אילג'ימה - פרקים 1-2

פורסם לפני 3679 ימים מאת iDana סה"כ תגובות: 44 תגובה אחרונה לפני: 3674 ימים

נו, החלטתי לפתוח שרשור למרות שזמני קצר והנוירונים לא כ"כ מתפקדים... עקב כך, זה יהיה ממש קצרצר (בתקווה שאוכל להמשיך אח"כ ושיהיו עוד תגובות Smiley_Happy

בגדול, פרקי הפתיחה היו מעניינים, ולהפתעתי הצלחתי לצפות ברצף בשעתיים ו-40 דקות למרות העייפות המצטברת מהשבוע הנ"ל והוויתור על שנת צהריים... למרות שהעלילה הראשונית מזכירה דברים שכבר ראיתי, היא עדיין זרמה והייתה מעניינת כאמור, ואפילו מצחיקה לפעמים (אם כי היה לי קצת קשה עם כמה סצנות אכזריות במיוחד).

הילדים היו מקסימים, במיוחד הילד ששיחק את גיום הצעיר. את הילדונת ראיתי כדונג יי הצעירה, וגם שם היא הייתה על תקן הגרסה הצעירה של האן היו ג'ו, שנראה בהמשך הסדרה. ומשעשע אותי שהשחקן החמוד פארק שי-הו יגלם דמות ששמה שי הו...

החלק של "המשימה הבלתי אפשרית" בהתחלה נראה לי קצת תלוש ולא קשור לתקופה (כמעט מודרני בחלקים מסוימים), אבל ככה זה בהיסטוריות-פיוז'ן...

כשחזרנו שוב לדמויות בבגרותן, זה היה נראה כאילו עברנו לסדרה אחרת מבחינת האווירה. הרבה יותר הומור - אבל לא ממש "הומור בית שימוש" אלא הומור "סקס סטייל" (בגרסה הקוריאנית המעודנת כמובן). ג'ני, מעניין לדעת איך תרגמת את "האחיות המחורמנות" Smiley_Silly

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

אילג'ימה - פרקים 1-2 War

מאת: iDana
עד שעוד פעם הבנתי שאני עווד פעם רואה אותה דרמה בשינוי
אדרת. עדיין יש לי את הפרק השני רקוב לו במקס, אבל אני יכול
להגיד כבר שאני רואה שכל דרמה שאני רק מעיז להתקרב אליה
מציגה אותה נקודת פתיחה: ילד מאושר עם ההורים שלו, ילד נכלא
באיזה מתקן כלשהו, ילד רואה את ההורה הקדוש שלו נרצח ע"י
מרשעים, ילד נשבע לנקום והופך לילד נקמני משהו ואז מגיעה
החלק של התככים והמזימות וכל דבר שתרצו.

אותי- העניין הזה הפסיק לעניין מזמן כי נמאס לי. ילד צריך
לחוות חוויה נעימה ונחמדה גם בלי לראות את הוריו נרצחים
ונעלמים. לא שהדרמות הלא תקופתיות שראיתי היו מוצלחות-
גבירתי הנאווה הייתה מחורבנת להפליא בגישה הכל כך מלוקקת
שלה. אבל זה כבר סיפור אחר.

שורה תחתונה נכון לרגע זה: יש פה בימוי מעולה, יש פה המון
זוויות תזזיתיות, ואז הסיפור הנקמני שראיתי כבר ביהלום
בכתר, וקצת מהפרק הראשון של המלך סאן- קצת מתחיל להימאס. לא
צריך להמציא סדרות תקופתיות מבוססות רצח ונקמה כדי להניע
עלילות...... אני בטוח שאפש רלמצוא משהו בלי לערב את השורש
נ.ק.ם בכל דרמה קוריאנית.

ומעבר לכך- הילדים כרגיל מקסימים. חוץ מזה שמעכו לו את האף
וגם את האופי על הדרך. אהבתי את ביוק שיק (זה שמו?) הוא היה
משעשע.... יחסית לנבל שאח"כ הוביל למות וון הו (זה השם של
האב שנרצח לעיני גיום?) .

