אם היו לי ספקות לגבי ההצבעה שלי בסקר הנוכחי הן התנדפו אחרי שהחלטתי לצפות בסדרה הזו. הכל היה נגדה, היא נראתה לי סדרת נוער מטופשת שמנסה לרכוב על הגל של BOF, העלילה נראתה לי תפלה ושגרתית, והרייטינג היה על הפנים. את השחקנים לא הכרתי חוץ מאחד, הראשי, קים ג'ונג היון, הלוא הוא ג'י הו מ-BOF, ההולוגרמה, השחקן האחרון שהיה גורם לי לראות סדרה בכיכובו. נקודת הזכות היחידה של הסדרה הייתה הפוסטר החמוד (למעלה), אבל אני לא הולכת לראות סדרות בגלל פוסטרים אבל כן אראה סדרה בגלל המלצה חמה וקיבלתי אחת כזו על הסדרה.

סיבה נוספת לבחירת הסדרה הייתה שלקיתי בקראש חמור על אום טה וונג אחרי "ד"ר צ'אמפ". הבנתי שהמצב חמור אחרי שבשיעור היוגה בסוף המדיטציה נפלט לי אוּם במקום אוֹם. התלבטתי בין שתי סדרות, "הנסיכה התובעת" ו"נשיקה שובבה", אבל החלטתי שכדאי לתת לקים סו יון מרווח בין דרמה לדרמה כדי לא לבוא אליה בדעות קדומות ולפתע המכשלה הגדולה של "נשיקה שובבה" הפכה ליתרון – אין מצב שאני אתאהב בקים ג'ונג היון יותר מאשר שמחר אהפוך למעריצה שרופה של ג'סטין ביבר.

אז באמת לא התאהבתי בקים ג'ונג היון, אם כי אני מודה שהוא היה יותר טוב בסדרה הזו מאשר ב-BOF, שחקן דגול הוא לא אבל הייתה לו יותר אישיות ותספורת הגונה יותר והדמות התאימה לו. סוף סוף גם קלטתי מה מפריע לי כל כך במראה שלו, זה לא הסנטר, למרות שהוא מוזר, זה האף. לבחור יש אף קטן כמו של פאקצה מנותחת, זה לא אף של גבר.

ובאופן מעניין, "מכשלה שהופכת ליתרון" זו גם התמה המרכזית של הסדרה הזו, שעוסקת בארבעה חולי אהבה ומתמקדת בהא ני, הבחורה שהפכה את האובססיה לאמנות.



זו קומדיית נעורים טיפוסית עם כל המשתמע מכך ולמרות שהגיבורים עוברים ללמוד באוניברסיטה הם ממשיכים להתנהג כטינאייג'רים (לפי הסדרות הקוריאניות הקוריאנים מתבגרים לאט מאוד, אולי בגלל ההשפעה המשפחתית הניכרת והסמכות ההורית). להפתעתי היא הייתה מוצלחת יותר ומהנה הרבה יותר משציפיתי, העלילה רפטטיבית אך עם זאת קולחת והדינמיקה בין הראשיים מעניינת והם היו חמודים ביחד. אווירת הקומיקס שורה על הסדרה (שמבוססת על מנגת שוג'ו יפנית), בעיקר על פרקי התיכון בסדרה שהזכירו לי את הסדרה הישראלית "זבנג", רק הגברת זעפני הייתה חסרה שם (הדמות של ג'ון גו הייתה משתלבת ב"זבנג" בטבעיות רבה). זה קצת נרגע כשהדמויות מגיעות לאוניברסיטה (וטוב שכך, גם קטעי הדמיון של הא ני נעלמים לשמחתי כי הם שיעממו אותי אפילו בהילוך מהיר). אני מניחה שגם משום שצפיתי בחלקים מהסדרה בהמרצה כשהדמויות נעות בתזזיתיות כמו ספידי גונזלס ונשמעות כאילו כולן השתתפו במסיבת הליום כנראה הוסיפה לאפיל הקריקטורי של הסדרה (חבל שזה ב-BOF לא עשיתי את זה... זה היה משפר אותה פלאים). אבל לא פחות מכך שהופתעתי לטובה מחמידותה של הסדרה הפתיע אותי האתוס האולטרא-שמרני שלה שמקדש הן את הזוגיות מהמודל השוביניסטי והן את הציות להורים. בהחלט לא מה שאנחנו רגילים לקבל מסדרה קוריאנית.

