שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



מדריך למשתמשי הפורום חיפוש בפורום כללי פורום טלנובלות ימי הולדת כמה פרקים יש לפורום בנענע

גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א'


Butterfly_S4 גן סודי, פ'-18-20: הסוף חלק א' Butterfly_S2
פורסם לפני 3616 ימים     מאת asole     סה"כ תגובות: 97     תגובה אחרונה לפני: 3608 ימים

החילוף האחרון

לאוסקה יש הצתה איטית. רק ביום שאחרי הוא מבין שמשהו השתבש, השיחה המוזרה עם ג'ו וון, המתנות, הצחוק, הבקשה להצטלם... הוא וג'ונג סו מגלים שגם ג'ו וון נעלם וגם רא אים. אוסקה מפגין תושיה לא צפויה כאשר הוא מחפש את תחזית הגשם וגם מודיע למשטרה על המכונית של ג'ו וון וכך הם גם מאתרים אותם. גם ג'ו וון וגם רא אים שרויים בקומה רק שאוסקה וג'ונג סו לא יודעים מיהו מי. קודם לכן, כשאוסקה וג'ונג סו גילו אודות החילוף, לא הבנתי מה זה בדיוק משרת (למרות שאלו היו סצינות משעשעות, בעיקר כשאוסקה שואל את ג'ונג וו אם הוא בכה וג'ונג וו מכחיש, אוסקה מתעקש שהעיניים של ג'ונג סו לחות וזה עונה שהעיניים שלו רטובות באופן רגיל, אבל אוסקה לא משתכנע ושואל אותו אם יש לו מניות של הכלבו ולכן הוא מגיב ככה... הו אוסקה, כמה חמוד ככה דביל), אבל ברור שבחילוף האחרון אוסקה וג'ונג סו נדרשים. ג'ונג סו גם היה צריך להבין עד כמה ג'ו וון אוהב את רא אים וכמה הם קשורים זה לזה כדי שיוכל לשחרר, עבור עצמו. המעשה של ג'ו וון גם מראה לנו עד כמה אוסקה היה קשור אליו ועד כמה הוא אהב אותו, כשהוא מדבר לג'ו וון הישן בגופה של רא אים ושואל אותו למה הוא עשה זאת? האם אין בעולם עוד אנשים חוץ מרא אים שאוהבים אותו והוא יחסר להם? ומה הוא אמור לעשות עכשיו? לכבד את רצונו האחרון של ג'ו וון או להחזיר אותו לחיים ביודעו שהוא רוצה שרא אים תחיה? אני לא יכול, הוא אומר לו, אני לא יכול להגן על האהבה שלך, גם אם תשנא אותי. גם אם תצעק, ותבכה ותשתגע, אני לא יכול לחיות בלי אחי הקטן! אוף, שוב זלגו לי דמעות בסצינה הזו...

אבל לפחות נהניתי לראות את אמאפלצת מקבלת את הבשורה על ג'ו וון. כשרא אים מתעוררת בגופו של ג'ו וון היא דורשת לקחת אותה הביתה (ומתחלחלת כש"ג'ו וון" מתחבק עם ג'ונג סו), רא אים מסכימה ללכת הביתה אבל בהזדמנות הראשונה היא גוברת על אנשי הביטחון שאמאפלצת השאירה מסביב לביתו של ג'ו וון וחוזרת לבית החולים. בדרך רא אים פוגשת את סוכנת הבית ומתברר שבין הדואר שהצטבר יש גם מכתב מ"קים הפריק של האימונית" (או "קים אימונית פסיכית"?) ורא אים ישר מבינה שזהו מכתב מג'ו וון הממוען אליה, היא קוראת אותו במכונית ושוב הדמעות, שלי ושלה, זולגות...



ואם זה לא הספיק, בבית חולים היא פוגשת את ג'ונג סו אציל הנפש שנשאר שם כדי שג'ו וון לא יהיה לבד! "חשבתי שהוא עלול לפחד להשאר לבד. הוא עלול לחזור אם ידע שיש מישהו שמחכה לו מאחורי הדלת". גמר אותי ג'ונג סו הזה. עוד קצת דמעות (מזל שבני אדם עשויים מ-80% אחוז מים ויש לי רזרבות) כשרא אים אומרת לג'ו וון שהיא הייתה אמורה להיות בת הים הקטנה ולהתפוגג כקצף אשר על הגלים ושהיא מתכוונת להתחלף איתו שוב כשירד גשם. ואז היא נרדמת על מיטתו.

