Comrades

פורסם לפני 3349 ימים מאת danarod אין תגובות

הסדרה Comrades (שנקראת גם Legend Of The Patriot) שודרה בערוץ KBS1 בחודשים יוני-אוגוסט 2010. הרייטינג הממוצע עמד על 14.4%.

העלילה:
הדרמה שודרה במלאת 60 שנה למלחמת קוריאה, והיא עוסקת בסיפורה של חוליה בצבא דרום קוריאה, שחבריה משתתפים בקרבות ובמבצעים שונים. מפקד החוליה הוא איש צבא ותיק, ערכי ומצפוני, שמוכן לעשות הכל למען חייליו – כל אחד והסיפור שלו. אהובתו לשעבר של המפקד היא בעלת עמדה בכירה בצבא הצפון. לאחר שדרכיהם נפרדו על רקע אידיאולוגי, הם מוצאים עצמם משני עברי המתרס.

לינה הכינה בזמנו ספיישל מושקע לסדרה, ואפשר למצוא אותו כאן.

התרשמות אישית (כולל ספויילרים):
אקדים ואומר שמקובל לחלק את מלחמת קוריאה למספר שלבים (ע"פ הספר "קוריאה – היסטוריה ופוליטיקה" של אלון לבקוביץ):
- תחילת המלחמה לאחר מתקפת הפתע של הצפון (יוני-ספטמבר 1950).
- כניסת כוחות האו"ם למלחמה, לצדה של דרום קוריאה.
- תחילת השינוי – נחיתת כוחות האו"ם באינצ'ון (15 בספטמבר 1950) ותחילת מתקפת הנגד.
- כניסת סין למלחמה ויצירת קו לחימה קבוע (נובמבר 1950-מאי 1951).
- תקופת העימותים והמו"מ – לאורך החזית מתנהלת מלחמת התשה, ללא תזוזת כוחות משמעותית או שינוי מהותי בקו הגבול. במקביל מתנהלות שיחות על הפסקת אש (מאי 1951-יולי 1953).

מבחינה היסטורית, רוב עלילת הסדרה Comrades מתמקדת בשלב ההתשה, ואולי זה לא מקרי שגם אני כצופה הרגשתי מותשת. הסדרה מנסה לירות לכל הכיוונים, אבל בלב שלי היא לא פגעה. אני לא מרגישה שיצאתי ממנה עם תובנה חדשה לגבי המלחמה (בניגוד לסדרות אחרות שראיתי), וגם לא הצלחתי לחוש הזדהות משמעותית עם הגיבורים.

אני מתארת לעצמי שבמלחמה יש סיטואציות הזויות, אבל כאן היו לטעמי דברים שגבלו כמעט במדע בדיוני. כל מיני התפתחויות מאולצות בעלילה, כששאלתי את עצמי לפעמים האם יש קשר בינן ובין המציאות. באופן כללי, הייתה איזו דינמיקה שחזרה על עצמה בעלילה: החוליה יוצאת למבצע מסובך; אחד מחבריה מפשל או מתעכב בשל סיבה כלשהי; המפקד מחליט לא לוותר/לחכות וכך המבצע הופך לבלתי אפשרי; בדקה ה-99 מגיעה איזושהי ישועה, לרוב ממקור חיצוני, וחוזר חלילה. בכל פעם המבצעים נעשים ארוכים, מייגעים ובלתי אפשריים יותר ויותר.

בשניים-שלושה פרקים אחרונים הדינמיקה השתנתה ועברנו למשהו שנראה כמו ברווזים במטווח, שנופלים אחד אחרי השני. השיא מבחינתי היה במבצע של ירי בעריקים (דבר שחזר על עצמו מספר פעמים), כשמפקד החוליה נאלץ לירות למוות בפקוד לשעבר, ואחר כך הוא מחבק בדמעות את גופתו התלויה. אין מילים.

