אף אחד לא צופה/פותח שרשור? דווקא אני, שצפיתי בפרקים האלה עם חום?

אז כמו שציינו דלית ויבגני, שי-הו הסגיר את אחותו (מבלי שהוא יודע שמדובר באחותו כמובן), ובזאת הוא יצא מרשימת הפייבוריטים שלי בסדרה הזו . הטרגדיה היוונית עובדת שעות נוספות, כששני האחים של הבחורה המסכנה מעורבים בנסיבות העגומות שמביאות למותה האכזרי. שי-הו מסגיר אותה, יונג דוחה את הבעת החיבה שלה בתא המעצר (הוא לא יודע שזו אחותו), והיא מסרבת להסגיר את אחיה, וכך היא מוצאת להורג מול עיניו, והוא לא יכול לעשות דבר.

אח"כ יונג מצליח לסבך (בלי כוונה) את חברו הטוב דה-שיק עם הציור הגנוב. גם על דה-שיק נגזר עונש מוות, ועד הרגע האחרון לא ברור האם יונג יצליח להציל אותו או לא? אחרי שאחותו מתה לנגד עיניו, כבר היה נראה שיש איזו קללה על האנשים שקרובים/קשורים ליונג.

מה שמוזר לי לגבי הסדרה הזו, זה האופן שבו עוברים בבת אחת ובצורה חדה מסצנות טרגיות לסצנות שטותניקיות . משהו באיזון ביניהן לא מסתדר לי. יש לסדרה הזו נטייה לבום-טראח לדעתי (ב"זהו זה" עשו פעם תוכנית על מהדורת חדשות שבה לא רצו להכביד על הצופים, ולכן שתלו בין הידיעות הקשות, כל מיני בדיחות, שירים וריקודים. הפרקים באילג'ימה מזכירים לי במשהו את התוכנית הזו).

גם התהליך שעובר יונג/אילג'ימה מוצג בצורה שלא גורמת לי להזדהות איתו ולהרגיש מה עובר על הגיבור הראשי, וזו בעיה מבחינתי (ואולי זו רק אני). בפרקים האלו ראינו את סצנת הקעקוע המפורסמת שבה ג'ונקי חושף קצת עור (לשם שינוי). אבל הקעקוע הפיזי לא היה מלווה לדעתי בתהליך נפשי מעמיק. סצנות הבכי וההתבודדות שלו היו קצרצרות, ודי מהר הוא חזר לפאסון ושידר "עסקים כרגיל". נכון, מאחורי זה יש תוכנית וכוונה לנקום. כל אחד מתמודד אחרת עם טראומות, אבל עדיין זה היה נראה לי מהיר מדי. כאילו יום אחרי מותה הטרגי של אחותו, יונג כבר מתחיל לפעול.





בתמונה הזו נתקלתי כבר מזמן, אבל עכשיו אני מבינה את ההקשר – יונג לומד להיות ארנב. סליחה, גנב. השיעורים הפרטיים שנתן לו סה-דול (כבר אמרתי שהוא הדמות האהובה עליי?) היו ממש חמודים. ממש בית ספר (הקטן מסוגו בעולם) לגנבים מתחילים

בתגובה ל: אילג'ימה – פרקים 7-8 מאת: iDana


איזו אהבה לילדים - שהם לא שלו ביולוגית.

האם הוא עקר ולא יכול להוליד ?

לדעתי, הרצח של אחותו, שהוא לא הצליח למנוע - מאתגר אותו יותר וגם הוא המניע להמשך הפעילות שלו.

קעקוע על החזה_1


קעקוע על החזה_2


קעקוע על החזה_3



הוא מצטרף לכנופיה, כי שמע שיש אפשרות למצוא את החרב המפורסמת (היכן האייקון שלכן ?) דווקא בבתי האצילים.

והוא גם שואל את ראש הכנופיה: "נו, מתי מגיעים לעוד בית?"

כולו מכוון מטרה עכשיו - אז לדעתי הסצינות של הבכי הקצרות, הן תוצאה של המהירות בה הסדרה עובדת. הצחוק המשולב - נובע מזה שזו במקר סדרת קומיקס .. חייבים משהו קומי, לא ?

כשהוא מבין שהחבר הולך לאבד ראש בגללו - הוא עושה כל מה שאפשר להציל אותו. כולל לפנות את המלך והכי הכי - לפרוץ שוב לביתו של השר יי. האם אני טועה או שבפריצה הראשונה הוא לא השאיר את סמל האילג'ימה ?

אהבתי את הסצינה שכל העניים באים להשתחוות ולבקש את סיועו של המלך ... זוכרת את הסצינות של השרים מול סאני או מול המלך של ג'אנגומה ? רק שכאן אלו פשוטי העם.

עוד סצינה מאוד מצחיקה - ממש ציפיתי שירוץ בסגנון האווירון - משחק הכדורגל של השרים. הצחיק אותי מאוד.

