Sorry I love you

פורסם לפני 4164 ימים מאת iDana אין תגובות

הסדרה Sorry I love you שודרה בשנת 2004 ברשת KBS2 הקוריאנית ויש לה 16 פרקים. הסדרה זכתה לשם החיבה MiSa – ראשי תיבות של המילים שמרכיבות את שם הסדרה בקוריאנית - Mianhada, Saranghanda.

העלילה:
צ'ה מו היוק אומץ על ידי משפחה אוסטרלית, אבל ננטש בגיל צעיר והפך לגנגסטר שמסתובב ברחובות ושורד איך שאפשר. יום אחד הוא נתקל במקרה בסונג און צ'ה, צעירה קוריאנית שהגיעה לאוסטרליה לצורך צילומי פרסומת של הבוס שלה, צ'וי יון, כוכב עולה וחבר ילדות שבו היא מאוהבת מאז ומתמיד. מכורח הנסיבות, מו היוק ואון צ'ה מעבירים יחד כמה שעות הזויות ובלתי נשכחות, כמעט בלי להחליף ביניהם מילה, ברחובות הפחות סימפטיים של מלבורן...

און צ'ה חוזרת לקוריאה, לתפקיד העוזרת שנמצאת תמיד שם בשביל הכוכב המפונק, בזמן שמו היוק חוטף שני כדורים בראש בחתונה של האקסית שלו. הרופאים מצליחים להוציא כדור אחד, אבל הכדור השני ממוקם במיקום רגיש שלא מאפשר ניתוח. כתוצאה מכך נותרו למו היוק חודשים ספורים לחיות.

בעידודה ובתמיכתה הכספית של חברתו לשעבר, מו היוק חוזר לקוריאה כדי למצוא את אמו הביולוגית, ומה שהוא מגלה לגבי משפחתו גורם לו לרצון עז לנקום... אבל אז הוא גם מוצא אהבה גדולה, דווקא כשהוא חי על זמן שאול והשעון מתקתק. לא קשה להבין שמדובר בסדרה טרגית, נכון?

אילו הייתי קוראת רק על חלק מהאירועים שקורים בסדרה הזו, ללא ספק הייתי חושבת שהתסריטאים הגזימו במלודרמה. אבל כשראיתי את הפרקים עצמם נסחפתי לסיפור החזק, המרגש והאנושי הזה. ומתברר שלא הייתי היחידה... הסדרה הייתה פופולרית בקוריאה, וזכתה לאינספור תגובות באתר הרשמי (מעל מיליון תגובות נספרו זמן קצר לאחר סיום הסדרה), מה שהביא לקריסתו מספר פעמים. המכורים לסדרה כינו את עצמם "MiSa Pye-in" – אובססיביים ל'מיסה'. הפרק האחרון גרף רייטינג של 29%.

קשה לתאר במילים את הדמות של מו היוק ואת המשחק המשכנע והאמיתי כ"כ של השחקן המעולה סו ג'י סוב... אני חושבת שמהשנייה הראשונה לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים. הוא ממגנט! הייתי מרותקת להבעות העשירות ולשפת הגוף שלו, שהצליחו להעביר כ"כ הרבה בלי צורך במילים. טיפוס שקשה להגדיר, מלא סתירות – גבר אימפולסיבי, פראי ולא צפוי שיכול גם לתכנן נקמה בצורה מחושבת וקרה. מצד אחד ילד תמים, פגיע ורעב לאהבה, ומצד שני יש בו חלק אבהי ותומך, רגיש ואוהב מאוד. אחד שלא יהסס לעזור ולהציל אחרים, בלי לחשוב על עצמו, אבל בסיטואציות מסוימות יעמוד מנגד ולא ינקוף אצבע כדי לעזור.

