h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: יום ב' - ROCKETEER מאת: MEIR35 שלום לכולם. איזה באסה!!! אני מתוכנן לעבור ניתוח שרוול קיבה בשר"פ הדסה בתאריך 11.9.2011, כשב-8.9.2011 אני אמור להיות בטרום ניתוח. נפגשתי עם ד"ר רונית גרינבוים בערך לפני חודשיים אחרי שכבר היו לי את תוצאות כל הבדיקות ואחרי שהייתי בהרצאה במחלקה בהדסה, ווביקשתי לעבור את הניתוח דרך השר"פ (הבנתי מד"ר גרינבוים שהיא וד"ר בגלייבטר עושים את כל הניתוחים הפרטיים ביחד). אחרי כמה ימים ד"ר גרינבוים דיברה איתי ואמרה לי שהיא מצאה לי זמן לניתוח ומסרה לי את התאריכים שכתבתי. לאחר מכן העברתי בקשה לשר"פ במטרה שיאשרו לי את הניתוח ושקופת חולים מכבי (הקופה שלי) ישתתפו בהוצאות. שלשום דיברתי עם השר"פ (הם אמרו לי לדבר איתם שבוע לפני האשפוז), והם אמרו לי שמכבי לא מאשרת השתתפות בגלל שביקשתי להתנתח אצל ד"ר גרינבוים ומכיוון שהיא שייכת למכבי הם לא משתתפים בתשלום, ולכן הסכום שאני צריך לשלם הוא 36,000 ש"ח ולא 8,500 ש"ח כמו שמשלמים עם השתתפות וכמו שתכננתי, וכמובן שאין לי את הכסף הזה. שאלתי את השר"פ אם אפשר להעביר את הבקשה לניתוח מד"ר גרינבוים לד"ר בגלייבטר, והם אמרו לי שבעקרון אפשר ואז מכבי אכן אמורים להשתתף, אבל חייבים לתאם את זה עם ד"ר בגלייבטר, משום שכרגע אני לא מנותח שלו... הבעיה הגדולה היא שגם ד"ר בגלייבטר וגם ד"ר גרינבוים נמצאים בחו"ל! ד"ר בגלייבטר אמור להיות זמין רק ביום שלישי הקרוב, כשביום חמישי כבר אמור להיות לי הטרום-ניתוח. בנתיים אין לי מה לעשות חוץ מלטפס על הקירות מרוב מתח, אני ממש מפחד שהניתוח יבוטל בגלל שאי-אפשר יהיה להעביר אותו מגרינבוים לבגלייבטר או בגלל שלא יהיה זמן למכבי לאשר את ההשתתפות שלהם.
בתגובה ל: באסה!!! מאת: noam1 אני קיבלתי את האישור לניתוח כשבועיים אחרי שהגשתי אותו ללא בעיות מיוחדת כלל אצל דר בגלייבטר, אף אחד מהבית חולים לא ביקש ממני להעביר שום טופס לפני זה. שלחתי כרגע מייל לדר האם צריך או להביא את זה באותו יום?
אתה יכול להגיד לי מה אתה יודע. אני עושה את הניתוח ב21.9
נותחתי ב21.9.11 על ידי ד"ר בגלייבטר וד"ר גרינבאום. ומאז תראו מה קרה
בתגובה ל: יום ב' - ROCKETEER מאת: MEIR35 היי, קודם כל תודה לכל מי שהגיב על ההודעה הקודמת שלי, היה לי חודש די עמוס ולא יצא לי כמעט להיכנס לפה ולכן גם לא להגיב.
אחרי שלושה שבועות בירושלים חזרתי למיני-חופשה בבית. מיני-חופשה גם כיוון שהיא הייתה קצרה, וגם כי חזרה הביתה היא לא באמת חופשה בשבילי, לצערי הרב. היו דברים חיוביים - הייתי בחתונה והצלחתי להינות מהאוכל (לפחות מה שהיה טעים, כי הרוב לא היה), והעזתי לשתות ממש ממש קצת (יין לבן) ולעשן, ולצאת מהבית לזמן ארוך בלי לגווע ברעב או להרגיש רע.
אבל, הצד הרע הוא שמסתבר שבשלושה שבועות האלו, אחרי כל הסבל, המיון ההקאות וכו' לא ירדתי בכלל. אפילו לא קילו אחד. מצד שני, מכנסיים שקטנים בשתי מידות ממה שלבשתי לפני הניתוח עכשיו עולי עלי בלי בעיות, לרוב אני אפילו לא צריכה לפתוח את הכפתור או הרוכסן של הג'ינס כדי שהם יעלו. ההסבר הברור הוא כמובן שעלתה לי מסת השריר, כיוון ששריר שוקל יותר אני לא רואה את זה במשקל אבל אני כן יורדת. העניין הוא שזה לא נראה לי הגיוני כי אני לא באמת הלכתי הרבה בשלושה שבועות האלה, חצי מהזמן הייתי נורא חלשה, וגם אחרי זה הלכתי רק בימים שלא עבדתי כדי לא להעמיס על עצמי יותר מדי.
אז פשוט מאוד מוזר לי כל העסק הזה. איך אפשר לרדת מידה במכנסים (מידה אחת ירדתי כבר לפני שהגעתי לירושלים) בלי לרדת במשקל? (וזה לא שהבגדים משקרים, כי אלה מכנסיים שלא הצלחתי ללבוש לפני שבאתי לירושלים, כלומר שבטוח הייתה הצרת היקפים).
