כל השרשור הזה הוא כמובן לכל מי שעדיין לא צפה בסדרה "המלך סאן" שתתחיל ב-13.2.09 ב"ויוה פלטינה"!














לחיות כמו מלך... אילו האנשים שמביעים את השאיפה/חלום הזה היו יודעים עד כמה זה קשה. אי אפשר לקנא במה שעובר על המלך סאן מרגע ההכתרה (ועוד הרבה לפני כן). באחת ההזדמנויות הסריס הראשי מפציר בו לנוח ולאכול, ומתברר שבחודש מאז הכתרתו הוא בקושי הספיק לישון יותר משעתיים רצוף... איך אפשר לתפקד כך, כשהמלך הטרי מתעקש להוביל רפורמות מול ההתנגדויות הרבות, לעמוד בחזית, להגן על חייו, ולעבוד כמעט כל שעות היממה? אין פלא שבשיחה נוספת עם הסריס הוא הביע רצון לחיות חיים פשוטים עם האישה שהוא אוהב.




כי כשאתה מלך, אתה לא יכול לבחור אפילו את האישה שלצדך. גם אם כבר בחרו לך את המלכה הייצוגית שלצדך (ולסאן יש אישה מקסימה ומבינה), מתברר שאת הפילגש תבחר לך אמא, המלכה האם, שממש כמו ב"היהלום שבכתר" מתגלה כאמא פולניה שדואגת יותר למה יאמרו מאשר לאושרו של בנה (עם כל אהבתה אליו). אם לשנייה זה היה נראה שזה אפשרי שסונג יון תהיה הפילגש המלכותית, תהיה לצד המלך ותדאג לו באמת – עד מהרה באה התערבותה של המלכה האם, שהשפילה את סונג יון וניפצה את כל התקוות...





האמת שהייתי ממש במבוכה בשיחה של המלך והמלכה לגבי הפילגש העתידית. זה משהו שאני לא יכולה לתפוס במושגים של היום – איך רעיה אוהבת ממש נאלצת לבחור את האישה שאיתה תחלוק את הגבר שלה? בלתי נתפס.



הקשר בין דה סו וסונג יון מדהים. לראות אותם בוכים ביחד – היא אחרי שנאלצה לוותר על האפשרות להיות לצדו של סאן, ודה סו שמנסה לעודד אותה לא לוותר ולא להיכנע – למרות שהוא אוהב אותה ורוצה אותה לצדו...





הונג מעולם לא הכחיש שהוא אוהב את תחושת הכוח, אבל בפרק 51 מתחילים לראות שהנבואה של ג'ונג לגבי הכוח המשחית מתחילה אולי להתממש. תמיד חיבבתי את הונג והחיוך הציני שלו – אבל בפרק הנ"ל פשוט נגעלתי מהפרצוף המרוצה שלו כשאחותו נבחרה להיות הפילגש המלכותית. למען האמת, נגעלתי גם ממנה (למרות שעדיין לא הספקתי להתרשם בוודאות מהאופי שלה, גם לא מהפרומונובלה, אבל מה הסיכוי שהיא תהיה אנושית ומבינה כמו המלכה?).






אני חושבת על סאן שאמור פשוט לשכב עם האישה שאמא'לה בחרה בשבילו, מישהי שהוא לא מכיר ולא אוהב, רק למטרה המקודשת של הבאת היורש המיוחל. את רעייתו הוא מעריך, מכבד ומחבב – אבל מה עם האישה החדשה שהוא חייב לסור למעונה בפקודת האם? בשביל זה שווה להיות מלך? וזה שוב מחזיר אותי לכך שעדיף כבר להיות אדם פשוט, כמו השומרים הנאמנים של המלך שיכולים לבלות עם מי שהם רק רוצים...




סצנת הסיום של פרק 51 הייתה חזקה, אבל הרגשתי צורך קצת לנוח... לפני שהפרק הסתיים בכיתי יחד עם סונג יון כשציירה את הדיוקן של המלך (למה בציור הוא נראה לי מבוגר מבמציאות), כשבמקביל רואים את סאן צועד לעבר מעון הפילגש, בערך כמו תלמיד שהולך לבחינה אבל בעצם נורא רוצה לברוח לים או משהו. ואיזו הפתעה לראות אותו פתאום בחדר של סונג יון. איך הוא הגיע לשם. ואולי זה רק חלום?

בתגובה ל: הוד מעלתו (יי סאן) מאת: iDana
וכמובן בלי לחשוף ספויילרים אני רק אכתוב שזאת הייתה סדרה מקסימה ומרתקת...הכי אהבתי את דמותו של יי סאן. כמובן שגם סונג-יהון ודה-סו היו מקסימים אבל יי סאן כבש אותי לגמרי

נהניתי לקרוא את ההודעה שלך על הפרקים בהן צפית...

גם לי קשה להבין איך המלכה המקסימה מוכנה לקבל בהבנה את הבאת הפילגש לארמון...אני מתארת לעצמי שאם היא הייתה מצליחה להביא למלך יורש היא הייתה מראה התנגדות לכך אבל בגלל רגשות האשמה שלה לאי יכולתה להמשיך את השושלת היא מרגישה צורך להביא למלך יורש בכל דרך אפשרית ובהקדם.
אצילות הנפש שלה הובהקה כשהיא רצתה להביא את סונג יהון לארמון בתור פילגש מכיוון שהיא יודעת שהמלך מאוהב בסונג יהון. במקום לקנא בה היא מחליטה לגרום אושר לבעלה. אני מאוד אוהבת את המלכה.

הונג מההתחלה היה בן אדם מאוד שאפתני וכעת כשיש לו כוח ועוצמה הוא לא מסתפק בחלקו ומעוניין להגדיל את כוחו. כעת, כשהפילגש של המלך היא אחותו הוא הופך באופן אוטומטי לחלק ממשפחת המלוכה, מה שמגדיל בצורה משמעותית את כוחו. כפי שציינת דנה, אותו מבט ערמומי שקודם לכן שיעשע והחמיא לו כעת מגעיל.

כל כך כעסתי על היחס של אמו של סאן כלפי סונג-יהון...אבל אולי אם נכנסים לנעליה אפשר מעט להבין את נקודת המבט שלה...פילגש מהמעמד הנמוך רק תיצור בעיות בממלכתו של יי סאן ואם היא תלד לו בן לא יסכימו לראות בו יורש בגלל מעמד אמו, מה שיגרום לסבל רב בממלכה...אבל שוב, כשרואים את היחס המחפיר כלפי סונג-היון קשה שלא לתמוך בסונג-היון ולהיות נגד אמו של סאן.

כל כך אהבתי את סצינת הסיום שבה סונג-היון ציירה את המלך ולפתע היא ראתה אותו מול עיניה...הסצינה הזאת נראתה כל כך עצובה...היא לבדה מציירת בחושך ובוכה כשבאותו הזמן המלך צועד לעבר חדרה של הפילגש...

ונעבור לפרקים קצת יותר ישנים...כתבת לי על כך שהמלך חס על חייהם של כל מי שניסו להזיק לו אבל בסופו של דבר כמו שראית הנסיכה ובנה המאומץ הוגלו...הוא מת באמצעות שתיית רעל ואימו חייה כרוח.


כנ"ל לגבי דודה הפחדן של אמו של המלך...איכזב אותי שאפילו אביה של האם ניסה להציל את אחיו ולצאת כנגד המלך...טוב שתוכניתו לא הצליחה.

ואני רוצה לחזור עוד אחורה לפרקים שלפני מותו של המלך הקודם...כשהמלך גסס והיה חסר הכרה בחדרו המלכה באותה העת באה לבקרו ואז היא סיפרה שלמרות הכל היא תמיד אהבה את המלך (דרך מיוחדת לאהוב, לא?). באותו הרגע די ריחמתי עליה...הרי שהשיאו אותה למלך היא הייתה בסה"כ בת 15 והיא בן 60+...בנוסף, יכולנו להבין ממה שהמלך הקודם סיפר שהוא לא ממש התייחס לאישתו והיא הייתה בודדה בארמון...החיים שלה לא היו טובים למרות המעמד והפאר...הרי כבר ידוע שכסף לא יכול לקנות אושר. בגלל צורת חייה היא צברה טינה בליבה...לא שאני מצדיקה אותה אבל באותו הפרק חשתי כלפיה חמלה.

דנה, כבר צפית בפספוסים מתוך הסדרה או את משאירה אותם לסוף? אם תרצי אני אשים לך קישורים לפיספוסים שלא כוללים ספויילרים.

שתיהייה לך המשך צפייה מהנה! (מחכה להודעות) ויום שקט ורגוע!!!

בתגובה ל: סיימתי את הסדרה אתמול מאת: MyGirl
כמו בכל סוף שנה גם השנה התקיימו בדרום קוריאה טקסי פרסי הטלויזיה לשנת 2008 של ערוצים MBC, KBS ו-SBS.

הנה תמונות שמצאתי מהטקסים...
נתחיל עם הערוץ MBC:


לפני התמונות אני אציין שהסדרה הזוכה היא "בטהובן וירוס" ועוד סדרה שזכתה בהרבה מועמדויות (וזכיות) היא "East Of Eden" (סדרה של 50 פרקים שמאוד מצליחה בקוריאה).

הנה הילדון מ"זמן בין כלב וזאב":


והנה כוכב "בטהובן וירוס":


ותראו אותו פה עם כוכבת "קופי פרינס" ו"הנסיכה":


הנה ג'ונקי וכוכבת "יי סאן" שמוכרת גם מ"יהלום בארמון":


והנה כל הזוכים:


בצד שמאל אפשר לראות את כוכב "הסקנדל האחרון" שגם זכה בפרס אחד.




