אילג'ימה 19-20 הסוף

אילג'ימה 19-20 הסוף War

פורסם לפני 3577 ימים מאת זרהמאד סה"כ תגובות: 116 תגובה אחרונה לפני: 3574 ימים

מכיל ספויילרים למי שטרם צפה EM_1

יונג מקבל את הידיעה על מעשיה של בונג סון ויוצא גם הוא לחפש אחריה, לצערו הוא מגיע באיחור. המחשבה שבונג סון איבדה את חייה גורמת ליונג לחשוב רבות על עברו, הוא לרגע מצטער שבכלל נזכר באותו עבר מקולל שגרם לו לאבד את האנשים היקרים והחשובים בחייו.

ובארמון, המלך שוב נאלץ להיכנע לסחיטות ואיומיים.
המכתב אותו ניסה להעביר השר קוון דו אל יורש העצר נמסר לידיו של אציל סיני המשתייך לחצר הקיסרות משושלת מינג , אותו מכתב שמגולל את האמת מאחורי רציחתו של לי וון הו. המלך נאלץ לפעול בחשאיות כדי לא לעורר מהומה בקרב בני העם אך עליו לרצות את הקיסר כדי שהאמת לא תצא אל האור.
המהלכים של המלך ליצור חיל שיילחם לצד הקיסרות הסינית גורמת לאילג'ימה להתעשת ולנסות לפעול שוב. חברו הסנדלר מצטרף אליו והחליפה אותה ניקתה וסדרה בונג סון חוזרת לככב בעזרת חברו הטוב. יונג מבין ומפנים את דבריו של חברו ומבין שלא יהיה פשוט לפעול לבד. הוא מגייס את כנופיית "שמן הקיק" לעזור גם הם וכך הוא מרכיב מעין חבורה עליה יוכל לסמוך בפעולה שתעשה בארמון.

"אל תהרסו את התדמית שלי!"

יונג חייב להשיג כמה שיותר נתונים על הארמון ועל הסדרי השמירה. מי שיוצא לעזרתו הוא אותו אחד אשר במהלך רוב הסדרה עזר (שלא במודע) ליונג שוב ושוב. את כל המידע החשוב שהוא העביר ליונג, יונג ידע לעבד ולהפוך זאת לכלי עזר חשוב. כעת מה שמניע את יונג למעט גילוי האמת סביב מותו של אביו, זהו מותה של בונג סון. קשה לו לקבל את העובדה שגם בונג סון נהרגה בגללו בדיוק כמו אחיה.

עם אוייבים כמו אלו, אני מסודר!

משפחתו של ביון שיק מתכוננת לעזיבה. הם אולצו לעזוב.
ביון שיק נפרד משי הו וסוף סוף מודה בכך שהוא גאה בו , הוא מחמיא לו על ההתקדמות באופן עצמאי ואפילו מעז לבקש ממנו לשמור על שי וואן. ביון שיק ברוב תמימותו מציין שהוא גאה להיות אביו ושי הו לא טורח לתקן אותו עכשיו כשהוא עוזב את הממלכה.
מה שכן, שי-הו מעיז לשאול על אימו וביון שיק חושף בפניו פרטים על לי וון הו. שי-הו ניגש לאותו בית המוכר לו אך הדבר לא גורם לו לשנות את דעתו.

עוד נקודת זכות לשי וואן – האפשרות לתת ליונג להיפרד מאון צ'ה. הפרידה בין השניים מגלה לנו שאילג'ימה לא חשף את פניו בפניה, הוא העדיף להשאיר אותה עם הידיעה שאילג'ימה ויונג הם לא אותו האדם. עולות תהיות מדוע יונג בחר שלא להחשף? הרי ידוע לאון צ'ה שאילג'ימה הוא בנו של לי וון הו, האם הוא חשש שהיא תסגיר אותו כיונג? כבנו של בוגד?
כמובן שהפרידה היתה קרה וקצרה, און צ'ה לא מרגישה שום רגש ליונג.

בעוד יונג ממשיך עם ההכנות לקראת הפריצה לארמון, שי הו מבהיר גם לאמו וגם לשומר ראשו של המלך שהוא לא הולך לוותר בקלות. מבחנתו אילג'ימה הוא רק גנב, העובדה שהם אחים אינה מחייבת אותו בכלום. עדיין שי-הו חי בהכחשה לאביו הביולוגי ולאחיו למחצה. אין ספק שהכעס כלפי אמו על מסירתו לביון שיק משפיעה על החלטותיו, כך גם הפגנת הגאווה של ביון שיק. כל אלו בנוסף לעזיבתה של און צ'ה, גורמים לו לחשוב שהטיפוס בסולם הדרגות הוא הדבר הנכון.

התוכנית מתקדמת כמו שצריך, כרטיס הכניסה לארמון כבר מוכן. אימו הביולוגית של יונג מגלה את התכשיט אצל המארחת וממהרת לחפש אחר בנה. היא מגלה אותו ממש בפתח הכניסה לארמון, כאשר הוא מחופש לאחד האורחים המכובדים ביותר.

כמובן שהתוכנית של אילג'ימה ממשיכה כמתוכנן.הדמעות לפני הכניסה לארמון לא גורמות לו לעכב את התוכנית , הוא בוחר להתעלם מאימו שזיהתה אותו לאחר 14 שנה (??). הקלות שבה אימו זיהתה אותו נובעת כנראה מהמפגשים הקצרים שלה עמו כאשר הגיע עם שי וואן לבית הארחה, כך גם הבעלות על התכשיט של אביו. יונג כנראה בחר להתעלם ממנה בשלב הזה כדי לא לשבש את התוכנית וכמובן כדי לא לחשוף את העובדה שהיא אשתו של לי וון הו.

כולם עסוקים למלא את חלקם כדי שהתוכנית תתקדם כמו שצריך. האציל מסין מביא להוד מלכותו מתנות לרוב אך מתחת לכל שי יש קאצ'. אילג'ימה נכנס בבטחה לארמון ולמלך מחכה הפתעה גם כן.

המלך זועם! אפשר להבין אותו. כל השומרים והחיילים לא הצליחו למנוע את כניסתו של אילג'ימה לארמון. אילג'ימה מחפש אחר החרב, הוא לא משאיר שום פריט ללא בדיקה. בשלב הזה הוא אינו יודע שבעל החרב הוא המלך בעצמו, לדעתו זה מישהו המקורב למלך. במהלך החיפושים הוא כמעט נתפס על ידי שי וואן אך למזלו עוד שלב בתוכנית הצליח לתעתע בשומרים- חצים ללא להב. בשלב הזה של המרדף , שי הו מתחיל להסס בקשר לכוונתיו של אליג'ימה. הגילוי על החצים הקהים מוכיחה לו שאלג'ימה לא מתכוון להרוג או לפגוע.
חבריו של אילג'ימה עומדים במכשולים, למרות שנעלי הציד כמעט והסגירו אותם- הם הצליחו ל"עבור" גם את השלב הזה.

"מי אמר שאני כזה כישלון"?

דבר נוסף שאילג'ימה עושה (ככה על הדרך..) חלוקת המזון שבמחסני הארמון לתושבים. הדבר כמעט עולה לו בחשיפה בגלל תפוח סורר ושוב, תחושת דה ז'וו. המלך פוגש את אילג'ימה באותה הפוזה.

הפרק האחרון רווי באקשן, מלא במשחקים של חתול ועכבר.אילג'ימה אחד מול ארמון שלם.
כל הנסיונות ללכוד את אילג'ימה נתקלים בעוד ועוד מכשולים. המלך מבין שאלג'ימה בא במטרה מסויימת. הכוחות מצטמצמים עד כדי טבעת הדוקה סביב המלך ושי-הו מרגיש שיש משהו לא אמיתי במרדף הזה. הוא מתחיל לעכל שאולי אמו צדקה, שהשד לא כל כך נורא.

אילג'ימה והמלך עומדים פנים מול פנים, המעוז הסודי ביותר נפתח לאחר שהמפתח הרביעי שאין שני לו, נמצא בידיו של המלך. לאחר המרדפים הרבים כעת אפשר לומר שאילג'ימה הצליח לפחות במרבית התוכנית . הוא מצליח להתעמת עם המלך שמבין שבנו של לי וון הו הוא זה שבא לנקום. הדברים הקשים שאילג'ימה מטיח בפניו לא גורמים למלך להביע חרטה עד לרגע שאילג'ימה מביא אותו להשתחוות לעץ השזיף. ברגע הזה, במקום הזה, אילג'ימה מרגיש שהצליח לגרום למלך להתחרט על מעשיו.