פרק 2, הייר איי קאם.

בקרוב.... החטאים חוזרים מהעבר...
וזה יותר מחטא אחד....

לזכרך, קרלוטה שלי.....

ויליאם לוי, הבעל הבא שלי
וזה כי אני אמרתי לו להיות שלי. אז הנה. אמרתי.

וגם דויד זפדה הוא בעלי החדש. הוא בתור שטיח רצפה
לבעלי הראשון ולי.

בתגובה ל: ובכן.. זה נראה לי כמו סרט קולנוע ואקשן... מאת: nirdelanoche
וילדה שדווקא עיצבנה אותך מוות, אבל גם שם זה אבדן ההורים ואכזריות וכל הדברים המתכונת המודרנית.

ביהלום שבכתר ג'אנג גום הילדה מעולם לא חשבה על נקמה למרות שהייתה עדה לרצח אימה כי היא לא הבינה במה מדובר. וגם המלך סאן לא נשבע לנקום בילדותו. אבל בניגוד ליהלום שבכתר למלך סאן היו כמה קווי דמיון, שהסתיימו הרבה יותר גרוע, גם בנוסף למה שציינת הילדים העניים שעוזרים לילד בצרה לאחר ריב איתו, הרפתקאות של שלושה ילדים.

אבל בניגוד למלך סאן שמאבקי הכוח הוצגו בו בהתחלה, היה בהחלט קשה לעקוב אחרי מאבקי הכוח והמזימות ולהבין מי נגד מי, אולי כי בלי משפחת המלוכה ברקע קשה להבין לצד מי התככנים.

בכל מקרה אהבתי שהראו שהטובים לא צדיקים, האב הנרצח פיתה את השפחה שלו וכשהכניס אותה להריון שכר גנב כדי שיוציא אותה ואת הילד מחייו. אגב כשהראו כאילו הוא תכנן שירצחו אותה הרה שחשבתי שהנה ברור, ידעתי שמי שרוצח כלב לא יכול להיות אדם טוב, אבל אז הסתבר שהוא נתן כסף לפרנסתה, אבל זה עדיין לא משנה את ההתכחשות שלו לבנו. וגם הבן בניגוד למלך סאן הצליח להרוג את אימו, למרות שהיא ביקשה והוא נדרש לעשות זאת כדי להינצל, אך סאן לקח סיכונים ולא היה מוכן לפגוע בבני משפחתו ואפילו לא לחלל את זכרו של אביו המת תוך סיכוני חיים מובהקים.

מדוע כלב זו קללה. כלבים נאמנים וטובים. להגיד על אדם שהוא כלב זה כמו להגיד עליו שהוא מלאך.

בתגובה ל:

