שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



מדריך למשתמשי הפורום חיפוש בפורום כללי פורום טלנובלות ימי הולדת כמה פרקים יש לפורום בנענע

הנסיכה התובעת - Prosecutor Princess


Crown הנסיכה התובעת - Prosecutor Princess Spoiler_07
פורסם לפני 3540 ימים     מאת asole     אין תגובות    




סיימתי כרגע לראות הסדרה ואלו חוויות הצפייה שלי... אם עוד לא צפיתם בה, לא כדאי שתקראו כי הספויילרים רצים פה בשפע עד לסוף, עדיף שתקראו את הספיישלים של פאלגאנג ושל ליידי פאני ואת ההתרשמות של דנה.

יש פה גם ספויילרים כלליים בלבד ל"דר. צ'אמפ" "פסטה", "סיטי הול" ו"גן סודי" ועוד אבל את הספויילרים המשמעותיים צבעתי בלבן, בכל מקרה, אם אתם ממש ממש טהרניים בענייני ספויילרים... הקריאה על אחריותכם!

Spoiler_16 StilettoSandals Spoiler_17




אז ככה, בסך הכל נהניתי מאוד מהסדרה אם ככל הנראה לא כמו אלו שסיקרו את הסדרה לפני. זה היה מרענן כמובטח לפגוש שוב את קים סו יון כתובעת מה הא רי, לא חיבבתי את דמותה ב"דר. צ'אמפ", לא חיבבתי וגם לא שנאתי (רגשות השנאה היו שמורים כולם למאמנת השחייה המעפנה) אבל כמה הא רי מאוד אהבתי אותה. זו לא הייתה אהבה מבט ראשון, בשני הפרקים הראשונים היא שעשעה אותי לא מעט אבל גם עצבנה לא מעט (בעיקר בקטע עם הבחור המסכן שנתפס בגניבה, זה שפוטר אחרי שנפצע ואישתו הייתה בהריון או משהו כזה ולא היה להם כסף לבית החולים והא רי לא רצתה להתחשב בנסיבות כי גניבה זו גניבה). היה לי קשה איתה בהתחלה, למרות שכבר הכרתי גיבורים שלא היה אכפת להם מה אנשים חושבים עליהם ואם הם אוהבים אותם או לא (ג'ו וו מ"גן סודי, השפ! מ"פסטה" למשל) מה הא רי לקחה את זה לגמרי לקיצוניות. רק בפרקים הבאים הבנתי עד כמה זה נבע מחוסר מודעות שלה לגבי הסביבה. אני יכולה להבין (וברמה מסוימת גם להעריץ) אנשים שדבקים בשלהם למרות דעת הקהל אבל קשה להבין אנשים שכה אדישים לזולתם ולא אכפת להם שרואים בהם בדיחה מהלכת (יונג מ"אילג'ימה" היה יכול לחיות עם זה אבל אצלו זו הייתה התנהגות מודעת, חלק מהטקטיקה שלו, הוא היה בדיוק ההפך מאדיש לזולת). מה הא רי לא הבינה את זה עד ששמעה את הקולגות שלה מתבדחים עליה והבינה ששוב היא דחויה, למרות שהיא כבר לא הילדה השמנה עם אצבעות הנקניקייה היא עדיין בוכה לבד בשירותים כי צוחקים עליה.

