בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: iDana
הסדרה Road Number One שודרה ברשת MBC בין החודשים יוני-אוגוסט 2010, לציון 60 שנה למלחמת קוריאה.






שם הסדרה מתייחס לדרך מס' 1 – הדרך הראשית הלאומית ששימשה כמעבר העיקרי בעת פריצת המלחמה – מעבר ששימש הן את הכוחות שנעו מהצפון לכיוון סיאול, והן את הכוחות שנעו מהדרום לפיוניאנג. בדרמה, דרך מס' 1 מהווה מיקום סמלי שבו הגיבור פוגש בתבוסה הראשונה שלו וגם מנסה להפוך את הקערה על פיה ולנצח.







בסדרה הושקעו לא פחות מ-10 ביליון וון, והצילומים נמשכו כחצי שנה (והסתיימו לפני תחילת השידור), אבל זה לא עזר לרייטינג. בפרק הראשון הרייטינג עמד על 11.2%, ובהמשך הוא צלל למקומות שאפילו לא מודדים בצורה מדויקת... לדרמה יש בסה"כ 20 פרקים.


העלילה (כולל ספויילרים, בעיקר לפרק הראשון):
הסדרה מתמקדת בשנה הראשונה של מלחמת קוריאה, שפרצה ב-25 ביוני 1950. אבל העלילה מתחילה כמה שנים טובות לפני כן.
לי ג'אנג וו הוא בנם של המשרתים בבית משפחת קים בעיירה יונג'צון. באחת הסצנות הראשונות, בני המשפחה חוצים נחל, ובמקום שהגשר משובש, ג'אנג וו הילד פשוט כורע, והם עוברים על גבו כאילו הוא חלק מהגשר...

לילד הקטן יש כישרון לציור, והוא אוהב במיוחד לצייר את בתם של האדונים, קים סו יון. יום אחד, אחיה של סו יון תופס את המשרת הצעיר מצייר את אחותו בזמן שהיא מתרחצת, ומעניש אותו בכך שהוא פוגע בידו עם כלי כבד, ומשאיר לו צלקת שלא תיעלם. מאז, בכל פעם שג'אנג וו פוחד או מרגיש בודד, היד המצולקת רועדת.

השנים עוברות, סו יון (קים הא-נול, On air) וג'אנג וו (סו ג'י סוב, "קין והבל", Sorry I love you) מתבגרים, מתאהבים ומבלים את רוב זמנם יחד. היא מתחילה ללמוד רפואה, והוא לא מפסיק לצייר אותה – ואומר שהחלום שלו הוא לצייר כל חייו אדם אחד – אותה.











בשלב מסוים הוא מחליט להצטרף לצבא כחייל בשכר, שמתמודד מול לוחמת גרילה של מסתננים ומורדים. סו יון מתנגדת בתוקף, אבל הוא מתעקש כי הוא רוצה להרוויח כסף ולעזור לה לממן את הלימודים. זמן קצר אחר כך מתקבלת הידיעה (המוטעית) על מותו. משום מה (ואל תשאלו אותי למה) הוא לא יוצר איתה קשר לאחר מכן.

קים סו יון השבורה מתקשה להתאושש , אבל אחרי כמעט שנתיים היא מוכנה לתת צ'אנס לקצין הצעיר שין טה הו (יון קיי סאנג, Who are you), שמגיע לעיירה. הוא עוצר בעדה כשהיא חושבת לקפוץ מהגשר מתוך ייאוש וגעגועים, ובסופו של דבר היא מסכימה להינשא לו.

ערב החתונה המתוכננת, ג'אנג וו חוזר הביתה, רק כדי לגלות שאהובתו עומדת להתחתן עם מישהו אחר. זה קורה בדיוק ב-24 ביוני 1950. המלחמה פורצת למחרת, לפני שהם מספיקים להבהיר את העניינים. ג'אנג וו מוצא את עצמו חוזר לשדה הקרב, בניגוד לרצונו, כשהוא נאלץ להילחם תחת פיקודו של טה-הו, שמהווה את היריב הרומנטי שלו. בינתיים סו יון נעלמת בעקבות אחיה, שחבר במחתרת שתומכת בצפון קוריאה. שני הגברים שמאוהבים בסו יון נלחמים יחד, בקרבות שנראים כמעט אבודים, וממשיכים לחפש אותה כדי לדעת במי משניהם היא תבחר.

שלושת הגיבורים עוברים חוויות קשות, נחשפים לסיטואציות מצמררות בשדה הקרב ומחוצה לו, ונאלצים להתמודד גם עם דילמות מוסריות. בין לבין יש גם הפוגות וקטעים רומנטיים ואפילו משעשעים.



















חוות דעתי על הסדרה:

ניגשתי לסדרה הזו בזהירות, כי מצד אחד אני מאוד אוהבת את סו ג'י סוב ומאמינה בו , ומצד שני הסדרה נחשבת לכישלון רייטינגי מהדהד וגם זכתה לכמה ביקורות קטלניות ברשת.

ההתחלה די חרקה מבחינתי. למרות ההשקעה הרבה שניכרה בצילומים והמשחק המצוין של ג'י סוב – הרגשתי שבניית הסיפור בעייתית. כאילו היוצרים כ"כ מיהרו להגיע לתחילת המלחמה וליחסים הטעונים בין הגיבורים – ובנו הכל בפזיזות, בלי לפתח את מערכות היחסים והאירועים בצורה משכנעת. הם גם שילבו בין פלאשבקים וקפיצות בין עבר והווה, מה שיצר תחושה מבולגנת של דברים שלא כ"כ מתחברים. החיבור הטעון לכאורה בין האהבה למלחמה לא כ"כ עבד מבחינתי.

היו כמה סצנות שלא היו כ"כ הגיוניות בעיניי, ולא ממש הבנתי מה הן תורמות לעלילה. דוגמה לכך היא סצנה (בפרק הראשון) שבה רואים את סו יון במרפאה, מחזיקה תינוק בידיה, ונראה כאילו היא מניקה אותו. כפתורי החולצה שלה פרומים, ואז מגיע למקום טה הו כדי לקחת ציוד רפואי. זו הפעם הראשונה שהיא פוגשת אותו, וטכנית הוא רואה אותה חשופה למדי. סו יון מחייכת אליו חיוך רחב, ומסבירה שהיא עזרה ליילד את התינוק הזה, ולכן הוא קשור אליה במיוחד, ואמא שלו פשוט ביקשה שתעשה בייבי סיטר. נראה לי שההצדקה העיקרית לסצנה הייתה כדי לחשוף קצת מגופה של השחקנית קים הא-נול, ולא בפעם האחרונה בסדרה (זה כמעט מוטיב...).









קטעי הלחימה מאוד מושקעים, אבל הם רבים ועמוסים ולא קלים לצפייה. הם בהחלט מעבירים את תחושת הכאוס, ולעתים חוסר האונים והפחד שמתלווים ללחימה – כאשר אנשים נאלצים להתמודד עם סיטואציות בלתי נתפסות, שלא פעם נראות אבודות. מעניין לראות את שלל טיפוסי הלוחמים, שחלקם מגלים תושייה ויוזמה שעוזרות להם ולחבריהם לשרוד. חלק מהם הופכים למשפחה, אחים לנשק שיעשו הכל בשביל השני (אבל יש גם כאלה שינצלו כל הזדמנות להתחמק ולהתקדם על חשבונם של אחרים). הסדרה ממחישה את רגעי האימה בשדה הקרב, הכאב הגדול והאשמה של אלה שנשארים בחיים...