Flower_Violet

אני בוחרת לא להמשיך למחצית השנייה של הפרק האחרון מאחר ואת סוף הסדרה אפשר לפרש בכמה מובנים . גם בצפייה שניה אני עדיין מקבלת את הסוף כפי שהבנתי אותו בצפייה הראשונה .

מה דעתכם? מהו הסוף שלכם?

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

מכיל ספויילרים למי שטרם צפה EM_1

נותרו מעט דברים פתוחים מהפרקים ששודרו בשבוע שעבר, אי אפשר לומר לכולם יש פתרון.

הדבר הראשון- אילג'מה ציין בפני שומר ראשו של המלך שהוא מעוניין להיכנס לארמון, יש לו עיניין לא פתור שם. זוהי אזהרה וגם הודעה על כניסתו לארמון.

השני- שי-הו צריך צריך לתת הסברים על הדחף שלו להגן על אחותו, בדיעבד זה אולי היה חלק מתוכנית או הדבר הנכון לעשותו באותו הרגע. אם חושבים על זה- הוא לא באמת טרח להיפרד מאחותו לאחר שזו הפנתה לו את גבה ובחרה ללכת עם אילג'ימה אל מקום מסתורו.

השלישי- בונג סון התחזתה לאילג'ימה כדי להגן על יונג, אהוב לבה. אנו הצופים חושבים לרגע שהיא אבדה את חייה , הרי לא ראינו אותה ואת אביה במשך פרק שלם.

והרביעי- האם אילג'ימה ייחשף בפני און צ'ה? רק לאחר הפרידה של יונג מאון צ'ה, אנו מבינים שזה לא קרה.

לאחר שבונג סון התחזתה לאילג'ימה , כוחות הארמון רדפו אחריה. אביה נאלץ להחשף גם בפני שומר הראש הראשי כדי לעשות כל מה שביכולתו להציל את בתו. הנסיונות הרבים להתיש את בתו נתנו לו זמן כדי לחשוב על דרך מילוט , לבונג סון היו אלו רגעים שגרמו לה לנסות להפגין את כעסה על אביה. בונג סון התמסרה כולה לאהבתה ליונג עד כדי סיכון חייה. כמובן שזו לא היתה המטרה של יונג אך הוא מאד נדיב כלפיה. למה נדיב?? על זה אוכל להרחיב אחרי שאשמע את תגובותכם לסוף הסדרה.

יונג מקבל את הידיעה על מעשיה של בונג סון ויוצא גם הוא לחפש אחריה, לצערו הוא מגיע באיחור. המחשבה שבונג סון איבדה את חייה גורמת ליונג לחשוב רבות על עברו, הוא לרגע מצטער שבכלל נזכר באותו עבר מקולל שגרם לו לאבד את האנשים היקרים והחשובים בחייו.

ובארמון, המלך שוב נאלץ להיכנע לסחיטות ואיומיים.
המכתב אותו ניסה להעביר השר קוון דו אל יורש העצר נמסר לידיו של אציל סיני המשתייך לחצר הקיסרות משושלת מינג , אותו מכתב שמגולל את האמת מאחורי רציחתו של לי וון הו. המלך נאלץ לפעול בחשאיות כדי לא לעורר מהומה בקרב בני העם אך עליו לרצות את הקיסר כדי שהאמת לא תצא אל האור.
המהלכים של המלך ליצור חיל שיילחם לצד הקיסרות הסינית גורמת לאילג'ימה להתעשת ולנסות לפעול שוב. חברו הסנדלר מצטרף אליו והחליפה אותה ניקתה וסדרה בונג סון חוזרת לככב בעזרת חברו הטוב. יונג מבין ומפנים את דבריו של חברו ומבין שלא יהיה פשוט לפעול לבד. הוא מגייס את כנופיית "שמן הקיק" לעזור גם הם וכך הוא מרכיב מעין חבורה עליה יוכל לסמוך בפעולה שתעשה בארמון.

"אל תהרסו את התדמית שלי!"

יונג חייב להשיג כמה שיותר נתונים על הארמון ועל הסדרי השמירה. מי שיוצא לעזרתו הוא אותו אחד אשר במהלך רוב הסדרה עזר (שלא במודע) ליונג שוב ושוב. את כל המידע החשוב שהוא העביר ליונג, יונג ידע לעבד ולהפוך זאת לכלי עזר חשוב. כעת מה שמניע את יונג למעט גילוי האמת סביב מותו של אביו, זהו מותה של בונג סון. קשה לו לקבל את העובדה שגם בונג סון נהרגה בגללו בדיוק כמו אחיה.

עם אוייבים כמו אלו, אני מסודר!

משפחתו של ביון שיק מתכוננת לעזיבה. הם אולצו לעזוב.
ביון שיק נפרד משי הו וסוף סוף מודה בכך שהוא גאה בו , הוא מחמיא לו על ההתקדמות באופן עצמאי ואפילו מעז לבקש ממנו לשמור על שי וואן. ביון שיק ברוב תמימותו מציין שהוא גאה להיות אביו ושי הו לא טורח לתקן אותו עכשיו כשהוא עוזב את הממלכה.
מה שכן, שי-הו מעיז לשאול על אימו וביון שיק חושף בפניו פרטים על לי וון הו. שי-הו ניגש לאותו בית המוכר לו אך הדבר לא גורם לו לשנות את דעתו.

עוד נקודת זכות לשי וואן – האפשרות לתת ליונג להיפרד מאון צ'ה. הפרידה בין השניים מגלה לנו שאילג'ימה לא חשף את פניו בפניה, הוא העדיף להשאיר אותה עם הידיעה שאילג'ימה ויונג הם לא אותו האדם. עולות תהיות מדוע יונג בחר שלא להחשף? הרי ידוע לאון צ'ה שאילג'ימה הוא בנו של לי וון הו, האם הוא חשש שהיא תסגיר אותו כיונג? כבנו של בוגד?
כמובן שהפרידה היתה קרה וקצרה, און צ'ה לא מרגישה שום רגש ליונג.

בעוד יונג ממשיך עם ההכנות לקראת הפריצה לארמון, שי הו מבהיר גם לאמו וגם לשומר ראשו של המלך שהוא לא הולך לוותר בקלות. מבחנתו אילג'ימה הוא רק גנב, העובדה שהם אחים אינה מחייבת אותו בכלום. עדיין שי-הו חי בהכחשה לאביו הביולוגי ולאחיו למחצה. אין ספק שהכעס כלפי אמו על מסירתו לביון שיק משפיעה על החלטותיו, כך גם הפגנת הגאווה של ביון שיק. כל אלו בנוסף לעזיבתה של און צ'ה, גורמים לו לחשוב שהטיפוס בסולם הדרגות הוא הדבר הנכון.

התוכנית מתקדמת כמו שצריך, כרטיס הכניסה לארמון כבר מוכן. אימו הביולוגית של יונג מגלה את התכשיט אצל המארחת וממהרת לחפש אחר בנה. היא מגלה אותו ממש בפתח הכניסה לארמון, כאשר הוא מחופש לאחד האורחים המכובדים ביותר.

כמובן שהתוכנית של אילג'ימה ממשיכה כמתוכנן.הדמעות לפני הכניסה לארמון לא גורמות לו לעכב את התוכנית , הוא בוחר להתעלם מאימו שזיהתה אותו לאחר 14 שנה (??). הקלות שבה אימו זיהתה אותו נובעת כנראה מהמפגשים הקצרים שלה עמו כאשר הגיע עם שי וואן לבית הארחה, כך גם הבעלות על התכשיט של אביו. יונג כנראה בחר להתעלם ממנה בשלב הזה כדי לא לשבש את התוכנית וכמובן כדי לא לחשוף את העובדה שהיא אשתו של לי וון הו.

כולם עסוקים למלא את חלקם כדי שהתוכנית תתקדם כמו שצריך. האציל מסין מביא להוד מלכותו מתנות לרוב אך מתחת לכל שי יש קאצ'. אילג'ימה נכנס בבטחה לארמון ולמלך מחכה הפתעה גם כן.