התעוררות

עד כה הסתדרתי עם הקסם. בהתחלה הקטע של הגשם נראה לי קצת תמוה ושרירותי אבל בסוף התברר שגם לו יש מובן וכל החלקים התחברו. יפה. אבל עכשיו הגיע הזמן שהקסם יותר ולצערי הרב - זה לא נעשה טוב. אני חושבת שפה לתסריטאית נגמרו הרעיונות והיא שלפה את האבא כדאוס אקס מכינה. רא אים וג'ו וון ישנים וכמו אז, בריזורט, הם מדברים זה עם זה במחשבותיהם. הם חולמים את אותו החלום, החלום שחלמה קודם אה יאנג, ומספרים אותו זה לזו. שניהם מול שולחן יפה בשלג, אבא של רא אים נותן לשניהם לשתות מהליקר שלו שישים קץ לקסם ואומר לג'ו וון שזה בסדר שהוא ישכח אותו ואפילו ישכח את ההבטחה שלו כי הוא כבר עשה מעבר למה שהוא ציפה ממנו. לרא אים הוא אומר: תחיי כשאת מקבלת אהבה, כמה שהשפלת את עצמך, כמה שהזלת דמעות, תחיי כשאת מקבלת אהבה. אבא גיל מסכם שהקסם שהיה עד כה הוא כמו לחיצת יד בין אנשים שנפגשו לראשונה (כלומר, נועד לקרב אותם זה לזה) ועכשיו הקסם האמיתי. שניהם שותים ומהשמיים נופלים עליהם עלי כותרת של שושנים. כל אחד מהם מתעורר במיטתו, רא אים בבית החולים וג'ו וון בביתו, והחדרים שלהם מלאים בעלי הכותרת.






לא אכפת לי שזה קיטשי בטירוף, מצידי שגם יופיעו מלאכים קטנים עם כינורות, כנפיים וגרביים של אוסקה וישירו, כן אכפת לי שהנס הזה בא משום מקום! אם לאבא יש כאלו כוחות על למה הוא לא שמר על רא אים ביום של התאונה? למה הוא היה צריך לגרור את רא אים וג'ו וון לכל סערת הרגשות והיאוש וההקרבה העצמית האלו? רק כדי לייסר אותי? מה אני עשיתי רע אבא גיל, מה?

לפחות עכשיו קורה משהו נחמד. שניהם מתעוררים, רא אים מגלה שהיא בגופה ורצה ממיטת חוליה עם פיג'מה לביתו של ג'ו וון. לא, חכו זה עוד לא הקטע הנחמד, נחמד היה אם היא הייתה לוקחת את התיק שלה כדי שיהיה לה במה לשלם לנהג המונית! ונחמד היה אם היא גם הייתה לוקחת מעיל ולא מסתובבת בחורף המושלג של סיאול עם פיג'מה דקה וכפכפי בית חולים! בניגוד לקסם שצריך באמת לחשוב על דרך יצירתית לפתור את זה (לי לא עולה כלום כרגע), אלא חריקות שבנקל אפשר היה לתקן אותן והן באמת לא היו צריכות להיות שם. החלק הנחמד הוא שג'ו וון מתעורר אבל מתעורר כבחור בן 21! כאילו הוא הקיץ כעת אחרי התאונה ההיא במעלית, ואני מתה מתה מתה על ג'ו וון בן ה-21!

זה מדהים עד כמה הוא דומה לג'ו וון שהכרנו מתחילת הסדרה אבל שונה (זה גם מראה עד כמה ג'ו וון שלפני רא אים היה תקוע, הוא לא באמת התבגר. הוא למד והתפתח אבל נשאר בבסיסו ילד מפונק בן 21), כל אותן התכונות שיש בג'ו וון בן ה-34 יש בג'ו וון בן ה-21: יהירות, חוצפה, חולשה לבגדים ומותגים ואובססיביות מקיר לקיר, אבל ג'ו וון הצעיר מתוק וחמוד ומלא שמחת חיים ולמרות שהוא שופע עלבונות יצירתיים כתמיד (בעיקר כלפי אוסקה) הוא לא עושה עלי את הרושם האגרסיבי כמו בן דמותו המבוגר.