האויב משתנה והוא לא קבוע – אלה לא רק הכוחות של צפון קוריאה אלא גם החיילים הסינים שנכנסים בשלב מסוים לתמונה בהמוניהם ומהווים סיפור אחר לגמרי. לפעמים האויב יכול להיות חייל שכביכול נלחם לצדך, וגם החורף האכזרי והמושלג יכול להיות אויב מסוכן וקטלני, במיוחד כשהוא מלווה במחסור במזון ובציוד בסיסי.









בשלב מסוים בסדרה, ואני לא יודעת לשים את האצבע מתי בדיוק זה קרה, הסיפור החל לזרום טוב יותר, והתחברתי רגשית לדמויות הראשיות, ולא רק אליהן. השיא היה בשלושת הפרקים האחרונים, שריתקו אותי למסך, ריגשו אותי וגרמו לי להזיל דמעות . אהבתי את הסצנות הרומנטיות היפות (ספיישל תמונות קטן ומספיילר יבוא בהודעה נפרדת), ואת מערכת היחסים שנרקמה בין שלושת הגיבורים הראשיים ועברה לא מעט שינויים ותהפוכות.

והכי אהבתי את סו ג'י סוב בסדרה הזו ... יש לו נוכחות חזקה, כמעט מהפנטת, וגם בסדרה הזו התרשמתי מהיכולת שלו להעביר מנעד של רגשות בצורה כ"כ משכנעת. לפעמים הוא ילד פרוע ושובב, לפעמים גבר מיוסר, חייל ומפקד ממוקד במטרה, אדם אבוד ושבור שמגלה את התקווה מחדש... לקים הא-נול לקח לי זמן להתרגל, אבל למדתי לחבב אותה והייתה לה כימיה טובה עם ג'י סוב (עד כדי כך שמעריציה ממשיכים לחפש סימנים לרומן ביניהם גם מחוץ לסדרה). יון קיי סאנג עשה גם הוא עבודה טובה, אבל התפקיד שלו היה פחות מאתגר לדעתי. והייתה גם סוללה מכובדת של שחקני משנה טובים שתרמו למאמץ המלחמתי.

נראה לי שהצילומים (שנמשכו חצי שנה כאמור) היו טירונות מפרכת עבור השחקנים, יותר מפרכת מהטירונות האמיתית שחוו בצבא דרום קוריאה... הם צילמו בשלג, בתנאים קשים ועם לא מעט סצנות פיזיות תובעניות והרבה ג'יפה מסביב. אני חייבת לציין שג'י סוב נראה מהמם כמעט בכל מצב בעיניי – בגשם, בשלג, באבק, כשהוא לא מגולח, מזיע ומלוכלך בגריז, בבוץ ומי יודע מה עוד...










הטריילר המורחב (והמספיילר):

בתגובה ל: Road Number One מאת: iDana


כשסו ג'י סוב נשאל במסיבת צילומי הסדרה, מה הייתה הסצנה המועדפת עליו בסדרה, הוא ענה ללא היסוס (באנגלית): "Kissing scene" ואני שואלת – לאיזו מהן התכוונת? כי היו כמה וכמה סצנות כאלה. הנה תמונות נבחרות (ותאמינו לי שסיננתי ).



כל ההודעה הזו היא כמובן ספויילר אחד גדול



















































והנה אחת הסצנות האהובות עליי

בתגובה ל: מצעד הסצנות הרומנטיות מתוך Road no. 1 מאת: iDana
איזה יופי לראות את סושי בקטעים שצירפת, גם כשהוא מלוכלך עם
בוץ וזיפים על הפנים זו פשוט תאווה לעיניים..
תודה על הסקירה המקיפה והמרשימה , נהנתי לקרוא והלוואי ואוכל
גם אני לצפות בה בקרוב .
ד"א - בסצינות שסו ג'י סוב העדיף "Kissing scene", אני הייתי
מעדיפה להתחלף עם קים הא נול דוקא

בתגובה ל: כמה רומנטיקה מאת: זרהמאד
נראה לי שהתור ל"החלפות" יהיה ארוך... ג'י סוב הוא אחד הנשקנים הקוריאניים הטובים ביותר שיצא לי לראות בסדרות


גם איתה הייתי מוכנה להתחלף... זה מתוך צילומי פרסומת ל-Giordano

בתגובה ל: כמה רומנטיקה מאת: זרהמאד
באירוע קידום הסדרה ביפן, קים הא-נול אמרה שהיא חושבת שבסדרה הזו היו יותר נשיקות מבכל הפרויקטים הקודמים שלה יחד יש הטוענים שסו ג'י סוב הסמיק כשהיא אמרה את זה... הוא גם סיפר שהקפיד לצחצח שיניים היטב לפני הסצנות המדוברות

בתגובה ל: אגב, אפרופו הרומנטיקה מאת: iDana
ביננו, כאילו שלהא נול יש על מה להתלונן, היא קיבלה סושי על מגש של כסף. יכול להיות שבגלל שהכינוי שלה הוא "אוליב" היא נוהגת לקטר
חייבים לבדוק איך הגיבו לזה בוודעת הצנזורה

בתגובה ל: ממש אדיב מצידו לדאוג להגיינת הפה מאת: זרהמאד
נראה שדווקא הייתה אווירה טובה על הסט וגם כימיה ראויה - עד כדי כך שכאמור מעריציה של הא-נול (שמכנים אותה Sky) מחפשים בנרות סימנים לכך שיש רומן בין השניים גם במציאות (לא נראה לי, אבל מי יודע?).

בתגובה ל: מצעד הסצנות הרומנטיות מתוך Road no. 1 מאת: iDana
מה זה???
מה פתאום מפרגנים כל כך הרבה קוצ'י-מוצ'י בסדרה קוריאנית???

אבל האמת שזה גם לא יעזור עד כמה שזה קשור אלי, מעולים ככל שיהיו, יש לי אנטי לסרטי וסדרות מלחמה - Make Love, Not War! מלחמה זה עסק מדכדך ומייגע עבורי, נהניתי מאוד לקרוא את הסיקור, אבל אשכרה לראות אנשים נלחמים זה יותר מידי בשבילי.

אז בתור מי שלא תצפה בסדרה... נדבי איזה ספויילר... בסוף הכל טוב? (בין הגיבור לאהובתו כמובן, לא בין צפון קוריאה לדרום קוריאה )

בתגובה ל: נראה לי שהיא לא ניקתה אותו מאחורי האוזניים מאת: asole
כשהם רוצים - הם יכולים אני מניחה שבסדרה כנראה רצו להראות שהקשיים והסבל במלחמה, גורמים לאנשים למצות כמה שיותר את הרגעים היקרים שיש להם יחד.

לי זכורים ספרים/סדרות על מלחמות שמאוד השפיעו עליי, כמו "צפון ודרום" (על מלחמת האזרחים בארה"ב), ו"מלחמה וזיכרון" (על מלחמת העולם השנייה). אני מתכוונת לראות מתישהו סדרה נוספת על מלחמת קוריאה שנקראת COMRADES ואולי גם סרט.

לגבי הסוף:

















הוא לא נחת עליי בהפתעה, כי חיכיתי לא מעט לכתוביות של הפרקים האחרונים, ובינתיים הצצתי קצת בפרקים ללא תרגום. כך שהייתי מוכנה נפשית... מה שקורה הוא שדרכיהם של ג'אנג וו וסו יון נפרדות. היא נשארת בדרום והוא נתקע בצפון, ומצליח לחזור הביתה בדרך לא דרך רק אחרי 60 שנה, כשהוא בן 80 פלוס. הוא נפגש עם טה הו (מפגש מרגש מאוד שגרם לי להזיל הרבה דמעות), אבל מתברר לו שסו יון נפטרה 7 שנים לפני כן... הוא פוגש את הנכדה שלו, שנראית בדיוק כמו סו יון (וגם מגולמת ע"י אותה שחקנית מן הסתם). הם עולים לקבר שלה, ואח"כ רואים מעין פלאשבק לעבר, שבו הם שוב צעירים ומאוהבים. רואים את הגשר המפוצץ שבעצם הפריד ביניהם, עם הכתובית שהמלחמה בעצם לא הסתיימה, זו רק הפסקת אש...