במסר שהשחקן סו ג'י סוב כתב בזמן הצילומים למעריצי הסדרה הרבים, הוא כתב שהוא חי את הדמות של מו היוק בכל יום, ושימשיך לחיות אותו עד לסיום הצילומים... יוצרי הסדרה סיפרו שהתרשמו מאוד מהמבט העמוק שלו, ולכן רצו שהוא יביע רגשות באמצעות העיניים ושפת הגוף. הם אפילו ציינו שאם עד פרק 4 הדמות נוצרה בעיקר על ידי התסריטאי והבמאי, החל מפרק 5 הדמות נוצרה והתגבשה על ידי סו ג'י סוב עצמו!
השחקן זכה בפרסים ובהערכה רבה בעקבות התפקיד הנ"ל, אבל נאלץ להתגייס זמן קצר אחרי הצילומים. הוא השתחרר לפני שנתיים והספיק להשתתף בסדרה "קין והבל" שנמצאת על הכוונת שלי, בסדרה סלולרית ובכמה סרטים.

השחקנית הראשית, אים סו ג'ונג, גילמה בצורה רגישה ומשכנעת את דמותה של און צ'ה, והשלימה בצורה מופלאה את סו ג'י סוב. אהבתי את הכימיה שלהם ואת הסצנות שלהם ביחד ולחוד. ובכלל, רוב הקאסט עשה עבודה טובה, כולל ג'אנג קיונג (מין-גי ב"זמן בין כלב וזאב") בתפקיד הכוכב והילד המפונק של אמא... אבל אין ספק שלפני ואחרי הכל, הסדרה נשענת על כתפיו הרחבות של סו ג'י סוב שעושה כאן את תפקיד חייו.

היו מוטיבים שחזרו על עצמם בסדרה כמו ללכת בעקבות מישהו או לחכות לו במשך שעות (בשמש, בגשם או בשלג). גם המסטיק של מו היוק היה מוטיב חוזר וחלק בלתי נפרד מהדמות... ואי אפשר להתעלם מהאמבטיות/מקלחות המוזרות/מקוריות שתפסו כאן מקום (מתי בפעם האחרונה ראיתם אמא מסבנת את הגב של בנה בן ה-20+?). הנה סצנה כזו לדוגמה:

הצילומים והמוזיקה בסדרה הזו פשוט שאבו אותי מהשנייה הראשונה. הפסקול מדהים וכולל את אחד השירים האהובים עליי, The stranger של בילי ג'ואל, שממש הכניס אותי לאווירה... ואני מכורה לשיר Snow Flower שמתנגן בסדרה (כבר אמרתי שהפסקול מעולה?). ההתחלה שלו הזכירה לי משום מה צלצול של פלאפון, ולכן בלא מעט פעמים שהוא התנגן בסדרה חשבתי שהטלפון של אחת הדמויות מצלצל (ניידים תופסים מקום של כבוד בדרמות הקוריאניות כידוע, וכך זה היה גם כאן). בחרתי לשים כאן ביצוע לשיר (בקוריאנית ויפנית) של השחקן סו ג'י סוב, שהפתיע אותי גם בכישרון השירה שלו, כי בסדרה יש סצנת קריוקי שבה הוא מזייף עצמו לדעת, כנראה בכוונה. הבנתי שהוא גם הוציא כמה סינגלים בסגנון ראפ.

יש בקליפ ספויילרים מינימליים, בעיקר מהפרק הראשון:

בסדרה טרגית שבה הגיבור מחשב את קצו לאחור, אפשר לחשוב שהסוף צפוי מראש, אבל אי אפשר להגיד שהייתי יכולה לחזות את סצנת הסיום שהשאירה אותי בהלם וצמררה אותי גם בפעם החמישית שצפיתי בה. למען האמת, בפעם הראשונה שראיתי אותה הייתי כנראה אפופה ולא קלטתי את התמונה במלואה... רק כשצפיתי בה שוב, האסימון נפל לי ופרצתי בבכי שנמשך כמה דקות.
וביום מן הימים אני מתכננת לצפות בסדרה הזו שוב, כי ראיתי אותה בצורה כ"כ אינטנסיבית (תוך שלושה ימים – אל תנסו את זה בבית), שאני מרגישה צורך לחזור ולהתעכב על לא מעט סצנות מחדש. זו הייתה חוויה מדהימה!

ויש גם ספיישל אנימה לסדרה שאני מתכננת לצפות בו מתישהו...

