כבודו של ג'נטלמן- רשמים כלליים

כבודו של ג'נטלמן- רשמים כלליים
פורסם לפני 3029 ימים מאת zilpa אין תגובות

הסדרה הזו מתאפיינת בכמה אלמנטים ייחודיים.
כל פרק מתחיל בקטע בו נראים 4 גיבורי הסדרה, בסיטואציות שונות (בד"כ מצחיקות, אבל היתה אחת שגרמה לי להזיל דמעה...)

אחד הבחירות המגוחכות בעיני של הבמאי, היא להראות אותם גם בתקופת ימי הלימודים שלהם, כשהם נראים בדיוק- אבל בדיוק, כמו שהם נראים היום. רק לבושים במדי בית ספר.
קצת הזכיר לי איך אבי קושניר היה לובש חולצה תכלת וחושב שזה מספיק כדי להפוך אותו לתלמיד...

בד"כ הפרקים בסדרות קוריאניות מסתיימים בקליפ האנגר - ומייד בפרק הבא ממשיכים מנקודת הסיום של הפרק הקודם.
פה הדבר שונה. גם אם השאירו אותנו מתוחים, יכולות לעבור יותר מעשר דקות עד שנגיע לסצינה שממשיכה את הפרק הקודם.
בד"כ גם יראו לנו את הסצינה מזוית נוספת.

על יופיים של הגיבורים שלנו כבר תהיתי בעבר, ועם סיום הסדרה לא מצאתי שדעתי השתנתה באופן מהותי.
מה שכן: הפוני מתגלה (שוב) כתספורת שמכערת את בעליה. ראו, הוזהרתם.

הסדרה עצמה התחילה משעשעת וקלילה, ולצערי באיזשהו שלב עברו לדרמטיות מוגזמת שלא שירתה את העלילה כלל.
מכיון שיש פה 4 גברים, שניים רווקים, אחד נשוי ואחד אלמן, היו לצידם ארבע נשים, כל אחת שונה מאוד במהותה ובאישיותה.
אני חיבבתי מאוד את הראשית ואת מין סוק (קים ג'אנג נאן), אשתו העשירה והקנאית של הגיבור הנשוי.

בהתחלה בכלל לא ברור מה הם עושים ביחד, אבל ככל שמתקדמת העלילה, יותר ויותר ברורה האהבה ביניהם.
יש להם סצינה יפהפיה בעיני, בה הם נמצאים במועדון שמנגן את הלהיט הקוריאני העכשוי שכבש את העולם- אבל במקום לרקוד אותו הם מאזינים למקרנה, הריקוד שמשל בשנות ה- 90 - ורוקדים אותו...אח..מקרנה.

שורה תחתונה: זו סדרה מהנה מאוד, אם כי חבל שבפרקי האמצע שלה יש קצת יותר מידי מלודרמה.
הקטעים המוצלחים ביותר הם לאו דוקא הקטעים הרומנטיים, אלא דווקא האפיזודות מחיי החברים לאורך 20 ומשהו שנות חברות.

בזכות כרמית ואורה היקרות, הגיעה אלינו הסדרה כמעט בזמן אמת. ואחד הדברים המעניינים לדעתי היה לראות את הניידים החדישים שגיבורי הסדרה משתמשים בהם.
מסתבר שב 2012 הטלפונים בקוריאה הרבה יותר רחבים מהסמארטפונים אצלנו...מעניין מתי הטכנולוגיה הזו תגיע לכאן...
http://www.kdramastars.com/data/images/full/4428/lee-jong-hyuk.jpg?w=600

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור האסייתי F_Japan

מאת: ההרצליינית
הסדרה הזו מתאפיינת בכמה אלמנטים ייחודיים.
כל פרק מתחיל בקטע בו נראים 4 גיבורי הסדרה, בסיטואציות שונות (בד"כ מצחיקות, אבל היתה אחת שגרמה לי להזיל דמעה...)

אחד הבחירות המגוחכות בעיני של הבמאי, היא להראות אותם גם בתקופת ימי הלימודים שלהם, כשהם נראים בדיוק- אבל בדיוק, כמו שהם נראים היום. רק לבושים במדי בית ספר.
קצת הזכיר לי איך אבי קושניר היה לובש חולצה תכלת וחושב שזה מספיק כדי להפוך אותו לתלמיד...

בד"כ הפרקים בסדרות קוריאניות מסתיימים בקליפ האנגר - ומייד בפרק הבא ממשיכים מנקודת הסיום של הפרק הקודם.
פה הדבר שונה. גם אם השאירו אותנו מתוחים, יכולות לעבור יותר מעשר דקות עד שנגיע לסצינה שממשיכה את הפרק הקודם.
בד"כ גם יראו לנו את הסצינה מזוית נוספת.

על יופיים של הגיבורים שלנו כבר תהיתי בעבר, ועם סיום הסדרה לא מצאתי שדעתי השתנתה באופן מהותי.
מה שכן: הפוני מתגלה (שוב) כתספורת שמכערת את בעליה. ראו, הוזהרתם.

