לאוסקה יש הצתה איטית. רק ביום שאחרי הוא מבין שמשהו השתבש, השיחה המוזרה עם ג'ו וון, המתנות, הצחוק, הבקשה להצטלם... הוא וג'ונג סו מגלים שגם ג'ו וון נעלם וגם רא אים. אוסקה מפגין תושיה לא צפויה כאשר הוא מחפש את תחזית הגשם וגם מודיע למשטרה על המכונית של ג'ו וון וכך הם גם מאתרים אותם. גם ג'ו וון וגם רא אים שרויים בקומה רק שאוסקה וג'ונג סו לא יודעים מיהו מי. קודם לכן, כשאוסקה וג'ונג סו גילו אודות החילוף, לא הבנתי מה זה בדיוק משרת (למרות שאלו היו סצינות משעשעות, בעיקר כשאוסקה שואל את ג'ונג וו אם הוא בכה וג'ונג וו מכחיש, אוסקה מתעקש שהעיניים של ג'ונג סו לחות וזה עונה שהעיניים שלו רטובות באופן רגיל, אבל אוסקה לא משתכנע ושואל אותו אם יש לו מניות של הכלבו ולכן הוא מגיב ככה... הו אוסקה, כמה חמוד ככה דביל), אבל ברור שבחילוף האחרון אוסקה וג'ונג סו נדרשים. ג'ונג סו גם היה צריך להבין עד כמה ג'ו וון אוהב את רא אים וכמה הם קשורים זה לזה כדי שיוכל לשחרר, עבור עצמו. המעשה של ג'ו וון גם מראה לנו עד כמה אוסקה היה קשור אליו ועד כמה הוא אהב אותו, כשהוא מדבר לג'ו וון הישן בגופה של רא אים ושואל אותו למה הוא עשה זאת? האם אין בעולם עוד אנשים חוץ מרא אים שאוהבים אותו והוא יחסר להם? ומה הוא אמור לעשות עכשיו? לכבד את רצונו האחרון של ג'ו וון או להחזיר אותו לחיים ביודעו שהוא רוצה שרא אים תחיה? אני לא יכול, הוא אומר לו, אני לא יכול להגן על האהבה שלך, גם אם תשנא אותי. גם אם תצעק, ותבכה ותשתגע, אני לא יכול לחיות בלי אחי הקטן! אוף, שוב זלגו לי דמעות בסצינה הזו...
אבל לפחות נהניתי לראות את אמאפלצת מקבלת את הבשורה על ג'ו וון. כשרא אים מתעוררת בגופו של ג'ו וון היא דורשת לקחת אותה הביתה (ומתחלחלת כש"ג'ו וון" מתחבק עם ג'ונג סו), רא אים מסכימה ללכת הביתה אבל בהזדמנות הראשונה היא גוברת על אנשי הביטחון שאמאפלצת השאירה מסביב לביתו של ג'ו וון וחוזרת לבית החולים. בדרך רא אים פוגשת את סוכנת הבית ומתברר שבין הדואר שהצטבר יש גם מכתב מ"קים הפריק של האימונית" (או "קים אימונית פסיכית"?) ורא אים ישר מבינה שזהו מכתב מג'ו וון הממוען אליה, היא קוראת אותו במכונית ושוב הדמעות, שלי ושלה, זולגות...
ואם זה לא הספיק, בבית חולים היא פוגשת את ג'ונג סו אציל הנפש שנשאר שם כדי שג'ו וון לא יהיה לבד! "חשבתי שהוא עלול לפחד להשאר לבד. הוא עלול לחזור אם ידע שיש מישהו שמחכה לו מאחורי הדלת". גמר אותי ג'ונג סו הזה. עוד קצת דמעות (מזל שבני אדם עשויים מ-80% אחוז מים ויש לי רזרבות) כשרא אים אומרת לג'ו וון שהיא הייתה אמורה להיות בת הים הקטנה ולהתפוגג כקצף אשר על הגלים ושהיא מתכוונת להתחלף איתו שוב כשירד גשם. ואז היא נרדמת על מיטתו.
התעוררות
עד כה הסתדרתי עם הקסם. בהתחלה הקטע של הגשם נראה לי קצת תמוה ושרירותי אבל בסוף התברר שגם לו יש מובן וכל החלקים התחברו. יפה. אבל עכשיו הגיע הזמן שהקסם יותר ולצערי הרב - זה לא נעשה טוב. אני חושבת שפה לתסריטאית נגמרו הרעיונות והיא שלפה את האבא כדאוס אקס מכינה. רא אים וג'ו וון ישנים וכמו אז, בריזורט, הם מדברים זה עם זה במחשבותיהם. הם חולמים את אותו החלום, החלום שחלמה קודם אה יאנג, ומספרים אותו זה לזו. שניהם מול שולחן יפה בשלג, אבא של רא אים נותן לשניהם לשתות מהליקר שלו שישים קץ לקסם ואומר לג'ו וון שזה בסדר שהוא ישכח אותו ואפילו ישכח את ההבטחה שלו כי הוא כבר עשה מעבר למה שהוא ציפה ממנו. לרא אים הוא אומר: תחיי כשאת מקבלת אהבה, כמה שהשפלת את עצמך, כמה שהזלת דמעות, תחיי כשאת מקבלת אהבה. אבא גיל מסכם שהקסם שהיה עד כה הוא כמו לחיצת יד בין אנשים שנפגשו לראשונה (כלומר, נועד לקרב אותם זה לזה) ועכשיו הקסם האמיתי. שניהם שותים ומהשמיים נופלים עליהם עלי כותרת של שושנים. כל אחד מהם מתעורר במיטתו, רא אים בבית החולים וג'ו וון בביתו, והחדרים שלהם מלאים בעלי הכותרת.
לא אכפת לי שזה קיטשי בטירוף, מצידי שגם יופיעו מלאכים קטנים עם כינורות, כנפיים וגרביים של אוסקה וישירו, כן אכפת לי שהנס הזה בא משום מקום! אם לאבא יש כאלו כוחות על למה הוא לא שמר על רא אים ביום של התאונה? למה הוא היה צריך לגרור את רא אים וג'ו וון לכל סערת הרגשות והיאוש וההקרבה העצמית האלו? רק כדי לייסר אותי? מה אני עשיתי רע אבא גיל, מה?
לפחות עכשיו קורה משהו נחמד. שניהם מתעוררים, רא אים מגלה שהיא בגופה ורצה ממיטת חוליה עם פיג'מה לביתו של ג'ו וון. לא, חכו זה עוד לא הקטע הנחמד, נחמד היה אם היא הייתה לוקחת את התיק שלה כדי שיהיה לה במה לשלם לנהג המונית! ונחמד היה אם היא גם הייתה לוקחת מעיל ולא מסתובבת בחורף המושלג של סיאול עם פיג'מה דקה וכפכפי בית חולים! בניגוד לקסם שצריך באמת לחשוב על דרך יצירתית לפתור את זה (לי לא עולה כלום כרגע), אלא חריקות שבנקל אפשר היה לתקן אותן והן באמת לא היו צריכות להיות שם. החלק הנחמד הוא שג'ו וון מתעורר אבל מתעורר כבחור בן 21! כאילו הוא הקיץ כעת אחרי התאונה ההיא במעלית, ואני מתה מתה מתה על ג'ו וון בן ה-21!
זה מדהים עד כמה הוא דומה לג'ו וון שהכרנו מתחילת הסדרה אבל שונה (זה גם מראה עד כמה ג'ו וון שלפני רא אים היה תקוע, הוא לא באמת התבגר. הוא למד והתפתח אבל נשאר בבסיסו ילד מפונק בן 21), כל אותן התכונות שיש בג'ו וון בן ה-34 יש בג'ו וון בן ה-21: יהירות, חוצפה, חולשה לבגדים ומותגים ואובססיביות מקיר לקיר, אבל ג'ו וון הצעיר מתוק וחמוד ומלא שמחת חיים ולמרות שהוא שופע עלבונות יצירתיים כתמיד (בעיקר כלפי אוסקה) הוא לא עושה עלי את הרושם האגרסיבי כמו בן דמותו המבוגר.
הוא לא מכיר את רא אים שקופצת ומחבקת אותו, אבל היא לא לוקחת את זה קשה מהשמחה על כך שהוא חי, היא גם חדורת אמונה שהוא יזכור אותה. מסתבר שהמילים הראשונות שהוא חשב עליהן כשהתעורר היו גיל רא אים.
מתברר לנו גם לראשונה שג'ו וון והפסיכאטרית שלו היו זוג כשהיו צעירים ושהיא זרקה אותו שלושה חודשים לפני התאונה. הפסיכיאטרית מספרת לאוסקה שג'ו וון עדיין לא ממש זוכר מה קרה במעלית אבל שהוא לא הוטרד מהקפיצה בזמן כי מה שהוא רצה בגיל 21 זה להתבגר מהר ולקבל את הניהול על הכלבו, ככה שהוא מרוצה. אגב, התגובה שלו על כך שאוסקה הזדקן אבל הוא נראה נפלא לגילו הייתה גדולה!
ג'ו וון ורא אים כל כך מקסימים ביחד! הוא כל כך חמוד והיא סוף סוף השאירה את כל חוסר הביטחון והפסיביות שלה מאחוריה. היא מפלרטטת איתו כשהיא מנחשת את כל התגובות שלו לפניו. הוא בשוק שהוא לא רק הכיר פעלולנית אלא גם היה איתה בקשר ולטענתה, הם אהבו זה את זו! רא אים חוזרת לבית החולים (איך? על שטיח מעופף ששלח לה אבא שלה או משהו) אבל דמותה לא עוזבת את ג'ו וון, היא הולכת לידו כמו שהלכה בפרקים הראשונים (והוא לובש את האימונית הכחולה!). הוא מחליט להפתיע אותה בארוחה לאור נרות בבית החולים בעזרתו של המזכיר קים (ומעיר שהוא כנראה שכר אותו בסוף השנה, מאלו שנשארו ללא דורש) והיא חוזרת על אותן הפעולות שעשתה באותה ארוחה בכלבו, לתדהמתו, הוא לא מצליח לקרוא אותה, ממש כמו אז, והוא מבולבל כי הוא לא מבין למה הוא נמשך לאחת כמוה, ממש כמו אז. היא אומרת לו "להגיד לך למה אתה מתנהג ככה? כי אתה אוהב אותי. תבטח בשיפוט שלך, אני מישהי שראויה לאהבתו של קים ג'ו וון". ואז היא מודיעה לו שמשחררים אותה מחר. "את מנסה לרמוז לי לקחת אותך?", אתה במילא תרצה לראות אותי מחר, אז אני נותנת לך תירוץ". אויש, הם כאלו מתוקים עכשיו!
והוא בא. אלא מה. הוא בא לבית הספר לפעלולנים, שם כולם שמחים נורא לראות אותה, ג'ו וון נכנס כשהיא מחבקת את ג'ונג סו, מה שכמובן גורם לו לקנא. עוד רגע מקסים כשהיא מנסה לבעוט בו כרגיל (בגלל שהוא שלח אנשים לעקוב אחריה) והוא מנתר לאחור באיסטינקט והיא מגרגרת מאושר: "הגוף שלך זוכר אותי!", וכשהיא קוראת לו "קים אימונית פסיכית" הוא כרגיל מנסה לומר לה שהיא לא מבינה וזו לא אימונית מהסוג שהיא חושבת ומתפתל כדי להראות לה את הטיקט... והיא בתגובה מחבקת אותו, הוא לא מבין את זה אבל זה מוצא חן בעיניו.... אבל זה לא מוצא חן בעיני אמאפלצת, אלא מה, אלא שהפעם מתמודדת מולה רא אים חזקה שלא מפחדת ממנה. בשיחה עימה רא אים מבהירה לה שאין לה יותר כוח עליה ושגם אם הוא לא זוכר אותה עכשיו הוא יזכר לבסוף.
אמאפלצת כמובן לא יודעת על החילופין, אבל האמת, במצבה, לא נראה לי שזה גם היה משנה. גם אם אלוהים בכבודו ובעצמו היה מופיע מולה עם כל מלאכי השרת והסנה הבוער ומורה לה לתת לג'ו וון ללכת עם רא אים היא הייתה מסרבת. אם התאונה של ג'ו וון והיותו על סף מוות לא שינו אותה וגם לא הגילוי על אביה של רא אים (שאני צפיתי שזה יהיה הטריגר לשינוי אצלה והתבדתי) שום דבר כבר לא יעזור. היא נכנסה ללופ, לסחרור עצמי שממנו אף אחד כבר לא יכול להציל אותה. כתבתי לדנה באחת התגובות שהיא מזכירה לי את מיס האווישם מ"תקוות גדולות", הטריגר לכך היה חיצוני, אימו של ג'ו וון מתלבשת כמו ילדה ויקטוריאנית, ילדה זקנה ואומללה כי היא לא מסוגלת לגדול ולהתבגר, היא לא מסוגלת להכיר בכך שבנה גדל והתבגר. כי לשמור אותו לידה היא מוכנה אפילו להשאר עם גרסה חלקית וחסרה של בנה. היא מעדיפה שהוא לא יזכר, "החלקים הריקים של 13 שנה יכולים להיות מוחלפים בלימודים". כמה עצוב. זה ג'ו וון הישן, שלא זכר ולכן לא יכול היה להתבגר, החלקים הריקים הוחלפו בלימודים אבל האם הוא היה מאושר? איזו אמא זו ששמה את האושר שלה לפני האושר של בנה? אבל רא אם לא נכנעת. היא אומרת לאמאפלצת: "בבקשה תני לי את הבן שלך. אני אטפל בו ואשמח אותו". כמו לדבר לקיר.
רא אים רק חוזרת הביתה והמזכיר קים בא כדי לקחת אותה שוב לג'ו וון. זה כמו שידור חוזר מפעם, ג'ו וון פוקד עליה לבוא לגור איתו עד שהוא יבין מה מושך אותה בו והיא תעלם כשיגיד לה. היא כבר אומרת לו שהוא עשה זאת כל הזמן קודם. הוא שואל אותה אם הם כבר שכבו, והיא לא עונה, הוא שואל אותה אם הם התנשקו והיא לא עונה, אז הוא מפעיל עליה תרגיל ג'ו ווני טיפוסי. ולמרות שהיא כבר מכירה את המהלכים שלו זה מוציא אותה קצת מהאיזון לרגע, מי יכול להאשים אותה?
ואז היא ממלמלת את השיר שלו - "קים סו האן מו..." ומסבירה לו שהיא מגנה עליו עד שהזיכרון יחזור אליו כמו שהוא הגן עליה בעבר והוא לא מאמין שהוא התאפק כגבר בריא בן 34... "אולי לא היית מושכת?" אייש, קטע ענק. לפני שהיא עוזבת היא מודיעה לו מי הבוס ושלא יצווה עליה לבוא או ללכת יותר, הוא רוצה לראות אותה אז שיבוא אליה, וכשהיא הולכת על הרציף היא גורמת לו כמובן ללכת אחריה ("למה החיוך שלה כל כך יפה?" הוא תוהה לעצמו) ולהביא אותה לבית הספר לפעלולנים, שם היא מגלה לצערה שלא חיכו לה בצילומי "דם כהה" וליהקו מישהי אחרת במקומה. בבית הספר ג'ונג סו תופס אותו לשיחה ואומר לו לא לשכוח את רא אים כי הוא הבחור שסיכן את חייו למענה ("סיכנתי את חיי למען אישה קצרת רגליים כזו?") ובשיחה עם רא אים המצוברחת הוא שואל אותה למה היא שמה סבון בגרביונים שלה בלוקר, מה שמבהיר לה שרסיסי זיכרון חוזרים אליו לאט לאט. הזיכרון המזוייף שהוא ממציא לה (שהיא מפתה אותו בלבוש תחתון סקסי) מזכה אותו בבעיטה, הפעם הוא לא מוכן.
ובינתיים, אצל אוסקה, טה סון וסול מתגוששים במילים. כמובן שאוסקה לא מבין שהם רבים עליו ומבקש מסול שלא תרגיז את הבחור כדי שלא יברח שוב, "ומה אם אני אברח?" מקשה סול. אוסקה המסכן לחוץ בין הפטיש לסדן, מנסה לפייס את סול וטה סון נותן לו פס של עשר דקות או שהוא הולך. אוסקה לא קולט אפילו כשסול משתוממת שהוא ידע שטה סון גיי. את כבר לא מכירה את הבחור? רמזים דקים לא עובדים עליו, רמזים עבים לא עובדים עליו, אם את רוצה שהוא יבין משהו את צריכה לכתוב לו את זה מפורשות על שלט מול הפרצוף שלו, ואז, אולי. וכדי להוסיף לאולקוס המתפתח של אוסקה ג'ו וון בא ומפלרטט עם סול שדווקא מרוצה שלפתע היא המושא לקנאה ולא להפך, "היינו צריכים להפגש כשהיינו בני 21", היא אומרת לאוסקה המתוסכל.
אמאפלצת באה לראות את בנה יקירה. "אמא, את יודעת שהייתה לי חברה?" הוא שואל, "פעלולנית?", היא יודעת ולא מאושרת בעליל אבל ליבה מנתר לרגע כשהוא מעיר שנראה לו שהגוף שלה לא משהו... הוא קולט שהיא לא מחבבת אותה והיא שואלת "אם אומר לך להפסיק להתראות איתה - תפסיק?", "לא. אני מחבב אותה" הוא אומר בצורה הכי מתוקה וילדותית שיש. הוא גם שואל אותה על הכבאי שהציל אותו והיא אומרת לו שתברר. בינתיים רא אים מספרת לאה יאנג שהחלום שלה התגשם וזו מספרת לה על חלום אחר שחלמה: היא והנשיא מול שער שחור ושלושה ילדים בוכים.
ג'ו וון החרמן הקטן נחוש בדעתו לבדוק אם הגוף של רא אים משהו או לא ומזמן אותה לספא. היא באה למרות שאמרה קודם שהוא צריך לבוא אליה. הם פוצחים בדיאלוג בו ג'ו וון אומר לה שככה הוא היה נוהג לבלות עם נשים יפות והיא מחזירה לו באותה המטבע כשהיא אומרת לו שהיא נוהגת להתעסק עם גברים במכוניות, על גגות ובחוץ, כי ככה גברים אוהבים את זה. הוא עושה את עצמו מופתע אבל אז הוא אומר: "נראה לך שאאמין בזה שוב?" וניצוץ הזיכרון הזה מזכה אותו בחיבוק נוסף, אבל כשהידיים שלו מטיילות למטה הוא מקבל חצי לפיתת נלסון. מה מוכיח שהיא רוצה היא בהחלט יכולה עליו. כשהוא מביא אותה הבייתה הוא נדהם, היא אומרת לו שהוא לפחות עקבי כי זה אותו הפרצוף שהיה לו כשהוא ראה את ביתה לראשונה והוא שואל אותה אם יש לה את הטלפון שלו בנייד. "כמובן,למה?" היא אומרת, "תמחקי אותו", הוא אומר והולך.
גם הסצינה הבאה נהדרת. אוסקה וטה סון מדברים כשאוסקה מתייחס לטה סון כאל אח קטן, טה סון המאוהב נרגז כמו פקינז מטופח שפרעו את שערותיו המעוצבות ואז ג'ו וון נכנס, באימונית הכחולה. אוסקה מעיר שתת המודע הוא דבר מפחיד (ולכן אתה נמנע ממנו בעקביות אוסקה?), ג'ו וון שואל את טה סון מה דעתו על האימונית וטה סון עונה: "אתה לא הבנאדם היחיד בעולם, למה אתה פוגע בעיניים של אנשים אחרים?" ומפה מתחיל פינג פונג בין השניים, שבמהלכו גם אוסקה חוטף אבל לא אכפת לו, נראה לי שהוא פשוט מאושר מכך שג'ו וון חי, הוא אפילו חושב ששניהם צריכים להפגש לארוחת ערב... ג'ו וון שואל אותו איזה מין אישה היא רא אים ואוסקה עונה שקודם כל היא מעריצה שלו וזה גורם לג'ו וון לומר שאם ככה זה אין מצב שזה יעבוד בינהם...
אח, איזה פרק, סצינות מעולות אחת אחת, ועכשיו זה הדו קרב בין אימו של אוסקה לסול. זה מתחיל בקרב מילולי ועובר לקרב שתיה ובדרך הן מגלות שהחיבה למוצרים קוסמטים והמאבק בהתייבשות מאחד אותן!
ממש דו קרב, שתי המתמודדות לבושות ורוד והן נכונות בכל רגע לשלוף תרסיס לחות! אוסקה המבולבל לא יודע מה לעשות והם מחפפות אותו בצוותא, "אתה עדיין פה" שואלת אימו של אוסקה, "אולי תלך לשיר?" מציעה סול. זה מגניב שאת ההתמודדות בינהן הן עושות על שתיה חריפה, זהו טקס שבין אבות לחתנים (זוכרים את הסצינה מ"פסטה"?) ואולי גם בין אימהות לחתנים ("סאם סון המתוקה", אבל שם אין אב שיוכל לעשות זאת), קרב שתיה בין אם החתן לכלה המיועדת זה עוד לא ראיתי. זה מעניין ששתי הנשים בסיפור, רא אים וסול, למעשה לוקחות את תפקיד הגברים הפרק, רא אים מבקשת את ידו של ג'ו וון מאימו ואילו סול מתמודדת בטקס גברי מול אימו של אוסקה. אבל אצל האחרונות זה רק טקס רישמי, בסך הכל לאמא של אוסקה אין סיבה לפסול את סול (חוץ מהתרגיל עם ג'ו וון), גם כי היא מהמעמד הנכון וגם כי היא לא פסיכית כמו אמא של ג'ו וון. כנראה שהטקס עלה יפה כי שתיהן השתכרו כלוט וגרמו למהומה ציבורית זוטא. אוסקה מקבל על כך דיווח ומיד מקבל עוד בשורות טובות: הוא נבחר להיות דובר של האגודה נגד העישון. הוא מתמוגג מכך שהוא יהיה דמות לחיקוי, ומכך שהוא ירוויח שוב כסף מהמראה שלו...