תוקן על ידי iDana 10/10/2009 15:8

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: iDana

למרות שהכנתי מראש את הממחטות Tissues

, את הדרמה הזו סיימתי דווקא עם חיוך גדול שליווה אותי במשך דקות ארוכות ועם הרגשה חמימה ומחזקת בלב Smiley_Love_B

. והיו כמובן גם דמעות וסצנות מרגשות שהשאירו לחלוחית בעיניים, שבהן הלב פשוט יצא אל איה, הדמות הראשית בסדרה.
אני שמחה שזו הייתה הדרמה היפנית הראשונה שלי, והיא בהחלט השאירה טעם של עוד.

הסדרה שודרה בשנת 2005 ויש לה 11 פרקים (וגם ספיישל שצולם כשנה וחצי אח"כ, ובו לא צפיתי). הודות לקיווי יש גם תרגום מושקע לעברית!

העלילה (באדיבות קיווי):
איקיצ'י איה היא נערה רגילה בת 15, בת להורים שעובדים בחנות טופו ועומדת להתחיל את שנתה הראשונה בתיכון בו ציפתה ללמוד.
איה מגלה יום אחד שגופה מתחיל להתנהג בצורה מוזרה, היא מועדת לעיתים תכופות, הראייה שלה מיטשטשת והיא אינה מצליחה להבין מדוע.
אמה המודאגת לוקחת אותה לבית החולים שם איה מאובחנת כחולה במחלת ניוון שרירים הגורמת להתפוררות תאי עמוד השדרה ובסופו של דבר לשיתוק. איה נאלצת להתמודד עם מחלתה ובעזרת משפחתה המדהימה והחברים שסביבה היא לא מרימה ידיים ומחליטה למצות את חיה עד תום.
"ליטר של דמעות" מבוסס על סיפורה האמיתי של איה קיוטו, נערה שחלתה במחלה ותיעדה את התמודדותה עם המחלה לאורך השנים בעזרת יומנים שכתבה, אשר הופצו בעולם וזכו לתגובות חמות. זאת דרמה מרגשת ונוגעת, על חיים של נערה שנלחמת בכל כוחה להישאר חזקה ולהמשיך לחיות ולהיות מאושרת למרות המצב הקשה בו היא נמצאת...
סיפורה של איה יהווה השראה לכל הצופה בו.
איה הייתה בן אדם מדהים שנתן כוח לחולים במחלה האכזרית הזאת ועד היום היומנים שלה נמכרים באלפי עותקים ומתורגמים לשפות רבות.

רשמים אישיים:
על הסדרה הזו קראתי תגובות נלהבות ומרגשות כבר מזמן, עוד בפורום של נענע, והיא עוררה בי עניין מיוחד כבר אז, אבל לא הייתי בטוחה שיהיה לי האומץ לצפות בה ושאני אעמוד בצפייה בסדרה שסופה העצוב ידוע מראש. מאז כידוע זרמו ים של דמעות משתי עיניי, ואחרי חישול צ'יליאני+קוריאני הגישה שלי השתנתה לחלוטין...

החיבור של ל"ליטר" היה מיידי, ממש מהשנייה הראשונה. הרגשתי ממש כמו בבית עם המשפחה המקסימה והאמיתית כ"כ של איה, ממש כאילו אני נמצאת במטבח או בחנות הטופו שלהם...

הסדרה מתארת את ההתמודדות עם מחלה אכזרית, אבל למרות הכל לא מדובר לטעמי בסדרה מדכאת או מייאשת. ההפך הוא הנכון! יש בה הרבה רגעים אנושיים, מצחיקים ומרגשים כאחד, ובעיניי זו סדרה שנותנת כוח ואופטימיות, ופתאום כל הדברים הפשוטים שאנו עושים ביומיום, כמעט באופן אוטומטי, נראים לגמרי אחרת...