הסדרה עצמה התחילה משעשעת וקלילה, ולצערי באיזשהו שלב עברו לדרמטיות מוגזמת שלא שירתה את העלילה כלל.
מכיון שיש פה 4 גברים, שניים רווקים, אחד נשוי ואחד אלמן, היו לצידם ארבע נשים, כל אחת שונה מאוד במהותה ובאישיותה.
אני חיבבתי מאוד את הראשית ואת מין סוק (קים ג'אנג נאן), אשתו העשירה והקנאית של הגיבור הנשוי.

בהתחלה בכלל לא ברור מה הם עושים ביחד, אבל ככל שמתקדמת העלילה, יותר ויותר ברורה האהבה ביניהם.
יש להם סצינה יפהפיה בעיני, בה הם נמצאים במועדון שמנגן את הלהיט הקוריאני העכשוי שכבש את העולם- אבל במקום לרקוד אותו הם מאזינים למקרנה, הריקוד שמשל בשנות ה- 90 - ורוקדים אותו...אח..מקרנה.

שורה תחתונה: זו סדרה מהנה מאוד, אם כי חבל שבפרקי האמצע שלה יש קצת יותר מידי מלודרמה.
הקטעים המוצלחים ביותר הם לאו דוקא הקטעים הרומנטיים, אלא דווקא האפיזודות מחיי החברים לאורך 20 ומשהו שנות חברות.

בזכות כרמית ואורה היקרות, הגיעה אלינו הסדרה כמעט בזמן אמת. ואחד הדברים המעניינים לדעתי היה לראות את הניידים החדישים שגיבורי הסדרה משתמשים בהם.
מסתבר שב 2012 הטלפונים בקוריאה הרבה יותר רחבים מהסמארטפונים אצלנו...מעניין מתי הטכנולוגיה הזו תגיע לכאן...
http://www.kdramastars.com/data/images/full/4428/lee-jong-hyuk.jpg?w=600

בתגובה ל: כבודו של ג'נטלמן- רשמים כלליים מאת: zilpa

ועוד לא גיבשתי דעה נחרצת. אני עדיין בשלב הגישוש... הטון הכללי של הסדרה מוצא חן בעיניי (לא המרצתי בינתיים!), אבל היו כמה אלמנטים צפויים מבחינתי בזרימת האירועים, ואני עדיין תוהה על קנקנן של הדמויות.

סצנת פרימת השמלה הייתה כמעט זהה לסצנה שראיתי לאחרונה בסדרה אחרת. אפילו צבע השמלה היה זהה - אדום. מעיון בתגובות בדרמבינס הבנתי שזו סצנה די ממוחזרת, ואף סדרה לא המציאה את הגלגל. נכתב שם גם שהצבע האדום אינו מקרי - הוא מסמל קשר גורלי ונצחי בין אוהבים שנועדו זה לזה וכו'.

השחקן הראשי מזכיר לי מישהו, אני לא בטוחה מי (אבל לא רוכל פרסי! Smiley_Silly

). אולי הוא מזכיר לי שילוב של כמה אנשים... התרשמתי שיש לו כריזמה ייחודית ומבט חודרני שעובר מבעד למסך.

לגבי הסמארטפונים, אין ספק שהקוריאנים מובילים בתחום (ואת זה אני אומרת בתור מומחית שמחזיקה בנייד מיושן שמהווה מוצג ארכיאולוגי - או "סטיופד פון"). גם ב"סלרי מן" אי אפשר היה להתעלם מפלאי הטכנולוגיה. נראה שזו עוד דרך לשווק את המוצרים המובילים של "סמסונג". והנה עוד פוסט על הכוכבים האמיתיים של "כבודו של ג'נטלמן" - הגאדג'טים.

אגב, מצאתי במקרה גם בלוג עם תקצירי סדרות שמתמקד בפן האופנתי:

http://www.koreandramafashion.com/a-gentlemans-dignity-review-and-fashion-recap-episode-1/

Komao

על הסקירה המהנה שמשאירה טעם של עוד ומעודדת להמשיך בצפייה Bonbon_2

וכמובן

ענקית לכרמית ואורה על התרגום וההגהה! פשוט כיף לצפות ככה Smiley_Love_B

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל: כבודו של ג'נטלמן- רשמים כלליים מאת: zilpa

הבטחתי לאורה ולכן אקיים Smiley_Fancy

– סקירה לדרמה המצליחה "כבודו של ג'נטלמן" ( Komao

לכרמית על התרגום ולאורה על ההגהה – שדרגתן את חווית הצפייה ובגדול! Smiley_Hug_A

).

הסדרה A Gentleman's Dignity שודרה ברשת SBS בין החודשים מאי-אוגוסט 2012. הדרמה כוללת 20 פרקים, שזכו לרייטינג ממוצע של כ-20% (כ-30% בשיא). זהו עוד פרויקט משותף של הבמאי שין וו-צ'ול והתסריטאית קים און-סוק, שהביאו לנו סדרות כמו "גן סודי", "סיטי הול", "On Air" וטרילוגיית Lovers.

העלילה (באדיבות אתר אסיה):
דרמה על חיי האהבה והקריירה של אנשי מקצוע עירוניים.
הסיפור הוא על ארבעה גברים בשנות הארבעים לחייהם, ודרכם באהבה, פרידה, הצלחה וכישלון.
קים דו ג'ין, אדריכל בעל לשון חריפה שמנהל מערכת יחסים עם מורת תיכון קפדנית, סו יי סו, ששופטת במשחקי בייסבול לחובבנים.
אים טה-סאן יוצא עם אישה קרת לב אבל תוהה האם יש מישהי אחרת בשבילו אי שם.
צ'וי יון מנסה לרפא את לבו לאחר שאיבד את אשתו לפני 4 שנים.
לי ג'ונג רוק מתחתן עם אישה מבוגרת ממנו עבור כספה אבל עלול לאבד את סגנון חייו הנוח בגלל הגירושים.