בתגובה ל: את רואה מה זה מאת: iDana
אבל בגלל סיפורי האהבה והבגדים היפים...
אני לא זוכרת קטעי מלחמה, ואם היו, בטח פחות התעניינתי בהם.

את "בית שבע הנשים" שעוסקת במלחמת הפראפוס מאוד אהבתי, אבל אף פעם לא ראיתי אותה כסדרת מלחמה ממש, נגיד, כמו סדרה מסוג ה"פסיפיק" או סרט "כמו להציל את טוראי ראיין".

בתגובה ל: גם אני אהבתי את "הצפון והדרום" מאת: asole
הייתי חולה על הסדרה הזאת,עם פטריק סוויזי ז''ל,שהיה חתיך עולמי...הבת הגדולה שלי התחפשה בפורים,לליידי כזאת,דרומית...היה מהמם.גם אני,כמוך,אהבתי את כל העלילה בבית שבע הנשים,שהתייחסה לדמויות ופחות למלחמות. מעניין ששרדתי את פסיפיק,למרות שהיתה בוטה מעט...

בתגובה ל: מזכירים לי נשכחות... מאת: איילה 43
ודלוקה קשות על פטריק סוויזי אח"כ קראתי את הספר שהיה פחות רחמני מהסדרה...

רגע של נוסטלגיה

בתגובה ל: גם אני הייתי מכורה לסדרה הזו מאת: iDana
משום מה הסדרה הזו לא מוכרת לי..האם אני עד כדי כך צעירה?

מה שכן, אני מכירה "צפון ודרום" אחרת שהיא מיני סדרה בריטית שמבוססת על ספר מהמאה ה-19..

בתגובה ל: אני מרגישה מחוץ לעניינים.. מאת: lady fanni
אי שם באמצע האייטיז...מבחינות מסוימות אני מחשיבה אותה לטלנובלה הראשונה שלי (למרות שהיא כ"כ אמריקאית). לא יודעת אם היא עומדת במבחן הזמן, אבל מאוד אהבתי אותה בזמנו.

אגב, באותם ימים היה רק הערוץ הראשון (וואי, אני מרגישה כ"כ זקנה עכשיו...), ובאמצע השידור הייתה שביתה ארוכה שנמשכה לפחות כמה שבועות והחשיכה את המסך, ואני חיכיתי בכיליון עיניים להמשך. אי אפשר היה אז להוריד פרקים באינטרנט או אפילו למצוא ספויילרים...

קצת אחרי שידור הסדרה בארצנו, עלה בקולנוע הסרט "ריקוד מושחת" (שעליו בטח שמעת לפחות, אם לא ראית), והקראש שלי על סוויזי רק התחזק. נדמה לי שאפילו היה לי פוסטר שלו בחדר

בתגובה ל: נראה לי שהסדרה שודרה לפני שנולדת מאת: iDana
לפחות כמה פעמים..אני אוהבת לחרוש עליו בטלוויזיה כשמשדרים
אותו..

משום מה חשבתי שאת בגיל שלי אבל מסתבר שאת זוכרת את התקופה
שהיה רק ערוץ 1.. זה יעזור אם אגיד שאני
זוכרת שהיה רק את ערוץ 1 וערוץ 2 (בתקופה שלא היו בה תכניות
פריים טיים)

טוב עוררת את סקרנותי לגבי הסדרה, האם היא ארוכה? אפשר
לצפות בה באונליין איפשהוא?

פטריק סוויזי אי אפשר שלא לחשוב עליו כשמדברים
על ריקוד מושחת..
ועל she's like the wind

בתגובה ל: ראיתי ועוד איך ראיתי.. מאת: lady fanni
ואין לי מושג אם יש פרקים לצפייה, אם אמצא - אעדכן.

וכן, אני זקנה... צפיתי ב"ריקוד מושחת" בפעם הראשונה בקולנוע כשהייתי בת 12, וזה היה בשנת 1988, כך שאת יכולה לעשות את החשבון לבד

השיר ששמת מעורר בי כזו נוסטלגיה

בתגובה ל: גם אני הייתי מכורה לסדרה הזו מאת: iDana
ואני התאהבתי בו בריקוד מושחת...

בתגובה ל: מצעד הסצנות הרומנטיות מתוך Road no. 1 מאת: iDana
כל כך הרבה סצנות ודי נועזות בסידרה אחת. איזו התקדמות!
גם אני אהבתי את הסצנה של המקלחת....

בתגובה ל: וואו... מאת: shrekit144
הוא מתלונן שהיא כמעט מורידה לו את העור, והיא בתגובה אומרת שממפקד קשוח היא הייתה מצפה ליותר כוח סבל, ואומרת שהוא ממש מלוכלך. הוא מתרץ שכשהכדורים שורקים מסביבך, אין זמן לחשוב על ניקיון והיגיינה... היא מעיפה מבט לכיוון המים באמבט, ואומרת שהם ממש מטונפים. והוא שואל על מה היא מסתכלת בדיוק והאם היא מנסה להביך אותו? ואז הוא "מטביע" את עצמו במים והיא צועקת שייצא, והוא מנשק אותה.

אח"כ במיטה הם מדברים על כל האנשים שאיבדו, ובנימה אופטימית יותר מתחילים לדון על השם שייתנו לתינוק וכו'

בתגובה ל: זו הייתה סצנה ממש חמודה מאת: iDana
אבל אני ממש לא מתלהבת מסצנות המלחמה/אלימות, והסוף...איזו אכזבה.
לתסריטאים - כבר הראתם לנו כמה שהחיים קשים כל הסידרה (אני מתארת לעצמי לפי הפירוט של דנה) אז, לפחות תפרגנו באיזה סוף עם תקווה. מה ביקשתי?

בתגובה ל: הסצנות האלה גורמות לי לרצות לראות את הסידרה מאת: shrekit144
כשספיילרתי לעצמי (בערך) את הסוף, גם אני התאכזבתי נורא... אבל כשראיתי אותו, עם כל כאב הלב, הוא היה עצוב ומרגש ועורר בי כל מיני מחשבות. הסוף הזה המחיש את המחיר היקר שגבתה המלחמה - ולא רק בחיי אדם, אלא גם בניפוץ החלומות שלהם לאושר, הגשמה עצמית ועוד. יש הרבה משפחות שנותקו ומצאו את עצמן משני עברי הגבול (לאחרונה קראתי על איזשהו ניסיון לאיחוד משפחות), והתסריטאים כנראה ביקשו לשקף גם את המציאות העצובה הזו.

שמתי לב שדווקא סדרות שהסוף שלהן אינו מושלם משאירות לי (לעתים, לא תמיד) יותר חומר למחשבה מסדרות עם הפי אנד. הרבה פעמים הן מלוות אותי עוד זמן רב, בכל מיני ניתוחים ורגשות, וגם בבניית סופים אלטרנטיביים בדמיון

בתגובה ל: אני מבינה אותך מאת: iDana
אחרי צ'ונו - שנראה לי שזאת הסידרה הראשונה עם הסוף הבעייתי הראשון שלי. המוח שלי קדח מרוב מחשבות!! ניסיתי להבין מה אני לוקחת איתי מהסידרה. ואיך באמת הייתי רוצה שהיא תסתיים. כל מיני סגירת מעגלים פנימית שלי עם הדמויות.

אבל, מצד שני, עכשיו סיימתי את סיטי הול פעם שניה. וכמו בפעם הראשונה נשארתי עם טעם של עוד...ומצאתי את עצמי מדמיינת עונה שניה וכאלה...