בתגובה ל: שלושה שבועות של עצירה, או לא?!? *מבולבלת* מאת: jersey כל עוד תתמידי באכילה נכונה ובספורט ובדיכוי הרגלים ישנים לא בריאים - הירידה תמשיך. ק"ג שומן וק"ג שריר שוקלים אותו הדבר , רק תופסים נפח שונה. כשאת מגדילה את מסת השריר הגוף נראה חטוב יותר. כיף שירדת במידות, יש תוצאות למאמץ. אל תדאגי המשקל גם ירד בהתאם.
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: שלושה שבועות של עצירה, או לא?!? *מבולבלת* מאת: jersey זה לא נדיר לראות הצרה בהיקפים אבל לא ירידה במשקל. את מתארת תקופה שהגוף היה בטראומה ויכול להיות שמה שאיבדת היה בעיקר נוזלים אז את לא רואה ירידה במשקל.
זה בסדר, תתאוששי ותתחילי לראות ירידה.
בדרך כלל אחרי ירידה בהיקפים גם תבוא ירידה במשקל.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום ב' - ROCKETEER מאת: MEIR35 שלום לכולם הרבה משורוולים נימצאים בדילמה כן- לא -כואב- אצל מי אשמח מאוד לישמוע מניסיונם של מנותחים המלצות וכן מימה להיזהר תודה מיכל
בתגובה ל: ניתוח להסרת עור עודף ועיצוב הגוף מאת: 1q2w3e4r5t אני מעוניין לעשות. מה שעוצר אותי זה העניין הכלכלי, לכן אני מנסה להוציא את זה ממכבי. נפגשתי עם 2 מנתחים ועוד לא החלטתי למי אלך. כאבים עלולים להיות ושמעתי על כאלה שסבלו כאבים נסבלים וכאלה שסבלו כאבים חזקים.
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: ניתוח להסרת עור עודף ועיצוב הגוף מאת: 1q2w3e4r5t מי שעשתה את הניתוח היא חמסה המעוקפת ותוכל למצוא בטור השמאלי מה שכתבה על הניתוח שלה.
גם נובית עשתה ניתוח אצל ד"ר פרידמן.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: ניתוח להסרת עור עודף ועיצוב הגוף מאת: 1q2w3e4r5t אפשר לעשות חיפוש ולראות מה כתבתי בעבר בפירוט על הניתוח הכאבים וכ"ו.
בגדול למרות שהניתוח אצלי עבר כנראה הכי קל שאפשר (לקחתי פעמיים אקמול נגד כאבים וזהו) ועל פי ד"ר פרידמן שאצלה נותחתי החלמתי הייתה הכי מהירה שהיא מכירה (תוך 5 ימים חזרתי לנהוג, לעבוד בבית ובעבודה) עדיין הניתוח הזה יותר מגביל בהרבה מניתוח השרוול- אסור היה להרים דברים כבדים כמעט חודש (בניתוח שרוול תוך 3 ימים הרמתי את בתי הקטנה) .
התוצאות נפלאות- והגוף למרות שכמעט לא ירד במשקל (אולי 2 ק"ג) נראה אחרת לגמרי.
אהיה במפגש אז אראה לך את התוצאות
בתגובה ל: עשיתי ניתוח בבטן ובזרועות מאת: נובית1 אני מתכננת לעשות זרועות בדצמבר אז אני סקרנית לראות איך זה נראה :)))
בתגובה ל: יום ב' - ROCKETEER מאת: MEIR35 אני 6 שבועות לאחר הניתוח. אנשים כאן מדווחים שהם מרגישים שבעים לאחר הארוחות הקטנות שהם אוכלים. אני רוצה להביא ניסוח קצת שונה שיתאר את הרגשתי, לצערי. שובע היא תחושה נעימה, מלווה בסיפוק, השלמה, נינוחות, רצון לשינה טובה. מלאות בבטן היא תחושה לא נעימה, מלווה באי שקט, הזעה, בחילה, רצון למציאת תנוחה מתאימה ואפילו רצון לנוע. ובכן, מאז הניתוח, אני בהחלט לא חש שובע. בכלל לא. אני כן מרגיש מלאות בבטן עליונה אחרי 3 ביסים, לא חשוב של מה. אני מפסיק לאכול ומסתכל בצלחת במעין ערגה מעורבת בגועל. אם יש עוד אנשים שאוכלים איתי, זה בכלל מביך כי הקיבה גם משמיעה קולות ובדציבלים די משמעותיים. ובכן רבותיי, האם אתם באמת חווים שובע? או שמא למדתם לתרגם את המלאות לתחושת שובע? האם האי נעימות חולפת מתי שהוא?
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 התחושות די דומות לכולנו, אבל כיצד אנחנו מפרשים את זה זה שונה. אתה מתאר מצב כאילו אתה זקוק לגירוי מאוד חזק ואז אתה מתאר במילים של השלמה נינוחות... הכל חיובי, ואם פחות מזה הכל שלילי. גוונים של שחור/לבן. קיצוניות. רצוי מאוד שתחקור עם פסיכולוג את נושא האוכל בחיים שלך. אתה רוצה להשתחרר מהשומן?