הבאתי כמובן רק את התמונות של השחקנים שגם אתם מכירים (מלבד כוכב "בטהובן וירוס" שהייתי חייבת להראות לכם איזה מאמי הוא!).

אני עוד מעט אשים תמונות מהטקסים של הערוצים האחרים.

בתגובה ל: ובלי קשר לסדרה (אלא לסדרות הקוריאניות)... מאת: MyGirl




הנה תמונה של הסבתא החביבה מ"הנסיכה":


והנה גם בטקס הזה כוכבת "יי סאן", הפעם לצידו של השחקן המקסים שכיכב איתה ב"קפיטל סקנדל" (סדרה מדהימה!!!):


עוד תמונה שלהם:


והנה תמונה של אותו שחקן מקסים, רק שהפעם הוא לצידה של השחקנית היפה סונג יו-רי, כוכבת "מלכת השלג", "ביום בהיר אחד" ו"הונג גיל דונג".
השניים פה זכו על תפקידם בסדרה "הונג גיל דונג":



כל הזוכים:

בתגובה ל: טקס הפרסים של ערוץ KBS מאת: MyGirl
ג'ונקי זכה בפרס אחד על תפקידו ב"אילג'ימה":


והנה הוא עוד קודם לכן על השטיח האדום:


כל הזוכים:


לא היו לי הרבה תמונות לשים מהטקס הזה מכיוון שרוב השחקנים פשוט לא מוכרים בארץ.

בתגובה ל: טקס הפרסים של ערוץ KBS מאת: MyGirl
ללא תוכן

בתגובה ל: ובלי קשר לסדרה (אלא לסדרות הקוריאניות)... מאת: MyGirl
נחמד לראות את התמונות של כמה מהשחקנים המוכרים והאהובים - וגם כאלה שעוד לא יצא לי להכיר. מה שמעלה את השאלה מה תהיה הסדרה הבאה שבה אצפה... יש עוד זמן להחליט

בתגובה ל: על התמונות! מאת: iDana
אז השחקן המקסים מ"יי סאן" זכה בפרס:




והנה השחקנית המתוקה:




הנה הילד החמוד: (יחד עם הילדה המקסימה מ"טאנק יו")




כאן ה"מלך" המקסים מצולם עם כוכב "Winter Sonata","האגדה" ועוד:

בתגובה ל: והנה תמונה מפרסי 2007 של MBC...(זוכי "יי סאן") מאת: MyGirl
ללא תוכן

בתגובה ל: על התמונות! מאת: iDana
תודה רבה לינה, על הדיווחים והתמונות המקסימות (כמה יפה בעלה של ג'ני!)...

מאוד מקווה שלאור ההצלחה יביאו אלינו את "בטהובן וירוס", עשית לי ממש חשק בספיישל שלך (או שמא נתקפתי בוירוס?).

בתגובה ל: סיימתי את הסדרה אתמול מאת: MyGirl
אני מניחה שזה אומר שהמחשב והמסך חזרו בשלום... אני רוצה ולא רוצה לסיים את הסדרה, ממש כמו שקרה לי עם "היהלום", כי אני חוששת מסוף טרגי, וגם נראה לי שתישאר תחושת ריקנות עם סיומה של הסדרה הממכרת הזו.

אז הנה סיכום ביניים במיני מרתון שאני עושה לעצמי:

באמת היה לי קשה לקלוט שהגיע סופו של ג'ונג. תמיד הוא ידע לשלוף איזושהי תכנית מהשרוול ברגע האחרון, אבל זהו, הוא מיצה את כל הטריקים, והאמת שהוא קיבל את מותו בשלווה יחסית. אבל המלכה נשארה, וגם אם היא נראית ביניים פחות יהירה מבעבר, די ברור שהיא עוד לא אמרה את המילה האחרונה. אני לא סובלת אותה!

וגם הפילגש לבית הונג חשפה מהר מאוד את פרצופה האמיתי ואת הקוצים המכוערים שלה . סיימתי את פרק 53 וב רואים איך החצופה הזו סוטרת לסונג יון! ולפי החיוך המרוצה של המלכה האם אני חוששת שהיא גם בהיריון או משהו? זה בטח ייתן לה עוד עוצמה וסיבות להשפיל את סונג יון ולערער את מעמדה של המלכה

ושמתי לב שאביה המאמץ של ג'אנגומה צץ לנו גם כאן, נכון? רק שבינתיים הקטעים שלו לא ממש משעשעים. ובכלל, כל הקטעים עם הצייר הלא יוצלח מתחילים להעיק קצת...

ואני ממשיכה במיני מרתון...

בתגובה ל: וואו, סיימת? מאת: iDana
המסך רק בשבוע הבא אבל לא יכולתי לחכות מעל שבוע...במיוחד שכל כך הייתי קרובה לסוף הסדרה. אז ראיתי את הפרקים האחרונים דרך המסך הישן...זה לא היה גרוע בכלל.

אני מאוד מתגעגעת לצפייה בסדרה...כשצפיתי ב"יהלום בארמון" לא הייתי בכלל אופטימית לגבי הסוף. חשבתי שבמקרה הטוב ג'אנג גום תצליח להיות גבירת החצר הראשונה, מה שלא יאפשר לה בכל מקרה להיות עם הקצין מין. לא תיארתי לעצמי שהיא תוכל לממש את אהבתה לקצין המקסים. למרבה ההפתעה היא גם הצליחה להגשים את משאלתה של אמה וגם נישארה לצידו של אהובה. הסוף היה ממש סוף שמח.
בגלל זה הייתי מאוד אופטימית גם ב"יי סאן"...אולי בגלל זה הפרקים האחרונים היו הפתעה לא צפויה בשבילי

לגבי ג'ונג, התפלאתי שניפרדנו ממנו כזה מהר...הייתי בטוחה שהוא עוד יצליח להפוך ליורש העצר כפי שהנסיכה רמזה שמגיע לו. בשביל זה לא חשבתי שהוא ימות לפני שיצליח לבצע איזה מהלך רציני כנגד סאן.

הפילגש כל כך עיצבנה אותי! במיוחד בסצינה שאותה ראית בפרומונובלה שבה היא סטרה לסונג יהון המתוקה.

אכן אביה המאמץ של ג'אנג גום כבר נכנס לתמונה...הדמות שלו מאוד קטנה. וגם אני לא אוהבת את הצייר יי צ'ון...הוא יותר מידי מעיק עם השטויות שלו...

אני מבינה שלמרות הפרצופים החדשים והמשעממים מאנשי "נו רון" את הצלחת לעבור את הפרקים בלי להשתעמם בכלל? כי אני השתעממתי מעט כשה"חברים" החדשים נכנסו בשביל לנסות ולהכשיל את שלטונו של סאן.

תמשיכי להנות מהמרתון! אני בטוחה שמאוד מאוד תאהבי את הפרקים הבאים...מאודדדדדדד

בתגובה ל: המחשב אכן חזר... מאת: MyGirl
כל ענייני ה"נו רון" לא ממש מרתקים אבל נסבלים... ואני גאה במלך במאמציו לביטול העבדות (נו, הנושא הזה הוא ממש מוטיב חוזר בסדרות ההיסטוריות שאני רואה - "סיניה מוסה", "תשוקות" ועכשיו גם "יי סאן"!). הייתי מסתדרת גם בלי כל הדיונים הארוכים (תופעת לוואי של הארכת הסדרה), אבל היו גם קטעים מרגשים כמו הקטע שבו המלך מבטיח לעבד שנידון למוות שהוא יבטל את העבדות ושאמו לא תסבול יותר...

אבל גולת הכותרת של פרק 56 הייתה כמובן ה"הפלה" של הפילגש סונג! היא כ"כ מזויפת שאין פלא שגם ההיריון שלה היה מדומה (גם אם בניגוד לקלישאה הטלנובלית המקובלת, היא לא המציאה אותו בכוונה תחילה). אני מתארת לעצמי שבשלב הזה הונג מקלל את הרגע שבו הוא הסכים להצעת המלכה האם, להביא את אחותו כפילגש המלכותית. בגללה הוא נאלץ לבגוד באמונו של המלך (במה שנראה כמו צעד שאין ממנו חזרה), ולהסתבך בתככים שמתאימים יותר למלכה ושות'.

ואפרופו המלכה, להחזיק אותה בארמון זה כמו לטפח נחש ארסי שלאט לאט יוצא מהמאורה רעב מתמיד...

ורק חבל לי שעם כל הפארסה של ההפלה המדומה, נגרם כ"כ הרבה צער וכאב למלך ולמלכה המקסימים (ושוב, ה מראה שהמלכה ככל הנראה תצליח להיחלץ מכל ההאשמות המגוחכות. אני מקווה שהפילגש המזויפת תמצא את דרכה מחוץ לארמון!


נראה לי שאני אחכה עם הפספוסים - לתקופת "הגמילה" שלי מהסדרה

בתגובה ל: הוד מעלתו (יי סאן) מאת: iDana
מה שעברתי בפרקים האחרונים זו פשוט רכבת הרים רגשית. רגעים מרגשים ומקסימים לצד פרפרים בבטן, לחץ, כעס, תדהמה... אמאל'ה!