בשלב שבו נחשף עברה הדשן של מה הא רי ממש התחברתי אליה וגם הבנתי בדיעבד (כמו התובע יון) את האובססיה שלה לגוף שלה ולבגדים אם כי, זה קצת התנגש לי עם האדישות שלה לסבלם של אחרים. יותר היה לי קל להבין את זה לו היא תמיד הייתה מצליחנית שחיה בחממה של בדולח וזהב, נגיד, כמו ג'ו וון (אבל אפילו את ג'ו וון, שלא היה מודע לכך שיש אנשים שחיים בדירות גג עלובות ומטות ליפול, היה לי קשה לדמיין בסיטואציה כזו שבה הוא היה בנעליה (המעוצבות) של מה הא רי וגוזר את דינו של העבריין האומלל בלי להתחשב במצבו), אבל הא רי סבלה רוב חייה, סבלה מדחייה חברתית, סבלה מבדידות, סבלה מעריצותו של אביה אליה ואל אימה. נכון שהיא לא סבלה מחיסרון כיס (אלא בפרקים שבהם אביה החרים לה את כרטיסי האשראי, אבל אז היא הייתה פשוט מנועה מקניות, היא לא רעבה ללחם) אבל היא יודעת סבל מהו (גם ג'ו וון ידע סבל אבל הוא הדחיק אותו, היא הייתה מודעת לעברה וכמו שהיא ציינה לא פעם – היה לה זיכרון טוב). אז את הקטע הזה נאלצתי לסספנד איכשהו, יחד עם כל הטרנספורמציה שהיא עברה מבחורה אגוצנטרית ואדישה לתובעת אכפתית, ואני תוהה אם בכלל היה צריך את כל עלילת מה הא רי השמנה (מה גם שחליפת השומן הייתה מזעזעת ולא אמינה והידיים שלה נראו כמו ידיו של נער הבצק של פילסברי), האם אי אפשר היה בלעדיה? לא חייבים להיות ביתו של עוג מלך הבשן בדימוס כדי להיות אובססיביים למותגים ולקניות ולמרות שזה הגביר אצלי מאוד את ההזדהות עימה לא ראיתי איך זה בדיוק קידם את העלילה בהמשך, זה רק פגע לי קצת באמינות של מה הא רי כדמות ואני חושבת, די בטוחה בעצם, שהייתי אוהבת את הא רי גם בלי העבר רווי השומן שלה. גם כל הקטע שבהתחלה אמא שלה מפטמת אותה ואחר כך כולאת אותה בבית סוהר להרזיה היה קומיקסי והזוי משהו (אם כי מדריכי הכושר היו חתיכים!).



אבל למרות הגליצ'ים האלו אהבתי כאמור את מה הא רי ורציתי בטובתה, אבל עם סו אין וו לא הייתה לי כימיה כל כך טובה. השואב לא הצליח לשאוב אותי. את פארק סי הו הכרתי קודם מ"אילג'ימה" ולא אהבתי את הדמות שלו שם, הוא היה פשוט פוץ צנוני. כאן הוא היה אמור להיות מסתורי ורב קסם, אבל זה פשוט לא עבד עלי, הייתי אדישה אליו עד שהמזימה שלו התגלתה ואז שנאתי אותו בלהט. בסוף הוא גאל את עצמו כשהתחרט בכנות על מה שעולל למה הא רי (ואפילו הסכים לייצג את אבא שלה) אבל זה היה מעט מידי, מאוחר מידי עבורי. כבר לא שנאתי אותו, אפילו פרגנתי אותו למה הא רי כי היא כל כך רצתה אותו (משום מה), אבל הרגשתי שהיא הייתה ראויה לבחור טוב בהרבה ממנו. התובע יון לא הייתה אופציה, גם כי הוא משעמם טיכו וגם כי זה היה ברור שהוא אמור להיות הפרס של התובעת ג'ין על התמדה רבת שנים. הוא גם יצא מהמרוץ די מהר ומעולם למעשה לא היה מעוניין בהא רי, רק הדמיון שלה לאשתו המנוחה קצת ערער אותו. אני מניחה שאם היא הייתה דבקה בו, ולאור הפסיביות של התובעת ג'ין, היא הייתה משיגה אותו, אבל זה היה לגמרי חד צדדי. שמחתי בסוף עבור התובעת ג'ין שהשיגה אותו אבל לא הרגשתי שהוא גם היה מאוהב בה. הוא היה מלא הכרת תודה (בצדק), הוא חשב שהיא חמודה, הוא ידע שהיא תהיה חברה טובה ואישה טובה ואם טובה לבין (היא כבר תפקדה ככזו) אבל אהבה גדולה לא הייתה שם מצידו. האמת שבסוף הרגשתי שהסצנות שלהם סתם גוזלות זמן מסך שנגזל מהעלילה המרכזית (למרות שנשיקה בניהם הייתה יכולה להיות נחמדה בפרק האחרון), בסך הכל הם היו זוג מישני חלש.