המלך זועם! אפשר להבין אותו. כל השומרים והחיילים לא הצליחו למנוע את כניסתו של אילג'ימה לארמון. אילג'ימה מחפש אחר החרב, הוא לא משאיר שום פריט ללא בדיקה. בשלב הזה הוא אינו יודע שבעל החרב הוא המלך בעצמו, לדעתו זה מישהו המקורב למלך. במהלך החיפושים הוא כמעט נתפס על ידי שי וואן אך למזלו עוד שלב בתוכנית הצליח לתעתע בשומרים- חצים ללא להב. בשלב הזה של המרדף , שי הו מתחיל להסס בקשר לכוונתיו של אליג'ימה. הגילוי על החצים הקהים מוכיחה לו שאלג'ימה לא מתכוון להרוג או לפגוע.
חבריו של אילג'ימה עומדים במכשולים, למרות שנעלי הציד כמעט והסגירו אותם- הם הצליחו ל"עבור" גם את השלב הזה.

"מי אמר שאני כזה כישלון"?

דבר נוסף שאילג'ימה עושה (ככה על הדרך..) חלוקת המזון שבמחסני הארמון לתושבים. הדבר כמעט עולה לו בחשיפה בגלל תפוח סורר ושוב, תחושת דה ז'וו. המלך פוגש את אילג'ימה באותה הפוזה.

הפרק האחרון רווי באקשן, מלא במשחקים של חתול ועכבר.אילג'ימה אחד מול ארמון שלם.
כל הנסיונות ללכוד את אילג'ימה נתקלים בעוד ועוד מכשולים. המלך מבין שאלג'ימה בא במטרה מסויימת. הכוחות מצטמצמים עד כדי טבעת הדוקה סביב המלך ושי-הו מרגיש שיש משהו לא אמיתי במרדף הזה. הוא מתחיל לעכל שאולי אמו צדקה, שהשד לא כל כך נורא.

אילג'ימה והמלך עומדים פנים מול פנים, המעוז הסודי ביותר נפתח לאחר שהמפתח הרביעי שאין שני לו, נמצא בידיו של המלך. לאחר המרדפים הרבים כעת אפשר לומר שאילג'ימה הצליח לפחות במרבית התוכנית . הוא מצליח להתעמת עם המלך שמבין שבנו של לי וון הו הוא זה שבא לנקום. הדברים הקשים שאילג'ימה מטיח בפניו לא גורמים למלך להביע חרטה עד לרגע שאילג'ימה מביא אותו להשתחוות לעץ השזיף. ברגע הזה, במקום הזה, אילג'ימה מרגיש שהצליח לגרום למלך להתחרט על מעשיו.

Flower_Violet

אל תשכח מאיפה באת
רק כך תזכור לאן אתה הולך Kiss-Mark_16

בתגובה ל: בהחלט סוף לא ברור ביותר מאת: EVGLEV
אבל הוא הפך לצל חיוור, אדם רדוף ומעונה שאיבד קשר למציאות.

אבל...

לאחר ארבע שנים אנחנו בשנת 1649, השנה ה-27 למלכותו של המלך אינג'ו שהיא גם השנה האחרונה למלכותו ולחייו. אז כנראה שזה גם חלק מהעיניין, המלך לא קיים את הבטחתו ולכן אילג'ימה חזר.

הרבה דברים שראינו בסדרה היו נכונים, המלך באמת ברח בתקופת הפלישות של מאנצ'ו וככל הנראה הוא רצח את בנו יורש העצר ב-1645 לאחר שחזר מגלותו בסין (הוא התעמת איתו לאחר שחזר ואז הוא נמצא מת בחדרו והוא סירב לבקשתה של אישתו של בנו לחקור את סיבת המוות והוציא אותה להורג בעוון בגידה מכיוון שהתעקשה. לפי אמונה עממית הוא רצח אותו בעזרת אבן דיו. לפי הסדרה הוא הורעל בעזרת לכה אבל ראינו שהמלך הזה נהנה להטיח אבני דיו בראשי אנשים. גם ביון שיק חזר על זה בג'ג'ו). תקופת מלכותו התאפיינה בחוסר יציבות, בפער בין עושר האצולה ובין דלות העם הנאנק תחת עול המיסים ובירידת מעמד האצולה בעיני העם בעוד שרעיונות מהפכנים חדשים התחילו לעשות להם נפשות בקרבם. המלך הזה נחשב למלך חלש, פסיבי והססן, שההשיג היחיד שלו כמעט כמלך היה שהוא הצליח לשרוד כל כך הרבה בזמן בשלטון (בעוד שקודמו, אותו הדיח, שלט תקופה קצרה אך הביא להרבה תמורות). הוא הפך להיות סמל לשלטון מושחת.

לעומת זאת, בנו השני, המלך היו ג'ונג, שירש אותו נחשב למלך טוב שהטיב עם המדינה וקידם אותה. גם הוא היה בגלות בסין עם אחיו הבכור וכמוהו נחשף למערב ולרעיונות חדשים.

פורום טלנובלות ודרמות אסייתיות: יש לנו אהבה והיא תנצח (אחרי מאה עשרים פרקים פלוס מינוס)
http://www.agenda.co.il/243/forum/

פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות
http://www.agenda.co.il/747/forum/
י
all we are saying is give kisso a chance

בתגובה ל:

אילג'ימה 19-20 הסוף War

מאת: זרהמאד

לפני הכל - סיכום יפה ומלא רגש דלית! מוחאכפיים

אני יכולה רק להגיד שהסדרה הזו לא דגדגה לי אפילו את השכבה החיצונית של העור, ושחוץ מסה-דול (RIP) לא הייתה אף דמות שנגעה ללבי ועוררה אצלי אכפתיות לאורך זמן.

הסדרה גם לא עוררה אצלי רצון לכתוב ביקורת נוקבת, מה גם שיש ביקורת שנונה ומפורטת היטב שכתבה Dahee Fanel בבלוג של דרמבינס. אני נוטה להסכים עם רוב מה שכתוב שם, ובעיקר לגבי חולשת התסריט, אבל בעיניי החלק הכי מוצלח בביקורת הוא דווקא החלק הראשון, שלא נוגע ישירות ב"אילג'ימה", אלא עומד בפני עצמו.

לחלק הזה אני קוראת "האבן המטאפורית" שנמצאת ביד הצופה... האם קרה לכם פעם שצפיתם בסדרה מסוימת ורציתם לזרוק משהו על הטלוויזיה? נדמה לי שכמעט כל צופה יכול להשיב "כן, לפחות פעם אחת".

(לי זה קרה עם BOF, שאותה Dahee Fanel מכנה בפוסט אחר Boys Before Pestilence Laughing_01

הסדרה ההיא באמת כמעט גרמה לי לזרוק משהו על הטלוויזיה המסכנה שלי, עד שהבנתי שהיא לא אשמה בכלום. במקום לזרוק אבן, כיביתי את הטלוויזיה וההקלה הייתה מיידית ומושלמת).

אני גם יכולה להזדהות עם דברי הכותבת על סדרות שאיכשהו מרמות אותנו וגורמות לנו להישאר עד הסוף, מתוך תקוות שווא שמשהו ישתפר... אבל באילג'ימה לא הייתה לי תקווה שפתאום אתאהב בסדרה בדקה ה-90 (לעומת סדרה כמו "מונטקריסטו", שבה המשכתי לקוות עד שלב מתקדם שיקרה משהו שיצדיק את הצפייה).

בתגובה ל: ולגבי הסדרה כולה Pencil

מאת: iDana
כשצפיתי בזמנו ב"אמריקה" הברזילאית, כל פעם התחשק לי לקחת את אחת מנעלי הקרוקס של אחי, ולזרוק על הטלוויזיה.

ובקשר ל"...סדרות שאיכשהו מרמות אותנו וגורמות לנו להישאר עד הסוף, מתוך תקוות שווא שמשהו ישתפר...". מבחינתי "צבע החטא" ו"בליסימה" הברזילאיות, היו סדרות כאלה (בייחוד "בליסימה"). נטשתי אותן, המשכתי לעקוב אחר תקצירים וספויילרים שלהן, וכשראיתי שישנה איזו התפחתות או התקדמות מעניינת, חזרתי לצפות בהן, מתוך תקווה שעכשיו הן יהיו טובות יותר... אבל משום-מה זה לא קרה: לרוב הן עמדו באותו מקום, או אפילו גרוע מזה- המישכו ללכת ולהתדרדר עוד.

