אהבה שנבנתה מתוך שנאה ותחרות מקצועית, הפכה לאהבה אמיתית וחזקה- זוהי אהבתם של אנדרס
ומריאנה.
לתומי חשבתי שרק פעם היו אבירים, גברים שידעו להעריץ נשים ובחברה טובענית כמו שלנו שלעיתים
הנשים נדחקות הצידה, אהבה חזקה ובונה כמו זו מוכיחה שכשיש בסיס איתן- הכל מתגמד.
ההתחלה היתה צנועה והמוטיב המוביל היה "תחרות מקצועית". גם אם ההגיון אומר אחרת, עמוק בפנים
הרגש ביקש לבנות אהבה. הוא, אנדרס, גבר נשוי לאשה חולנית והיא, מריאנה, אישה כוחנית שמתמודדת
עם הכל לבדה.
אין ספק שעריכת הצילומים ופס קול הסדרה הוסיפו המון לקטעים האינטימיים שצולמו כאומנות מוערכת
ולאו דוקא כסצינות סקס זולות. מוסיקה אותנטית צוענית ליוותה את הסצינות הללו ואז נגמרות
המילים... מחכים קצת וחוזרים לשגרה הלוחמנית והמאיימת.

בכללה, הסדרה היתה איכותית ומצויינת שבה כל פרק היה מעניין ומותח בלי שום קשר לעובדה שאלו הם
פרקים מתקדמים. זוהי סדרה שמציגה באופן מדוייק, משכנע ומשוחק היטב את האיכות של הסדרות
הארגנטינאיות שהתגעגעתי אליהן כל כך -"אהבה אסורה","קשר דם", " אני צועני" ועוד רבים וטובים.
בדרך כלל לאחר שמגיעים לפרק 80 ישנה מריחה מסויימת עד לפרק 120. בסדרה המצויינת הזו לא היה
משהו כזה אך עדיין היה פיספוס כלשהו בעלילה לטעמי. (אבל זה כבר לשירשור אחר).

השיר שלא מפסיק להדהד בראשי בזמן האחרון