הוא לא מכיר את רא אים שקופצת ומחבקת אותו, אבל היא לא לוקחת את זה קשה מהשמחה על כך שהוא חי, היא גם חדורת אמונה שהוא יזכור אותה. מסתבר שהמילים הראשונות שהוא חשב עליהן כשהתעורר היו גיל רא אים.



מתברר לנו גם לראשונה שג'ו וון והפסיכאטרית שלו היו זוג כשהיו צעירים ושהיא זרקה אותו שלושה חודשים לפני התאונה. הפסיכיאטרית מספרת לאוסקה שג'ו וון עדיין לא ממש זוכר מה קרה במעלית אבל שהוא לא הוטרד מהקפיצה בזמן כי מה שהוא רצה בגיל 21 זה להתבגר מהר ולקבל את הניהול על הכלבו, ככה שהוא מרוצה. אגב, התגובה שלו על כך שאוסקה הזדקן אבל הוא נראה נפלא לגילו הייתה גדולה!

ג'ו וון ורא אים כל כך מקסימים ביחד! הוא כל כך חמוד והיא סוף סוף השאירה את כל חוסר הביטחון והפסיביות שלה מאחוריה. היא מפלרטטת איתו כשהיא מנחשת את כל התגובות שלו לפניו. הוא בשוק שהוא לא רק הכיר פעלולנית אלא גם היה איתה בקשר ולטענתה, הם אהבו זה את זו! רא אים חוזרת לבית החולים (איך? על שטיח מעופף ששלח לה אבא שלה או משהו) אבל דמותה לא עוזבת את ג'ו וון, היא הולכת לידו כמו שהלכה בפרקים הראשונים (והוא לובש את האימונית הכחולה!). הוא מחליט להפתיע אותה בארוחה לאור נרות בבית החולים בעזרתו של המזכיר קים (ומעיר שהוא כנראה שכר אותו בסוף השנה, מאלו שנשארו ללא דורש) והיא חוזרת על אותן הפעולות שעשתה באותה ארוחה בכלבו, לתדהמתו, הוא לא מצליח לקרוא אותה, ממש כמו אז, והוא מבולבל כי הוא לא מבין למה הוא נמשך לאחת כמוה, ממש כמו אז. היא אומרת לו "להגיד לך למה אתה מתנהג ככה? כי אתה אוהב אותי. תבטח בשיפוט שלך, אני מישהי שראויה לאהבתו של קים ג'ו וון". ואז היא מודיעה לו שמשחררים אותה מחר. "את מנסה לרמוז לי לקחת אותך?", אתה במילא תרצה לראות אותי מחר, אז אני נותנת לך תירוץ". אויש, הם כאלו מתוקים עכשיו!




והוא בא. אלא מה. הוא בא לבית הספר לפעלולנים, שם כולם שמחים נורא לראות אותה, ג'ו וון נכנס כשהיא מחבקת את ג'ונג סו, מה שכמובן גורם לו לקנא. עוד רגע מקסים כשהיא מנסה לבעוט בו כרגיל (בגלל שהוא שלח אנשים לעקוב אחריה) והוא מנתר לאחור באיסטינקט והיא מגרגרת מאושר: "הגוף שלך זוכר אותי!", וכשהיא קוראת לו "קים אימונית פסיכית" הוא כרגיל מנסה לומר לה שהיא לא מבינה וזו לא אימונית מהסוג שהיא חושבת ומתפתל כדי להראות לה את הטיקט... והיא בתגובה מחבקת אותו, הוא לא מבין את זה אבל זה מוצא חן בעיניו.... אבל זה לא מוצא חן בעיני אמאפלצת, אלא מה, אלא שהפעם מתמודדת מולה רא אים חזקה שלא מפחדת ממנה. בשיחה עימה רא אים מבהירה לה שאין לה יותר כוח עליה ושגם אם הוא לא זוכר אותה עכשיו הוא יזכר לבסוף.

