Hon/ Soul

פורסם לפני 4100 ימים מאת iDana אין תגובות

דרמת האימה HON/ SOUL שודרה בקוריאה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2009 ברשת MBC, ויש לה 10 פרקים. השבוע שוחררו סוף סוף הכתוביות לפרק האחרון, כך שיכולתי לסיים לצפות בסדרה – כמעט שלושה חודשים אחרי שהתחילה.
הסדרה זכתה לרייטינג ממוצע שנע סביב 9-10 אחוזים, ודורגה כמתאימה לצפייה לבני 19+ בשל התכנים הקשים והאלימים.

העלילה:

הא-נה (אים ג'ו און) היא תלמידת תיכון שחיה עם אמה ואחותה. שרשרת של אירועים טראומטיים משנה את חייה, גורמת לה לראות רוחות רפאים ומעניקה לה כוחות מיוחדים שהיא לא לגמרי מודעת לעוצמתם. שין ריו (לי סו ג'ין) הוא פרופיילר, פסיכולוג שמתמחה בחקירת פושעים מסוכנים וסוחב משקעים לא קלים מהעבר. המפגש ביניהם יביא לכמה תוצאות בלתי צפויות ובלתי הפיכות.

רשמים אישיים:

על הרשמים הראשונים שלי מהסדרה כתבתי כאן בפורום:

http://www.agenda.co.il/243/forum/285194/

ואני אוהבת את התמונה הזו, כך שאשים אותה שוב:

זו אחת ההתנסויות הבודדות שלי עם ז'אנר האימה, שהוא לא בדיוק כוס הסוג'ו שלי, אבל להפתעתי התמודדתי לא רע. יכול להיות שזה נובע מכך שזו לא סדרת אימה טיפוסית, אלא "אימה פרימיום" כהגדרת היוצרים – כשכל הקטעים העל טבעיים והמפחידים הם לא המטרה, אלא האמצעי שתורם לאווירה ולהנעת העלילה. וכמו שכתבתי בעבר, מבחינתי הסדרה הייתה יותר עצובה מאשר מפחידה, כשמעשיהם של האנשים החיים הרבה יותר מצמררים ממה שמסוגלות לעשות רוחות הרפאים.

בגלל סיבות טכניות, הצפייה התמשכה על פני שלושה חודשים כמעט, וללא ספק הייתה לזה השפעה. אבל באופן מוזר כלשהו – הרגשתי שיש התאמה בין קצב הצפייה והדינמיות של העלילה.

מבחינתי אפשר לחלק את הסדרה לשני חלקים:

R_Arrow_L

פרקים 1-6 - שאותם ראיתי זמן קצר מאוד לאחר השידור בקוריאה (הודות למתרגם זריז שהתאדה פתאום מהשטח), והם היו מאוד אינטנסיביים וחזקים, עוצרי נשימה ועם מינון גבוה של אקשן וביזאר.

R_Arrow_L

פרקים 7-10 – שבהם צפיתי זמן רב יחסית אחרי השידור בגלל ההמתנה לתרגומים של קבוצת התרגום הרשמית. בפרקים האלה הסדרה שינתה פאזה, ולמרות שגם בהם היו תכנים לא קלים – משהו היה איטי יותר וכמעט "רגוע" בהשוואה להתחלה הסוערת. התחושה הייתה כאילו ליוצרים היה פחות אוויר, ופחות ראייה ממוקדת של המקום שאליו הם רוצים להגיע.

הן היוצרים והן השחקנים הודו שהפרק האחרון היה חסר פאנץ', ושלקראת הסיום לא היה להם מספיק זמן לעבוד על הדמויות ושדברים נעשו בחיפזון. צופים רבים תהו כיצד הסוף מתקשר להתחלה... אני יכולה להבין את הביקורת ואת הטענות, אבל לטעמי למרות שהסוף לא היה חזק או מפתיע או מותח במיוחד (בייחוד כשחושבים על הפוטנציאל ההתחלתי), עדיין הוא סגר את הפינות. ובעיניי גם הפרקים האחרונים היו מעניינים ועוררו אצלי שאלות ותהיות.

בסך הכל הסדרה הזו הייתה חוויה מיוחדת ולא הייתי מוותרת עליה, ומבחינתי הקרדיט מגיע לעבודה הטובה של השחקנים שעמדו באתגר – ובראשם כמובן לי סו ג'ין, שהתמודד עם דמות מורכבת וחשף צדדים שלא ראיתי אצלו בעבר, ואים ג'י און שהצליחה להרשים במיוחד בפרקים הראשונים, ובמיוחד בהתחשב בכך שמדובר בתפקיד ראשי ראשון לשחקנית הצעירה.

טיזר לפרק הראשון (הסרטונים לא קלים ולא מומלצים לבעלי לב חלש):

קליפ הפתיחה:

אחד השירים המרכזיים בסדרה:

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: iDana
הסדרה הזו בהחלט השאירה לי טעם טוב בפה... Pibimpap1

ולאו דווקא בגלל המנות המגוונות שמוצגות בה בשפע, אלא בעיקר בזכות העלילה הזורמת וצוות השחקנים היציב והמשכנע – ובראשם רועיקי אחד, יחיד ומיוחד, שופע קסם אישי Smiley_Love_B

"גורמה" (Gourmet) שודרה בין החודשים יוני-ספטמבר 2008 בקוריאה ברשת SBS, וזכתה לרייטינג ממוצע של 21%. לסדרה יש 24 פרקים.