בתגובה ל: האבא הוא פשוט נערץ מאת: Rebeccan
לרוע מזלו הוא לא נשוי לאישה הכי חמה ואוהבת בעולם והוא גם לא הטיפוס שרועה בשדות זרים. וכמו שאמר לו יונג - תתקלח! עם הריח הזה אין פלא שאמא לא נותנת לך לישון איתה! (אם כי גם מקלחת לא הייתה עוזרת, אולי בגלגול הבא).

הכוונות של יונג ברורות - אבל החיפזון והתזזיתיות מונעים ממני להתחבר רגשית לדמות הראשית (וכבר ראיתי סדרות מבוססות/דמויות קומיקס שהיו מאוזנות יותר לטעמי ו/או יצרו יותר חיבור רגשי לדמויות. אבל זה באמת אינדיבידואלי).

בתגובה ל: האבא הוא פשוט נערץ מאת: Rebeccan
ללא תוכן

בתגובה ל: האבא הוא פשוט נערץ מאת: Rebeccan
היה ממש הזוי...עד שבעלי שאל שוב,מתי מתרחשת הסדרה,כי זה ממש עכשווי!!אמרתי לו שהזמן הוא משהו בסביבות המאה ה-17,אז לכן הוא התבלבל. כדורגל אמנם הומצא בסין,אך כל השאר היה מתקדם מדי.גם אני מחבבת את האבא במיוחד כשמחייך,ורואים את השן החסרה...בסך הכל-פרקים נחמדים(מרגש, עם הסיפור של האחות,שהוצאה להורג בתלייה).אה,שמחה שלא היו כלבים,הפעם...

בתגובה ל: הקטע של הכדורגל... מאת: איילה 43
כך שהיא לא מתיימרת לייצג אחד לאחד תקופה היסטורית מסוימת, ויכולה לשלב גם אלמנטים מודרניים (מישהו כתב שלדעתו הסדרה הזו מושפעת מ"ספיידרמן", ויש כאלה שסצנת הפתיחה הזכירה להם את ג'יימס בונד).

בתגובה ל: טוב, זו מוגדרת כדרמה היסטורית-פיוז'ן מאת: iDana
בשם קוג'ו שהיה נפוץ כבר במאה השניה או השלישית לפנה"ס... (אני לא כזו גאונה, קראתי בויקי!)

בתגובה ל: אילג'ימה – פרקים 7-8 מאת: iDana
אני עדיין בפרק 4 עם קרבות הכלבים ועם שובם של הזכרונות ליונג.


יש לי בעיה בסיסית עם הסדרה הזו וגם לידידה שלי- אנחנו פשוט לא
מבינים את הסיפור ולךא את עלילות המלוכה ושות'. לי יש בעיה
אחרת- למי אני אמור בדיוק להתחבר? כי בינתיים אני מתחבר רק
לאבא המאמץ של יונג. וזה רק כי הוא מאוד אנושי וסימפטי- מה
שאי אפשר לומר על בנו המאומץ שהוא בעיקרון סופרמן.

ידידה שלי אומרת שמשהו בעלילה מאוד שגוי כי היא לא הבינה שהמלך
הוא הרוצח של אביו של גיום. מפה איבדתי אותה וגם היא איבדה את
עצמה כי היא קראה כאן בשרשור סיכום שדלית עשתה לפני לא זמן
קצר.

בקיצו, כשנתאפס על עצמי- נחליט מה עושים עם הסדרה הזו כי
בינתיים- להבין כבר לא קורה בסדרה הזו.

בתגובה ל: תצחקו עלייי מאת: nirdelanoche
כשאני חושבת על זה, אני בעצם במצב דומה - נכון לפרק 8 יש דברים שלא ברורים לי, אבל אני גם לא מתאמצת במיוחד להבין. אולי זה יתברר בהמשך, וגם אם לא - לא נורא. אני קצת מחפפת עם הסדרה הזו (וגם ממריצה חלקית)

בתגובה ל: מה פתאום לצחוק? מאת: iDana
אם אין שם עירום זכרי מה שלא קורה הרבה, אז אני לא מפספס הרבה.

בתגובה ל: תצחקו עלייי מאת: nirdelanoche
וכל מה שמתרחש בחצר המלוכה ובין השרים מבלבל את המוח בלשון המעטה. והאמת המלך שיונג בא אליו להתחנן על חייו של חברו לא נראה לי דומה למי שחשבתי לשר הרע שביקש להפוך את אביו של גיום למנהיג המורדים ושבא להרוג אותו. גם לא הבנתי את זה שרצחו בכלא את מי שהתכוון לחשוף את הקנוניה, אז מה השר הזה היה לו אומץ להצביע על המלך כאחראי לקנוניה?

גם אני לא מתחבר לדמויות, למרות שדי התחברתי לאן צ'ה, אבל יונג ושי הו בהחלט לא נראים לי גיבורים גדולים.

בתגובה ל: דווקא מזדהה איתך סיפור המלוכה לא ברור בכלל מאת: EVGLEV


אבל אל תשכח שהם גם קומיים.

