Phoenix

Phoenix

פורסם לפני 4817 ימים מאת iDana אין תגובות

השבוע סיימתי את הצפייה בסדרה Phoenix ברגשות קצת מעורבים – ולא רק לגבי הסדרה אלא גם לגבי עצמי... Smiley_Blush_A

העלילה: (באופן הכי כללי שאפשר כדי לא לספיילר)
הסדרה מתמקדת בשאלה עד כמה חשוב העיתוי כשמדובר באהבה? Heart_2

בחורה צעירה מתפרצת בסערה לחייו של בחור ומכאן מתחיל סיפור שעובר דרך תהפוכות הגורל ומצבים משתנים. האם אי פעם יגיע העיתוי הנכון עבורם?

רשמים אישיים:
זה לא סוד שהמניע העיקרי שלי לצפייה בסדרה הוא השתתפותו של לי סו ג'ין Smiley_Love_A

כשלי סו ג'ין נשאל מדוע הוא בחר דווקא ב"פניקס" הוא ענה כך: "כשקראתי את התסריט לראשונה, קיבלתי את הרושם שהדרמה הזו נעה בקצב מהיר למרות שמדובר במלודרמה. בנוסף לכך, הדמות של ג'אנג סה הון (הדמות שהוא מגלם בסדרה) היא מסובכת וסובלת לא רק בגלל האהבה, אלא בגלל כל הדברים שסובבים אותו, וזה נראה לי מאתגר. רציתי גם ללמוד מהבמאי או, המצטיין בבימוי משחק אמוציונלי".

אז כן, אני מסכימה עם השחקן האהוב עליי שמדובר במלודרמה בעלת קצב מהיר מאוד, במיוחד בפרקים הראשונים, ובעיניי המהירות הזו היא כוחה וגם חולשתה של הסדרה Car_Drive

. מצד אחד, המהירות הזו סוחפת וממכרת, כשכמעט בכל סוף פרק אני שואלת: "מה, כבר נגמר?" ומבקשת עוד... מצד שני, לפעמים הרגשתי שהמהירות הזו קצת פוגעת באפשרות להעמיק בדברים מסוימים, ויוצרת תחושה של "בום טראח". ומצד שלישי, למרות האירועים המהירים, עדיין הציר העיקרי בסדרה נע באיטיות ובאיפוק, שגרמו לבלוטות הדמיון והפנטזיה לעבוד שעות נוספות...

למרות ש"פניקס" מתרחשת כמובן בקוריאה, וכוללת מרכיבים בלתי נמנעים כמו שקמח וקריוקי Mic

, עדיין היא הזכירה לי מאוד דרמות אמריקאיות מהאייטיז והניינטיז, והיה נראה כאילו הסיפור הזה יכול להתרחש בקלות בארה"ב. אפשר לומר שהיו בסדרה אלמנטים של סופר סואופ אמריקאית, לפחות ברמת האירועים המלודרמטיים, אבל משחק אמין של רוב הדמויות הציל את הסדרה מהמקומות המוגזמים האלה. לכך אפשר להוסיף את האיפוק הקוריאני במערכות היחסים (אילו זו הייתה סדרה אמריקאית היה אפשר לצפות למשל לסצנות סקס סוערות, מה שלא ממש אפשר למצוא כאן).

אגב, בסדרה אפשר לשמוע לא מעט אנגלית מפי הדמויות. בקטעים האלה אין תרגום (בעצם יש תרגום לקוריאנית אבל זה לא ממש עוזר לי), ולא תמיד קל להבין מה הם אומרים מבעד לענני המבטא (כן אריק, אני מתכוונת אליך... Smiley_Wink

).