העלילה בקצרה:
סונג צ'אן (רועיקי, "מאיזה כוכב את") ובונג ג'ו (קוון או ג'ונג, "דאמו") הם בניו של שף ידוע Smiley_Cook

המנהל מסעדה קוריאנית מסורתית, שממשיכה את דרכו של הטבח הקוריאני המלכותי האחרון. לקראת פרישתו של האב, עולה השאלה מי יתפוס את מקומו ובאיזו דרך יוביל את המורשת המשפחתית?

בדרך יש לנו לא מעט תחרויות בישול, אתגרים קולינריים, Tokk

מסע בעקבות הטעמים המיוחדים ברחבי קוריאה, מול השאיפה לגלובליזציה של המטבח המקומי. את המגע הנשי בסדרה משלימות ג'ין סו (נאם סאנג מי, "זמן בין כלב וזאב"), עיתונאית נחושה שעושה את צעדיה הראשונים במגזין קולינרי, וג'ו הי (קים סו יון), ששותפה לניהול המסעדה.

רשמים אישיים:
החצי הראשון של הפרק הראשון לא כ"כ זרם מבחינתי, ולקח לי זמן להתרגל לפריזורה של רועיקי – אבל אח"כ נכנסתי לזה ונהניתי. הסדרה אולי לא ממציאה את הגלגל או מפתיעה במיוחד – אבל מבחינתי היא בהחלט הייתה שווה צפייה, במיוחד בזכות המשחק, ההובלה המשכנעת של הסיפור והלוקיישנים היפים. זה מסע קולינרי ואנושי ברחבי קוריאה – ובהחלט מהנה להצטרף אליו כצופה. לטעמי הסדרה הזו משלבת בהצלחה דרמה והומור, ומעל הכל זוהר רועיקי – עם היכולת הנהדרת שלו להביע מגוון רגשות, עם ההבעות העמוקות, האנרגיות הטובות והחיוכים הממיסים (וכמובן גם העור החלק, השרירים וכל השאר. ובקיצור – רועיקי תעשה לי קימצ'י! KimchiRamyon

).

אני חייבת לציין שוב שהסדרה דווקא לא כ"כ עשתה לי תיאבון – בעיקר בגלל שהראו יותר מדי את "חומרי הגלם" להכנת התבשילים, גם כשמדובר בחיות חמודות, והזלתי דמעות על פרה מתוקה שהפכה לברביקיו... גם המראה של רועיקי מנקה דגים או חיתוך בשר נא לא עורר יותר מדי את בלוטות הטעם שלי. התוצרים הסופיים היו יפים ואמנותיים (חלקם הזכירו מנות שראינו ב"יהלום שבכתר" וחלקם היו עם טאץ' מודרני).

קליפ הפתיחה (סוף סוף אני רואה אותו):

כתבה +ראיון עם רועיקי (כתוביות באנגלית):

תוקן על ידי iDana 30/10/2009 18:45

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: iDana

דרמת האימה HON/ SOUL שודרה בקוריאה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2009 ברשת MBC, ויש לה 10 פרקים. השבוע שוחררו סוף סוף הכתוביות לפרק האחרון, כך שיכולתי לסיים לצפות בסדרה – כמעט שלושה חודשים אחרי שהתחילה.
הסדרה זכתה לרייטינג ממוצע שנע סביב 9-10 אחוזים, ודורגה כמתאימה לצפייה לבני 19+ בשל התכנים הקשים והאלימים.

העלילה:

הא-נה (אים ג'ו און) היא תלמידת תיכון שחיה עם אמה ואחותה. שרשרת של אירועים טראומטיים משנה את חייה, גורמת לה לראות רוחות רפאים ומעניקה לה כוחות מיוחדים שהיא לא לגמרי מודעת לעוצמתם. שין ריו (לי סו ג'ין) הוא פרופיילר, פסיכולוג שמתמחה בחקירת פושעים מסוכנים וסוחב משקעים לא קלים מהעבר. המפגש ביניהם יביא לכמה תוצאות בלתי צפויות ובלתי הפיכות.

רשמים אישיים:

על הרשמים הראשונים שלי מהסדרה כתבתי כאן בפורום:

http://www.agenda.co.il/243/forum/285194/

ואני אוהבת את התמונה הזו, כך שאשים אותה שוב:

זו אחת ההתנסויות הבודדות שלי עם ז'אנר האימה, שהוא לא בדיוק כוס הסוג'ו שלי, אבל להפתעתי התמודדתי לא רע. יכול להיות שזה נובע מכך שזו לא סדרת אימה טיפוסית, אלא "אימה פרימיום" כהגדרת היוצרים – כשכל הקטעים העל טבעיים והמפחידים הם לא המטרה, אלא האמצעי שתורם לאווירה ולהנעת העלילה. וכמו שכתבתי בעבר, מבחינתי הסדרה הייתה יותר עצובה מאשר מפחידה, כשמעשיהם של האנשים החיים הרבה יותר מצמררים ממה שמסוגלות לעשות רוחות הרפאים.

בגלל סיבות טכניות, הצפייה התמשכה על פני שלושה חודשים כמעט, וללא ספק הייתה לזה השפעה. אבל באופן מוזר כלשהו – הרגשתי שיש התאמה בין קצב הצפייה והדינמיות של העלילה.

מבחינתי אפשר לחלק את הסדרה לשני חלקים:

R_Arrow_L