ולאורך כל הדרך, החיים של איה, על ההתלבטויות, הקשיים, ההצלחות והרגעים העצובים והשמחים – מוצגים בגובה העיניים, עד שיש תחושה שעוברים יחד עם איה המקסימה את המסע הזה. וכמו שכתבתי כבר בפורום בידור אסייתי, אני שמחה שצפיתי בסדרה הזו, ואני חושבת שהיא העבירה בצורה מאוד אנושית ומרגשת את סיפור של איה. אהבתי את הפשטות, המשפחתיות החמה, ההדרגתיות וגם את העדינות, הרגישות והכבוד שבה הכל נעשה. והגדולה של הסדרה בעיניי היא שבשום שלב לא ריחמתי על איה, אלא בעיקר אהבתי והערכתי אותה, הוקסמתי מהחיוך ומהעיניים הנוצצות שלה, והרבה פעמים רציתי לחבק אותה.

השפה היפנית הייתה נעימה לי לאוזן, גם אם לא הבנתי כמעט אף מילה (כבר אמרתי שיש כתוביות בעברית?). והפרקים עברו לי כ"כ מהר... כמעט מהר מדי (45 דקות בממוצע).

את הפרקים מלווים ציטוטים מהיומן שכתבה איה קיוטו (שעליו כאמור מתבססת הסדרה) ותמונות אותנטיות שלה בשלבים שונים בחייה. התמונה הזו שלה נשארה אצלי חזק בזיכרון.

קטעים מהיומנים שלה (בתרגום לאנגלית) אפשר לקרוא כאן:
http://onelitre.xanga.com/

קישור לספיישל של לולי בנענע:
http://forums.nana10.co.il/Message/MessageFullUTF8.asp?pid=48&MsgID=11625456

פוסט בבלוג Nippon – יפן, ארץ השמש העולה
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1336721

בתגובה ל: ליטר של דמעות Eye_Br_Tear

מאת: iDana
אני שמחה לראות שעוד אנשים רואים את איה.. אני באופן אישי לקחתי על עצמי משימה ללכת ולהראות אותה לכל מי שיראה שמץ של עניין (גם זה אומר את השותפות המסכנות שלי שאחת מהן מיכרתי קשות לדרמות יפניות ואת השאר אני סתם מענה מבוקר עד ערב...)
איה מיוחדת בשבילי... היא לא דרמה בעייני או עלילה טובה במיוחד אלא בן אדם מדהים שחייבים לדעת שהיה בעולם הזה ושרצה כל כך לעזור לאנשים אחרים..
ובכל פעם שאני שומעת שהצפייה בדרמה עשתה לאחרים את מה שעשתה לי ונתנה כל כך הרבה כוח אני מרגישה שאני עוזרת לאיה להגשים את החלום שלה... ובגלל זה גם היה לי חשוב לתרגם אותה... ואני מקווה שמי שלא יצא לו לראות ולכל מי שחושש מהטרגיות והעצב המילים הנהדרות שלך יראו שבסופו של דבר הסיפור חיים של איה היה הכל חוץ מטרגי... היו לה חיים מדהימים שבהם היא הצליחה לגעת ביותר אנשים ממה שאי פעם אפשר לצפות מבן אדם...
תודה שצפית.. אני באמת באמת שמחה שנהנית..

אה.. והערה נוספת בנוגע לבכי, אני ממש לא אינדיקאציה.. אז אם אמרתי שמיררתי בבכי בזמן איה זה כי אני בוכה מדברים ממש ממש מצחיקים, קחי לדוגמא אתמול-התקשרתי לג'ן בוכה (כולל משיכות אף) ואמרתי לה שאני מרגישה ממש מפגרת כי סיימתי לראות דרמה שבה ילד ערפד צריך לוותר על האהבה שלו כי הוא לא רוצה למצוץ לה את הדם...XDDD הנה לך כדי שתוכלי להבין ממה אני בוכה... אז כשראיתי איה הסתובבתי כמו זומבי בבית עם בקבוק מים צמוד, עיניים נפוחות וגליל של נייר טואלט דבוק לי לרגל... מחזה נהדר!)

ובנוגע לטעם של עוד... אני כאן להמלצות... קיווי

Dont mess with the Kiwi
סובלת מג'אפאניקה קשה ביותר.. תזהרו! זה מידבק!

בתגובה ל:

קיווי!