בתגובה ל: צודקת מאת: shrekit144
ללא תוכן

בתגובה ל: Road Number One מאת: iDana
תודה על הסקירה המעניינת!
תכננתי לצפות בסדרה הזאת כבר החודש אבל כנראה שזה כבר יקרה בחודש הבא...
למתרגמים לקח המון זמן לתרגם אותה...האם זה בגלל שזה התלהבו מהסדרה? בדר"כ כשמדובר בסדרות מאוד מצליחות המתרגמים ממש טסים עם הוצאת הכתוביות.

הקאסט בסדרה נראה מבטיח...
אני מודה שאני לא הכי אוהבת את השחקנית הראשית...לא התלהבתי ממנה באף סדרה שבה היא כיכבה. אבל הגברים בסדרה בטח יכפרו על חוסר ההתלהבות שלי מהדמות הראשית הנשית
סו ג'י-סוב מדהים!!! ויון קיי-סאנג הקים אותי ב"משוגע עלייך" וב"מי אתה?".

בתגובה ל: דנה! מאת: MyGirl
יכול להיות שזה מכיוון שהסדרה לא הצליחה, ויכול להיות כי זה הוגדר כ-Side Project של קבוצת התרגום. דווקא בפרקים האחרונים שהכי תפסו אותי, הייתי צריכה לחכות לכתוביות לא מעט (ואפילו הצצתי קצת בפרקים בלי תרגום...). הסדרה לא נקייה מבעיות, אבל בסיכומו של דבר אהבתי אותה ואני שמחה שראיתי אותה, למרות הכל.

לי לקח קצת זמן להתרגל לקים הא-נול, אבל כאמור למדתי לחבב אותה התחלתי לראות היום את On air (צדקת לינה! הם מדברים שם כ"כ מהר שהיד שלי צמודה למקש הרווח ), והיא עושה שם דמות כ"כ שונה, כך שזה נותן לי את התחושה שמדובר בשחקנית מגוונת.

בתגובה ל: לא יודעת למה התרגום התעכב... מאת: iDana
מקווה שאת נהנית!
שימי לב לסצינה שבה משמיעים ברקע שיר של פארק יונג-הא (שיר הנושא של ALL IN)

אני ממש סקרנית לראות את התמונות ששמת בהודעה על "Road Number One" אבל אאלץ להמתין בשביל לא להיחשף לספויילרים. התחלתי לצפות בסדרה ואני דווקא התחברתי ישר מהרגע הראשון...מעניין אותי ההתרחשויות בזמן המלחמה...הייתי ממש במתח לראות מה יקרה בפרק השלישי עם נסיון הפיצוץ של הטנק...תיארתי לעצמי שהחייל המבוהל ילחץ בתזמון שגוי על הפעלת הפצצה

בתגובה ל: דנה, איך "On Air"? מאת: MyGirl
לי כאמור היו כמה השגות לגבי העלילה בפרקים הראשונים, אבל בסיכומו של דבר אהבתי את הסדרה. האמת שקשה לי להתנתק ממנה, וכמעט כל יום אני צופה בכמה סצנות נבחרות ואהובות במיוחד (מן הסתם אלה לא הסצנות המלחמתיות, אבל הן זכורות לי כסצנות מותחות, מפחידות ומעוררות מחשבה).


לגבי On Air - אני מאוד מחבבת את הדמויות הראשיות (נחשי את מי במיוחד ). יחד עם זאת, אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ כדי לצפות בפרקים - אולי בגלל המלל הרב (והלחיצות הרבות על מקש הרווח), ואולי בגלל שאין לי יותר מדי זמן בימים אלה ואני די עייפה כשאני סופסוף מגיעה למחשב. בינתיים צפיתי ב-6 פרקים, ויש משהו קצת שונה בזרימה של הסדרה הזו. מקווה להתקדם קצת בסופ"ש

בתגובה ל: Road Number One מאת: iDana
נשמע מרגש ומעניין, חבל שזה זכה לרייטינג לא כ"כ גבוה..קצת מבאס לקרוא על הסוף של הסדרה אבל לא יודעת..אולי אתן לה הזדמנות מתישהוא..היא ברשימת הצפייה שלי.

אני חייבת לראות סדרה של סו ג'י סוב, כולם בפורום מאוד משבחים אותו ואני צריכה לראות על מה כל המהומה

את המשני אהבתי בWHO ARE YOU ונראה שהיה לו פה תפקיד לא פשוט. את הראשית אני לא ממש מכירה..

בתגובה ל: על הסיקור היפה! מאת: lady fanni

אם את מוכנה לנסות דרמה טרגית - אז Sorry I love you זו לדעתי הסדרה שבה הוא עושה את תפקיד חייו. אהבתי גם את "קין והבל" שבה הוא היה מצוין לטעמי. על הדרמות המוקדמות יותר שלו אני מעדיפה לוותר בשלב זה מכל מיני סיבות... ומחכה כמובן לפרויקט הבא שלו

בתגובה ל: סו ג'י סוב מאת: iDana
רק השאלה מתי אצפה בה..

אני כרגע צופה באונליין רק בdae mul ובינתיים מסתפקת בכך אבל אולי אם הלו"ז שלי יהיה פחות צפוף אוכל לדחוף עוד דרמה..היא לא ארוכה נכון?

בתגובה ל: קין והבל ברשימה שלי מאת: lady fanni
יש קטעים מלחיצים (כבר מההתחלה), אבל גם הרבה רגעים יפים הנה קליפ שמכסה בעיקר את שני הפרקים הראשונים אאל"ט. יש בו את השיר האהוב עליי מהדרמה, וסו ג'י סוב אחראי על קטעי הראפ

בתגובה ל: Road Number One מאת: iDana
לקראת תחילת השידור שלה שם ב-5.11. הנה כמה תמונות מהיום (קרדיט ל-Mukku@51k ולבלוג http://totallysojisub.blogspot.com/).

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: iDana


הסדרה Winter Sonata שודרה ברשת KBS2 בין החודשים ינואר-מרץ 2002, ויש לה 20 פרקים. הדרמה הנ"ל נחשבת לאחת מחלוצות הגל הקוריאני. היא הפכה ללהיט ענק ברחבי אסיה, וביססה את מעמדם של השחקנים הראשיים ככוכבים אהובים ונערצים, עד היום. הסדרה עובדה גם למחזמר ולגרסת אנימה.










העלילה:
לתיכון בעיירה קטנה מגיע תלמיד חדש, קאנג ג'ון סאנג (בה יונג ג'ון, The Legend). ממבט ראשון הוא עושה רושם לא חברותי במיוחד ואפילו מתנשא, ומתברר שהוא במטרה לחפש את אביו שאותו לא הכיר מעולם. בדרך לבית הספר הוא פוגש את ג'ונג יו-ג'ין (צ'וי ג'י וו, Stairway to Heaven), תלמידה חברותית שתמיד מאחרת לשיעור הראשון. אחרי כמה תאקלים קטנים, השניים מתאהבים, וזאת למורת רוחו של סאנג-היוק (פארק יונג הא, Story of a man), ידידה הנאמן של יו-ג'ין שמאוהב בה מאז ילדותם. גם צ'ה לין (פארק סול מי), בת כיתתם ששמה עין על ג'ון סאנג, לא בדיוק מאושרת מהרומן המתפתח. ואז ג'ון סאנג נעלם מחייהם באופן טראומטי...






עשר שנים אחרי, יו-ג'ין וסאנג היוק עומדים להתארס, ואז מגיעה צ'ה לין מצרפת עם החבר החדש שלה, שנראה בדיוק כמו ג'ון סאנג (פלוס משקפיים וצבע שיער שונה), אבל קוראים לו לי מין היונג. ומכאן הכל מסתבך כמובן.






