לעבור את הניתוח, מאושרת מהתוצאות. מאושרת מהחברים המדהימים שלי שהכרתי בזכות השרוול והפורום. מאושרת מהשינויי שחל בי, מבלי שאשים לב אני מוצאת את עצמי אסרטיבית, עומדת על שלי, לא פוחדת לענות וכמובן לא מוותרת על עצמי, עדין שמה את עצמי במקום הראשון. אז איפה המחיר ששילמתי? במה הוא בא לידי ביטויי? היש מחיר? ואז בעקבות יום קצת רגשי, עמוס וקשה בעבודה הגעתי למסקנה שאני יודעת מה המחיר של השינויי והוא די מתחבר לי עם תשובתה של שרי. בחודש וחצי האחרונים שמתי לב שקשה לאנשים לקבל את השינויים שחלו בי, שאני לא מפחדת, אסרטיבית ויודעת גם להגיד לא ולעמוד על שלי ולדרוש דברים מאנשים שיעשו. פתאום אנשים מחפשים נקודות חולשה אחרות שלי, אני מרגישה שהם מאויימים, שפתאום רואים אותי מהווה איום ותחרות עבורם. פעם היתי פלקט, נחבאת אל הכלים, מפחדת להגיד מילה, מרצה את כולם ופתאום זה נגמר. לאנשים היה מאוד נח שהייתי שמנה וכביכול בלתי נראת ומורגשת. המחיר שאני משלמת כרגע זו התמודדות חדשה עבורי עם יחס אחר של הסביבה, לא תמיד מפרגן, לא תמיד אוהד. זה מחיר שאני משלמת והוא לא קל אבל אני מעדיפה כל יום להרגיש שאני מהווה איום, תחרות וכו וכו' מאשר להיות רואה ובלתי נראת.
ולגבי הדבר השני.... יש לי גבול שאני לא מוכנה לשלם מחיר עבורו והוא: קיצוניות ובכל. לא מוכנה להרעיב את עצמי בשביל לרדת, לא מוכנה לאכול רק חלבונים בשביל לרדת, אני עושה ספורט ברמה נורמלית לחלוטין ולא 100 פעם ביום. הכל מבחירה שפויה והגיונית. נהנת מהחופש לבחור ולקחת החלטות...:))
סורי על החפירה, אבל אתם כבר בטח רגילים:)))
בתגובה ל: וואו שאלת סקר עמוקה..... מאת: מורמורית צודקת ומאד התחברתי. לעבודה הנוכחית הגעתי כבר רזה.. אבל אני עדיין מתייחסת להרבה דברים בהומור.
אם הגזברית אומרת לי "רוע" - אני ישר אומרת לה שהרוע התחיל היום מוקדם ומחר נחשוב על להתחיל מהצהריים.. מי שמאיים מקבל הזמנה "לצאת בחוץ" :-)
ואני תמיד מזכירה להם שכאחראית גביה, התשובה "לא" אינה קבילה מבחינתי.
במשפחה התחלתי ללכת "דוך". מה שלא מתאים - אני אומרת. למה מי יכול עליי? :-)
לא מסכימה להתכופף להכל ולוקחת בחשבון שאנשים לא אוהבים את זה. ואז מה?
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: העיקר שאנחנו אוהבים :-) מאת: libi79 ללא תוכן
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 עוד יום עבר ועוד יום עבר והניתוח הולך ומתקרב... אני עדיין לא מאמינה שאני באמת הולכת לעשות אתזה... אני עדיין מרגישה ו"מכה" את עצמי על איך אפשרתי לעצמי להגיע למצב הזה.. ברור לי שהכל לטובה ושזה עוד תיקון שאני צריכה לעשות בחיים האלו אבל, זה עדיין מלחיץ בכל זאת- זה ניתוח!!!