אוסקה קופץ לבקר את רא אים בבית הספר כדי לספר לה את החדשות הטובות ולשאול איך הולך לה עם ג'ו וון בן ה-21. הוא "אנרגטי וסוטה", היא אומרת "ולגמרי חמוד" ומספרת לו שרסיסי זיכרון חוזרים אליו. כשאוסקה מחזיר את רא אים לביתה והם מקשקשים קצת ואז מפריעה להם קריאה מוכרת: "איזו תמונה יפה!" וג'ון אחד שעון על הגדר באותה התנוחה כמו בסוף פרק 9. דיבורים דיבורים, אבל הוא לא מסוגל להתנתק מרא אים. הוא מתעצבן שרא אים כל כך קרובה לאוסקה "עם כמה גברים את יוצאת?" ורא אים מזמינה את אוסקה לשתות קפה ,"כרגיל", כשג'ו וון הממורמר עוקב אחריהם. למרבה הצער המזכיר של אמאפלצת עוקב אחרי ג'ו וון, הוא עצמו מלא בצער על כך שהוא נאלץ להסגיר את מקום הימצאו של ג'ו וון למעסיקתו. אצל רא אים אוסקה ורא אים משתעשעים מעט על חשבונו של ג'ו וון בפלירטוט קל עד שג'ו וון אומר לאוסקה שאם הוא יוצא עם רא אים אז הוא יכול לקחת את סול, נערת ה-36-24-34 שלו... מה שגורם לרא אים להזעיף פנים ולאוסקה לחלק לו כמה בעיטות. האידיליה מופרת ע"י צלצול של אמאפלצת שמודיעה לג'ו וון שהכבאי שהציל אותו הוא אביה של רא אים והוא קיפח את חייו כשהציל אותו ורא אים התחברה אליו בכוונה כשהיא מנצלת את רגשות האשם שלו כדי לקשור אותו אליו. הוא מנתק את השיחה, נפטר מאוסקה ושואל את רא אים אם אביה היה כבאי, האם הוא נהרג והאם הוא קשור לתאונה שלו במעלית? היא מבינה ממי הייתה השיחה אבל הוא לא נותן לה לענות לו ופונה ללכת, אבל רגע לפני שהוא יוצא הוא פונה לאחור ושואל: "אבל למה את גרה פה?, האם באמת יצאנו ביחד? אין סיכוי שהייתי יוצא עם מישהי מהסביבה הזו, אבל אם כן, אני לא חושב שהייתי נותן לה להמשיך לחיות ככה". הוא לא רוצה לשמוע הסברים מרא אים ואומר שהוא צריך להזכר בעצמו "את עבדת עלי לגמרי, ואם את מנסה לעבוד עלי שוב, אני...חושב שאני רוצה שיעבדו עלי".
כשהוא חוזר הביתה הוא שואל את סוכנת הבית לגבי הכסף שמונח ליד מיטתו (45,000 וון שזה 145 ש"ח, הכסף שהחזירה לו רא אים עבור האישפוז), והיא עונה לו שהיא לא יודעת למה אבל הכסף הזה היה מאוד יקר לליבו ומביאה לו עוד חפצים שהיו יקרים לליבו: שואב אבק בקופסא, ארגזים מלאים בשמלות ושאר חפצים והסלסלה עם התפוזים (שבאורח פלא נראים רעננים למרות שעברו לפחות חודשיים, בטח קסם של אבא גיל). הוא מצלצל למזכיר קים ומפריע לו בדייט עם אה יאנג כדי לשאול למה הדברים האלו היו חשובים לו "מאיפה לי לדעת?" מיבב המזכיר קים המתוסכל, "התקבלת לעבודה דרך פרוטקציה?" שואל אותו ג'ו וון. האמת שהמזכיר היה יכול לענות לו על השואב אם היה חושב על זה רגע אבל יש לו דברים יותר חשובים להתעסק בהם כעת כי אה יאנג שותה מהקפה שלה ומשאירה שפם של קצף על שפתיה... בסצינה שמרפררת לסצינה הידועה בפרק 10 הוא רוכן כדי לנקות את הקצף ואז גונב ממנה נשיקה. העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש ואה יאנג הודפת אותו בצעקה "לא נתתי לך רשות!" ושופכת עליו כוס מים, שיצטנן קצת. המזכיר קים מייבב "בדרמות הם אף פעם לא מבקשים רשות...". זה מגניב שהסצינה הכה רומנטית הופכת לפארודית, אולי זו דרכה של התסריטאית לומר לצופים "אל תנסו את זה בבית", אני רואה בזה הוכחה לכך שרא אים רצתה להיות מנושקת באותה הסיטואציה, היא יכלה להגיב כמו אה יאנג ולא הגיבה וזה לא בגלל שהיא נכנסה לשיתוק של מוטרדת מינית (אנחנו יודעים מה היא עושה למטרידים) אלא שהיא באמת רצתה אותו ולא הייתה מסוגלת להודות בכך.
אוסקה ממשיך בכפרת העוונות שלו לסול. אם בעבר הוא הסתיר אותה מפני התקשורת והעולם, כאילו שהקשר שלו איתה הוא משהו להתבייש בו, הפעם הוא מוציא אותה מחושך לאור. הוא קונה לה קפה ומציע לה לטייל "כמו ניו-יורקרים". הם צועדים בשדרה מרכזית וסול היא המובכת ואומרת לו לשים את משקפי השמש שלו אבל הוא אוחז בחוזקה בידה וכששואלים אותו אם הוא אוסקה הוא מאשר בחיוך ואומר "זו יון סול! תהיה לנו מערכת יחסים יפה...!" אבל אז הוא נתקל בכמה מעריצות נרגזות שלו בגיל העשרה. הדרדסיות מוחות על כך בתוקף: "לא בגלל זה קניתי את האלבום שלך בשלל הצבעים ואת הגרביים שלך, זו בגידה!" טוענת אחת מהן. אוסקה עונה להם שהוא כבר בן 36 ובבקשה שיתנו לו לאהוב..., אוי, גדול. המעריצות מתאוננות שעם הסקנדלים שלו הן יכולות להתמודד אבל לא עם מערכת יחסים רשמית, "מה המנהל שלך עושה? הוא משוגע?" ואוסקה מציע להן להעריץ את Beast או 2PM במקום (שתי להקות בנים לנוער).
לאוסקה יש הצתה איטית. רק ביום שאחרי הוא מבין שמשהו השתבש, השיחה המוזרה עם ג'ו וון, המתנות, הצחוק, הבקשה להצטלם... הוא וג'ונג סו מגלים שגם ג'ו וון נעלם וגם רא אים. אוסקה מפגין תושיה לא צפויה כאשר הוא מחפש את תחזית הגשם וגם מודיע למשטרה על המכונית של ג'ו וון וכך הם גם מאתרים אותם. גם ג'ו וון וגם רא אים שרויים בקומה רק שאוסקה וג'ונג סו לא יודעים מיהו מי. קודם לכן, כשאוסקה וג'ונג סו גילו אודות החילוף, לא הבנתי מה זה בדיוק משרת (למרות שאלו היו סצינות משעשעות, בעיקר כשאוסקה שואל את ג'ונג וו אם הוא בכה וג'ונג וו מכחיש, אוסקה מתעקש שהעיניים של ג'ונג סו לחות וזה עונה שהעיניים שלו רטובות באופן רגיל, אבל אוסקה לא משתכנע ושואל אותו אם יש לו מניות של הכלבו ולכן הוא מגיב ככה... הו אוסקה, כמה חמוד ככה דביל), אבל ברור שבחילוף האחרון אוסקה וג'ונג סו נדרשים. ג'ונג סו גם היה צריך להבין עד כמה ג'ו וון אוהב את רא אים וכמה הם קשורים זה לזה כדי שיוכל לשחרר, עבור עצמו. המעשה של ג'ו וון גם מראה לנו עד כמה אוסקה היה קשור אליו ועד כמה הוא אהב אותו, כשהוא מדבר לג'ו וון הישן בגופה של רא אים ושואל אותו למה הוא עשה זאת? האם אין בעולם עוד אנשים חוץ מרא אים שאוהבים אותו והוא יחסר להם? ומה הוא אמור לעשות עכשיו? לכבד את רצונו האחרון של ג'ו וון או להחזיר אותו לחיים ביודעו שהוא רוצה שרא אים תחיה? אני לא יכול, הוא אומר לו, אני לא יכול להגן על האהבה שלך, גם אם תשנא אותי. גם אם תצעק, ותבכה ותשתגע, אני לא יכול לחיות בלי אחי הקטן! אוף, שוב זלגו לי דמעות בסצינה הזו...
אבל לפחות נהניתי לראות את אמאפלצת מקבלת את הבשורה על ג'ו וון. כשרא אים מתעוררת בגופו של ג'ו וון היא דורשת לקחת אותה הביתה (ומתחלחלת כש"ג'ו וון" מתחבק עם ג'ונג סו), רא אים מסכימה ללכת הביתה אבל בהזדמנות הראשונה היא גוברת על אנשי הביטחון שאמאפלצת השאירה מסביב לביתו של ג'ו וון וחוזרת לבית החולים. בדרך רא אים פוגשת את סוכנת הבית ומתברר שבין הדואר שהצטבר יש גם מכתב מ"קים הפריק של האימונית" (או "קים אימונית פסיכית"?) ורא אים ישר מבינה שזהו מכתב מג'ו וון הממוען אליה, היא קוראת אותו במכונית ושוב הדמעות, שלי ושלה, זולגות...
ואם זה לא הספיק, בבית חולים היא פוגשת את ג'ונג סו אציל הנפש שנשאר שם כדי שג'ו וון לא יהיה לבד! "חשבתי שהוא עלול לפחד להשאר לבד. הוא עלול לחזור אם ידע שיש מישהו שמחכה לו מאחורי הדלת". גמר אותי ג'ונג סו הזה. עוד קצת דמעות (מזל שבני אדם עשויים מ-80% אחוז מים ויש לי רזרבות) כשרא אים אומרת לג'ו וון שהיא הייתה אמורה להיות בת הים הקטנה ולהתפוגג כקצף אשר על הגלים ושהיא מתכוונת להתחלף איתו שוב כשירד גשם. ואז היא נרדמת על מיטתו.
התעוררות
עד כה הסתדרתי עם הקסם. בהתחלה הקטע של הגשם נראה לי קצת תמוה ושרירותי אבל בסוף התברר שגם לו יש מובן וכל החלקים התחברו. יפה. אבל עכשיו הגיע הזמן שהקסם יותר ולצערי הרב - זה לא נעשה טוב. אני חושבת שפה לתסריטאית נגמרו הרעיונות והיא שלפה את האבא כדאוס אקס מכינה. רא אים וג'ו וון ישנים וכמו אז, בריזורט, הם מדברים זה עם זה במחשבותיהם. הם חולמים את אותו החלום, החלום שחלמה קודם אה יאנג, ומספרים אותו זה לזו. שניהם מול שולחן יפה בשלג, אבא של רא אים נותן לשניהם לשתות מהליקר שלו שישים קץ לקסם ואומר לג'ו וון שזה בסדר שהוא ישכח אותו ואפילו ישכח את ההבטחה שלו כי הוא כבר עשה מעבר למה שהוא ציפה ממנו. לרא אים הוא אומר: תחיי כשאת מקבלת אהבה, כמה שהשפלת את עצמך, כמה שהזלת דמעות, תחיי כשאת מקבלת אהבה. אבא גיל מסכם שהקסם שהיה עד כה הוא כמו לחיצת יד בין אנשים שנפגשו לראשונה (כלומר, נועד לקרב אותם זה לזה) ועכשיו הקסם האמיתי. שניהם שותים ומהשמיים נופלים עליהם עלי כותרת של שושנים. כל אחד מהם מתעורר במיטתו, רא אים בבית החולים וג'ו וון בביתו, והחדרים שלהם מלאים בעלי הכותרת.
לא אכפת לי שזה קיטשי בטירוף, מצידי שגם יופיעו מלאכים קטנים עם כינורות, כנפיים וגרביים של אוסקה וישירו, כן אכפת לי שהנס הזה בא משום מקום! אם לאבא יש כאלו כוחות על למה הוא לא שמר על רא אים ביום של התאונה? למה הוא היה צריך לגרור את רא אים וג'ו וון לכל סערת הרגשות והיאוש וההקרבה העצמית האלו? רק כדי לייסר אותי? מה אני עשיתי רע אבא גיל, מה?
לפחות עכשיו קורה משהו נחמד. שניהם מתעוררים, רא אים מגלה שהיא בגופה ורצה ממיטת חוליה עם פיג'מה לביתו של ג'ו וון. לא, חכו זה עוד לא הקטע הנחמד, נחמד היה אם היא הייתה לוקחת את התיק שלה כדי שיהיה לה במה לשלם לנהג המונית! ונחמד היה אם היא גם הייתה לוקחת מעיל ולא מסתובבת בחורף המושלג של סיאול עם פיג'מה דקה וכפכפי בית חולים! בניגוד לקסם שצריך באמת לחשוב על דרך יצירתית לפתור את זה (לי לא עולה כלום כרגע), אלא חריקות שבנקל אפשר היה לתקן אותן והן באמת לא היו צריכות להיות שם. החלק הנחמד הוא שג'ו וון מתעורר אבל מתעורר כבחור בן 21! כאילו הוא הקיץ כעת אחרי התאונה ההיא במעלית, ואני מתה מתה מתה על ג'ו וון בן ה-21!
זה מדהים עד כמה הוא דומה לג'ו וון שהכרנו מתחילת הסדרה אבל שונה (זה גם מראה עד כמה ג'ו וון שלפני רא אים היה תקוע, הוא לא באמת התבגר. הוא למד והתפתח אבל נשאר בבסיסו ילד מפונק בן 21), כל אותן התכונות שיש בג'ו וון בן ה-34 יש בג'ו וון בן ה-21: יהירות, חוצפה, חולשה לבגדים ומותגים ואובססיביות מקיר לקיר, אבל ג'ו וון הצעיר מתוק וחמוד ומלא שמחת חיים ולמרות שהוא שופע עלבונות יצירתיים כתמיד (בעיקר כלפי אוסקה) הוא לא עושה עלי את הרושם האגרסיבי כמו בן דמותו המבוגר.
הוא לא מכיר את רא אים שקופצת ומחבקת אותו, אבל היא לא לוקחת את זה קשה מהשמחה על כך שהוא חי, היא גם חדורת אמונה שהוא יזכור אותה. מסתבר שהמילים הראשונות שהוא חשב עליהן כשהתעורר היו גיל רא אים.
מתברר לנו גם לראשונה שג'ו וון והפסיכאטרית שלו היו זוג כשהיו צעירים ושהיא זרקה אותו שלושה חודשים לפני התאונה. הפסיכיאטרית מספרת לאוסקה שג'ו וון עדיין לא ממש זוכר מה קרה במעלית אבל שהוא לא הוטרד מהקפיצה בזמן כי מה שהוא רצה בגיל 21 זה להתבגר מהר ולקבל את הניהול על הכלבו, ככה שהוא מרוצה. אגב, התגובה שלו על כך שאוסקה הזדקן אבל הוא נראה נפלא לגילו הייתה גדולה!
ג'ו וון ורא אים כל כך מקסימים ביחד! הוא כל כך חמוד והיא סוף סוף השאירה את כל חוסר הביטחון והפסיביות שלה מאחוריה. היא מפלרטטת איתו כשהיא מנחשת את כל התגובות שלו לפניו. הוא בשוק שהוא לא רק הכיר פעלולנית אלא גם היה איתה בקשר ולטענתה, הם אהבו זה את זו! רא אים חוזרת לבית החולים (איך? על שטיח מעופף ששלח לה אבא שלה או משהו) אבל דמותה לא עוזבת את ג'ו וון, היא הולכת לידו כמו שהלכה בפרקים הראשונים (והוא לובש את האימונית הכחולה!). הוא מחליט להפתיע אותה בארוחה לאור נרות בבית החולים בעזרתו של המזכיר קים (ומעיר שהוא כנראה שכר אותו בסוף השנה, מאלו שנשארו ללא דורש) והיא חוזרת על אותן הפעולות שעשתה באותה ארוחה בכלבו, לתדהמתו, הוא לא מצליח לקרוא אותה, ממש כמו אז, והוא מבולבל כי הוא לא מבין למה הוא נמשך לאחת כמוה, ממש כמו אז. היא אומרת לו "להגיד לך למה אתה מתנהג ככה? כי אתה אוהב אותי. תבטח בשיפוט שלך, אני מישהי שראויה לאהבתו של קים ג'ו וון". ואז היא מודיעה לו שמשחררים אותה מחר. "את מנסה לרמוז לי לקחת אותך?", אתה במילא תרצה לראות אותי מחר, אז אני נותנת לך תירוץ". אויש, הם כאלו מתוקים עכשיו!
והוא בא. אלא מה. הוא בא לבית הספר לפעלולנים, שם כולם שמחים נורא לראות אותה, ג'ו וון נכנס כשהיא מחבקת את ג'ונג סו, מה שכמובן גורם לו לקנא. עוד רגע מקסים כשהיא מנסה לבעוט בו כרגיל (בגלל שהוא שלח אנשים לעקוב אחריה) והוא מנתר לאחור באיסטינקט והיא מגרגרת מאושר: "הגוף שלך זוכר אותי!", וכשהיא קוראת לו "קים אימונית פסיכית" הוא כרגיל מנסה לומר לה שהיא לא מבינה וזו לא אימונית מהסוג שהיא חושבת ומתפתל כדי להראות לה את הטיקט... והיא בתגובה מחבקת אותו, הוא לא מבין את זה אבל זה מוצא חן בעיניו.... אבל זה לא מוצא חן בעיני אמאפלצת, אלא מה, אלא שהפעם מתמודדת מולה רא אים חזקה שלא מפחדת ממנה. בשיחה עימה רא אים מבהירה לה שאין לה יותר כוח עליה ושגם אם הוא לא זוכר אותה עכשיו הוא יזכר לבסוף.
אמאפלצת כמובן לא יודעת על החילופין, אבל האמת, במצבה, לא נראה לי שזה גם היה משנה. גם אם אלוהים בכבודו ובעצמו היה מופיע מולה עם כל מלאכי השרת והסנה הבוער ומורה לה לתת לג'ו וון ללכת עם רא אים היא הייתה מסרבת. אם התאונה של ג'ו וון והיותו על סף מוות לא שינו אותה וגם לא הגילוי על אביה של רא אים (שאני צפיתי שזה יהיה הטריגר לשינוי אצלה והתבדתי) שום דבר כבר לא יעזור. היא נכנסה ללופ, לסחרור עצמי שממנו אף אחד כבר לא יכול להציל אותה. כתבתי לדנה באחת התגובות שהיא מזכירה לי את מיס האווישם מ"תקוות גדולות", הטריגר לכך היה חיצוני, אימו של ג'ו וון מתלבשת כמו ילדה ויקטוריאנית, ילדה זקנה ואומללה כי היא לא מסוגלת לגדול ולהתבגר, היא לא מסוגלת להכיר בכך שבנה גדל והתבגר. כי לשמור אותו לידה היא מוכנה אפילו להשאר עם גרסה חלקית וחסרה של בנה. היא מעדיפה שהוא לא יזכר, "החלקים הריקים של 13 שנה יכולים להיות מוחלפים בלימודים". כמה עצוב. זה ג'ו וון הישן, שלא זכר ולכן לא יכול היה להתבגר, החלקים הריקים הוחלפו בלימודים אבל האם הוא היה מאושר? איזו אמא זו ששמה את האושר שלה לפני האושר של בנה? אבל רא אם לא נכנעת. היא אומרת לאמאפלצת: "בבקשה תני לי את הבן שלך. אני אטפל בו ואשמח אותו". כמו לדבר לקיר.
רא אים רק חוזרת הביתה והמזכיר קים בא כדי לקחת אותה שוב לג'ו וון. זה כמו שידור חוזר מפעם, ג'ו וון פוקד עליה לבוא לגור איתו עד שהוא יבין מה מושך אותה בו והיא תעלם כשיגיד לה. היא כבר אומרת לו שהוא עשה זאת כל הזמן קודם. הוא שואל אותה אם הם כבר שכבו, והיא לא עונה, הוא שואל אותה אם הם התנשקו והיא לא עונה, אז הוא מפעיל עליה תרגיל ג'ו ווני טיפוסי. ולמרות שהיא כבר מכירה את המהלכים שלו זה מוציא אותה קצת מהאיזון לרגע, מי יכול להאשים אותה?
ואז היא ממלמלת את השיר שלו - "קים סו האן מו..." ומסבירה לו שהיא מגנה עליו עד שהזיכרון יחזור אליו כמו שהוא הגן עליה בעבר והוא לא מאמין שהוא התאפק כגבר בריא בן 34... "אולי לא היית מושכת?" אייש, קטע ענק. לפני שהיא עוזבת היא מודיעה לו מי הבוס ושלא יצווה עליה לבוא או ללכת יותר, הוא רוצה לראות אותה אז שיבוא אליה, וכשהיא הולכת על הרציף היא גורמת לו כמובן ללכת אחריה ("למה החיוך שלה כל כך יפה?" הוא תוהה לעצמו) ולהביא אותה לבית הספר לפעלולנים, שם היא מגלה לצערה שלא חיכו לה בצילומי "דם כהה" וליהקו מישהי אחרת במקומה. בבית הספר ג'ונג סו תופס אותו לשיחה ואומר לו לא לשכוח את רא אים כי הוא הבחור שסיכן את חייו למענה ("סיכנתי את חיי למען אישה קצרת רגליים כזו?") ובשיחה עם רא אים המצוברחת הוא שואל אותה למה היא שמה סבון בגרביונים שלה בלוקר, מה שמבהיר לה שרסיסי זיכרון חוזרים אליו לאט לאט. הזיכרון המזוייף שהוא ממציא לה (שהיא מפתה אותו בלבוש תחתון סקסי) מזכה אותו בבעיטה, הפעם הוא לא מוכן.