שאלתי את עצמי למה שנאתי כל כך את אין וו, בעוד שדווקא יש לי היסטוריה של חיבוב טיפוסים לא קלים ואפילו די מאנייקים. הרבה מאוד מכך נבע מפני שלא אהבתי אותו קודם לכך שהתגלה עד כמה הוא השתמש במה הא רי ולמה, אבל לא רק.

אין וו חצה קו שאף אחד מהמאנייקים החביבים עלי לא חצה. ג'ו וון מ"גן סודי" היה שמוק אנוכי לא קטן, אבל הוא בעצם לא ממש פגע באף אחד, קצת התעלל באוסקה (ברשותו, כפי שהתברר אחר כך) וקצת באגו של הדייטריות שלו, הוא היה בוס לא קל ובאופן כללי לא אדם נוח לבריות אבל הוא לא קירבן אף אחד (למרות שהמנהל פארק יחלוק עלי בנקודה הזו... אבל זה הגיע לו. הוא התאכזר לרא אים, אבל מחוסר מודעות או מתוך נואשות, הוא לא עשה את זה בכוונה כדי להכאיב לה וגם לא ניצל אותה למטרותיו). השפ! מ"פסטה" פיטר שלא בצדק את העובדות ממין נקבה, וזה היה מאוד לא נחמד ואפילו אכזרי אבל גם לא משהו שימוטט אותן ויגרום להן לחתוך ורידים (ואת זה אני אומרת בתור מי שפוטרה פעם בחייה בחוסר צדק). גם הוא לא ניצל אף אחד. ג'ו גוק מ"סיטי הול" לעומת זאת ניצל את מי רה, היא הייתה חלק חשוב בתוכנית שלו להפיל את ראש העירייה הנוכחי ואחר כך רצה להפוך אותה לבובה פוליטית, אבל מלבד זאת שהוא היה מקסים בעיני (בניגוד לאין וו), הנכלוליות שלו נחשפה בשלב מאוד מוקדם (מפרק 6 כמדומני) ומאותו הרגע הניצול שלו גם היה גלוי לפניה (גם חלק מהטקטיקה). למרות שהוא ניצל את מי רה זה לא היה באותו קנה מידה כמו אין וו והא רי. ג'ו גוק לא גרם למי רה להתאהב בו בכוונה (באיזה שהוא שלב הוא כן חיזר אחריה, אבל זה כבר היה מפני שהוא התחיל להתאהב בה וזה גם היה הדדי, זה לא היה לדעתי אף פעם חלק מהטקטיקה), נכון שהמהלך שלו הסב לה הרבה כאב אבל גם אם הוא לא היה מתאהב בה והכל היה הולך לפי התוכנית המקורית, מצבה בסוף התהליך לא היה גרוע יותר מאשר בתחילתו, להפך. היא זכתה בכסף והייתה חוזרת לעיריה כראש עיר. ראש עיר בובה אבל בכל זאת – ראש עיר. עדיף על פקידה זוטרה בדרגה 10. הוא גם לא הפעיל כל כך הרבה מניפולציות כמו אין וו שבנה סביב הא רי עולם שלם שיקרי.