אשמח לשמוע מכם בנות, אלו שעברו ניתוח אצל פרופ' רובין איך היה ומה היה? כשהייתי בטרום ניתוח נאמר לי ע"י רופאה כי לפני הניתוח יגיע המנתח לשוחח איתי- זה הפליא אותי מאוד ואמרתי לה "רגע.. הרופא המנתח זה רובין כלומר הוא אמור להגיע לשוחח איתי?" היא טענה שנכון שהוא מנתח אבל, יש איתו עוד רופאים בניתוח והרבה פעמים הוא לא יכול להגיע לדבר עם המנוח ולכן, רופא אחר מגיע לשיחה.. זה די החשיד בעיני.. איך אני יכולה לדעת שכשאני מורדמת ולא בהכרה איך אני יכולה לדעת שזה באמת הוא מנתח אותי ולא נותן לאחד הרופאים האחרים לנתח??? זה מאוד מלחיץ אותי! האם אני צריכה להתעקש שפרופ' רובין יגיע לשיחה? ולוודא בשיחה שאכן הוא זה שינתח אותי?? מה אתם אומרים???
]
בתגובה ל: עוד יום עבר... מאת: pomikit אבל הוא כן נכנס לחדר ניתוח איזה 2 דקות לפני שהרדימו אותי בדק את הבטן והראה שהכל מוכן שקראתי המון בפורומים לפני הניתוח הבנתי שהוא נותן "מכה" קטנה בבטן לכל המנותחים שלו והוא באמת עשה את זה לפני שהרדימו אותי ובתכלס הוא לא ממש איש שיחה והוא לא מסתיר את זה גם בפגישה הראשונה אז אני לא חושבת שיש ממה לחשוש בגלל שיחה לפני הניתוח
בתגובה ל: גם איתי פרופ' רובין לא דיבר לפני הניתוח מאת: Oo שיראל oO אבל, אני חייבת לדבר איתו... אני רוצה שהוא ורק הוא ינתח אותי! אני מבינה שהמתמחים צריכים ללמוד איכשהו אבל, אני באתי אליו כי ידעתי והבנתי שהוא זה שמנתח וזה שהוא נמצא ליד המתמחה כשהוא מתנסה עלי לא מספק אותי. זה הגוף שלי ואלו החיים שלי... אני ממש לא מעוניינת שאף אחד יגע בי וינתח אותי חוץ ממנו.
מה שכן, אני אדבר עם רעות על זה כי זה משהו שאני לא מוכנה להתפשר עליו- כל החיים שלי התפשרתי כדי לרצות אחרים, הגיע הזמן לרצות את עצמי ולהפסיק להתפשר!
]
בתגובה ל: הכל נכון מאת: pomikit אבל ממה שאני מכירה אותו, נסי להסביר לו שאת רוצה שידבר איתך. הוא אדם ממש נחמד.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 אני עם משקל יתר במשך שנים רבות ואושרתי לניתוח, אך אני סתם שמנמן לפי אנשים רבים. אני מעוניין לדבר עם משרוולים שהתחילו עם BMI גבולי של 34,35 ולשמוע איך הניתוח והשינוי השפיע על חייכם. תודה
בתגובה ל: BMI 35 מאת: שמנמן הניתוח ישפיע עליך כמו שהוא השפיע עלי. אני מניח שאושרת לניתוח בגלל מחלות נלוות , אם כן תראה הטבה במצב וכמובן ירידה יפה במשקל :-) יש פה כמה שהתחילו עם BMI נמוך יחסית, מקווה שיענו לך גם
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 שמחתי לקרוא את שכתבתם בפורום והיה הרבה מה לקרוא.... ישר כוח ליבי, מאיר, שמחה וכל החברים שעוזרים אתם נותנים השראה וכוח להמשיך בדרך שאינה קלה כלל. זה מספר שבועות שאני נכנסת למשורוולים על בסיס יומי (מרגישה שהגעתי הבית), קוראת ומפנימה "אין חכם כבעל ניסיון" והחלטתי לשתף אתכם בלבטי... בעברי הייתי עם טבעת שצנחה צניחה חופשית והוחלט להסירה ולא לקחת סיכון לצניחות חוזרות. לא הצלחתי לשמור על "משקל הכבוד" ולאחר אין סוף שאלות ודאגות של "נשמות טובות" ...לא חבל עד שרזית כל כך...ודומיהם, לא מעט דיאטות, מכון כושר כדורים ומה לא (הרשימה עוד ארוכה) שהצליחו להביא לירידה ועליה חזרה עם תוספת קטנה....נכנעתי עד שהגעתי למשקל "הראוי" לעבור ניתוח נוסף.
