Jejoongwon

פורסם לפני 3941 ימים מאת iDana אין תגובות

הסדרה Jejoongwon שודרה ברשת SBS בין החודשים ינואר-מאי 2010 ויש לה 36 פרקים. הרייטינג הממוצע עמד על 13.3%.
Jejoongwon הוא בית החולים המודרני הראשון שהוקם בקוריאה בשנת 1885 על ידי הרופא האמריקאי ד"ר הוראס אלן. שמו של בית החולים מורכב משלוש מילים: Jae – הצלה, Joong – המונים, ו- Won- בית, ובתרגום חופשי הבית שבו יצילו את חייהם של אנשים רבים.

במרכז העלילה עומד בן קצבים שזוכה לכינוי "כלב קטן" (פארק יונג וו), כי בקוריאה של אותה תקופה קצבים ובני משפחותיהם נחשבים לנחותים, מעין תתי אדם שאפילו לא ראויים לשם רשמי. "כלב קטן" לומד לקרוא מאחד הלקוחות של אביו, ומתגלה כאדם ברוך כישרונות ולא רק בחיתוך בשר... כשמצבה של אמו החולה מידרדר, הוא לוקח אותה למרפאה הממוקמת בשגרירות היפנית, ונחשף בפעם הראשונה בחייו לרפואה המערבית. אחרי הרבה תלאות הוא מאמץ לעצמו זהות של אדם ממעמד גבוה יותר בשם הוואנג ג'ונג, והופך לעוזר של ד"ר אלן שמקים את Jejoongwon.

יו סוק ראן (האן היי ג'ין) היא בתו היפה והחכמה של מתרגם, ולכן אין פלא שהיא מדברת אנגלית שוטפת וקוראת את הרפתקאות תום סויר להנאתה... היא מצילה את חייו של הוואנג ג'ונג ומגיעה ל- Jejoongwon על תקן מתרגמת ומתווכת מול קהל היעד הנשי.
בק דו יאנג (יון ג'ונג הון) הוא בחור מרדן והישגי ממשפחה אצילה, שמתעניין ברפואה מערבית ומוכן לזרוק הכל (וגם לדרוך על כמה גופות בדרך) כדי להפוך להיות רופא. מפגש טעון עם הוואנג ג'ונג הופך אותו לאויבו המושבע, אבל זו ממש לא המילה האחרונה בקשר המורכב ביניהם.

העלילה מתרחשת על רקע שקיעתה של שושלת ג'וסון, עם היחלשותה של ממלכת קוריאה והתחזקותה של יפן. זוהי תקופה רצופה מאבקים פוליטיים מרים והתפתחות טכנולוגית, שבה מתרקם סיפור אהבה, לצד שאלות על חברות, נאמנות, מוסר, ורצון להתקדם ולהגיע למצוינות בתחום הרפואה ולהציל חיים.

כל כך אהבתי את הסדרה הזו! זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, כי ההתחלה הייתה קודרת למדי. ענייני הקצבים וההליכים הרפואיים לא עשו לי טוב, והשחקן הראשי לא נראה לי מרשים במיוחד...

אבל אז הופיעה סוק ראן המקסימה כמו קרן אור באפלה, ואני מצאתי סיבה להמשיך.

הפרקים הבאים כבר זרמו טוב יותר, ובלי להרגיש צפיתי בשישה פרקים על היום הראשון והתמכרתי. נכבשתי בקסמו של השחקן הראשי, עם העיניים הטובות, החיוך הרחב, הפשטות, העדינות והעקשנות של הדמות שגילם.

גם את השחקן הנוסף לקח לי זמן לחבב, אבל הוא בהחלט הוכיח את עצמו ואני אשמח לראות את השלישייה הזו גם בתפקידים נוספים.

מעבר לשלישייה הפותחת, כל השחקנים בדרמה הזו היו מצוינים. מילה טובה מגיעה לקים גב-סו, שגילם את אביה של סוק ראן, דמות נהדרת שהצליחה לרפא את הטראומה שהייתה לי מהשחקן עוד מימי Soul (הוא גם שחקן חרוץ ומגוון, שהספיק להשתתף בשבע דרמות בשנת 2010). אגב, את אשתו גילמה גום בו-רא שמוכרת כאשת הטבח המצחיקה ב"יהלום שבכתר".

בסדרה הזו היו גם כמה שחקנים דוברי אנגלית (וקוריאנית), וראוי לציון במיוחד שון ריצ'רד, שחקן ממוצא בריטיי-קוריאני שגילם את ד"ר אלן הטוב, ומשתתף גם בדרמת האקשן Athena שתעלה לשידור בקרוב.
ככה הוא נראה בלוק התקופתי:

וככה בלוק המודרני:

העלילה הייתה מרתקת ומלאת התפתחויות, והיה לי קשה לעצור. אגב, למרות שנתקלתי מזמן בתמונות מהפרק האחרון בבלוג של דרמבינס וידעתי משהו על האווירה של פרק הסיום, עדיין הייתי מאוד לחוצה בפרקים האחרונים והזלתי דמעות – של עצב, התרגשות ושמחה.

כיאה לסדרה רפואית, היו בה לא מעט קטעים מדממים, אבל איכשהו פיתחתי חסינות במהלך הצפייה, ומקסימום הסטתי את המבט בקטעים קשים במיוחד. במבט לאחור, אני חושבת שהקטעים האלה מהווים חלק קטן מאוד (אבל הכרחי) מהסדרה, שיש בה כ"כ הרבה מעבר. ואגב, קראתי בתגובות שגם סטודנטים לרפואה נהנו ממנה.