המלך - כן, הוא דווקא כן מתחבר.

הסיפור כנראה התרחש לפני מעל 20 שנה - כמה שנים לפני שנולד יונגיום.

ומאז הפרק הראשון - של הרצח, עברו עוד 13 שנים.

אגב - או פשלה בתרגום או בהבנה - אבל פעם יונג היה גדול מאחותו ופעם צעיר ממנה.

אני זוכרת בפרק של המשפחה המאושרת - שהאחות היתה גדולה יותר ממנו.

ואם היא אחות "קטנה" - אז שי הו הוא הבכור בין ילדיו של וו הון (או שמא זה הו וון ? אח הקוריאנים האלה :-)).

בתגובה ל: שי הו ויונג-גיום כן גיבורים מאת: Rebeccan
כי הבנתי מדברי דאני ששי הו גרם למותה של אחותו הקטנה, כי לפי זה שי הו היה הבכור כי הוא נולד לפני שאבא של יונג התחתן כלפי יונג היא תמיד הייתה אחותו הגדולה. למרות שלמעשה שי הו ושי וואן לא נראים יותר מבוגרים מיונג. וגם יונג ושי וואן למדו באותה הכיתה, אם אפשר לקרוא לזה כיתות.

לגבי המלך אולי אני חלש בפרצופים, אבל המלך לא נראהלי כמו השר הרע שדיבר עם אביו של יונג ועם ביון שיק וגם לא כמו זה דיבר עם ביון שיק על איזה עונש המלך ייתן לשר הטוב. אבל גם את הצייד לא זיהיתי בלי הזקן. בכל מקרה הרע נראה לי יותר שמן מהמלך שהראו כשיונג בא להתחנן לפניו. אבל זה לא משנה כי גם אם יש שר רע, המלך לא טוב הוא הבטיח ליונג שיעזור לחברו וכשגילה שהוא כביכול גנב משר הוא חזר בו וגם המלך הבריח כסף דרך סין והפעם זה היה בפירוש המלך.

דווקא בגלל ששי הו ויונג הם גיבורים קומיים, שזאת אומרת אגדיים, הייתי מצפה מהם ליותר מוסר.

בתגובה ל: תצחקו עלייי מאת: nirdelanoche
ללא תוכן

בתגובה ל: ניר'וש, תתחדש על התמונה או שאני באיחור? מאת: shrekit144
נמאס לי מהחתיך הקודם.....

בתגובה ל: משבוע שעבר נדמה לי..... מאת: nirdelanoche
ללא תוכן

בתגובה ל: אילג'ימה – פרקים 7-8 מאת: iDana
וזה לא יוצר אצלי ריגוש כמו היהלום שבכתר והמלך סאן. רחמי על אחותו של גיום, שהייתה עם אחיה בכלא והוא אמנם הגן עליה מממי שניסה לחלל את כבודה, אך השפיל אותה כי חשב שהיא שם על ניאוף ואפילו אביו ריחם עליה, כשהיא גילתה שהוא אחיה הוא דחה את ליטופיה. והם לא הפסיקו לדבר כאחים, למרות שהוא גילה שזה אחותו, ומיהרו להוציא אותה להורג, והתרגיל עם העכברים המכרמים לא הצליח, והאמת בלב כבד הייתה לי הסכמה מסויימת עם הצייד שהוא מביט מהצד איך תולים את אחותו, למרות שהמוח שלי הבין שאין לו ברירה והיא מקריבה את עצמה למענו.

וזה מדהים איך לשני האחים מצפון כל כך מלוכלך, ורק אן צ'ה עדיין לא ליכלכה את מצפונה. וגם האחים יתקשו להפוך לידידים לאור החלק של שי הו במות אביו ואחותו.

אחרי מה שקרה לאחות כבר לא עניינו אותי לימודי הגנבה, ונרדמתי כמה פעמים באמצע, אבל השלמתי את הפרק השמיני בשבת.

מרוב הזוועות אני לא שם לב לשטותניקיות וזה מקשה על הקשר שלי עם הסדרה, פשוט הפרקים יותר ארוכים מבטלנובלות ויש זמן רב לצפות באכזריות. וגם הגיבורים שאני אמור לאהוב אילג'ימה ושי הו עשו כל כך הרבה מהלכים לא הוגנים.

לגבי אילג'ימה גם אני לא רואה מה מרגיש מה עובר עליו, הרגשתי כשקצת כשהחבל לא נקרע כפי שהוא תכנן והוא היה המום, אבל הוא שמר על קור רוח אפילו יותר מכשזרק אבן באימו.

בתגובה ל: אילג'ימה – פרקים 7-8 מאת: iDana
הסיפור עצמו הוא מאד כבד, ולכן נחמד לי שמעבירים חלק מהעיבוד רגשות של יונג, מספיק לראות אותו בוכה פעם או פעמיים ובשאר הזמן משחק אותה קול (בהגזמה) ליד כולם.