לאחר התלבטויות רבות + התייעצות עם המנתח החלטתנו על ניתוח שרוול כניתוח חוזר וכנראה אנותח בסוף מאי לא סופי (כרגע יש תור רק לשיחה עם מרדים וחתימה על טפסי ניתוח).... לצערי הרב הורשתי לביתי את ה"גנים הטובים" שאיתם אוכלים ומשמינים והחלטנו לעשות ניתוח שרוול ביחד הוחלט שהיא ראשונה וב"ה תעבור אותו לפני פסח ב-06.04.2011 פגישה עם המרדים וחתימה על טפסי ניתוח ומשם הדרך קצרה לחדר הניתוח. אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה עבורה ולתת לה גיבוי מלא ואני לא יודעת מה יותר קשה לי שהיא עוברת את הניתוח או הניתוח שלי ???
כל יום שעובר ומקרב אותי להתחיל חיים חדשים ובריאים עם ביתי.
תודה על האוזן הקשבת מרגישה שהגעתי למקום הנכון...
שם: ליאת תאריך: 20.04.2011 מנתח: ד"ר אנדרי קידר האחד והיחיד מקום: אסותא רמת החייל בחסות: הראל-חברה לביטוח (פרטי)
שם: דידוש תאריך: 17.04.2011 מנתח: ד"ר אנדרי קידר האחד והיחיד מקום: בלינסון בחסות: כללית
בתגובה ל: משורוולות עתידיות.... מאת: liat9587 גם אני עוברת את הניתוח באותו תאריך עם אחותך :-) איפה היא עוברת? אצל מי??? אצל מי את רוצה לעבור ?
אשמח לדעת אם אחותך עוברת איתי ביחד ממש אולי נוכל להחליף חוויות בשעות האשפוז
]
בתגובה ל: היי עתידנית יקרה מאת: pomikit זו לא אחותי אלא ביתי הנסיכה שלי, הניתוח שלה טרם נקבע ב 06.04.2011 אנחנו נפגשות עם המרדים לפני ניתוח בבלינסון ובאותו יום יקבע תאריך הניתוח, מקווה שתוך ימים ספורים הנסיכה שלי תהיה אחרי. המנתח הוא ד"ר אנדרי קידר המקסים (לשתינו כמובן). אצל מי את מנותחת והיכן? בהצלחההההההההה
שם: ליאת תאריך: 20.04.2011 מנתח: ד"ר אנדרי קידר האחד והיחיד מקום: אסותא רמת החייל בחסות: הראל-חברה לביטוח (פרטי)
שם: דידוש תאריך: 17.04.2011 מנתח: ד"ר אנדרי קידר האחד והיחיד מקום: בלינסון בחסות: כללית
בתגובה ל: היי pomikit מאת: liat9587 שיהיה המון המון בהצלחה לנסיכה שלך!!! ואני בטוחה שיהיה! אני מנותחת ב6 לאפריל בתל השומר אצל פרופ' רובין. ותודה :-) אני בטוחה שתהיה הצלחה
]
בתגובה ל: משורוולות עתידיות.... מאת: liat9587 אנחנו כאן נתמוך בך כמה שניתן בהצלחה
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: משורוולות עתידיות.... מאת: liat9587 זה קשה וזה קשה
קשה לראות בחוסר אונים את הבת שלך עוברת ניתוח וקשה לחשוב על לעבור ניתוח בעצמך. במיוחד כשאת כבר יודעת במה זה כרוך.