אמאפלצת כמובן לא יודעת על החילופין, אבל האמת, במצבה, לא נראה לי שזה גם היה משנה. גם אם אלוהים בכבודו ובעצמו היה מופיע מולה עם כל מלאכי השרת והסנה הבוער ומורה לה לתת לג'ו וון ללכת עם רא אים היא הייתה מסרבת. אם התאונה של ג'ו וון והיותו על סף מוות לא שינו אותה וגם לא הגילוי על אביה של רא אים (שאני צפיתי שזה יהיה הטריגר לשינוי אצלה והתבדתי) שום דבר כבר לא יעזור. היא נכנסה ללופ, לסחרור עצמי שממנו אף אחד כבר לא יכול להציל אותה. כתבתי לדנה באחת התגובות שהיא מזכירה לי את מיס האווישם מ"תקוות גדולות", הטריגר לכך היה חיצוני, אימו של ג'ו וון מתלבשת כמו ילדה ויקטוריאנית, ילדה זקנה ואומללה כי היא לא מסוגלת לגדול ולהתבגר, היא לא מסוגלת להכיר בכך שבנה גדל והתבגר. כי לשמור אותו לידה היא מוכנה אפילו להשאר עם גרסה חלקית וחסרה של בנה. היא מעדיפה שהוא לא יזכר, "החלקים הריקים של 13 שנה יכולים להיות מוחלפים בלימודים". כמה עצוב. זה ג'ו וון הישן, שלא זכר ולכן לא יכול היה להתבגר, החלקים הריקים הוחלפו בלימודים אבל האם הוא היה מאושר? איזו אמא זו ששמה את האושר שלה לפני האושר של בנה? אבל רא אם לא נכנעת. היא אומרת לאמאפלצת: "בבקשה תני לי את הבן שלך. אני אטפל בו ואשמח אותו". כמו לדבר לקיר.



רא אים רק חוזרת הביתה והמזכיר קים בא כדי לקחת אותה שוב לג'ו וון. זה כמו שידור חוזר מפעם, ג'ו וון פוקד עליה לבוא לגור איתו עד שהוא יבין מה מושך אותה בו והיא תעלם כשיגיד לה. היא כבר אומרת לו שהוא עשה זאת כל הזמן קודם. הוא שואל אותה אם הם כבר שכבו, והיא לא עונה, הוא שואל אותה אם הם התנשקו והיא לא עונה, אז הוא מפעיל עליה תרגיל ג'ו ווני טיפוסי. ולמרות שהיא כבר מכירה את המהלכים שלו זה מוציא אותה קצת מהאיזון לרגע, מי יכול להאשים אותה?




ואז היא ממלמלת את השיר שלו - "קים סו האן מו..." ומסבירה לו שהיא מגנה עליו עד שהזיכרון יחזור אליו כמו שהוא הגן עליה בעבר והוא לא מאמין שהוא התאפק כגבר בריא בן 34... "אולי לא היית מושכת?" אייש, קטע ענק. לפני שהיא עוזבת היא מודיעה לו מי הבוס ושלא יצווה עליה לבוא או ללכת יותר, הוא רוצה לראות אותה אז שיבוא אליה, וכשהיא הולכת על הרציף היא גורמת לו כמובן ללכת אחריה ("למה החיוך שלה כל כך יפה?" הוא תוהה לעצמו) ולהביא אותה לבית הספר לפעלולנים, שם היא מגלה לצערה שלא חיכו לה בצילומי "דם כהה" וליהקו מישהי אחרת במקומה. בבית הספר ג'ונג סו תופס אותו לשיחה ואומר לו לא לשכוח את רא אים כי הוא הבחור שסיכן את חייו למענה ("סיכנתי את חיי למען אישה קצרת רגליים כזו?") ובשיחה עם רא אים המצוברחת הוא שואל אותה למה היא שמה סבון בגרביונים שלה בלוקר, מה שמבהיר לה שרסיסי זיכרון חוזרים אליו לאט לאט. הזיכרון המזוייף שהוא ממציא לה (שהיא מפתה אותו בלבוש תחתון סקסי) מזכה אותו בבעיטה, הפעם הוא לא מוכן.

ובינתיים, אצל אוסקה, טה סון וסול מתגוששים במילים. כמובן שאוסקה לא מבין שהם רבים עליו ומבקש מסול שלא תרגיז את הבחור כדי שלא יברח שוב, "ומה אם אני אברח?" מקשה סול. אוסקה המסכן לחוץ בין הפטיש לסדן, מנסה לפייס את סול וטה סון נותן לו פס של עשר דקות או שהוא הולך. אוסקה לא קולט אפילו כשסול משתוממת שהוא ידע שטה סון גיי. את כבר לא מכירה את הבחור? רמזים דקים לא עובדים עליו, רמזים עבים לא עובדים עליו, אם את רוצה שהוא יבין משהו את צריכה לכתוב לו את זה מפורשות על שלט מול הפרצוף שלו, ואז, אולי. וכדי להוסיף לאולקוס המתפתח של אוסקה ג'ו וון בא ומפלרטט עם סול שדווקא מרוצה שלפתע היא המושא לקנאה ולא להפך, "היינו צריכים להפגש כשהיינו בני 21", היא אומרת לאוסקה המתוסכל.