מה שמוזר לי, זה שכולם נמצאים באותו כפר. איך הם לא נפגשו כל השנים. גם דאני ושי הו. גם יונג ואמא שלו?

המשחק כדורגל היה כל כך מצחיק עם כל ההשתטחויות על הדשא והריקודים, חשבתי שעוד רגע הוא מרים את החולצה ומקדיש את הגול לעצמו. (לא לאישתו או לבתו חס וחלילה כי הוא הרי כל כך שקוע בעצמו).

ומקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב מאז....

בתגובה ל: אני דווקא אוהבת את הקלילות שבסידרה מאת: shrekit144
אם מדובר בכפר אחד או בכמה כפרים וכו'. בכל אופן, נראה שהבנים ואמותיהם לא נעים באותם מעגלים חברתיים. וגם בפעם שדאני ראתה את שי-הו היא התעלמה ממנו, לא?

ויש לי מעין וירוס מתגלגל שמפתיע אותי כל יום עם תסמין אחר. בתפריט היום: כאב ראש+שיעול. אבל בקטנה

בתגובה ל: האמת שלא כ"כ ברורים לי המרחקים הגיאוגרפיים מאת: iDana


הם לא אוהבים שמש ...

הרבה בריאות

אם הבנתי נכון - דאני עובדת כתופרת, בין היתר, והיא די מסתובבת במעגלים של "החברה הגבוהה".

באחד הפרקים היא מביאה אוכל לשוטרים, כדי לנצל את הקשרים ולהשיג מידע.

וזו הסיבה שהיא רואה את שי הו (צ'ה דול) ... אבל לטובתו (האמנם ?) בוחרת להתעלם ממנו.

הוא גם כל הזמן מציץ לכיוון הבית שלה.

כפר אחד או לא - כפר אחד של העניים ואילו בתי העשירים במתחם אחר.

אין קשר בין האנשים - משהו שמזכיר את התק' הפיאודלית באירופה. יש עשירים שגרים בבתים גדולים ומפוארים ולצד האחוזה של השליט - כפר של אריסים, עניים, עובדים, חקלאים, עובדי כפיים וכו'. זו ההרגשה שלי מהסדרה הזו. נדמה לי שגם מבחינת תקופה זה פחות או יותר מתאים

בתגובה ל: האמת שלא כ"כ ברורים לי המרחקים הגיאוגרפיים מאת: iDana

בתגובה ל: דנה - כדאי שתקחי קצת ויטמינים מאת: Rebeccan

חשבתי לנסות את מיץ הרימונים של ג'ונקי

בתגובה ל: ואת לא מפספסת אף הזדמנות, אה? מאת: iDana


בקשר למיץ הרימונים -

אני בעד הגרסה הטבעית, עם או בלי ג'ונקי



ואם תרצי, הנה הכנתי לך לצריכה מיידית

בתגובה ל: אני מסננת לכן ... חחח מאת: Rebeccan
ללא תוכן

בתגובה ל: האמת שלא כ"כ ברורים לי המרחקים הגיאוגרפיים מאת: iDana
ללא תוכן

בתגובה ל: שיעבור מהר! תרגישי טוב מאת: shrekit144
טפו טפו, נראה שהווירוס המעצבן החליט להסתלק לו...

בתגובה ל: (באיחור) מאת: iDana
והגיע הזמן!!

בתגובה ל: אני דווקא אוהבת את הקלילות שבסידרה מאת: shrekit144
וזאת נראית לי סדרה אכזרית שההומור לא מרסן את האכזריות. התחברתי במיוחד לאחותו של יונג שראינו כמבוגרת רק שני פרקים ולקחתי קשה את עניין ההוצאה להורג. כמו גם את הרג הכלב וקרבות הכלבים. וגם יונג רק עכשיו למד מאביו המאמץ להיות גנב מוצלח, בשיעורים הראשונים שלו הוא היה לא יוצלח לא קטן, ממש קשה להאמין שהגיע לרמה שראינו את אילג'ימה בפרק הראשון.

בתגובה ל: אצלי הסיפור הקשה גובר על הקלילות מאת: EVGLEV
הסיפור של יונג מאד קשה. זאת הסידרה היחידה בזמן האחרון שהרגשתי את המחנק בגרון והדמעות פשוט יורדות לי מעצמן.
הרצח של אחותו - בעיניי, זה ממש רצח!! כי לא הרגו אותה בגלל מעשיה, כל הזמן אמרו שישלחו אותה למעביד אחר. אבל כדי למצוא את אחיה הרגו אותה, פשוט חבל כל כך!! ברגע, שראו שהוא לא בא היו צריכים להשאיר אותה בחיים.
בהתחלה התקשיתי להבין למה התסריטאים היו צריכים להרוג אותה, ואחר כך, הבנתי (למרות שקשה לי) שזה רק כדי לבנות את הסיפור של אילג'ימה יותר טוב. להביא אותו למקום שהוא ירצה לנקום ולהיות טוב בזה.
אז התכוונתי, שעדיף לי שהוא לא יבכה כל הפרק אלא שיראו סצנה אחת, אני מבינה שקשה לו והוא בוחר להתמודד לבד ולא לשתף אף אחד (גם כדי לא לסכן אותם) ולכן הומור קצת מקליל לי את הקושי הרגשי.