דמויות/שחקנים:

קים דו ג'ין (ג'אנג דונג גון, "All about eve" וסרטים כמו My Way, Taegukgi ועוד)

סו יי-סו (קים הא-נול, Road no. 1, On Air, You're my pet)

אים טה-סאן (קים סו-רו, God of study, My way)

צ'וי יון (קים מין ג'ונג, "שובו של אילג'ימה", "אתנה")

לי ג'ונג רוק (לי ג'ונג-היוק, All About Marriage, All About Marriage)

פארק מין-סוק (קים ג'ונג-נאן, Gumiho: Tale of the Fox's Child, Creating Destiny)

הונג סה-רה (יון סה אה, My Love, Madame Butterfly, סיטי הול)

מה אה-רי (יון ג'יני, זה התפקיד הראשון ברזומה)

דעה אישית:
בדרמה הזו יש לא מעט הברקות וסצנות מפתיעות ומלאות בקסם (הסדרה הזו אחראית כנראה לפעם הראשונה שבה נהניתי לשמוע את המקרנה...), אבל יחד עם זאת, היו בה לדעתי גם לא מעט סצנות שהרגישו כמו פילר וקווי עלילה נדושים ו/או מאולצים.
הקטעים שהכי נהניתי מהם היו הפתיחים המצוינים, שהציגו סיטואציות משותפות, קצרות ולרוב מצחיקות של הגברברים לאורך שני עשורים של חברות אמיצה, בטוב וברע.

ארבעת השחקנים הראשיים היו מצוינים לטעמי, והכימיה ביניהם הייתה כ"כ טובה, שיכולתי להאמין שהם חברים טובים גם במציאות. מבחינתי, בסדרה הזו הברומנטיקה הייתה חזקה יותר מהרומנטיקה (והדבר נכון במיוחד לאחד מסיפורי האהבה בסדרה שהיה מפוספס בעיניי). הדמויות הנשיות היו חביבות, כל אחת בדרכה, אם כי לפחות אחת מהן הייתה ילדותית מדי לטעמי.

למרות המופרכות, דווקא התאים לי שהשתמשו בשחקנים הבוגרים כדי לגלם את עצמם גם בגיל הנעורים – כי גם ככה קשה לי לזכור שמות ולשייך לפרצופים. זה נראה לי סוג של בדיחה/קריצה שידועה מראש לצופים ולבמאי. הרי אף אחד לא באמת חושב שהם נראים כמו נערים מתבגרים, נכון? אני מתארת לעצמי שזה חוסך גם כסף וביורוקרטיה - לא צריכים להעסיק עוד שחקנים, "שמונה במחיר של ארבעה"...

התסריטאית והבמאי אוהבים בד"כ לרפרר לסדרות אחרות (במיוחד אם הן מבית היוצר שלהם) וככה למשל התסריטאית פירגנה לעצמה עם קטע מ"גן סודי", שבו הצופים המזדמנים משבחים אותה. אולי כי אי אפשר להביא את ביני לקמיאו כמו בסדרות קודמות של הצוות...
בסצנה אחרת, ראינו את הג'נטלמנים הצעירים צופים בפרק האחרון של הסדרה "שעון החול" (מבית היוצר של האנשים שמאחורי Faith) ומספיילרים אותו לחברם – וגם לצופים שלא ידעו את יוסף (או את הסדרה המיתולוגית ששודרה ב-1995, מספרים שהרחובות בקוריאה היו אז ריקים...).

בשורה התחתונה זו הייתה סדרה חביבה וקלה לצפייה, אבל לא הייתי מושקעת רגשית לעומק או מכורה באף שלב, ואף המרצתי קלות (ולעתים קצת יותר...). אני אזכור אותה בחיבה Smiley_Fancy

הפסקול היה דביק וקליט – במיוחד השיר הזה:

והנה חילוף תפקידים מטריד משהו:

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל: כבודו של ג'נטלמן - הסקירה שלי a4s3w

מאת: danarod
נהניתי לקרוא את הסקירה שלך , כמו תמיד....למרות שלא הסכמתי איתך עם כמה דברים...חחחח
ראשית , לדעתי ממש , ממש לא הייתה כאן אהבה מפוספסת אם התכוונת לראשיים... (אם התכוונת לזוג אחר , אז נא צייני מי הם)לפי מה שהבנתי הייתה שם אהבה חד -צידית "מתעללת" של הראשי כלפי הראשית ,עד שהצליחה להעליב אותו...ואז נוצר המהפך...ולדעתי מרגע זה הכל נראה אמיתי יותר ממש כמו בחיים..
לפי מיעוט השורות בסקירה שלך , הבנתי שהיא לא הייתה כ"כ מרגשת בשבילך כמו למשל הדרמות ההיסטוריות של סאו ג'ין.... ושלא תביני אותי לא נכון , אני מאוד מבינה אותך...(ותמיד אמרנו , שעל טעם ועל ריח ...)
נדמה לי שכבר התבטאתי בעבר בנושא , שישנה חשיבות גדולה לגיל הצופה(כמובן ,זו דעתי האישית בלבד)ואני כבר עברתי כמה אהבות בחיים , כידוע לך....חחחחח
וזה עושה את ההבדל בין התלהבות חמה 16su

או צוננת.