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: הבדל בין תחושה לבין פירוש מאת: MEIR35 לא ממש מדבר אליי. והייתי עם פסיכולוגים במשך שנתיים. אני לא בטוח שהובנתי נכון. אני לא מתייחס שיפוטית אם כי ציינתי הבדל ערכי בין תחושת שובע למלאות. אני באמת תמהה. האם כשמדברים כאן על "שובע", אכן מתכוונים לכך או שמחליפים בעצם בין מלאות לשובע? ואם כן, האם המהפך הזה מתגבש בסופו של עניין גם לעניין תפישתי - מוחי? דהיינו, האם אני "אלמד" בעתיד לפרש את תחושת המלאות, שכרגע די מתסכלת אותי, להרגשת שובע, איתה אני אשלים ואחפש אפילו?
בתגובה ל: פסיכולוגים... מאת: btommy3 אתה התרגלת לקרוא לתחושה מסויימת כשובע רק אם אתה מרגיש סוג של "פיצוץ" בבטן - גירוי חזק ואתה גם נותן לזה פרשנות של חמימות שלמות וכו' שמוכרת לי מאוד אבל יחד עם זאת אני לא יכול לשכוח גם כבדות, קושי לנשום, נפיחות ואי נוחות, עייפות ורצון לישון ( לא כמו תינוק שבע אלא כמו שמן עייף). בקיצור פרשנות שונה. מלאות ושובע נמצאים על אותה סקאלה ואפשר להחליף אחת בשנייה - זה עניין של פרשנות. תנסה למצוא בכל זאת מה הן הנקודות החיוביות בתחושת המלאות
h-Don't let go, Never give up, It's such a wonderful life
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 אני הרגשתי בדיוק כמוך (יפה בטאת את ההרגשה)- ואמרתי לעצמי שבסוף הארוחה אני מרגישה מלאות ולא שובע- כלומר אי יכולת לאכול יותר (פיזית) בלי הרגשת הסיפוק של השובע .
ההרגשה נמשכה מספר שבועות (לא זוכרת בדיוק כמה)- אבל לאט לאט הפער בין הרגשת המלאות להרגשת השובע קטן עד שפתאום הבנתי שאני מרגישה גם שובע ולא רק מלאות.היום שנה וחצי אחרי שכחתי כבר שהרגשתי כך
אז תתאזר בסבלנות וזה יגיע.
בניגוד למאיר אני לא חושבת שזה משהו נפשי אלא משהו פזיולוגי- שני מנגנונים שוניםבגוף שעדיין לא מסונכרנים- אחד מנגנון שמגיב ללחץ בקיבה והוא נותן לך את הרגשת המלאות המידית (יבוא לביטוי אצל איש רגיל לדוגמא אם ימלא את הבטן המים) , ואחד מנגנון כימי במוח שחש את כמות חומריי התזונה בדם והוא עדיין מרגיש "רעב". אל תדאג המנגנון הזה גם יתרגל לכמויות המזון (שיגדלו) ואתה תרגיש שלם בשתי התחושות
לדעתי זה יקרה עוד מעט (תוך מספר שבועות קטן)
בתגובה ל: הרגשתי בדיוק כך מאת: נובית1 ללא תוכן
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 אני מבינה אותך לגבי ההרגשה, גם אני לקחתי 2 ביסים מהיוגורט, כאב לי ורק חשבתי "מתי יהיה הביס הבא" אצלי באופן אישי זה התחלף בהרגשה של פחד "לא לאכול כדי לא להרוס ולהגדיל את הקיבה שוב" אני יכולה לומר לך שאני כן בטיפול, והתמסרתי אליו ולכן אני לא יכולה לומר שלא מבינים אותי, כי מה שאני מוציאה זה מה שמתייחסים אליו (אני מכירה את הקטע השונה של לשמור בבטן (תרתי) ואז להרגיש שאין תוצאות... אבל זה כי אני לא ממש חשפתי). אז אני יכולה לספר לך שההרגשה הזו של "כואב לי ואפסיק לאכול" לי אישית עזרה. לי אישית זה עזר להבין שהצורך שלי לדחוף עוד אוכל עד שאני מגיעה לעילפון חושים... עד שסופסוף הראש שלי יכול להירגע ולהירדם... זה פסיכולוגי לחלוטין. בינינו - פיזיולוגית, הבטן שלך והגוף שלי לא צריכים את כל המזון שטרפנו לפני... הנה.. עובדה, אנחנו חיים ומסתובבים ונוסעים לחו"ל ועושים סקס ופעילים כל היום, עם שמינית המזון שצרכנו בעבר. אף אחד מאיתנו לא מת מהקצת אוכל ובטח לא התעלף (מפתיע לעיתים - אבל עובדה). ההרגשה הזו שאתה מתאר של "נעים לי בבטן" תחזור. אבל היא תקרה לך אחרי 7 ביסים.. אז רק תצטרך להתמודד עם העיניים הגדולות שרוצות עוד ממה שיש על השולחן - זה לא קל. זה אפילו נורא קשה. אבל הטעות הגדולה היא לבלבל את הנעימות שקוראת לך בראש כשהבטן מלאה עם שובע. חברותיי הרזות