אמאפלצת באה לראות את בנה יקירה. "אמא, את יודעת שהייתה לי חברה?" הוא שואל, "פעלולנית?", היא יודעת ולא מאושרת בעליל אבל ליבה מנתר לרגע כשהוא מעיר שנראה לו שהגוף שלה לא משהו... הוא קולט שהיא לא מחבבת אותה והיא שואלת "אם אומר לך להפסיק להתראות איתה - תפסיק?", "לא. אני מחבב אותה" הוא אומר בצורה הכי מתוקה וילדותית שיש. הוא גם שואל אותה על הכבאי שהציל אותו והיא אומרת לו שתברר. בינתיים רא אים מספרת לאה יאנג שהחלום שלה התגשם וזו מספרת לה על חלום אחר שחלמה: היא והנשיא מול שער שחור ושלושה ילדים בוכים.

ג'ו וון החרמן הקטן נחוש בדעתו לבדוק אם הגוף של רא אים משהו או לא ומזמן אותה לספא. היא באה למרות שאמרה קודם שהוא צריך לבוא אליה. הם פוצחים בדיאלוג בו ג'ו וון אומר לה שככה הוא היה נוהג לבלות עם נשים יפות והיא מחזירה לו באותה המטבע כשהיא אומרת לו שהיא נוהגת להתעסק עם גברים במכוניות, על גגות ובחוץ, כי ככה גברים אוהבים את זה. הוא עושה את עצמו מופתע אבל אז הוא אומר: "נראה לך שאאמין בזה שוב?" וניצוץ הזיכרון הזה מזכה אותו בחיבוק נוסף, אבל כשהידיים שלו מטיילות למטה הוא מקבל חצי לפיתת נלסון. מה מוכיח שהיא רוצה היא בהחלט יכולה עליו. כשהוא מביא אותה הבייתה הוא נדהם, היא אומרת לו שהוא לפחות עקבי כי זה אותו הפרצוף שהיה לו כשהוא ראה את ביתה לראשונה והוא שואל אותה אם יש לה את הטלפון שלו בנייד. "כמובן,למה?" היא אומרת, "תמחקי אותו", הוא אומר והולך.



גם הסצינה הבאה נהדרת. אוסקה וטה סון מדברים כשאוסקה מתייחס לטה סון כאל אח קטן, טה סון המאוהב נרגז כמו פקינז מטופח שפרעו את שערותיו המעוצבות ואז ג'ו וון נכנס, באימונית הכחולה. אוסקה מעיר שתת המודע הוא דבר מפחיד (ולכן אתה נמנע ממנו בעקביות אוסקה?), ג'ו וון שואל את טה סון מה דעתו על האימונית וטה סון עונה: "אתה לא הבנאדם היחיד בעולם, למה אתה פוגע בעיניים של אנשים אחרים?" ומפה מתחיל פינג פונג בין השניים, שבמהלכו גם אוסקה חוטף אבל לא אכפת לו, נראה לי שהוא פשוט מאושר מכך שג'ו וון חי, הוא אפילו חושב ששניהם צריכים להפגש לארוחת ערב... ג'ו וון שואל אותו איזה מין אישה היא רא אים ואוסקה עונה שקודם כל היא מעריצה שלו וזה גורם לג'ו וון לומר שאם ככה זה אין מצב שזה יעבוד בינהם...

אח, איזה פרק, סצינות מעולות אחת אחת, ועכשיו זה הדו קרב בין אימו של אוסקה לסול. זה מתחיל בקרב מילולי ועובר לקרב שתיה ובדרך הן מגלות שהחיבה למוצרים קוסמטים והמאבק בהתייבשות מאחד אותן!