הייתה בסדרה דמות שנראתה חביבה בהתחלה ובהדרגה הפכה מעצבנת ופתטית ברמות על. רק מכמות החפצים ששברה באופן ישיר/נשברו בגללה אפשר לפתוח מחלקה שלמה בכלבו! ואני לא אתחיל לחשוב מה אפשר לעשות עם כמויות האלכוהול Wine_24

(המדומה? לי סו ג'ין אמר שהוא שתה מיץ ענבים...) שנלגמו בסדרה הזו. בנוסף לכך בסדרה הזו נשמעה כמות שיא של המשפט "אני מצטער/ת" – מיאנה דה! ויש לי גם המלצה לדמויות בסדרה: קורס נהיגה מונעת קולקטיבי דחוף! Car_Red_R

ולסוגיית הפרק האחרון (בלי לספיילר כמובן): בפרקים אחרונים אני די לחוצה, וכך היה גם הפעם. בצפייה ראשונה היה שם משהו שלא הצלחתי כ"כ להבין, אבל בצפייה נוספת בקטעים מסוימים וקצת קריאה ברשת הצלחתי להסביר לעצמי ולקבל את הדברים, וגם להתחבר יותר רגשית לסצנות. הייתי שמחה אילו התסריטאים הקוריאנים היו פחות קמצנים ומינימליסטים בנוגע לדברים מסוימים... אבל בגדול אהבתי את הסדרה ובמיוחד את שני השחקנים הראשיים שנתנו חיים לדמויות ולסיפור. וכמעט כמו בכל דרמה קוריאנית, גם כאן יש פסקול ממכר שמתלווה לעלילה Music

.

ובנימה האישית, אני מרגישה שקצת נסחפתי בצפייה ואני צריכה למצוא את האיזון הנכון Smiley_Blush_A

. כשכל הפרקים זמינים ומחכים לפעמים קשה להתאפק ולעצור – וכך למשל צפיתי בשבעת הפרקים האחרונים תוך יומיים (באמצע השבוע) וקצת התשתי את עצמי. את הדרמה הבאה אני מקווה לקחת קצת יותר באיזי – וזו הולכת להיות Bad couple.

תוקן על ידי iDana 2/5/2009 15:26

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור הקוריאני Cherry

מאת: iDana

השבוע סיימתי את הצפייה בסדרה Phoenix ברגשות קצת מעורבים – ולא רק לגבי הסדרה אלא גם לגבי עצמי... Smiley_Blush_A

מידע כללי:
הסדרה Phoenix/ עוף החול (נקראת גם: The Fire Bird/ Bul Sae) שודרה ברשת MBC בין החודשים אפריל-יוני 2004 וזכתה לרייטינג ממוצע של 25.3 אחוז (שיא הרייטינג: 31.4%). הסדרה כוללת 26 פרקים. מידע נוסף על הקאסט ובכלל יש כמובן בדרמה ויקי.

העלילה: (באופן הכי כללי שאפשר כדי לא לספיילר)
הסדרה מתמקדת בשאלה עד כמה חשוב העיתוי כשמדובר באהבה? Heart_2

בחורה צעירה מתפרצת בסערה לחייו של בחור ומכאן מתחיל סיפור שעובר דרך תהפוכות הגורל ומצבים משתנים. האם אי פעם יגיע העיתוי הנכון עבורם?

רשמים אישיים:
זה לא סוד שהמניע העיקרי שלי לצפייה בסדרה הוא השתתפותו של לי סו ג'ין Smiley_Love_A

(וכן, אני מתכוונת לצפות בכל סדרה בהשתתפותו שאמצא – לצערי כרגע נשארו לי רק עוד שתיים, כי סדרות ישנות לא ממש זמינות ברשת ומאז "יי סאן" הוא טרם הצטלם לפרויקט חדש...). וגם ב"פניקס" הוא כבש את לבי והפגין משחק מצוין וכימיה מעולה עם השחקנית שלצדו, לי און ג'ו (שלמרבה הצער התאבדה מספר חודשים לאחר סיום הצילומים, ועל כך אכתוב בהמשך). השניים גם זכו בפרס "הזוג הטוב ביותר" בטקס פרסי MBC בשנת 2004.