אין וו ממש ריסק את הא רי לחתיכות. לו היא הייתה אדם פחות חזק נפשית היא הייתה יכולה אפילו להתאבד אחרי דבר כזה או ללקות בהתמוטטות עצבים או דיכאון. הוא טווה סביבה רשת קורים, כמעט כל מה שקרה לה היה מתוכנן, הוא שיחק בה בצורה שפלה ואכזרית במיוחד כשגרם לה להתאהב בו בעוד שהייתה מאוהבת בבחור אחר וכל זה כחלק מנקמה, הוא רצה שביתו של מה סאנג טה תגלה את האמת אודותיו בצורה הכי איומה שיש ותהיה זו שתפיל אותו. אני בהחלט יכולה להבין את הנקמה במה סאנג טה, אני לא יכולה לקבל, ולעולם לא אוכל, נקמה בחפים מפשע, אני לא מאמינה בעוון בנות על אבות. מה גם שהא רי גם הייתה קורבן של אביה במובן מסוים ואין וו ידע את זה – ולא היה אכפת לו.
נכון שאין וו סבל. מאוד. אני חושבת שהוא אחת הדמויות עם הילדות היותר אומללה שיצא לי לראות בסדרות המודרניות, רק סו היון מ"בין זאב לכלב" עולה לי לראש כמי שסבל יותר (בסדרות ההיסטוריות זה סיפור אחר כמובן...סאני, ג'אנגומה, יונג – כולם סבלו סבל עצום ולכולם הייתה סיבה טובה לנקמה אבל הם לעולם לא פגעו בחפים מפשע ולא ניצלו תמימים כדי להשיג את מטרתם) אבל היותך קורבן לדעתי לא מצדיק גרימת סבל לחפים מפשע והפיכתם לקורבנות. אני לא יודעת אם במקומו לא הייתי מתנהגת אותו הדבר או שהייתי מצליחה להתעלות על הרגשות השליליים אבל אני מודעת לכך שלו הייתי הולכת בדרך זו לא הייתי יכולה להחשיב את עצמי לעולם כאדם טוב (היו לי הרבה ויכוחים בנושא בתקופת "דונה ברברה" ואני עדיין איתנה בעמדתי מאז). אין וו היה יכול לעצור בדרך ולא עשה זאת, הוא המשיך עד הסוף... ורק אז התחרט. בשיחה עם הא רי על המרפסת הוא טען שזו הייתה הדרך היחידה כי היא תובעת וכולי, וזה היה תירוץ שקרי. שום תובע הגון לא היה מתעלם מהראיות שהוא היה מציג לו אפילו שעבר המון זמן. אם הוא היה שולח את החומר לתובע יון למשל הוא היה חוקר את הנושא בקפדנות אפילו שעברו 15 שנה, אין לי ספק בכך. גם הבוס מאותגר השיער של מה הא רי התלבט ולא מיהר לזרוק את החומר והסיבה היחידה שהוא התלבט הייתה הא רי עצמה, לו החומר היה מגיע לראש צוות אחר ההתלבטות לא הייתה רלוונטית (ואני מאמינה שגם הבוס של הא רי לא היה מנפנף את המקרה בסופו של דבר). הוא לא היה חייב להשתמש בהא רי, היה לו כבר את כל חומר התביעה והראיות (חוץ מהתמונות ואני בטוחה שהוא יכול היה להשיג אותן לבד), הוא עשה זאת כדי לסובב את הסכין.



אגב, גם לא סבלתי את החברה העקומה והכעורה שלו ג'ני. הייתי בטוחה שהיא מעוניינת בו רומנטית ובסוף זה בכלל לא היה אישיו. היא אפילו שימשה כקופידון בפרק האחרון.