ממש דו קרב, שתי המתמודדות לבושות ורוד והן נכונות בכל רגע לשלוף תרסיס לחות! אוסקה המבולבל לא יודע מה לעשות והם מחפפות אותו בצוותא, "אתה עדיין פה" שואלת אימו של אוסקה, "אולי תלך לשיר?" מציעה סול. זה מגניב שאת ההתמודדות בינהן הן עושות על שתיה חריפה, זהו טקס שבין אבות לחתנים (זוכרים את הסצינה מ"פסטה"?) ואולי גם בין אימהות לחתנים ("סאם סון המתוקה", אבל שם אין אב שיוכל לעשות זאת), קרב שתיה בין אם החתן לכלה המיועדת זה עוד לא ראיתי. זה מעניין ששתי הנשים בסיפור, רא אים וסול, למעשה לוקחות את תפקיד הגברים הפרק, רא אים מבקשת את ידו של ג'ו וון מאימו ואילו סול מתמודדת בטקס גברי מול אימו של אוסקה. אבל אצל האחרונות זה רק טקס רישמי, בסך הכל לאמא של אוסקה אין סיבה לפסול את סול (חוץ מהתרגיל עם ג'ו וון), גם כי היא מהמעמד הנכון וגם כי היא לא פסיכית כמו אמא של ג'ו וון. כנראה שהטקס עלה יפה כי שתיהן השתכרו כלוט וגרמו למהומה ציבורית זוטא. אוסקה מקבל על כך דיווח ומיד מקבל עוד בשורות טובות: הוא נבחר להיות דובר של האגודה נגד העישון. הוא מתמוגג מכך שהוא יהיה דמות לחיקוי, ומכך שהוא ירוויח שוב כסף מהמראה שלו...

אוסקה קופץ לבקר את רא אים בבית הספר כדי לספר לה את החדשות הטובות ולשאול איך הולך לה עם ג'ו וון בן ה-21. הוא "אנרגטי וסוטה", היא אומרת "ולגמרי חמוד" ומספרת לו שרסיסי זיכרון חוזרים אליו. כשאוסקה מחזיר את רא אים לביתה והם מקשקשים קצת ואז מפריעה להם קריאה מוכרת: "איזו תמונה יפה!" וג'ון אחד שעון על הגדר באותה התנוחה כמו בסוף פרק 9. דיבורים דיבורים, אבל הוא לא מסוגל להתנתק מרא אים. הוא מתעצבן שרא אים כל כך קרובה לאוסקה "עם כמה גברים את יוצאת?" ורא אים מזמינה את אוסקה לשתות קפה ,"כרגיל", כשג'ו וון הממורמר עוקב אחריהם. למרבה הצער המזכיר של אמאפלצת עוקב אחרי ג'ו וון, הוא עצמו מלא בצער על כך שהוא נאלץ להסגיר את מקום הימצאו של ג'ו וון למעסיקתו. אצל רא אים אוסקה ורא אים משתעשעים מעט על חשבונו של ג'ו וון בפלירטוט קל עד שג'ו וון אומר לאוסקה שאם הוא יוצא עם רא אים אז הוא יכול לקחת את סול, נערת ה-36-24-34 שלו... מה שגורם לרא אים להזעיף פנים ולאוסקה לחלק לו כמה בעיטות. האידיליה מופרת ע"י צלצול של אמאפלצת שמודיעה לג'ו וון שהכבאי שהציל אותו הוא אביה של רא אים והוא קיפח את חייו כשהציל אותו ורא אים התחברה אליו בכוונה כשהיא מנצלת את רגשות האשם שלו כדי לקשור אותו אליו. הוא מנתק את השיחה, נפטר מאוסקה ושואל את רא אים אם אביה היה כבאי, האם הוא נהרג והאם הוא קשור לתאונה שלו במעלית? היא מבינה ממי הייתה השיחה אבל הוא לא נותן לה לענות לו ופונה ללכת, אבל רגע לפני שהוא יוצא הוא פונה לאחור ושואל: "אבל למה את גרה פה?, האם באמת יצאנו ביחד? אין סיכוי שהייתי יוצא עם מישהי מהסביבה הזו, אבל אם כן, אני לא חושב שהייתי נותן לה להמשיך לחיות ככה". הוא לא רוצה לשמוע הסברים מרא אים ואומר שהוא צריך להזכר בעצמו "את עבדת עלי לגמרי, ואם את מנסה לעבוד עלי שוב, אני...חושב שאני רוצה שיעבדו עלי".