כרגע אני לא ממש יכולה לכתוב משהו נורמלי - סיימתי את פרק 66 ואני רצה להמשיך עם פרק 67. בקוריאה שודרו שני פרקים בשבוע, לא? אולי עדיף לצפות בקצב איטי יותר אבל אני לא מסוגלת נראה לי שבקצב הזה אני לא אוכל לראות שומדבר אחר עד שאסיים את הסדרה הזו!

אני מקווה שסיכום מפורט יותר יבוא אח"כ, ושהתסריטאים בכ"ז יגלו מידה של רחמים וייתנו לי עוד כמה סיבות לחייך ולא רק לבכות...

בתגובה ל: הסדרה הזו היא משהו שלא ייאמן! מאת: iDana
את ממש לקראת סיום, נכון?
כשתגיעי לסוף פרק 72 תעדכני אותי לגבי התחושות שלך בנוגע לפרומונובלה.

אז כמו שראית הפילגש מתה ממחלה מסתורית...הונג התחרפן וביקש מהמלך שירשום איזה נסיך כבנה המאומץ של אחותו המתה על מנת שכך הוא יוכל להפוך לדודו של המלך הבא. ואם זה לא מספיק הוא גם תכנן לרצוח את המלכה...דמותו של הונג עברה כל כך הרבה תהפוכות...טוב שברגע האחרון הוא התחרט מלרצוח את המלכה...מצפון עוד היה לו.

אני מניחה שמאוד מאוד נהנית מהפרק שבו המלך וסונג יהון נישאו...אלו היו סצינות מקסימות!!! בכלל, פרק 62 היה אחד הפרקים הכי יפים בסדרה הזו.
גם אהבתי את הסצינה שבה המלך הלך לחפש את סונג יהון בבית אחיה ושם הוא ראה אותו מחפשת את אותה חתיכת בד שלו שהיא שמרה כל השנים האלה...אח"כ המלך אמר לה שהוא יחכה לה ליד העץ עד שתגיע והיא רצה לעברו, נפצעה והוא שוב טיפל בזרוע שלה...החיבוק היה כל כך מרגש!!!

רציתי לשים תמונות מהסצינות שציינתי אבל הפורום שבו ראיתי את כל התמונות האלה לא עובד כרגע...יותר מאוחר אני אוסיף אותן.

בתגובה ל: עכשיו את מבינה איך סיימתי את הסדרה כל כך מהר? מאת: MyGirl


לא זיהיתי שהשומר סאו ב"יי סאן" היה הרוצח של משפחת צ'ה ב"יהלום בארמון".

בתגובה ל: אגב, הנה השוואת הקאסט בין "יהלום בארמון" ל"יי סאן" מאת: MyGirl






זה היה כל כך מרגש!!!!!!!!!!!

ואהבתי את זה שהמלך ניסה לסדר את אמו...למרות שזה לא ממש הצליח לו והיא המשיכה לסרב ולקבל את סונג יהון לחיק המשפחה גם אחרי הטקס...

בתגובה ל: תמונות מפרק 62 מאת: MyGirl

בתגובה ל: ורגעי השיא של הפרק מאת: MyGirl
כשהוא קרץ לסונג יון במהלך החתונה... זה היה כ"כ מקסים ולא פורמלי! אם אני זוכרת נכון הוא קרץ גם לדה סו כשנתן לו את המינוי למשמר הארמון (או איך שלא קראו ליחידה ההיא. אחרי הרה-ארגון של כל היחידות כבר התבלבלתי). אני מתכוונת עוד לכתוב בהרחבה למה אני כ"כ אוהבת את דמותו של המלך - הקלילות וההומור האלה הם רק חלק מהסיבות הרבות

בתגובה ל: אהבתי את הקריצה של המלך מאת: iDana
והחיוך הנלווה של סונג היון...זכרתי שראיתי שמישהו הכין תמונה מסוג "GIF" מהסצינה הזאת...אני אחפש את התמונה ואשים אותה פה

בתגובה ל: חיפשתי באמת את התמונה של הקריצה מאת: MyGirl




והנה הקריצה!!!

בתגובה ל: מצאתי! מאת: MyGirl
עשית לי את היום עם התמונה הזו!

תודה על העידוד, ואני מקווה לצפות בפרק 72 עוד היום. יש לי יום קצת משוגע...

בתגובה ל: עכשיו את מבינה איך סיימתי את הסדרה כל כך מהר? מאת: MyGirl
ענקית על הכל ועל התמונות המקסימות! אני לא ארחיב כי אני מתכוונת לצפות עכשיו בפרק 70 שלפי כל הסימנים אמור להיות בלתי נשכח אני מקווה לכתוב אח"כ על כל הפרקים המדהימים!

אני כל כך מבינה עכשיו איך לא יכולת להתאפק... האמת שבשבוע שעבר היו לי כמה ימי חופש בגלל "המצב" וניצלתי אותם לצורך מרתון צפייה. אני לא יודעת מה אעשה השבוע, אבל נראה לי שאני באמת לא אצפה בשומדבר אחר (חוץ מחדשות) עד שלא אסיים!

והאמת שספיילרתי לעצמי - ממש בהתחלה נתקלתי בטעות בספויילר קטלני לגבי סונג יון. סגרתי את העמוד אז כ"כ מהר שלא הייתי בטוחה שהבנתי נכון, אבל היום איכשהו אשררתי לעצמי את החשד ההוא. וגם לגבי המלך - באתר שממנו הורדתי את הפרקים היה תקציר כללי עם שנות חייו. בהתחלה חשבתי שהכוונה היא לשנות מלכותו, אבל אז הבנתי שזה לא כך ושהוא לא יגיע לשיבה טובה והיום קראתי עוד פרט קטן בקשר לזה. אני לא יודעת מה ואיך בדיוק יתגלגלו הדברים - אבל אני בטוחה שאני הולכת לבכות המון. אז אולי במקרה הזה הספויילרים שקראתי (ואני אשתדל להימנע מעוד) יעזרו לי קצת להתמודד עם הסיום.

וזה מוביל אותי לנקודה הבאה - אני זקוקה להמלצה+לינקים לגבי הסדרה הבאה (מאמינה שגם זה יעזור לי להתמודד)... הייתי צופה ב"דאמו" עם אותו שחקן ראשי מדהים, אבל הבנתי שזו סדרה טרגית ולראות אותו "מת" פעמיים ברצף זה יותר מדי (בהמשך אני מאוד רוצה לצפות בה). מצד שני גם לא בא לי על קומדיה קלילה. מה ההמלצה שלך? איך קפיטל סקנדל? (אני מוכנה לקבל סוף פתוח ולא מושלם, אבל אני לא רוצה משהו טרגי לגמרי).

את יכולה לכתוב לי (לגבי הלינקים להורדה וכו') במסר אישי או למייל:

danarod76@gmail.com

מקרב ואני רצה לפרק 70...

בתגובה ל: לינה מאת: iDana
אחרי שצפיתי בפרק 72 הרגשתי שאני פשוט חייבת לסיים את הסדרה הזאת ולו בשביל "להיפטר" ממנה...כמובן שאח"כ ההלם מההתרחשויות עבר לי (די מהר יש לציין) ואז אחרי שבאמת סיימתי לצפות התחלתי להתגעגע לצפייה היומית שלי. אני חושבת שיהייה לי מאוד קשה למצוא סדרה ברמה כזו...

אני מקווה שהספויילרים בהם ניתקלת יעזרו לך להתמודד עם הסיום...אצלי התגובה הראשונית הייתה הלם מוחלט כי בניגוד אלייך לא קראתי ספויילרים וגם לא מידע על ההיסטוריה של המלך...הספויילר היחיד שידעתי הוא שהונג ימות אבל לא ידעתי מתי ואיך...
אגב, הפרק שבו הוא מת היה כל כך עצוב...למרות תאוות הבצע שלו הוא נותר נאמן למלך עד ליומו האחרון.

טוב, ולגבי ההמלצה לסדרה ההבאה...אני חושבת ש"דאמו" זו סדרה מצויינת...מה שכן, יש בה יותר אלמנטים של לחימה (לא להיבהל מהגלגולים והסיבובים באויר) והיא קצרה...14 פרקים בלבד. מה שאומר שהחיבור לדמויות ולעלילה לא יהייה כמו החיבור שנוצר עם "יי סאן".
נכון ש"דאמו" היא סדרה טראגית אבל אני אישית לא לקחתי קשה מידי את ההתרחשויות שם...אולי מאחר ומהרגע הראשון בפרק הראשון אופי הסדרה ברור ולכן, אף אחד לא מצפה להפי אנד. אני מאוד ממליצה עליה.

לגבי "קפיטל סקנדל", זאת גם סדרה תקופתית אבל מתקופה אחרת לגמרי של שנות השלושים...הכוכבת היא כמובן כוכבת "יי סאן" והכוכב שלצידה הוא שחקן שאני מאוד מחבבת. אני מאוד נהניתי מהסדרה ומן הסתם אני מאוד ממליצה עליה.

את מעדיפה סדרות תקופתיות או גם עכשויות?


לגבי העכשויות, את מתכננת לצפות ב"מלכת השלג"? אם את רואה שאת לא לוקחת קשה מידי את הסוף של "יי סאן" אז אולי תנסי לצפות בה? מה גם, שיש לה תרגום בעברית אז זה מצויין.

יש עוד סדרה שהיא מתחילה כמו סדרה טראגית אבל היא לא כל כך כזו..."Crazy For You"...אני מאוד נהניתי ממנה. בעיקר מהדמויות הראשיות...המשניות פחות עניינו אותי אבל הסיפור המרכזי היה מעניין מאוד.