ובינתיים, אצל אוסקה, טה סון וסול מתגוששים במילים. כמובן שאוסקה לא מבין שהם רבים עליו ומבקש מסול שלא תרגיז את הבחור כדי שלא יברח שוב, "ומה אם אני אברח?" מקשה סול. אוסקה המסכן לחוץ בין הפטיש לסדן, מנסה לפייס את סול וטה סון נותן לו פס של עשר דקות או שהוא הולך. אוסקה לא קולט אפילו כשסול משתוממת שהוא ידע שטה סון גיי. את כבר לא מכירה את הבחור? רמזים דקים לא עובדים עליו, רמזים עבים לא עובדים עליו, אם את רוצה שהוא יבין משהו את צריכה לכתוב לו את זה מפורשות על שלט מול הפרצוף שלו, ואז, אולי. וכדי להוסיף לאולקוס המתפתח של אוסקה ג'ו וון בא ומפלרטט עם סול שדווקא מרוצה שלפתע היא המושא לקנאה ולא להפך, "היינו צריכים להפגש כשהיינו בני 21", היא אומרת לאוסקה המתוסכל.
אמאפלצת באה לראות את בנה יקירה. "אמא, את יודעת שהייתה לי חברה?" הוא שואל, "פעלולנית?", היא יודעת ולא מאושרת בעליל אבל ליבה מנתר לרגע כשהוא מעיר שנראה לו שהגוף שלה לא משהו... הוא קולט שהיא לא מחבבת אותה והיא שואלת "אם אומר לך להפסיק להתראות איתה - תפסיק?", "לא. אני מחבב אותה" הוא אומר בצורה הכי מתוקה וילדותית שיש. הוא גם שואל אותה על הכבאי שהציל אותו והיא אומרת לו שתברר. בינתיים רא אים מספרת לאה יאנג שהחלום שלה התגשם וזו מספרת לה על חלום אחר שחלמה: היא והנשיא מול שער שחור ושלושה ילדים בוכים.
ג'ו וון החרמן הקטן נחוש בדעתו לבדוק אם הגוף של רא אים משהו או לא ומזמן אותה לספא. היא באה למרות שאמרה קודם שהוא צריך לבוא אליה. הם פוצחים בדיאלוג בו ג'ו וון אומר לה שככה הוא היה נוהג לבלות עם נשים יפות והיא מחזירה לו באותה המטבע כשהיא אומרת לו שהיא נוהגת להתעסק עם גברים במכוניות, על גגות ובחוץ, כי ככה גברים אוהבים את זה. הוא עושה את עצמו מופתע אבל אז הוא אומר: "נראה לך שאאמין בזה שוב?" וניצוץ הזיכרון הזה מזכה אותו בחיבוק נוסף, אבל כשהידיים שלו מטיילות למטה הוא מקבל חצי לפיתת נלסון. מה מוכיח שהיא רוצה היא בהחלט יכולה עליו. כשהוא מביא אותה הבייתה הוא נדהם, היא אומרת לו שהוא לפחות עקבי כי זה אותו הפרצוף שהיה לו כשהוא ראה את ביתה לראשונה והוא שואל אותה אם יש לה את הטלפון שלו בנייד. "כמובן,למה?" היא אומרת, "תמחקי אותו", הוא אומר והולך.
גם הסצינה הבאה נהדרת. אוסקה וטה סון מדברים כשאוסקה מתייחס לטה סון כאל אח קטן, טה סון המאוהב נרגז כמו פקינז מטופח שפרעו את שערותיו המעוצבות ואז ג'ו וון נכנס, באימונית הכחולה. אוסקה מעיר שתת המודע הוא דבר מפחיד (ולכן אתה נמנע ממנו בעקביות אוסקה?), ג'ו וון שואל את טה סון מה דעתו על האימונית וטה סון עונה: "אתה לא הבנאדם היחיד בעולם, למה אתה פוגע בעיניים של אנשים אחרים?" ומפה מתחיל פינג פונג בין השניים, שבמהלכו גם אוסקה חוטף אבל לא אכפת לו, נראה לי שהוא פשוט מאושר מכך שג'ו וון חי, הוא אפילו חושב ששניהם צריכים להפגש לארוחת ערב... ג'ו וון שואל אותו איזה מין אישה היא רא אים ואוסקה עונה שקודם כל היא מעריצה שלו וזה גורם לג'ו וון לומר שאם ככה זה אין מצב שזה יעבוד בינהם...
אח, איזה פרק, סצינות מעולות אחת אחת, ועכשיו זה הדו קרב בין אימו של אוסקה לסול. זה מתחיל בקרב מילולי ועובר לקרב שתיה ובדרך הן מגלות שהחיבה למוצרים קוסמטים והמאבק בהתייבשות מאחד אותן!
ממש דו קרב, שתי המתמודדות לבושות ורוד והן נכונות בכל רגע לשלוף תרסיס לחות! אוסקה המבולבל לא יודע מה לעשות והם מחפפות אותו בצוותא, "אתה עדיין פה" שואלת אימו של אוסקה, "אולי תלך לשיר?" מציעה סול. זה מגניב שאת ההתמודדות בינהן הן עושות על שתיה חריפה, זהו טקס שבין אבות לחתנים (זוכרים את הסצינה מ"פסטה"?) ואולי גם בין אימהות לחתנים ("סאם סון המתוקה", אבל שם אין אב שיוכל לעשות זאת), קרב שתיה בין אם החתן לכלה המיועדת זה עוד לא ראיתי. זה מעניין ששתי הנשים בסיפור, רא אים וסול, למעשה לוקחות את תפקיד הגברים הפרק, רא אים מבקשת את ידו של ג'ו וון מאימו ואילו סול מתמודדת בטקס גברי מול אימו של אוסקה. אבל אצל האחרונות זה רק טקס רישמי, בסך הכל לאמא של אוסקה אין סיבה לפסול את סול (חוץ מהתרגיל עם ג'ו וון), גם כי היא מהמעמד הנכון וגם כי היא לא פסיכית כמו אמא של ג'ו וון. כנראה שהטקס עלה יפה כי שתיהן השתכרו כלוט וגרמו למהומה ציבורית זוטא. אוסקה מקבל על כך דיווח ומיד מקבל עוד בשורות טובות: הוא נבחר להיות דובר של האגודה נגד העישון. הוא מתמוגג מכך שהוא יהיה דמות לחיקוי, ומכך שהוא ירוויח שוב כסף מהמראה שלו...
אוסקה קופץ לבקר את רא אים בבית הספר כדי לספר לה את החדשות הטובות ולשאול איך הולך לה עם ג'ו וון בן ה-21. הוא "אנרגטי וסוטה", היא אומרת "ולגמרי חמוד" ומספרת לו שרסיסי זיכרון חוזרים אליו. כשאוסקה מחזיר את רא אים לביתה והם מקשקשים קצת ואז מפריעה להם קריאה מוכרת: "איזו תמונה יפה!" וג'ון אחד שעון על הגדר באותה התנוחה כמו בסוף פרק 9. דיבורים דיבורים, אבל הוא לא מסוגל להתנתק מרא אים. הוא מתעצבן שרא אים כל כך קרובה לאוסקה "עם כמה גברים את יוצאת?" ורא אים מזמינה את אוסקה לשתות קפה ,"כרגיל", כשג'ו וון הממורמר עוקב אחריהם. למרבה הצער המזכיר של אמאפלצת עוקב אחרי ג'ו וון, הוא עצמו מלא בצער על כך שהוא נאלץ להסגיר את מקום הימצאו של ג'ו וון למעסיקתו. אצל רא אים אוסקה ורא אים משתעשעים מעט על חשבונו של ג'ו וון בפלירטוט קל עד שג'ו וון אומר לאוסקה שאם הוא יוצא עם רא אים אז הוא יכול לקחת את סול, נערת ה-36-24-34 שלו... מה שגורם לרא אים להזעיף פנים ולאוסקה לחלק לו כמה בעיטות. האידיליה מופרת ע"י צלצול של אמאפלצת שמודיעה לג'ו וון שהכבאי שהציל אותו הוא אביה של רא אים והוא קיפח את חייו כשהציל אותו ורא אים התחברה אליו בכוונה כשהיא מנצלת את רגשות האשם שלו כדי לקשור אותו אליו. הוא מנתק את השיחה, נפטר מאוסקה ושואל את רא אים אם אביה היה כבאי, האם הוא נהרג והאם הוא קשור לתאונה שלו במעלית? היא מבינה ממי הייתה השיחה אבל הוא לא נותן לה לענות לו ופונה ללכת, אבל רגע לפני שהוא יוצא הוא פונה לאחור ושואל: "אבל למה את גרה פה?, האם באמת יצאנו ביחד? אין סיכוי שהייתי יוצא עם מישהי מהסביבה הזו, אבל אם כן, אני לא חושב שהייתי נותן לה להמשיך לחיות ככה". הוא לא רוצה לשמוע הסברים מרא אים ואומר שהוא צריך להזכר בעצמו "את עבדת עלי לגמרי, ואם את מנסה לעבוד עלי שוב, אני...חושב שאני רוצה שיעבדו עלי".
כשהוא חוזר הביתה הוא שואל את סוכנת הבית לגבי הכסף שמונח ליד מיטתו (45,000 וון שזה 145 ש"ח, הכסף שהחזירה לו רא אים עבור האישפוז), והיא עונה לו שהיא לא יודעת למה אבל הכסף הזה היה מאוד יקר לליבו ומביאה לו עוד חפצים שהיו יקרים לליבו: שואב אבק בקופסא, ארגזים מלאים בשמלות ושאר חפצים והסלסלה עם התפוזים (שבאורח פלא נראים רעננים למרות שעברו לפחות חודשיים, בטח קסם של אבא גיל). הוא מצלצל למזכיר קים ומפריע לו בדייט עם אה יאנג כדי לשאול למה הדברים האלו היו חשובים לו "מאיפה לי לדעת?" מיבב המזכיר קים המתוסכל, "התקבלת לעבודה דרך פרוטקציה?" שואל אותו ג'ו וון. האמת שהמזכיר היה יכול לענות לו על השואב אם היה חושב על זה רגע אבל יש לו דברים יותר חשובים להתעסק בהם כעת כי אה יאנג שותה מהקפה שלה ומשאירה שפם של קצף על שפתיה... בסצינה שמרפררת לסצינה הידועה בפרק 10 הוא רוכן כדי לנקות את הקצף ואז גונב ממנה נשיקה. העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש ואה יאנג הודפת אותו בצעקה "לא נתתי לך רשות!" ושופכת עליו כוס מים, שיצטנן קצת. המזכיר קים מייבב "בדרמות הם אף פעם לא מבקשים רשות...". זה מגניב שהסצינה הכה רומנטית הופכת לפארודית, אולי זו דרכה של התסריטאית לומר לצופים "אל תנסו את זה בבית", אני רואה בזה הוכחה לכך שרא אים רצתה להיות מנושקת באותה הסיטואציה, היא יכלה להגיב כמו אה יאנג ולא הגיבה וזה לא בגלל שהיא נכנסה לשיתוק של מוטרדת מינית (אנחנו יודעים מה היא עושה למטרידים) אלא שהיא באמת רצתה אותו ולא הייתה מסוגלת להודות בכך.
אוסקה ממשיך בכפרת העוונות שלו לסול. אם בעבר הוא הסתיר אותה מפני התקשורת והעולם, כאילו שהקשר שלו איתה הוא משהו להתבייש בו, הפעם הוא מוציא אותה מחושך לאור. הוא קונה לה קפה ומציע לה לטייל "כמו ניו-יורקרים". הם צועדים בשדרה מרכזית וסול היא המובכת ואומרת לו לשים את משקפי השמש שלו אבל הוא אוחז בחוזקה בידה וכששואלים אותו אם הוא אוסקה הוא מאשר בחיוך ואומר "זו יון סול! תהיה לנו מערכת יחסים יפה...!" אבל אז הוא נתקל בכמה מעריצות נרגזות שלו בגיל העשרה. הדרדסיות מוחות על כך בתוקף: "לא בגלל זה קניתי את האלבום שלך בשלל הצבעים ואת הגרביים שלך, זו בגידה!" טוענת אחת מהן. אוסקה עונה להם שהוא כבר בן 36 ובבקשה שיתנו לו לאהוב..., אוי, גדול. המעריצות מתאוננות שעם הסקנדלים שלו הן יכולות להתמודד אבל לא עם מערכת יחסים רשמית, "מה המנהל שלך עושה? הוא משוגע?" ואוסקה מציע להן להעריץ את Beast או 2PM במקום (שתי להקות בנים לנוער).
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' מאת: asole בעקבות הזמן האבוד
ובינתיים... ג'ו וון המוטרד מוצא בספר "אליס בארץ הפלאות" את הדף עם הסוף של בת הים הקטנה שרא אים הכניסה לתוכו, אבל מישהו מחק את השורות האחרונות וכתב במקום:
"בת הים הקטנה כמעט נעלמה כשהנסיך הבין את האמת ושאל את הנסיכה: זה הכי טוב שאת יכולה? את בטוחה? וביטל את האירוסין כשהוא רץ לבת הים הקטנה, אבל זו ראתה את בועת המים המתרגשת ובאה ופיתחה מכונת כביסה שהפכה אותה לבחורה מהמעמד העליון. בינתיים הנסיך התרושש מהשקעה גרועה והפך למזכיר קים של בת הים הקטנה ושניהם חיו המון המון המון זמן..."
ברגע הראשון התגובה של ג'ו וון היא לבטל את זה כמו שטות ילדותית, אבל אז הוא קולט שזה הכתב שלו ופתאום הכל צף ועולה בזכרונו, מהסוף להתחלה... והוא מתחיל לרוץ, רץ ונזכר, נזכר ורץ, גם בזכרונות ההם, שאותם שכח מאז התאונה... ברא אים הילדה באשכבת אביה. כשהוא מגיע לרא אים היא חושבת שהוא רוצה הסבר על אבא שלה אבל הוא פשוט מחבק אותה. היא חושבת שזה אומר שהוא נזכר אבל הוא אומר לה שלא ומשחק איתה קצת כשהוא אומר לה שהוא הולך לפגישה עיוורת ושהיא לא הטיפוס שלו כשהוא חוזר על כל מיני דברים שכבר אמר לה, אבל רק כשהוא אומר לה "גיל רא אים, ממתי נהיית כזו טיפשה, בשנה שעברה? היית אמורה לקלוט. למה שאני אעשה את זה בשעה כזו, אישה? אני זוכר הכל! כשהיא בוכה הוא מתנצל: "הקנטתי אותך כשתשמחי", הו, איזה טמבל אתה לפעמים... ואז הוא מנשק אותה על מצחה ואומר: "אני אוהב אותך. זה ממני", ומנשק אותה שוב, "אני מאוד אוהב אותך. זה מאבא שלך". ואז הוא מספר לה...
כבר חשבתי שזהו, נגמרו הדמעות לסדרה הזו, אבל לא. ג'ו וון מספר לה על הרגעים שבהם היה כלוא במעלית הביניין הדולק עם רגל פצועה ושמע את תפילת אביה, כשהדלתות נפתחו היה זה אביה שהופיע בפתח וניסה לחלץ אותו אבל בגלל הרגל הפצועה הוא לא הצליח להגיע אליו. אז אבא גיל נכנס למעלית והודיע לשאר הצוות על הניצול האחרון. בינתיים הדלתות שוב נסגרו והמעלית התדרדרה עוד כמה קומות. אבא גיל הצליח לפתוח שוב את הדלת כשהוא מספר לו על הבת שלו ("אם תצא מפה אני אציג אותך לפני רא אים שלי, היא כל כך יפה שאתה תתעלף") ולהוציא את ג'ו וון מהמעלית אבל הוא עצמו נלכד שם. ג'ו וון ניסה לתת לו את ידו כדי שיחלץ אף הוא משם אבל אבא גיל הבין שהמעלית הולכת לצנוח וזה עיניין של שניות, שהוא אבוד ועליו לשחרר את האחיזה של ג'ו וון אחרת הוא יאבד עימו, ואומר לו שייצא משם ושיגיד לבת שלו שהוא מצטער שלא חזר הביתה מוקדם ושאבא שלה אוהב אותה... ג'ו וון מתחננן בדמעות שלא יעזוב את ידו אך אבא גיל מושך ממנו את ידו בכוח וצונח אל מותו בתוך המעלית המתרסקת מול עיניו של ג'ו וון האומלל.
ג'ו וון מתנצל לפני רא אים שלקח לו 13 שנים להעביר את המסר מאביה ושניהם הולכים לחלוק לו כבוד בבית האזכרות כשג'ון וון מודה על כך שהציל את חייו, מתנצל על שהתעכב כך כך ומבקש ממנו את יד ביתו לאישה. כשהוא מחזיר את רא אים הוא אומר לה שמחר בבוקר הוא יבוא לאסוף אותה ושתלבש את הבגד הכי יפה שלה.
הגיע הזמן לדבר עם אמא. היא אומרת לו בקול שבור שהיא שמחה שהזיכרון חזר אליו (הפסיכיאטרית הודיעה לה, כנראה שהוא סיפר לה בדרך חזרה). "את באמת שמחה?" הוא שואל, "את לא פוחדת?". "לא" היא מחזירה בהתרסה, "כי אני סומכת על הבן שלי". "גם אני סמכתי עלייך", הוא אומר בשקט, "אבל את היית רעה עד הסוף. את היית רעה אליי ואליה אבל היית הכי רעה לעצמך. איך יכולת לספר שקר מכוער כזה". "מה עם השקר הקטן והמטומטם הזה", היא מתקוממת, "אני עמדתי לאבד את הבן שלי, אז מה עם השקר הזה?", "לא", הוא ממשיך בקור רוח, "את לא תמיד צדקת, אבל גם כשלא, הייתה לך את הגאווה שלך והיית קולית, אני אהבתי את האמא הזו. אבל עכשיו, את איבדת גם את הביטחון העצמי שלך וגם אותי. אז מעתה והלאה אני לא אחיה כבנך, אני באמת מצטער, אבל חייתי כבן שלך 34 שנים ואת שארית חיי אחיה כבעל שלה". הוא אומר לה שהיא לא יכולה להתמודד איתו יותר ושהוא מקווה שהיא מבינה כמה הוא מאושר כעת. "איזה הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה מאושר?" היא מתפרצת, "אבל זה לא אושר. אתה מכושף באופן זמני. זו התאהבות זמנית.... כולם חווים את זה פעם בחיים שלהם. כמו שפגשתי את אבא שלך... אבל הם אלו שנמאס להם ועוזבים ראשונים, לא אנחנו. זה הם". הוא עונה לה שהוא לא מתכוון לתת לרא אים ללכת ושהוא רוצה חתונה שהיא תהיה נוכחת בה והיא מחזירה שעל גופתה המתה. הו, כן, מותי בבקשה, מותי כבר! טוב, קיבלנו הצצה לנפשה העכורה של אמאפלצת, אין ספק שהיא סובלת מתסביך נטישה בגודל של ספינת האויר הינדנבורג, מעניין מה היה עם האב האובד? האם הוא עזב אותם או שמא מת? הייתי יכולה להבין שכל גבר שפוי שהיה נשוי לאישה כזו היה מעדיף להתאבד, אולי זה מה שקרה?
רא אים הולכת לפגוש את הפסיכולוגית, היא קולטת את המזכיר קאנג האומלל שעוקב אחריה ומביאה לו בירה, הוא אומר לה שבליבו פנימה הוא הכי מריע לה ובעדה ומציע לה טרמפ כי במילא הם נוסעים לאותו המקום... השיחה של רא אים עם הפסיכולוגית לא ממש מעניינת, אבל הנה ג'ו וון נפגש עם ג'ונג סו... ג'ונג סו אומר לו שזו שיחה שהם אמורים לעשות כשהם שותים אבל הוא כבר ראה את ג'ו וון בפעולה... זה משעשע את ג'ו וון. אחרי צחצוח החרבות הקל גונג סו אומר באנחה שהוא תמיד רצה להיות אב, אח וגבר עבור גיל רא אים אבל עכשיו ג'ו וון צריך להיות כל אלו עבורה. "ואם אני לא רוצה?" מפתיע אותו ג'ו וון, "אני הולך להיות רק גבר עבור גיל רא אים, אני די טוב בזה. אז תהיה אתה אביה ואחיה, אל תהפוך אותה ליתומה. זו הבקשה שלי". יפה. אהבתי את הסצינה. לא סביר שהם יפלו זה על כתפו זה זה בעבותות אהבה. בייבי סטפס, אבל זו התחלה נאה.
ג'ו וון אוסף את רא אים ומביא אותה למשרד הרישום ואומר לה שבעוד עשר דקות הם מתחתנים, היא מוחה על חוסר הרומנטיות ועל כך שהוא אפילו לא מתבל את זה בשום "אני אוהב אותך" והוא עונה: "למה שאני אגיד משהו כזה? את לא הכי מבריקה, הא? זה לא שאני אוהב אותך, אני אוהב רק אותך, אין שום אפשרות אחרת בנושא, אישה מדהימה שכמוך!". בפנים אוסקה וסול ממתינים כעדים וג'ו וון ורא אים חותמים על הטפסים בחתימות תואמות עם לבבות, כמו החתימה של רא אים כשהיא הייתה ג'ו וון (אח"כ אוסקה יגיד לסול "בואי נתאמן על חתימות חמודות!), אוסקה וסול חותמים כעדים ואוסקה חותם כ"אוסקה" כמו חתימה מסלב למעריץ (כדי לעצבן את ג'ו וון?). "עכשיו שיש לך חזקה על גבר כמוני, את יכולה לצעוק 'קיאה' בצורה חמודה?" "קיאה!" היא צווחת בצורה חמודה ואוסקה וסול נבוכים. איכשהו סול ואוסקה נמצאים בבית של ג'ו וון לפניהם והוא כולו מקושט, זו הייתה יוזמה של סול שאומרת "אנחנו צריכים לברך אותם יותר במקום אלו שלא מברכים". אוסקה אומר לה שבזכות הסיפור שלהם הוא למד שגם זכרונות רעים יכולים להביא שמחה ושמעתה הוא יזכור הכל, היא שואלת אותו למה שהוא לא ישכח שוב והוא עונה "זה לא ששכחתי בכוונה! זה כי אני זקן". כשהם מתחבקים ג'ו וון ורא אים מגיעים, תודות, כמה עקיצות הדדיות ואוסקה וסול עוזבים את הזוג הצעיר לבד. לגמרי לבד, בלי קים סו האן מו...