מה שכן, המלצה חמה למעקב אחרי הניתוח. אם אתן במכבי - מגיעה לכם תמיכה במלב"י ותשתמשו בה. אם לא - עדיין תוכלו להצטרף לקבוצת תמיכה או ללכת לדיאטנית מהקופה.
בהצלחה לשתיכן.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 שלום לכל חברי הפורום המקסימים! מאז שהתחלתי את התהליך לקראת הניתוח, אני עוקבת באדיקות אחרי הנכתב בפורום, וכמו שאמרו כבר לפני - אתם מקום מעורר השראה ומהווים עזרה גדולה בצעד לקראת הניתוח ובטוח שגם לאחריו. אני אמורה להנתח לקראת סוף אפריל בהדסה הר הצופים, לפני מספר שעות קיבלתי טלפון ובו נאמר לי שמצטערים אך התור שלי מבוטל מפאת בעיות תקציב! אתם בטח מתארים לכם את מצב רוחי הקרבי... מחר אני שם לביצוע צילום ושט וקיבה, ומתכוונת ללכת לברר מה קורה עם הביטול המתסכל הזה. יש למישהו רעיון?
בתגובה ל: עדיין לפני.. מאת: טריני מה שאת מספרת נשמע לי מאוד מוזר... אני מניחה שאת עושה את הניתוח דרך קופת חולים- איך יכול להיות שבאזור המרכז לא מבטלים מפעת חוסר תקציב ובירושלים כן?? משהו מריח שם קצת פישי... ואם כך הסיפור מתחיל בהדסה אני הייתי שוקלת להמשיך אותו במקום אחר. השאלה היא האם הניתוח ממש בוטל או שכוונתם שהתאריך עצמו מבוטל וידחו לתאריך אחר???
בהצלחה מחר!!! מחזיקה לך אצבעות
]
בתגובה ל: עדיין לפני.. מאת: טריני בבתי חולים ציבוריים ביטולים/דחיות עלולים להיות מכל מיני סיבות. תבררי מתי יתנו לך תור נוסף ולפי זה תחליטי.
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: עדיין לפני.. מאת: טריני ולא מוותרים. זכותך המלאה לקבל שירות במקום מגורייך בלי לשלם על זה פרטי.
אז אולי יפנו אותך לשערי צדק - זה גם בסדר.
מה זה בעיות תקציב? את משלמת לקופת חולים ויש לך זכויות.
אגב, מקסימום מקסימום - ניתוח באיזור המרכז זו גם אפשרות.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: קודם כל מבררים עם הקופה מאת: libi79 הייתי היום בהדסה. מכיוון שאני מנסה לשנות את רוע הגזרה, אשאיר את הפרטים מעורפלים (לא רוצה לקלקל...), מבטיחה לעדכן כשאקבל תשובה סופית. המון תודה על תגובותיכם.
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 היי לכולם, אומנם לא כותבת הרבה, אך מתעדכנת לעתים קרובות. מתרגשת מהתהליכים שעוברים על כולם, אלו שימים ספורים אחרי, אלו שחודשים ושנים אחרי.. ואלו שלפני - בשלב הבירורים, הבדיקות, החרדה, הציפייה.. ומאחלת לכולם הצלחה עם כל יום שעובר.
וכדי שלא נצטרף לסטטיסטיקה השלילית.. עלינו לזכור מה הביא אותנו לניתוח - ולשמור על עצמנו.
מצרפת כאן קטע מתוך מאמר אינטרנטי שפורסם על ידי דר' קידר. ** דר' אנדרי קידר, כירורג בכיר במחלקה כירורגית ב', בית חולים בלינסון, פתח תקווה. מומחה בכירורגיה לפרוסקופית מתקדמת וכירורגיה של השמנה חולנית.
ניתוח שרוול קיבה לטיפול בהשמנה חולנית הפך בשנים אחרונות ללהיט בישראל. מספר מנותחי שרוול הולך וגדל, ויש כעת אלפם רבים של אנשים שעברו את הניתוח.