כתבת שלא ממש מתחשק לך לראות עכשיו קומדיות אז אין טעם שאכתוב את שמות הקומדיות שאהבתי. בהמשך אוכל להמליץ לך על לא מעט קומדיות חביבות

האמת, אני מאוד סקרנית לדעת אם תאהבי את "קפיטל סקנדל"...אני מקווה שתחליטי לצפות בה...מעניין אותי אם גם את תאהבי את השחקן הראשי שהפך להיות אחד השחקנים שאני יותר אוהבת.

בתגובה ל: עכשיו את מבינה איך סיימתי את הסדרה כל כך מהר? מאת: MyGirl
עדכון ביניים: סיימתי את פרק 71. פרק 72 מוכן לצפייה, ומשום מה ההורדה של פרק 73 ממש איטית. אולי זה סימן משמים שאני לא צריכה למהר לצפות בו...


נראה שקריאת הספויילרים השפיעה עליי ואני מרגישה שאני עוצרת את עצמי, ולא מצליחה להתרגש כמו שציפיתי מהרגעים המרגשים כמו הלידה של בנו ובתו של המלך באותו יום... משהו מוזר קורה לי. אולי זה לא כמו שציפיתי, ואולי כי אני חושבת על מה שעומד לקרות במקום להתרכז במה שקורה כאן ועכשיו. ובכלל, אני מרגישה איזו מלנכוליה. יכול להיות שזו רגישות שלא קשורה רק לסדרה. גם ההורוסקופ שלי טוען ככה...

בכל אופן, שלא תהיה טעות: למרות הכל אני שמחה שהחלטתי לצפות בסדרה המדהימה הזו ועצוב לי שהחוויה הזו עוד מעט מסתיימת. אגב, צפית בפרקי הספיישל? שווה לצפות בהם גם בלי תרגום?

בתגובה ל: ואני מרגישה שאני מתחילה להיפרד מעכשיו מאת: iDana
במקום להמשיך לצפות בפרק 72, העדפתי לחזור קצת לרגעים המרגשים בפרק 70 ו-71 (אגב, למה המלך התעכב עד שהוא בא לראות את בנו ואת סונג יון אחרי הלידה? הייתי בטוחה שהוא ירוץ אליהם מיד!). אולי אני מנסה לדחות קצת את הקץ... ומחר אמור להיות לי יום עמוס אז אני לא יודעת כמה אספיק.

לילה טוב!

בתגובה ל: ומשום מה... מאת: iDana
רק ה- שבו הורסת את הכל! את יכולה לצפות גם בפרק 72 ורק לא לראות את ה- ועדיין תראי רק רגעים שמחים ומרגשים

גם אני לא הבנתי למה הוא לא הגיע במהרה לראות את סונג היון ואת התינוק...הרי הוא כן ביקר את הפילגש (יש לה פנים יפות, נכון?) ואת התינוקת.

לילה טוב!

בתגובה ל: פרק 72 מקסים! מאת: MyGirl
ועצרתי לפני שה התחילה... ממש עכשיו אני עוד מנגבת את הדמעות אבל אלה היו דמעות טובות, דמעות של התרגשות... כ"כ התרגשתי בטקס ההכתרה של נסיך הכתר זו הייתה סגירת מעגל מדהימה וכ"כ מרגשת, ואני גם שמחה שלמרות ידיעת הספויילרים, הצלחתי ליהנות ולהתרגש מהרגע האדיר והנדיר הזה אני כ"כ אוהבת את הסדרה הזו ולא ייאמן עד כמה הדמויות נכנסו לי ל!


אז שוב ענקית לינה! אני כ"כ שמחה שהייתה לי את ההזדמנות לראות את הסדרה במקביל אלייך (או קצת אחרי...). זה לא היה אותו דבר בלי ההודעות והתובנות והעצות שלך (ואני בטוחה שעוד יהיו לי הרבה דמעות ורגשות לשחרר ).

ואין ספק שאילו היו מסיימים את הסדרה בפרק 72 זה היה סוף מושלם ויפהפה, אבל החיים לצערנו הם לא כאלה... מה שמוביל אותי לשאלה שמאוד מסקרנת אותי - עד כמה האירועים בסדרה מבוססים על התיעוד ההיסטורי (אבל את הבירור הזה אני אשאיר לשלב מאוחר יותר. אני לא רוצה ספויילרים מעבר למה שאני כבר יודעת).


מקווה שיהיה לי מספיק אומץ וכוח לעבור את הפרקים האחרונים בשלום...

בתגובה ל: נהגתי לפי עצתך החכמה מאת: iDana
גם אותי מאוד משמח שיכולתי לצפות בסדרה במקביל אלייך...למעשה בזכותך החלטתי לצפות ב"יי סאן" עכשיו...אחרת, אני מאמינה שהייתי ממתינה לתרגום בספרדית שלא ברור בכלל מתי הוא היה מגיע...בטח שלא בחודשים הקרובים.

פרק 72 היה פרק מקסים! אם הסדרה הייתה מסתיימת בפרק הזה אפשר היה לומר שהסוף מושלם...אבל כאמור, יש עוד 5 פרקים בהם חייבים לצפות...בכל מקרה, הסדרה מעולה בלי קשר לפרקיה האחרונים...

אחרי שתסיימי לצפות בה אני מאוד ממליצה לך על הפספוסים שבאתר "יוטוב"...בטוח שתהני מהם אמנם אין תרגום אבל זה לא מונע לחוש את האוירה המשעשעת

דנה, שלחתי לך מייל עם כמה קישורים שאני מקווה שישמשו אותך.

מחכה להודעות שלך לגבי הפרקים האחרונים

בתגובה ל: שמחה שנהנית מאת: MyGirl
השיתוף הזה כ"כ מוסיף לחוויית הצפייה ומעשיר אותה ואני כבר עונה למייל שלך

וכן, לפי התכנון במהלך הערב אני מתכוונת לצפות בפרק 73

בתגובה ל: הוד מעלתו (יי סאן) מאת: iDana
סיימתי עכשיו את פרק 74 ואני לא יודעת מה להגיד... חשבתי שידעתי משהו? לא ידעתי כלום! ניסיתי לדמיין מה יקרה ואיך על סמך הספויילרים שידעתי? מסתבר שראיתי כנראה יותר מדי טלנובלות לטיניות וסרטים הוליוודיים בימי חיי. שומדבר לא הכין אותי למה שראיתי בשני הפרקים האלה. ואני באמת לא יכולה שלא לתהות: מה עוד יקרה בשלושת הפרקים שלפניי? עד לאן זה יגיע? איך בנאדם אחד יכול להתמודד עם כ"כ הרבה אסונות ולהמשיך הלאה?

אני לא מרחיבה עכשיו, כי אני מותשת. השולחן שלידי מלא ממחטות, אבל למרות הכל אני מרגישה שהצלחתי להתמודד עם הפרקים האלה (לא יודעת איך אסתדר בהמשך). לפעמים הייתי כ"כ בהלם שלא יכולתי לבכות. לפעמים בכיתי דווקא אח"כ, בקטעים שכאילו לא היו קשורים בכלל (למשל כשניסו לשבור שם את הבלוקים כדי לבדוק עד כמה הם חזקים...). ולמרות הכל הייתה לי תחושה שמשהו מאוד חזק ומיוחד קורה כאן. אבל רק אחרי פרק 77 אני אוכל להעריך באמת את הסדרה הזו ואת מה שהיא עשתה לי, לטוב ולרע.

אגב, אחרי פרק 72 לא טרחתי לראות יותר פרומונובלות. בשביל מה? מה זה יעזור לי?

ואם חשבתי שהסדרה הזו תעזור לי קצת "לברוח" ממציאות חיינו העכשווית, ולו רק לכמה שעות (אמנם התחלתי לראות אותה לפני הלחימה, אבל המרתון האינטנסיבי היה בימי החופש המאולץ בגל המצב) - לא בטוח שהסדרה הזו היא המתכון לאסקפיזם ולגוד טיים, אבל היא באמת לא דומה לשומדבר אחר שראיתי... ואיזה עיתוי מוזר לראות את הסדרה הזו. אני מודה שאני מרגישה די מוזר כשאני בוכה כ"כ בגלל הסדרה הזו, כשלא רחוק מהבית שלי קורים דברים כ"כ קשים ועצובים

בתגובה ל: טיפול בהלם... מאת: iDana
עכשיו סוף סוף אני יכולה לכתוב בלי לחשוש מלחשוף ספויילרים...
למרות הסוף הכל כך טראגי אני לא מצטערת על כך שצפיתי ב"יי סאן"...מאוד אהבתי את העלילה ואת השחקנים. פשוט מקסימים אחד אחד!