שבעות גם אחרי 10 ביסים וישנות מה זה טוב בלילה. אצלהן אוכל לא מקושר לשקט נפשי בשום צורה או דרך. אצלנו כן. כשנשאר משהו בצלחת אנחנו מרגישים חוסר שקט נפשי ... זה לא הגיוני... לא חייבים לגמור הכל בצלחת. לא חייבם לאכול עד אובדן חושים. ומה שאתה מתאר "אכלתי עד שנהיה לי שקט בנשמה" זה אכילה ריגשית. הרצון לישון אחרי ארוחה הוא ביולוגי, כי הגוף פשוט לא מסוגל להתמודד עם כל האוכל וגם לנוע ולחשוב. הוא דורש ממך לישון כדי שיוכל לעכל - זה לא מצב נורמלי. הכאב יעבור הבחילות יעברו. תחושת האי נעימות שמלווה באוכל תעבור אם תלמד לאכול בכמויות המתאימות, כי אחרת בכל פעם שתאכל בהגזמה (לשרוול) זה יכאב וירגיש כאילו אין מקום ותרגיש תורך לקום, לנוע, להרים ידיים... או להקיא. העבודה הקשה היחידה שעמדה בפניי מאז הניתוח היה ההבנה של כמה לאכול. כמה לשים בצלחת, לא להגזים לשום צד, לא למנוע ולא להגזים (כי עברתי את שני צידי הקשת הריגשית הזו) זו עדיין עבודה, עדיין אני שמה כף אחת פירה בצלחת ושולחת יד לשים עוד אחת - ועוצרת. אבל אתה יודע מה הסוד הכי גדול - ההרגשה שניצחתי! בכל פעם שאני עוצרת, בכל פעם שאני מסתכלת על הצלחת ולא חייבת לסיים את כולה, בכל פעם שאני עוצרת שניה לפני שכואב לי ויש לי את ההרגשה הזו של "חייבת לפתוח כפתור במכנסיים" (שעכשיו יש בהם כפתורים ולא הכל גומי)- אני גאה בעצמי ! אני יודעת שאני בדרך הנכונה לנצח את מה שהביא אותי למשקל של 117.5 ק"ג ומה שהביא אותי לסמם את עצמי באוכל, בלא להתמודד עם החיים באמת, בלהסתתר תחת תירוצים של שמנה כדי לא לקפוץ ולחיות, כדי לתפוס מקום פיזי בעולם כדי שיראו אותי - ניצחתי ! אני לא צריכה אוכל כדי להרגיש טוב ורגוע עם עצמי, אני מוצאת דברים אחרים למלא את מד האושר שלי ואני רק בחצי הדרך. אני מחייכת יותר, נעימה יותר, שקטה יותר ולא עסוקה במה תהיה הארוחה הבאה שלי. אני עדיין רעבה כל הזמן לעיתים (למשל אתמול), אני עדיין לא תמיד אוכלת רק מה שצריך, ועדיין לא התחלתי ספורט. הדרך עוד ארוכה ... אבל הי ! אני כבר באמצע, כבר עשיתי את הצעד הכי חשוב - וגם אתה !
תאריך הלידה מחדש (הניתוח) - 07.03.11 ה"מיילדת" - דר' אסנת רזיאל (המדהימה!) המקום: אסותא רמת החייל עשיתי דרך מכבי + הפעלה של ביטוח פרטי על ההשתתפות העצמית. - אם אתם רוצים לשאול משהו על התהליך עד כה והשלבים עד זה שאני נמצאת בו ברגע העיון - אשמח !!
בתגובה ל: מבינה אותך... אבל חושבת שיש דברים בגו מאת: seagull הי חמודה.קראתי בשקיקה כל מילה שלך.את נהדרת.יופי של תיאור אינטלגנטי ומפורט של המצב..אני בעמדת המוצא שהיתה לך. 117.8 ק"ג. הכי גבוה שהיתי אי פעם.מסתתרת בין הררי השומן,מתקשה לשבת ונשענת לאחור שהבטן לא תפריע,הכסאות בתאטרון לוחצים ו..המצב נורא. עושה את הבדיקות ומחכה לתור שלי אצל ד"ר פייגין בנובמבר. לצערי,אין לי כסף לשלם פרטי ולא היה לי ביטוח.אז ככל שהזמן עובר אני משמינה יותר.עצוב ומלחיץ כאחד..לא מצליחה לעצור! מה עושים..?? תודה, יעל
בתגובה ל: כתבת ככ יפה ומעודד... מאת: מבוך 22 הי יעל. תודה על המחמאה ואני אנסה.. לא יכולה כל כך... כי אני כל כך מבינה אותך...אני זוכרת את עצמי לפני הניתוח מחליטה כל בוקר - היום אתחיל לשמור ואז מחליטה בעצם היום להיפרד מ...פיצה... נובמבר זה עוד לא כל כך הרבה זמן ... תחזיקי מעמד ... להגיד לך לשמור - אני אפילו לא אעיז, כי אני יודעת שזה לא פייר ולא אמיתי ועצה מעצבנת .... אני יודעת שהדיאטה של לפני הניתוח לי היתה נורא קלה , והתעצבתי שלא התחלתי אותה קודם, אבל לא בוכים על פיצה שנאכלה (וד"א אני אוכלת גם עכשיו פיצה, אבל רק רבע משולש - וזה מה זה כייף !!!! הרגשה נהדרת של לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - אני מקווה שזה מעודד) חשוב לזכור שאת לא צריכה להיפרד מאוכל, למרות שאני יודעת שככה זה נתפס. אני אוכלת את הכל...