לצערנו, בניתוח זה שיעור הכשלונות הולך ומצטבר בכל שנה שחולפת.
כשמדברים על כישלון של ניתוח לקיצור קיבה, ישנם שני סוגים של כשלונות: מוקדם , או מיידי, ומאוחר. המוקדם, או המיידי, מוגדר כחוסר ירידה במשקל בשנה הראשונה אחרי ניתוח. שיעור כשלונות מסוג זה הוא נמוך מאוד בניתוח שרוול. ההסבר לכך ככל הנראה טמון בעובדה שהניתוח גורם לדיכוי תאבון. אך כעבור חצי שנה, או שנה, השפעה זו של הניתוח פוחתת, והרעב חוזר בהדרגה, בו זמנית עם יכולת האכילה שהולכת ומשתפרת ברוב המנותחים. זה גם מסביר את העצירה בירידת משקל. המנותח אשר לא יצר וסיגל לעצמו הרגלי אכילה נכונים ובפרט שליטה על כמויות המזון בארוחה, תדירות הארוחות, וסוגי המזונות, נמצא בסכנת העליה במשקל, וכשלון הניתוח. הכשלון ניתן להגדיר כעליה חוזרת במשקל כאשר המנותח לא הגיע ל BMI פחות מ35, או כאשר לאחר שירד מתחת למספר זה, החל לעלות שוב והגיע אל מעל הBMI 35.. כישלון ניתוח קיצור קיבה מסוג אחר הוא כאשר המחלות הנלוות, כגון סוכרת, שומנים גבוהים בדם, או יתר לחץ דם חוזרים חלילה לאחר שנעלמו עם הירידה המוצלחת במשקל, והמנותח שוב נזקק לטיפול תרופתי.
על פי דיווחי מחקר עדכניים ממנתחים שצברו ניסיון רב מאוד בניתוחים אלה עולה ששיעור הכשלונות בניתוח שרוול עלול להגיע אל מעל 30% במעקב של 5-6 שנים בלבד.
נותחתי ב 20.9.2010 ולמדתי שהשינוי הפנימי הוא שמאפשר את השינוי החיצוני.
בתגובה ל: דר' קידר כותב על כשלון השרוול אם לא משנים הרגלים מאת: גלילאו לכל אחד מאיתנו, אני מניח, היה החלום שהנה הגיע פתרון הקסם אני ארזה ואשאר רזה. המציאות מלמדת שהניתוח הוא רק כלי וקביים ובשלב מסוים נצטרך לחזור ללמוד ללכת לבד. אין פתרונות קסם, יש רק נק' התחלה טובה יותר. לצערי, מי שלא יפנים שהשינוי מתחיל בראש ובהתנהגות חדשה לא ישמור על הישגיו.
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: דר' קידר כותב על כשלון השרוול אם לא משנים הרגלים מאת: גלילאו חוץ מאולי מעקף תריסריון - שזה ניתוח מאד אהוב על ד"ר קידר ואולי גם לשם הכיוון.
הכישלון המאוחר של הניתוח נובע לצערנו מזה שעשינו ניתוח על הפרעת אכילה לא מטופלת. ברגע שמסתיימת אופוריית הירידה, וברגע שחוזרת קצת היכולת - נפתחים השערים וכל הבא ברוך הבא.
אז זה לא אמור להיות ככה ואנחנו אמורים כן לטפל בכל מה שהביאנו עד הלום. אריאלה אמרה לי פעם שאיזשהו פסיכיאטר אמר שזה לא אתי להעביר אנשים ניתוח לקיצור קיבה ללא טיפול מקדים. גם אני חושבת ככה. אנשים שעוברים ניתוח נופלים אחר כך בשלב השמירה על הפרעות אכילה כמו חזרה של האכילה הכפייתית או חלילה בולמיה. ובואו נודה על האמת שהרבה מאיתנו הגיעו לניתוח לא רק מאהבת אוכל.