פרק 72 היה בשבילי הסיום הכי מקסים שיכול היה להיות לסדרה הזאת. מפרק 72 העלילה פשוט הפכה לעלילה מדכאת...ככל שהתקרבנו לסוף כך הרגשנו את התסריט ההזוי והאכזרי של הקוריאנים...
בפרק 72 כבר התחלתי להרגיש שמדובר בתסריטאים קוריאנים ברגע שבו צ'ובי סיפרה שהנסיכה הקטנה, בתה של הפילגש השניה מתה אחרי ששועל טרף אותה... ברגע הזה התחלתי לחשוש לשלומם של הדמויות הכי אהובות בעלילה ובסופו של דבר החששות שלי לא היו לשווא

כשחלפו השנים והראו את בנם הנסיך מאוד שמחתי שלפחות הם חיו כבר מספר שנים יחדיו...אגב, הילדון ששיחק את הנסיך היה חמוד אבל המצמוצים שלו הרגיזו אותי!
טוב, זה לא כל כך משנה כי ראינו אותו בסה"כ במהלך פרק אחד בלבד...הרי אחרי טקס ההכתרה שלו כיורש העצר הוא חלה ומת
וזה היה כמובן רק המקרה הטראומטי הראשון שציפה לנו בפרקים האחרונים...אחרי מות יורש העצר סונג יהון חשב ברע והתברר במהרה שהיא חולה ולא נותר לה זמן רב לחיות...בגלל שהיא בהריון היא סרבה לקבל טיפול וכל רצונה היה ללדת למלך יורש חדש לפני שתמות...גם את הבקשה הזאת לא מילאו לה והיא מתה בטרם הגיעה שעתה ללדת...לא מספיק הרגו את סונג היון זמן קצר לאחר מות יורש העצר גם הרגו אותה בהריון...אין לקוריאנים האלה רחמים??? לפחות היו מאפשרים לה ללדת את התינוק ולא להרוג את שניהם!


ואז אחרי שהמלך נותר לבדו הגיעה גם שעתו...אמנם הוא חלה אחרי שנים (לפחות הוא מלך במשך 26 שנה!) אבל גם הוא מת צעיר מידי...


דנה, אני מחכה לתגובה שלך על הסדרה...

שיהייה לך שבוע טוב, רגוע ושקט!!!

בתגובה ל: מחכה לתגובת סיכום/סיום שלך מאת: MyGirl
לא מצליחים להוציא כמעט מילה - וזה פחות או יותר מה שקורה לי לגבי הסיום של הסדרה. המון מחשבות הסתובבו לי בראש מאז שצפיתי בפרק האחרון, אבל עדיין קשה לי לכתוב משהו... סוג של בלקאאוט כנראה, אבל אני מאמינה שזה עוד יבוא. אני חייבת את זה לעצמי.

בכלל, הפרקים האחרונים מתערבבים לי עם תחושת לחץ ועייפות מצטברת שחוויתי עם ובלי קשר לסדרה. צפיתי בפרקים 73-74 לתוך הלילה ואח"כ לא ממש הייתי מסוגלת לישון ברוגע... ישנתי אולי שלוש שעות באותו לילה, קמתי ליום ארוך ומלא וכשהתפניתי צפיתי בפרקי הסיום לצלילי האזעקות המדוברות. וגם אחרי הסיום לא צללתי לשנת לילה חלקה ורגועה. בקיצור, הייתי צריכה להתאושש בסוף השבוע האחרון (ולא רק מהסדרה...) ולהשלים שעות שינה (בסוף זה יצא פחות ממה שתכננתי ).

חשוב לי לציין בשורה התחתונה שלמרות מסע הייסורים שהעבירה אותי הסדרה, אני לא מתחרטת שראיתי אותה! את זוכרת מן הסתם את התגובה הקיצונית שלי אחרי "פאפי ריקי" ואת הכעס העצום שלי על התסריטאים, אבל אחרי "יי סאן" התגובה שלי הייתה שונה (שילוב של השלמה והקלה), למרות שרשרת הטרגדיות הבלתי נתפסת.

כאב זה דבר סובייקטיבי ואי אפשר לכמת אותו, אבל גם אם מסתכלים על זה בעין "אובייקטיבית" - ברור שב"יי סאן" מינון העצב והטרגדיות היה הרבה יותר גדול. ובכל זאת, למרות ההלם והעצב שחשתי בפרקים האחרונים (אני לא זוכרת מתי הרגשתי עצב כזה טוטאלי בעקבות סדרה), ולמרות ששברו לי את הלב (הרי לתסריטאים היו לא מעט אופציות אחרות שלא יתנגשו עם העובדות ההיסטוריות) - עדיין יכולתי לשאת את הסוף. אולי מכיוון שהסדרה נתנה לי כ"כ הרבה לאורך כל הדרך, ואולי כי היא גרמה לי להתפכחות מסוימת מבועה שהייתי בתוכה יותר מדי זמן.
זה אולי מוקדם להגיד, אבל יש מצב שהיא שינתה לי לגמרי את התפיסה והציפיות העתידיות מטלנובלות ומסדרות בכלל (אני כבר מרגישה את זה בסדרות האחרות שבהן אני צופה עכשיו, וגם על כך אני מקווה להרחיב בהמשך). וכן, אני לא פוסלת את האפשרות שלמרות כל הכעס שלי בזמנו, "פאפי ריקי" חישלה אותי... ואחרי "יי סאן" אני מרגישה עוד יותר מחושלת (אם כי ימים יגידו...).

אז מסתבר שבכ"ז הצלחתי לפרוץ קצת את המחסום ולכתוב יותר ממה שחשבתי שאכתוב, אבל תאמיני לי שזו אפילו עוד לא ההקדמה. זה היה רק משהו כללי וראשוני בעיקר על התחושות שלי, ויש לי עוד הרבה מה לכתוב ולהתייחס לדמויות ולאירועים ולספויילרים שידעתי (ולאלה שלא ידעתי...). אני מקווה שכבר מחר אני אמצא את הזמן והמוד המתאים , כי באמת יש לי המון מה לפרוק.

זו עוד הזדמנות להגיד לך ענקית לינה! אני לא יודעת איך הייתי שורדת את הסדרה הזו בלעדייך
וכן, אני מתכוונת לצפות בעוד סדרות קוריאניות אונליין, אני פשוט צריכה טיפה להתאושש ולהתארגן לפני שאצלול לסדרה הבאה (כרגע מסתמן שזו תהיה "קפיטל סקנדל" אבל זה יכול להשתנות).

בתגובה ל: לפעמים מרוב שיש מה להגיד מאת: iDana
(הסדרה הבריטית, למרות שבכלל בחורף חשוב לגרוב גרביים חמות כדי לא להצטנן!)

בתגובה ל: תזהרי מ"רגליים קרות" מאת: asole
ובכ"ז אני מאמינה שיש גם משהו חיובי בדמעות האלה - כי זה מראה שהסדרה באמת נגעה בי וריגשה אותי ושינתה אצלי משהו. אני בוכה כי באמת אכפת לי!

מצד שני, זה לא אומר שאני אקפוץ בקלות ראש לסדרה שאני יודעת מראש שתגרום לי לבכות...

בתגובה ל: אני מרגישה שהתחשלתי... מאת: iDana
ולא ממש הבנתי הרבה, אבל כן קיבלתי את הרושם שהסוף עצוב וזה היה הכרח היסטורי. זה מזכיר לי את "בית שבע הנשים", שגם הסתיימה בעצב ולמרות שהצופים דרשו, אי אפשר היה להחזיר את גריבלדי למנואלה כי בחיים זה היה אחרת... למרות זאת אני לא מצטערת שראיתי את הסדרה שהייתה פשוט מצויינת.
אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לראות סדרה טראגית, זה לא מתאים לעצבי המרוטים, אבל הבנתי שלמרות הסוף אהבת את הסדרה (בכל אופן לא היית מחמיצה אותה אחרי "היהלום שבכתר" וההתלהבות שלך ושל לינה).

בתגובה ל: קראתי את שירשורי יי סאן שלכן מאת: asole
לחלק מהמאורעות בסדרה היה הכרח היסטורי ברור ומובהק. עדיין לא התעמקתי ובדקתי את העובדות ההיסטוריות - אבל הגיוני שחלק מסוים מהמהלכים העלילתיים (לאורך כל הסדרה, לטוב ולרע) הוא פרי דמיונם של התסריטאים...

אגב, מתברר שב"יהלום" התסריטאים די לקחו לעצמם חופש יצירתי (וטוב שכך!). קראתי בזמנו בפורום סדרות אסייתיות שג'אנגומה הייתה הרופאה האישית של המלך במשך 20 שנה (בסדרה זה היה הרבה פחות), ושהיה אדם בשם מין ג'ונג הו באותה תקופה, אבל בינו ובין ג'אנגומה לא היה קשר... אני בספק גם אם ג'אנגומה האמיתית ביצעה בסופו של דבר ניתוח קיסרי וכו'... מבחינתי הכיוון של יוצרי הסדרה היה עדיף כמובן!

בתגובה ל: אז ככה מאת: iDana
אבל האנשים עצמם הם פרי הדימיון (חוץ מבית המלוכה), למשל השר המושחת - היה באמת שר כזה וגם הוא נחשף ונשלח לגלות.
גם אני הבנתי מויקי שג'אנג גום הייתה רופאה במשך הרבה הרבה יותר זמן וגם אני שמחתי ששינו את העובדה ההיסטורית כדי שהיא תוכל לבנות לה חיים בריאים מחוץ לארמון...

בתגובה ל: לפעמים מרוב שיש מה להגיד מאת: iDana
שלמרות הסיום את לא תתחרטי שצפית בסדרה...גם אני הגעתי למסקנה הזאת. למעשה, הגעתי למסקנה דומה כמעט בכל הדרמות הטראגיות בהן צפיתי...אלא אם כן היה מדובר בדרמה לא מוצלחת במיוחד ואז הסוף הטראגי בכלל לא ביאס אותי במיוחד מאחר ומלכתחילה לא הצלחתי להיקשר לדמויות.
כמובן שזהו לא המצב ב"יי סאן" שזאת סדרה שמאוד מאוד נהניתי ממנה וניקשרתי לדמויות שבה. במיוחד לסאני המקסים.