אני, בניגוד אלייך, דווקא אהבתי את אילג'ימה ונהניתי ממנה מאוד. היתה בה עלילה מעניינת, עם המון מתח ואקשן, וגם דמויות שמאוד חיבבתי ונקשרתי אליהן (למשל: יונג, סה דול, בונג סון, הנזיר המזויף). אך הסוף הפתוח/הלא-ברור של הדרמה, די איכזב אותי. גם היו בה כמה ליקויים שלא אהבתי (כמו למשל, השחקנית האן היו ג'ו, שגילמה את דמותה של אן צ'ה. הבחורה פשוט יפה מאוד, אבל משחק זה לא הצד החזק שלה, בלשון המעטה. גם הכימיה שלה עם לי ג'ונקי, היתה גוססת עד לא קיימת).

ודבר אחרון לסיום: אם לא שמתם-לב, לי ג'ונקי, בכל 3 הדרמות בכיכובו ששודרו בישראל, לא זכה להתאחד עד הסוף, עם אף-אחת מהפרטנריות שלו: ב"זמן בין כלב וזאב", העלילה רק רמזה, שסו היון אולי יתאחד עם ארי שלו בפריז. ב"מיי גירל", הוא היה רק על תקן הגיבור המשני שמאוהב בגיבורה הראשית, אך לבסוף (כמובן) מאבד אותה לטובת הגיבור הראשי. ואילו ב"אילג'ימה", לא יודעים אם אילג'ימה/יונג/גיום חי או מת, לכן הוא לא זוכה להתאחד, לא עם אן צ'ה, ולא עם בונג סון.

בתגובה ל: "האבן המטאפורית". Smiley_Cool

מאת: ההרצליינית
מאוד אהבתי את אילג'ימה אבל הסוף השאיר אותי המומה ומאוכזבת.. ציפיתי לפחות שישאירו אותו בחיים, הוא אפילו לא חייב להישאר עם אף אחת..

אני מבחינתי סוברת, שהעובדה שאילג'ימה לא נחשף לפני אן צ'ה ובסוף הם נפרדו בצורה מוזרה והעובדה שהשאירו בחיים את בונג סון מרמזת על כך שאם יונג אכן בחיים יש סיכוי שהם יהיו ביחד. אני חושבת שזה הסוף האידיאלי שלי.

לצערי כבר בתחילת הסדרה קלטתי שאן צ'ה משמשת פה כקישוט לפרטנרית ( המדומה אם יותר לי לציין) של הגיבור הראשי, שוב אני חושבת שבונג סון התאימה להיות בת זוגו למרות היותה משנית. לפחות לשי הו היה סוג של סוף סגור.

בכל אופן, חבל שלא יצא לנו לראות את השחקן הזה מתאחד סוף סוף בסדרה מסוימת עם בת הזוג שלו, ממש מונעים ממנו ( אולי אלה המעריצות שמאחורי הקלעים בעניין הזה Smiley_Wink

) בכל מקרה למרות שהסוף של בין כלב לזאב היה גם פתוח, אהבתי אותו יותר כי הייתה ראייה ברורה שהוא נשאר בחיים ושהוא יפגש במוקדם או מאוחר עם אהובתו..

וואו היו הרבה סדרות שרימו אותי..אני לא זוכרת את כולם אבל אפשר להכליל ביניהן את הדרך להודו שהייתה לי תקווה עד הסוף שיהיה בה סוף מקובל עליי ושכל הבעיות ייפתרו..מבחינת הקוריאניות הרוב לא אכזבו אותי חוץ מצ'ונו שאני לא יכולה להחשיב כי לא צפיתי בה עד הסוף. גם OH MY LADY הייתה מאכזבת מבחינת הסוף שלה כי ציפיתי ליותר. אני יכולה להמשיך כך עוד ועוד אבל בעיקרון לא חסרות סדרות כאלה..

בתגובה ל: "האבן המטאפורית". Smiley_Cool

מאת: ההרצליינית
גם בשבילי "צבע החרטא", "בליסימה" ו"אמריקה" היו סדרות כאלו ואני מוסיפה גם את "הדרך להודו" ו"טרה אספרנסה". זה לא שלא ראיתי סדרות גרועות יותר אבל בגלל שאני אוהבת ברזילאיות ומצפה מהן ליותר אז ככה אני גם נותנת יותר צ'אנס, מושכת ומושכת את הצפיה ובסוף מתאכזבת ומרגישה שבזבזתי את זמני... בעוד שטלנובלות אחרות ישר נטשתי בלי לחשוב על זה יותר מידי.

מהקוריאניות זו הייתה קודם כל "הנסיכה" המשמימה והמייגעת, לא יודעת איך שרדתי את השיממון הזה. גם BOF גרמה לי לעצבים לא פעם, בעיקר בכל סצינה נטולת לי מין הו... וגם עם "המלך סאן" מהרגע שהונגי הי"ד נחטף ע"י חייזרים היה לי קשה (לאחר מותו נטשתי כליל). "פול האוס" לעומת זאת לא נמצאת ברשימה כי ישר חתכתי ממנה בלי כאבים. "גברתי הנאווה" הייתה סדרה גרועה אבל למרות זאת לא סבלתי ממנה, היא איכשהו עברה לי בסבבה, אני גם לא זוכרת שסבלתי מ"שתי טיפות מים" למרות האכזבה, אם כי לא השלמתי את הצפיה בה עד היום... כנראה שזה גם תלוי במצב הרוח בעת הצפיה אבל בעיקר זה תלוי בציפיות שלי מהסדרה. כשאין לי ציפיות אני יכולה גם להנות מסדרה דבילית וחסרת טעם אם יש לי זמן וחשק.

גם אני אהבתי את אילג'ימה כמוך, היו פרקים שיותר והיו שפחות אבל בסך הכל זה היה פשוט כייף.

ושאפו על האבחנה על ג'ונקי (למרות שבאילג'ימה אני בוחרת להאמין שהוא עם בונג סון למרות הכל). נקווה שבסדרה הבאה נזכה לקלוז'ר רומנטי איתו...

פורום טלנובלות ודרמות אסייתיות: יש לנו אהבה והיא תנצח (אחרי מאה עשרים פרקים פלוס מינוס)
http://www.agenda.co.il/243/forum/

פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות
http://www.agenda.co.il/747/forum/
י
all we are saying is give kisso a chance

בתגובה ל: לדעתי לא סוף פתוח מאת: סיגל12
אם לא הייתי קוראת על הרמזים שמראים שאילג'ימה חי הייתי מקבלת את ההסבר שלך, הפניית הגב לסה צ'ון היתה הדבר הכי דבילי בעולם! זה באמת היה יכול להראות כמו התאבדות, אבל זה לא מסתדר לי עם אופיו של יונג וגם לא עם ההבטחות שלו לדאני ובונג סון. אני יכולה לנסות להסביר את זה מכיוון אחר, סוג של יוהרה שקיימת ביונג, הפניית הגב לסה צ'ון משמעה "אני אדם טוב ממך", הוא גם עשה זאת בעבר לשי הו (שגם הוא לא היסס להכות אותו). ביונג/אילג'ימה לדעתי יש אלמנט של יהירות, הוא גאה במבצעים שלו ולכן רוצה שידעו "איך הוא עשה את זה" למרות שחשיפת הסודות שלו עלולה לסכן אותו כי היא מגבילה אותו. הוא גם נוהג להזהיר את קורבנותיו לפני שהוא שודד. אם קיים ביונג יצר המוות הוא לדעתי כמו יצר המוות אצל כל מיני הרפתקנים וחובבי ספורט אקסטרים שדוחפים את עצמם עוד ועוד תוך כדי סיכון עצמם, הוא נמשך למוות אבל רוצה לנצח אותו.