עוד סיבה שבעטייה לא אהבתי את אין וו היא שאחרי שהוא הבין שחטא להא רי הוא קיבל את התביעה של אביה להתרחק ממנה. אף אחד מהגיבורים החביבים עלי לא היה עושה זאת. לו זה היה רק בקטע של הכאה על חטא אני הייתי מבינה את זה, לו הוא היה לא מודע לרגשותיה אליו אבל הוא כן (היא אמרה לו במפורש שהיא אוהבת אותו, הוא לא) והוא ידע שהוא פוגע בה. שוב. גם תהיתי אם הוא היה מתחרט בכלל לולא היה מתאהב בהא רי, לו היא לא הייתה היפיפייה המהממת שהיא אלא הבחורה השמנה והגמלונית עם אצבעות הנקניקיה. אני בדרך כלל אוהבת את הרעיון של הגאולה דרך האהבה מאוד, אבל הפעם זה לא עבד עבורי. כל הרומנטיקה לא עבדה עבורי. היו שתי נשיקות בסדרה ואפילו לא אומפף אחד.

ואני חושבת שהא רי לא הייתה היחידה ששילמה על חטא אביה. זה לא נאמר מפורשות, אבל בדיעבד אני חושבת שכל סיפור התקיפה של שין דונג וו, הבן של בעל המשתלה, היה מעשה ידיו להתפאר של אין וו. כל הסיפור היה מפוקפק מתחילתו, שין דונג וו רואה גבר כמעט אונס בחורה, מתחיל במאבק פיזי איתו ופתאום צצים עוד שני חברה שתוקפים אותו? גם לשאר התובעים זה נשמע מוזר ולא הגיוני, לכן הבחור נעצר. גם כל הגילוי של הבחורה בעזרת המשקפיים היה דאוס אקס מכינה (איך זה שהמשקפיים פשוט שכבו שם שבועות והמשטרה לא מצאה אותם?) וזה היה מוזר שהבחורה בכלל לא רצתה להתלונן על התוקף שלה ומוזר שהיא הגיעה איתו להסכם כביכול לפני שבכלל מצאו אותה. אני חושבת שאין וו בישל את זה, הוא רצה שהאדם שגרם עוול לאביו גם יסבול וגם יהיה חייב לו טובה ענקית ולא היה אכפת לו שלא רק האב משלם אלא גם הבן האומלל. נכון שראו אותו מדבר עם הבלש שמצא את המשקפיים והבחורה אבל לדעתי זה היה כסת"ח של אין וו, הבלש מצא מה שאין וו רצה שימצא, וגם זריית חול בעינינו, הצופים. מה הסיכוי שמקרה כזה היה נופל לידיו כפרי בשל דרך מקרה? הרי בנו של בעל המכללה היה ילד טוב סיאול, לא פושע מועד, אין וו לדעתי תכנן הכל מההתחלה ועד הסוף ורצה כמובן שגם הא רי תהיה מעורבת. כמו שהתובע יון אמר להא רי, לעורך הדין סו יצא שם של מי שלא בוחל בדבר כדי לנצח במשפט, אפילו שיחוד עדים.