כרגיל - אבל בשינוי מהותי - פחות !!!! - יש ימים של רעב כל הזמן וצורך, ויש ימים שאני שוכחת לאכול (כן, כן) יש ימים שבא לי פחמימות בטירוף, ויש ימים שבא לי מתוק.. והכל הולך, רק במידה !! וזה עובד. אל תהיי עצובה, אל תתכנני מה יהיה , אל תאכלי היום כי מחר לא. פשוט תנשמי עמוק. זה אוטוטו יגיע ... תנסי קצת לעשות שינויים למען עצמך (לי הליכה לפסיכולוגית עזרה בשלב הזה , תנסי להיעזר בדיאטנית של קופ"ח, אני מצאתי אותן מאד תומכות בתהליך) ואת יודעת מה היה אצלי נקודת ה"אה-הא" כשישבתי מול ד"ר רזיאל והיא אמרה לי "תשמעי, אני צריכה שתעשי את דיאטת הפחמימות באדיקות, כי אחרת אני יכולה לפגוע לך בכבד, הוא מאד מוגדל אצלך" אני הייתי בשוק ! אני !!?? שלא שתיתי בימי חיי, לא מעשנת, כמעט ולא לוקחת תרופות - הכבד שלי ??? למה??? ואז היא הסבירה לי מה עושות הפחמימות המזיקות (מטוגן, בורקסים, קורסונים) לכבד.... ופתאם .. מלהיות "רק" שמנה ולא אסטתית ולא גמישה ולא נעה.. הבנתי שאני הורסת לא רק את הקיבה שלי, אלא גם את האיברים האחרים! וזה היה לי שוק היסטרי (אני יודעת שהוא לא היה צריך להיות ואני יודעת שכולנו יודעים שאוביסיטי זו מחלה שמשפיעה על הלב והכליות והכל .... אבל זה מה שעשה לי את זה ... נו! אל תהרגו אותי בתגובות :-) ) התמונה של הכבד המוגדל שלי המלא (בעיניי) בבורקסים וקורסונים .. פשוט הביא לי כזו הקלה ... קל היה לי לוותר על הכל.. יותר מכל הכיסאות הלוחצים בסרט עם הבת שלי והחוסר רצון לשחק איתה בפארק, כי לכל אלה היו לי תירוצים! לא יודעת מה יהיה הטריגר שלך...ואולי לא יהיה.. אולי רק הניתוח יהיה המציל שלך... גם זה בסדר
אל תייסרי את עצמך, את בדרך הנכונה. בחרת כבר את מי שיציל אותך. בחרת את החיילים שיעזרו לך לנצח את המלחמה, ואת בכיוון להצליח. תעשי צעדים קטנים כמה שאפשר כיום. ותרי על משהו אחד בכל יום, תעשי צעד אחד יותר .. גלי משהו אחד שמניע אותך לכיוון האוכל והשאר יגיע עם הזמן...ואני כאן אם את צריכה. בואי למפגש! אנחנו נהיה שם בשבילך ! :-)
תאריך הלידה מחדש (הניתוח) - 07.03.11 ה"מיילדת" - דר' אסנת רזיאל (המדהימה!) המקום: אסותא רמת החייל עשיתי דרך מכבי + הפעלה של ביטוח פרטי על ההשתתפות העצמית. - אם אתם רוצים לשאול משהו על התהליך עד כה והשלבים עד זה שאני נמצאת בו ברגע העיון - אשמח !!
בתגובה ל: איתך בכל הדרך מאת: seagull הי מותק, את באמת מקסימה אמיתית.גם אני עכשיו עשיתי אולטרסאונד בטן ונדהמתי-נבהלתי לראות שהכבד שומני ברמה בינונית.אוף,הדרדר המצב. היכן אני יכולה לראות את הדיאטה דלת הפחמימות הזו? אני לא אוכלת כי חושבת שמחר לא, אני אוכלת המון כי נתתי ל"מחלה" שלי להתפרץ לגמרי,ברגע שהבנתי שאין לי שליטה על האוכל וזהו. וכלום לא עזר.משם כל ענין האכילה הדרדר קשות.לא פשוט.בכלל. אנסה להגיע אולי,בודקת אם יכולה.נשמע מדהים.. תודה נשמה.באמת.חיבוק חםםם אני
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 אני כמעט חודשיים מהניתוח. כשאני אוכלת משהו כבד או מהר מידי או לא לועסת מספיק מרישה מלאות כמו שתיארת ואפילו רוצה להקיא אך לא מצליחה כשאני אוכלת לאט לועסת טוב ההרגשה ובע נעים.
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 מכיוון שאנחנו רגילים למלא צלחת להסתער עליה ולמלא את החלל העצום של הקיבה שהייתה לנו קצת קשה לנו להבדיל בין הרגשת שובע להרגשה של מלאות... אני לפעמים אוכלת ומרגישה שבעה - אבל בצלחת נשאר עוד אוכל (למרות שאני לוקחת מעט אוכל) וזה נראה לי לפעמים שלא שבעתי כאילו הראש אומר יש עוד בצלחת ואת עדיין לא מפוצצת מאוכל אבל הקיבה יודעת שזהו אין יותר מקום.