אני מבינה שהחלטת לצפות בסדרה כשהיא תשודר בויוה פלטינה...אני עוד לא החלטתי האמת...מצד אחד, הפעם יהייה תרגום בעברית ומסקרן אותי לראות איך יתרגמו קטעים מסויימים. מצד שני, הסדרה כל כך טרייה לי בראש שאני זוכרת בפרטי פרטים גם את הפרקים הראשונים.
למרות זאת, אני לא מתחרטת שהחלטתי לצפות בה באנגלית...ככה יכולתי לצפות בפרקים מתי שאני רוצה ולא להגביל את עצמי בשני פרקים לשבוע. מה גם שאני שמחה שהייתה לי האפשרות לצפות בסדרה במקביל אלייך...תודה ענקית גם לך על השרשורים המהנים!!! כשתחליטי על הסדרת און ליין ההבאה שלך מבטיחה גם לקחת חלק בשרשורים אם תחליטי ששווה לפתוח שרשור.

זה יכול היה להיות נהדר אם בויוה היו מחליטים לשדר את "יי סאן" ואילו בפלטינה היו ממשיכים עם הסדרות הקצרות.

בתגובה ל: תיארתי לעצמי שזאת המסקנה שתגיעי אליה... מאת: MyGirl
(ההודעה הזו כוללת אלמנטים של כמו כל השרשור הזה).



כי אני כבר מתגעגעת ולא מרגישה שמיציתי. מצד אחד הסדרה טרייה בזיכרון, ומצד שני אני מרגישה שכל מיני דברים התערבבו לי... וכן, נדמה לי שכבר כתבתי שאני לא יכולה להתחרט שצפיתי בסדרה שנתנה לי כ"כ הרבה והשאירה כ"כ הרבה זיכרונות מעולים. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה להגדיר אותה כ"טרגית", כי בעיניי למרות הכל היה בה מסר של תקווה! אם לא ברמה האישית אז ברמה הלאומית...

את יודעת, עדיין לא צפיתי בספיישלים ובפספוסים. מקווה לעשות זאת בסופ"ש הקרוב. וכמובן, אני אשמח לחלוק איתך רשמים מסדרות נוספות

אגב, מעניין אותי לדעת האם כשמתחילים לשדר סדרה מסוימת בקוריאה, מכריזים עליה מראש כ"טרגית" או שהצופים לא יודעים לאיזה כיוון תפנה הסדרה וזה מתברר ככל שהפרקים מתקדמים?

בתגובה ל: כרגע אני באמת מתכוונת לצפות שוב מאת: iDana
ולגבי שאלתך על הסדרות הטראגיות...כשמתחילה סדרה בקוריאה משודרים פרומואים של הפרקים הראשונים בלבד ולא חושפים בפניהם את העובדה שסדרה מסויימת היא טראגית...
השנה למשל צפיתי באיזו סדרה (שעשיתי עליה ספיישל בפורום בנענע אבל לא חשפתי שהיא טראגית) וקראתי בזמנו תגובות של צופים שהיו המומים מהסוף של הסדרה...הסוף הוא לגמרי לא צפוי בחלק מהסדרות.

המצב הוא שונה כשמדובר בסדרות מתורגמות...הרי רק בשנים האחרונות התחילו לתרגם את הסדרות לאנגלית, ספרדית ושפות נוספות ואז עוד בטרם צופה מתחיל לצפות בסדרה מסויימת הוא יודע אם מדובר בסדרה טראגית או לא לפי ההמלצות של הצופים שממליצים על סדרות לפי קטגוריות של "קומדיות", "טראגיות", "רומנטיות", "היסטוריות" ועוד...

יש גם סדרות שמייד עם הפרק הראשון אפשר לזהות את אופיה של הסדרה...לדוגמא, יצא לי לצפות בסדרה שבה הכוכב הראשי היה חולה סופני...מן הסתם, אי אפשר לצפות לסוף טוב.

בתגובה ל: תהני מהספיישלים והפספוסים! מאת: MyGirl
ראיתי בינתיים שלושה סרטוני פספוסים וספיישל של 10 דקות ביוטיוב (ובעוד כמה סרטונים) וממש נהניתי אפשר להגיד שלגמרי התאוששתי - אם יכולתי לצפות שוב גם בקטעים היפים וגם ברגעים הקשים... מאז שסיימתי לצפות בסדרה לא העזתי לעשות את זה, אבל הניסיון הזה עבר בשלום

ותודה גם על התשובה - הייתי סקרנית לדעת... נראה שכשצופים בסדרה קוריאנית צריכים להיות מוכנים נפשית לכל אפשרות...

בתגובה ל: הוד מעלתו (יי סאן) מאת: iDana
האן ג'י מין שגילמה את סונג יהון ב"יי סאן" מצלמת בימים אלה את הדרמה החדשה "קיין והבל".
הדרמה הייתה אמורה לעלות לשידור כבר בשנה שעברה, בזמנו דובר על כך שהכוכבת תיהייה ג'ונג ריו וון ("מאיזה כוכב את?", "סאם סון המתוקה") והכוכב ג'י ג'ין הי ("יהלום בארמון") אבל השניים ירדו מהפרויקט מכיוון שדחו את מועד צילומיו שוב ושוב.

הנה תמונות מהפרומו של הסדרה שתעלה לשידור בקוריאה בחודשים הקרובים:


לצידה של ג'ין מין מככבים השחקנים סו ג'י סוב ("מצטער שאני אוהב אותך") ושין היון ג'ון ("מדרגות לגן עדן").

עוד תמונה מאחורי הקלעים:

בתגובה ל: עדכון לגבי כוכבת "יי סאן"... מאת: MyGirl
ללא תוכן

בתגובה ל: היא כל כך מתוקה בתמונות... על מה זה? מאת: asole
אני אף פעם לא קוראת תקצירים של סדרות לפני שאני מתחילה לצפות בהם...הסיבה המרכזית היא שהתקציר תמיד חושף את הפרקים הראשונים ואני מעדיפה שלא לדעת דבר על העלילה. מה גם שבדר"כ (כמעט תמיד) התקציר לא משקף את מה שרואים בפועל במהלך הסדרה אז מיותר בעיני לקרוא אותו.

בתגובה ל: האמת, לא קראתי... מאת: MyGirl
אני בדר"כ כן קוראת אבל עדיף שלא, הסקרנות שלי בעוכריי כי הכי כיף היה לראות את "היהלום שבכתר" בלי לדעת כלום (מהפרומואים רק הבנתי שזו סדרה תקופתית על "ג'אנג גום האמיצה" שמתרחשת בארמון ולאוכל יש תפקיד חשוב).

בתגובה ל: אני בהחלט מבינה אותך מאת: asole
גרסה מודרנית לסיפור קין הבל עם קנאה של שני אחים (אבל באמת שלא התעמקתי...).

ואחרי הניסיון של "יי סאן", אני כבר לא יודעת אם עדיף לדעת ספויילרים או לא (נוכחתי לדעת שספויילרים חלקיים עלולים להיות יותר מבלבלים מלא לדעת ספויילרים בכלל...). נראה שאין חוקים בעניין הזה.

והאן ג'י מין באמת מקסימה בדיוק עכשיו אני קוראת ראיון איתה בעקבות הסדרה - שבגללו נחשפתי לספויילר אחד משמעותי כבר בהתחלה. עכשיו אני רואה שמזל שסגרתי אז במהירות את הדפדפן כי הראיון מכיל שפע ספויילרים...

בתגובה ל: אני חושבת שהסדרה אמורה להיות (הכי כללי שאפשר) מאת: iDana
עיניים... חבל שבכלל האסייתים עושים את הניתוחים המיותרים האלו, העיניים שלהם יפות כמו שהן!

בתגובה ל: וואו, כמה שהיא יפה בתמונה! רק חבל שהיא עשתה ניתוח מאת: asole
לא חיפשתי לעומק, אבל מצאתי רשומה בבלוג שבה היא דווקא נכללת ברשימת השחקניות בעלות היופי הטבעי. הנה התמונות לשיפוטכם:







ועם או בלי ניתוח פלסטי, יש לה כאלה תמונות מהממות!







וכאן היא בתצוגת אופנה לצדו של מישהו מוכר... נראית קצת מוטרדת, לא? (אולי השמלח לא ממש נוחה?).







ובכלל קשה לי לשפוט - מתי ניתוח פלסטי כלשהו הוא "מוצדק" או לא (זה עניין מאוד סובייקטיבי). אני חושבת שאם עושים את הניתוחים האלה מתוך איזשהו לחץ או תחושה של נחיתות - זה די עצוב. מצד שני, אולי אפשר לראות בזה (במקרים מסוימים) שימוש בפלאי הטכנולוגיה הרפואית כדי להשיג שינוי מראה והרגשה אישית?
וגם: במה ניתוח עיניים שונה מניתוחי אף אן הגדלת חזה שהם מאוד פופולריים ומקובלים אצלנו (יש אנשים שחיים מצוין עם אף עקום, ואחרים סובלים מזה ומנתחים בהזדמנות ראשונה - ולא תמיד זה מביא להם את השינוי המבוקש שייחלו לו בחייהם).

בקיצור, אין לי תשובות חד משמעיות... אישית אני לא רואה את עצמי הולכת מרצון לשולחן הניתוחים - אם כי לעולם אין לדעת (מזל שאני לא שחקנית ).

בתגובה ל: אני לא בטוחה שהיא עשתה ניתוח פלסטי מאת: iDana
עיניים אסייתיות מנותחות אבל אני ממש לא מומחית...