כל השבוע היה לי בראש שלא עניתי לך בשבוע שעבר, אני התכוונתי לכל מיני פעמים שאן צ'ה מראה אליו חיבה מעבר לאח, והוא דוחה אותה. כמו שהיא הביאה לו מתנה לפני המבחנים שלו והוא לא סתם לא קיבל את המתנה אלא דחה אותה (למרות שאני בטוחה שהעבד שלו נתן לו אותה והוא בטח שומר עליה באהבה), או כשהיא טיפלה בו כשנפצע, הוא לא מקבל את המחוות שלה רק בגלל שהוא מאוהב בה וקשה לו להתמודד עם זה שהיא כביכול אחותו.
לי זה מזכיר את הילדים הקטנים שמושכים בצמה לזאת שהם הכי אוהבים.

בתגובה ל: אולי לא הסברתי טוב מאת: shrekit144
ללא תוכן

בתגובה ל: אילג'ימה – פרקים 7-8 מאת: iDana
שאני מסכימה עם כל מה שאמרו כאן על הבעייתיות של פרקי הסדרה (המעבר בין רצינות לשטותניקיות ובעיקר הקושי להבין מי הוא מי ולמה, ותודה לדלית על השרשור המסביר, הוא עזר מאוד) דווקא הזדהיתי עם מה שעבר על יונג השבוע. לדעתי סצנות ההתבודדות והבכי שלו היו קצרות במכוון כדי להדגיש את העובדה שהוא לא יכול להרשות לעצמו שום אבל, ובעצם אין לו איפה להתאבל. כשהוא צופה באחותו מתה עוד באותו הרגע יש עליו עיניים צופיות (עיניי הצייד) כך שהוא צריך לדעת לזייף את הרגש שיראה מזועזע אך לא קשור מדי, כנ"ל כשהוא מגיע לביתו אפילו שהוא לא יודע שעוקבים אחריו, הוא מודע לאפשרות הזו, גם מה שלדעתי הוא לא רוצה לגלות להוריו המאמצים מיהו כדי לא לסכן אותם (אין לו מושג שהם לקחו אותו כשהם יודעים בדיוק מיהו)
ולכן הוא מזייף את הרעב ואת התיאבון, ואחר כך אנחנו רואים אותו בוכה בחדר לבד כשהאוכל שהוא ביקש קודם לכן משמש אותו כמשתיק קול. כי אסור שאף אחד ידע עד כמה שהוא כואב. בעיניי העובדה שהוא לא יכול להרשות לעצמו להתאבל למרות שאני בטוחה שזה מה שהוא הכי רצה בעולם, היא קורעת לב דווקא, ויש בה יותר עוצמה מאשר לו הייתי רואה אותו יושב ימים מדוכא.


לגבי שי-הו אני עדיין לא הוצאתי אותו לחלוטין מרשימת הפייבוריטים שלי, אני מודה שקרנו ירדה מאוד בעיניי, אבל אני חושבת שלא הסבירו לנו כצופים מספיק מה היו המחשבות או המניעים שלו להסגרה. (כלומר אנחנו יודעים מי היא ועל מה היא מבוקשת ושהיא חפה מפשע, אבל האם זה הוגן להניח שכל מי שהוא מבוקש על ידי הממשלה, או שהוא נמלט מהחוק, מייד צריך להיות לצידו ולא לצד השלטון, הצד ששי הו רוצה להצטרף אליו, כי אני חושבת שהוא מאמין בשלב הזה בכך שיש משהו אצילי בלשרת את המלך, ולא יכול לדעת ששלטון המלוכה כולו מושחת מהיסוד)
כשהוא הציל בזמנו את יונג ולא זיהה אותו, זה לא היה כי הוא ידע שיונג לא באמת בן של בוגד, זה היה כי הוא החזיר לו טובה על הטובה שגיום עשה עימו.
ולכן אני חושבת שמכיוון שלא הסבירו לנו מה שי-הו חשב חוץ מהעובדה שהוא לא האמין שהסגרתה היא גזר דין מוות, ולא היה יכול לדעת שהוא לא יכול לבטוח בהבטחות שהוא קיבל, הוא עדיין נהנה מהספק מבחינתי.