אילג'ימה - פרקים 1-2 War

מאת: iDana
טוב, אני רואה שאף-אחד לא פתח שרשור, אז אני אקח יוזמה ואפתח. את האמת: רציתי לפתוח שרשור אתמול בלילה, אבל הייתי די עייפה בשביל לכתוב הודעות ארוכות. בסוף החלטתי שלא אפתח שרשור בכלל ואחכה ליוזמה של מישהו אחר שצפה. אבל אחרי שראיתי שאף-אחד מאלה שצפה כבר, לא לקח על עצמו את המשימה לפתוח שרשור, לקחתי על עצמי את המשימה הזאת.
ויש הרבה מה לכתוב על 2 הפרקים הראשונים של הדרמה הקוריאנית התקופתית, שהתחילה את שידורה בפלטינה אתמול: כל פרק היה בן 70 דקות, מה שאומר שאורך 2 הפרקים ביחד, הגיע ל-140 דקות, שזה בחשבון פשוט, שעתיים ו-20 דקות. בשפה קולנועית, זה משהו באורך של סרט קולנוע ממוצע בבימויו של ג'יימס קמרון. 2 פרקים אלה היו מתישים (בגלל האורך- של 2 הפרקים ביחד ושל כל פרק לחוד) אך לא היו משעממים, כי הם היו גדושים בכל-טוב: רגעים טרגיים ועצובים, רגעים קומיים, הרבה פעלולים, אפקטים ואמנויות לחימה, תככנות פוליטית, קצת מיסטיקה ועל-טבעי (החזיון של מגיד-העתידות העיוור), 3 מקרים של הקרבה אימהית (אמו של גיום שהעמידה-פנים כי אינה מזהה את בנה, כדי להציל אותו מרודפיו, אמו של צ'ה דול ששיקרה לביון שיק ואמרה לו כי צ'ה דול הוא בנו- פרי ליל האהבים שלהם, כדי שביון שיק לא יהרוג אותו, ואשתו של מגיד-העתידות העיוור שהצליחה להבריח את 2 ילדיה מרוצחי בעלה שרדפו אחריהם, בעוד היא מוסרת עצמה לידיהם ונותנת להם להרוג אותה), מרכיב טלנובלי אחד (יי וון, הוא אביו האמיתי של צ'ה דול, מה שאומר שגיום וצ'ה דול הם אחים למחצה), התהוות ראשונית של מרובע רומנטי אפשרי (גיום, צ'ה דול, אן צ'ה ובונג סון) ולשבריר שניה (לשמחתה של ג'ני), כתפיים חשופות וטיפה גב חשוף של לי ג'ונקי.