מאת: iDana
בגלל שדרמות יפניות הן קצרות משמעותית מקוריאניות באורך
ובזמן. בדרך כלל הפרק הראשון הוא שעה וקצת ושאר הפרקים גג
46 דקות, אז החוויה יותר מצומצמת אבל לפי דעתי הרבה יותר
עוצמתית.
בתקופה שהייתי רואה קוריאניות הייתי רואה מחזורים של "פרק
וחצי"-רואה פרק, ממשיכה לעוד אחד ומתעייפת כבר בחצי אז להבא
הייתי ממשיכה מהחצי שהפסקתי+עוד פרק וכן הלאה...
עם היפניות אני מתעייפת בתזמון מדוייק של 2 פרקים (לא כולל
טרגיות שאותן אני יכולה להריץ 4-5 פרקים בלי בעיה.. פשוט
ז'אנר טוב!)
המלצות תמיד יהיו לי.. מתי שתרצי, אני כאן (ומסתובבת בעוד
כל מיני מקומות אז תרגישי חופשי לבקש...) בינתיים אני יכולה
להגיד בלב שלם שכל דרמה שתורגמה שווה צפייה אז לא חסר מה
לראות...
החוסר זמן הוא אכן מבאס.. בדיוק היום הסתכלתי בכל הדרמות
שאני רוצה לראות (ואוף! כמה יש!) והמסקנה המדכאת שהגעתי
אליה היא שתעבור לפחות שנה וחצי עד שאני אראה אותן ועד אז
יתווספו לי עוד... ככה שאני חוששת שהיפנים לקחו אותי כבת
ערובה לעשור פלוס ככה... אבל אני לא מתלוננת,אני דווקא די
מרוצה מהעובדה שלוח השידורים שלי שהיה מכיל בעיקר דרמות
אמריקאיות חסרות טעם וריח השתבח לו בקצת תרבות ואיכות...

אז כפי שאמרתי... כשתרגישי שבא לך, אני זמינה לקצת
ג'אפאניקה אונליין... ^__^

Dont mess with the Kiwi
סובלת מג'אפאניקה קשה ביותר.. תזהרו! זה מידבק!

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: iDana

יש כאלה שמביעים משאלה לחיות חיי נצח ולא להזדקן לעולם... אבל זה בדיוק הסיוט של באק ג'ונג וון, שבעקבות אירוע שקרה לפני 350 שנה הפך לערפד, וסיפורו עומד במרכז הדרמה Freeze (ששודרה ב-2006 ומונה 5 פרקים).

באק ג'ונג וון חי בסיאול המודרנית חיים אפרוריים, מסודרים וכמעט סטריליים, מנהל בר יינות יוקרתי Wine_24

ומתחזק את עצמו בעזרת אי-וואה, ערפדית שמלווה אותו ודואגת להשגת הדם הדרוש להמשך קיומו. והוא סובל מכל טיפה של דם שאותה הוא נאלץ לשתות... Needle_2

אבל בלי הדם הזה הסבל גדול עוד יותר.

אל עולמו של הערפד המיוסר מתפרצת ג'אנג צ'ה יון, נערה צעירה ומרדנית שאיבדה את אמה (ששייכת לעברו של גו'נג וון). היא מבלגנת לו את הדירה והחיים, ויחד איתה הוא מגלה רגשות חדשים. במקביל, מקרי רצח בעיר מעלים את החשד שרוצח סדרתי מסתובב באזור, וחקירת המשטרה גורמת לכך שהשגת מנות הדם הופכת להיות קשה מתמיד. ובמקביל, אי-וואה שמאוהבת מאות שנים בבאק ג'ונג וון מקנאה בקשר המתרקם בינו ובין צ'ה יון.

את הסיבה המובנת מאליה לכך שצפיתי בדרמה אפשר לראות פה:

הסדרה קצת מוזרה, קודרת ונעה בקצב די איטי (למרות שיש רק חמישה פרקים). יש בה משהו עמום, ולפעמים הרגשתי שהבמאים/תסריטאים לא מתאמצים למשוך את הצופים או לייצר איזשהו פאנץ'. ועדיין, לי סו ג'ין כערפד המיוסר נגע ללבי, והיו לא מעט סצנות שאהבתי – במיוחד אלה שהראו את הקשר המתפתח בינו ובין הנערה, וגם הסצנות שבהן ראו עד כמה הוא סובל ומתייסר ריגשו אותי.