אני חייבת לציין שהשחקנים, רובם ככולם, היו טובים, אבל באופן כללי לא נוצר אצלי קשר רגשי משמעותי לדמויות. הצלחתי לחבב פחות או יותר שלוש דמויות:

חייל שתקן שביקש להילחם כדי לנקום את מות הוריו. אני חושבת שחיבבתי אותו בזכות השחקן שגילם לוחם גם ב"מלכה סון דוק" – המשכתי לזהות אותו כ"אלצ'ון" – השם של דמותו מהסדרה ההיא.

קצין נחוש בצבא הצפון, שהזכיר לי קצת את דאי-צ'י ב-Eyes of Dawn

לוחמת גרילה צעירה, שהפיצה חום, אנושיות והומור – מצרכים נדירים בסדרה הזו.

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות – ואולי זו אחת הסיבות שהדיאלוגים קצרים למדי בסדרה הזו. מתוך סקרנות, בדקתי את מספר השורות בפרק – רק 400-500 בממוצע. ממש גן עדן למתרגמים (ברוב הסדרות יש לפחות 700-900 שורות בפרק, אם לא יותר).

וכשסיימתי לצפות בסדרה, השיר הזה קפץ לי לראש:

War is stupid
and people are stupid
And love means nothing in some strange quarters

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: asole

הסדרה Ruler of Your Own World (שנקראת גם As You Wish) שודרה ברשת MBC בין החודשים יולי-ספטמבר 2002. הסדרה זכתה בפרס על התסריט.

דמויות/ שחקנים:

קו בוק-סו (יאנג דונג-גון, I'm Sam)

ג'ון קיונג (לי נה-יאנג, Fugitive: Plan B, Ireland)

סונג מי-רה (גונג היו-ג'ין, פסטה, Best Love, Thank You). שימו לב לעגילי המגן דוד...

האן דונג-ג'ין (לי דונג-גון, Sang Doo, Let's Go To School, Smile Again)

העלילה:
קו בוק-סו יוצא מהכלא וחוזר לסורו ולמה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לכייס. בעוד יום עבודה שגרתי למדי, הוא גונב את כספה של ג'ון קיונג, בת למשפחה עשירה וקלידנית בלהקת רוק צעירה ואלמונית. הכסף הגנוב היה אמור לממן ניתוח, שהיה יכול להציל את חייה של סולנית הלהקה.
המפגש של בוק-סו עם קיונג, יחד עם עוד גילוי מספיילר ומפגש מקרי עם פעלולן, גורמים לו לנסות לשנות את חייו. הוא מצטרף לבית ספר לפעלולנים, ובמקביל בינו ובין קיונג נרקם קשר חזק ומיוחד – למרות שלבוק-סו יש חברה צמודה ונחושה בשם מי-רה, ולקיונג יש בחור עשיר ומפונק שמחזר אחריה, דונג ג'ין.

התרשמות אישית:
למרות שהסדרה הזו כוללת כמה וכמה קווי עלילה שהיו יכולים לפרנס בכבוד מלודרמה מכובדת (ילדות עשוקה, משפחות לא מתפקדות, מחלה מסכנת חיים ועוד), יש בה משהו כ"כ מרענן ומקורי, ובעיקר דמויות ראשיות שובות לב ולא סטריאוטיפיות. אם לאור נתוני הפתיחה היו לי כל מיני תחזיות לגבי המרובע הרומנטי הראשי, הרי שהם הפתיעו אותי בהמשך, ולא מעט אלמנטים בעלילה היו לא צפויים בעיניי. ויחד עם זאת, אין בעלילה הזו מתח עוצר נשימה, אלא משהו אנושי, פשוט ויומיומי. נהניתי לצפות בסדרה הזו לאט, בקצב של פרק ליום, והאמת שלא רציתי לסיים...