חוץ מזה כמי שהייתה רגילה לאכול כמויות אדירות של אוכל... אחרי הניתוח גיליתי את תחושת השובע מחדש. אני חושבת שעד אז לא ידעתי מהו שובע אלה ידעתי רק איך מפוצצים את הקיבה באוכל. בקיצור מה שאני אומרת זה שצריך ללמוד מחדש מהו שובע כי אחרי הניתוח הוא מקבל הגדרה אחרת.
25.7.11 בית חולים אסותא מנתח - דר' איברהים מטר תזונאי- דר' דין קרן
מי אמר שאי אפשר להיוולד מחדש?
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 אני מחר חודש אחרי הניתוח ובאמת עד עכשיו נעצרתי שהרגשתי את ההרגשה שאתה מתאר היום אכלתי ביצה, והתלבטתי אם להוסיף פתית אחריה, אבל הבנתי פתאום שבעצם אני כבר שבעה וטוב לי ואני לא צריכה להגיע לתחושה הלוחצת בשביל להרגיש שבעה.. תנסה לעצור ולבדוק בגוף שלך אם אתה כבר מרגיש לא רעב כך לפחות היה לי עכשיו ואני מרגישה טוב ועבר לי הרעב.
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 סתם חשבתי אולי תעזור לך אחוות עושי קולות מהבטן...
בתגובה ל: מלאות לעומת שובע. מאת: btommy3 ובהתחלה קשה מאד להרגיש את השובע שאתה מעוניין בו. 3 ביסים לא יגרמו הרגשה של שובע והרבה מזה תלוי גם בדרך האכילה שלנו.
הראש רוצה יותר, הגוף פיזית זוכר יותר והקיבה כרגע לא מסוגלת.
כדי למנוע את הקולות חשוב לא לאכול ולשתות יחד ולאכול לאט ומעט.
לגבי שובע - זה תלוי. אם אהיה רעבה ואוכל מהר, לא ארגיש שובע. אם אוכל מתוך עצבים, גם לא ארגיש שובע.
אי הנעימות חולפת עם הרבה אימון.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום ב' - ROCKETEER מאת: MEIR35 מי שממש רוצה להיכנס ולראות מה קורה בניתוח שרוול מוזמן התחבר ללינק
הסרט צולם בבית חולים אסותא, צוות של הערוץ הראשון יחד עם הדר אניה פייגין.
בתגובה ל: בחדר הניתוחים של אסותא עם דר' אניה פייג מאת: yossi888
הלינק להפעלה ביוטיוב
בתגובה ל: בחדר הניתוחים של אסותא עם דר' אניה פייג מאת: yossi888
לינק לכתבה בטיוב
בתגובה ל: כתבתו של מקי הדר מקצרים ומרזים מאת: yossi888 חבל שלא הזכירו בכתבה את חשיבות הטיפול הנפשי
שאפשר לומר שהוא "בנפשו" של התהליך -:)
ב 14 ליולי 2010 נולדתי מחדש
בתגובה ל: בחדר הניתוחים של אסותא עם דר' אניה פייג מאת: yossi888 ראיתי את סרטון כזה לפני הניתוח .. והיה הזוי ראיתי עכשיו את הסרטון ושוב זה הזוי... קשה להאמין איזה טכנולוגיה מתקדמת יש בבתי החולים ואיזה ניסים מחולל הניתוח הזה (וכמובן אנחנו) בקיצור כיף להיות אחרי!
25.7.11 בית חולים אסותא מנתח - דר' איברהים מטר תזונאי- דר' דין קרן
מי אמר שאי אפשר להיוולד מחדש?
בתגובה ל: פשוט מדהים מאת: ילדה סוכר 27 בעיקר בקטע של הניתוח. היום הסתכלתי מה עשו לי וכולי התפעלות. בעיקר כי תהליך כל כך משמעותי כמו כריתת חלק מן הקיבה כמעט ולא מורגש 3 שבועות אחרי הניתוח ( השלב שבו אני נמצאת בו). מדהים אותי בכל פעם מחדש. נכון להיום אני בהחלט מבינה שקיבלתי מתנה עצומה שטיפשי יהיה לא לשמור עליה. נקווה שההרגשה תמשיך לפחות עד סוף חיי.
[img] נותחתי אצל דוקטור קוריאנסקי באיכילוב ב9/8/2011
בתגובה ל: בחדר הניתוחים של אסותא עם דר' אניה פייג מאת: yossi888 אהבתי את ההתייחסות לניתוח השרוול כניתוח סקסי :-) בעבר היו "טענות" שניתוח השרוול פופולרי באופן חסר פרופורציות. אמרתי אז לד"ר רזיאל "מה הם מתפלאים? למשורוולים יש בית מדהים וחם. הם רוצים להישאר כאן ולהצטרף למשפחה" :-)
(זה כמובן לא לגרוע חצי גרם מהקומונה השכנה שמנוהלת על ידי חמסה המעוקפת המדהימה :-)
בקיצור... סרט מדהים. חבל שלא נתנו עוד קצת על מהות התמיכה הנפשית בתהליך.
בהצלחה לכל המנותחים.
ומה לעשות? עם הדעות הנחמדות של כל הדיאטניות.. יש מקרים שמצריכים ירידה של עשרות קילוגרמים ובלתי אפשריים בלי ניתוח. אשרינו שזכינו.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום ב' - ROCKETEER מאת: MEIR35 היי עוד קצת פחות מחודש הניתוח והחלטתי להתחיל כבר מהיום בדיאטת החלבונים אך בהדרגה..