הפרק הראשון מתחיל, בעוד מעשה שוד מוצלח, שמבצע "אילג'ימה" (לי ג'ונקי), השודד המפורסם ביותר בממלכה. מיד לאחר סיומו המוצלח של אותו שוד, הצופים נלקחים אל מאורעות העבר, כדי לדעת איך הכל התחיל (תיזהרו, זה קצת ארוך): גיום הוא ילד בגיל 9-10 בערך, בן למשפחת אצילים. אביו הוא אציל ידוע שהיה מעורב בהדחתו של מלך ובהמלכת אחיו של אותו המלך תחתיו. יש לו אמא ואחות בוגרת ממנו. צ'ה דול הוא ילד בן-גילו של גיום, בן למשפחה עניה. הוא בנה (הביולוגי) של משרתת לשעבר ובנו (המאומץ) של גנב קטן ידוע לשמצה. כמה פוליטיקאים, משתמשים בשירותיו של מגיד-עתידות עיוור, עני וכפרי, כדי לגלות מידע על קנוניה פוליטית. לאחר החזיון של מגיד-העתידות, באשר לאותה קנוניה, אותם הפוליטיקאים הורגים את מגיד-העתידות, כדי שזה לא יפתח את הפה. הם מחליטים להרוג גם את אשתו ו-2 ילדיו, ולאחר שהאחרונים מקבלים התרעה מראש ובורחים מהכפר, הרוצחים דולקים אחריהם. אז האישה מחליטה להבריח את 2 ילדיה- בן ובת- ולמסור את עצמה לרוצחי בעלה. בעוד היא נרצחת ע"י רודפיה, 2 הילדים מצליחים להגיע לעיר-הבירה ובשיטוטיהם נתקלים בגיום, שדוחף את האחות, קורא לה "מכוערת" ומעורר את זעמו של אחיה עליו. לאחר מכן, בן-אצילים בשם שיווה-האן, מחליט לנקום בצ'ה דול לאחר (לטענתו של שיווה-האן) שהתחצף אליו- הוא גונב תכשיט יקר של יי וון מבלי שהאחרון ירגיש בכך, מניח אותו בתיקו של צ'ה דול מבלי שזה יראה, קורא לשוטרים ומאשים את צ'ה דול בגנבה. השוטרים שמוצאים את התכשיט של יי וון בתיקו של צ'ה דול, לוקחים את צ'ה דול. אך בעזרת תושייתו של גיום, חפותו של צ'ה דול מוכחת והוא משוחרר. צ'ה דול מודה לגיום ויי וון ומבטיח להם שבעתיד יגמול להם. דאני, אמו של צ'ה דול מגיעה בהיסטריה, לאחר ששמעה מה אירע לבנה, ואיך שהיא ויי וון, רואים אחד את השניה, שניהם כמעט מקבלים שבץ והזכרונות של שניהם מתחילים לעלות. מאוחר יותר יתברר, שליי וון ודאני היה רומן, שבעקבותיו דאני נכנסה להריון. כשיי וון מגלה שהוא מצפה לילד מדאני, הוא משלם כסף לגנב קטן בשם סה דול, כדי שיחטוף את דאני וידאג לה. לאחר מכן, דאני וסה דול מתחתנים, וסה דול מחליט לאמץ את צ'ה דול, הילד שנולד לדאני ויי וון ולגדל אותו כבנו. כמובן שצ'ה דול בטוח שסה דול הוא אביו הביולוגי. לאחר מכן, שיווה האן, מתעמת עם גיום ויי וון, על כך ששחררו את צ'ה דול. בסיום העימות, גיום מכה את שיווה-האן ועושה לו חבורה בפנים. כשביון שיק, אציל מושחת ואביו של שיווה-האן, רואה את החבורה, הוא חוקר את בנו אודותיה ומגלה מי האחראי לה והכי חשוב: שאביו של האחראי הוא אדם מאוד חשוב, שביון שיק משתוקק לזכות ביקרו. ביון שיק מחליט ללכת ולהתנצל בפני גיום ואביו ומחליט שבנו יבוא איתו. אך שיווה-האן החצוף והמפונק, מסרב, ואחותו הצעירה, אן צ'ה (שנראית כהיפך הגמור של אחיה), מחליטה להתלוות לאביה ולהתנצל בשמו של אחיה הסורר. לאחר ההתנצלות, ביון שיק, מציע הצעה כלשהי ליי וון, ויי וון מסרב לקבל