ניתוח העיניים נראה לי מיותר כי הוא נובע מתחישת נחיתות של עמי המזרח שהעיניים שלהם לא יפות כי הן שונות מהמודל המערבי וזה חבל מאוד בעיני.
התחום הזה הוא באמת מאוד סובייקטיבי. הי לי ילד ביסודי שעשה ניתוח אף סתם כי הציקו לו עליו. האף שלו לא היה נורא בכלל, אבל הוא היה טיפה שונה ושקלטו שהוא נפגע מזה אז נכנסו בו בשיא הקיטור. ניתוחי החזה ברובם נראים לי מיותרים, אני מדברת כמובן על ההגדלות בלבד. נכון שיש בחורות שטוחות לגמרי שמגדילות יחד עם החזה את הביטחון האישי שלהן, אבל רוב הניתוחים האלו סתם מיותרים ונראים מאוד לא טיבעיים.

הנה משהו מספרו של סטיב מרטין "זבנית" שבדיוק סיימתי:

"מגוון השינויים [הקוסמטים] הוא רחב, חוץ מאשר בשדיים. את השדיים רק מגדילים - ובתוך כך גם משחיתים את צורתם - ודומה שאי ההתאמה שבשני כדורי הבאולינג הצמודים לקרש הגיהוץ אינה מטרידה איש כלל וכלל. בחורים צעירים בברלי הילס שמחפשים נשים צעירות שמזכירות להם במראן את אימותיהם מתוחות הפנים, טובעים חסרי ישע בים של בנות-עשרים-וחמש-בעלות-המראה-הטבעי".

והתמונות מהממות בהחלט! היא ממש יפה...

בתגובה ל: חשבתי שהיא עברה ניתוח בעיניים כי הן נראות כמו מאת: asole
הנה תמונה של ג'י מין בצעירותה:


והנה היא פה באמצע למעלה:


היא באמת לא השתנתה הרבה בחלוף השנים...

לעומת זאת, בדרום קוריאה יש המון שחקניות ש"מכורות" לניתוחים הפלסטיים. יש כאלה שהניתוח באמת החמיא להן ויש כאלה שזה סתם היה מיותר.

הנה תמונות של שחקנית מאוד חמודה בשם הון ג'ונג-הווא שעברה שינוי עצום!!!

פשוט לא להאמין שמדובר באותה האישה בכל התמונות.

בתגובה ל: כך היינו... מאת: MyGirl
גם היא עברה שינוי משמעותי ביותר:


ובלי קשר לניתוחים הפלסטיים...
תראו את ג'ונקי בצעירותו...

בתגובה ל: כך היינו... מאת: MyGirl
ובאופן כללי - נראה שלאנשים יש נטייה כזו (לפעמים) לרצות להיות/להיראות מה שהם לא...

הייתה פעם סדרה שלמה (של אורנה בן דור) בנושא הבלונד - ואחד ההסברים לכך שנשים רבות צובעות לבלונד הייתה קשורה גם לעניין העדתי. מובן שניתוח פלסטי הוא צעד פחות הפיך מצביעת שיער. אישית אני אוהבת עיניים מלוכסנות (אומרים שגם לי יש קצת 'לכסון' שכזה...), ואני בכלל חושבת שהשונות (גם במראה) עושה את העולם למקום מעניין יותר... אין לי מושג איך הניתוחים הפלסטיים נתפסים בקוריאה, אבל יש מצב שמדובר גם באופנה? אולי מתישהו יחליטו שהטרנד הוא דווקא לחזור למקורות ולא לעשות את הניתוחים האלה?

ובכלל, בעולם הבידור והזוהר כבר קשה לדעת איך הבנאדם נראה באמת מתחת לשכבות האיפור, הניתוחים הקוסמטיים והפוטושופ כמובן...

בתגובה ל: הוד מעלתו (יי סאן) מאת: iDana



מיותר לציין שכל ההודעה היא ספויילר אחד גדול ל"יי סאן" ("המלך סאן"), ושהיא מיועדת כרגע לעיניה של לינה בלבד... בעוד תשעה-עשרה חודשים אני מקווה שיגיע הזמן והיא תהיה אקטואלית לעוד צופים רבים






























וואו, איך מתחילים לסכם סדרה כזו שסחפה אותי כ"כ, שגרמה לי להתאהב בדמויות, לרחף – אבל גם ליפול חזק? ניסחתי לי חלקי הודעות בראש אינספור פעמים, ועכשיו כשאני סופסוף באמת מתיישבת לכתוב הכל מתפזר לי.


אז אני אתחיל דווקא מהסוף. בערך. כשגיליתי את התיעוד ההיסטורי לגבי שנות חייו של המלך הרגשתי צביטה בלב כשגיליתי שהוא הלך לעולמו בגיל 48 בלבד... אבל בפרקים האחרונים של הסדרה (אחרי פרק 74 ליתר דיוק) שאלתי את עצמי איך הוא הצליח לשרוד כ"כ הרבה שנים ולהגיע לגיל הזה? איך הוא הצליח להמשיך הלאה למרות הטרגדיות שנחתו עליו לאורך כל חייו, כבר מהיותו ילד קטן? איך הוא הצליח לחשוב על טובת הכלל ולקדם יוזמות למען האנשים הפשוטים במשך שנים, גם אחרי שאיבד את האנשים האהובים והיקרים לו ביותר, שהיו גם המקלט והמשענת שלו? איך אפשר להמשיך לחיות, לתפקד ובאמת לעשות את השינוי אחרי שחווים כאב אדיר כזה?


ואז התעוררה אצלי ההכרה שאולי זו התשובה. כל היוזמות והפעולות שביצע כמלך למען המדינה והעם נתנו לו את הכוח להמשיך... זו בעצם הייתה גם הצוואה של סונג יון, ומעבר לזה העיסוק הזה נתן טעם ומשמעות לחייו. הוא תמיד היה וורקהוליק, אבל נדמה שאחרי האובדן הגדול שחווה – הוא נהיה עוד יותר מכור לעבודתו ורצה להספיק כמה שיותר... ועדיין, גם אז הוא תמיד היה קשוב למשפחתו ולילדיו – הילדים האחרים שנולדו לו וגם הם נתנו לו כוחות וסיבות להמשיך (וזה אולי מהווה גם תשובה לחוסר הנוחות שלי לגבי כל נושא הפילגשים, הפוליגמיה וכו'), יחד עם האחריות והמחויבות הפנימית שלו כמלך לפעול לטובת העם.


ובאופן המוזר שבו מציאות ודמיון מתערבבים וכל מיני קישורים למה שקורה כאן ועכשיו, נזכרתי בציטוט שהופיע בראיון עם תמי ארד לפני כמה שבועות. היא ציטטה שם משפט מתוך הספר "באהבה, גרג ולורן" (יומן מכתבים המתאר את מאבקה לחיים של לורן מנינג, שנכוותה קשה באסון קריסת מגדלי התאומים. היומן נכתב על ידי בעלה גרג שתיעד את שלבי החלמתה). והמשפט הזה אומר:
"הדרך להתמודד עם זה לא השתנתה – לאכול, לישון, ולעשות משהו בעל משמעות כדי להמשיך הלאה".


ולמרות הכל, השאלה המרכזית שנשארה אצלי אחרי כל האירועים הטרגיים היא "למה?", ואליה נלווית כמובן תחושת ההחמצה והשאלה "מה היה יכול לקרות אילו...". וזו שאלה שמלווה לא רק את הסדרה או אירוע היסטורי מסוים – אלא את כל החיים שלנו. ולא תמיד אפשר למצוא תשובה ל"למה" הזה.


וגם בהקשר הזה נזכרתי בציטוט מתוך ראיון עם עמיר בניון, שנראה אקטואלי מתמיד:

"הרי יש שירים שנולדים בעקבות איזשהו בום שקיבלת ללב, ואי אפשר להסביר אותם. מכיר את זה, למשל, שלפעמים אתה נשבר לבד באוטו? אתה שומע שאמא ובת קיבלו גראד לראש - ונגמר הסיפור, נגמרה משפחה. אז לפעמים, פעם במיליון שנה, אתה שומע את זה באוטו, יושב ומתחיל לבכות. אתה שואל למה. מתחיל לדמיין דמיונות, לחשוב על המשפחה שלך. ואז נוצרת בך הבנה למציאות, מין אסימון שנופל. אתה אומר לעצמך נכון, אפשר להתגבר על זה, אנשים חיים גם אחרי, זו דרך העולם. ועדיין, אחרי שכל ההסברים נגמרים, אתה שואל למה. אז לשאול למה - זה הדבר האחרון שאני עושה. כי כמו בסיטואציות קשות מדי, אני פשוט לא רוצה לדעת".


ואם כבר הזכרתי שירים, אני חושבת שאולי השיר The legend becomes history מהפסקול של ג'אנגומה היה מתאים יותר ל"יי סאן" בסופו של דבר. גם בגלל שמו של השיר, וגם בגלל המשפט הבלתי נמנע:
Wonder why we are born into this life to die?

(ואפרופו ג'אנגומה, חשבתי שאם רוחן של צ'ובי והעוזרת של המלכה יכלה להתגלגל לארמון – איפה הרופאה המדהימה כשבאמת צריך אותה ואת כוח הריפוי האדיר שלה? וכן, לפעמים חשבתי שהאבחנות הרפואיות של סונג יון קשורות לגלגול הקודם שלה כשינבי ).