הפי אנד
ואז יש כמה סצינות מקסימות של אושר ביתי, בפנים בחוץ ובין הסדינים וג'ון וון ורא אים הולכים לדבר עם סבא אבל סבא תומך באמאפלצת (אם כי אישתו המקסימה מרככת אותו קצת). מעניין הטיעון של הסבא - הוא התחתן שלוש פעמים בנישואי שידוכים מאורגנים ורק עכשיו, בנישואים הרביעיים הוא יכול להנות מאהבה, אז איזה חוסר צדק זה שנכדו יהנה מכך כבר על הנישואים הראשונים שלו? אמאפלצת בינתיים בבית החולים אחרי ששמעה על הנישואים האזרחיים של בנה עם רא אים. בשיחה האחרונה שהיא תקיים עם בנה היא אומרת לו "הפסדתי. ניצחתם. אתה כבר לא הבן שלי יותר. אתה אולי תהיה מאושר כמה שנים אבל יבוא היום שתתחרט על כך". עד הסוף היא מלאה ברעל. אחרי שהיא מוחקת אותו כבן הם מדברים ביזנס. הוא אומר לה שאם היא רוצה להדיח אותו מההנהלה אז שתדיח אבל אף אחד לא ישרת את האינטרסים שלה בתפקיד הזה כמוהו. היא מסכימה אבל הוא צריך להחזיר את המניות שקיבל ממנה והבית שלו הוא שלו כי הוא בנה אותו אבל את האדמה הוא יקנה ממנה, גם את המלון, את הריזורט ושאר הנכסים הוא יצטרך להחזיר. למי היא מתכוונת להוריש את הכל? לאחותו? אוף, כל כך חבל שאחותו לא פוצחת ברומן עם ג'ונג סו... אני לא מבינה למה ויתרו על קו העלילה הזה, זה היה נהדר! אמאפלצת הייתה מתפוצצת. בכלל האחות חסרה לי לאחרונה, אולי השחקנית נאלצה לעזוב ולכן נטשו את הרומן הפוטנציאלי.
בזמנו חשבתי שג'ו וון יסלח למנהל פארק בנוסח מי רה מ"סיטי הול" והוא עושה זאת כעת ושוכר אותו בחזרה. רגע חמוד שניה לפני כן שהמנהל פארק המיואש מאבטלתו מראה לסייד קיק שלו את דפי הרזומה שלו ושואל אותו על התמונה: "ניסיתי לחייך, האם אלו פנים המשרים ביטחון?", "אתה נראה כמו איכר זקן שמחפש כלה" הסייד קיק עונה לו. ג'ו וון קורא אליו את המנהל פארק ואומר לו שהוא היה מנהל טוב והוא רוצה להעסיק אותו שוב בתנאי שיבין שהכסא שלו מחוץ לתחום והוא מסכם "לא תעזור לי?", למד משהו הבחור, בכך הוא קונה לו אדם שיהיה אסיר ותודה ונאמן לנצח. המנהל פארק גאה לצעוד מאחחוריו בתהלוכת הבוקר וכשאימו של אוסקה מברכת אותו בחזרתו עם עציץ הוא דוחה את מנחתה ומזכיר לה שהתעלמה מפניותיו כשהיה מובטל ושאין יותר דילים בינהם.
עוד סצינות חמודות! רא אים מספרת לבחורים מבית הספר על נישואיה והם צועדים קוממיות לג'ון וון כשהם לבושים כמו כנופיית ביריונים ומצהירים לפני ג'ו וון שהם האחים של רא אים ושאוי ואבוי לו אם יגרום לה לבכות והוא מחזיר להם שהוא ילשין לרא אים. סוג של מסיבת רווקים מאוחרת? באולפן טה סון נוגש באוסקה ומכריח אותו לשיר שוב ושוב את אותה השורה (בצדק, אוסקה מזייף). סול מצלמת את הקליפ שמסתבר שהוא העתק מדוייק של הפגישה הראשונה שלה עם אוסקה... ורא אים הישנונית מתלוננת לפני ג'ו וון שהוא לא נותן לה לישון בלילה... מחזיר לעצמו הבחור הרבה קים סו האן מו.
ההופעה של אוסקה! ג'ו וון ממלא את הבטחתו לאוסקה ושולח את כל עובדות הכלבו שלו וגם הוא שם בקהל עם רא אים שזורחת מאושר. אוסקה שר את "דמעות", השיר שטה סון כתב לו, וטה סון מנצל את ההזדמנות להסתלק. סול מנסה לשכנע אותו לא לעזוב כי אוסקה זקוק לו אבל טה סון מבין שהוא הפסיד לסול (מה שלא מונע ממנו להמשיך ולקרוא לה "אג'ומה"), הוא מסביר לה ששניהם רוצים את אותו הדבר (והוא לא יקבל אותו) לכן הוא צריך לעזוב. "אתה לא יכול להשאר כחבר"? היא שואלת, "את מתכוונת לכך שאת תוכלי להיות המאהבת בעוד שאני אהיה הידיד? אני לא. אל תתני לאישה אחרת לגנוב אותו". הוא אומר לה ש"דמעות" הוא המתנה שלו עבורה והיא אומרת לה שאם הוא אי פעם יזדקק לקשרים... והוא יזדקק, אז שיפנה אליה. בחזרה באולם היא מניפה מול אוסקה שלטים: "טה סון אמר שהשיר בשבילי, אני יכולה לקבל אותו?", "בתירוץ שנפגעתי פגעתי בך כל כך, אני מצטערת כל כך מכל ליבי", "הערמונים, זה הייתי אני, אבל עוגת הגבינה זו כלבה אחרת. אני עדיין אוהבת אותך בכל זאת, צ'וי וו יאנג".
ועוד סצינות חמודות שמרפררות לסצינות עבר - ג'ו וון מחזיק לרא אים את הרגליים כשהיא עושה כפיפות בטן, ומנצל את ההזדמנות לנשק אותה ולגזול ממנה עוד כמה שעות שינה פוטנציאליות, הם משחקים בשלג עם האימוניות הכחולות התואמות, הוא נכנס אחריה למעלית ומנשק אותה והדלתות נפתחות וכל צוות המנהלים תופס אותם על חם (המזכיר קים מצלם אותם בנייד שלו). חמש שנים על ג'ו וון ורא אים עברו בריקודים... ואחרי חמש שנים נולדו להם שלושה ילדים. הגיוני, אחרי כל הפעילות שלהם בפרק הזה. ג'ו וון ורא אים מקריינים לסירוגין. הנה החלום של אה יאנג מתקיים, הם מביאים את הילדים שלהם לסבתא ועומדים מול שער הברזל השחור, הילדים בוכים כי הם לא מוכנים לקנות להם איזה צעצוע, רא אים אומרת להם לקנות אותו בעצמם ואחד הזאטוטים מנסה ללוות כסף אך ג'ו וון ממאן "אתה בגודל של בוטן וכבר רוצה הלוואות? יש לך אשראי או ערבים?". כשהסבתאפלצת באה לאסוף את הילדים היא נראית מטורפת מתמיד במין שמלת נשף ורודה, פרווה ורביד ענק וממשיכה להתעלם מרא אים וג'ו וון. ג'ו וון אומר שהם קיוון שהיא תתרכך עם הילדים אבל זה לא קרה. מצד אחד חבל שלא כולם שמחים ומאושרים אבל אמא של ג'ו וון הפסידה את התחנות בהן יכלה לרדת והמשיכה לנסוע הישר לתוך הטירוף בעקשנות. זה דווקא יותר אמין ככה אם כי לו הייתי ג'ו וון ורא אים, לא הייתי נותנת למטורפת כזו להיות לבד ליד הילדים שלי, מי יודע באיזה שטויות היא מלעיטה אותם... רא אים הופכת לבמאית ומוציאה את הצוות שלה מהסט של הבמאי העכברי המגעיל... ממש כמו ג'ונג סו בשעתו ובאותן המילים, ולוקחת אותם לבית החולים לעבור בדיקות על חשבון בעלה. היא מתלוננת על הגב מה שמשעשע את כולם, כנראה רמז לחיי האישות שלה ושל ג'ו וון לפי הגיחוכים.
סוף סוף אוסקה מציע לסול נישואים!!! כמה זמן לקח לכם? למה חיכיתם חמש שנים בזמן שג'ו וון ורא אים עשו במרץ פרו ורבו? הוא מארגן לה סצינה שמתחילה כסצינת קנאה רגילה ונגמרת בכך שהוא מציע לה להתחתן איתו עם אותה הטבעת מאז. אה יאנג והמזכיר קים מטיילים ליד החוף כשהם רואים את הבקבוק שהוא זרק באי ג'גו עם המכתב אליה ושמחים עד אין קץ. זוג חמוד. ג'ונג סו עזב את הביזנס של הפעלולים וכתב תסריט ומי מעוניין בו (בתסריט וכפי הנראה גם בג'ונג סו)? השחקנית סון יה ג'ין בתפקיד עצמה (מ"טעם אישי" והיא נראית בדקה פה יותר קולית ומגניבה מאשר בכל פרקי הסדרה ההיא). זה מזכיר לי את הסוף של "סלבריטי" כשהוגו עוזב את מריה קלרה סתורת הגבות שבחרה בפרננדו המיובש על פניו ובפרק האחרון מפרגנים לו אפשרות לרומן עם אנה פאולה ארוז'יו בתפקיד אורח. אם כבר אז כבר, אבל אני הייתי מעדיפה את אחותו של ג'ו וון...
עוד קצת אושר ביתי בבית משפחת קים עם שלושת הצאצאים ("אנחנו עדיין לא ישנים!" אם לא תשנו, איך יהיה צאצא מספר ארבע?) וג'ו וון ורא אים שמתחבקים בשלג והופ, חזרה לעבר, לפגישה הראשונה של ג'ו וון ורא אים.
מסתבר שג'ו וון היה מחוץ לחדר האשכבה בפיג'מה של בית החולים וראה את רא אים (עם חבריו של אביה ואה יאנג) אבל לא אזר אומץ להכנס, היא בכתה בקול בפנים והוא בכה בשקט בחוץ. רק כשנרדמה הוא ניגש אליה, כשהיא התחילה לחלום חלומות רעים הוא החליק את הקמט בין עיניה (כמו שעשה שנים אחר כך בבית חולים אחר...) כשהוא ממלמל "אני מצטער... אני מצטער... וצנח לידה, מתעלף כשהוא אוחז בידה (בטח לא לזה התכוון אבא גיל שאמר "היא כל כך יפה שאתה תתעלף"...).
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' מאת: asole כל האגדות כולן
בפרק האחרון אנחנו מוצאים את ג'ו וון ורא אים בשיחה על אגדות (לאחר שהוא מראה לה את הסיומת האלטרנטיבית שלו לסיפור "בת הים הקטנה"), לדעת ג'ו וון "בת הים הקטנה" היא האגדה האולטימטיבית אודות הפילגש, את זה אנחנו כבר יודעים, אבל האם ידעתם ש"שילגיה" היא סיפור על אשת חברה שמשמשת אפוטרופסית לשבע גמדים עניים ונוטשת אותם כשהיא פוגשת בחור ממעמדה? "היפיפיה הנרדמת", אליבא ד'ג'ו וון הוא סיפור על אשת חברה אחרת שהשינה שלה הופכת לשיחת היום עד שגם היא פוגשת את הבחור המתאים ממעמדה והמסקנה היא שכולם צריכים לדבוק בדבר האחד שהם יודעים הכי טוב לעשות.
האמת היא שחשבתי דווקא לא מעט על ה"יפיפיה הנרדמת" במהלך הצפיה בפרקים האחרונים, במובן מסויים, יש לנו בסיפור הזה שלוש יפיפיות נמות. נזכרתי באגדה הזו מפני שרא אים ישנה (בקומה) והנסיך שלה מציל אותה ומעיר אותה, אבל לא בנשיקה אלא בכך שהוא מקריב את חייו למענה, אבל למעשה הוא העיר אותה הרבה לפני כן, והיא אותו. רא אים חיה חצי חיים עד שהיא פגשה את ג'ו וון מפני שהיא מצד אחד שמרה על נפשה מכל משמר בכך שהיא לא השלימה את תהליך ההתבגרות מילדה לאישה ומצד שני סיכנה את גופה במקצוע שבחרה. לכן לדעתי אביה רצה להציל אותה, כי לא רק שרא אים בחרה במקצוע מסוכן, היא גם המשיכה לעבוד כשהיא פצועה ואפילו המרתה את הוראותיו המפורשות של הבמאי שלה. היא הייתה במסלול המהיר להרס עצמי וראינו כבר איזו נהגת שודים היא...
ג'ו וון התייחס אליה כמו לאישה, דבר ראשון, גם הגבר שאהב אותה עד כה התייחס אליה כאל אחת מהחבר'ה ואילו ג'ו וון הסתכל עליה באופן אחר, כמו גבר שחושק באישה. דבר שני, הוא שם אותה באור הזרקורים וזה דבר שרא אים נמנעה ממנו כל חייה, עם כל הקשיחות לכאורה שלה היא ביטלה את עצמה כל הזמן, כל ההתנצלויות שלה היו כאילו בקשת סליחה על עצם קיומה, כפי שג'ו וון ציין בפרק הראשון: "האישה הזו מתנצלת כשהיא ערה וכשהיא ישנה" (אחרי שהיא מלמלה התנצלויות מתוך שינה בבית החולים). בפרק השלישי הוא אומר לה אחרי שהוא ארגן עבורה ארוחה זוגית איתו והיא סירבה לה: רק רציתי שתפסיקי להתנצל, אחרי שהיא התנצלה שוב ושוב לפני הבמאי המאנייק. היא אומרת שהיא יכולה להתנצל כל היום, מה לא בסדר בלומר אני מצטערת? אני יכולה לומר אני מצטערת 100 פעמים.להיות אסירת תודה עבור היכולת להצטער. אני יכולה לעשות זאת כל היום. כך אני חיה" (ומעניין שבפרק הראשון היא כועסת על אה יאנג ושואלת אותה "למה את מתנצלת כל הזמן?). כשהיא נפגשת עם סול בגלריה היא אומרת לה "אני מישהי שצריכה להסתיר את הקיום שלה כדי שיהיה לי קיום, פעלולנית". אבל עבור ג'ו וון היא הקים טא הי והג'ון דו יון שלו, היא השחקנית הראשית שלא צריכה להתנצל על קיומה ולהסוות את עצמה. לכן גם רא אים כעסה כל כך על ג'ו וון כשאירגן לה ארוחה פרטית במשרדו, לא רק בגלל שחששה מלשון הרע, רא אים לא רצתה שידברו עליה מטוב ועד רע, רא אים לפני ג'ו וון היא האישה שלא הייתה שם.
אגב... המלתחה של רא אים השתנתה בהדרגה והפכה להרבה יותר נשית, אם שמתם לב, רא אים שאחרי החילוף השני כבר לא נראית כמו רא אים של תחילת הסדרה, פתאום אנחנו רואים אותה על עקבים ועם בגדים הרבה יותר מחמיאים ונשיים.
ג'ו וון הוא היפיפיה הנרדמת השניה מכיוון שגם הוא חי בתרדמה מאז התאונה וחלק מחייו שרוי בעלטה. הלב שלו היה בדיפ פריז עד שהוא פגש ברא אים. האדם שלא האמין באהבה, האדם שלא היה מסוגל לחשוב על להקריב את עושרו ומעמדו עשה זאת ללא היסוס מול אימו. לא רק את כספו ואת ביתו והמשרה שלו אלא גם חייו הוא היה מוכן למסור למענה. תודות לרא אים הוא קיבל את ליבו בחזרה וגם את שמחת החיים שאבדה לו מאז התאונה, וכמובן, בזכות החוויה שעברו יחד והקסם הוא קיבל גם את זכרונותיו בחזרה והפך להיות אדם שלם. האמת שעוד אגדה מזכירה לי את ג'ו וון וזו "מלכת השלג", ג'ו וון היה כמו קאי שרסיס ממראת השקרים של השדונים נכנס לעינו ולליבו, השקרים שאמורים היו לגונן עליו הפכו אותו לאדם קר וחסר רגש.
ואם אנחנו בעינייני התנצלויות, רא אם היא זו שמתנצלת כל הזמן בעוד שג'ו וון הוא האיש שלא יודע להגיד סליחה. הייתה להם שיחה על זה, אבל אני לא זוכרת באיזה פרק, הוא מחזיר אותה לביתה ואומר שהוא לא יודע להתנצל והיא אומרת לו שאיך זה שהוא לא יודע לעשות מה שכל אחד אחר בעולם יודע? ובסוף הסדרה אנחנו מבינים למה, הוא לא הצליח להתנצל אז, אחרי התאונה, לפני רא אים וזה נתקע לו מאז בגרון.
וזה תמיד היה ג'ו וון. מההתחלה. כפי שעבור ג'ו וון זו תמיד הייתה רא אים. מרובע האהבים היה רק לכאורה (או מחומש, אם מכניסים גם את טה סון), גם אוסקה וסול לא היו מעוניינים באף אחד אחר מאשר זה בזו. כשרא אים מפלרטטת עם אוסקה היא עושה זאת כדי לגרות את קנאתו של ג'ו וון, כשאוסקה מפלרטט עם רא אים הוא עושה זאת כדי לפגוע בסול וכדי לעצבן את בן דודו, כשרא אים מפלרטטת עם סול בגופו של ג'ו וון היא רוצה לעצבן את ג'ו וון, כשסול מפלרטטת עם ג'ו וון (או עם רא אים בגופו של ג'ו וון) היא עושה זאת כדי לייסר את אוסקה ולגרום לו לקנא וכך הלאה... הרגע שג'ו וון התאהב ברא אים היה בפרק הראשון, כשראה אותה נלחמת בסט. הרגע של רא אים היה בפרק השני, כשג'ו וון בא אליה לבית הספר וחשף את זרועה. כמובן ששניהם לא היו מודעים לכך אז, זה התפתח בהדרגה וזה היה תהליך הדדי, לכן שניהם העירו זה את זו.
בהתחלה נראה לי שג'ו וון הוא האקטיבי ורא אים היא הפסיבית (אני חושבת שהפסיביות שלה היא גם מה שמנע מאנשים להתחבר אליה כדמות), וזה נכון, אבל עם כל הפסיביות שלה היא כל הזמן קירבה אותו אליה בדרכה כבר מההתחלה. בפרק השני הסנבה שלה חוטף לה את הנייד ומתקשר לג'ו וון, כשהוא מוסר לה את השפורפרת היא פוקדת על ג'ו וון להגיע לאימון, כאילו שהאודישן שלו היה אמיתי והוא עבר. היא הרי יכלה להתנצל, לומר שלא היא זו שהתקשרה, או שהיא התקשרה בטעות ולסגור אבל היא בוחרת לקרוא לו שיבוא בהעמידה פנים שהם משחקים משחק שבו הוא באמת מעוניין להיות פעלולן. זה ממשיך גם הלאה, היא אומרת לו לא, אומרת שיילך ועם זאת מחפשת את קרבתו כל הזמן, בלי להודות אפילו מול עצמה שזה מה שהיא עושה. הסצינה שהכי ממחישה זו היא הסצינה שהוא פוקד עליה להביא לו את הכסף של בית החולים (היא שילמה לו חלקית), מדובר בסכום מצחיק שהיא חייבת לו, משהו כמו 20 שקל. עצם זה שהיא בכלל באה למסור לו את הכסף מעיד שהיא מעוניינת בקרבתו אבל בפלאשבק מאוחר יותר אנחנו רואים גם עד כמה היא השתדלה להראות יפה עבורו כשפשטה על הארון של אה יאנג ואפילו קשרה לצווארה מטפחת כי "בנים אוהבים שמסתירים חלקים" ואח"כ קשרה את אותה המטפחת על החיבור הרעוע של התיק, רק בגלל מה שג'ו וון אמר לה עליו. ההתנהגות הזו באה הכי לידי ביטוי בדיאלוג שלהם בריזורט של ג'ו וון בהרים, כשהוא מתבונן בה ישנה ומעיר אותה כשהוא מנסה לגרש את החלומות הרעים ובלי מילים הם מנהלים שיחה בה רא אים אומרת לו בסיומה: "למרות הכל, בוא מחר. וביום שאחרי זה".
והיפיפיה השלישית היא אוסקה, הבן אדם הכי לא מודע לעצמו ולסביבתו (כשזה קשור אליו, כי הוא הפתיע בתובנות שלו לפעמים כשזה היה קשור לג'ו וון), הוא היה צריך להתעורר ולהבין איזה אדם אנוכי הוא היה, עד כמה הוא התעלל בסובבים אותו ולקח אותם כמובנים מאליו ובעיקר כמה הוא פגע באישה היחידה שהוא באמת אהב, הוא היה חייב להתעורר גם כדי להציל את סול מעצמה ומההרס העצמי שהיא שקעה בו בגלל הכאב שלה. לדעתי הוא התעורר בארוחה המשפחתית שסול הגיעה אליה כארוסתו של ג'ו וון, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא חשב עליה לפני שהוא חשב על עצמו. מהרגע הזה הוא החליט לתקן וכדי לתקן הוא צריך לזכור, ולא רק את הזכרונות היפים והנחמדים. מעניין שזה בעצם מה ששני בני הדודים צריכים לעשות כדי להשלים את המהלך שלהם בחיים - לזכור.
וגם ג'ונג סו הוא סוג של יפיפיה נרדמת, אולי סו יה ג'ין תנשק אותו ותעיר אותו מהפסיביות שבה הוא חי את חייו?
ואולי רא אים היא גם שלגיה? שלגיה שחיה עם שבעת הפעלולנים? כשהיא אוכלת את התפוח המורעל שנתנה לה המכשפה (אמאפלצת) היא כמובן נופלת לשינה עמוקה עמוקה עד שהנסיך מעיר אותה... לא פלא שכל כך הרבה אגדות ילדים מתחברות לסיפור הזה, שהרי ארבעת גיבוריו הם ילדים. זה מה עוד משהו שמשותף לג'ו וון, רא אים, אוסקה וסול, כולם ללא יוצא מן הכלל ילדים. אוסקה אפילו מעיד על עצמו שהוא ילד בן עשר ושהוא צריך להתבגר כדי להחזיר אליו את סול. מה שיפה שהם נשארים גם ילדים בסוף... אגב, גם האמאפלצת היא ילדה קטנה ומעוותת ובעצם גם המנהל פארק, הסייד קיק שלו, המזכיר קים ואה יאנג.... ואפילו הסבא של ג'ו וון ואוסקה הוא סוג של ילד מגודל.