אותה. ביון שיק עוזב בזעם רב את ביתו של יי וון. בזמן זה, גיום ואן צ'ה, נפגשים בחצר הבית ומתיידדים. יי וון עצמו, היה מעורב במהלך פוליטי להדחת המלך הקודם והמלכת אחיו תחתיו. כעת הוא וכמה מן המעורבים האחרים במהלך פוליטי זה, סבורים , כי זה מהלך זה היה מבחינת טעות לממלכה. לכן נרקמת מזימה להפללת אותם אנשים שסבורים כך- ובראשם יי וון- בבגידה. ביון שיק, הוא אחד המעורבים הראשיים באותה מזימה, והוא מטיל על סה דול משימה: ללכת לקבור מכתב המפליל את יי וון ואותם אנשים בבגידה, בחצר ביתו של יי וון. סה דול פולש לחצר הבית, ושניה לפני שהוא עומד לקבור אותו, הוא שם-לב שהמכתב כתוב חציו בדם (סה דול הוא אנאלפבית, ולכן אינו מבין את תוכן המכתב) ומבין כי משהו אינו כשורה. הוא אינו קובר את המכתב, מגיע לביון שיק ומודיע לו כי אינו יכול לבצע את המשימה. ביון שיק ואנשיו אינם מוותרים לסה דול: הם מגלגלים אותו לתוך שטיח ומתחילים להכות אותו עד זוב-דם, וכל זה מול עיניו הנדהמות של צ'ה דול, שעקב אחרי אביו. השומרים תופסים את צ'ה דול מציץ, ואז צ'ה דול מחליט לקחת על עצמו את המשימה של קבירת המכתב, כדי להציל את אביו. צ'ה דול מצליח לקבור את המכתב ולהימלט (לא לפני שבתו של יי וון מבחינה בו וניגשת אליו). אבל עדיין ביון שיק, לא חוזר בו מכוונותיו להרוג את סה דול וצ'ה דול (וכל זאת, כמובן, גדי שלא יפתחו את הפה). ואז, אחד העובדים של יי וון, מחליט להזעיק את דאני, שמגיעה בהיסטריה לביתו של ביון שיק. ואז מתברר שביון שיק ודאני בילו ליל אהבים חד-פעמי בעבר, ודאני מחליטה לשקר ולספר לביון שיק שצ'ה דול הוא הפרי של אותו ליל אהבים, ובכך בעצם מצילה את בעלה ובנה. לאחר מכן, צ'ה דול מועבר לביון שיק, כדי שזה יהיה אחראי, לגידולו וחינוכו. אחרי קבירת המכתב, רוקמי המזימה מעלים הילוך במזימתם: הם מחליטים להרוג את יי וון בביתו ולביים את התאבדותו. לאחר קרב קשה, מצליח אחד מרוקמי המזימה, להרוג את יי וון במכת חרב, מול עיניו הנדהמות של גיום שמוסתר בארון. גיום אינו רואה את הרוצח, אך מצליח להבחין בבירור בעיטור המנצנץ שעל חרבו. מרגע זה, מתחיל מסע הייסורים של גיום המסכן: סה דול נקלע למקום, מבחין שישנו אדם בתוך הארון ולוקח את הארון לביתו, כדי ששוטרי הממלכה (שהגיעו למקום ומצאו את גופתו של יי וון- ש-2 חרבות בידיה, קבעו כי מדובר בהתאבדות ומצאו את המכתב המפליל) לא ימצאו אותו. כשדאני רואה את הילד מחוסר-ההכרה בביתם, היא מבינה מיהו ומעוניינת ללכת למשטרה ולהפליל אותו (בגלל זעמה על כך, שלמרות כי גם הוא וגם בנה, הם בניו הביולוגיים של יי וון, הוא זכה לחיים טובים כבנו של אציל מכובד, בעוד בנה, זכה לחיים גרועים כבנו של גנב ידוע לשמצה). לאחר שגיום עוזב את ביתם, הוא עד לביתור הגופה של אביו (שמעתה מכונה "הבוגד"), בורח למסתור של קבצנים, שם הוא פוגש את ילדיו היתומים של מגיד-העתידות העיוור, נותן להן את התכשיט היקר של אביו, כדי שהם לא יסגירו אותו לרודפיו ויתנו לו