כשלי סו ג'ין נשאל מדוע הוא בחר דווקא ב"פניקס" הוא ענה כך: "כשקראתי את התסריט לראשונה, קיבלתי את הרושם שהדרמה הזו נעה בקצב מהיר למרות שמדובר במלודרמה. בנוסף לכך, הדמות של ג'אנג סה הון (הדמות שהוא מגלם בסדרה) היא מסובכת וסובלת לא רק בגלל האהבה, אלא בגלל כל הדברים שסובבים אותו, וזה נראה לי מאתגר. רציתי גם ללמוד מהבמאי או, המצטיין בבימוי משחק אמוציונלי".

אז כן, אני מסכימה עם השחקן האהוב עליי שמדובר במלודרמה בעלת קצב מהיר מאוד, במיוחד בפרקים הראשונים, ובעיניי המהירות הזו היא כוחה וגם חולשתה של הסדרה Car_Drive

.

ובנימה האישית, אני מרגישה שקצת נסחפתי בצפייה ואני צריכה למצוא את האיזון הנכון Smiley_Blush_A

תוקן על ידי iDana 2/5/2009 15:26

בתגובה ל:

השרשור הקוריאני Cherry

מאת: iDana
כשצפיתי ב"פניקס" הייתי מודעת לכך שהשחקנית לי און ג'ו התאבדה, אבל רוב הזמן במהלך הצפייה לא חשבתי על זה, מאחר שהייתי שקועה בעיקר בדמויות ובסיפור שלהן. אבל עדיין, מדי פעם התגנבה איזושהי צביטה בלב, על כך ששחקנית כ"כ צעירה, יפה ומוכשרת שמה קץ לחייה, ותחושת עצב והחמצה על הפוטנציאל האבוד והחיים שנקטעו כך Heart_Broken

. וכן, הייתה לפחות סצנה אחת בסדרה ודברים שנאמרו על ידי הדמות שגילמה – ואי אפשר היה שלא לחשוב על הקשר בין המציאות העצובה והסדרה הבדיונית.

הנה כמה פרטים על חייה ומותה של השחקנית:
היא נולדה בגונסן ב-16.11.1980 ועברה לסיאול אחרי שסיימה את התיכון כדי ללמוד משחק. היא התחילה כדוגמנית לתלבושת אחידה, ואחרי כמה הופעות טלוויזיוניות קצרות עשתה את הופעת הבכורה שלה בסרט Rainbow Trout. אחר כך השתתפה במספר סרטים נוספים וכיכבה ב"פניקס".

בליל ה-22 בפברואר 2005, בגיל 24, כמה ימים בלבד אחרי סיום לימודיה באוניברסיטת דנקוק (במגמת משחק), לי און ג'ו חתכה את ורידיה ותלתה את עצמה בדירתה. היא כתבה בדם את השורות הבאות: "אמא, אני מצטערת ואני אוהבת אותך". בפתק נוסף היא כתבה "רציתי לעשות יותר מדי. למרות שאני חיה, אני לא באמת חיה. אני לא רוצה לאכזב אף אחד. זה נחמד כשיש כסף... רציתי להרוויח כסף".

משפחתה של השחקנית טענה שהיא סבלה מדיכאון קשה, ושסצנות העירום שצילמה בסרט The Scarlet Letter גרמו לה לנדודי שינה. בהלוויה שלה נכחו חברים וקולגות רבים, והזמרת באדה שרה את השיר "You Were Born to be Loved". בכל שנה נערכים טקסים לזכרה, ובשנת 2007 יצא דיסק לזכרה, עם הקאבר ששרה בסרטה האחרון לשיר "Only When I Sleep" ועם שירים נוספים שהקדישו לה חבריה.

לי און ג'ו מבצעת את Only When I Sleep מתוך הסרט The Scarlet Letter

קליפ לזכרה:

וקישור לכתבה שמצאתי (בעברית), שמנסה להסביר למה שיעור ההתאבדויות בדרום קוריאה הוא מהגבוהים בעולם, והקשר לאינטרנט:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=867936&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0

תוקן על ידי iDana 25/4/2009 16:58