...

מכל ארבעת הגברים אהבתי במיוחד את הנשוי (לי ג'ונג היוק) ד.א. אהבתי אותו מאוד בצייד העבדים ולאחרונה סיימתי דרמה ישנה בכיכובו "משוגע עליך" בתפקיד שונה לחלוטין (הוא הפך לאחד הפייבוריטים שלי)
ששיחק את תפקידו ממש אמיתי ונפלא , מלא חיים וקונדסי ,כמו בחיים...ומהבנות , את אישתו כמובן (קים ג'ונג נאן)
שמילאה את תפקידה משכנעת ונפלאה...
גם אני התלהבתי מקטעי הפתיחה שבכל פרק ..זה רעיון גאוני ובמיוחד שלא החליפו את השחקנים כפי שציינת..
גם בדרמה "לי פיונג קאנג הבלתי מנוצחת" השתמשו באותו רעיון
רק שם הפתיח היה מתקופה היסטורית, זה היה ממש מוצלח ,יצא לך לראותה?
לסיכום ..ראיתי את הג'נטלמנים לפחות פעמיים אם לא יותר וכל פעם התרשמתי ממנה יותר ויותר...

תודה על הסקירה שלך ונפגש בקרוב , אני מקווה udj6

אורה

בתגובה ל: ראשית , תודה מתוקה ..את יודעת לרצות אותי ha4ei

מאת: kler181

בדברי על אהבה מפוספסת לא התכוונתי לזוג הראשי, שדווקא היה חביב מאוד בעיניי, אלא לצ'וי יון ולילדונת שלו. הסיפור שלהם הזכיר לי את "נשיקה שובבה"...
דווקא היה פוטנציאל לסיפור שלהם ואני מאוד אוהבת סיפורים כאלה בד"כ, אבל הפריע לי שהדמות של מה אה-רי התנהגה כמו ילדונת בת 14 ולא כמו מישהי בת 20 פלוס. היא הייתה ילדותית כמעט לאורך כל הדרך, והסיפור שלהם היה תקוע בערך עד פרק 17 ורק אז נזכרו לקדם אותו בבת אחת, וזה לא היה משכנע (לפחות בעיניי). גם חתונת הבזק שלהם נראתה לי בעייתית. הרגשתי שהם לוקחים הימור מאוד גדול, כשמה בעצם יש להם במשותף? לה יש איזו תמונה לגביו כסוג של "מעריצה צמודה" שאולי מאוהבת באהבה יותר מבאדם עצמו... אם כי דברים כאלה יכולים לעבוד לפעמים גם במציאות.

מבחינת הזוג הראשי, כל עניין הפרידה הזמנית שלהם בגלל הילד נראה לי מאכזב - גם מבחינת הרעיון המאולץ וגם מבחינת הביצוע שהיה לא מזהיר לדעתי (לא מבחינת המשחק אלא מבחינת הדיאלוגים הצפויים והבנאליים, שלא עמדו ברמה של הפרקים הראשונים לטעמי).

ובכל זאת - יש בסדרה הזו גם הרבה רגעים קסומים ומוצלחים. בסה"כ נהניתי ממנה. כבר כתבתי שארבעת הגברברים הראשיים פשוט נהדרים, כל אחד בפני עצמו וכולם יחד לב_עיניים

לא צפיתי עדיין ב"לי פיונג קאנג הבלתי מנוצחת". אולי אעתיק אותה בהזדמנות... גם אני מקווה שניפגש בקרוב לב_מאושר

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל:

השרשור האסייתי F_Japan

מאת: ההרצליינית

הסדרה History of the Salaryman (הידועה גם בשם המקוצר Salaryman) שודרה ברשת SBS בין החודשים ינואר-מרץ 2012. הסדרה, שהייתה אמורה לכלול במקור 20 פרקים, הוארכה בשל ההצלחה. הרייטינג ההתחלתי הצנוע עמד על 9.9%, ואילו הפרק האחרון דורג בראש טבלת המדרוג עם 24.7% צפייה (ובממוצע 18.8%).

עלילה ודמויות מרכזיות:
הסדרה שואבת השראה מתקופה הידועה בשם Chu–Han Contention בסין הקדומה – תקופה של כאוס ומאבקי שלטון בין הפלת שושלת צ'ין ועד עליית שושלת האן. ב"סלרי מן" העבירו את זירת ההתרחשויות ממאבק צבאי-פוליטי למאבק משפחתי-עסקי, ומהתקופה הקדומה (206-202 לפנה"ס) למאה ה-21.