מחסה. במסתור הקבצנים הוא מתחיל לקדוח מחום, והאח מחליט למכור את התכשיט כדי לקנות לו תרופה. לאחר קניית התרופה, האח חוזר למסתור, אך האדם לו מכר את התכשיט מלשין עליו ורודפיו של גיום, מחליטים לעקוב אחריו. איך שהוא מגיע למסתור, הוא נרצח בידיהם, מול עיניהם הנדהמות של גיום ואחותו. גיום והאחות- בונג סון- מתחילים לברוח ונעצרים ע"י נהר תלול ועמוק. הם מחליטים לקפוץ. גיום מצליח במשימה, אך בונג סון נלכדת בידי צייד האנשים הראשי, שמרחם עליה ומחליט להשאירה בחיים (אך משקר ואומר כי הרג אותה). אותו צייד אנשים מחליט לפרוש מהמקצוע ומעביר את בונג סון לטיפול אצל מכרה שלו. המכרה מחליטה למכור את הילדה לאיזה אשמאי זקן, אך היא מצליחה לברוח חזרה לאותו צייד ולהצטרף אליו בנדודיו. בינתיים גיום מצליח להגיע את השוק המרכזי. הוא נתפס ע"י אחד השוטרים שמצליח לזהות אותו ומביא אותו למקום שבו עוברים הבוגדים שהואשמו- ביניהם אמו- כדי שאמו תזהה אותו. אמו מעמידה-פנים שגיום אינו בנה ושמוצגת בפניה גופתו של אחיה המת של בונג סון, היא מעמידה-פנים כי זוהי גופתו של בנה. גם גיום מעמיד-פנים שהיא אינה אמו, ולשם-כך זורק עליה אבן, כדי להביע את זעמו על "הבוגדת". למקום מובא גם צ'ה דול (שעתה נקרא שי הו) כדי שיזהה גם הוא את גיום (לאחר שצ'ה דול הודה כי הוא מכיר אותו). צ'ה דול זוכר את הבטחתו לגיום ואביו ומחליט לשקר ולומר כי הילד המדובר אינו גיום. בעקבות-כך, גיום משוחרר ומוכרז כמת (לאחר שאמו "זיהתה" כביכול, את גופתו). הוא נלקח ע"י דאני שנקלעת למקום. בביתם של דאני וסה דול, גיום מאבד את הזיכרון, בעקבות הטראומה הקשה שחווה. דאני וסה דול מחליטים לאמץ אותו ולגדל אותו כבנם הביולוגי ומשנים את שמו ל"יונג" (דרקון). בינתיים 23 שנים עוברים. גיום הוא גבר צעיר, נאה ודי שטותניק, שאינו זוכר את עברו (אך סובל מהזיות שמחזירות אותו לשם, ואחת מהן אף מצליחה לחשוף את זהותו האמיתית בפני צייד שמלשין עליו, ובכך נותן את האות למרדף מחודש אחריו). דאני וסה דול שולחים אותו ללמוד בבית-ספר לאומי, שבו לומדים בעיקר בני-אצילים. הוא סובל מההתעללויות של בני-האצילים שלא מעוניינים שילמד איתם ועושים הכל כדי להרחיקו מבית-הספר. הוא עושה הכל כדי למלא את רצונםוכל ולשם-כך, מזריז מבית-הספר. באחד מהברזותיו, הוא מרומה ע"י מוכרת צעירה ופלפלית, שמוכרת לו ספרים עם ציורי פרחים, בטענה כי מדובר בספרים אירוטיים. המוכרת הצעירה ואביה (המאמץ)- שנוהגים לרמות אנשים תמימים, ע"י כך שהם מוכרים להם כל מיני פיצפקס שטותיים ובד"כ לא נחוצים- הם למעשה בונג סון וצייד האנשים בדימוס. כדי לנקום בהם על שרימו אותו, גיום/יונג, מחליט לחסל להם את העסק, בכך שהוא מביא לעסק, את הבעלים הזועמים, של הנשים המשועעמות שנוהגות לקנות במקום (באותה שעה שאותן נשים נמצאות שם). לאחר מכן, סה דול תופס על חם את גיום/יונג וסוחב אותו בכוח לבית-הספר. כשאחד האצילים שם-לב שהוא הגיע, הוא זורק את גיום/יונג המסכן לבור מים.