יכול להיות גם שהוא היה המום מהגילוי ומותש בכללית אחרי כל מה שעבר עליו, ואולי הוא גם ידע שהחרב שלו לא מסוגלת להרוג ולכן לא חשש. האמת, אני הייתי הכי הכי מבסוטה אם היו מראים לנו שהכל בעצם מזימה של יונג, שהוא זרק את החרב של סה צ'ון רחוק והסתובב כשמאחוריו החרב שלו עצמו בציפיה לזה שסה צ'ון ינצל את זה כדי להרוג אותו ובכך הוא מזייף את מותו בצורה הכי קלאסית שיש. שהיו מראים לנו בפלאשבק את יונג נזכר ביום שהנזיר העניק לו את החרב הקהה. ככה גם הוא היה משחק אותה, גם היה ברור שיונג חי וגם זה היה מחזיר אותנו לנקודה ההיא שבה יונג התאמן עם הנזיר המזוייף ושי הו התאמן עם סה צ'ון, בה למעשה הוצגו הבדלי הגישות בין הלוחם שהופך למכונת מוות והלוחם שנלחם למען החיים, הבדל שמתבטא בשתי החרבות השונות - של סה צ'ון ושל עמיתו לשעבר, הנזיר המזוייף. זה גם היה מעצים את הסצינה הבאה בה שי הו הורג את סה צ'ון וחוזר בפניו על מילותיו. ככה יונג היה נשאר בחיים כי בחר בדרך החיים ובחרב הקהה ואילו סה צ'ון מת כי בחר בדרך המוות ובחרב החדה שהיא שי הו, הלוחם שיצר בדמותו ובצלמו.

ועכשיו שאני יודעת מי את אז בכלל Smiley_Hug_A

פורום טלנובלות ודרמות אסייתיות: יש לנו אהבה והיא תנצח (אחרי מאה עשרים פרקים פלוס מינוס)
http://www.agenda.co.il/243/forum/

פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות
http://www.agenda.co.il/747/forum/
י
all we are saying is give kisso a chance

בתגובה ל: אם כך הסוף לא כל כך רע... מאת: סיגל12
אם כי אולי אני טועה, הן קטנות בצורה משמעותית מהנעליים של הנזיר והיו לה נעליים דומות בסצינה שראינו אותה אחרי 4 שנים (היא גם הייתה לבושה יותר כבחור מאשר כבחורה לדעתי, לא יודעת למה).

אני חושבת שסה צ'ון היה יכול להרוג גם עם מקל עץ אבל בשביל הוא צריך לדעת שזהו מקל עץ, הוא לא ידע שהחרב קהה והוא היכה כמי שמכה בחרב רגילה. אין ספק שיונג נפגע, אבל לדעתי זו לא הייתה מכת מוות.

אילג'ימה לא יכול להרוג, לא את המלך ולא את סה צ'ון, לכן אני לא יכולה להתייחס לכך כטעות. ברור שהמעשה הזהיר יותר יהיה להרוג את סה צ'ון, גם לא הייתי מחשיבה זאת כרצח לעומת הריגת המלך, שאומנם הגיע לו באבו אבוה אבל לא הייתי רוצה לראות את יונג כתליין, עם סה צ'ונג הוא נלחם, אבל יונג לא היה מסוגל לקחת חיים של מישהו אחר, גם לא בקרב. שי הו היה מסוגל.

התפקיד של אילג'ימה לדעתי הוא לתת תקווה לעם, לשמש סמל ולא בהכרח להחליף את השלטון המושחת. הוא סמל של תקווה לעם, הם מרגישים שיש מי שדואג להם ובו בעת הוא סמל של אזהרה לשלטונות, שידעו שאינם יכולים להתעמר בעם ללא סוף.

ומכיוון שזו אגדה המשולבת בהיסטוריה אי אפשר לשנות יותר מידי, אילג'ימה לא יכול למלוך אחרי המלך כי בנו השני ירש אותו.

בעיניין הפריצה לארמון - הארמון של אז הוא לא בהכרח הארמון שאחרי ארבע שנים. אל תשכחי שהמלך מפחד מאילג'ימה פחד אימים, הוא בוודאי הכפיל ושילש את האבטחה ובנה עוד אמצעי הגנה (ועדיין חי בפחד מתמיד מחזרתו של אילג'ימה).

אני גם לא יודעת למה הבן של סה דול מזכיר את יונג, אולי באמת הוא נפגש עימו ולכן מחקה אותו.

באמת חבל שהפרק האחרון פוספס ככה, היו צריכים לסגור את כל הקצוות כמו שצריך במקום חידת החמיצר הזו...

תוקן על ידי asole 10/4/2011 19:31

פורום טלנובלות ודרמות אסייתיות: יש לנו אהבה והיא תנצח (אחרי מאה עשרים פרקים פלוס מינוס)
http://www.agenda.co.il/243/forum/

פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות
http://www.agenda.co.il/747/forum/
י
all we are saying is give kisso a chance

בתגובה ל:

אילג'ימה 19-20 הסוף War

מאת: זרהמאד

אם את זוכרת - בתחילת הסדרה הוא היה בערך בן 10 -

ואז הקפיצו 13 שנים קדימה

עם כל האירועים - חלפה עוד שנה ... כך שסה"כ מדובר ב-14 שנים של פרידה בין האם לבנה.

ולגבי הסוף - לדעתי הראו אותו חוזר לעץ השזיף האהוב שלו ... והעוזר של אן-צ'ה אמר לה שיונג בחיים, הוא בסדר.

היא מנסה לשאול על אילג'ימה .. אבל אין מי שישיב על זה.

המלך - הפך לצל של עצמו, חושש מחזרתו של אילג'ימה לארמון, לחסל את החשבון.

האם הוא טיהר את אביו הביולוגי של גיום / יונג / אילג'ימה, שהוא בעצם אחיו ? האם החזיר את הכספים שנגזלו מהעם ? לא מסופר לנו.... המלך רומז שהוא הבטיח, אבל חלפו 4 שנים ולא ידוע לנו אם כן או לא, גם כאן אין סגירה.

הילד הקטן בסוף - מספר למעשה את הסיפור האמיתי של אילג'ימה - הרי הוא יצא למסע כאילג'ימה, עם הפריחה והכתם האדום - כדי שהרוצח יבוא לבקש סליחה מאביו שנרצח. את זה הוא השיג.

האם זה אומר שכבר אין לו צורך להתחפש יותר לאילג'ימה ? האם כאן המקום לעבור לאזליאה במקום השזיף ?

מה שלי בין היתר הפריע - הפריחה של הורדניים לא נמשכת יותר מאשר ימים ספורים לכל עץ. והנה במהלך כל הצילומים העצים פורחים, כאילו האביב תמיד שם - גם כשירד שלג (כשיונג היה באימונים עם הנזיר המזויף)

Jerusalem Sights & Scents

힘내 이스라엘! 아자 아자 화이팅!!

מדריכה ישראלית בספרדית פורטוגזית ואנגלית גם

תרגום סדרות מקוריאה:
מלך האפייה: חובת צפייה [30/30] עוד פרוייקט הושלם
דרגה 7 בשירות הציבורי / סוכן זוטר: הושלם [20/20]
Faith רופאה שליחת האלים: הושלם [24/24]

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה

בתגובה ל:

אילג'ימה 19-20 הסוף War

מאת: זרהמאד
הסוף אומנם פתוח, אבל יש רמזים שאילג'ימה חי וקיים ולא רק כסיפור אגדה.

הסדרה מסתיימת בדיוק בסצינה שבה היא התחילה. עכשיו, יש שתי אפשרויות - או שאילג'ימה באמת חזר (והוא גם זה שפרץ שוב לבית האצילים ולא מתחזה) או שזו האגדה של אילג'ימה שעל עלילותיו מספרים שוב ושוב. אז בואו נחזור להתחלה...

ככה הסדרה נפתחת. אלו הקולגות של אילג'ימה, ברור שלא הכרנו אותם אז. מימין יש לנו את הונג גיון, לשעבר הסנדלר המלכותי, באמצע יושב הי בונג, ראש כנופיית השמן קיק או איך שלא קראו להם (אגב, ברכות לרגל חתונתך עם סום סום ולידת ביתך הבכורה יון אי, יפה שקראת לה על שמה של אחותו של יונג!) ומשמאל נמצא דה שיק, אמן המסכות (ועל ראש הגנב הזה בוער הכובע...). הסצינה הזו חייבת להיות לאחר "מותו" של אילג'ימה כי דה שיק לא היה חלק מהחבורה של יונג קודם, הוא הרי היה אסור בארמון יחד עם כל המגוייסים.

השלישיה מייעצת לאילג'ימה לוותר על פריצה למקום מסויים כי זה בלתי אפשרי אך הוא מכריז: "אין מקום בעולם הזה שאי אפשר לפרוץ" למה? כי הוא אילג'ימה, זה למה. אחר כך אנחנו רואים אותו במראה הנ"ל:

הוא מתחזה לסוחר שמוביל קרח לארמון וכך נכנס פנימה. בהמשך קצת אקרובטיקה ופעלולים, קרב חרבות, האילג'ימה המזוייף והוא בורח דרך הגג והאומגה ונוחת ללא פגע בחוץ ליד עצי השזיף האהובים עליו...