ולמרות העצב הגדול בסיום, חשבתי שבסופו של דבר הסוף לא היה לגמרי טרגי – נכון, המלך מת בגיל צעיר יחסית, וסיפור חייו נגדע באיבו, כשהיו לו עוד כל כך הרבה תוכניות לממש, והיו לו את כל היכולות והכלים לממש אותן. נכון, הוא איבד את האהבה הגדולה של חייו ולפחות שלושה מילדיו – אבל בכל זאת הוא השאיר אחריו מורשת מדהימה והישגים גדולים. כל הסדרה הזו בעצם מנציחה את דמותו כאחד המלכים הטובים והאהובים של קוריאה בכל הזמנים... אני לא יודעת אם אני מאמינה בחיים שאחרי המוות והאהבה, אבל בסדרה הזו הסיום שבו רואים את סאן וסונג יון רצים להם שוב באושר ברחבי הארמון – באמת הביא לי הקלה והשלמה מסוימת, ואיפשר לי להיפרד מהסדרה בלי כעס


ומילה על הסיפור ההיסטורי: בינתיים קראתי בעיקר בוויקי, אבל גיליתי שאכן למלך היה בן שילדה אחת מפילגשיו, ושאותו בן מת בילדותו (ואפילו בגיל צעיר יותר ממה שראינו בסדרה). גם השחקנית ג'י מין ציינה שרצתה לבקר בקבר של סונג יון האמיתית, אבל זה לא התאפשר כי בדיוק הזיזו את הקבר ממקומו. אז כן, במקרה הזה אי אפשר להאשים רק את התסריטאים, אלא את החיים וההיסטוריה.
אגב, קראתי איפשהו שבמציאות המלך מת באופן פתאומי ובנסיבות שנחשבו למסתוריות... וקראתי שיוצרי הדרמה ההיסטורית התלבטו האם מותו בסדרה יהיה תוצאה של מחלה או של קשירת קשר. אני לא יכולה להגיד שאני שמחה, אבל אם כבר היינו צריכים להיפרד מהמלך – אז העדפתי שלא יהיו מעורבים בכך כל קושרי הקשר למיניהם. שבסופו של דבר הם לא ינצחו... ובהרבה מובנים אפשר להגיד שהוא זה שנשאר בזיכרון הלאומי של קוריאה בזכות כל מה שעשה, וכמובן בזיכרונם של הצופים.


אני לא יכולה להצביע על הרבה דמויות שכ"כ נכנסו לי ללב כמו המלך סאן. אני חושבת שאהבתי אותו לאורך כל הדרך, ברגעים היפים וברגעים הקשים. גם כשהיה מאושר, מאוהב, לא פורמלי, מלא הומור, פשוט וסקרן, וגם כשהיה מדוכא, מבוהל, שיכור, חולה וחלש... ה- שלי תמיד היה איתו. ובעיקר אהבתי את היכולות שלו להיות בנאדם אמיתי, מאחורי כל הכתרים, הגלימות והטקסים. את ההתעניינות האמיתית שלו באנשים, את האהבה והדאגה שהפגין כלפי עמו וכלפי האנשים הקרובים אליו, את הסקרנות, החדשנות והרצון לתת הזדמנות לכולם... והקשר שלו עם סונג יון ודה סו היה מדהים מהרבה בחינות, אבל בעיקר הרגשתי שאיתם הוא היה יכול להיות מי שהוא באמת, בלי מסכות וגינונים. והחברות והאהבה ביניהם הייתה כ"כ חזקה ואמיתית ומרגשת, ועמדה בכל המבחנים הקשים לאורך הדרך.


ויש לי עוד הרבה מה לומר על הסדרה, אבל נדמה לי שעדיף לשמור משהו לספיישל הפתיחה (שבו אני מתכוונת לסקור כמה נושאים כלליים שעלו בסדרה, מנקודת מבט אישית ולא מספיילרת) וכמובן לשרשורי הפרקים השבועיים. אני באמת מקווה שיהיו לסדרה עוד צופים, ובמידה מסוימת זה יהיה קצת כמו לראות את הסדרה מחדש... אני מתרגשת

בתגובה ל: מלך בשר ודם מאת: iDana
מאוד שמחתי למצוא את הודעת הסיכום שלך!
אחרי הודעה כזאת אין הרבה מה להוסיף חוץ מלהסכים עם כל מה שכתבת על המלך סאן שגם בשבילי דמותו היא זו שהכי הרבה נכנסה לליבי.
כמובן שאהבתי דמויות נוספות כמו סונג יהון, דה סו, הונג (ששיניתי את דעתי עליו שוב ושוב), המלכה המקסימה, ואפילו את צ'ובי שהביאה סצינות משעשעות יחד עם העוזרת של המלכה כשקיבלנו קריצות ל"ג'אנג גום"

הפרקים האחרונים לא היו קלים בשבילי...אולי כי לא תיארתי לעצמי שמשהו כזה הולך לקרות...אחרי "ג'אנג גום" הייתי אופטימית לגבי הפי אנד ולכן, התגובה הראשונית הייתה הלם. בסופו של דבר כשחשבתי שוב ושוב על הסוף הגעתי למסקנה שהסוף העצוב לא לגמרי טראגי משום שאחרי מותה של סון יהון סאן הצליח להמשיך ולשרוד, פעל למען מדינתו, המשיך לדאוג לעמו וכך למעשה הצליח להחזיק את עצמו על הרגליים כל השנים האלה. גם שמחתי שה"רעים" לא הצליחו להפיל אותו בסופו של דבר וכמו שכתבת...אם הוא מת אז עדיף ממחלה ולא עקב קשירת קשר.
מה שכן קצת איכזב אותי הוא שהנסיך שהחליף את המלך סאן בגיל כל כך צעיר הוא בנה של פילגש. קיויתי שלפחות בפרק האחרון תיהייה לנו איזו הפתעה ונגלה שהבן הוא של המלכה שכל כך רצתה להיכנס להריון ולהביא יורש לסאן...אבל זה לא קרה.



ממש מוזר לי שבעוד יומיים הסדרה מתחילה את שידוריה גם בארץ...אני לא יודעת אם אחזיק מעמד 9 חודשים ואצפה בה בקביעות כי בסה"כ הכל עוד טרי לי בראש ולא מדובר בסדרה קצרה של 16 פרקים אלא בסדרה של 77 פרקים. בכל מקרה, את ההתחלה אני בטוח אראה! ואני מנחשת שאחרי זה יהייה לי קשה לנטוש את סאני

בתגובה ל: דנה!!! מאת: MyGirl
למרות הכל, אני שמחה שתהיה לי הזדמנות לצפות בסדרה שוב ולדסקס על הדמויות הבלתי נשכחות והעלילה המרתקת (מעניין איך זה יהיה לצפות עם תרגום בעברית... כבר בפרומו זה נראה לי מוזר פתאום). נקווה שהפעם יצטרפו אלינו עוד צופים!


הפרקים האחרונים היו לי מאוד קשים כידוע, אבל באמת הזמן עושה את שלו, הכאב נרגע ואפשר להעריך את כל הצוות שהביא לנו את הסאגה הסוחפת הזו . ואם להסתמך על ויקיפדיה, היוצרים היו נאמנים עד כאב למקור ההיסטורי (זה לא שיקוף מדויק של ההיסטוריה, אבל קרוב מאוד).

כאמור, לפי ויקי, בנם של המלך והפילגש סאנג מת בגיל ארבע, והיא מתה באותה שנה (1786), ושנתיים לפני כן היא ילדה בת שמתה בלידה גם הפילגש הונג מוזכרת בוויקי לצד בנה המאומץ - אבל שניהם מתו בגיל צעיר (היא בגיל 13! והוא בגיל 16, לא יודעת עד כמה זה הגיוני אבל כך טוענים בוויקי). ולמלכה באמת לא היו ילדים...

בנו של המלך ירש את הכתר כשהיה בן 10 בלבד, והוא היה בנה של הפילגש סו שאותה לא הכרנו בסדרה עד כמה שאני זוכרת (אלא אם כן פספסתי משהו בין הדמעות...). אני די הופתעתי כשלא הראו לנו בסדרה מי הייתה אמו, כאילו זה כבר לא היה חשוב... אותו בן, המלך סונג'ו, שלט 34 שנים (אם כי לא מתועדים בוויקי הישגים גדולים שלו - לעומת הרנסנס של שושלת ג'וסון שמיוחס למלך סאן/ג'יונג ג'ו). הוא מת בגיל 44 ואת מקומו ירש הנכד שלו - שהיה אז בן שבע בלבד וגם הוא לא זכה לאריכות ימים... בקיצור, גם כשאתה מלך עתידך לא מובטח!


ועוד לא הזכרתי את המוניטין המפוקפק שיצא לנסיך הכתר סאדו, אביו של סאן. על פי עדויות היסטוריות הוא סבל מהפרעה נפשית, ובין "תחביביו" נמנו רצח, אונס וכו' (אבל הוא לא בגד באביו המלך...). שלא נדע מצרות! מקווה שלא נסחפתי מדי עם ההקשר ההיסטורי, אבל עניין אותי לדעת עד כמה התסריטאים היו אחראים למה שראינו על המסך. אמו של סאן כתבה ספר שתיעד את זיכרונותיה... היה יכול להיות מעניין לקרוא אותו (ואולי גם לנפץ כמה אשליות ).



אגב, לפי וויקי ככה נראה המלך סאן:



ואם הזכרת את צ'ובי, אני תמיד אעריך אותה על זה שהיא גרמה לי לחייך בכמה רגעים מותחים/קשים - למשל כשהלידה של סונג יון התעכבה וכולם היו מודאגים, צ'ובי בכתה בכזה אופן שהייתי חייבת לצחוק