הדינמיקה בין הזוג הראשי הזכירה לי במשהו את הסרט "אמון הדדי". אמנם ראיתי את הסרט מזמן ואני לא זוכרת ממנו הרבה, אבל זו הייתה האסוציאציה הדי מיידית שלי כשראיתי את בוק-סו וקיונג יחד. הם נראו כל כך טבעיים וכל כך שייכים אחד לשנייה. הייתה ביניהם כנות והבנה, והם היו מקסימים ביחד ולחוד. למרות הרקע שלו, בבוק-סו יש משהו עדין ותמים כמו ילד, ויש לו לב ענק. קיונג קצת קלולסית, אבל גם ישירה, דבקה במטרה ומאוד אכפתית לסביבה. כשצפיתי בסדרה חשבתי שאלה אנשים שהייתי שמחה שיהיו בחיים שלי (וזה לא קורה לי יותר מדי עם דמויות. שניהם אפילו הופיעו לי בחלום). התחלתי כל פרק בשמחה, שעוד מעט אראה שוב את בוק-סו המקסים שלי. הוא לא חתיך או משהו כזה, אבל הוא לגמרי נכנס לי ללב.

ואני חושבת שמבין הסופים הפתוחים שראיתי, זה המוצלח ביותר שגם עוצר בנקודה הכי מדויקת...

והנה קליפ חמוד ולא מספיילר מדי:

אגב, בסדרה מופיע גם קים ג'ה-ווק (וואפל בוי מקופי פרינס) באחד מתפקידיו הראשונים:

וזה מה שחשבה לינה על הסדרה.

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: asole

הסדרה Comrades (שנקראת גם Legend Of The Patriot) שודרה בערוץ KBS1 בחודשים יוני-אוגוסט 2010. הרייטינג הממוצע עמד על 14.4%.

העלילה:
הדרמה שודרה במלאת 60 שנה למלחמת קוריאה, והיא עוסקת בסיפורה של חוליה בצבא דרום קוריאה, שחבריה משתתפים בקרבות ובמבצעים שונים. מפקד החוליה הוא איש צבא ותיק, ערכי ומצפוני, שמוכן לעשות הכל למען חייליו – כל אחד והסיפור שלו. אהובתו לשעבר של המפקד היא בעלת עמדה בכירה בצבא הצפון. לאחר שדרכיהם נפרדו על רקע אידיאולוגי, הם מוצאים עצמם משני עברי המתרס.

לינה הכינה בזמנו ספיישל מושקע לסדרה, ואפשר למצוא אותו כאן.

התרשמות אישית (כולל ספויילרים):
אקדים ואומר שמקובל לחלק את מלחמת קוריאה למספר שלבים (ע"פ הספר "קוריאה – היסטוריה ופוליטיקה" של אלון לבקוביץ):
- תחילת המלחמה לאחר מתקפת הפתע של הצפון (יוני-ספטמבר 1950).
- כניסת כוחות האו"ם למלחמה, לצדה של דרום קוריאה.
- תחילת השינוי – נחיתת כוחות האו"ם באינצ'ון (15 בספטמבר 1950) ותחילת מתקפת הנגד.
- כניסת סין למלחמה ויצירת קו לחימה קבוע (נובמבר 1950-מאי 1951).
- תקופת העימותים והמו"מ – לאורך החזית מתנהלת מלחמת התשה, ללא תזוזת כוחות משמעותית או שינוי מהותי בקו הגבול. במקביל מתנהלות שיחות על הפסקת אש (מאי 1951-יולי 1953).

מבחינה היסטורית, רוב עלילת הסדרה Comrades מתמקדת בשלב ההתשה, ואולי זה לא מקרי שגם אני כצופה הרגשתי מותשת. הסדרה מנסה לירות לכל הכיוונים, אבל בלב שלי היא לא פגעה. אני לא מרגישה שיצאתי ממנה עם תובנה חדשה לגבי המלחמה (בניגוד לסדרות אחרות שראיתי), וגם לא הצלחתי לחוש הזדהות משמעותית עם הגיבורים.