הגיבורה הראשית היא גיבורת שוג'ו טיפוסית, זו הבחורה הפשוטה כביכול, הגולמנית והמועדת לתאונות והזקוקה להצלה באופן קבוע שמצליחה לשבות את ליבו של הנסיך כי בכל זאת יש בה קסם שאין לאחרות. הא ני אפילו לא פשוטה כביכול, היא באמת פשוטה, בחורה ילדותית, די טיפשה וריקנית, מעלותיה היחידות הם העקשנות והנחישות שלה ושמחת החיים, לכן היא זכתה בסדרה לכינוי "החילזון של נוח". לידה ג'אנדי הפוסטמה מ-BOF היא ממש כלת פרס נובל. לזכותה יאמר שלשחקנית ג'ונג סו מין יש קסם אישי וחמידות טבעית שגרמו לי לחבב אותה למרות שהדמות באמת כלומניקית ופאתטית (מה שלא קרה לי עם ג'אנדי הפוסטמה). ג'ונג סו מין, שזה לה התפקיד הראשי בדרמה, זכתה לכינוי און יון היי הצעירה, והן באמת דומות לדעתי, אם כי ג'ונג סו נראית כמו אחותה הצעירה והפחות יפה של יון היי, אין לה את הגוף המושלם של יון היי והרגליים המופלאות שלה (יון היי בטח לא רק הצילה את האומה בגלגול הקודם אלא את האנושות כולה). יחסית לאלילות הקוריאניות היא נראית אפילו מעט גוצה, אבל יש לה מראה מתוק, עיניים גדולות ועגולות ופה חושני וילדותי. היא מרבה לשרבב את לשונה החוצה, מה שגורם לה להראות ככלבלב חמוד, והאמת שזה בדיוק מה שהיא בסדרה, האהבה שלה לגיבור הסדרה היא כמו של כלב שנאמן לאדוניו ויהי מה, בין אם הוא בועט בו או מלטף אותו.

במשפט אחד: לחובבי קומדיות נוער רומנטיות בלבד, סדרה חביבה וקולחת עם מסרים בעיתיים.

מכאן והלאה (בפוסט הבא) ספויילרים לכל הסדרה, אז אם אתם מעוניינים לצפות בה זה הזמן להיפרד בנשיקה.

העלילה מתחילה בתיכון. הו הא ני (ג'ונג סו מין) היא תלמידה כושלת בתיכון באחד מפרוורי סיאול, היא לומדת בכיתה השביעית, שזו הכיתה הכי גרועה בבית הספר ומאוהבת נואשות בבחור הכי שווה בתיכון – בק סונג ג'ו (קים ג'ונג היון) התלמיד הכי חכם בבית הספר שלומד בכיתת המחוננים ומשיג באופן קבוע את הציונים הכי גבוהים ונחשב לחתיך על ואליל הבנות. היא מחליטה להתוודות על אהבתה במכתב אבל הבחור האדיש מחזיר לה את המכתב שלה בפומבי עם תיקוני שגיאות כתיב ועם ציון של מספיק בקושי. המצב נראה חסר תקווה עבור הא ני האומללה, בעיקר אחרי שהבית החדש שלה ושל אביה קורס אחרי רעידת אדמה, אבל כאמור בסדרה הזו כל מכשלה הופכת ליתרון. בזכות האסון חבר ילדות של אביה של הא ני יוצר איתו קשר ומזמין אותו ואת ביתו לגור בביתו עם משפחתו. לחבר יש אישה נאה, דירה נאה, כלים נאים ושני בנים – און ג'ו ו...סונג ג'ו. המצב החדש יוצר סיטואציות מביכות עבור הא ני שנאלצת לגור תחת קורת הגג של אהובה הבלתי מושג, אבל גם מחברת את השניים. הא ני מצליחה לתמרן את סונג ג'ו כדי שיעזור לה בבחינות כדי שתוכל להיכנס לכיתת המחוננים וזאת אחרי שהתערבה איתו שאם היא נכנסת, משימה בלתי אפשרית בעליל, הוא סוחב אותה שקמח לפני כולם. בעקבות ההצלחה המפתיעה בבחינות הא ני גם מצליחה להתקבל לאוניברסיטה, גם בשיטת ה"מכשלה שהופכת ליתרון" כשבגלל סופת טייפון הרבה מועמדים לא מגיעים לראיונות הכניסה.