קודם כל אני צמחונית, זה חשוב כי זה מאוד מגביל את התפריט שלי.
השאלה שלי היא - האם ניתן לשלב בדיאטה פירות וכמה ליום אם כן
כי זה לא כתוב בתפריט שקיבלתי ממלבי.
תודה
בתגובה ל: דיאטה שלפני הניתוח מאת: noa1289 פירות מכילים אחוז גבוה של סוכרים ולכן הם לא נכללים בחלבונים
מה גם שדיאטת חלבונים לא במיוחד בריאה ולא מומלץ לעשות אותה יותר משבועיים, אלא אם כן יש לך עודף משקל קיצוני והכבד מאוד מאוד שומני. דיאטת חלבונים ארוכת טווח עלולה לפגוע בכליות.
מכיוון שאת צמחונית את יכולה לאכול דברי חלב וכן קטניות.
להימנע מסוכרים ופחמימות
בתגובה ל: דיאטה שלפני הניתוח מאת: noa1289 ככה יהיה לך עזר גם בדיאטה זו.
לי אישרו לאכול פרי אחד קטן ליום. אבל כל דיאטנית/מנתח שונה אחד מהשני...
ומכאן ההמלצה.
ד"א למרות שאני לא צמחונית אני חייתי בתקופה הזו על פשטידות ללא קמח ככה שאין בעיה מבחינת התפריט :)
בהצלחה!!
בתגובה ל: דיאטה שלפני הניתוח מאת: noa1289 הבעיה שלך כצמחונית היא שאת צריכה לקבל את כל אבות המזון אבל קשה מבחינת הסוגים. דיאטנית תתן לך דיאטה מותאמת בשבילך כדי להצליח להקטין את הכבד אבל להישאר בריאה בתהליך.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: יום ב' - ROCKETEER מאת: MEIR35 התנתחתי אצל ד"ר גרון באסותא בחיפה לפני בדיוק שבועיים (למעשה ב22:00 זה יהיה שבועיים) יצאתי ביום רביעי אחה"צ מהאשפוז, נחתי חמשוש וביום ראשון חזרתי לעבוד. אני מספרת את זה רק כדי להמחיש כמה קל עבר עליי ההליך הכירורגי. הצלקות גם נראות מעולה. אבל... קשה לי!
לפי כל הטבלאות מותר עכשיו כבר לאכול טחונים, אפילו מרוסקים, אפילו מקושקשת, גבינה רכה. ולי פשוט לא הולך. או שלכולם זה ככה? חצי ביצה מקושקשת מתחילה כבר לגרום לי לכאב. חצי גביע יוגורט יורד בשעה, והכי גרוע - אני כ"כ צמאה כל הזמן ולא יכולה לשתות! וזה עוד לפני שדיברנו על מצב הרוח - העצב, העצבנות... עוד ניג'וס רציני - הקולות שהבטן שלי משמיעה כשאני אוכלת! זה בלתי נסבל ומביך. זה ישאר ככה תמיד?
אני ממש לא מצטערת על הבחירה שעשיתי. לא היתה לי דרך אחרת לא להיות שמנה ואני לא רוצה ולא מוכנה לחיות חיים של שמנה. אבל אני מתה מפחד איך יראו החיים מעכשיו כי אני קצת מרגישה נכה
וחוץ מהמילים המעודדות (כי בסופו של יום הרי רוב רובם של האנשים מרוצים ואני אדם מרוצה מטיבעי, כמה שקשה להאמין) - בבקשה בבקשה לא לשכוח לענות על קולות הבטן!!!
בתגובה ל: שבועיים אחרי - וקשה לי מאת: קאפקייק גם לי היה מאד קשה לא הצלחתי לחזור למוצקים חזרתי רק אחרי שלושה וחצי שבועות כל דבר הכביד עלי חשבתי שלעולם אני לא יצליח לאכול אוכל מוצק... וגם לי היה קולות מהבטן זה בהחלט מביך אבל זה גם מצחיק.. הייתי אומרת לבעלי הקיבה החדשה שלי מדברת איתי אל תפריע לנו! לי הקולות מהבטן עברו.. ואני גם אוכלת מוצקים למרות שהמעבר היה קשה מאד. מאמינה שבקרוב גם לך יחלפו הרעשים מהקיבה ובקשר למוצקים הרופא שלי הסביר שאצל כל אחד זה משהו אחר יש כאלה שיותר קל להם ויש כאלה שיותר קשה. אבל בסוף את תצליחי לאכול רגיל.
25.7.11 בית חולים אסותא מנתח - דר' איברהים מטר תזונאי- דר' דין קרן
מי אמר שאי אפשר להיוולד מחדש?
בתגובה ל: שבועיים אחרי - וקשה לי מאת: קאפקייק קודם כל שאלה, את לוקחת לוסק או אומפרדקס ?
גם אם את לא מרגישה צרבות אני גיליתי שהכדור הזה מקל עלי לאכול ולקחתי אותו לא מעט חודשים והוא גם עוזר עם הרעשים. חוץ מזה אם קשה לך אז אל תאכלי חצי יוגורט, תאכלי שתי כפיות. תערבבי את הביצה עם גבינה לבנה, לאט לאט.