אני מתארת לעצמי שבמלחמה יש סיטואציות הזויות, אבל כאן היו לטעמי דברים שגבלו כמעט במדע בדיוני. כל מיני התפתחויות מאולצות בעלילה, כששאלתי את עצמי לפעמים האם יש קשר בינן ובין המציאות. באופן כללי, הייתה איזו דינמיקה שחזרה על עצמה בעלילה: החוליה יוצאת למבצע מסובך; אחד מחבריה מפשל או מתעכב בשל סיבה כלשהי; המפקד מחליט לא לוותר/לחכות וכך המבצע הופך לבלתי אפשרי; בדקה ה-99 מגיעה איזושהי ישועה, לרוב ממקור חיצוני, וחוזר חלילה. בכל פעם המבצעים נעשים ארוכים, מייגעים ובלתי אפשריים יותר ויותר.

בשניים-שלושה פרקים אחרונים הדינמיקה השתנתה ועברנו למשהו שנראה כמו ברווזים במטווח, שנופלים אחד אחרי השני. השיא מבחינתי היה במבצע של ירי בעריקים (דבר שחזר על עצמו מספר פעמים), כשמפקד החוליה נאלץ לירות למוות בפקוד לשעבר, ואחר כך הוא מחבק בדמעות את גופתו התלויה. אין מילים.

אני חייבת לציין שהשחקנים, רובם ככולם, היו טובים, אבל באופן כללי לא נוצר אצלי קשר רגשי משמעותי לדמויות. הצלחתי לחבב פחות או יותר שלוש דמויות:

חייל שתקן שביקש להילחם כדי לנקום את מות הוריו. אני חושבת שחיבבתי אותו בזכות השחקן שגילם לוחם גם ב"מלכה סון דוק" – המשכתי לזהות אותו כ"אלצ'ון" – השם של דמותו מהסדרה ההיא.

קצין נחוש בצבא הצפון, שהזכיר לי קצת את דאי-צ'י ב-Eyes of Dawn

לוחמת גרילה צעירה, שהפיצה חום, אנושיות והומור – מצרכים נדירים בסדרה הזו.

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות – ואולי זו אחת הסיבות שהדיאלוגים קצרים למדי בסדרה הזו. מתוך סקרנות, בדקתי את מספר השורות בפרק – רק 400-500 בממוצע. ממש גן עדן למתרגמים (ברוב הסדרות יש לפחות 700-900 שורות בפרק, אם לא יותר).

וכשסיימתי לצפות בסדרה, השיר הזה קפץ לי לראש:

War is stupid
and people are stupid
And love means nothing in some strange quarters

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Cherry

מאת: asole

אז הנה כמה מילים על הסדרה...

הסדרה Next Stop, Happiness (שידועה גם בשם Autumn's Concerto) שודרה ברשת TTV / SETTV בטייוואן בין החודשים אוקטובר 2009-פברואר 2010, ויש לה 21 פרקים. הרייטינג הממוצע עמד על 5.80, ואני מניחה שמדובר בסיפור הצלחה (הרייטינג של הפרק הראשון היה 2.89, ובפרק ה-21 נתוני הרייטינג היו כמעט פי שלושה). יש גם תרגום לעברית, באדיבות ASIA4HB

דמויות/שחקנים:

ליאנג מו-צ'אנג (אדי אן, נשמע כמעט כמו שם ישראלי...)

רן גואנג שי (ואנס וו)

הוא טו יאה (כריס ווה)

הא יי-קיאן (טיפאני קסו)

העלילה:
רן גואנג-שי, יורש עשיר וסטודנט שחצן למשפטים, מנהל חיים שנראים מושלמים אבל הם בעצם קרים וחסרי אהבה. החיים שלו משתנים כשהוא פוגש את ליאנג מו-צ'אנג, שהתייתמה בגיל צעיר ומוכרת בנטו בקפיטריה באוניברסיטה. בין השניים נרקם סיפור אהבה גדול, עד שהגורל מתערב כמה וכמה פעמים...
ויש גם ספיישל מקסים של זלפה.