אין לי ברזומה כמעט סרטי/סדרות ערפדים (כן, לא ראיתי את באפי ואנג'ל – צפיתי רק בסרט "ראיון עם הערפד" ששיעמם אותי למדי), אבל נראה לי שחובבי הז'אנר עלולים לא למצוא כאן את מבוקשם, כי אין כמעט סצנות נוטפות דם בסדרה. ובכל זאת יש בה רגעים אנושיים ומעוררי מחשבה, וכמובן את הגומות האהובות עליי...

לי סו ג'ין סיפר לאחרונה ביפן (שם הדרמה עולה לשידור בפעם הראשונה) שהצילומים לסדרה היו חוויה כייפית ומרעננת, ואיפשרו לו להתנסות בגילום דמות שונה ממה שגילם בעבר. ומבחינתו האהבה של הערפד לצ'ה יון הייתה כמו אהבה ראשונה...

קישור לספיישל של לינה על הסדרה Film_Roll

:
http://forums.nana10.co.il/Message/MessageFullUTF8.asp?pid=48&MsgID=10986462

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: iDana
הסדרה Sorry I love you שודרה בשנת 2004 ברשת KBS2 הקוריאנית ויש לה 16 פרקים. הסדרה זכתה לשם החיבה MiSa – ראשי תיבות של המילים שמרכיבות את שם הסדרה בקוריאנית - Mianhada, Saranghanda.

העלילה:
צ'ה מו היוק אומץ על ידי משפחה אוסטרלית, אבל ננטש בגיל צעיר והפך לגנגסטר שמסתובב ברחובות ושורד איך שאפשר. יום אחד הוא נתקל במקרה בסונג און צ'ה, צעירה קוריאנית שהגיעה לאוסטרליה לצורך צילומי פרסומת של הבוס שלה, צ'וי יון, כוכב עולה וחבר ילדות שבו היא מאוהבת מאז ומתמיד. מכורח הנסיבות, מו היוק ואון צ'ה מעבירים יחד כמה שעות הזויות ובלתי נשכחות, כמעט בלי להחליף ביניהם מילה, ברחובות הפחות סימפטיים של מלבורן...

און צ'ה חוזרת לקוריאה, לתפקיד העוזרת שנמצאת תמיד שם בשביל הכוכב המפונק, בזמן שמו היוק חוטף שני כדורים בראש בחתונה של האקסית שלו. הרופאים מצליחים להוציא כדור אחד, אבל הכדור השני ממוקם במיקום רגיש שלא מאפשר ניתוח. כתוצאה מכך נותרו למו היוק חודשים ספורים לחיות.

בעידודה ובתמיכתה הכספית של חברתו לשעבר, מו היוק חוזר לקוריאה כדי למצוא את אמו הביולוגית, ומה שהוא מגלה לגבי משפחתו גורם לו לרצון עז לנקום... אבל אז הוא גם מוצא אהבה גדולה, דווקא כשהוא חי על זמן שאול והשעון מתקתק. לא קשה להבין שמדובר בסדרה טרגית, נכון?

אילו הייתי קוראת רק על חלק מהאירועים שקורים בסדרה הזו, ללא ספק הייתי חושבת שהתסריטאים הגזימו במלודרמה. אבל כשראיתי את הפרקים עצמם נסחפתי לסיפור החזק, המרגש והאנושי הזה. ומתברר שלא הייתי היחידה... הסדרה הייתה פופולרית בקוריאה, וזכתה לאינספור תגובות באתר הרשמי (מעל מיליון תגובות נספרו זמן קצר לאחר סיום הסדרה), מה שהביא לקריסתו מספר פעמים. המכורים לסדרה כינו את עצמם "MiSa Pye-in" – אובססיביים ל'מיסה'. הפרק האחרון גרף רייטינג של 29%.