המעבר לאוניברסיטה לא משכיח מליבה של הא ני את סונג ג'ו המתנכר. להפך. האהבה החד צדדית אליו והאובססיבית רק הולכת וגדלה ואם בתיכון עוד הייתה לה איזושהי גאווה עצמית והיא הייתה מסוגלת אפילו לנקום בו על העלבונות ולהתעמת איתו, באוניברסיטה היא הופכת לצל מתרפס שלו. סונג ג'ון הוא הסיבה לקיומה, הסיבה שהיא בכלל באוניברסיטה למרות שלימודים לא מעניינים אותה והיא גרועה בהם, הסיבה שהיא קמה בבוקר וטורחת לנשום. זה לא עוזר שהם גרים באותו הבית רוב הזמן וגם לומדים באותה האוניברסיטה (משום שבמפתיע, סונג ג'ו שיכל ללמוד בכל אוניברסיטה, אפילו בחו"ל, בוחר ללמוד באוניברסיטה המקומית) וגם לא היחס של אימו של סונג ג'ו ושל סונג ג'ו עצמו. אימו של הנסיך, גום הי (ג'ונג הי יאנג היפה) היא המעריצה מספר אחת של הא ני, היא מתאהבת בה במבט ראשון, כנראה מפני שהיא רואה אותה כבבואה שלה עצמה וגם כי תמיד רצתה בת. היא לא בוחלת במניפולציות כדי לשדך את בנה, אותו היא מגדירה כיבש, קר ומשעמם, להא ני והיא מעודדת את הא ני לא לוותר עליו גם כשהוא מתנער ממנה בצורה מופגנת פעם אחר פעם וכך מזינה שוב ושוב את האובססיה שלה. גם סונג ג'ו מלבה את האובססיה של הא ני בכך שהוא מרחיק ומקרב אותה, מלטף ובועט. יום אחד הוא יכול להתנהג אליה באבירות וביום הבא להתעלם ממנה בגסות ולהשפיל אותה, וכשהיא מנסה להשתחרר ממנו ומהאהבה הבלתי אפשרית אליו הוא טורח להחזיר אותה למסלול. בפרק 6, במסיבת הסיום, לאחר שהיא נשבעת מולו לשכוח אותו אחרי התיכון הוא שואל אותה "באמת תשכחי אותי?" ואז מנשק אותה ואומר "נסי לשכוח אותי עכשיו". ולמחרת הוא כמובן מתנהג אליה בגסות וקרירות כהרגלו.