בגדול, המוקד העיקרי הוא חברת ג'ייבול (Chaebol) קוריאנית טיפוסית – כלומר קונגלומרט ענק בבעלות משפחה עשירה, העוסק בין השאר בתחום פיתוח התרופות ומכשור רפואי (לדוגמה: פיתוח תרופה מהפכנית ומעכבת הזדקנות). בזירה התחרותית הזו נפגשות ארבע הדמויות המרכזיות שלנו (שלכל אחת מהן יש דמות מקבילה בהיסטוריה הסינית. ותודה לבלוג של Dramafever):

יו באנג (לי בום סו- On air, Giant, "דר ג'ין") –תפרן שסיים לימודים באוניברסיטה סוג ג' ועובד בעבודות מזדמנות. אבא שלו תמיד חלם שבנו יעבוד כשכיר בחברה גדולה וילבש חליפה, אבל הבן לא הצליח להתקבל לאף חברה רצינית (חסרים לו קשרים ולאו דווקא כישורים).

בק יו-צ'י (ג'ונג ריו וון – סאם סון המתוקה, מאיזה כוכב את) – יורשת עשירה וחסרת מעצורים עם פה ג'ורה רציני שלא כדאי ליפול לתוכו. מתהדרת ביכולת המופלאה לקלל בשלוש שפות.

צ'וי האנג-וו – (ג'ונג גיו וון – ד"ר צ'אמפ, Loving You a Thousand Times) – מנהל אמביציוזי, קר רוח ושחצן, שסיים את לימודיו בהצטיינות בהרווארד ומחוזר על ידי החברות הגדולות בקוריאה, שרוצות אותו בשורותיהן.

צ'ה וו-הי (הונג סו היון, "הנסיך שלה", "שקר לי") – כימאית שעומדת בראש צוות הפיתוח של תרופה מהפכנית בתחום האנטי אייגי'נג.

חוצמזה יש עוד המון דמויות ואנסמבל שחקנים מצוין. אין רגע דל בסדרה הזו ואין אף דמות מיותרת. רובן ככולן מעניינות ותורמות את חלקן לפאזל המרתק הזה.

http://asianwiki.com/History_of_the_Salaryman

התרשמות אישית:
על פניו, זו יכלה עוד דרמה קוריאנית שמתמקדת בנושאים מוכרים כמו יריבות עסקית, פוליטיקה משרדית, מאבקי כוח ויחסים בעייתיים במשפחות עשירות ולא מתפקדות. אבל כבר מהשנייה הראשונה ברור שזו לא דרמה סטנדרטית, בזכות היצירתיות, המופרעות, המקוריות והמשחק המעולה ושילוב בין סגנונות – מתח, מלודרמה (על גבול המקג'נג לפעמים), קומדיה שחורה ואולי גם נגיעות של פרודיה.

אני לא זוכרת מה הייתה הסדרה האחרונה שגרמה לי לצחוק כל כך (עד דמעות ממש), ושדרשה ממני לשמור על ריכוז גבוה בכל דקה ודקה (ואין מה לדבר על המרצה). אבל למרות שזו סדרה מאוד מצחיקה (חלק גדול מהזמן) היא בכלל לא קלילה. יש כאן גם מתח ויסודות דרמטיים והרבה מאוד מושגים ותכנים מהעולם העסקי והתעשייתי. זו כנראה גם הסיבה שלקחתי את הסדרה לאט. לרוב פרק אחד ליום. רק ביום האחרון לא יכולתי להתאפק וצפיתי בשלושה פרקים ברצף – המתח עלה והייתי חייבת לדעת איך זה ייגמר.

החלק הראשון של הסדרה היה מלא הפתעות והתעלה על כל הציפיות שלי. זירת ההתרחשות הייתה דינמית והשתנתה כל הזמן, ולא יכולתי לנחש מה יהיה הלאה. בחמשת הפרקים הראשונים של "סלרי" יש התרחשויות ופיתולים מהממים שמספיקים לסדרה שלמה. הייתי בתחושה של וואו מתמשך. החלק האחרון של הסדרה, לעומת זאת, היה ממוקד בזירה אחת שבה חוקי המשחק היו די ברורים, כך שהיו פחות הפתעות מבחינתי, ובנוסף לכך נרשמה התמקדות יתר (לטעמי) בדמות ובקו עלילה מסוים – אבל עדיין הסדרה נשארה מרתקת, ושמרה על אופציות פתוחות כמעט עד לקו הסיום.

התלהבתי מארבע הדמויות הראשיות, למרות ואולי בזכות החולשות שלהן. היה כאן שילוב מוצלח בין כתיבה משובחת ופיתוח דמויות (בעיקר בחלק הראשון) ומשחק מצוין וכימיה נהדרת (לאורך כל הדרך).

לי בום סו הוא שחקן קומי ודרמטי נהדר שמקרין הרבה חום ואנושיות – התלהבתי ממנו ב-On air, ועכשיו אני עוד יותר רוצה לצפות ב-Giant בכיכובו (סדרה של 60 פרקים מאותו בית יוצר – תסריטאי ובמאי).

ג'ונג גיו וון (שבו התאהבתי בד"ר צ'אמפ") עושה כאן תפקיד שונה לחלוטין כאיש עסקים קר ומחושב, אבל כאמור הוא כבש אותי דווקא ברגעי החולשה, והיו לו מבטים ממיסים (ולשמחתי גם רגעים שבהם היה אפשר ליהנות מגופו הבנוי לתלפיות... פאנגירל שכמותי).