התרשמות אישית:
הסדרה הזו היא ההתנסות הטיוואנית הראשונה שלי, אבל לא הרגשתי הלם תרבותי או משהו כזה, אולי כי בדרמה הזו יש משהו מאוד אוניברסלי – סיפור אהבה שיכול להתרחש כמעט בכל מקום בעולם.

בסך הכל מדובר בסדרה חביבה, שהייתי מגדירה כ"טלנובלית לייט". הסיפור הבסיסי דומה למה שכבר ראיתי בלא מעט טלנובלות ובכלל, אבל מה שמרענן אותו זו העובדה שמדובר בסדרה קצרה יחסית, ובמקום התרחשות קצת אחר (למרות ההערה הקודמת שלי על האוניברסליות, בכל זאת יש כאן משהו חדש).
בגדול, השחקנים היו יפים, פוטוגניים וחמודים ונראו טוב ביחד. לא הייתי מושקעת רגשית לעומק בעלילה ובדמויות, ולפעמים הדרך אל האושר התמשכה ונסחבה לי מדי (במיוחד בפרקים האחרונים), כך שהמרצתי אותה לא מעט.

אגב, חשבתי שעניין המוזיקה והפסנתר יתפוס מקום מרכזי יותר בסדרה (במיוחד לאור השם Autumn's Concerto), אבל נראה שבשלב מסוים זנחו את הכיוון המוזיקלי הזה. והמעין פרומואים שהוקרנו בערך כל רבע שעה, היו דווקא חמודים. חיבבתי בעיקר את הקטעים עם הגזרים וצינור ההשקיה...

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל: אחת הסדרות המהנות ביותר מאת: zilpa
מדובר באחת הדרמות הכי מענגות, מתוקות, מקסימות, מרגשות,
מותחות, מפתיעות ו(הכי חשוב!) ממכרות שצפיתי בהן בחיים שלי.
רק היום בערב צפיתי ב-3 פרקים (עם הפסקה קצרה, בין פרק
לפרק) ואם לא הייתי עייפה, הייתי צופה בעוד פרק. לא מבינה
איך חיכיתי עם הצפיה בדרמה הזאת עד עכשיו. באמת לא מבינה
(ואני כותבת את זה אחרי צפיה ב-5 הפרקים הראשונים בלבד!).

והדבר שאני הכי אוהבת בדרמה הזאת, היא את הדמות הראשית
הנשית שלה- "הנסיכה התובעת", מה הא רי. יש כמה סיבות לכך
שאני אוהבת את דמותה של מה הא רי, אבל אני אכתוב את הסיבה
העיקרית מבחינתי: מה הא רי, היא דמות ראשית, שבקלות רבה,
צופים רבים מסוגלים להזדהות איתה, ובייחוד עם כל הניסיונות
שלה להרשים את הסובבים אותה, עם נחישותה הרבה להצליח, עם
התסכול וההשפלה שהיא חשה כשהיא נכשלת במשהו, ועם האושר
והגאווה שהיא חשה כשהיא מצליחה במשהו. אני אף אגדיל ואכתוב,
שמדובר בדמות מעוררת השראה.

גם השחקנית המגלמת את דמותה של מה הא רי- קים סו יון- עושה
עבודה מצויינת בגילום הדמות. גם למראה שלה, כבר הספקתי
להתרגל- אומנם היופי שלה הוא לא מהמם ו/או קלאסי, אך יש לה
תווי-פנים מיוחדים ונוכחות חזקה ובולטת. בתחילת הדרמה,
פריזורת הפודל כיערה אותה, אך עם שינוי הפריזורה, אפשר היה
סופסוף להבחין בחיצוניות המרשימה שלה. לא אתנגד לראות את
השחקנית הזאת, בדרמות אחרות.

תוקן על ידי ההרצליינית 3/12/2011 1:54