למרות שהיה לי קושי עם הגיבור הראשי ולפיכך עם כל הפן הרומנטי של הסדרה העלילה הייתה מצוינת (אם כי לא מושלמת), הייתי מרותקת אליה טוטאלית, בעיקר ככל שהיא התקדמה, בפרקים האחרונים היה לי ממש קשה לעזוב אותה. הצורה שבה הכל נחשף בהדרגה, שהעלילה הלכה ותפסה תאוצה במקביל לשינוי שעברה הא רי ואיך שכל החלקים התחברו בסוף – כל החלק הזה היה נהדר. כבר ציינתי שאהבתי מאוד את הא רי, ואהבתי את כל קווי העלילה שעסקו במערכת היחסים בינה לבין הוריה ובינם לבין עצמם ומאוד אהבתי את ההתפתחות של הא רי כתובעת במשרד ואת הדינאמיקה שלה עם שאר העובדים ואיך היא הופכת לאט לאט מפריק שואו לעמיתה מוערכת ואהובה. קצת הלכו רחוק מידי עם זה בפרק האחרון, היה לי חבל שמראים את הא רי מחליפה את בגדיה בחליפה משעממת כשהיא בעבודה, אני לא חושבת שהתלבושת שלה מהפרקים הראשונים הייתה לעניין, אבל אהבתי את הקטע שהיא הפכה לתובעת טובה ועם זאת שמרה על הייחוד שלה כפאשניסטה. בכלל קצת קלקלו לי את הא רי בפרק האחרון, לא אהבתי את זה שהיא ממש מתרפסת לפני אין וו, נכון שהיא חיזרה באסרטיביות אחרי התובע יון אבל לא הרגשתי שהיא מתרפסת או מתחננת כמו בפרק האחרון מול אין וו. קצת ערך עצמי, הא רי, את שווה את זה ואת שווה גבר הרבה יותר טוב מאין וו. גם המהפך של הוריה של הא רי היה די קיצוני ולדעתי לא אמין (חבל, כי הדמויות שלהם היו מעולות). היו גם לא מעט סצנות שהצחיקו והרבה דמויות טובות. אהבתי גם איך הסדרה הפכה מקומדיה לסדרת מתח, זה היה ערמומי ומחוכם.



בסך הכל אני חושבת שהיא סדרה באמת טובה, היא לא נכנסה לרשימת הסדרות שנכנסו לליבי כי לא אהבתי את אין וו, אבל אני במיעוט בכל מה שקשור אליו, לפי התגובות לסדרה נראה לי שרוב הצופים (הצופות?) יתאהבו בו כמו מה הא רי ושלא כמוני יהנו מהרומנטיקה, וגם אם יש חריגים כמוני שלא – עדיין יש הרבה מה לאהוב ב"נסיכה התובעת".

ובפינת המדור לחיפש קרובים:
לקח לי זמן לזהות את האמא של התובעת ג'ין, זו אשתו של הסבא של ג'ו וון ב"גן סודי". עוד מ"גן סודי" הוא העוזר של התובע יון, שהיה שם סון. באופן מוזר הוא די נעלם באיזשהו שלב מהעלילה, אבל אותו זיהיתי על הרגע הראשון.
מי עוד שישר זיהיתי היה הנוכל דונג סוק, זה שהא רי שיבשה את החקירה שלו בפרק הראשון, זהו כמובן ג'י סו הנבלה מ"קיין והבל" (מישהו כתב באחד השרשורים שיש לו פרצוף של נבל, לא?).
המאהבת של זה שמכר למה סאנג טה אליבי הייתה נורא מוכרת לי אבל אותה נאלצתי לגגל – היא הייתה אימו של גיום ב"אילג'ימה", זה מעניין כי היו לה גם סצנות עם פארק שי הו...



ומכיוון שבשני הפוסטים הקודמים שלי על סדרות קוריאניות הקדשתי שיר לדמות האהובה עלי גם למה הא רי מגיע, אז בחרתי שיר שאפילו נקרא על שמה:



תוקן על ידי asole 13/5/2011 21:1

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך






אנחנו גם בטוויטר!




צלמית מי ומי ב"שובל של שקרים"
צלמית מי ומי ב"הלוחמת"
צלמית מי ומי ב"בזמן שישנת"
צלמית ספיישלים לסדרות אסייתיות   
צלמית ספיישלים לסרטים אסייתיים   
צלמית מי ומי ב"שדרות ברזיל"
                                       
צלמית מי ומי ב"שקר היופי"

צלמית מי ומי ב"לב משוגע"
צלמית מי ומי ב"מעבר לים"
צלמית הסודות של איסבל- טלנובלה מאת ניר של הלילה
שיחון קוריאני שימושי

מי ומי בלחיות את החיים

מילון הקלישאות הטלנובליות

שקרי האהבה

הטלנובלה דון חואן ועלמתו היפה

ללא ספק - הנפשות הפועלות

יומן חיים - הנפשות הפועלות


המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1563)