ההתנהגות של סונג ג'ו התמיהה אותי, הוא לא נראה כמי שמחבב את הא ני, מלבד בקטעים הבודדים שבהן הוא טורח לסחרר את ראשה, הוא מתנהג כאילו היא מטרד מעצבן רוב הזמן (מה שנכון, אגב, היא נדבקת אליו כמו סופר-גלו) והוא כועס על אימו שבערמומיות דוחפת אותה כל הזמן לעברו. אבל הוא כן נהנה להתעלל בה, לרדת עליה, בעיקר לפני קהל, והוא גם נהנה לרדות בה. למשל במחנה הטניס (היא נרשמת למועדון הטניס בגללו כמובן, אין לה מושג איך משחקים) כשהוא מכריח אותה להתאמן איתו כל השבוע. נראה שהוא נהנה מהעקשנות שלה ומהנחישות שלה להצליח למרות הסבל והקושי ונתוני הפתיחה העלובים שלה, אבל לא ברור אם הוא נהנה מכך שהוא דוחף אותה להישגים או מכך שהיא עושה זאת בגללו, כנראה שני הדברים יחד. ככל שראיתי שצפיתי בו ובהתנהגות שלו כלפי הא ני התגבשה אצלי התחושה שמדובר בבחור נרקיסיסט עם נטיות סדיסטיות. אין לו שום כוונה לתת לה סיכוי ממשי (לפחות ברוב הסדרה) אבל למרות הקיטורים נוח לו שהוא כל עולמה ומטרת קיומה עלי אדמות והוא כאמור נהנה גם להתעלל בה מילולית. גם ההחלטה שלו ללמוד באוניברסיטה המקומית חיזקה אצלי את התחושה הזו. לטענתו הוא הלך ללמוד שם כי הוצעה לו מלגה מלאה ותנאים מפליגים ובגלל הא ני שעקבה אחריו ונקלעה לתאונה הוא פספס את הראיון לאוניברסיטה היוקרתית. זה נראה לי תירוץ משום שהוא יכול היה להביא אותה לבית החולים ולהספיק לראיון ואני בטוחה שתלמיד מצטיין כמוהו היה מקבל ראיון נוסף ומלגה מלאה בכל אוניברסיטה. לי נראה שהוא רצה ללמוד שם כי היה לו נוח שיש לו מעריצה צמודה שמזינה את האגו שלו ובגלל שהוא אוהב להיות ראש לשועלים, בעוד שבאוניברסיטת יוקרה הוא יהיה אריה בין אריות.

בעיקר הפליאה אותי הנחישות של גום הי, אימו של סונג ג'ו, לשדך את הא ני לביתה ויהי מה. ההסבר שלה הוא שסונג ג'ו הוא דג קר והוא זקוק למישהי כמו הא ני בסביבתו כדי שתפשיר אותו, כלומר, מקרה של "אמא יודעת הכי טוב", ובאמת, ההסבר הזה מתקבל כלגיטימי בסוף הסדרה. לי זה נראה בעיקר כאקט של אנוכיות צרופה מצידה. למרות הקומיות שבדמותה וחינניותה, גום הי היא למעשה האמא הקלאסית הרעה (בסדרה היא כמובן נחשבת לטובה). בסיפור הרומנטי המסורתי האם או האב הם אחת המכשלות הגדולות של הגיבור או הגיבורה בדרך לאהבה האמיתית ודרכה לעצמאות ולגילוי העצמי. ההורים שרוצים לשמר את התלות של ילדם בהם בוחרים עבורו את בן הזוג האידיאלי לטעמם, הם הרי מבינים טוב יותר ממנו מה הוא צריך ומה יעשה אותו מאושר, כביכול, כשמה שמדריך אותם הוא אושרם שלהם והפחד מעצמאות הצאצא. זו בדיוק גום הי בעיני בסדרה, היא מזיקה לבנה בכך שהיא לא מכבדת את הרצון האישי שלו לבחור לעצמו בת זוג ולא בוחלת בשקרים ובמניפולציות כדי לתמרן אותו לזרועותיה של הא ני, הכלה שהיא בחרה עבורו. היא גם מזיקה להא ני בכך שהיא מלבה את האובססיה שלה שוב ושוב למרות שהאהבה החד צדדית הזו גורמת לה לכאבי לב ומפחי נפש. אביו של סונג ג'ו לא לוחץ עליו בעניין הא ני, אם כי הוא מסכים עם אשתו שהיא מתאימה לבנו ומחבב אותה, אבל הוא לוחץ עליו בנושא אחר – הוא רוצה שבנו ימשיך אותו בעסק המשפחתי.