גם הונג סו היון היפה הייתה נהדרת בתפקיד שלה, אבל ההפתעה הגדולה הייתה ג'ונג ריו וון – היא הייתה מבריקה, ורסטילית וכובשת, ואני לא מצליחה לדמיין אף שחקנית אחרת שהייתה עושה את התפקיד הזה בצורה כ"כ מוצלחת. זו דמות עם רגעים מאוד מוקצנים שעוברת לא מעט תהפוכות, וג'ונג ריו וון הצליחה להעביר אותה בצורה מדויקת, מעוררת אמפתיה וקורעת מצחוק! כ"כ אהבתי את הדמות שלה, עד שבמהלך הסדרה נתקפתי חשק לצבוע את השיער באדום ואת הציפורניים בשלל צבעי הקשת...

דוגמה ליצירתיות של העוסקים במלאכה אפשר לראות בטיזר/קליפ מיוחד – אין לו קשר ישיר לעלילה, אבל נראה לי שהוא מבטא באופן מטאפורי את שדה הקרב העסקי (ונדמה לי שקראתי שהוא צולם בשוט אחד). ובכלל, בסדרה הוזכרו הרבה אסטרטגיות צבאיות קדומות, שעברו התאמה לעולם העסקים המודרני, ומסתבר שההבדל לא גדול. העיקרון המרכזי הוא לבלבל את האויב, ויש אינספור אמצעים ושיטות.

בפרקי הסדרה הזו כדאי לצפות עד השנייה האחרונה, גם אחרי כתוביות הסיום – כי בסוף כל פרק ממתין עוד בונוס קטן – סרטון נוסף והומוריסטי, שלרוב נותן זווית חדשה לאירועי הפרק, סוגר פינות ו/או סתם קורע מצחוק...

ואהבתי מאוד גם את הפסקול שהשתלב כ"כ יפה בעלילה:

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל:

דנוש תודה על הסקירה מאת: carm888

אצלי דווקא המשהו ההזוי והמוזר משך אותי לצפות, כי הסדרה הזו לא דומה לאף דרמה אחרת שראיתי. אפילו הצבעים שלה שונים, במיוחד בפרקים הראשונים (הם יותר קודרים וכמעט בלי צבעי פסטל עדינים ורכים).

לדעתי השם "היסטוריה של איש הצווארון הלבן" הוא תרגום מילולי מדויק למדי ( Chick_S_Thanks

על המידע), אבל אני חושבת שאפילו השם המקורי לא מכסה את הטווח הרחב של הסדרה הזו. הוא נשמע סולידי ומרובע כזה, והסדרה הרבה יותר יצירתית ומופרעת מזה בעיניי. יש דברים שמסתתרים מאחורי החליפה והעניבה...

זו לא סדרה מושלמת ויש לי השגות כאלה ואחרות, אבל בסה"כ הכללי, זו אחת הסדרות שהכי נהניתי מהן. מסוג הסדרות שגורמות לי לשמוח שהתחלתי לראות דרמות קוריאניות לב_מאושר

לגבי סוגיית הרומנטיקה ובכלל, אני אעשה העתק הדבק סלקטיבי לאחת הביקורות המדויקות בעיניי באתר MyDramaList של המשתמש DOn (הביקורת המלאה כוללת טיזרים ותיאור מפורט של אחת הדמויות):

Why are you not watching this drama right now?! Why are you still here reading this?!

Fantastic, from beginning to (almost) end. Here’s a few adjectives: Creative, swagalicious, crazy-wtf epic, pee-in-your-pants funny.

Music: Zero complaints. Fit the scenes. When a song helps move a scene along and send chills down your neck for what’s about to go down, somewhere, out there, a music director deserves a hug (and a basket of cookies). (-1, not memorable)

Does it drag: Not once. Even when it seems like it is, think again.
Is there romance: Yes.
Is there a lot of romance: No.
Is it actually funny: Yes. The scenes following episode endings are hilarious.
Will I hysterically laugh: Likely.
Will I cry: My heart’s partly made of steel, so I can’t properly answer. There’s actually very few tearjerker moments.
Almost a perfect score.

כך שיש רומנטיקה, אבל במינון עדין. אולי תשמרי את הדרמה הזו לאח"כ, כשיתחשק לך לגוון קצת Roll_Heart_P2

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל:

History of the Salaryman Dollar_2

מאת: danarod
התחלתי די ממזמן לצפות בסדרה בדרמה קימצ'י, ומכיוון שהיא
מצאה חן בעיניי, ידעתי שאני גם אחזור להשלים את הצפייה בה,
במיוחד כשהיא גם הגיעה לכונני.
הסקירה שלך, גרמה לי לסיים את מה שהתחלתי, ואני יכולה להגיד
שבכלליות אני די מסכימה עם דברייך.

Spoiler_16

בעיניי אפשר לומר שהסדרה הזו מורכבת משלוש סדרות שונות,
הסדרה הראשונה פרקים 1-7, סדרה מפתיעה, משובחת, מצחיקה
מאוד, יש בה מתח, אבל התוצאות אינן צפויות, וזה אינו מתח
מהסוג של כמעט כמעט כמעט אבל לא. סדרה הזויה במובן הטוב של
המילה.

הסדרה השנייה: פרקים 7-14, כאן הסדרה הופכת בעיניי לקצת
יותר דרמה מרגשת, היא עדיין מצחיקה ומפתיעה, אבל פחות
הזויה, (חוץ מהאפילוגים, שהיו הזויים משהו כמעט לכל אורך
הסדרה, והצטערתי שלא תרגמו את כולם...)
הסדרה הזו מאוד הזכירה לי את הסדרה שביתה הישראלית.