כשהוא חוזר הביתה הוא שואל את סוכנת הבית לגבי הכסף שמונח ליד מיטתו (45,000 וון שזה 145 ש"ח, הכסף שהחזירה לו רא אים עבור האישפוז), והיא עונה לו שהיא לא יודעת למה אבל הכסף הזה היה מאוד יקר לליבו ומביאה לו עוד חפצים שהיו יקרים לליבו: שואב אבק בקופסא, ארגזים מלאים בשמלות ושאר חפצים והסלסלה עם התפוזים (שבאורח פלא נראים רעננים למרות שעברו לפחות חודשיים, בטח קסם של אבא גיל). הוא מצלצל למזכיר קים ומפריע לו בדייט עם אה יאנג כדי לשאול למה הדברים האלו היו חשובים לו "מאיפה לי לדעת?" מיבב המזכיר קים המתוסכל, "התקבלת לעבודה דרך פרוטקציה?" שואל אותו ג'ו וון. האמת שהמזכיר היה יכול לענות לו על השואב אם היה חושב על זה רגע אבל יש לו דברים יותר חשובים להתעסק בהם כעת כי אה יאנג שותה מהקפה שלה ומשאירה שפם של קצף על שפתיה... בסצינה שמרפררת לסצינה הידועה בפרק 10 הוא רוכן כדי לנקות את הקצף ואז גונב ממנה נשיקה. העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש ואה יאנג הודפת אותו בצעקה "לא נתתי לך רשות!" ושופכת עליו כוס מים, שיצטנן קצת. המזכיר קים מייבב "בדרמות הם אף פעם לא מבקשים רשות...". זה מגניב שהסצינה הכה רומנטית הופכת לפארודית, אולי זו דרכה של התסריטאית לומר לצופים "אל תנסו את זה בבית", אני רואה בזה הוכחה לכך שרא אים רצתה להיות מנושקת באותה הסיטואציה, היא יכלה להגיב כמו אה יאנג ולא הגיבה וזה לא בגלל שהיא נכנסה לשיתוק של מוטרדת מינית (אנחנו יודעים מה היא עושה למטרידים) אלא שהיא באמת רצתה אותו ולא הייתה מסוגלת להודות בכך.



אוסקה ממשיך בכפרת העוונות שלו לסול. אם בעבר הוא הסתיר אותה מפני התקשורת והעולם, כאילו שהקשר שלו איתה הוא משהו להתבייש בו, הפעם הוא מוציא אותה מחושך לאור. הוא קונה לה קפה ומציע לה לטייל "כמו ניו-יורקרים". הם צועדים בשדרה מרכזית וסול היא המובכת ואומרת לו לשים את משקפי השמש שלו אבל הוא אוחז בחוזקה בידה וכששואלים אותו אם הוא אוסקה הוא מאשר בחיוך ואומר "זו יון סול! תהיה לנו מערכת יחסים יפה...!" אבל אז הוא נתקל בכמה מעריצות נרגזות שלו בגיל העשרה. הדרדסיות מוחות על כך בתוקף: "לא בגלל זה קניתי את האלבום שלך בשלל הצבעים ואת הגרביים שלך, זו בגידה!" טוענת אחת מהן. אוסקה עונה להם שהוא כבר בן 36 ובבקשה שיתנו לו לאהוב..., אוי, גדול. המעריצות מתאוננות שעם הסקנדלים שלו הן יכולות להתמודד אבל לא עם מערכת יחסים רשמית, "מה המנהל שלך עושה? הוא משוגע?" ואוסקה מציע להן להעריץ את Beast או 2PM במקום (שתי להקות בנים לנוער).



המשך בפוסט הבא...

תוקן על ידי asole 28/2/2011 1:2

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך






אנחנו גם בטוויטר!




צלמית מי ומי ב"שובל של שקרים"
צלמית מי ומי ב"הלוחמת"
צלמית מי ומי ב"בזמן שישנת"
צלמית ספיישלים לסדרות אסייתיות   
צלמית ספיישלים לסרטים אסייתיים   
צלמית מי ומי ב"שדרות ברזיל"
                                       
צלמית מי ומי ב"שקר היופי"

צלמית מי ומי ב"לב משוגע"
צלמית מי ומי ב"מעבר לים"
צלמית הסודות של איסבל- טלנובלה מאת ניר של הלילה
שיחון קוריאני שימושי

מי ומי בלחיות את החיים

מילון הקלישאות הטלנובליות

שקרי האהבה

הטלנובלה דון חואן ועלמתו היפה

ללא ספק - הנפשות הפועלות

יומן חיים - הנפשות הפועלות


המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1563)