בתגובה ל: למרות מאת: אורלי
להסגיר מישהו ומישהי שהוא לא חושב לפושעת מסוכנת, עובדה שלא הסגיר אותה מיד כשהתחבאה בשירותים ועדיין היסס, אם היה חושב שהיא פושעת גדולה היה מסגיר אותה כבר אז. המחשבות היו שכבן ממזר לא יתנו לו תפקיד ועליו להצטיין במיוחד כדי לקבל להתקבל לשירות למרות מעמעדו. אז עצם זה שהוא ניסה להרוויח על חשבונה מציג אותו באור מאוד שלילי. וגם עוד משהו שידוע מהיהלום שבכתר שהמשפחות של הפושעים הופכים לשפחות ועבדים, זה אמנם החוק, אבל דמות טובה אמורה להבין שהמשפחות חפות מפשע. ואגב שיעבוד המשפחות אומר שהסדרה התרחשה לפני המלך סאן, כי במלך סאן זה כבר לא היה.

בתגובה ל: הסיבה היא אנוכית מאת: EVGLEV
אני דווקא לא מאשימה את שי הו. הוא רוצה לעבוד במשטרה, וראינו שהוא די טוב כחוקר, רואה רמזים ומפנח חידות. הוא גם מאוד טוב בלהילחם. ולמרות כל הכישוים שלו, וזה שהוא בן של אציל, העובדה שהוא לא בן חוקי, אלא ממזר, מאוד פוגעת בסכויו להתקבל אי פעם למשרה בכירה, התואמת את כישוריו. אלא רק למשרה זוטרה כשאחיו, הכלומניק, מנהל אותו.
אמרו לו משהו, שהסיכוי היחיד של ממזר לקבל משרה בכירה יותר, זה להסגיר פושעים. אז בהתחלה הוא לא יודע מי הבחורה ולמה מחפשים אותה, אז לא היה לו סיבה להסגיר אותה. ואחר כך הוא ראה תמונה שלה, שהיא מבוקשת. שהיא פגעה בחייל או משהו כזה, והיא גם בת של בוגד ומורד במלך (או שזה לא היה מוזכר במודעה עם התמונה? אני לא זוכרת) אז כנראה חשב שאם יסגיר אותה יעשה גם מעשה צדק וגם זה יעזור לו בקרירה שלו. וחוץ מזה כנראה הבטיחו לו שרק יאסרו אותה לכמה ימים ואז ישחררו, לא יעשו לה משהו רע במיוחד. ממילא היא כבר שפחה, מה כבר יכולים לעשות לה, על פגיעה בחייל? הוא לא ידע שיש פה כוונה למצוא את אחיה כדי להרוג אותו, מחשש למימוש הנבואה וכו'. אז לא היה לו סיבה לחשוב שיהרגו אותה. אז כשראה למה הובילה ההסגרה שלו, הוא גם היה בהלם והתיסר. לא ציפה לזה בכלל. בטח יש לו יסורי מצפון על זה, וזה כשהוא עדין לא יודע שזאת אחותו. ובסוף זה גם לא עזר בכלל לקרירה שלו, כי האח שלו (שי וון או איך שקוראים לו) אמר שזה הוא הסגיר אותה, לכן גם לא רשמו את זה לזכותו של שי הו.

בתגובה ל: אני דווקא לא מאשימה את שי הו ומבינה אותו מאת: Julia
אך אין מלחמה ולא יעשו אותה במיוחד כדי לתת לו הזדמנות. זה מה שהבנתי לפי התרגום. ברור שהוא לא ציפה שיהרגו אותה, אבל לא נראה לי שהוא חשב שהסגרתה היא מעשה צודק, אבל זה אני שהרדיפה נראית כל כך לא מוצדקת, שלדעתי כל אדם הגון אמור להבין שהפשעים שמיוחסים לה לא מצדיקים מאסר, אבל זה אני בתקופה שלי ולא מסוגל להבין. אבל לא נראה לי שהוא היה שלם מההחלטה שלו עצמו, כדי לפני ההוצאה להורג.

בתגובה ל: מה שנאמר לו זה שהוא צריך להצטיין במלחמה מאת: EVGLEV
אבל, רק רציתי להוסיף שאי אפשר להניח שכל אדם הגון יבין שהפשעים שמיוחסים לה לא מצדיקים מאסר. אם יש משהו שברור לי מהסדרה, זה שדווקא באותה תקופה קשה מאוד להיות אנשים הגונים, במיוחד אם אתה עני, רק עשירים יכולים להרשות לעצמם הגינות מוחלטת (כמובן שרובם לא מעוניינים בכך כי הם רוצים לצבור עוד ועוד ) עניים יודעים שכדי להתקיים הם חייבים ליישר פינות פה ושם, ולהעלים עין מחוטאים קטנים כי אם מישהו חטא בטח הייתה לו סיבה. אם תשים לב כל עולם הפושעים הקטנים מתואר כעולם הרבה יותר ישר מהסביבה הפוליטית. רק שאת דגי הרקק הרבה יותר קל לתפוס ולהאשים. אבל אם גדלת בסביבה עשירה, ואתה מחשיב את עצמך לאיש הגון באותה תקופה, ואתה לא מודע לכך שכל השלטון מושתת על שחיתות, יהיה לך קשה להניח שהנמלטים הקטנים מהחוק הם אנשים שצריך להעלים עין מהמעשים שלהם כי בטח היו להם סיבות טובות.