קשה לתאר במילים את הדמות של מו היוק ואת המשחק המשכנע והאמיתי כ"כ של השחקן המעולה סו ג'י סוב... אני חושבת שמהשנייה הראשונה לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים. הוא ממגנט! הייתי מרותקת להבעות העשירות ולשפת הגוף שלו, שהצליחו להעביר כ"כ הרבה בלי צורך במילים. טיפוס שקשה להגדיר, מלא סתירות – גבר אימפולסיבי, פראי ולא צפוי שיכול גם לתכנן נקמה בצורה מחושבת וקרה. מצד אחד ילד תמים, פגיע ורעב לאהבה, ומצד שני יש בו חלק אבהי ותומך, רגיש ואוהב מאוד. אחד שלא יהסס לעזור ולהציל אחרים, בלי לחשוב על עצמו, אבל בסיטואציות מסוימות יעמוד מנגד ולא ינקוף אצבע כדי לעזור.

במסר שהשחקן סו ג'י סוב כתב בזמן הצילומים למעריצי הסדרה הרבים, הוא כתב שהוא חי את הדמות של מו היוק בכל יום, ושימשיך לחיות אותו עד לסיום הצילומים... יוצרי הסדרה סיפרו שהתרשמו מאוד מהמבט העמוק שלו, ולכן רצו שהוא יביע רגשות באמצעות העיניים ושפת הגוף. הם אפילו ציינו שאם עד פרק 4 הדמות נוצרה בעיקר על ידי התסריטאי והבמאי, החל מפרק 5 הדמות נוצרה והתגבשה על ידי סו ג'י סוב עצמו!
השחקן זכה בפרסים ובהערכה רבה בעקבות התפקיד הנ"ל, אבל נאלץ להתגייס זמן קצר אחרי הצילומים. הוא השתחרר לפני שנתיים והספיק להשתתף בסדרה "קין והבל" שנמצאת על הכוונת שלי, בסדרה סלולרית ובכמה סרטים.

השחקנית הראשית, אים סו ג'ונג, גילמה בצורה רגישה ומשכנעת את דמותה של און צ'ה, והשלימה בצורה מופלאה את סו ג'י סוב. אהבתי את הכימיה שלהם ואת הסצנות שלהם ביחד ולחוד. ובכלל, רוב הקאסט עשה עבודה טובה, כולל ג'אנג קיונג (מין-גי ב"זמן בין כלב וזאב") בתפקיד הכוכב והילד המפונק של אמא... אבל אין ספק שלפני ואחרי הכל, הסדרה נשענת על כתפיו הרחבות של סו ג'י סוב שעושה כאן את תפקיד חייו.

היו מוטיבים שחזרו על עצמם בסדרה כמו ללכת בעקבות מישהו או לחכות לו במשך שעות (בשמש, בגשם או בשלג). גם המסטיק של מו היוק היה מוטיב חוזר וחלק בלתי נפרד מהדמות... ואי אפשר להתעלם מהאמבטיות/מקלחות המוזרות/מקוריות שתפסו כאן מקום (מתי בפעם האחרונה ראיתם אמא מסבנת את הגב של בנה בן ה-20+?). הנה סצנה כזו לדוגמה:

הצילומים והמוזיקה בסדרה הזו פשוט שאבו אותי מהשנייה הראשונה. הפסקול מדהים וכולל את אחד השירים האהובים עליי, The stranger של בילי ג'ואל, שממש הכניס אותי לאווירה... ואני מכורה לשיר Snow Flower שמתנגן בסדרה (כבר אמרתי שהפסקול מעולה?). ההתחלה שלו הזכירה לי משום מה צלצול של פלאפון, ולכן בלא מעט פעמים שהוא התנגן בסדרה חשבתי שהטלפון של אחת הדמויות מצלצל (ניידים תופסים מקום של כבוד בדרמות הקוריאניות כידוע, וכך זה היה גם כאן). בחרתי לשים כאן ביצוע לשיר (בקוריאנית ויפנית) של השחקן סו ג'י סוב, שהפתיע אותי גם בכישרון השירה שלו, כי בסדרה יש סצנת קריוקי שבה הוא מזייף עצמו לדעת, כנראה בכוונה. הבנתי שהוא גם הוציא כמה סינגלים בסגנון ראפ.