רשמים אישיים (יש מעט ספויילרים כלליים):
הייתי סקרנית לראות את הסדרה אחרי שקראתי לא מעט על הצלחתה הגדולה כאחת הסנוניות הראשונות של הגל הקוריאני, למרות שמראש הכנתי את עצמי לאפשרות שהיא קלאסית ואף מיושנת. הצצתי גם בהתחלה של הפרק הראשון באחד מאתרי הצפייה הישירה (לפני שהתחלתי להוריד), כדי לוודא שיש כימיה ראשונית, ואכן הייתה.

אחרי שהורדתי בערך חצי סדרה, קראתי סקירה קצרצרה בדרמבינס וכמעט חטפתי רגליים קרות . למה? בואו נסמן 'וי' על רשימת המרכיבים שכוללת הסדרה:

חשד לגילוי עריות? יש (ובכלל זה נושא חביב על הבמאי שביים עוד 3 סדרות שקשורות לעונות השנה).
אמנזיה? יש.
חילופי זהויות? יש.
מחלה מסכנת חיים? יש.
ים של דמעות? יש ויש.

(האם לא הייתי בסרט הזה המון פעמים בכל השנים שבהן צפיתי בטלנובלות??? ).

תוסיפו לזה את העובדה שבמשך רוב הסדרה בכלל לא הייתי בעד הזוג הראשי ולא פרגנתי להם... ואם זה לא מספיק, הקצב של הסדרה איטי למדי. היא רצינית ודי כבדה, ויש בה הרבה שתיקות והליכות בשלג. וכן, כמעט תשע שנים אחרי שצולמה, היא נראית קצת מיושנת, גם בהיבט הטכני (ולעתים אפילו קלטתי מיקרופון תועה בפריים – ואני ממש לא חדת הבחנה).

ועדיין, למרות כל אלה, משהו משך אותי לסדרה והצלחתי להתחבר אליה. צפיתי בה בריכוז ובתשומת לב (כמעט לא המרצתי, כפי שעשיתי בהרבה סדרות אחרות), התרגשתי ואפילו דמעתי בסצנות מסוימות (ואני משערת שהן לאו דווקא הסצנות שבהן יוצרי הסדרה קיוו שהצופים יבכו).







אז מה משך אותי לסדרה? אני לא בטוחה שזה הסיפור עצמו, כמו האופן שבו הוא סופר. השילוב של המוזיקה הקסומה והצילומים החורפיים תפס אותי כבר מהפרק הראשון, ויצר חיבור ראשוני. אני לא זוכרת סדרה שבה הרגשתי כל כך חזק את התחושה החורפית הזו עוברת דרך המסך (אפילו בימי שרב...), וזה היה חורף יפהפה, מרשים וגם מתוק-מריר.

גורם נוסף שמשך אותי לסדרה הוא פארק יונג הא בתפקיד המשני, ומצאתי את עצמי מוקסמת מהעיניים שלו, מהמבט הרך והעדין. אני חייבת להודות שגם כשהדמות שלו נראתה פתטית ועשתה דברים שלא יכולתי לקבל או להבין או להסכים איתם – עדיין חיבבתי אותו רוב הזמן. חשתי אמפתיה כלפי הדמות שלו בשלבים שונים של הסדרה. סאנג היוק אוהב את יו ג'ין במשך שנים (וזו לא ממש אהבה בריאה), ומוכן להסתפק בפירורים של תשומת לב מצדה, כשברור לו שהיא אוהבת מישהו אחר. הוא משקיע המון, תמיד נמצא שם בשבילה, אבל זה פשוט לא הולך לו... באחת הסצנות הנוגעות ללב, הוא מזמין אותה לסרט, אבל בכל בתי הקולנוע שאליהם הם הולכים לא נשארים כרטיסים. וכשהם חוזרים לאוטו הוא מגלה שחטף דו"ח. שום דבר לא מסתדר לו, וזה צבט לי בלב.






אני חייבת לציין שהיה לי מוזר לראות את השחקנים הבוגרים כתלמידי תיכון (בפרקים הראשונים). בדקות הראשונות ניסיתי להבין אם הם באוניברסיטה או בבית ספר ללימודי ערב... חלקם ממש נראו מוזר בתלבושת האחידה. אני חושבת שהשחקן הראשי (שהיה בן 30 בזמן הצילומים) נראה צעיר יותר אחרי מעבר הזמן של עשר השנים, לעומת תקופת ה"תיכון"... אח"כ קראתי שהוא העדיף ששחקן אחר יגלם את הדמות בצעירותה, אבל זה היה בעייתי מבחינת העלילה.





השחקנית שגילמה את יו-ג'ין אולי לא נראתה כמו תיכוניסטית (היא הייתה בת 26 אאל"ט), אבל היא הייתה יותר חמודה עם השיער הארוך שהיה לה בהתחלה. התספורת הקצרה והסטיילינג אחרי קפיצת הזמן שיוו לה לדעתי מראה של אג'ומה וחבל, כי בתמונות אחרות היא נראית ממש יפה. נראה גם שאחרי הניתוק מאהובה היא איבדה את האנרגיה ושמחת החיים שלה. הדמות שלה הייתה עצובה, מכונסת בעצמה, כמעט דיכאונית (חלק גדול מהזמן), עד שכמעט התקשיתי להבין למה סאנג היוק לא מוכן לוותר עליה.

כאן יש סצנה חמודה מהפרק הראשון, שבה אפשר לראות עד כמה היא מלאת חיים ואנרגיות. בסצנה הנ"ל היא משדרת ברדיו הבית ספרי. היא חושבת שהיא לבד באולפן ושאף אחד לא רואה אותה, ורוקדת ושרה לצלילי Dancing Queen



קראתי מאמר שמנסה להסביר את סוד ההצלחה של הסדרה ולא בטוחה שהשתכנעתי לגמרי. בין השאר נטען שהסדרה מזכירה לצופים (ובמיוחד לצופות) את האהבה הראשונה שלהם, ושהסדרה מציגה פנים שונות לאהבה – מאהבת נעורים דרך אהבה אובססיבית ועד אהבת אמת, וכמעט כל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמם על הסקאלה הזו. בכל אופן, האהבה של הזוג הראשי, כפי שהיא מוצגת בסדרה, נראית לי רחוקה מאהבה אידיאלית. באופן אישי לא הייתי רוצה לחוות אהבה כזו, שרוב הזמן אמללה לא רק את בני הזוג אלא גם (כמעט) את כל מי שהיה בסביבתם.


והנה אחת הנעימות האהובות עליי מתוך הסדרה, שעוד מתנגנת לי בראש (הורדתי את הפסקול כמובן):

בתגובה ל: Winter Sonata מאת: iDana
הנעימה שצירפת גורמת לשקוע במחשבות מפה עד לונדון , איזו
מנגינה נעימה

השחקנים אכן ניראים בוגרים יותר מאשר תלמידי תיכון ולמרות "חוק
ההתיישנות" , העלילה כפי שהצגת אותה משכה אותי. הנה כמה שאלות
ספויילר שהעלו תהיות :

מהו האופן הטראומתי שג'ון סאנג נעלם?
האם ג'ון סאנג ומין היונג הם אותו אחד? והאם צ'ה לין
ידעה על כך?
איזה גילוי עריות היה בסדרה?
האם יו ג'ין וג'ון סאנג מסיימים את הסונטה יחדיו?

תודה על הסקירה המושקעת

בתגובה ל: דנה מאת: זרהמאד
כי אני צפיתי בסדרה ממש מזמן ולכן, הכל זכור לי במעורפל...