בתגובה ל: למרות מאת: אורלי
גם אני חושבת כמוך שהסצנה הזאת שיונגי מסתיר את כאבו ובוכה חירשית, כשמשתיק את קולו עם האוכל היה מאוד מרגש וחזק. הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות עצוב או רציני מדי, הוא לא יכול להראות למישהו את השינוי שעבר כשנזכר מי הוא. הוא שם מסכה של שטותניק וליצן כדי שלא יגלו מה הוא מרגיש ומה הוא יודע, ומי הוא באמת. כי אם יגלו - יהרגו אותו ואולי גם את ההורים המאמצים שלו.
הוא עשה הכל כדי להציל את אחותו, אבל כל התוכנית שלו לא הצליחה. אין לו עדין תוכנית טובה וכישורים כדי לעשות דברים מוצלחים מדי כאלג'ימה. גם עם התמונה - לא חשב למה זה יגרום, ואיך יכול להרע למישהו שימצא אותה. עדיף שהיה שם אותה לאיזה שר רע - כך היה נפטר מאיזה רשע. עשה גם כל מה שביכולתו להמציל את חבר שלו, שכמעט נהרג באשמתו, ונורא פחד, שגם הפעם יכשל כמו עם אחותו - היה מאוד שמח שבכל זאת הצליח, וגם את זה לא יכול היה לגלות לאף אחד - שהוא זה שגנב תמונה, וזה שעשה הכל כדי שהחבר שלו לא יפגע.

בתגובה ל: למרות מאת: אורלי
אבל בשורה התחתונה אני עדיין לא מתחברת לדמות של יונג (וואו, אני נשמעת כמו תקליט שרוט ).

בתגובה ל: זה נשמע מאוד הגיוני מאת: iDana
להבין גם את זה, כי אני חושבת שבתור ילד הוא כאילו היה אדם אחר. בן צייתן וחכם להוריו, ואילו כאן האופן שבו הוא התנהג עם הוריו המאמצים עוד לפני שהוא ידע שהם מאמצים יש בו משהו מאוד מעצב, והוא גם בהרבה מקרים בהתנהגותו איתם בהתחלה לא הפגין את אותה חוכמה שהייתה בו כילד. בפרק השמיני אני שוב ראיתי ניצוצות של אותו הילד והתחברתי אליו, אבל זה באמת עניין אישי.

בתגובה ל: אני יכולה מאת: אורלי
למרות שהיא לא בהכרח קלילה, ליהנות ממה שמתאפשר ולא לצפות ליותר מדי... נראה לי שזו גישת הצפייה שהכי מתאימה לי עם הסדרה הזו ואשמח לקרוא את דעתך על פרקים 9-10 ובכלל.

בתגובה ל: החלטתי לקחת את הסדרה בקלות מאת: iDana
אני שמחה לשמוע שאת לא מוותרת ופורשת...ונשארת איתנו

בתגובה ל: מאת: shrekit144
אני בסה"כ מורידה הילוך - או מעלה הילוך וממריצה - תלוי איך מסתכלים על זה

בתגובה ל: למרות מאת: אורלי
הצלחת להגדיר במילים בדיוק מה שאני חושבת.
חוץ מהצייד, היה גם את השכיר מלך של המלך, וכל המעורבים בתוכנית של להביא את גיום להציל את אחותו.

לגבי שי הו, גם לי יש התלבטויות לגביו. וכמו שJulia כתבה, הוא ידע שהיא נמלטת ולא ידע על מה ולכן לא הסגיר אותה בפעם הראשונה, ורק אחר כך ראה את המודעה על מה היא מבוקשת, ואפילו עקב אחרי המקרה, כי הוא בא בטענות לשוטרים אחרי שהבין שהחליטו פתאום להעמיד אותה למוות בתליה. הוא אדם מורכב. מלא מרירות, רגשות אשם שסובל בחיים עם משפחה שמענה אותו. העובדה שהוא בכלל לא מודע עדיין למי הוא? (אח של יונג) מבלבלת אותי כצופה, כי הוא דמות שקשה לקבל והבין את המעשים שלו, אבל מצד שני אפשר להבין את הקושי שלו. ( יצא לי קצת מבולבל. אני מקווה שהבנת)

בתגובה ל: בדיוק מה שהתכוונתי!! מאת: shrekit144
כי נראה לי שאני במצבך מבחינת שי הו (עדיין לא ראיתי את פרקים 9 ו10) ואני מרגישה שעדיין לא הסבירו לנו אותו עד הסוף, וברור שיש שם הרבה רגשות סותרים. וברור גם שבמציאות הפכפכה שבה קשה להבין מה נכון ומה נחשב טוב ומה לא, זה הרבה יותר קשה לדמות שאפילו לא יודעת לאן היא שייכת ומי היא להחליט את ההחלטות הנכונות. אני חושבת באופן כללי שהלב שלו כן במקום הנכון, אבל ההכוונות שהוא קיבל מאז שהוא נאלץ לעזוב את בית אמו, מפנות אותו כל הזמן למקום אחר.
מה שכן על היחס שלו למי שהוא חושב שהיא אחותו היה לי יותר קל לכעוס עליו אפילו שאפשר להבין מאיפה הוא מגיע, מאשר על ההסגרה עצמה. כי לה הוא יודע שלא מגיע היחס הרע שהוא מפגין שלא כמו עם אחותו האמיתית, שעליה הוא לא יודע דבר.