הסדרה השלישית: פרקים 15-22 סדרת מתח/בית משפט, בדרך כלל
אני אוהבת כאלה, אבל יחסית הפרקים הללו היו פחות מצחיקים
בעיניי ובמיוחד הדמות של מו גבי שהשתלטה כאילו על כל הפרקים
והיא לא הייתה מעניינת לצפייה בכלל. אני גם הרגשתי שהרבה
מהסצנות חוזרות על עצמן בפרקים האלה, והרבה דברים צפויים,
והמתח שנבנה היה בעיקר מהסוג של כמעט כמעט כמעט אבל לא, כך
שכשזה בסוף כן, זה גם מרגיש צפוי וגם מרגיש מאוחר קצת, ולמה
היינו צריכים לסבול את כל הדרך המעצבנת הזו. (לי למשל היה
ברור שבפרק האחרון בכיסא הגלגלים לא יושבת וו הי, אלא בק יו
צ'י, ואם זה לא היה הפרק האחרון והם היו צריכים למשוך עוד
כמה פרקים הם בטח גם היו נתפסים בבית המשפט שוב...)

בואו לבקר ב"עובר מסך" http://overmasach.com/

בתגובה ל:

ו-

מאת: danarod
אבל זה היה מסוג הריתוק שאחר כך גורם לי להרגיש מרומה, כי
אני צופה במתח לראות מה יקרה, אבל זה רק שאלה של מתי זה
יקרה, ומותחים ומותחים את מה שאני רוצה שיקרה בסצנות שהן לא
ממש מהנות חדשניות או מפתיעות, אלא בעיקר מעצבנות, וכן אני
בהחלט מדברת על מו-גבי, ולא רק שאני מסכימה איתך שהיא הייתה
בלתי נסבלת בשלבים האחרונים, בעיניי היא אחת הדמויות הכי
מעצבנות שנכתבו אי פעם. מה גם שעם העובדה שהם הפכו את
הטירוף שלה למוחלט עד סוף הסדרה הם התחמקו מאמירה משמעותית,
של האם אדם יכול להשתנות בין רגע או שהוא תמיד היה כזה (בק
צ'י יו כשהבינה שהיא נישלה אותה, אמרה לה אדם לא מחליף את
עורו בין לילה, בעוד שזה שהיה לצידה לאורך כל הדרך ושכחתי
את שמו, אמר לה כל הזמן, את לא היית כזו קודם לכן, אבל גם
הוא לא היה מציאה גדולה מבחינת יושר ...)

אחד הדברים שגם הפריעו לי לקראת הסוף היה שעד שהאנג וו מראה
קצת אנושיות כלפי יו צ'י, הוא קונה את ההצגה של מו גבי על
כך שהיא הייתה אהובת ההיונג שלו ללא עוררין. הוא אפילו לא
בודק את זה עם מי שהיה שותפו לדרך והאוהב הנוכחי שלה. אני
שונאת כשפתאום אנשים חכמים מתנהגים בטיפשות, ומתבצרים בה.
רק כדי ליצור מתח מיותר.

לא ידעתי לגבי הדמות המקבילה לוו הי, וגם אני שמחתי שהחזירו
אותה לחיים בסדרה, אם כי הייתה רוצה לראות עוד איזו סצנה
בין בני הזוג אחרי שהיא מתעוררת, זה היה חסר לי.
וכן גם אני מאוד נהניתי מהסדרה סך הכול, אבל לפעמים דווקא
כשמשהו מתקרב לשלמות, נקודות הכישלון שלו מעצבנות יותר.

בואו לבקר ב"עובר מסך" http://overmasach.com/

בתגובה ל:

ו-

מאת: danarod
שזו היתה סדרה מבריקה ומהנה, אבל הזויה...
חלק מהמעברים החדים של הדמויות היו לי חדים מידי, וגם אם זה מכוון, לראות את גיבורנו עם איפור בעיניים ומעיל פרווה היה קצת מוגזם לטעמי.
יו צ'י היא דמות נפלאה, ואני חושבת שהמשחק שלה כשיכורה פאתטית היה מעולה, אבל השחקנית מצויינת - אז זה לא מפתיע.
הענק הראשי (מה זה הגובה והרוחב כתפיים הזה?) היה חמוד מאוד ביחסו למזכירה, אבל בד"כ עורר רצון לתת לו בומבה על הראש. במובן מסויים אמרתי לעצמי: "היא יותר מידי טובה בשבילו".
כמובן, שלא התכוונתי לכך שאני רוצה שיהרגו אותה, והפרק האחרון, בו מדברים על הטבעת גופתה, גרם לי לבהות במסך בלי להבין מה שאני רואה הלאה...
מזל שהחיו אותה בסוף. הייתי רוצה להרוג את היוצרים אם לא היו עושים את זה (טוב שלא לקחו את הסיפור המקורי!!!)
וגם לי חסרה עוד סצנה חמודה שלה ושל סגן הנשיא...(שימלמלו איזה כישוף או משהו...)