מי שהיה שמן בראש לפני הניתוח יהיה שמן בראש גם אחרי - אלא אם כן יטפל בזה.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: דר' קידר כותב על כשלון השרוול אם לא משנים הרגלים מאת: גלילאו איפה ניתן למצוא אותה..?
ובהקשר למה שהוא אמר.. זה הפחד הכי גדול שלי- אני יודעת שאני עושה שינוי, אני יודעת שאני מתנהגת אחרת.. אבל עדיין הפחד לחזור לאותם הרגלים ישנים... ולעלות במשקל- זה אחד הפחדים הגדולים שלי.
אני גם יודעת שאני עושה היום דברים שונים ושינוי עצמי עם זה שאני מטופלת גם ע"י פסיכו', מקווה שלא אהיה בסטטיסטיקה הזו... :)
בתגובה ל: זוהי הכתבה המלאה? מאת: sivsiv היי SIVSIV, הוצאתי קטע מתוך הכתבה על מנת להדגיש את החשיבות של התהליך בהווה בכדי שלא להגיע להשמנה חוזרת ופנייה לניתוחים נוספים. על כך מפרט דר' קידר בהמשך בכתבה - על האפשרות לתיקון על ידי ניתוחים חוזרים כשניתוח מעקף תריסריון - הנו המומלץ על ידו ביותר, כפי שאמרה ליבי.
נותחתי ב 20.9.2010 ולמדתי שהשינוי הפנימי הוא שמאפשר את השינוי החיצוני.
בתגובה ל: יום שלישי - שאלת סקר לאמצע השבוע מאת: MEIR35 לגבי המחיר מדובר בקצת סבל וכאב שהוביל להמון אושר ולדרך חיים חדשה. לגבי הויתורים . ויתרתי על הרבה הרגלים אני לא מתגעגע אליהם . ביצעתי המון שינויים בתזונה שלי אם כי אני עדיין לא 100 אחוז אני מקבל את זה ומאוד מרוצה ממה שכן הצלחתי להסיג ולשמר. היו הרגלים שלא כ"כ הצלחתי לוותר אליהם (אכילת מתוק) ולמרות שאני רוב הזמן ממש בקונטרול על כמויות המתוק + אוכל יותר פירות ופחות שוקולדים. אני ממש לא מרגיש שחסר לי כלום. למרות שאני חייב להודות שאחרי הניתוח בקע שהיה לי לא מזמן הייתי תקוע בבית היו לי יומיים ש 90 אחוז מהתזונה שלי היה מתוק (חוץ מהבסלי פלאפל טוב נו צריך משהוא חוץ ממתוק). אני לא זוכר עוד תקופה של נפילה בסדר גודל כזה מאז הניתוח שהיה לפני 9 חוד. (מחשבה של שמן, נכתב בנימה צינית. הייתי בכאבים ולא היה לי היה הרבה תאבון. אז זה מאוד הגיוני לאכול מתוק במקום אוכל .) בד"כ אם אני מרגיש שאני חורג קצת קורה לפעמים (גאנקי של מתוק ) אז אני גוזר על עצמי עוד חצי שעה בהליכון או עוד יום של ספינינג או אימון פונקציונאלי וככה אני נהנה פעמיים גם מהחריגה וגם מהספורט. אז אני מניח שיש מס דברים שעדיין לא ויתרתי אליהם וגם לא רואה את עצמי מוותר אליהם בזמן הקרוב אבל לך תדע. בקיצור אני חושב ששילמתי מעט מאוד וקיבלתי הרבה מאוד. אני מרגיש צעיר ב 15 שנה וככה גם מתנהג. לקח זמן בהתחלה עד שהתרגלתי למצב החדש יש עדיין דברים שאני מתרגל אליהם אבל בגדול מאוד מרוצה .
מאת: pomikit
מאת: pomikit
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
.jpg)
.JPG)