ואז מתחילים את הסיפור.

אז האם יונג חי כאילג'ימה האגדה או חי ממש וממשיך לפעול? אם היה מדובר רק באגדה - למה דה שיק, הונג גיון והי בונג נמצאים בה? הרי על פי האגדות אילג'ימה הוא סוליסט וגם אם לא, מה פתאום שיוזכרו אנשים שחיים ופועלים בקרב הציבור? זה מסביר גם למה דה שיק היה נבוך כשדיברו על חזרתו של אילג'ימה. והסיבה שמעדיפים לשמור זאת בסוד היא כדי להגן על כל הקרובים לו, כי העובדה שיונג הוא אילג'ימה הוא גיום כבר ידועה לכל והדרך הכי קלה לתפוס אותו תהיה לאיים על כל האנשים שהוא אוהב. למען שלומם וגם למען שלומו, עדיף שאילג'ימה יהיה מת-חי. ברור שהייתי מעדיפה סוף סגור שבו רואים את יונג עם בונג סון וכמה צאצאים נהנים יחדיו ביום אביבי נאה מפריחת השזיף, אבל מה לעשות שמדובר בתסריטאים קוריאנים אכזריים? אז נותנים לנו לנחש לבד ואני מנחשת שאם יונג חי הוא לעולם לא היה נוטש את בונג סון (הוא הרי הבטיח לה שימשיך להחזיק את ידה) ואנחנו יכולים לתאר לנו מסצינת הנעלים שהונג גיון (הסנדלר) נמצא בקשר עם הנזיר המזוייף ועם בונג סון, כלומר שגם הם בסוד העיניינים וזו הסיבה שהם חיים בהרים.

וזה לא שאני כזו חכמה ועליתי על זה בעצמי. קראתי תגובות על כך ב"אסיה מדיה ויקי" ואז חזרתי לראות את תחילת הפרק הראשון. באחת התגובות נאמר גם שהבמאי עצמו אמר שאילג'ימה חי כדי שיוכל לסיים את מה שהתחיל. באותה תגובה היה כתוב גם שסה צ'ון לא הרג את יונג כי כשהם נלחמו הם למעשה החליפו חרבות, וכידוע לנו, החרב של יונג קהה ואינה מיועדת להרג. אז חזרתי וראיתי את הסצינה הזו שוב וזה נכון, החרב שסה צ'ון הרים ובה היכה את יונג היא החרב של יונג, לא חרבו שלו, ולדעתי זו הוכחה ניצחת לכך שיונג בחיים... Smiley_Happy

הפרקים האחרונים היו ממש רכבת הרים, אני הייתי במתח נוראי בעיקר בפרקים של היום... אך, עצבי האומללים... Smiley_Wink

אהבתי את המפנה שחל בפרקים האלו אצל אילג'ימה. יונג חי חיים כפולים כאמור (בעצם משולשים), כיונג הוא אדם מאוד חברותי שכל מי שבא איתו במגע נקשר אליו, כאילג'ימה הוא סוליסט, מופע של איש אחד. מה שיפה בפרקים האחרונים הוא שאילג'ימה ויונג מתמזגים ובזכות הסינתזה הזו הוא מצליח לעמוד במשימה האחרונה והגורלית שלו. נראה כאילו יונג הוא הכיסוי הלא יוצלחי של אילג'ימה אבל ליונג יש כישרון גדול כיונג - הוא מצליח לגרום לאנשים לחבב אותו. בעזרת כל האנשים שהוא התחבר אליהם כיונג אילג'ימה מנצח ויפה שבסוף הוא לא חוזר לנגן סולו אלא הוא עדיין איתם (עם חלקם לפחות). בסופו של דבר זה לא רק אילג'ימה שלמען העם אלא העם שלמען אילג'ימה, אחד בשביל כולם וכולם בשביל האחד. בסצינה שבה ההמונים מחכים בפתח הארמון ומשליכים בשומרים צואה יבשה מובערת לא יכולתי שלא להזכר בסצינה הדומה בשביתה מול ארמון השגריר, אבל אז יונג היה בודד, נקרע בין הרצון להשגיח על בונג סון, הוריו וחבריו ובין הצורך לפעול כאילג'ימה. הפעם הוא לא היה בודד, כולם היו איתו.

היה חסרה לי סצינה שסוגרת את יחסיו של שי וואן עם יונג. בסופו של דבר שי וואן הוכיח את עצמו כידיד נאמן וכבחור לא כזה רע. למרות מוצאו הנחות של יונג, ברגע שהוא אימץ אותו לחבר הוא דאג להוריו של יונג כשהיו בסכנה והשתתף בכנות בצערו על מות אביו. הוא אפילו קלט שליונג יש חולשה לאחותו וסחב אותו כדי שיפרד ממנה! ואהבתי את הסצינה שבה הוא מחקה את יונג בסגנון הדיבור שלו... ובסצינה שהוא פוגש בהי בונג ואון בוק המחופשים לשומרים תהיתי איך זה שהוא לא מזהה את הי בונג? הרי הוא מכיר אותו... אבל מסתבר שהוא כן הכיר אותו למרות הכל... מעניין אותי מה עלה בגורלו של שי וואן בכלל.

שי הו היה שמוק כמעט עד הסוף. אפילו כשהוא ידע שיונג הוא אחיו הוא המשיך לפסוח על שני הסעיפים: מצד אחד לא סיפר לסה צ'ון שאיליג'ימה הוא יונג ומהצד השני אמר לו שהוא חי ועתיד לפרוץ שוב (אגב, למה אילג'ימה כל הזמן מזהיר את קורבנותיו?). לפחות בסוף נפל לו האסימון בזכות הגילויים האחרונים (ואהבתי את זה שהאחים מגלים יחד מי הרוצח של אביהם) והוא הצטרף ליונג. אהבתי גם את העובדה שהוא הרג את מורו ורבו והזכיר לו את מה שלימד אותו. כשביון שיק נפרד משי הו שיעשע אותי שהוא ביקש ממנו לדאוג לאחיו הצעיר שי וואן, כמו שדאני ביקשה ממנו לדאוג לאחיו הצעיר יונג. יש לו לשי הו שני אחים צעירים שאת שניהם הוא לא סובל ועל שניהם הוא מתבקש להשגיח... אבל ההכרה שהוא בנו של וון הו נתנה לשי הו משמעות לחייו ואפילו הפכה אותו לאדם מאושר ושמחתי לראות אותו מדריך את הילדים בחוף הים. חבל שהוא לא עם און צ'ה, כנראה שהם לא בקשר אם היא שואלת את סמי וסומסום עליו.

לא היה ברור אם און צ'ה יודעת כבר שיונג הוא אילג'ימה. זה היה הולם לדעתי שלבסוף היא לא ראתה את פניו, און צ'ה הייתה מאוהבת באידיאל ובזיכרון הילדות בעוד שבונג סון אהבה את כל הצדדים של יונג/גיום/איליג'ימה. לא היה ברור מסצינת הפרידה שלה מיונג אם היא יודעת ומעמידה פנים כדי לא להסגיר אותו או שהיא עדיין באפלה אבל סביר להניח שלפחות אחרי ארבעת השנים היא אמורה לדעת, כי זה כבר לא סוד והיא גם שאלה על יונג כשחזרה.

הילד של דאני האחת והיחידה וסה דול היה חמוד, אבל הייתי מוותרת על השחרת השן... הוא באמת היה מיני-מי של יונג. בסופו של דבר לסה דול היה בן ביולוגי, אם כי הוא לא זכה להכירו, ומגדלות אותו שתי האימהות של יונג, שתי הנשים החשובות בחייו של וון הו.

ומי פילל שביון שיק יעודד בסוף את אילג'ימה? הוא אגב לא נראה כזה אומלל בג'ג'ו כפי שאפשר היה לתאר, אולי מפני שהוא מאמין שהוא ישוב (מה שלא קרה מן הסתם בארבע השנים שחלפו) ואולי כי אהבתו לביתו חזקה מאהבת השררה. לו המלך היה יותר נאמן לנאמנים לו ביון שיק היה מספר לו מה שידוע לו על אילג'ימה והוא יכול היה להתגונן טוב יותר, אבל המלך הביא עליו את סופו בכל פעולותיו. הדבר היחיד שהיה חשוב לו היה הכסא, והוא זכה להחזיק בו אך לא בשפיותו. הוא הזכיר לי סיפור של איטאלו קאלווינו מהספר האחרון שלו "תחת שמש היגואר" (אותו לא זכה להשלים). כל סיפור בספר הזה היה אמור להיות קשור לחוש אחר, הסיפור על חוש השמיעה נקרא "מלך מטה אוזן", על מלך פראנואיד שנמצא במצב של הקשבה מוחלטת וציפיה לאלו שינסו לגזול ממנו את כסאו ושלטונו. הוא לא מסוגל לעזוב את הכסא כדי שלא ישתלטו עליו וכך הוא למעשה משועבד לו כעבד.