הדמות הראשית נעלמה אחרי שקרתה לו תאונה...נדמה לי שהוא היה אמור להיפגש עם אהובתו בחג המולד ונדרס.
הוא איבד את הזכרון וכך הוא בעצם שב בשם חדש כשאינו יודע דבר על עברו. (הבחורה חשבה שהוא מת).
אחרי שנים כשהוא חזר בתור "מישהו אחר" הבחורה רואה אותו ופה אני לא ממש זוכרת מה קרה...
אני חושבת שהוא שב ומתאהב בה בלי לזכור את העבר והיא בינתיים הספיקה להתארס למשני אבל בעצם אוהבת את זה שחשבה למת.

לגבי גילוי עריות, הייתה תחושה שיש ושהם חולקים את אותו האב אבל התברר שלא...

הם אכן מסיימים את הסונטה יחדיו אבל לא כפי שהתחילו אותה...יש איזשהו שינוי עצוב

מבחינתי, העובדה שהם נשארו יחד היה אופטימי...לאור האוירה בסדרה חשבתי שזה יגמר רע יותר אז אפשר לומר שהסוף אופטימי יחסית

דנה, הזכרון שלי בוגד בי!@ אשמח לתיקונים

בתגובה ל: דנה בטוח תענה לך ביתר דיוק מאת: MyGirl
ישנם כמה מוטיבים זהים לסדרה "שמור את הריקוד האחרון בשבילי".

אם כך , לא מובן מדוע צופים טענו שהעלילה של הסדרה הזכירה להם
את אהבתם הראשונה? בטוח לא בגלל תאונת הגיבור הראשי ושובו לאחר
מכן

בתגובה ל: דנה בטוח תענה לך ביתר דיוק מאת: MyGirl
יש לי רק תוספת קטנה: אמא של הגיבור מאוד לא רצתה שהוא ייזכר בעבר וימשיך לחפש את אביו, כך שהיא "ניצלה" את התאונה והאמנזיה כדי לבנות לו זהות חדשה (כולל שם חדש). היא גם דאגה שהוא יעבור טיפול בהיפנוזה כדי שלא ייזכר בעבר. למרות שהיא ידעה שבנה מאוהב באישה שהוא חושב שהיא אחותו, היא לא טרחה לגלות לו שהם לא אחים (אגב, בסופו של דבר מתברר שהגיבור הוא אחיו של המשני ויש להם אב משותף).

צ'ה לין לא ידעה שמדובר באותו אדם. היא בעיקר שמחה שסוף סוף היא יכולה "לנצח" את יו-ג'ין עם בנזוג שווה שנראה כמו אהבתן הראשונה... העובדה שמין היונג וג'ון סאנג הם אותו אדם, התגלתה לכולם בהדרגה ובשלב מאוחר יותר.

אני חושבת שמה שאמור להזכיר לצופים את "אהבתם הראשונה", זו האהבה שמוצגת בתחילת הסדרה, כשיו-ג'ין וג'ון סאנג היו עוד בתיכון. לא כל הסיבוכים שבאו אח"כ


אגב, קראתי שלפי התסריט המקורי הגיבור היה אמור למות בסוף הסדרה, אבל הלחץ של הצופים כנראה המתיק את רוע הגזירה...

בתגובה ל: הזיכרון שלך מצוין! מאת: iDana
הזכרת לי הרבה אירועים מהסדרה שכבר הספקתי לשכוח...

אני זוכרת שגם אני קראתי שהסוף היה אמור להיות יותר טראגי...טוב שהצופים הצליחו להשפיע על התסריט וחבל שזה לא קורה גם בסדרות כיום...זה היה חוסך מאיתנו דמעות רבות

בתגובה ל: Winter Sonata מאת: iDana
איזה באסה זה להיות המשני, גם לא זוכה באהבה וגם חוטף דו"ח חניה.

הזדהתי בעיקר עם מה שכתבת בסוף - "באופן אישי לא הייתי רוצה לחוות אהבה כזו, שרוב הזמן אמללה לא רק את בני הזוג אלא גם (כמעט) את כל מי שהיה בסביבתם". אני מכירה את התחושה הזו, קשה לי גם להתחבר לאהבות טרגיות כאלו.

בתגובה ל: דנה, זה היה מרתק... מאת: asole
אבל לפחות המשני סיים את הסדרה בנימה די אופטימית ובריאה.

לגבי הזוג הראשי, בסופו של דבר האהבה לא הייתה טרגית, אבל הדרך לשם הייתה קשה...

בתגובה ל: אכן מאת: iDana
הרי סיפור של בחור פוגש בחורה, הם מתאהבים וחיים באושר ואושר עד עצם היום הזה הוא לא הכי מעניין... אבל לפעמים יש זוגות שבדרכם הקשה לאהבה מאמללים את כל מי שמסביב (כולל הצופים...), זוגות כאלו מוציאים לי את החשק לפרגן להם כבר...

בתגובה ל: דרך קשה זה מילא מאת: asole
אבל אפילו בהתחלה, כשהדברים היו קלים יותר, התקשיתי לפרגן להם (לגמרי בגלל הסימפטיה שלי למשני... לא הצלחתי להבין איך היא מעדיפה את הגיבור על פניו).

אני ממחזרת שוב את אחת התמונות האהובות עליי של המשני

בתגובה ל: הדרך הייתה קשה לכולם מאת: iDana
גם ב"גונג" למשל לא הבנתי איך צ'ה קיונג מעדיפה את שינגונה היוצמח הקפוא על יול הסימפטי.

בתגובה ל: Winter Sonata מאת: iDana
אין ספק שמדובר בסדרה מאוד טלנובלית...עדיין לא הכי טלנובלית שראיתי אבל היא כן נחשבת לטלנובלית
אגב, הכי טלנובלית שראיתי היא "מדרגות לגן עדן" בכיכובה של אותה שחקנית ראשית שאותה אני מאוד מסמפטת!
(שם גם מככב שגיא וגם השחקן המשני ב"קיין והבל").



כשראיתי את "Winter Sonata" לא הכרתי את השחקן המקסים פארק יונג-הא ומאחר ולא אהבתי את הדמות שלו, לא ממש שמתי לב אליו...סביר להניח שאם הייתי צופה בסדרה הזאת רק עכשיו אז תשומת הלב שלי לדמותו הייתה משתנה לחלוטין

עד היום אני לא מבינה מה ההתלהבות מהשחקן הראשי...ראיתי אותו בסדרה הזאת, ב"Hotelier" וב"The Legend" ואני לא מבינה מה מוצאים בו

תופעת "המיקרופונים המרקדים" היא תופעה שממש מוכרת לי בסדרות הקוריאניות...ניתקלתי בה אפילו בסדרות חדישות ואני מודה שזה ממש מפריע לי...מרגישה כמו מן זלזול בצופים...מה, הם לא יכולים לצלם שוב את אותה הסצינה בלי התקלות?
טוב, אבל יש להם לא מעט תקלות טכניות...אם תשימי לב, יש סצינות שבהן חותכים קטעים ורואים שאין חיבור רציף בין התמונות...זה כל כך ברור לעין...דמות שלפני שניה בכתה לפתע נראית רעננה לגמרי. או דוגמא נוספת - שומעים ברגע טקסט מסויים וקולטים שלמעשה הדמות שאומרת את הטקסט (ונמצאת עם הגב למצלמה) לא בדיוק מדברת.

טוב, אבל למרות החסרונות הקסם של הסדרות הקוריאניות קיים! ועוד איך!!!

בתגובה ל: תודה על הסקירה המעולה, דנה! מאת: MyGirl
גם לגבי השחקן הראשי (הוא חביב למדי, אבל ההיסטריה לא מובנת גם לי), וגם לגבי הקסם הקוריאני למרות כל החסרונות...