בקשר למצב רוח, אין מה לעשות, זו הערגה של הנפש למה שהאוכל נתן לך. כשתחזרי לעבוד (אם עוד לא חזרת) זה יעזור ובנתיים תנסי למצוא לך עיסוקים אחרים כדי לא להיות כל היום עם הראש באוכל.
תנשמי עמוק ותתני לעצמך את הזמן שהגוף שלך צריך. לא סתם אומרים שצריך שבועיים התאוששות אחרי הניתוח.
בתגובה ל: זה ממש לא נשאר ככה מאת: צפונית1 אני רואה שהלהבות לא הכו בך.
אני לא לוקחת לוסק או אומפרדקס באמת כי אין לי צרבת. נתנו לי בבית חולים מרשם וקניתי, אבל אז החלטתי שאין מה לקחת אם אין צרבות... לוקחים קבוע מידי בוקר או לפני "ארוחות" (עלאק)? אולי שווה ניסיון.
אני כבר עובדת, התחלתי לעבוד 5 ימים אחרי הניתוח כי לא הרגשתי שום חולשה. לא כל היום חושבת על אוכל אבל נורא צמאה.
בתגובה ל: שלום לך! חשבתי עליך היום מאת: קאפקייק אחרי 5 ימים ? וואו, את אכן יותר מכורה לעבודה ממני. אני הייתי לוקחת את הלוסק בבוקר ובחודש הראשון גם אחד בערב. ובקשר לצמא, פשוט להתחבר לבקבוק מים ולשתות כל כמה דקות.
את באה למפגש? יהיה נחמד להכיר גם פנים אל פנים.
בתגובה ל: שבועיים אחרי - וקשה לי מאת: קאפקייק לגבי שתיה, אפשר קרטיבים או מיצים מוקפאים. תרווי את עצמך כל הזמן וככה לא תרגישי צמאה בלי יכולת לשתות - מכיוון שהיכולת במיוחד בשלב שלך היא לא גדולה.
איך עברת בשלבים? איזה יוגורט את אוכלת? את מצליחה לאכול גבינה? לשתות ריוויון? יש יוגורטים קלים יותר כמו יופלה עם הפרח הכחול שהוא גם מתקתק אבל גם קליל יחסית.
אחר כך עוברים לירקות מאודים מרוסקים, פתית עם ממרחים ורק בסוף בסוף ביצה או קציצה עם הרבה רוטב - כי אלה הדברים הכי קשים.
אני משורוולת מרוצה.. שאל אותי כיצד! מנותחת מ 4.6.2007
בתגובה ל: הכינוי שלך עושה לי מחשבות טעימות :-) מאת: libi79 יוגורט - בעיקר דנובה, שהוא הכי נוזלי ו"נעים" לי. גבינה - ניסיתי קוטג' - טעות. לא אוהבת גבינות לבנות. דווקא שלשום הצלחתי לאכול כמעט מקושקשת שלמה ואתמול ביצה רכה "ירדה" טוב.
הבעיה העיקרית שלי היא מים... אני מרחיקה את זה מאוכל, מינימום שעה. ומצליחה לשתות שתי לגימות. לא בא לי שתיה ממותקת. ריויון יעשה את העבודה או שהוא "כבד" מידי? קפה ותה עוברים טוב, אבל לפי מה שהבנתי, בלי קשר לניתוח, הם לא נחשבים נוזל במניין הכוסות שצריך, ויש שאומרים אפילו שעל כל כוס קפה צריך לשתות שתי כוסות מים. פוחדת נורא להתייבש...
בתגובה ל: שבועיים אחרי - וקשה לי מאת: קאפקייק לי לא היו צרבות ולא לקחתי את הכדור, אז אני לא יודעת לגבי העצות הללו. אבל זה עובר... אני יכולה לומר לך שלי היה מקרה הפוך, כשנגמר הכאב הזה ופתאם קלטתי שאכלתי לחמית שלמה ועוד עם קוטג' (שבהתחלה כאב בירידה) - נלחצתי!! שלא אהרוס, שלא ארחיב, שלא אשמין.
תשתי. תשתי כל פעם לגימה. תחזיקי בקבוק מים קרים לידך (יותר קל לשתות מבקבוק וקר) ותשתי. אני בחודש הראשון הייתי פותחת יוגורט בבוקר ומסיימת אותו בערב. מחזיקה אותו במקרר וכל פעם לוקחת 4 ביסים ומחזירה. יושבת ליד השולחן "אוכלת" 4 ביסים יוגורט ומחזירה למקרר. זה היה מצחיק, בעיקר כי גם אני חזרתי אחרי יומיים לעבודה (שאני לא בטוחה שזה חכם...אבל יאללה, כבר חזרנו) זה עובר יקירה. נשימה ארוכה. וזה עובר
תאריך הלידה מחדש (הניתוח) - 07.03.11 ה"מיילדת" - דר' אסנת רזיאל (המדהימה!) המקום: אסותא רמת החייל עשיתי דרך מכבי + הפעלה של ביטוח פרטי על ההשתתפות העצמית. - אם אתם רוצים לשאול משהו על התהליך עד כה והשלבים עד זה שאני נמצאת בו ברגע העיון - אשמח !!
מאת: קאפקייק
מאת: קאפקייק
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
.jpg)
.JPG)