טיזר לדרמה:

סרטונים יפים (ומספיילרים):

עם אחד השירים היפים בפסקול:

תוקן על ידי iDana 26/9/2010 15:23

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: iDana
הסדרה Jejoongwon שודרה ברשת SBS בין החודשים ינואר-מאי 2010 ויש לה 36 פרקים. הרייטינג הממוצע עמד על 13.3%.
Jejoongwon הוא בית החולים המודרני הראשון שהוקם בקוריאה בשנת 1885 על ידי הרופא האמריקאי ד"ר הוראס אלן. שמו של בית החולים מורכב משלוש מילים: Jae – הצלה, Joong – המונים, ו- Won- בית, ובתרגום חופשי הבית שבו יצילו את חייהם של אנשים רבים.

במרכז העלילה עומד בן קצבים שזוכה לכינוי "כלב קטן" (פארק יונג וו), כי בקוריאה של אותה תקופה קצבים ובני משפחותיהם נחשבים לנחותים, מעין תתי אדם שאפילו לא ראויים לשם רשמי. "כלב קטן" לומד לקרוא מאחד הלקוחות של אביו, ומתגלה כאדם ברוך כישרונות ולא רק בחיתוך בשר... כשמצבה של אמו החולה מידרדר, הוא לוקח אותה למרפאה הממוקמת בשגרירות היפנית, ונחשף בפעם הראשונה בחייו לרפואה המערבית. אחרי הרבה תלאות הוא מאמץ לעצמו זהות של אדם ממעמד גבוה יותר בשם הוואנג ג'ונג, והופך לעוזר של ד"ר אלן שמקים את Jejoongwon.

יו סוק ראן (האן היי ג'ין) היא בתו היפה והחכמה של מתרגם, ולכן אין פלא שהיא מדברת אנגלית שוטפת וקוראת את הרפתקאות תום סויר להנאתה... היא מצילה את חייו של הוואנג ג'ונג ומגיעה ל- Jejoongwon על תקן מתרגמת ומתווכת מול קהל היעד הנשי.
בק דו יאנג (יון ג'ונג הון) הוא בחור מרדן והישגי ממשפחה אצילה, שמתעניין ברפואה מערבית ומוכן לזרוק הכל (וגם לדרוך על כמה גופות בדרך) כדי להפוך להיות רופא. מפגש טעון עם הוואנג ג'ונג הופך אותו לאויבו המושבע, אבל זו ממש לא המילה האחרונה בקשר המורכב ביניהם.

העלילה מתרחשת על רקע שקיעתה של שושלת ג'וסון, עם היחלשותה של ממלכת קוריאה והתחזקותה של יפן. זוהי תקופה רצופה מאבקים פוליטיים מרים והתפתחות טכנולוגית, שבה מתרקם סיפור אהבה, לצד שאלות על חברות, נאמנות, מוסר, ורצון להתקדם ולהגיע למצוינות בתחום הרפואה ולהציל חיים.

כל כך אהבתי את הסדרה הזו! זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, כי ההתחלה הייתה קודרת למדי. ענייני הקצבים וההליכים הרפואיים לא עשו לי טוב, והשחקן הראשי לא נראה לי מרשים במיוחד...

אבל אז הופיעה סוק ראן המקסימה כמו קרן אור באפלה, ואני מצאתי סיבה להמשיך.

הפרקים הבאים כבר זרמו טוב יותר, ובלי להרגיש צפיתי בשישה פרקים על היום הראשון והתמכרתי. נכבשתי בקסמו של השחקן הראשי, עם העיניים הטובות, החיוך הרחב, הפשטות, העדינות והעקשנות של הדמות שגילם.

גם את השחקן הנוסף לקח לי זמן לחבב, אבל הוא בהחלט הוכיח את עצמו ואני אשמח לראות את השלישייה הזו גם בתפקידים נוספים.

מעבר לשלישייה הפותחת, כל השחקנים בדרמה הזו היו מצוינים. מילה טובה מגיעה לקים גב-סו, שגילם את אביה של סוק ראן, דמות נהדרת שהצליחה לרפא את הטראומה שהייתה לי מהשחקן עוד מימי Soul (הוא גם שחקן חרוץ ומגוון, שהספיק להשתתף בשבע דרמות בשנת 2010). אגב, את אשתו גילמה גום בו-רא שמוכרת כאשת הטבח המצחיקה ב"יהלום שבכתר".

בסדרה הזו היו גם כמה שחקנים דוברי אנגלית (וקוריאנית), וראוי לציון במיוחד שון ריצ'רד, שחקן ממוצא בריטיי-קוריאני שגילם את ד"ר אלן הטוב, ומשתתף גם בדרמת האקשן Athena שתעלה לשידור בקרוב.
ככה הוא נראה בלוק התקופתי:

וככה בלוק המודרני:

העלילה הייתה מרתקת ומלאת התפתחויות, והיה לי קשה לעצור. אגב, למרות שנתקלתי מזמן בתמונות מהפרק האחרון בבלוג של דרמבינס וידעתי משהו על האווירה של פרק הסיום, עדיין הייתי מאוד לחוצה בפרקים האחרונים והזלתי דמעות – של עצב, התרגשות ושמחה.

כיאה לסדרה רפואית, היו בה לא מעט קטעים מדממים, אבל איכשהו פיתחתי חסינות במהלך הצפייה, ומקסימום הסטתי את המבט בקטעים קשים במיוחד. במבט לאחור, אני חושבת שהקטעים האלה מהווים חלק קטן מאוד (אבל הכרחי) מהסדרה, שיש בה כ"כ הרבה מעבר. ואגב, קראתי בתגובות שגם סטודנטים לרפואה נהנו ממנה.

טיזר לדרמה:

סרטונים יפים (ומספיילרים):

עם אחד השירים היפים בפסקול:

תוקן על ידי iDana 26/9/2010 15:23