לא הבנתי אם המלך ו-וון הו היו אחים באמת או שהוא היה קרוב אליו כאח, כי מצד אחד יונג היה מזועזע כששמע את המלך מכנה את אביו "אחי", מצד שני ראינו שיונג וחבריו מכנים כך זה את זה, אז העיניין לא ברור לדידי. מה שבטוח שאדם שלא מהסס להרוג את בנו לא יהסס להרוג גם את אחיו.

חיכיתי לסצינה בין הנזיר המזוייף גיל קאנג וסה צ'ון והיא הגיעה, עד הסוף סה צ'ון לא היה מסוגל להודות שהאליל שלו הכזיב, שהוא הפך למפלצת בגלל חזיון תעתועים. בסופו של דבר היחיד ששרד מכל אנשי המלך היה הסגן של סה צ'ון, שהיה נורמלי יותר (כזכור, הוא שחרר את יונג לאחר שהוא חס על חייו, מה שסה צ'ון כמובן לא עשה בסצינה האחרונה בינו לבין יונג).

בסופו של דבר מאוד נהניתי מהסדרה למרות כל העצב והמתח ולמרות שהיא הייתה אגדתית והיו בה קטעים שהיה קשה לסספנד. מי שעשה אותה כמובן זהו ג'ונקי שהיה פשוט מקסים ושופע קסם והומור ואנושיות ורגש אבל היו עוד הרבה דמויות שאהבתי ובראש ובראשונה האב הכי נהדר בעולם - סה דול, אחר כך בונג סון, הנזיר המזוייף, דאני האחת והיחידה ובעצם... כל הקאסט היה מצויין מלבד און צ'אן היבשושית, אבל לפחות היא הייתה יפה להלל...

והנה אילג'ימה, הגרסה הסרוגה:

ואני רוצה לציין לשבח את התרגום של ג'ני. הורדתי את כל הפרקים עם התרגום שלה לצפיה עתידית בשנית, אבל בסוף צפיתי בהם במקום בפרקים המוקלטים מהטלויזיה בגלל שההקלטה השתבשה לי אתמול ובשבוע שעבר כי שכחתי לשנות את השעה לשעון קיץ... זה היה באמת כייף להנות מהתרגום שלה עם כל ההסברים וההערות הקטנות בסוף... Gold_Medal

תוקן על ידי asole 13/4/2011 0:38

פורום טלנובלות ודרמות אסייתיות: יש לנו אהבה והיא תנצח (אחרי מאה עשרים פרקים פלוס מינוס)
http://www.agenda.co.il/243/forum/

פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות
http://www.agenda.co.il/747/forum/
י
all we are saying is give kisso a chance

בתגובה ל: אל תמהרו להספיד את אילג'ימה... Smiley_Wink

מאת: asole
לי נראה שבונג סון ניתקה קשר עם אביה החורג, ולכן מה שידוע לנזיר המזוייף לא בטוח ידוע לבונג סון. כך שלגבי הקשר בין יונג לבונג סון יש לי הרבה יותר ספקות ותהיות מאשר על כך שהאם אילג'ימה חי, לצערי נראה לי שאילג'ימה סוליסט בחיי האבה גם כן ולמעשה הוא נשוי למשימה שלו.

לאילג'ימה היה קשה לקבל החלטה לקבל שותפים למשימה והסנדלר היה צריך להזכיר לו שהמון אנשים תלויים בו והוא בהתחלה נשאר נאמן לעמדתו אבל בסוף הזמין את כנופיית שמן הקיק.

גם אותי מעניין מה עלה בגורלו של שי וואן כמו גם ביוק שיק שלא הראו אותה לאחר 4 השנים.

גם אני אהבתי את זה ששני האחים מגלים בו זמנית מי הרוצח של אביהם. וגם איך ששי הו נזכר שהכיר את אביו בילדותו וגם את המכתב המוכתם בדם הוא קבר, כך שיש לו חלק במותו של אביו וזה מה שדירבן אותו לדעתי לפעול אחרת. וגם עם צ'ון הוא יישם את מה שצ'ון לימד אותו כי בתור הבן של וו הו הוא אמור צ'ון הוא אויב שלו והוא צריך לרצוח אותו. והוא גם שמר את המכתב כדי שאנשים לא ייפגעו, אגב עוד רמז אנשים שאחיו רצה להגן עליהם, כלומר הוא מגן עליהם גם בכך שהוא כאילו מת. גם אני מצטער שהוא לא עם אן צ'ה. מאז הראו את כולם מבוגרים אהבתי את הזוג הזה כאחים שנראו לי מאוהבים.

גם לא הבנתי לגבי אן צ'ה שהיא לא יודעת, כי לא הראו את אילג'ימה יוצא בלי שהיא תראה את פניו, הוא רק הפנה לה את גבו. וגם היא הייתה ידידותית כלפי יונג, כלומר היא כבר לא רואה בו סתם פרחח וגם שאלה לשלומו. אך דווקא כשהיא הייתה מול אצל השזיף היה נראה שהיא מתאבלת.

גם אני הייתי מוותר על השחרת השן. אחרי הכול סה סול לא נולד בלי שן, שי וואן עקר לו אותה וזה לא עובר בתורשה.

בוין שיק שמח לאידו של המלך אחרי שהוא שלח אותו לגלות. אגב אנחנו מדברים על האי ג'ג'ו כמקום טוב לבילוי. אך בקוריאה התקופתית זה לא היה אי אטקטיבי לעומת בחברה שלי. ג'אנג גום נשלחה לגלות באי גג'ו בתור בוגדת וגם ביון שיק נשלח לשם לא כאסיר אלא כמושל רואה בכך השפלה. כך שנראה שבקוריאה הקדומה האי הזה היה מקום של השפלה. אם כי גם במלך סאן ראינו שכל מי שנשלח לגלות, נשלח לאי מסויים. בכל מקרה בוין שיק לא נתן סיוע אקטיבי לאיל'ימה כי הוא בנה על הנציג הסיני שיחזיר אותו, אבל גם שמח ששודדים את המלך והריע לאיל'ימה מרחוק ואהבתי איך שהוא אמר שאם הוא פולש לארמון למה שלא יפוצץ אותה ובדיוק התפוצצה הפצצה שאילגי'מה שתל שם.

המלך הודה שהוא פחד על כיסאו ואני הבנתי שוו הו היה אחיו, כי גם הנזיר המזוייף אמר שהמלך רצח את אחיו, אם כי יכול להיות שהאח היה המלך הקודם, כך שזה לא ברור. אבל היה נראה שהמלך חשש שוו הו כנערץ על העם יתפוס את כיסאו. כי הבנתי שקוריאה היא כמו יהודה בתקופת התנ"ך שלא היו מקבלים מלך שאינו מבית דוד כך גם בקוריאה לא היו מקבלים מלך שלא משושלת ג'וסון, ואילג'ימה רצו שימלוך בגלל שהמלך היה כל כך גרוע, אבל אני לא חושב שאיזשהם מורדים היו מעיזים להחליף שושלת מלוכה. וכך המלך טען שהעיוור הזהיר אותו מגיום ואת גיום הוא היה צריך להרוג ולא את אביו. והמלך לא חשב שאם גיום היה עם אביו הוא לא היה חושב להיות אילג'ימה ולתקוף את המלך כי היה מאושר עם משפחתו. כך שקשה לי להאמין שהמלך חשש מהמלך הקודם שיחזור לכיסאו כי הוא בטח נפטר כמו שהוא נפטר מבנו מזמן, כך שנראה שהוא חשש שאחיו יתפוס את המלוכה ואביו של גיום היה הראשון מהחבורה למות, דווקא משום שהוא היה משושלת ג'וסון ובכך המלך ראה בו את הסכנה הכי גדולה. אבל כמובן שגם הנושא הזה לא הובהר.