סונג ג'ו מתמרד או מנסה להתמרד. בנקודה הזו התחלתי לראות בו אדם בפני עצמו, הוא אפילו נראה לי לפתע כגיבור טראגי שמנסה להיחלץ ללא הצלחה משליטת הוריו. אבל הסדרה הזו הופכת את האמונות המקובלות על פיהן, הגיבור שמנסה למצוא את דרכו לבד בעולם טועה, האישה שמכלה את ימיה באהבה חסרת סיכוי ומבטלת את עצמה לפני הגבר שהיא אוהבת צודקת. בשורה התחתונה זהו מסר אולטרא-שמרני. הוריו של סונג ג'ו מקבלים בסוף את החלטתו להיות רופא לאחר שהוא מציל את העסק המשפחתי מקריסה בתקופת מחלתו של אביו, ההקרבה שלו והנכונות שלו לוותר על שאיפותיו עבור אלו של הוריו מספיקות כדי לאפשר לו לבחור את משלח ידו בעצמו, אבל את אשתו אימו בחרה עבורו. הוא גם מוותר על עצמאותו וחי עם הא ני בבית הוריו אחרי נישואיו, מודע לכך שאימו אף עקבה אחריהם לירח הדבש.

הא ני כאמור היא לא חולת האהבה היחידה בסדרה. מימי התיכון מאוהב בה ג'ון גו אהבה חסרת סיכוי. הא ני מחבבת את ג'ון גו ורואה בו ידיד טוב אבל אין לה רגשות רומנטיים אליו. היא לא עולבת בו כמו סונג ג'ו ולא משחקת בו כמוהו ונראה שהיא באמת מצרה על האהבה החד צדדית הזו. באוניברסיטה סיונג ג'ו פוגש את הא רה היפה (לי סי יאנג המוכרת מ-BOF. עניין של טעם, בעיני היא לא יפה אבל היא חתיכה ונשית) והחכמה. אם סונג ג'ו מדורג ראשון היא תמיד מדורגת אחריו והיא למעשה מעין סונג ג'ו ממין נקבה. היא מתאהבת בו והוא מחבב אותה ונעים לו במחיצתה ואפילו מוכן להתחתן איתה כדי להציל את החברה (עבור ההשקעה של סבא שלה) ולא רואה בכך הקרבה גדולה מצידו כי לדעתו הם באמת מתאימים. הא רה היא לא אוהבת אובססיבית אם כי בתחילה נראה כך, כי היא נוקטת במניפולציות כדי להיות איתו (כמו להשפיע על סבה לתמוך בחברה של אביו), אבל היא מקבלת את החלטתו להיות עם הא ני בסוף ואפילו מגיבה בג'נטלמניות. לה עצמה יש מחזר אובססיבי, קאנג סו, ראש מועדון הטניס (והסונבה הכי זקן ומכוער באוניברסיטה. השחקן צ'וי סאנג גוק בן 40 אבל משחק בחור בן 21, סוג של בדיחה פנימית של הסדרה וליהוק מוזר). הא ני וקאנג סו משתפים לא פעם פעולה בצורה ילדותית כדי להפריע לקשר בין סונג ג'ו והא רה. האוהבת האובססיבית האחרונה היא כריס, בחורה ממוצא מעורב אנגלי/קוריאני שמתאהבת נואשות בסוף הסדרה בג'ון גו. כל האוהבים האובססיביים מלבד ג'ון גו זוכים בסדרה באהוביהם, והוא זוכה כאמור באהובה אובססיבית משלו.



כל הסדרה, עד לסוף פרק 13 ייחלתי שוב ושוב שהא ני תתפקח סוף סוף מהאהבה החולנית שלה, הרצתי תסריטים במוחי שבהם היא סוף סוף מצליחה להיגמל מההתמכרות הזו ולצמוח כבן אדם עצמאי במקום לתפקד כלווין של סונג ג'ו. מידי פעם היו סיטואציות שרמזו שהנה זה בא, הפעם זה יקרה, אבל מהר מאוד הדברים חזרו למסלולם. בסוף הפרק הזה הא ני חוזרת מדייט עם ג'ון גו, אחרי שהחליטה לתת לו סיכוי לאור חתונתם הקרבה של סונג ג'ו והא רא. כשהיא חוזרת מהדייט בגשם סונג ג'ו מחכה לה עם מטריה, נוזף בה כהרגלו שיצאה בלעדיה. כשהיא אומרת לו שהיא מחבבת את ג'ון גו הוא מצהיר "את מחבבת אותי, ולעולם לא תחבבי מישהו אחר כמו שאת מחבבת אותי" והיא מודה בדמעות שזה נכון אבל נשבר לה מהאהבה החד צדדית הזו והיא רוצה מישהו שיאהב אותה כמו שהיא אוהבת אותו, ואז הוא מנשק אותה, הפעם ברצינות, והיא נמסה כחומר בין זרועותיו. אפילו אז קיוויתי שהנשיקה תהיה נשיקת קסם אמיתית שתגמול אותה מהאהבה הזו, שהיא תכריז לפתע שירד לה ממנו, שהיא לא רוצה בו יותר, שהיוצרות יתהפכו והוא יהיה סוף סוף בצד המחזר. זה כמובן לא קרה. אבל לפחות מהרגע הזה הם היו ביחד והמצב הפך ליותר נסבל, וגם לפחות איבדתי את התקווה, זה גם משהו. בסופו של דבר הם גם היו מאושרים ביחד, עד כמה שאהבה כזו וזוגיות כזו הם פסולים בעיני.