ובקשר ליונג רק רציתי להוסיף כי שכחתי לומר את זה קודם שכשהראו שהוא בוכה בסצינת הקעקוע, היה לי ברור שבעצם הבכי שלו הוא הבכי של האבל על אחותו שהוא חנק עד עכשיו, ועכשיו הוא משתמש בכאב הפיזי כדי לשחרר אותו החוצה.

בתגובה ל: הבנתי מאת: אורלי
בכלל, הוא לא נותן לעצמו יותר מדי להשתחרר עם כל מה שעובר עליו.
ולגבי שי הו, זה הכל מאהבה. הוא אוהב אותה ומקנא לה אבל לפי מה שהוא יודע, היא אחותו. מה שעושה את הקושי לבלתי נסבל והוא מוציא את הכל עליה. וחבל.
ראית כבר את הפרקים של השבוע? אני נהנתי!

בתגובה ל: צודקת מאת: shrekit144
להשלים את הפרקים, אבל בינתיים אני נהנית מכל פרק יותר ויותר, אם כי אני חייבת לציין שחיבתי לשי הו הולכת ופוחתת עם כל פרק, אני חושבת שיותר מאשר בגלל מעשיו, זה בגלל הפרצוף החמוץ שהוא מתעקש להסתובב אתו כל הזמן.

בתגובה ל: לקח לי קצת זמן מאת: אורלי
ללא תוכן

בתגובה ל: לקח לי קצת זמן מאת: אורלי
השבוע לא ראיתי את הפרקים שהיו (13+14). וראיתי שכבר יש שירשור לפרקים האלו.
הורדתי כבר את כל הסידרה, אז בכלל אני מתאפקת. אני רוצה להישאר באותו קו עם כולם.
אני יכולה להגיד, שוב. שג'ונקי מפתיע אותי כל פרק. המשחק שלו מעולה. ושונה כל כך מהסדרות שראינו אותו בהם בפלטינה.

בתגובה ל: אז....הפעם לי לוקח זמן. מאת: shrekit144
את לי ג'ונקי על משחקו ב"אילג'ימה", הוא חובש המון כובעים
ומתאים את עצמו לכל כובע וכובע.

בתגובה ל: אי אפשר להפסיק לשבח מאת: זרהמאד
ללא תוכן

בתגובה ל: אי אפשר להפסיק לשבח מאת: זרהמאד
ללא תוכן

בתגובה ל: למרות מאת: אורלי
עם כל הקטע של ההלשנה קשה לי יותר עם הפסיביות המזוכיסטית של שי-הו, יש בו משהו קורבני ולמרות שאני כן מבינה מאיפה זה בא לו ואני מבינה עוד יותר שקשה לו לשבור דפוסים שהתעצבו מאז ילדותו, זה מתסכל אותי בסצינות בינו לבין אחיו הנבז שיחנק אמן. בא לי שהוא יכסח אותו במכות פעם, כשהם לבד ולא כשאחיו נמצא עם כל הכנופיה שלו.

אני יכולה להבין את ההאחזות של שי-הו בחוקים, הוא נמצא במקום מאוד נמוך והוא תולה בחוקים את יהבו, לעומתו יונג מבין יותר את העולם בו הוא חי. השיחה שלו עם אביו הייתה מאוד עצובה... ואני מתה על סה-דול! (איך לא?). אני גם מאוד אוהבת את יונג ומאוד הזדהתי עם מה שכתבת על הבכי שלו במסתרים. זו אגב דרך ההתמודדות שלו מימים ימימה, עוד בתקופה שהוא היה רק יונג, הוא העדיף שאביו יחשוב שהוא הולל חסר אחריות מאשר שיבין איזו התעללות הוא עובר בבית הספר. מערכת היחסים הזו בין האב לבן פשוט מקסימה!

אהבתי גם את הקטע שהנזיר שלף את החרב שלו כשחברו של יונג כמעט הוצא להורג... והכניס אותה חזרה לנדנה כשהוכרז על חפותו. הנזיר ובונג סון ממש הפכו לחלק מהמשפחה המורחבת... וגם אהבתי את מערכת היחסים שנוצרה בין יונג למנהיג (או סגן מנהיג?) הכנופיה שאימץ אותו לאח קטן בזכות אחותו.

הקטע שהמלך מתגלה כרחום וחנון הפתיע אותי, אבל מהר מאוד הבנו למה...