בתגובה ל:

אילג'ימה - פרקים 1-2 War

מאת: iDana
נראה שמהיהלום שבכתר שדווקא הייתה הקוריאנית הראשונה עם דם ודמעות שכחתי כמה אלימות יש בהתחלה שהייתה גם במלך סאן, אבל לא בהיקפים כאלה. בקיצור חיכיתי לתקופתית ושכחתי כמה אלים זה יכול להיות. בשני פרקים רצחו שלושה בני משפחה אחת מתוך ארבעה. וגם שכחתי גם נוח בקוריאה העתיקה להעניש בני משפחה על פשעי קרובי המשפחה וגם שלילדים אין שום חסינות. וכדי להכאיב לי עוד יותר גם דמות טובה הורגת כלב כדי להשתיק אותו.

הילדים בהחלט היו מקסימים וגם הקטעים איתם היה נחמדים עד שהעניינים התחילו להסתבך.

המשימה הבלתי אפשרית בהחלט בעלת פעלולים מודרניים.

מרוב האלימות שהאכילו אותי עם הדמויות הצעירות אפילו לא שמתי לב להומור כשמדובר בדמויות בוגרות. מה גם שאת זה גם התחילו עם הקטע של התעללות העשירים שאוסרים עליו ללמוד בבית ספר ואחר כך הצייד. והקפיצה מזמן לזמן הייתה כל כך מבלבלת. בהתחלה עם המשימה הבלתי אפשרית והמעבר החד לילדות זה עוד היה בסדר, אבל אחרי שהצייד מגלה את זהותו של גוים ופתאום קופצים לאבא שמכריח אותו ללכת לבית ספר, בכלל חשבתי לסה דול צץ עוד ילד ומדובר בדמות אחרת והרושם התחזק עוד יותר כשבזמן שמביאים את יונג לבית ספר קופצים לקטע בו השומרים מגלים שהצייד גילה אותו ואז חזרה להתעללות התלמידים. כל כך מבלבל שרק בסוף הפרק כשההתעללות הייתה כמו זו שלפני הופעת הצייד הבנתי שמדובר בסיפור בסדר כרונולוגי מפוזר להחריד וגם שיונג לא עצלן הוא פשוט לא רצה ללכת לבית ספר כי התלמידים אסרו זאת עליו.

לכן הכרונוגלויה המבלבלת ומה שהיה קודם לא אפשר להתרגש מהקטעים ההומוריסטים שרק בזכותך אני עכשיו מבין שהיו ולאווירה בה מרמים את יונג עם הספר.

מדוע כלב זו קללה. כלבים נאמנים וטובים. להגיד על אדם שהוא כלב זה כמו להגיד עליו שהוא מלאך.

בתגובה ל: היה ממש קשה עם הסצינות האכזריות מאת: EVGLEV
היו סצנות שהיו ממש קשות לצפייה , רמת האכזריות שלא הייתה מביישת אף סרט אקשן מלא בדם וברוע, אבל כאן לא היה צריך דם כדי להמחיש את רמת האכזריות, עצם שעובדה שהמעשים נעשים בכזו קלות דעת וקור אכזרי יותר מכל דבר אחר.
הכח התחיל האשתו של העיוור שלפני שנרצחה נפרדה משני ילדיה כדי להציל אותם מרוע הגזרה ,אחרי זה הילד שלה נרצח וחשבתי מה יעלה בגורלה של הילדה הקטנה , למרות שהייתי בטוחה שהיא תהיי בסדר היה לי איזשהו ספק כי כבר לא ידעתי למה לצפות .
אבל הסצנה ששברה אותי סופית הייתה הסצנה שבה גיום נאלץ להשליך אבן לראשו של אימו כדי להציל את עצמו וגם כי ידע שפשוט אין לו ברירה אחרת, הוא ידע שזה מה שהאימא שלו רוצה שיעשה, האם יכול להיות משו יותר אכזרי מילד שמשליך אבן לראש של אימא שלו? לרגע מצאתי את עצמי פשוט מזילה דמעה .

אולי זה נובע מכך שלא תמיד התחברתי לתקופתיות , עם "סאן" היה לי קשה להתמודד ו"היהלום שבכתר " פשוט התפספסה לי או אולי כי אני רגילה לסדרה שמספקת נטו הנאה בשישי בצהריים, אולי גם בגלל כל התככים והמזימות וכמובן כל הרגשות שהציפו אותי הצפייה הייתה קצת כבדה.

בסוף הפרק השני זכיתי למנת החיוכים שלי בסצנה שהאב המאמץ הרביץ ליונג/ גיום שיקום וילך ללמוד, כשהוא קם כולו הפוך הוא שואל את האם המאמצת האם הוא מאומץ כי היא קרירה עליו. וכמובן אי אפשר שלא להזכיר את צמד הנוכלים שהם ככל הנראה הצייד ההוא לשעבר ובן העוויר הקטנה שהלכה אחריו כשגילתה שרוצים למכור אותה ( גם מאוד אכזרי למכור ילדה כו קטנה לזקן מגעיל כדי להאריך לו ימים).

אם לסכם ביחד את שת הפרקים בסופו של דבר נהנתי כי זכיתי לחייך וכאמור חיוכים מוחקים את כל הרוע שהיה לפני . Smiley_Smile