לכל אחד מהדמויות בסדרה יש תחומי עניין עצמאים משלו – חוץ מלהא ני ולאימו של סונג ג'ו ולסונג ג'ו עצמו. ג'ון גו מתגלה כשף מוכשר ויצירתי, גם לחברותיה הטובות של הא ני, ג'ו רי ומין אה יש כיוון בחיים – ג'ו רי הצבעונית אוהבת לאכול, להתחפש ומגלה את יעודה במקצוע הספרות ומין אה המתבודדת המוזרה היא חובבת וציירת קומיקס שלומדת אנימציה (ובאופן רקורסיבי הופכת את הסיפור של הא ני וסונג ג'ו למנגה). אביה של הא ני הוא שף במסעדת הנודלס המשפחתית ולאביו של סונג ג'ו חברה למשחקי מחשב והשניים רואים בעבודתם יעוד והגשמה אישית. לעומת זאת אימו של סונג ג'ו היא עקרת בית שעוסקת כל הזמן בריגול אחרי ילדיה וצילומי פאפרצ'י שלהם. סונג ג'ו טוב בכל תחום שהוא שולח בו את ידו, בין אם זה לימודים או ספורט או אפילו בישול אבל שום דבר לא מעניין אותו או מאתגר אותו – עד שהוא בוחר ללמוד רפואה (יש לציין שזה היה הרעיון של הא ני). תחום העניין היחידי של הא ני בחיים הוא סונג ג'ו. בסוף הסדרה היא מחליטה ללמוד סיעוד בגלל שסונג ג'ו לומד רפואה ומצהירה בגלוי שלו היה טייס היא הייתה הופכת לדיילת וכו', מטרת חייה היא להיות קרובה אליו ולסייע לו, להיות "אישה תומכת" כדבריה. הוא גם מקבל זאת בלי בעיה, כשהא רה שואלת אותו על כך ומציינת שעולמה של הא ני סובב סביבו הוא עונה: "האם זה לא הגיוני שכדור הארץ מסתובב סביב השמש?" לכן הוא מקבל את הא ני בסוף, לכן היא כן חשובה לו. הרבה בחורות יעריצו בחור כמו סונג ג'ו אבל בגבולות הסביר, אף אחת לא תשעבד את עצמה אליו בטוטליות כמו הא ני. סונג ג'ו הוא נרקיס אגוצנטרי, הוא זקוק להא ני כדי שתשקף לו את עצמו. למרות שהוא לכאורה משתוקק לאתגר הוא נהנה להיות במרכז תשומת הלב, נהנה להיות המצליחן שהכל בא לו בקלות. שוב אנו חוזרים לתמה של ההורים שיודעים הכי טוב, השאיפה והמאבק לעצמאות של סונג ג'ו מזויפים, רק כשהוא נכנע להוריו ולבינוניות הוא מאושר. בסוף הפרק האחרון, אחרי שהא ני מצילה אישה ממוות בעזרת החייאה היא אומרת לסונג ג'ו שעד כה רצתה להיות אחות בגללו אבל עכשיו היא רוצה בכך עבור עצמה. זו גם הפעם היחידה שהוא מתייחס אליה כשווה ויותר, כשהוא מכנה אותה הסונבה שלו כי היא כבר הצילה חיים בעוד שהוא, כסטודנט לרפואה, עוד לא נפגש עם חולים, אבל זה היה בחזקת מעט מידי מאוחר מידי.