יש בקליפ ספויילרים מינימליים, בעיקר מהפרק הראשון:

תוקן על ידי iDana 10/10/2009 15:8

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: iDana
MARS היא סדרה טאיוונית בת 21 פרקים ששודרה בשנת 2004.
לפי ויקיפדיה היא זכתה לרייטינג גבוה והייתה אחת הסדרות הכי פופולאריות באותה השנה.

עלילה: Han Qi Luo (Barbie Xu),an extremely shy art student went to the same college as Chen Ling (Vic Zhou),a popular play boy. By chance one day they met at a park when CL asked HQL for direction to a hospital to visit his friend who was injured in a bike racing incident. Hurriedly HQL drew him a map, unknowing that she was drawing on the back of one of her sketches. She ran off before he could thank her. He then noticed the sketch of a mother holding a baby and was touched. In school HQL was sexually harrassed by a teacher and CL came to her rescue. They began to grow fond of each other but each of them had a secret past that needed to be addressed and overcome before they could accept and love one another freely.

לקוח מויקיפדיה.

התקציר הזה הוא ממש ללא ספויילרים, ולכן אני נמענעת לכתוב בעצמי. זה מתקצר לכם את הפרק הראשון פחות או יותר וזהו.
זו לא דרמת בצפר פשוטה וילדותית, זו סדרת דרמה לכל דבר.
וזה מה שאהבתי בה- דרמה. לא עוד קומדיה טאיוונית מפגרת עם דמויות משנה לא קשורות.
יש פה כמובן קטעים מצחיקים וחמודים, אך העלילה מלאה בטוויסטים מפתיעים, דיאלוגים מעוררי מחשבה וגם הצצה לעולם של האופנועים.
הדמויות אינן שטחיות, וכל דמות מסתירה מאחוריה הרבה יותר ממה שאתם חושבים, ובכל פרק נגלה בפנינו עוד פרט לגבי העבר של הדמויות.
אני רק אציין שזו לא טרגדיה. Smiley_Fancy

הסדרה מבוססת על מנגה[קומיקס יפני] שאני קראתי, והולכת לגמרי לפי המנגה.
אתם מכירים שלפעמים הסרט יותר טוב מהספר? ובכן במקרה הזה "הסרט והספר" שווים. שניהם מדהימים, מפתיעים ומרתקים.

המשחק בדרמה יותר ממשכנע, הוא אמיתי ובאמת נוגע ללב.
השחקנים עשו לדעתי עבודה נהדרת והייתה כימיה בין הזוג הראשי.
ולמען האמת כמעט כל הסצנות כוללות את הזוג הראשי וזה מה שמאוד מצא חן בעייני, שהטאיוונים לא דחפו דמויות משנה שתופסות יותר מדי זמן ופשוט מעיקות.
כל פרק הוא 45 דקות פלוס מינוס, מתוקתק אך לא תמציתי, נותנים לכל סצנה את הזמן הדרוש.

לכל המבוגרים פה, תנו צ'אנס לדרמה, ואל תשפטו לפי הפרקים הראשונים ואל תטעו לחשוב שזו סתם, עוד דרמת בית ספר.

השחקנים:
Vic Zhou as Chen Ling- מקסים... אני מאוד אוהבת אותו לבבות

. יש בו משהו יפה, והמשחק שלו מצויין והוא השחקן הטאיווני האהוב עלי.
תמונה-
Barbie Xu as Han Qi Luo - מאוד אהבתי אותה, ותראו עד כמה התפקיד מתאים לה.
היא וויק-

ואת שאר השחקנים תוכלו לראות בסדרה.

איפה לראות:
mysoju.com
באתר VEOH, צריך קודם להוריד פלייר מסויים, שם הפרקים שאתם מורידים הולכים ואז אפשר לצפות בפרקים דרך האתר או דרך הנגן שיש לכן במחשב.
ואני מניחה שישנם אתרים שאפשר גם מהם להוריד, אני התנסתי רק באלו.
כל מי שמעוניין בתרגום לפרק הראשון מוזמן לפנות אלי בהודעה פרטית.

כמה תמונות:

סיקור ראשון שלי, מקווה שיצא סביר סמיילי_מגלגל