ומזל שבאגדות ילדים, הסוף תמיד טוב.... לפחות עבור הילדים הטובים.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי - הסוף, חלק ג' מאת: asole שאפו על הסיכום המצוין וגם התזמון המצוין (אם יורשה לי לומר - אתמול בלילה צפיתי בפרק האחרון...). ואני מבינה שזה עוד לא נגמר ויש עוד חלק לפנינו?
מאחר שסיכמת כ"כ יפה, אין לי כמעט מה להוסיף לגבי העלילה, הדמויות וניתוח המשמעויות הגלויות והסמויות. אתמקד בחוויית הצפייה האישית שלי (~אזהרה~: חפירה אישית לפניכם ).
אז מאוד נהניתי מהסיכומים שלך, ששדרגו לי את חוויית הצפייה כמו גם התרגום לעברית. מטבע הדברים, לא תמיד הסכמתי עם הכל, אבל זה באמת לא משנה. האם נהניתי גם מהסדרה עצמה? כן ולא . מחלקים מסוימים נהניתי, מחלקים אחרים - פחות. לחלק מהדברים נשארתי אדישה. כפי שציינתי לא פעם (סליחה על המיחזור), לא התחברתי לדמויות הראשיות ולא אהבתי אותן. ולכן גם לא בכיתי איתן, לא שמחתי איתן וגם לא התרגשתי איתן (גירלפריידי כתבה משהו דומה בסיכום שלה), ולפעמים הן גם די ניג'סו לי (נחשו מי במיוחד ).
את הפרקים הראשונים (1-5) ממש לא סבלתי כידוע. אולי נכון יותר להגיד שדי סבלתי מעצם הצפייה, והתקשיתי לצלוח פרק שלם - וגם אז לא ברצף אלא עם הרבה הפסקות והמרצות היכן שהתאפשר. בשלב מסוים אפשר להגיד שאפילו פיתחתי אנטי והתלבטתי אם יש טעם להמשיך לצפות. וגם אסול נתנה לי לגיטימציה לפרוש בכל מקרה, עשיתי הפסקה של שבוע פלוס, גם בגלל עומס שלא קשור לסדרה עצמה. בסה"כ עבר כמעט חודש מאז שצפיתי בפרק הראשון ועד שהגעתי לפרק האחרון.
אז למה בכ"ז חזרתי/המשכתי לצפות? (הסיבות אינן מדורגות לפי סדר חשיבות):
עצרתי ממש בנקודה שבה קרה החילוף הראשון, והייתי סקרנית לראות את ההשלכות שלו ואת שינוי הדינמיקה בין הדמויות בעקבותיו. ואכן, פרק 6 היה כנראה הפרק שהכי נהניתי ממנו, כי הוא היה כייפי ושעשע אותי.
הסיכומים של אסול עזרו לי להתגבר על האנטי הראשוני והראו לי זווית ראייה שונה לגבי הסדרה הזו. גם אם לא חוויתי את הסדרה באותו אופן כמוה, עדיין היה מהנה ומרתק לקרוא, והסיכומים הפכו לגורם ממריץ צפייה. לפעמים היה לי קשה להושיב את עצמי מול המסך ולהתחיל לצפות (גם בגלל עומס, עייפות וכו'), אבל שמרתי על קצב של פרק ליום, וידעתי שכשאסיים את ה"מכסה", יחכה לי סיכום מצוין...
אוסקה! בערך בפרק 5 התחלתי לחבב אותו, והוא התגלה בעיניי כדמות מצחיקה ומקסימה. ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו, ובאמת נהניתי מרוב הסצנות בהשתתפותו. הוא הצליח לרגש ולשמח אותי, כך שאני מוכנה להצטרף למועדון המעריצים שלו
במהלך הצפייה היו עליות, ירידות והמרצות, אבל הפרק האחרון היה חמוד גם בעיני מישהי כמוני שלא התחברה לדמויות הראשיות, כך שאני יכולה רק לדמיין את ההתמוגגות של מי שכן התחבר. ג'אוובינס השוותה את הפרק הנ"ל לפרק האחרון בסאם סון (שאותו היא אהבה הרבה יותר), אבל נו, לפחות ב"גן סודי" הילדים לא היו דמיוניים... אגב, הקטע שבו ג'ו וון ואמו מסדירים את ענייני הכספים וחלוקת הרכוש, הזכיר לי סיטואציה של גירושים (מי אמר שאי אפשר להתגרש מההורים?), ואח"כ היו גם הסדרי ביקור לנכדים.
אגב 2, החדר (?) הזה נראה ממש כמו אי בודד. ובכלל הייתי מעבירה את הבית שיפוץ. הוא לא נראה בטיחותי לילדים...
תוקן על ידי iDana 26/2/2011 11:45
בתגובה ל: וואו, איזה סיכום! מאת: iDana ריגשת אותי קשות! איזה כייף לקרוא שאני לקחתי חלק בהנאה שלך מהסדרה!
לא חשבתי על זה ואהבתי את נקודת המבט, אבל אלו באמת היו גירושין בין ג'ו וון לאימו. בסיכומים בדרמבינס (כבר לא זוכרת של מי כי ג'אוובינס וגירל פריידי כאמור סיקרו את הסדרה במשותף) הכותבת משתוממת שבכלל הייתה כזו דרמה אם ג'ו וון נשאר עם הבית והכלבו בסוף, אבל בשביל ג'ו וון זה ויתור עצום. הוא לא רק נאלץ לוותר על רכוש הרבה יותר גדול שהיה ברשותו ורכוש עתידי (אותו הוא היה יורש מאימו ושלא לדבר על כך שבנישואים 'נכונים' הוא היה רק מגדיל את עושרו) אלא גם על מעמדו במשפחה ועל אימו וזה בהחלט לא דבר קל. אז נראה לנו שג'ו וון נשאר עשיר, וביחס לרוב האנשים בעולם זה נכון, אבל לא ביחס למה שהוא היה קודם וגם לא לסביבה החברתית שהוא בא ממנה. יש גם להניח שהירידה במעמד גרמה גם לסנקציות חברתיות, אם כי זה בוודאי הרבה פחות הטריד אותו אם בכלל, עם כל כך הרבה אושר ביתי ושלושה ילדים בטח לא היה לו זמן פנוי להרהר בכך. אבל היחס של אימו מאוד הכאיב לו, הכאיב לו בגלל עצמו ורא אים (הם גם לא התחתנו פומבית בגלל זה) והכאיב לו מאוד בשבילה, הוא ידע עד כמה היא אומללה בגלל הבחירות שלה. ג'ו וון היה כל חייה, מזלה שהיו לה את הנכדים להתנחם בהם.
החדר באמת נראה כמו אי בודד וזה התאים לאופי של ג'ו וון שגם הוא היה אי בודד כזה עד שפגש ברא אים. ממש מצאו את הלוקיישן האידיאלי עבורו... גם כי זה חלל פתוח שמאוד מתאים לקלאסטרופוביה שלו. אבל זה רק הבית המרכזי שלו. אם את זוכרת, כשרא אים באה אליו לראשונה היא שואלת "איפה הבית של ג'ו וון?" וסוכנת הבית מחווה על הבתים מסביב ואומרת שכולם של ג'ו וון. גם במפה שרא אים ציירה היו כמה בתים (בינהם גם הבית של אוסקה והאולפן שלו). בין הבית של הילדים לבית הראשי מחברת הטיילת/שביל (וזה גם לא בדיוק הכי הגיוני, שהורים נמצאים במרחק כזה מהילדים...).
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: מאת: asole יצא לי לחשוב שאולי אם הסיכומים שלך היו מלווים אותי כשצפיתי ב"סיטי הול", הייתי נהנית יותר גם ממנה. אמנם אני לא חושבת שהסיכומים היו גורמים לי להתאהב בדמויות (זה משהו אישי ואינטואטיבי), אבל הם יכלו לעזור לי ליהנות מכל מה שמסביב (אבל לא, אני לא מתכוונת לצפות ב"סיטי הול" שוב , וגם לא השלמת את הסיכומים לסדרה הנ"ל - אולי כשהיא תגיע לפלטינה?).
בסה"כ הערכתי את העמדה של ג'ו וון בפרק האחרון, כשמצד אחד הציג עמדה נחרצת מול אמו, ומצד שני גם לא שרף את הגשרים, כמו שעלולים לעשות כשמאוד כועסים ופגועים.
תודה על ההבהרה בנוגע לבתים. אני חושבת שהייתי הולכת לאיבוד שם. הייתי מעדיפה איזשהו קרוון מצויד בגינה, ליד האגם הבית של ג'ו וון באמת מתאים למי שסובל מקלסטרופוביה, אבל לי הוא היה עלול לגרום לאגרופוביה
בתגובה ל: התכוונתי לכל מילה מאת: iDana אני בטוח אשלים את הסיכומים! האמת שחשבתי להשלים אותם מתישהו, כי אני בטוח אצפה שוב בסדרה הזו...
הבעיה עם סיכומים שלפעמים הם הופכים לטירחה, מצד אחד אני באמת נהנית לכתוב אותם כי אז אני חושבת על מה שאני רואה, מפרקת ומרכיבה וזה נותן לי עומק ופרספקטיבה שלא הייתי מקבלת בלעדי הכתיבה, אבל כשמדובר במרתון, לפעמים כל מה שאני רוצה זה להמשיך ולצפות ואז לא בא לי להפסיק כדי לכתוב, אני רוצה לראות עוד פרק! ועוד פרק! ישר לוריד! מהבחינה הזו הכי היה לי נוח עם BOF, כי במילא הייתי יכולה לכתוב רק על שני פרקים בשבוע, ורוב הסיכויים שאם לא הייתי כותבת על הסדרה הייתי משתעממת ממנה בחלקים רבים ומתעצבנת באחרים, ככה יכולתי לתעל את זה לסיכומים וממש להינות מכל החוויה.
ג'ו וון יצא צדיק בסוף מול אימו, אני לא הייתי מסוגלת לסלוח לה. מצד שני, היא לא האמא האמיתית שלי, ג'ו וון באמת אהב אותה ואפשר להבין למה, בניגוד ליו"ר קאנג היא אהבה אותו ונתנה לו חום ותשומת לב, הבעיה הייתה שהאהבה שלה הייתה תלויה בדבר. מהצד השלישי... נו, קוריאנים והאימהות שלהם... ג'ו וון לא נראה אולי מורד גדול בעיניים מערביות אבל אחרי שראיתי קצת סדרות קוריאניות אני בהחלט מעריכה את הנחישות שלו.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אם "סיטי הול" תגיע לפלטינה מאת: asole לפעמים בא לך לנצל את מירב הזמן לצפייה ולא לכתיבה וניתוח. אם כי זה טוב לפעמים שיש משהו שבולם את המרתונים - מהנים ככל שיהיו, הם גם מעייפים, במיוחד כשיש עוד חובות יומיומיות...
וכמובן, יש כל מיני דרגות של סיכומים, לא תמיד חייבים לכתוב סיכום מושקע ומפורט, אפשר להסתפק גם בסיכום קצר יותר (זה עדיף על כלום, לא?).
במקרה של BOF, אפילו הסיכומים שלך לא יכלו להציל את הסדרה מבחינתי ולגרום לי לצפות על בסיס קבוע. אגב, נדמה לי שגם ג'אוובינס כתבה שבשלב מסוים נהיה יותר כיף לכתוב ולדסקס עם אחרים על הפרקים מאשר לצפות בהם בפועל.
בתגובה ל: מבינה לגבי הסיכומים מאת: iDana ובמקרה של BOF - אשכרה. הסדרה איבדה מומנטום באיזשהו שלב, היו כמה פרקים ממש מרוחים להפליא וקווי עלילה מגוכחים להפליא. גם ברגע שלי מין הו לא היה נוכח (בזמן ההעדרות של ג'ון פיו במקאו) הסדרה איבדה את העוגן שלה.
אגב, עוד לא קראתי את הסיכום של ג'אוובינס וגירל פריידי על "הגן" כי רציתי לקרוא אותו רק אחרי שאכתוב את הסיכום שלי אבל שמהסיכומים די קלטתי את הדעה הכללית שלהן.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי - הסוף, חלק ג' מאת: asole ואני חייבת להגיד שהסדרה השתפרה בעיני. היו עדיין הרבה דברים מופרכים, אבל העובדה שמצאתי את עצמי בוכה מול המסך אומרת שהם הצליחו לגעת...
גם המראה של יון בין השתפר לאורך הסדרה. אולי התרגלתי לרזון שלו, ואולי הוא נגמל. בכל מקרה, אני עדיין מעדיפה את סיטי הול (דנה, את חיית לתת לזה הזדמנות נוספת. זו אחלה סדרה) וסיפור אהבתם של סאמסונה ויון בין עדיין עולה לאין ערוך על זה שלו ושל גיל רא אים, ובכל זאת, אי אפשר להתכחש לעובדה שהיו לה את רגעי הקסם שלה, לסדרה הזו.
אגב, בסופו של דבר לא הבנתי אם הגברת שפגשה את הבמאי בסוף היא מישהי חדשה, או שזו אחותו המקסימה של יון בין, שמאוד רציתי שיתפתח בינה לבין הבמאי נוגה המבט משהו.
בתגובה ל: טוב, סיימתי גם אני לצפות מאת: zilpa
אני חושבת שהשקעתי מספיק זמן, אנרגיות ומגהבייטים ב-20 פרקי הסדרה (וזה מה שכתבתי בזמנו על חוסר החיבור). חוצמזה שזמני קצר, ויש כ"כ הרבה סדרות שלא ראיתי והייתי רוצה לראות, וסדרות שאהבתי והייתי רוצה לחזור אליהן.
את יודעת מה? אולי אם הסדרה תגיע לפלטינה, אני אתן צ'אנס לפרקים הראשונים (למרות שהרגשתי כזו הקלה לסיים את הסדרה בזמנו!), ואסול הבטיחה שבמקרה כזה היא תשלים את הסיכומים (אז תתחילו לכתוב לויוה בנושא ).
בתגובה ל: אני לא חייבת כלום מאת: iDana ודאי שאת לא חייבת כלום. פשוט שאני ממש נהניתי מהסדרה הזו, ועקב העובדדה שעד עתה, למיטב זכרוני, חיבבנו דברים דומים, חשבתי שאולי פשוט ראית ברפרוף ולא שמת לב לכמה היא טובה.
אלי הסדרה מאוד דיברה, ואני חושבת שזה בגלל קים סון אה, שאני חושבת שהדמויות שהיא מגלמת הן מרעננות. כל השאר נסיכות קוריאניות, והיא מרשה לעצמה להיות קצת בהמית על המסך...וכל פעם אחרי שאני רואה סדרה איתה, אני מרגישה צורך לנסוע לקוריאה ולחוות את היופי הזה מקרוב. אחרי סמסון רציתי לעלות על הר הלה (ולצעוק סאם שיק!) עם אסנת, אחרי סיטי הול רציתי לראות את הפריחה שבאינג'ו...כפר הדייגים היפה הזה. (אבל לדגי הבנדגי אני לא מתכוונת להתקרב, עם כל הכבוד) ואילו אחרי צפיה באי ג'גו ב"גן הסודי" אני ממש לא רוצה לפקוד את המקום, וגם שאר הסדרות מעולם לא עוררו בי רצון לבלות במקומות האלה. חוץ מזה הכרתי מקרוב קצת פוליטיקה, וזה ממש שעשע אותי לראות שהישראלים לא המציאו כלום, והדברים מתנהלים בכל מקום אותו דבר. אולי גם בזה קיסמה של הסדרה בעיני. בהתכתבות שלה עם המציאות שאני מכירה... בכל מקרה, אני ממש מקוה שהסדרה תגיע לפלטינה. אם כי אני לא מתקנאה במי שיצטרך לחכות שבוע בין הפרקים...
בתגובה ל: דנה- מאת: zilpa
למדתי בדרך הקשה שהטעם שלי הוא לא ערובה לשום דבר, ושזה שאני אהבתי/לא אהבתי משהו, לא מנבא ולא אומר כלום על מה שאנשים אחרים יחשבו לגביו ולהפך (ולא משנה אם יש לנו רזומה משותף של דברים אהובים).
לגבי ה"סיטי" באופן ספציפי, כבר התרגלתי להיות במיעוט. רוב רובן של התגובות ברשת מאוד אוהדות, והצופים המכורים הגדירו עצמם כ"סיטי הולרס". לא מעט גם טוענים שזו הדרמה הקוריאנית הכי טובה שראו וכו'.
אגב, אני צפיתי בסדרה בעיצומו של תהליך התרגום לעברית, כשלפעמים שוחררו שני פרקים בשבוע, ולפעמים היה צריך לחכות שבועיים ויותר לפרק הבא. אני חושבת שהעובדה שלא הייתה לי בעיה לחכות לתרגום לעברית (ושלא מיהרתי לצפות עם התרגום לאנגלית), מעידה גם היא על חוסר החיבור שלי לסדרה בכלל ולדמויות הראשיות בפרט. בעיניי זה מין קסם, קליק כזה, שקורה או לא, וזה מאוד אישי. ולדעתי עוד לא נוצרה הסדרה שתמצא חן בעיני 100% מהאנושות
בתגובה ל: אני מבינה מאת: iDana אגב, קראתי את מה שכתבת על חוסר החיבור שלך לדמויות, ואני חייבת לציין שגם לי לקח זמן להתחבר. הכוכב הראשי נראה לי ממש מכוער. קים סון אה נראתה יפה יותר מבסאמסון, אבל עדיין נראתה קצת מפגרת בהתחלה. ("אני יכולה למזוג לך עוד קפה...גם לך...") אבל אחר כך התלהבתי מאוד. מה שכן, שמתי לב שכתבת את הדברים ב 2009, עבר די הרבה זמן מאז... ומנסיוני, יש דברים שהם עניין של תקופות בחיים. אני זוכרת שכנערה מאוד לא התחברתי לעגנון. קראתי כי הכריחו אותי בבית הספר, והיום אני מתענגת כל הקריאה של הספרים שלו, לגמרי מבינה מדוע הוא קיבל פרס נובל לספרות. כך שבהחלט יכול להיות שבשלב אחר בחיי, בזמנים שפוליטיקה היתה משהו רחוק ממני- הסדרה הזו גם היתה מאבדת הרבה מחינה בעיני. בכל מקרה, תמיד תהיה לנו סאמסון.
והמלך סאן.
ועמיר בניון. ואולי עוד נכונו לנו עלילות...:)
בתגובה ל: ברור לגמרי מאת: zilpa לרוב אני לא צופה פעם שנייה אפילו בסדרות שאהבתי, כך שהסיכוי שאתמיד שוב עם סדרה שלא אהבתי הוא די קלוש (אבל Never say never וכל זה). ואני לא אכחיש, יש לי לגביה "מטען". מודה שאני כבר לא זוכרת את הסדרה לפרטיה, אבל אני זוכרת היטב את התחושה הלא נעימה שהיא עוררה בי.
ואגב, בשבוע הבא אני הולכת להופעה של עמיר, אחרי הרבה זמן שלא הייתה לי הזדמנות (וזה למרות שלא כ"כ התחברתי לאלבום האחרון שלו, אבל התגעגעתי לשמוע אותו בלייב).
ומתישהו אולי הטעמים שלנו יסתנכרנו שוב
תוקן על ידי iDana 3/3/2011 9:27
בתגובה ל: אני מבינה מאת: iDana ללא תוכן
The tragedy of life is not death. The tragedy of life is what we allow to die inside of us while we live
בתגובה ל: למדת בדרך הקשה?? אמא'לה!! מאת: shrekit144 פעם הייתי נורא מתבאסת לקרוא קטילות על סדרות/שחקנים אהובים. אבל עכשיו אם מישהו במקרה אוהב אותה סדרה כמוני, אני ממש מופתעת (לטובה)!
בתגובה ל: לא עד כדי כך מאת: iDana לפעמים אני לא מבינה איך לא רואים על סידרה שאהבתי שהיא הכי הכי... כל אחד ודעתו שלו.
זה מזכיר לי שיר של אבי בניון שאני אוהבת "ואני בדמיוני ראיתי את עצמי באלפי דרכים שונות ומשונות ואחרות ממה שאת רואה בעצמך, ואני בדמיוני..."
The tragedy of life is not death. The tragedy of life is what we allow to die inside of us while we live
בתגובה ל: חח.... מאת: shrekit144 ללא תוכן
בתגובה ל: טוב, סיימתי גם אני לצפות מאת: zilpa את יודעת, חשבתי שאולי היון בין הצטמק ככה בגלל העומס שהיה לו השנה: שני סרטים, סדרה ולא מעט פרסומות. נראה שהוא רצה לדחוס הרבה לפני הגיוס... ובקוריאה להיות שחקן זה לא פיקניק, מעבידים אותם מאוד קשה!
זו שפגשה את הבמאי בסוף היא גברת חדשה, לצערי ההו כה רב כי רציתי מאוד שהוא יהיה עם אחותו המגניבה של ג'ו וון... הם גם הובילו לכיוון הזה בשתי הפגישות שהיו להם. זה היה יכול להיות מעניין לראות אותם ביחד וגם התגובה של ג'ו וון לשידוך, כי פתאום זה שם אותו בצד של ג'ונג סו, הצד האבהי והמגונן.
הגברת היא שחקנית בשם סון יה ג'ין ששיחקה את עצמה (יש לא מעט תפקידי קמיאו בסדרה הזו), את יכולה לראות אותה בתפקיד הראשי בקומדיה הרומנטית "טעם אישי" שגם אפשר להוריד מ-Asia4HB.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: איזה יופי, אני שמחה מאוד שבסוף נהנית ממנה... מאת: asole לגבי האחות...אבל היי, אולי הם לא רצו להיות כל כך צפויים. מה שחשוב שהיפיוף הזה מצא לו אהבה.
אגב, אני חושבת שלא היתה להם ברירה אלא להביא את הנכדים לסבתא. זה קוריאנים, לא אמריקאים שיכולים להחליט על שלילת זכויות הביקור של הסבא. במקרה הזה נראה לי שהם בונים על הירושה לנכדים...