ואחרי Winter Sonata התחלתי לצפות ב-On Air בעיקר בזכות פארק יונג הא (וגם כי עלילת הסדרה נראית לי קצת שונה מהסדרות שבהן צפיתי לאחרונה ורציתי גיוון).


הנה תמונה חמודה שלו מ"הסונטה" :





ואולי בהמשך אני אצפה ב"מדרגות לגן עדן" וב"Sad Sonata" הטרגיות של שגיא... מדי פעם מתאים לי לגוון עם קלאסיקה ישנה יותר.

בתגובה ל: Winter Sonata מאת: iDana
ממה שתיארת נראה באמת שלדרמה יש אווירה מיושנת, ויש בה הרבה דברים שלא היו מביישים טלנובלה דרום אמריקאית טיפוסית אבל בכל זאת כל השלג שמסביב די מושך, בייחוד לאחת כמוני שכמהה לכך (עד שיגיע אלינו החורף האמיתי וגם אז צריך לנסוע עד לחרמון או לפחות להר מירון).

כמו שכבר הספקת להכיר אותי,מעניין אותי אם הסוף עצוב או לפחות אופטימי..מהתגובות שקראתי אני מבינה שלא..

הקשבתי לנעימה ששמת והיא מאוד יפה, האם יש עוד שירים או נעימות מומלצים מהדרמה? אשמח לשמוע אותם..

ד"א היום ראיתי שוב את הפרק האחרון של דונג יי אבל עכשיו עם ההורים שלי ויותר בתשומת לב והיה קצת מאכזב..גם ההורים שלי התאכזבו אבל היינו מעודדים שלפחות הסוף לא היה ממש עצוב..
אני חושבת שאוותר על הסיכום שרציתי לעשות מאחר ועשית אותו בצורה די טובה ואין לי ממש מה להוסיף, אולי רק להרחיב לגבי הקאסט שלא מוצה כראוי...

בתגובה ל: ושוב תודה על הסקירה המקיפה מאת: lady fanni
הוא כולל בעיקר בלדות (קצת קיטשיות... אבל יפות) ונעימות א-לה קלאסיות. כמעט לכל שיר יש גרסה אינסטרומנטלית.

הנה כמה דוגמיות שאהבתי (אם תכתבי ביוטיוב Winter Sonata ost תמצאי עוד קטעים בפסקול הנרחב). גם אם התמונות נראות זהות, מדובר בשירים שונים:

בתגובה ל: בכיף ולגבי הפסקול מאת: iDana
בינתיים הספקתי לשמוע רק 3 אבל הם מאוד יפים ונוגים אבל אני אמשיך לשמוע מחר...

הפסקול כבר קנה אותי,אולי אני אצפה בה בעתיד

בתגובה ל: ושוב תודה על הסקירה המקיפה מאת: lady fanni
אכתוב בלבן: אחרי הרבה תלאות, הזוג מתאחד בבית החלומות המשותף שלהם (בית באמת מקסים), אבל הגיבור עיוור אחרי ניתוח מסובך שעבר סוף


לגבי דונג יי, ההורים ראו רק את הפרק האחרון או עוד חלקים מהסדרה? אשמח לקרוא את חוות דעתך - אם יהיה לך זמן וחשק

בתגובה ל: אה, ולגבי הסוף מאת: iDana



השאר בלבן...
לפחות הוא לא מת

ההורים ראו את כל הסדרה,אימא שלי ראתה מהפרקים הראשונים ואבא שלי הצטרף קצת לפני פרק 20..

ובכיף אשמח לשתף את רשמיי,אבל זה יחכה לאמצע השבוע שיהיה לי קצת יותר זמן אני מקווה לא לשכוח,מקסימום תזכירי לי

בתגובה ל: זה גם משהו מאת: lady fanni
ללא תוכן

בתגובה ל: אה, ולגבי הסוף מאת: iDana
ראית את הסדרה "הריקוד האחרון..." , המוטיבים לא ניראים זהים?
הפס קול והנעימות מהממים

בתגובה ל: עדיין חושבת שיש מוטיבים זהים ל"ריקוד האחרון.." מאת: זרהמאד
אבל הסגנון והאווירה די שונים לדעתי...

הפסקול אכן מקסים וכבר העברתי אותו ל-MP

בתגובה ל: Winter Sonata מאת: iDana
ללא תוכן

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: iDana
אני צריכה המלצה על אתר שאפשר להוריד ממנו סדרות קוריאניות עם כתוביות בספרדית... זה בשביל בחורה ארגנטינאית חמודה שלומדת קוריאנית.
היא אגב הייתה כמה חודשים בקוריאה ומאוד אהבה את התרבות, הארץ והאנשים, היא גם טיפסה על הר הלה אבל לא הרגישה כמו פנתר מעופף (כי ביני לא חיכה לה עם מרק סרטנים).

בתגובה ל: שאלה לווטרנים של הסדרות הקוריאניות מאת: asole
לינה שלחה לי אותו בתחילת ההתמכרות, אבל הוא דורש הרשמה. לפעמים אפשר למצוא בו סדרות שאין במקומות אחרים. לפעמים הכתוביות מוצעות בנפרד ולפעמים הן צרובות.

שולחת לך מסר ואיזה כיף לבחורה שלומדת קוריאנית!

בתגובה ל: יש אתר כזה מאת: iDana
ללא תוכן

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: iDana
אני מקבלת במקום אסיה4 את גוגל , יש לך מושג מה קרה?
תודה אלה

בתגובה ל: Asia4 מאת: rella
הנה ההעתק מההודעה של נורית

"לאחר בדיקה לצערנו האתר שלנו קרס

כרגע אין אפשרות להיכנס אליו עד שהעניין יטופל, אין מה לדאוג
חברים זה יסודר בהקדם האפשרי, אנחנו רק מבקשים טיפה סבלנות
תודה לכולם והמשך שבוע מקסים לכולנו "

אם את צריכה קישורים , תודיעי לי

בתגובה ל: צודקת אלה, ישנה תקלה באתר מאת: זרהמאד
ללא תוכן

בתגובה ל: Asia4 מאת: rella
ללא תוכן

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: iDana
על הדרך הספיק כוכב "סיטי הול" גם לקפוץ לפרימיירה בהוואי של הסרט 71: INTO THE FIRE בהשתתפותו, סרט העוסק במלחמת קוריאה.

הסדרה Athena: Goddess of War אמורה לעלות לשידור בקוריאה בחודש דצמבר.

בתגובה ל: צ'ה סונג וון החלים וחזר לצילומי Athena בהוואי מאת: iDana
הוא הולך לשחק שם את הרע? זה עשוי להיות מעניין..

בתגובה ל: טוב לשמוע מאת: lady fanni
בדרמבינס היה כתוב בזמנו שלא ברור אם הוא לגמרי רע או שמדובר רק בטיפוס אפלולי (אבל שפועל למטרות שיכולות להיחשב חיוביות במידה מדוימת). בכל מקרה תיאור הדמות שלו דאז היה של מישהו קר ואכזר, בלי דמעות...





השחקנים שלצדו נראים טוב, גם אם הסדרה הזו לא בדיוק נשמעת כמו כוס הסוג'ו שלי:




ג'ונג וו סונג (הופיע בעיקר בסרטים)



סו-אה (Bottom of the 9th Inning with 2 Outs)




קים מין ג'ונג (שובו של אילג'ימה)




צ'וי סי-וון (או מיי ליידי)





לי ג'יה (בטהובן וירוס)

בתגובה ל: הדמות שלו קצת מעורפלת... מאת: iDana
מסופר ג'וניור כמובן אבל מעניין איך הוא ישחק בתור סוכן
חשאי..

אגב, את צפית באייריס? זה סוג של החלק הראשון של אתנה..