הזוגיות של הא ני וסונג ג'ו היא המודל השוביניסטי פאטריאכלי הקלאסי. הוא השמש, על פיו יישק דבר, היא קיימת כדי להעריץ ולציית. הוא המבוגר והיא הילדה. כשהם נוסעים לירח דבש באי ג'גו הם פוגשים בזוג טרי נוסף, אבל כזה שהוא היפוך שלהם. האישה היא השולטת, זו שמשפיטה את בעלה הכנוע שמעריץ אותה בעיוורון ובכלבלביות. אבל הזוגיות הזו מוצגת כגרועה, האישה היא בוגדנית מהסוג העלוב ביותר והגבר אוויל וסמרטוט בעוד שהזיווג של הא ני וסונג ג'ו מתואר כמוצלח ומאושר. מעניין שדווקא בביתו של סונג ג'ו אימו מאוד דומיננטית, אם כי היא מעריצה ואוהבת את בעלה ונראה שהם בראש אחד. גם הזוגיות של הא רה וקאנג סו היא לא שוויונית והפעם לטובת האישה, אבל אי אפשר ממש לקרוא לזה זוגיות, בסוף הסדרה אנחנו רואים שהיא באה לבקר אותו בבסיס הצבאי עם נקניקיות, זה לא אומר שהם הפכו לזוג והאמת שהזיווג הזה נראה לי הזוי. הזוגיות הכי שוויונית שנוצרת בסדרה בסופו של דבר היא בין ג'ון גו לכריס (מעניין ששמרו על השם המקורי מהמנגה. גם במקור הדמות חצי אנגליה. אגב, השחקנית אביגייל אלדרייט היא במקור מפרגואווי והתפרסמה בתוכנית האירוח "מפטפטים עם נשים יפות" בה השתתפה גם הישראלית צברית עזרא), אומנם היא חולת אהבה ואובססיבית אבל יש לה ביטחון עצמי והוא לא אחד שיסתכל על בת זוגו מלמעלה (ג'ון גו הוא הדמות שהכי אהבתי בסדרה, למרות שבפרקי התיכון הוא היה קריקטורי ומעיק, הוא הלך והתחבב עלי בהדרגה).

למרות הסימפטיות והמתיקות שלה היה לי קשה עם הסדרה הזו בגלל הערכים השמרנים והשוביניסטיים ומשום שהיא הצדיקה את האובססיביות של גיבוריה והפכה אותה למעלה. נכון שכבר פגשנו אוהבים נחושים בסדרות, למשל ג'ון פיו מ-BOF ו ג'אנדי שלו וג'י הון מ"דר צ'אמפ" והדוקטורית שלו, שלא לדבר על מלך הסטוקרים, ג'ו וון מ"גן סודי", אבל לשלושתם היה אופי חזק, שאיפות, תחומי עניין ובעיקר הרבה ביטחון עצמי והכרה עצמית, הם לרגע לא ביטלו את עצמם לפני אהובותיהן למרות שהיו מוכנים להלחם עבור אהבתם גם כשזו נראתה חד צדדית, בעוד שהמהות של האהבה הרומנטית על פי "נשיקה שובבה" היא ויתור טוטאלי על העצמיות.



ומקדישה שיר אהוב במיוחד לדמות החביבה עלי בסדרה, ג'ון גו:

Robert Forster - Baby Stones

סיימתי כרגע לראות הסדרה ואלו חוויות הצפייה שלי... אם עוד לא צפיתם בה, לא כדאי שתקראו כי הספויילרים רצים פה בשפע עד לסוף, עדיף שתקראו את הספיישלים של פאלגאנג ושל ליידי פאני ואת ההתרשמות של דנה.

יש פה גם ספויילרים כלליים בלבד ל"דר. צ'אמפ" "פסטה", "סיטי הול" ו"גן סודי" ועוד אבל את הספויילרים המשמעותיים צבעתי בלבן, בכל מקרה, אם אתם ממש ממש טהרניים בענייני ספויילרים... הקריאה על אחריותכם!