בסופו של דבר זה סיפור עם עלילה מופרכת לחלוטין, ואני לא ממש אהבתי את גיל רא אים הזו. בעיקר בגלל שלא היה ברור מה היא מרגישה לאורך כל הדרך. והיו לה הרבה סתירות באיך שבנו את הדמות שלה. (רגע הוא בזוי בעיניה ורגע היא מאוהבת עד כדי הקרבה עצמית...) הדמות שלו היתה יותר הגיונית - אם כי פעלה ללא הגיון... בכל מקרה, היה מעניין.
בתגובה ל: באמת באסה איתם מאת: zilpa האמת שבעיני שניהם היו דמויות הגיוניות, הבנתי את שניהם.
אני לא חושבת שהוא היה אף פעם בזוי בעיניה, בפרק הראשון היא לא ספרה אותו וחשבה שהוא מגוחך אבל מהפרק השני היא הייתה מאוהבת בו וזה הלך וגבר. הסיבה שהיא התנהגה אליו כפי שהיא התנהגה זה גם בגלל שהיא פחדה לאהוב ופחדה לחיות (כנראה בגלל אובדן אביה), ג'ו וון עורר אותה אבל ההתנהגות שלו הייתה מאוד אמביוולנטית, מצד אחד הוא חיזר אחריה במרץ, מהצד השני הוא העליב אותה ורצה שהיא תהיה בת הים הקטנה שלו. היא לא ממש ידעה איך להתמודד עם ההתנהגות שלו ולכן גם היא התנהגה בצורה אמביוולנטית, אבל בעוד שג'ו וון היה מוחצן מאוד ועבר את התהליך שלו בצורה גלויה (הוא פשוט אמר כל מה שהיה לו בראש) רא אים התנהגה בצורה מופנמת וקשה היה להבין אותה, אבל בסופו של דבר היא התנהגה כמו ג'ו וון - מקרבת ומרחיקה. את זוכרת את הסצינה עם המכונית? כשהיא אומרת לו שמהתתחלה הוא שיחק איתה?
ומי שבסופו של דבר חיבר בינהם היה אוסקה, הפיה הטובה. רא אים הגיעה עד לביתו של ג'ו וון אבל לא הצליחה להכנס. זו סצינה מאוד סימבולית למעמד של שניהם כי ג'ו וון נמצא בפנים בבית זכוכית מואר (כמו שסול אמרה לרא אים, שהיא וג'ו וון הם כמו תמונות בגלריה, חשופים למבט הציבורי) ואילו רא אים מחכה בחוץ, בצל, בלתי נראית. היא לא מסוגלת לעשות את הצעד מהצל אל האור בלי אוסקה (היא כבר עמדה ללכת כשהוא בא). כשרא אים נכנסת למסיבה היא בפעם הראשונה מודה בגלוי ברגשותיה כלפיו ג'ו וון והוא במקביל מתייחס אליה כאל אהובתו הרשמית כשהוא מנשק אותה לעיני כולם.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' מאת: asole
טוב, זה לא בדיוק סוד שנורא נהניתי מהסדרה, לא?
זו הייתה חוויה נהדרת ולעיתים מטלטלת, בסדרה הזו היה הכל מכל: קומדיה - יש, טרגדיה - יש, פנטזיה - יש... אולי רק החלקה אמנותית על הקרח ומחזמר היה חסר, באמת איך לא הכניסו את זה לשם? גן סודי היא כמו נזיד אירי - הכל הולך, אבל בניגוד לנזיד האירי של גורג' מ"שלושה בסירה אחת", אני אהבתי את הטעם.
זו לא הייתה סדרה מושלמת כמו "סיטי הול" או "סאם סון", וזה פספוס כי הרעיון של הסדרה הוא שהכל קשור ומתחבר וגורלי. זה לא סיפור על בחור פוגש בחורה, בחור ובחורה מתאהבים ומגלים שנועדו זה לזה, ג'ו וון ורא אים באמת נועדו זה לזה מהרגע של התאונה שהוא הרגע המכונן שעיצב את חיי שניהם. זה היה רעיון שאפתני אבל הביצוע לפעמים לקה בחסר. היו פאלטות קטנות שלא היו צריכות להיות שם והבעיה העיקרית, שכבר כתבתי עליה קודם, הייתה בעיני הקסם שלא נסגר בצורה ראויה.
אני תוהה אם בכלל היינו זקוקים לקסם הזה, האם הסדרה לא הייתה מסתדרת בלעדיו כסיפור? כלומר, ברור שאני שמחה שהוא קרה כי זה היה מאוד משעשע (והעניק לדנה את פרק 6) וזה כן קידם את האירועים: בכך שצעדו זה בנעלי האחר הם הצליחו להבין זה את זה יותר (אם כי לא מדובר במשהו שעם עוד קצת זמן הם לא היו מבינים) וזה בהחלט עזר שג'ו וון התמודד עם אימו כרא אים, למרות שהיא לא הבינה זאת בזמנו. הקסם היה הכרחי כדי ליצור מצב שג'ו וון מוכן להקריב את חייו למען רא אים וכל שיא הטילטול הרגשי שבסוף אבל אני גם לא בטוחה שהסלאלום המלודרמטי הזה גם היה כל כך נחוץ...
הקסם הגדול של הסדרה בעיני היה הדמות של ג'ו וון והאינטרקציה שלו עם רא אים. ברור לי לחלוטין שמי שלא מתחבר לג'ו וון יתקשה להתחבר לסדרה כי הוא לגמרי עשה אותה והוא לא דמות שווה לכל נפש. אני מתתי עליו בכל הגילגולים שלו. בסך הכל היו לנו ארבעה ג'ו וונים ושלוש רא אימים!
הראשון הוא הג'ו וון של תחילת הסדרה: קר, מתנשא, יהיר ואטום שנסחף בעל כורחו למרדף אחרי החתיכה החסרה שהיא רא אים, מה שגורם לו להפעיל את שריר הרגש הרדום שלו. ג'ו וון הזה ראה ברגש סוג של טירוף רגעי, כמו שהוא הציג זאת בדייט הראשון עם סול בפרק הראשון וכפי שאימו התייחסה לאהבתו לרא אים (ואהבתה לאביו) בפרק האחרון.
הג'ו וון השני הוא רא אים כג'ו וון, וזה ג'ו וון מאוד נשי ופסיבי, צנוע ונחבא אל הכלים... ההפך מהג'ו וון הרגיל.
הג'ו וון השלישי הו ג'ו וון בן ה-21. אנחנו רואים בו את כל התכונות של ג'ו וון הראשון אבל הן פחות מרתיעות כי ניטל מהן העוקץ התוקפני ויש בו מה שהיה חסר לבן דמותו המבוגר וזה רגש ושמחת חיים. ג'ו וון המבוגר היה בן אדם אומלל למדי, למרות שהוא בטח לא חשב ככה, לא היו לו חברים (לג'ו וון הצעיר היו, הוא דבר ראשון שאל על החברים שלו, אם הם בסדר), הפסיכאטרית שלו הייתה המספר הראשון בנייד שלו והדבר הכי קרוב לחברה (ובאמת הסתבר לנו בסוף הקשר בינהם) וכשהוא היה צריך לארגן חבר לדאבל-דייט הוא לקח איתו את המזכיר קים. השמחה היחידה שהייתה לג'ו וון היא השמחה לאיד כשהצליח לגבור על דודנו אוסקה (וזה עוד דבר שלמדנו בהמשך, שאוסקה נתן לו לנצח מתוך אהבה).
הג'ו וון האחרון הוא הג'ו וון שיש לו את רא אים והוא סיים את המהלך שלו, הוא הצליח להתחבר לזכרונות שלו, הצליח להתחבר לג'ו וון הצעיר והתבגר בלי לאבד את הילדותיות והתמצית הג'ו וונית שלו.
אני גם לא מתפלאה שהיה קשה לאנשים להתחבר לרא אים. אני חושבת שזו הדמות הכי פסיבית שראינו בסדרות קוריאניות. אנחנו רגילים לגיבורות מאוד אסרטיביות שלוקחות את חייהן בידיהן ומהוות השראה: ג'אנגומה, סאם סון, מי רה, יו רין, יו קיונג... ורא אים עומדת תמיד בצל, מפחדת לזוז ולהחשף. הדמות עם המקצוע הכי אקטיבי (פעלולנית אקשן) היא הדמות הכי פסיבית. הסצינה הראשונה בסדרה איתה הייתה מטעה, היא נראתה כהתרסה בעוד שכל מה שרא אים רצתה ברגע שנכנסה לעימות עם סול זה להעלם. אם חברתה לא הייתה מעורבת זה היה נגמר בהתנצלות ותו לא. אלמלא ג'ו וון היה מתפרץ לחייה ומטלטל אותה כנראה שהיא הייתה ממשיכה לחיות בשולי החיים, אולי בגיל 50 ג'ונג סו (עוד הימנון מהלך לפסיביות) היה אוזר אומץ ומזמין אותה לדייט אם היא בכלל הייתה שורדת ומגיעה לגיל הזה ולא מקפחת את חייה באיזו תאונה על הסט. אני אהבתי אותה כי אני הזדהתי איתה והבנתי אותה. מאז שהיא איבדה את אביה רא אים חיה חיים של הרס עצמי פיזי וביטול עצמי רוחני, היא חיה יום יום עם האובדן, מה שגרם לה לאבד את עצמה. החיבור בינה לבין ג'ו וון היה מעניין גם בגלל שזו אינטרקציה בין דמות סופר מוחצנת לדמות סופר מופנמת. ג'ו וון חי את חייו בהצהרה "תסתכלו עלי!" כשהוא צועד בראש זקוף ואף מורם דרך כל המחלקות של הכלבו שלו. רא אים חיה את חייה בהצהרה "תסתכלו עלי אבל אל תראו אותי" כשהיא משמשת גוף לפנים של מישהי אחרת.
רא אים התפתחה במהלך הסדרה מהרא אים הראשונה שרק רצתה להעלם ולהתמזג עם הרקע ו'תסלחו לי שאני קיימת' לרא אים של סוף הסדרה, רא אים עם שמחת חיים, רא אים אסרטיבית וחזקה שיכולה לעמוד מול אמא של ג'ו וון באומץ וגם מול במאים מגעילים ובעיקר רא אים פלרטטנית שלא מפחדת מאהבה. בתווך היה לנו כמובן את רא אים בגרסת ג'ו וון, רא אים מוחצנת וביצ'ית.
משום מה יוצרי המפתח בחרו ב"אליס בארץ הפלאות" כספר של הסדרה ולדעתי הוא לא הכי מתאים לסגנון הכללי, היו כמה נקודות משיקות - הגן, הטירוף, השיקוי, תסמונת אליס בארץ הפלאות (אם כי היא לא איך שג'ו וון מתאר אותה) והקטע של הבהייה - זה משהו שחוזר על עצמו מספיק פעמים כדי שאחשוד קלות ברפרנס, המבט שרא אים נועצת בג'ו וון וסול באוסקה, זה הזכיר לי את ה - "A cat may look at a king,' said Alice. 'I've read that in some book, but I don't remember where". אבל המסע של אליס הוא פרוע וחסר היגיון ואליס, למרות שהיא משתנה כל הזמן ולובשת ופושטת צורה - תמיד נשארת אליס בעוד שגן סודי הוא מערכת סגורה של סיפור מסע והתבגרות (אליס לא מתבגרת, זה כל העיניין, "חדלי בשבע" כמו שאומר לה המפטי דפמטי בספר השני). נראה לי ש"הקוסם מארץ עוץ" היה מתאים יותר: ג'ו וון הוא איש הפח שמחפש אחר ליבו, רא אים היא האריה הפחדן שצריך אומץ, אוסקה הוא הדחליל שרוצה מוח (לא שאוסקה טיפש, הוא פשוט קצת סתום לפעמים...) וסול... היא בהתחלה נראית כמו המכשפה אבל גם היא בחיפוש, לדעתי היא מחפשת הכרה בכאב שלה כדי שתוכל לצאת מהסחרור המטורף של הנקמה. אמא של ג'ו וון יכולה לאייש את תפקיד המכשפה ואבא גיל הוא כמובן הקוסם. המזכיר קים יכול להיות טוטו...
כמה מילים על אוסקה וסול... (לפני שאני רצה לארוחת צהריים)
מאוד אהבתי את שניהם, גם אוסקה וגם סול הם לא מה שהם נראים בהתחלה. אוסקה התגלה כדמות מקסימה, מאוד חמה ואוהבת, אוסקה הוא כולו לב וזו הסיבה שתמיד סולחים לו על הכל (הוא בעצמו לא מבין את זה). הוא התחיל את הסדרה אגוצנטרי כילד ואימפולסיבי ולכן הוא פגע באנשים סביבו ובעיקר בסול, כי כמו ילד הוא ראה רק את עצמו, גם התהליך שלו היה להתבגר, להבין איך ההתנהגות שלו משפיעה על אחרים ולהתבונן בעצמו, מה שהוא לא עשה קודם. אוסקה תמיד רץ ופועל, אף פעם לא עוצר לחשוב על סיבה ומסובב (כמו בסיפור הפלגיאט) וכדי להציל את העלמה במצוקה ולהחזיר לעצמו את סול הוא נאלץ לעשות חשבון נפש בראשונה בחייו.
סול הפוכה מאוסקה. אוסקה הוא מה שאתה רואה זה מה יש ואילו סול רגילה לחיות מאחורי פסאדה צוננת, לכן היא נראתה לנו כל כך ביצ'ית בהתחלה, האשה האחרת הקלאסית, אבל היא לא באמת רעה, היא רק מצויירת ככה... אוסקה חי את ההווה ושועט קדימה בלי לחשוב על העבר וסול כולה מתחבשת בעבר ובכאב ובזכרונות. אוסקה שוכח וסול זוכרת. לכן סול מצטיינת במה שאוסקה גרוע בו - לתכנן, לחקור, להבין תהליכים. הם משלימים זה את זה כל כך יפה!
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי - סיכום אישי מאת: asole באופן לא מפתיע, זה סיפור שאני יותר מתחברת אליו לעומת "אליס"...
גם ההשוואה לנזיד האירי (אף פעם לא טעמתי, ואני מבינה שלכל נזיד יש טעם ייחודי...) מעניינת. לבנות מדרמבינס היו השוואות אחרות למיקס של הז'אנרים - מציור של מונה ועד המפלצת של פרנקנשטיין. גם הן נדרשו לשאלה האם אלמנט הפנטזיה/חילופי הגוף/נשמה היה הכרחי, וגם הן ראו בו החמצה מסוימת. אבל כמו שציינת, אני יכולה רק לברך על כך
אגב, קשה לי לחשוב על סדרה (מלוכסנת ובכלל) שאני יכולה להגדיר כ"מושלמת" בדיעבד, אבל זה בסדר - כשאני מתחברת לסדרה והיא נכנסת לי ללב, אני אוהבת אותה גם עם הפגמים והטעויות
אגב 2, שמתי לב שלפחות בשלוש סדרות של התסריטאית, מתברר שלדמויות הראשיות היה איזשהו מפגש/היתקלות בעבר (משמעותי יותר או פחות), לפני המפגש הלכאורה ראשון שרואים בסדרה.
תוקן על ידי iDana 26/2/2011 15:26
בתגובה ל: אהבתי את ההשוואה ל"קוסם מארץ עוץ" מאת: iDana ליבי שייך ל"אליס", אחד הספרים האהובים עלי ביותר עד היום (מבחינתי שני הספרים הם ביחד, בעותק הראשון שהיה לי ושאחי איבד הם היו כרוכים ביחד כספר אחד) ואני זוכרת קטעים שלמים בע"פ, ובעיקר את השירים...
"בעת בשק ושלי פחזר באפסי חק סבסו מקדו או אז חילכן היה נמזר ומתי ערן כרדו..."
את "הקוסם בארץ עוץ" הכרתי דווקא קודם מהטלויזיה ורק אחר כך קראתי את הספר בעוד שעל "אליס" (או עליזה, כםי שהכרתי אותה בילדותי) גדלתי. אני חושבת שהבעיה העיקרית שלי עם "הקוסם" הייתה שדורותי, מהרגע שהגיעה לעוץ, רצתה לחזור הביתה, לקנזס המשעממת והאפורה! פשוט לא הבנתי את זה, אני הייתי רוצה להשאר כל כך... אבל כנראה שגם לסופר זה הפריע קצת, לכן הוא החזיר אותה לשם כל פעם מחדש. "הקוסם" הוא ספר מסע והתבגרות קלאסי, לכן הוא יכול לשמש כתבנית טובה להרבה סיפורים אחרים והוא עצמו לדעתי נשען על סיפורי המסע הקלאסים כמו האודיסאה (הרי מה אודיסאוס רוצה אם לא לחזור הביתה?) ומסע הצליין של ג'ון באניין, יש המון סימליות בסיפור הזה.
ראיתי רק את "סיטי הול" של התסריטאית הזו (והייתי שמחה לראות עוד. השלישית שאת מתכוונת אליה היא "Lovers"?) ובאמת יש שם גם חיבור בין הדמויות בעבר, ב"סיטי הול" אהבתי את זה אפילו יותר כי ב"גן סודי" זה ברור ונבנה לקראת זה, גם אם מתעלמים מסימנים מקדימים, ברגע שיודעים שאבא גיל הציל את ג'ו וון אז זה ברור שג'ו וון ורא אם הם שני חלקים מתוך השלם. אבל ב"סיטי" זה היה ממש ממש מפתיע וממזרי, לי לפחות זה בא בהפתעה גמורה. ב"סיטי" אגב לא הייתי משנה כלום, זה מה שעושה אותה למושלמת בעיני, חוץ מרומן בין סו אין לבו מי, אבל אני יכולה לחיות בלעדיו. ל"גן סודי" היה דרוש עוד ליטוש.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: נו, גם בזה הטעם שלנו שונה... מאת: asole
מהסדרה ?
אמרתי לך שמהפרק הראשון יש פשלה.
ואת ענין המעילים את זוכרת ..
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: את בהחלט מוזמנת לכתוב על זה כאן מאת: asole
המענין הוא שחלק עליתי עליהם תוך כדי צפייה.
ואני אצטרך לצפות מחדש כדי לתפוס עוד כמה (פרוייקט בהמשכים, כי אני מתכננת "לטפל" קודם בפשלות של התרגום ... אחרת יהיה לנו "קיץ הודי" וכו')
לגבי הפרק הראשון -
א. הוא פוגש אותה באתר צילומים. היא נפצעת. זה בשעות היום
ב. הם מגיעים לבית החולים - לילה, נכון ? הוא מעיף ת'גרבי אוסקה שלה ... בגועל, יש לציין
ג. היא חוזרת לצילומים - שוב אור יום.
ד. היא חוזרת הביתה ופתאום שמה לב שאין לה גרביים.
רגע, מה פה קורה פה ...
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: אממ, אמממ .... זה ייקח זמן מאת: Rebeccan את בטוחה שהוא מביא אותה לבית החולים יש חושך? כי אני זוכרת חושך אבל כשהם יוצאים משם וזה אחרי שהיא קיבלה עירוי כמה שעות.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אבל היא לא חוזרת לצילומים אחרי בית החולים... מאת: asole
סצינת הפגישה ביניהם - על סט הצילומים, היא נפצעת
אח"כ כשהוא מרים אותה בפתח בית החולים - חושך בחוץ.
והיא יוצאת עם סונג ג'ו ......... חזרה לסט או מה שזה לא יהיה.
ורק אחרי יומיים - נזכרת פתאום שאין לה גרביים.
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: בדקתי מה שכתבתי מאת: Rebeccan היא אומרת לו שהיא תיקח מונית אבל הולכת ברגל. ג'ו וון עוקב אחריה ואז הם נתקלים באוסקה. רא אים מנצלת זאת כדי להתחמק מג'ו וון ולוקחת אוטובוס. בבית היא מספרת לאה יאנג על הפגישה עם אוסקה ואז מגלה שהגרביים שלה נעלמו. הסט שהיא נמצאת בו באור יום עם ג'ונג סו הוא רק בזכרון שלה, היא נזכרת שאוסקה ביקר פעם על הסט והיא החמיצה הזדמנות לראות אותו. אכן יש מעבר בין יום ללילה בין הסט לבית החולים, אבל אם הלילה יורד בקוריאה מהר כמו אצלנו זה אולי אפשרי אם הדרך לבית החולים ארוכה. אנחנו יודעים שהדרך מבית המלון חזרה לסט ארכה חצי שעה וזה גם בגלל שרא אים היא נהגת שודים והיא טסה לשם (ג'ו וון לא האמין שהיא תצליח להגיע בחצי שעה), אז אם השמש שוקעת כמו אצלנו זה אפשרי לסיספונד.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: נו, גם בזה הטעם שלנו שונה... מאת: asole נדמה לי שבילדות נחשפתי רק לגרסאות המעובדות ולסדרות הטלוויזיה ע"פ "אליס" ו"הקוסם". לפני כמה שנים קראתי את הגרסה המוערת של "הקוסם" ונהניתי מאוד. אני זוכרת שניסיתי גם את הגרסה המוערת של "אליס" ואני לא בטוחה שהגעתי עד הסוף. אולי זה מתוסבך מדי בשבילי
ודווקא אני יכולה להזדהות עם דורותי שרוצה לחזור הביתה. כמעט תמיד כשאני נוסעת, ולא משנה עד כמה המקום מדהים ואני נהנית, יש לי את "תסמונת היום השלישי" שבו עולה התחושה שבא לי לחזור הביתה...
ב"סיטי הול" אני דווקא קיוויתי לרומן בין בו-מי והמזכיר לי (אני לא מתבלבלת בשם, נכון?). פשוט כי הם היו הדמויות שהכי סימפטתי בסדרה
והפגישה מהעבר הייתה ב-On Air - שם הם דווקא זכרו את המפגש ההתחלתי, אבל הדחיקו והתנהגו בהתחלה כאילו הם לא זוכרים...
בתגובה ל: האמת שהכי אהבתי את "האסופית" מאת: iDana אגב בכל מה שקשור לאליס, אני שומרת אמונים לאהרון אמיר. אני גם לא אוהבת גרסאות מוערות, הן מפריעות לי לקריאה, אני מעדיפה לקרוא אותן בנפרד אחרי שאני מסיימת את הספר וכשהן בשולי הדף הן מסיחות את הדעת ומציקות לי.
ודורותי אפילו לא הגיעה ליום השלישי...