נראה שצדקתי צ'ון לא היה שומר אלא עובד אלילים והמלך היה מבחינתו אל ובגלל הדיבורים על גן העדן, נראה שכל חבורת צ'ונו החליט שהמלך הוא האלוהים שלהם. ולכן כנראה וו הו דיבר עם המלך על שגיאותיו, גם בתור אח שהרגיש קרוב וגם בתור מישהו כמו אברהם אבינו שמתווכח עם האלוהים. והנזיר המזוייף הטיח בו שאיזה מן אלוהים זה. וצ'ון הודה שזה לא משום שהוא עיוור אלא שאם יכיר באמת יהפוך לרוצח עלוב ולכן הוא מעדיף להאמין שפועל למען האלוהים שלו כדי לא להשלים עם כך שהיה רוצח אכזרי כמו שהנזיר המזוייף השלים. ולכן גם צ'ון לא חשש שהמלך יהרוג אותו, כי זכותו של אלוהים להרוג את המאמינים שלו והיה מוכן לסכן את חייו וגם המלך ידע איך הוא רואה אותו וידע שבלעדיו לא יסתדר ולכן אחרי מותו הוא השתגע לגמרי ודמיין שהוא בחיים.

הקאסט היה מצויין והייתה עלילת מתח והצלחתי להנות ממנה רק מאז הופעתו של אילג'ימה, הפרקים שעד הרצח של אחותו לא הלהיבו אותי במיוחד. כי עד לחיבור בין יונג לאילג'ימה לא הצלחתי להתחבר ליונג בפני עצמו.

מדוע כלב זו קללה. כלבים נאמנים וטובים. להגיד על אדם שהוא כלב זה כמו להגיד עליו שהוא מלאך.

בתגובה ל: לא יכול להיות שיונג הוא יורש עצר לגיטימי מאת: זרהמאד

לא יכלו לדעת שגיום ראה את רצח האב.

והיה לכולם חשוב לחסל את זכר המשפחה -

ועובדה שאת הילדים שלו עצמו המלך שולח לסין (למרות שהיה מקובל לספוג תרבות במקום אחר) - והם לא "זמינים להפיכה".

יונג / גיום בהחלט חומר של יורש עצר, רק שזה לא מענין אותו.

הוא מעדיף להיות "מלך" עבור העם ולא אחד שיושב מאחורי המסכים בארמון.

וזה שהוא בוחר לא להרוג את המלך - מכל הסיבות הטובות, הוא עדיין מאיים עליו ! הוא כמו שאומרים - מחזיק אותו ב*ב*י*צ*י*ם וזה מה שראינו לקראת הסוף - המלך רועד מפחד, שמא אילג'ימה יחזור.

ואני סבורה שוב שיי וון הו הוא האח - כי רק לגביו המלך אומר שהוא אח, הוא היה החזק ביותר מבין השביעיה - גם הקעקוע על החזה הוא המרכזי מבין השביעיה - כל האחרים יוצרים רק את השוליים של הסמל

והנה עוד ציטוט, לגבי האח שנרצח

Iljimae: Why did you kill my father? Why?

King: I should have killed you too. The sun in the sky wasn’t Won Ho, it was you. Because of you, my innocent little brother was killed.

Iljimae: Little brother? What little brother? Then… Why did you kill him? Why did you kill my father?

King: To keep my throne, I am willing to do worse than that.

Iljimae: So you were willing to kill your son, and countless innocents?!

King: Be it a little brother or a son, as soon as they threaten my throne, I will kill them. And that includes you

ברור לך שהמלך חולה נפש, נכון ?

הרי גם אחותו של גיום נרדפה עד מותר, ברגע שזוהתה בתור ביתו של וון הו

בתגובה ל: יונג היה ילד כשזה קרה וייתכן ואביו לא סיפר לו מאת: EVGLEV
אז כשהובילו את גופתו של וון הו וגררו את אישתו וביתו מישהו היה אומר על זה משהו, כמו שב"המלך סאן" התייחסו לכך במקרה האווה-האן, בכל זאת הוא אחי המלך!

לדעתי המילה "אח" מציינת את הקרבה הנפשית, כמו במקרה מאו ואביו של סו היון שציינת. חיפשתי ברשת תשובה לכך ולא מצאתי. בחלק מהמקומות מתייחסים לאביו של גיום כאח המלך (ומתבססים על דברי המלך ליונג) ובחלק טוענים שהם היו אחים לשבועה ושמכל הקושרים וון הו היה יקר למלך במיוחד. חוץ מהמלך (במפגש עם אילג'ימה) אף אחד מעולם לא התייחס לוון הו כאל אח המלך, לא בחייו ולא במותו.

המלך היה פראנואיד. אני לא חושבת שהוא פחד שוון הו ישתלט על הכסא בעצמו אלא שהוא יבגוד בו ויצטרף לקואליציה נגדו שתמליך את בנו תחתיו. הבן שלו כן היה איום ממשי ולכן הוא רצח אותו. המלך חייב להיות משושלת ג'וסון אבל הוא יכול להיות מלך בובה. לפי ההיסטוריה גם אינג'ו עצמו היה בתחילת דרכו מלך בובה ומי שבעצם החזיק בכוח הייתה הקבוצה שהמליכה אותו. אם אתה זוכר, ב"המלך סאן" קבוצת נורון התכוונה להמליך את אחד הנסיכים הקטינים, בני דודו של סאני או משהו כזה, אני כבר לא זוכרת, וזה היה ברור שהם מתכוונים למצוא להם מלך בובה. אף אחד מאנשי פלג נורון לא היה יכול להשתלט על המלוכה כי הוא לא משושלת, רק הנסיכה האווה-האן האמינה שג'ונג יכול להיות המלך הבא אבל אני לא מאמינה שהוא האמין בכך בעצמו. אחת הסיבות שהמלך שהיה לפני אינג'ו והודח על ידו היה חלש הייתה שהוא היה בן של פלגש ולא של האשה הרשמית, אז אפילו שהוא היה בנו של המלך זכרו לו את זה לרעה.

פורום טלנובלות ודרמות אסייתיות: יש לנו אהבה והיא תנצח (אחרי מאה עשרים פרקים פלוס מינוס)
http://www.agenda.co.il/243/forum/

פורום ריאלטיסטים: אין כמו ריאליטי כדי לשכוח קצת מהמציאות
http://www.agenda.co.il/747/forum/
י
all we are saying is give kisso a chance

בתגובה ל:

אילג'ימה 19-20 הסוף War

מאת: זרהמאד
וממשיך לשדוד עם סימון אחר. המלך לא קיים את הבטחתו ונשאר למלוך, אך למעשה הוא השתגע ומדמיין שצ'ון שומר ראשו הנאמן בחיים וצריך לעזור לו והוא אף למפוחד.

למעשה אילג'ימה מלך זאת לא סתם אמירה של אנשים שהעריצו אותו והוא היה יכול לרשת את כס המלוכה כי הוא האחיין של המלך כי המלך אמר לגיום שוו הו היה אחיו.

דאני אספה אליה את אימו של גיום והן התיידדו והיא גרה איתה.

עכשיו באמת היה מרגש איך שיונג ואימו האמיתית הסתכלו זה על זו וזיהו זה את זו והבינו את זה. והצליחו לשדר הכול במבטים בלי להגיד אף מילה שתחשוף האחד את השני.

למרות שאילג'ימה לא חשף את עצמו בפני אן צ'ה היא לא בזה ליונג כמו קודם, והיא נפרדה מיונג בקצרה אך איחלה לו כל טוב ולא כאל מישהו שהיא בזה לו. גם לאחר 4 שנים היא שאלה אם יונג בסדר, כלומר היא התעניינה בו. לא ממש הבנתי מדוע הוא לא חשף את עצמו בפני אן צ'ה כשהיא ידעה כל כך הרבה על כך שהוא גיום ועל חלקו של אביה בכל זה. בכל מקרה אחרי שבונג סון נפלה לתהום בתור אילג'ימה לא הראו את אן צ'ה מתאבלת על אילג'ימה, אבל לעומת זאת אחרי 4 שנים הראו את אן צ'ה שומעת שיונג בסדר ומתאבלת מול העץ על אילג'ימה.

מדוע כלב זו קללה. כלבים נאמנים וטובים. להגיד על אדם שהוא כלב זה כמו להגיד עליו שהוא מלאך.