בתגובה ל: מכולם שם אני מכירה רק את סי וון מאת: lady fanni
וגם "אתנה" לא על הכוונת שלי... אני פחות נמשכת לסדרות אקשן, פיצוצים, סוכנים כפולים וקונספירציות למיניהן. אבל הבנתי ש"אייריס" מותחת ומהנה (במיוחד אם לא מתרגשים מחורים בעלילה, כך לפי אחת הביקורות). אבל מי יודע, אולי פעם הסדרה תגיע ל"פלטינה" או שפתאום יתחשק לי להוריד ולראות

בתגובה ל: הדמות שלו קצת מעורפלת... מאת: iDana
שיהיה בריא הייתי מאוד שמחה לראות אותו שוב בעוד סדרה, אם כי אקשן זה לא בדיוק הז'אנר החביב עלי...
איך אייריס? מישהו צפה? אתנה ממש ממשיכה אותה או שהיא עומדת בזכות עצמה?

בתגובה ל: אני שמחה לשמוע מאת: asole
אאל"ט אמורה להיות גם סדרת המשך שתיקרא "אייריס 2" אבל אני לא בטוחה.

אני זוכרת שלינה נהנתה מ"אייריס" וצפתה בכמה פרקים ביום מרוב שהסדרה מותחת...

הנה שיר מהפסקול של אתנה:




והנה סרטון קידום לאייריס:

בתגובה ל: אתנה היא ספין אוף מאת: iDana
מהסרט של אתנה אשכרה לא הבנתי כלום אבל הפרומו לאייריס היה די מגניב, האמת, למרות שכאמור, אקשן זו לא המחלקה לי אני לא פוסלת אותה לגמרי, הפרומו נראה מבטיח.

בתגובה ל: מאת: asole
ללא תוכן

בתגובה ל: יש תרגום בעברית, את יודעת מאת: iDana
גם סדרת מתח וגם בלי תרגום זה קצת טו מאץ'...

בתגובה ל: יש תרגום בעברית, את יודעת מאת: iDana
שגיליתי במקרה עכשיו - לי ביונג הון, אני זוכרת אותו לטובה מ"סיפור מריר מתוק".

בתגובה ל: ויש לי בעצם עוד סיבה נוספת לצפות בה מאת: asole
אני זוכרת שהתרשמתי לטובה מהתמונה שלינה שמה בזמנו. והבנתי שהוא נחשב לאחד השחקנים היקרים בקוריאה. אגב, לגבי התרגום וכו', יש מצב שדווקא בסדרה הזו יש יותר פיצוצים ופחות דיבורים (כך שאולי עבודת המתרגמת הייתה קלה יותר, אין לי מושג).





אני גם מאוד מחבבת את השחקנית קים סו יון שעושה ב"אייריס" תפקיד משני, וידועה כזיקית שמשתנה מתפקיד לתפקיד.

בתגובה ל: הוא גם נראה טוב מאת: iDana
ללא תוכן

בתגובה ל: ויש לי בעצם עוד סיבה נוספת לצפות בה מאת: asole
ללא תוכן

בתגובה ל: ואווו...מי זה????? מאת: shrekit144

פרטים נוספים יש בוויקי:

http://wiki.d-addicts.com/Lee_Byung_Hun

בתגובה ל: צ'ה סונג וון החלים וחזר לצילומי Athena בהוואי מאת: iDana
ללא תוכן

בתגובה ל: צ'ה סונג וון החלים וחזר לצילומי Athena בהוואי מאת: iDana
וימשיך לצלם בתקווה שתצא סדרה מותחת ומעניינת

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: iDana
במרכז הסדרה המשפחתית Life Is Beautiful שמתקרבת לסיומה בקוריאה, עומד זוג חד מיני שמגלמים השחקנים סונג צ'אנג אוי ("יי סאן", "סינדרלה מן") ולי סאנג וו.





לפי התסריט המקורי, הייתה אמורה להיות סצנה שבה השניים נמצאים בכנסייה ומחליפים נדרי אהבה ונאמנות. אלא שהכנסייה בג'גו שבה נערכו הצילומים התנגדה לכך שיושמעו דיאלוגים כלשהם בסצנה הנ"ל. הסצנה צולמה ללא מילים, ובסופו של דבר נשארה כנראה על רצפת חדר העריכה לאחר שלא השיגה את האפקט המצופה.

התסריטאית קים סון היון, שנחשבת לאחת התסריטאיות המוערכות בקוריאה, מחתה נחרצות על הקיצוץ וטענה שהיא מרגישה כאילו ניגבו לה את הפרצוף בסמרטוט מלוכלך, ושכל הזרימה והקצב של הצילומים התבלגנו. "חשבתי שכנסיה היא מקום שבו גם רוצח יכול להסתתר בלי שיגרשו אותו, אבל כנראה קראתי יותר מדי סיפורים וצפיתי ביותר מדי סרטים", היא כתבה בטוויטר. היא גם פרסמה את הדיאלוג שכתבה ולא ישודר.

היו גם צופים שמחו על הצביעות של רשתות השידור, שאין להן בעיה לשדר תכנים העוסקים בניאוף ושאר עלילות makjang, אבל נרתעות מתיאור חיובי של זוג גייז שמביעים את אהבתם זה לזה.



האמת? שקלתי לצפות בדרמה למרות שהיא די ארוכה (63 פרקים), אבל הקיצוץ הזה מוריד את החשק...

בתגובה ל: בקוריאה מקצצים סצנות גאות מאת: iDana
כנראה שבקוריאה עוד לא מוכנים להראות סצנות כאלה,פתיחות ודיבורים על הומוסקסואליות בסדרות(טעם אישי) זה דבר אחד אבל להראות זוג חד מיני זה דבר אחר לגמרי..

ואו הסדרה הזו משודרת די הרבה זמן...נראה לי שהיא התחילה עוד לפני דונג יי..

בתגובה ל: חבל באמת.. מאת: lady fanni
נדמה לי שבהתחלה תוכננו 50 פרקים. וכאן יש ראיון עם סונג צ'אנג אוי שמדבר על בחירת התפקיד והכניסה לדמות. הוא אמר שלדעתו בזכות הסדרה אנשים מדברים יותר על נושא ההומוסקסואליות. הוא מוסיף שאילו היה חושש לדימוי שלו, הוא לא היה לוקח את התפקיד. הוא משבח את התסריטאית על הרגישות בכתיבה, ומקוה שהסדרה תתרום במשהו לקהילה הגאה וליחס אליה, ושבדומה לשם הסדרה, החיים יהיו אכן יפים לכולם

בתגובה ל: הסדרה הוארכה אאל"ט בזכות ההצלחה מאת: iDana
עוד מימי המלך סאן, שם היה לו תפקיד שולי אך חמוד, וגם בסינדרלה מן כשהיה המשני.

בתגובה ל: בקוריאה מקצצים סצנות גאות מאת: iDana
גם אני שקלתי לצפות בה אחרי שראיתי שמתרגמים אותה ב-With2s אבל בסוף התחרטתי בגלל מספר הפרקים הרב...מספר פרקים כזה אני אשאיר לסדרות ההיסטוריות...
טוב, בעצם יש לי כבר מעל שנה איזו סדרה בת 71 פרקים שמחכה לי והיא לא היסטורית...מדובר ב"Golden Bride" שאני פשוט נרתעת להתחיל ולצפות בה בגלל מספר הפרקים הרב

בתגובה ל: תודה על המידע, דנה! מאת: MyGirl
אבל כשחושבים על זה, סדרה של 70 פרקים זה כמו 3-4 סדרות רגילות אם יש זמן איכות לצפייה זה יכול להיות די מהיר - במיוחד אם הסדרה טובה יש סדרות שאני כ"כ נקשרת אליהן, שלפעמים הייתי שמחה אילו הן היו ארוכות יותר...