רציתי רומן בין בו מי לסו אין כי היא הייתה כל כך מגניבה והתבזבזה על הבעל הבוגדני והלא יצלח שלה והוא היה כזה חמוד ויפה... וגם הרגשתי שיש בינהם ניצוץ בסצינה אחת. המנהל לי אהב באמת את אישתו למרות כל חסרונותיה והיא אותו, ככה שהוא היה מחוץ למשחקי השידוכין שלי, מה גם שהוא הכיר את בו מי שנים רבות ולא היה בינהם כלום מלבד ידידות, לו היה בינהם רומן זה היה עלול להיות קצת מלוכלך דווקא בגלל ההכרות רבת השנים איתו ועם אישתו. נכון שהוא היה ראוי לאישה טובה יותר (ולמספרה טובה יותר), אבל הוא באמת אהב אותה מאוד.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גם אני מאוד אהבתי את האסופית... מאת: asole יכול להיות שבמקרה הזה ההערות הורסות את הכיף...
ולגבי הסיטי, לי ג'ון היוק תמיד חומק מהרדאר שלי איכשהו
בתגובה ל: גן סודי - סיכום אישי מאת: asole אני ממש מעריצה אותך על כושר הכתיבה שלך, כל הכבוד, אני חושבת שנהניתי מהסיכום שלך יותר מאשר מהסדרה. אינני יודעת מדוע, אך ממש לא התחברתי אליה אף שצפיתי בה עד הסוף. ממש מחכה לסיכומים שלך ומעריכה אותם. שלך אלה
בתגובה ל: סיכום מאת: rella איזו מחמאה ענקית, תודה!!!! אני שמחה שנהנית... זו סדרה שהחיבור אליה לא ברור מאליו, כי שני הגיבורים שלה הם לא מהסוג שכל צופה יתאהב בהם לאלתר. החיבור החזק שלי לסדרה היה בגללם ולכן אני מבינה שמי שלא התחבר אליהם גם לא ממש התחבר לסדרה.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: מאת: asole אהבתי ואני מאד מאד אוהבת את שני השחקנים, אהבתי את המשחק ואת הדמויות שהם גילמו, לא התחברתי לסדרה וגם לא לשחקניות.
בתגובה ל: מאת: asole נראה שרוב האנשים כן הצליחו להתחבר אם אני זוכרת נכון, אלה לא התחברה כ"כ גם לסיטי הול (כך שאני לא לבד לגמרי...).
בתגובה ל: אבל לפחות לפי הרייטינג והבאזז מאת: iDana וגירל פריידי. לא הפתיעו אותי כי כבר קלטתי מה הדעה שלהם מסיכומי הפרקים, אם כי לדעתי הם פספסו טיפה את הרעיון הכללי, זה לא סיפור קלאסי על בחור-עשיר-פוגש-בחורה-עניה-ויחד-הם-מתגברים-על-כל-המכשולים-בעזרת-האהבה כפי שאחת מהן (כבר לא זוכרת מי) התייחסה אליו. היו לא מעט דברים שהסכמתי איתן לגביהם אבל בבסיס ראינו את הסדרה הזו בצורה שונה. אבל ככה זה, לא? אנחנו מביאים את נקודת המבט שלנו ממקומות מאוד אישיים.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אבל לפחות לפי הרייטינג והבאזז מאת: iDana ללא תוכן
בתגובה ל: גן סודי - סיכום אישי מאת: asole
גם אני נהניתי מאד מהסידרה. היא לא היתה סיטי הול או קופי פרינס, שממוקמות בראש הרשימה שלי. וזה הפתיע אותי, כי היה לה פוטנציאל גבוה. אבל כמו שאמרת משהו התפקשש שם ולא נסגר נכון. אני מסכימה איתך שזה לא סיפור קלאסי של בחור ובחורה נפגשים..מתאהבים...מגלים שנועדו זה לזו (אך עדיין, הסידרה היתה מלאה בקלישאות). הפאלטה הראשית – שהיא הקסם, היא גם האטרקציה הראשית לדעתי. זה מה שמייחד את הסידרה הזאת מעוד רבות אחרות שדומות. רק שלא סגרו את כל הקצוות. היה את הפעם שהם טיילו באופניים ורא אים נאבדה להם, גם אוסקה וגם ג'ו וון שמעו צעקה של אישה שרא אים טוענת בתקיפות שזאת לא היא. בהתחלה חשבתי שזה עוד חלק מהמריבות הקטנות שלהם על אגו. כאילו, אני? פחדנית? אבל מאוחר יותר בסידרה כשחזרו לזה, זה עדיין לא הוברר. עוד משהו שלא הבנתי, ואת כתבת שהבנת, הוא למה ההחלפות קורות בגשם? גם עניין ההזיות שלו מהפרקים המוקדמים לא ברור, בהתחלה קישרתי את זה למצב הנפשי שלו, אבל כשהבנו שהוא עבר טראומה רצינית שפגעה רק בזיכרון שלו, עדיין לא הבנתי מה גרם לו להזיות שרא אים לידו? האם זה בעצם חלק מה"נועדו זה לזו"? עוד תהיות שלי, החברה של רא אים –מדיום? חבל ש לא הרחיבו בנושא, היה עוזר לה הרבה בזוגיות שלה עם העוזר של ג'ו וון. ומה זה לעזאזל, כוכב האליו? משהו כמו פופ סטאר? או סוג של סלב שעושה הכל? שר, רוקד והכי חשוב מפורסם?
אני גם חושבת כמוך, כמו שכתבת בשירשור אחר, שבסדרות מלוכסנות אחרות בדרך כלל "הגיבור והגיבורה מתחברים כי הם נקלעו לאיזשהי סיטואציה חיצונית" , כמו שציינת דוגמאות, וכאן באמת מדובר על שני אינדווידואלים שאין שום חוט שמקשר ביניהם חוץ מהאובססיה של ג'ו וון לחזור ולפגוש את רא אים ולא משנה איך.(סוג של הכל מלעלה).
הקסם – גרם לנו לראות משחק מעולה של השחקנים. אני ממש הוקסמתי מביני שהיה מסוגל לשנות את שפת הגוף שלו וממש להראות נשי. אני מודה שלמרות שאהבתי את רעיון החילופים, מצאתי את עצמי כל פעם מזכירה לעצמי עכשיו הוא היא והיא הוא, ורגע מראים לי אותו כרא אים ועכשיו כדי להדגיש את ההחלפה מראים אותו כג'ו וון. בואי נגיד שהיו רגעים שעצרתי רק כדי לחזור לעצמי מי אמר מה ולשים דגש למשפט ולמשמעות. לא קינאתי באלה שראו את הסידרה עם תרגום לאנגלית...חח
מה יש להם שם בקוריאה שתמיד הם מערבים לי אגדות, כבר דיברנו על זה שאגדות מבלבלות אותי. אני זוכרת אותם כסיפורי ילדות ולא תמיד יש לי חיבור אליהם, למשל את בת הים הקטנה אני בכלל לא מכירה. ממש חור בהשכלה. (דרך אגב, גם את מלכת השלג אני לא מכירה) אז, עזר לי לקרוא את הסיכום שלך ולהבין כמה מהמשמעויות הנסתרות גם אם הן רק דיעה שלך.
לא בכיתי בסידרה הזאת. זה לא אומר שלא התרגשתי, דמעתי, שמחתי והתחברתי. החיבור הכי גדול שלי הוא לג'ו וון ולאוסקה. ואולי בגלל השינוי הגדול שהם חוו והתהליך שלהם שהיה מאד מוחצן לעומת רא אים. אני חשבתי שהחברים שיגלו על ההחלפה הם החברה של רא אים (אם אני לא טועה אה יון) והמזכיר/עוזר של ג'ו וון (אם אני לא טועה סונג וו), והפתיע אותי לאן שלקחו את העלילה. אוסקה היתה דמות מקסימה!! אהבתי משפט אחד שלו שהוא אמר " אספתי רק זיכרונות שהיו נוחים לי". זה בעצם מה שרובנו עושים. רא אים הפאסיבית של תחילת הסידרה, הזכירה לי את השיר "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?".
עוד כמה נקודות-
* כל פעם שהיתה סצנה שביני בוכה נזכרתי בראיון שהביאה כאן מישהיא שהוא מספר שהוא לא משתמש בעזרים והדמעות הם 100% שלו. וזה ממש מרשים!!
* כשג'ו וון נשען על הגדר ומאזין לשיחה בין אוסקה לרא אים הוא הזכיר לי את העמידה והגישה השחצנית של ג'ו גוק, בכלל לאורך כל הסידרה מצאתי דמיון גדול לסיטי הול. היה גם משחק עם הכובע של הקפוצ'ון כמו של מי רה.
כמו שהזכרת, גם העניין של ה"סגירת מעגל", שהם במקור הכירו לפני, ושהכל "מנט טו בי".
* לא זיהיתי את השחקנית מ"טעם אישי"! חח...הייתי בטוחה שזאת אחותו של ג'ו וון – אולי משאלת הלב שלי שהטעתה אותי?? היא באמת נראית פה יותר טוב.
* גם אני הייתי רוצה פסיכיאטרית כזאת. שבאה אלי לכל בקשה, מכירה את כל המשפחה (זה לא לא אתי?) ואפילו מוכנה להקריב את עצמה ולהיפגש עם האמאפלצת שלי. וואוו, זאת השקעה. גם אם בסוף הבנו שהיא היתה חברה שלו וזרקה אותו שלושה חודשים לפני ה"תאונה", זה עדיין לא נותן לגיטימציה לחוסר מקצועיות הזאת. ואם היא פסיכיאטרית למה קוראים לה כשמאשפזים אותם לאחר ההתמוטטות של שניהם? רק בשביל פרוטקציה? בכל מקרה, היא היתה נחמדה, ויפה שהם נתנו זמן מסך חיובי למקצוע הזה, כי בסדרות אחרות תמיד הגישה היתה שלילית. ומי שזקוק לטיפול הוא חולה נפש.
* היו כמה סצנות שנורא רציתי לראות את מאחורי הקלעים שלהן, שנראה לי שהיו צחוקים שם כמו הסצנה הזאת -
וזאת -
* אני מאד אוהבת את הקול של ביני עוד ממלכת השלג, קול עמוק וסקסי, והוא גם שר לא רע. שיהיה לו בהצלחה.
אני בטוחה שאני שוכחת להתייחס לעוד כל מיני דברים, וגם לא קראתי את כל הסיכומים שלך לפרקים, ככה זה כשצופים במרתון. אז אולי אחרי שאני אעבור על כולם יהיו לי תוספות.
תוקן על ידי iDana 2/3/2011 13:25
The tragedy of life is not death. The tragedy of life is what we allow to die inside of us while we live
בתגובה ל: נהנתי לקרוא מאת: shrekit144 אגיב כרגע רק על כמה נקודות זריזות כי אני לחוצה בזמן:
אני מתארת לעצמי שתהני מהספיישל שרבקה תרגמה (ויעלה בקרוב), שייתן לך הצצה אל מאחורי הקלעים. אבל עד אז, הא ג'י וון סיפרה שביני נרדם בסצנת המיטה המדוברת, וביני סיפר שהרגיש ממש בנוח בסצנת הנשיקה עם יון סאנג היון (אוסקה).
בדרמבינס כתבו שמזל שהסדרה הזו באה עם פסיכיאטרית צמודה (אולי צריך גם להקצות אחת לצופים?), לדעתן זה מודל שצריך לאמץ בעוד דרמות קוריאניות. אם כי לדעתי התפקיד שלה לא היה מכריע בסדרה. הטיפול שלה לא פתר את הבעיות, אלא יותר האהבה והקסם. בכל מקרה, השחקנית שגילמה אותה (Yoo Seo Jin) מאוד סימפטית בעיניי, ואני זוכרת אותה לטובה מ-On air, שם היא גילמה מפיקה בפועל שהייתה צריכה להתמודד עם כל גחמותיהם של אנשי הצוות, הנהלת הרשת, הבמאי, התסריטאית, השחקנים ולתאם ולתקתק את החסויות, הצילומים וכו'.
והא ג'י וון בתמונת הקפוצ'ון היא ממש קופי של שין מי-רה
ואת רואה - יש בינינו עוד הסכמה - אוסקה דמות מקסימה!
תוקן על ידי iDana 2/3/2011 15:2
בתגובה ל: אחלה סיכום מאת: iDana היא גם התרשלה בתפקידה.
כפסיכיאטרית התפקיד שלה היה לא רק להלעיט את ג'ו וון בתרופות אלא לטפל בשורש הבעיה ולא רק שהיא לא עשתה את זה היא גם שיתפה פעולה עם משפחתו בשקר של התאונה. בכך היא גם חטאה לו וגם למקצוע שלה.
אבל כדמות היא באמת הייתה סימפטית וחיבבתי את הנוכחות שלה.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: לדעתי לא רק שהפסיכיאטרית לא עזרה מאת: asole וההיכרות עם המשפחה. היא לא בדיוק הייתה מטפלת אובייקטיבית, ואולי גם אמאפלצת לחצה עליה (לא שזה מצדיק...). חוצמזה, אני רחוקה להיות מומחית בתחום, אבל שמעתי לפחות על פסיכיאטרית אחת שראתה את עיקר תפקידה באיזון מצב המטופלים באמצעות תרופות וביקורת תקופתית. וזה בניגוד לפסיכולוגים שיש להם שיטות אחרות (ויש גם גישות אינטגרטיביות שמשלבות גם וגם).
בתגובה ל: זה אולי נובע גם מהמעורבות האישית מאת: iDana והיא גם כנראה הייתה צעירה מאוד ונוחה להשפעה כשזה קרה (הרי היא בת גילו של ג'ו וון) וככל שעברו השנים היה לה כנראה קשה לשנות את זה, מאוד קשה להכיר בעובדה שטעית. ברור שהיא שכנעה את עצמה שזה לטובתו, בסך הכל זה לא שהיא רצתה להזיק לו, אף אחד לא רצה להזיק לו אבל הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
אני חושבת שזו הייתה טעות והתרשלות מצידה כי מעורב פה שקר, ולא שקר קטן אלא שקר גדול ושמן מאוד. כשג'ו וון התעמת איתה ושאל אותה על התאונה היא המשיכה לשקר לו ושאלה אותו למה הוא בכלל רוצה להעלות זכרונות כואבים? יש הבדל בין לא להתעסק בכלל באספקט הזה ובין לשקר למטופל, ופה הכישלון הגדול שלה בעיני כמטפלת.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: נהנתי לקרוא מאת: shrekit144 כי היא הייתה גדולה מדי, וככה פקששתי לך את האייקונים (שאין לי), אבל ניסיתי לפצות על זה עם אייקון אחר...
בתגובה ל: אגב, ערכתי את אחת התמונות בהודעה שלך מאת: iDana מסתבר שאני תמיד עושה לכם עבודה... והספיישל כבר בשלבי הורדה. תודה לרבקה!
הרס אותי מצחוק ביני, שנרדם!! באמת חשבתי על זה שהאישונים שלו לא זזים בכזה קלוז אפ...ותהיתי איך? איזה חמווווווד!
The tragedy of life is not death. The tragedy of life is what we allow to die inside of us while we live
בתגובה ל: חחח...תודה!! מאת: shrekit144 ללא תוכן
בתגובה ל: נהנתי לקרוא מאת: shrekit144 כמו שכתבתי קודם, אני אמביוולנטית לגבי הקסם, הוא לא בוצע מספיק טוב, ההתרה שלו הייתה גרועה ולא ממש היו זקוקים לו בסיפור אלא כדי להראות שג'ו וון היה מוכן להקריב את חייו עבור רא אים. מהצד השני אם לא היה קסם לא היו הרבה סצינות שאהבתי וכמו שכתבת, זה נתן לשחקנים הזדמנות להראות כמה הם טובים... ביני היה פנטסטי ואהבתי את הבעות הפנים של הא ג'י וון כג'ו וון...
הצעקה הייתה חלק מהקסם שגרמה לג'ו וון לחפש את רא אים, למרות שהוא היה מחפש אותה בכל אופן אחרי שהם היו מחכים לה לשווא על קו הזינוק (ראו גם שג'ו וון מחפש אותה במהלך התחרות וכל הזמן מסתכל אחרוה לראות איפה היא). אני חושבת שהתסריטאית רצתה להראות עד כמה רא אים חשובה לג'ו וון שהוא הפסיד בתחרות למענה, כי אחרת אני לא רואה חשיבות גדולה לעיניין הזה, אם כי זה הוליד דו שיח חמוד על איך רא אים נוהגת לצעוק באופן חמוד.
ההחלפות קורות בגשם כי אבא של רא אים הוא כבאי והכבאים תמיד מתפללים לגשם שיעזור להם להלחם באש (כמו בשריפה בכרמל...). אבא גיל בונה את הקסם לפי הדברים שמאפיינים אותו, הגשם והליקר הביתי שהוא אהב להכין. על עיניין הגשם נרמז עוד בפרק הראשון כשקריינית מזג האויר דיווחה על הקיץ האינדיאני ועל כך שהוא סוג של מתנה מהאלים. היו עוד התייחסות לנושא המתנה מהאלים בהמשך הסדרה.
ג'ו וון לא ממש הוזה, הוא פשוט חושב עליה כל הזמן וזה כאילו היא לידו. ככה אני לפחות הבנתי את זה. הוא מדמיין אותה בבגדים שונים, הוא מדמיין אותה מדברת איתו... אבל הוא זה שכמובן מספק את כל הדיאלוגים. אני חושבת שפשוט מראים לנו בצורה גרפית שהיא משתלטת על המחשבות שלו ואיך הוא נהיה אובססיבי כלפיה ובו בעת "מאשים" אותה שהיא כישפה אותו. אני חושבת שזה משהו נורמלי שעובר על רוב המאוהבים בעולם אבל ג'ו וון לא יודע מה זה להיות מאוהב אז הוא מקטלג את זה כטירוף.
לי דווקא לא הפריע שהלא הרחיבו בעיניין היכולת של אה יאנג לחזות את העתיד בחלומות, זה היה קטע חמוד כפי שהוא, אני חוששת שאם היו מרחיבים על כך היו מסרבלים אותו. עם זאת הייתי שמחה לקבל עוד קטעים שלה עם המזכיר קים...
האליו סטאר - גם אני הייתי רוצה לדעת!!!
סחתיין על הדמעות של ביני!
צודקת בעיניין הקפוצ'ון...
יש דימיון בין ג'ו גוק לג'ו וון בשחצנות, בביטחון העצמי, בפלרטטנות... שניהם גם אנשים חריפים שקולטים מהר תהליכים ויודעים לקרוא אנשים טוב (אם כי הבחורה שבה הם מתאהבים מבלבלת אותם מהבחינה הזו) ושניהם מאוד וורבליים ומניפולטיביים. השוני הגדול בינהם הוא שג'ו גוק הוא אדם מאוד מסתורי, מאוד קשה לעמוד על הכוונות שלו ועל טיבו בעוד שג'ו וון מאוד גלוי, what you see is what you get.
הפסיכיאטרית עובדת בבית החולים ולכן קוראים לה, דווקא זה היה בעיני מאוד הגיוני, זה כמו שהיה לי חבר טוב שהוא רופא ועובד באיכילוב אז ישר הייתי קורא לו אם קרוב משפחה שלי היה מאושפז שם. ובמקרה של ג'ו וון לנוכחות שלה היה צורך נוסף, כי זה לא שהיא גיניקולוגית או רופאת ילדים, היה צריך לראות גם אם הוא מתפקד מנטלית. ג'ו וון גם קרא לה כשרא אים אושפזה בבית החולים בפרק הראשון ואז היא התעצבנה...
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: כיף כיף כיף לקרוא את הסיכום שלך! מאת: asole נזכרתי באמת בכל ההקשרים.
מה עצם ההבדל בין להזות ולדמיין?? אני זוכרת שכשהיא באה מולו הוא נגע בה כדי לבדוק אם זאת היא באמת. אני חושבת שזה יותר לכיוון של ברגע שהוא ראה אותה (זה הרי לא המפגש הראשון שלהם) הגורל/יקום לא נתן לו לברוח יותר מהגורל.
בקשר לשוני בין ג'ו וון וג'ו גוק, ג'ו גוק פגוע ולכן הוא סגור ומסתיר בעוד שג'ו וון לא מודע. וזה מה שמאפשר לו להיות פתוח וגלוי.
ועוד משהו נחמד שקשור לגורל??
איזו כימיה יש לשני אלה-
The tragedy of life is not death. The tragedy of life is what we allow to die inside of us while we live
בתגובה ל: רק עכשיו שהזכרת את הגשם מאת: shrekit144 ובדימיון כן, רק שג'ו וון לא חווה את זה קודם ולכן הוא חשב שהוא משתגע, למה הוא חושב כל הזמן על הבחורה המשונה וחסרת החשיבות הזו ומדמיין אותה בכל מקום?
בקטע שהיא פתאום הופיעה בביתו... תארי לעצמך שאת מדמיינת מישהו לידך ופתאום את מסתכלת ימינה והוא באמת שם! כאילו משום מקום, בבית שלך... אז לא פלא שהוא קפץ וחשב שהיא הזיה...
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: נהנתי לקרוא מאת: shrekit144 האליו (Hallyu) = הגל הקוריאני = הפופולריות העולה של התרבות הקוריאנית גם מחוץ לקוריאה. כוכב האליו הוא כוכב שפופולרי גם במדינות מחוץ לקוריאה - מיפן דרך המזרח התיכון, מזרח אירופה ועד ארה"ב וקנדה.
אגב, יש שחקנים וזמרים קוריאנים, שהפופולריות שלהם ביפן עולה כנראה על זו שהם זוכים לה במולדתם (וביפן השוק הוא גם יותר גדול, כך שאפשר להרוויח יותר וכו').
בתגובה ל: אה, ולגבי כוכב האליו מאת: iDana ובאמת אוסקה היה Big in Japan
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אה, ולגבי כוכב האליו מאת: iDana טוב לדעת! מעניין אם זה כולל גם שחקנים שמשחקים בסרטים? ואולי הפופולאריות שלהם לא כמו של שחקני הדרמות.
The tragedy of life is not death. The tragedy of life is what we allow to die inside of us while we live
בתגובה ל: גן סודי - סיכום אישי מאת: asole לדעתי הסדרה בהחלט כללה גם מחזמר והחלקה על קרח. אוסקה והאן טאן משהו היו אחראים לחלק של המחזמר, וג'ון וון החליק על הקרח וקרה משהו לגב שלו .... וברצינות נהניתי מאוד מהסדרה, ומהסיכומים שלך. אמרתי לך כבר שהחלק שהכי פחות התחברתי אליו היה החלק של הפנטזיה, במיוחד בחילוף הראשון, מסכימה איתך שהם לא סגרו את הקסם בצורה הגיונית במיוחד, אבל אני פשוט שמחתי שהם סוגרים אותו ויותר שוב אני לא אאלץ לצפות בהחלפות האלה.
הקטע של ההחלפה די הרס לי למשל את כל עניין הנשיקה הראשונה שלהם, הקטעים שכן אהבתי בהחלפה היו כשעלו עליהם, והם לא היו יותר לבד עם הסוד שלהם. וכמובן העניין הזה בסוף של ההקרבה של ג'ון וון.
אני חושבת שאם לענות לשאלה שלך למה היו צריכים את הפנטזיה זה בעיקר כמובן לחלק של ההקרבה בסוף. ואני חושבת שאם אני אקח את מה שאמרת רק עוד צעד אחד קדימה אז העניין הוא כזה רא אים שלפני ג'ון וון מבטלת את עצמה, מרגישה שאין לה זכות קיום, בגלל זה לדעתי היא גם כל כך נפגעת יחד עם זה שהיא מוחמאת מתשומת הלב של ג'ון וון, כי מה שהוא מציע לה בהתחלה, אחרי שהוא מציב אותה באור הזרקורים מהר מדי מבחינתה, והיא מעדיפה לכבות את הנרות ולברוח מהאור, זה קיום של בת הים הקטנה, קיום שבעצם כל העתיד שלו הוא בחשיכה, קיום ללא זכות קיום. וזה לא יכול להיות תיקון מבחינתה למקום שבו היא נמצאת, ולכן למרות שתשומת הלב שלו מאוד מחמיאה לה ורואים שהיא מפתחת כלפיו רגשות. הביטחון העצמי שלה, או האמונה שלה בזכות הקיום שלה, נבנים באמת רק בשלב שבו הוא מוותר על הקיום שלו בשביל הקיום שלה. (היא לרגע בכל הפרקים לא מפקפקת בזכות הקיום שלו, ואפילו כשהיא מגלה שאביה קיפח את חייו בנסיון להציל אותו, המחשבה שלה הולכת בכיוון של החיים שלו יותר יקרים עכשיו כי אבא שלי היה מוכן למות בשבילו) מכיוון שאני חושבת שהפנטזיה שירתה במיוחד את הקטע הזה, אני חושבת שהיה אפשר ליצור גם סצינה ריאלית יותר שבה הוא מגן עליה ומסכן את חייו למענה ואפילו לתת לו לפרפר בין חיים למוות לתקופת מה אחר כך. הבעיה עם זה כמובן היא שסיטואציות ריאליות כאלה הן בדרך כלל עניין של אינסטינקט, מישהו מנסה לפגוע באהוב ליבך ואתה חוטף כדור למענו, זה לא משהו שאפשר לומר שאתה מתכנן אותו ושעשית אותו מראש בכוונה, בעוד שדרך הפנטזיה הם יצרו אמירה מאוד מתוכננת מראש של החיים שלך חשובים לי יותר משלי.
זה לא שאני לא חושבת שזה בלתי אפשרי ליצור גם סיטואציות ריאליות שכאלה, למרות שאני מניחה שזה יכול להיות יותר קשה ליצור סיטואציות כאלה, שיתאימו גם לחיי הדמויות בתקופה הנוכחית. ועוד יותר קשה עבור תסריטאים שאפילו את הפנטזיה שיש בה יותר חופש יצירתי לא הצליחו לסגור בצורה מושלמת.
בתגובה ל: אני נאלצת לחלוק עלייך מאת: אורלי ומאוד מאוד מסכימה עם הכיוון הזה - רא אים שאחרי הנשף היא באמצע התהליך ולא בסופו, אחרי ההקרבה של ג'ו וון היא מסוגלת לעמוד מול אמאפלצת בעוד שקודם היא התקפלה (הקיום שלו כמנהל כלבו חשוב מהקיום שלה בחייו), אחרי ההקרבה היא יכלה לומר בביטחון לג'ו וון בן ה-21 שגיל רא אים היא אישה שראויה לאהבתו של ג'ו וון. ואהבתי את הקישור לנרות שהיא מכבה!
על הקרח...
מבינה מה שכתבת על הנשיקה, לכן הנשיקה הראשונה הרשמית שלהם היא בעצם בבית הקפה.
אותי פרקי החילופים הראשונים מאוד שעשעו, החילוף השני נועד כדי להראות אותם ביחד ולמתוח עוד קצת את המתח המיני כי ברור שהם לא ישכבו ככה וכדי ליצור לנו את סצינת המעלית והאודישן ששתיהן מעין פריוויו לסצינת ההקרבה, והחילוף האחרון הוא כמובן ההקרבה. לי היה קשה מאוד עם התפנית הטרגית, בלעדיה זו הייתה סדרת פיל-גוד שהייתי יכולה לצפות בה שוב ושוב בכייף, אבל מהצד השני בזכות התפנית הזו קיבלנו את סצינת הפרידה של ג'ו וון מאוסקה שהיא סצינה מדהימה לדעתי.
ומסכימה מאוד שהיה קשה מאוד ליצור מצב שג'ו וון מוותר ביודעין על חייו למענה של רא אים, לי לא עולה רעיון בנושא. גם לא היה לי רעיון איך לסגור את הקסם יותר טוב, האמת... אני חושבת מראש היו צריכים לבנות אותו ככה שיהיה לו סוף מובנה והגיוני.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אהבתי מאוד את מה שכתבת מאת: asole שבתקופות אחרות היה הרבה יותר קל ליצור מצבים של וויתור על החיים ביודעין (בסדרה איליג'ימה יצרו כמה סיטוציות כאלה, אומנם בין הורים לילדים אבל עדיין, כבר בפרקים הראשונים) אבל איכשהו כשמציבים אותם במאה ה21 זה לא לעניין לבנות סיטואציות דומות, ולכן טוב באופן כלשהו שזו הייתה פנטזיה, כי זה כן משאיר את זה לדעתי במקום של הפיל גוד. בפנטזיה הרי הכול אפשרי, מה שכן אני מסכימה איתך כמובן שהחוקיות של הפנטזיה הייתה צריכה להיבנות הרבה יותר טוב כבר מההתחלה, כדי שהסוף לא יהיה - טוב מה שקרה הוא מעבר לכל חוקיות ומציאות ולכן הכול עובד.
בתגובה ל: אני חשבתי מאת: אורלי גם ב"אילג'ימה" היה קשה להנדס מבצע כזה (אם כי לא בלתי אפשרי), כי לא רק שפלוני צריך להקריב את חייו עבור פלונית אלא גם ששניהם צריכים להשאר בחיים! ולהשאר בחיים אחרי הקרבה עצמית זה משהו שהדמויות ב"אילג'ימה" קצת מתקשות בו...
מבחינתי הסדרה הזו חרגה מתחום ה"פיל-גוד" בגלל ששפכתי דמעות כמים בפרקי התאונה והחילוף האחרון וכשאני בוכה הרבה אחר כך כואב לי הראש וכשכואב לי הראש אז אין "פיל-גוד"...!
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: ותודה לאל על שאנחנו חיים בתקופה כזו מאת: asole התודה לאל :) ואני מבינה את מה שאת אומרת לגבי הפיל גוד, רק שאני חושבת שבצפייה נוספת התגובה שלך לא תהיה בכי תמרורים בהכרח, כי הרבה פעמים דברים שבוכים בהם בצפייה ראשונה פחות מרגשים בצפייה שניה כשיודעים מה הולך לקרות. ותמיד אפשר לראות סדרה פעם שניה בדילוגים, רק את הקטעים של הפיל גוד, זה מה שאני עושה עם סדרות שאני אוהבת באופן כללי אבל יש קטעים שפחות.
בתגובה ל: מסכימה לגבי מאת: אורלי כי צפיתי שוב בפרקים האלו לפני שכתבתי את הסיכום בגלל שעבר זמן ובכיתי שוב... אולי פחות מקודם, אבל בכיתי... אני בכיינית איומה! (לכן אני נמנעת מטרגדיות למינהן. יש פה סדרות קוריאניות שנסקרו שהיו גורמות לי להתייבש מרוב בכי). כנראה שאני חייבת לראות את הסדרה לפחות עוד פעמים שלוש כדי שבפעם השישית או השביעית זו באמת תהיה סדרת פיל-גוד נטול דמעות... אבל הרעיון של הדילוגים טוב!
בתגובה ל: גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' מאת: asole
ארוכככככככככים.
איך יש לך סבלנות לנתח כך כל פרק ?
תודה תודה [הצדעה בהכנעה]
זוכרת שרמזתי לך שהסוף בעיני הזכיר לי את סאם סון ?
םה יחד, מאושרים וכו' -
אבל האמא, האמא ...
אה, תודה שאימצת את המונח "אמאפלצת"
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: פווווווו את כותבת סיכומים מאת: Rebeccan והכינוי נראה לי הולם ביותר!
יש מצב שמישהו ראה את "גן סודי ולא את "סאם סון"? אם כן, הפסיקו לקרוא כאן.
הסוף פה סגור יותר מאשר בסאם סון, הם כבר נשואים ויש ילדים בעוד שב"סאם סון" הם ביחד אבל אין וודאות שזה לנצח מצד אחד ומהצד השני, אולי במקרה שלהם האמא כן תתרכך בסופו של דבר ותקבל את סאם סון, מה שב"גן" כבר אבוד. ב"גן" זה חייב להיות לנצח גם אם לא היינו רואים אותם עם ילדים, זה הסיפור הכי פאטליסטי שיצא לראות בדרמות הקוריאניות. גם הסיפורים של המישניים ב"גן" נסגרו לגמרי (סול ואוסקה) בעוד שב"סאם סון" (השף והאחות) זה לגמרי פתוח.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' מאת: asole
אז הנה, השבוע את יכולה לקנות
מסך חדש ל-TV ... אחלה טלויזיה תהיה לך.
נכון שתרוצי לקנות ?
עכשיו רק אמרי מה חסר לך - אחרי שסידרתי לך:
משחת שיניים, קרם לחות (אופס, זה לגברים, לא הבאתי לך) ובגדים לטיול אופניים + קומזיץ.
אני נורא נהניתי - צחוק בריא
בעסה - יש לי שוב בעיה עם המחשב, לא מצליחה לפתוח את ספריית האייקונים.........
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: אסול, נכון אמרת שתקני ממנו הכל ? מאת: Rebeccan
פרסומת עצמית -
הסרט "סתיו אחרון"
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: זו פרסומת של ג'ו וון והמזכיר קים מאת: asole
תמיכה טכנית ...
עדיין לא הצליחו לפתור לי את בעיית אי-התראה לגבי הודעות כאן.
והקוקיס נמחקו ע"י הדר' ממש בחמישי בבוקר ...
אז לא נראה לי שהצלחתי לצבור קוקיס מאז ...... למרות שאבדוק ואזרוק.
ואם תכנסי לסרטון זה, החל מהדקה ה- 3:30
תראי איזה חמוד הוא כשהוא נבוך - כל פעם שמזכירים את ה"יש לך הודעה" מ"גן סודי"
השחקנית - Tang Wei - סינית, משתתפת איתו בסרט החדש "סתיו מאוחר" (צולם בסיאטל, דובר אנגלית ...אני ממתינה שיעלו אותו לאתרים המתורגמים וכו' )
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: תמיד כדאי למחוק עוגיות כשנתקעים מאת: asole
גרסה מחודשת לסרט משנות ה-60 (מאה 20)
מספרת על המפגש בין אסירה שרצחה את בעלה, היוצאת לחופשה לכמה ימים. היא פוגשת ג'יגולו (לקחת נשימה ארוכה) נמלט קוריאני ... והם משוטטים יחד ומתאהבים במהלך 3 הימים שהם יחד.
הסרט צולם בסוף 2010 לתוך 2011 (הוא מצלם רק בסתיו / חורף - התחלת האביב ? הוא בכל מקרה, נעדר ממסיבות חג המולד בבית בשנה שעברה ...). הבמאי של הסרט Kim Tae-yong שאחראי לסרט קשרי משפחה. יש שת"פ עם חברה אמריקאית.
הסרט הגיע לפסטיבל ברלין האחרון, וזו הסיבה - בין היתר שביני הגיע לשם (ונדרש לאישור מיוחד מצה"ק).
המבקרים (כרגיל ?) קטלו את הסרט, אבל המעריצים הגרמניים והרבה קוריאניות צווחניות המתינו שעות כדי לראות אותו פוסע על השטיח האדום.
יצא לאקרנים בקוריאה לקראת יומולדתי 17.20.2011 - אבל לפני כן היו הקרנות בפסטיבל PIFF
הטריילר ... נראה סרט עגמומי, אבל בהחלט ארצה לצפות בו (מי אמר שאני לא אוהבת סצנריו אפרורי ... בררררר)
הסרט האחר שהשתתפותו שהוצג בפסטיבל ברלין - "אוהבת לא אוהבת" Saranghanda, Saranghaji Ahnneunda, שם הוא בתפקיד הבעל שמסייע לאשתו שעוזבת אותו לאחר 5 שנים, אבל הם נתקעים יחד במהלך סופה .. עם Im Soo Jung).
איך הוא משתנה מסרט לסרט או סדרה לסדרה ... זה מדהים
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: Late Autumn או Mancho (השם הקוריאני) מאת: Rebeccan ללא תוכן
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
בתגובה ל: Late Autumn או Mancho (השם הקוריאני) מאת: Rebeccan אבל מסתבר שלא שרד ממנו עותק (נראה שסרטים הולכים לאיבוד לא רק בארכיון רשות השידור שלנו...), ושגם בשנות ה-80 נעשה לו רימייק.
ובניגוד לסרט הנ"ל, שהצילומים אליו היו ארוכים יחסית וביני השקיע בשיעורי אנגלית וכו', הסרט השני שהזכרת (Love Me, Love Me Not שידוע גם בשם Come Rain Come Shine שמזכיר לי את השיר באותו שם...) צולם במשך שבועיים בלבד. השחקנים אפילו לא קיבלו תשלום, אבל אים סו ג'ונג אמרה שאם שחקן אוהב לשחק, קל לקבל החלטה להשתתף בסרט כזה
בתגובה ל: הסרט המקורי נחשב לקלאסיקה מאת: iDana הסגנון האופנתי של ג'ו וון היה מגניב כי זה היה חלק מהדמות שלו, אבל בחיים עצמם יש דברים שהעיוורון יפה להם.
אגב עותקים שלא שרדו, ראיתי תוכנית דוקומנטרית על מונטי פייתון שסיפרו דבר דומה על הבי.בי.סי. אאל"ט הבי.בי.סי. התכוון למחוק את הקלטות של "מונטי פייתון" ולזרוק את הסרטים שהיו ברשותם לפח וטרי ג'ונס פשוט קנה אותם ואיכסן אותם בביתו. ככה הן שרדו. קלאסיקות אחרות של הטלויזיה הבריטית פשוט הושמדו בידי הפקידים החלמאים של הב.בי.סי. כשהבי.בי.סי. רצה לשדר את הפרקים שוב, שנים מאוחר יותר, הם נאלצו להלוות אותם מג'ונס.
וחזרה לסרט... חבל שהביקורות לא טובות, מקווה שזה לא ישפיע על ביני. לפחות הוא שדרג את האנגלית שלו, גם זה משהו! (ב"גן" היה לו מבטא מאוד חזק).
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: היא מזכירה לי שיש סטייליסטים שצריך להוציא להורג מאת: asole ההצלחה והבאזז של ה"גן" כ"כ גדולים שאני בספק אם לסרט יש אימפקט... חוצמזה, ביני הופך אוטוטו לרכוש צד"ק ולא בדיוק הולך להתמודד על תפקידים בכמעט שנתיים הקרובות. לא נראה לי שלביקורות על הסרט תהיה השפעה על ההערכה שהוא יזכה לה במארינס
אגב, הבלוגרית שאוהבת מאוד את השחקנית אים סו ג'ונג, הזדעזעה למדי גם מהאאוטפיט שלה, אבל התנחמה בכך שזה נראה פחות גרוע בהשוואה לפרטנר. או במילים שלה:
Y’know what? I take it back, ISJ. At least your outfit is better than that horrendous thing that Hyun Bin is wearing. News flash: You’re not in Secret Garden anymore, buddy! (And thank goodness for that.)
ב"גן" כבר שמענו את האנגלית המשודרגת (הסרט צולם ב-2009-10), אבל שמעתי כבר שחקנים קוריאניים עם מבטא חזק יותר (יש מקרים שבהם הדמויות אמורות לדבר אנגלית שוטפת אחרי שהות בחו"ל, אבל המבטא.... מצד שני, נראה את דוברי האנגלית או העברית הממוצעים מנסים לדבר קוריאנית מושלמת).
תוקן על ידי iDana 27/2/2011 12:17
בתגובה ל: למי אכפת מהביקורות? מאת: iDana החולצה של ביני פגעה לי קשות ברשתית.
אבל כן. מכוער. בעיקר חצאית ה-A הקצרה מידי (או הארוכה מידי, בכל אופן, משהו שם לא מסתדר) שעשויה כנראה ממאסקינג-טייפ שחור ופפיון קטיפה פאתטי והנעליים המזעזעות, גם הגרביוניים דהויים ומבריקים מידי. הטופ כבר הכי נורמלי, לא יפה ולא מחמיא (גורם לה להראות מרובעת למעלה ונטולת חמוקיים) אבל יחסית לחלקים האחרים הוא עוד נסבל.
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: זה יכול להיות מגניב מאת: asole אגב, סו ג'י סוב והא ג'י וון (יחד עם ג'ו אין סונג) איישו ב-2004 את המשולש הרומנטי בדרמה המצליחה אך הידועה לשמצה What Happened in Bali .
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: למה ידועה לשמצה? היא כ"כ גרועה? מאת: asole
הסדרה הזו מככבת תדיר במשאלים סטייל "הסוף הגרוע/מעצבן/WTF" כי התסריטאים היו שיכורים במיוחד
את תקציר האירועים והסוף הטראומטי את יכולה לקרוא בקומונה האסייתית שהייתה פעם בתפוז. ואם בא לך, כאן יש גם סרטון מהדקות האחרונות של הפרק (הצצתי מסקרנות, ואני יכולה רק לברך על כך שלא צפיתי בסדרה הזו):
בתגובה ל: What Happened in Bali מאת: iDana או במילים אחרות: what happened in Balli stay in Balli זו לא סתם שכרות, זו אשכרה הרעלת אלכוהול! ממש לא בא לי על באלי...
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: אוי וייז מיר! מאת: asole מסכנים הצופים...
בתגובה ל: היא מזכירה לי שיש סטייליסטים שצריך להוציא להורג מאת: asole
אבל זה מה יש, כשמדובר בקוריאנים.
ראיתי כתבה ב-alkpop (ואז היתה תקלה במחשב) - הוא מוזמן להמון פרסומות (CF) - למרות שבד"כ לא מזמינים סטארים להשתתף בפרסומות, כשמועד הגיוס שלהם קרוב.
חלק מהפרסומות ייחודיות - בעקבות ההתנדבות שלו להתגייס לחייל קרבי.
השווי של הפרסומות החדשות שחתם עליהם - 4 ביליון וון - משהו כמו 3.5 מיליון דולר (קצת פחות .. מי סופר)
בין היתר - פרסומת לתה ירוק, פרסומות למשקאות אלכוהוליים קלים ועוד, פרסומת למכשיר גילוח (זוכרת ודאי את הסצינות מהסדרה), שלא לדבר על פרסומות הביגוד, שכן הוא מייצג את הפן הקלאסי-חתיכי וגם "גברי".
K2 - הפרסומת שהבאתי לך לצפות בה בשישי - מאוד מיוחד שבחרו מישהו קוריאני, זו פעם ראשונה, וגם זו בעקבות הגיוס ההתנדבותי למארינס.
בקיצור - בא לך על איזה סטייק עסיסי, עם שיני שום צלויות ? החבר שלו הוא השף המלכותי מהסדרה BOF (שם עובדת ג'אנדי)
אה,
עוד שיגעון קוריאני - לבדוק איך הוא יראה בעוד כמה שנים ... לאאאאאאאא. הוא הרי משתמש בקרמים נפלאים, זה לא ייתכן
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: ובשביל האיזון... הא ג'י וון בפרסומת מאת: asole
ביקורת אופנה.
האם צירפת סרטון ?
לא רואים אותו
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: לא, רק תמונות... מאת: asole
הנה היא בפרסומת ל- Elle
גליון מרץ 2011
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' מאת: asole
סיימתי !!
אגב, האם ראית את שיר הנושא של הריקוד ?
תרגמתי בזמנו לעברית .. ולא זוכרת אם קישרתי או לאו.
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות http://www.agenda.co.il/747/forum/ י all we are saying is give kisso a chance
בתגובה ל: כל הכבוד! מאת: asole
זה יגיע לשם, ודאי
אבל רציתי לבקש ממישהו שיבדוק קודם
איך מעבירים לך או למישהו כאן קבצים ?
אני לא רוצה להעלות לרשת לפני שזה ייבדק.
שתביני שאני צוחקת מכל הסצינות האלה כבר יומיים וחצי
(לא כולל שבת, שאז המחשב סגור כמובן)
אה, ראית האייקונים חוזרים פה ושם ....
Jerusalem Sights & Scents
힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!
מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם
תרגום סדרות מקוריאה: מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20] Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]
גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' 
גן סודי - הסוף, חלק ג' 
מאת: asole
מאת: shrekit144
מאת: iDana
מאת: asole
מאת: iDana
מאת: iDana
מאת: iDana
מאת: shrekit144
מאת: iDana
מאת: shrekit144
גן סודי - סיכום אישי 
מאת: asole
מאת: iDana
מאת: asole.gif)
מאת: shrekit144
מאת: iDana
מאת: asole
מאת: asole
מאת: iDana
מאת: iDana
מאת: iDana
מאת: asole
מאת: asole
כל הכבוד! 
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