הסיום שמתכתב עם העובדה שהוא לקח כדורים למניעת הזדקנות היה מעולה גם כן, אבל שוב, היו בסדרה הזו יותר מידי דברים שאי אפשר ואסור לקחת ברצינות.
הזוי, כבר אמרנו?:)
יחד עם זה, הסיפור של מו גבי היה בעיני טוב. השחקנית מצויינת בעיני. ואני חושבת שעוד קודם לכן היא הראתה את יכולות המשחק המרושע שלה, כך שהשינוי לא היה כזה גדול.
מההתחלה רואים שהיא בקור רוח זורקת על אחרים את העבודה של נקיון התרנגולת, היא אומרת ליו"ר שיושב במשחק הקלפים על כל נכסיו: "יותר חשוב הכבוד שלך מאשר להציל את הנכסים" - ומפגינה כישורי משחק מצויינים מול הבלשים שהיא מרביצה להם, כשהיא מנסה לתת לבק יו צ'י להימלט ממכונית המשטרה.
מאוחר יותר אופיה מתגלה כפי שהוא, אבל אין שינוי ממשי: מניפולטיבית, שקרנית, מיתממת, ומוכנה להפסיד הכל אבל להיראות מכובדת. שלא לדבר על הניסיונות שלה להשפיע באמצעות מגע גופני על כל גבר שהיא פוגשת בו.
(איזה אינסטינקט בסיסי עשו לה עם התובע haha11

בתגובה ל:

השרשור האסייתי F_Japan

מאת: ההרצליינית
"קפיטל סקנדל" (Capital Scandal. בעברית: "סקנדל בעיר
הבירה"), היא דרמה קומית רומנטית תקופתית בת 16 פרקים,
ששודרה ברשת KBS2 בחודשים יוני 2007-אוגוסט 2007. ו- Komao

לדנה, על התרגום המצוין

.

הדמויות הראשיות בדרמה הן:

סון וו וואן (קאנג ג'י הוואן, Hong Gil Dong, "שקר לי"), בן
עשירים ודון ז'ואן, העובד ככתב רכילות בעיתון סוג ז' בשם
"צ'ירשי". בחור חובב בילויים שעדיין לא החליט מה הוא יעשה
בחייו.

נא יה קיונג (האן ג'י מין, "המלך סאן", "היהלום שבכתר",
"קין והבל", Padam Padam, "נסיך בעליית הגג"), בחורה שמרנית
ומיושנת המתגוררת עם אמה. מנהלת חנות ספרים ולוחמת חירות.

לי סו היון (ריו ג'ין), בן ג'וסון/קוריאני שהתנדב לשרת
כשוטר בכוחות הכיבוש היפניים.

צ'ה סונג ג'ו (האן ג'ו הון, Me, Too Flower!), מארחת ידועה
מאוד בעיר סיאול. מנהלת את סלון האירוח היוקרתי, שנקרא
"הסלון של מיונג בין".

רקע היסטורי קצר:
בין השנים 1910-1945, האימפריה היפנית שלטה בקוריאה (שנקראה
אז "ג'וסון"). תקופה זו נקראה "הכיבוש היפני בקוריאה".
בתקופה זו, קוריאה התפתחה, הודות לשיפורים טכנולוגיים
ולתמורות כלכליות, שחלו בעולם בכלל וביפן בפרט, והחלו
להופיע בה אלמנטים מודרניים (בלבוש, בצורות הבילוי וכ'ו).
עם זאת, השלטון היפני בקוריאה, התאפיין באכזריות ובדיכוי
העם הקוריאני, לאומו, מורשתו ותרבותו. משנת 1919, החלו לקום
ולפעול בקוריאה, מחתרות וארגונים סודיים של לוחמי חירות בני
ג'וסון, שהביעו התנגדות לשלטון הכיבוש היפני בארצם והתקוממו
נגדו בדרכים שונות. היפנים החלו להיאבק בהתנגדות זאת בדרכים
שונות, בין השאר גם בדרכים אכזריות. התנגדות זאת והמאבק של
הכובשים היפנים בה, נמשכו עד סיום הכיבוש היפני ב-1945.
המידע נלקח מהצפייה בדרמה, מאתר אסיה ומוויקי.

תקציר העלילה (על קצה המזלג):
העלילה מתרחשת בשנות ה-30 בקוריאה, עשור שבו, כאמור, שלטו
היפנים בקוריאה וקמו והתקוממו נגדו, מחתרות וארגונים
סודיים. בסצנות הראשונות בסדרה, אנחנו פוגשים את וו וואן
(או בקיצור: וואן), עת שעזב את בוסאן וחזר לסיאול, תוך כדי
שהוא נפרד מאחת ממאהבותיו הרבות, בתואנה שקרית שהוא עוזב
לסיאול כדי להיות לוחם חירות ו"לשחרר את המולדת". בהגיעו
לסיאול, הוא מבחין שבתחנת הרכבת, הגיעו לפגוש אותו רבות
ממאהבותיו, ולכן כדי להתחמק מהן, הוא נצמד לבחורה זרה לו
הלבושה בהאנבוק שמרני ומסורתי בצבעי לבן ושחור. הבחורה היא
יה קיונג, שהגיעה לתחנת הרכבת בהוראת מפעיליה בארגון הסודי
בו היא חברה, כדי לפגוש אדם שאמור להביא לה מזוודה שבה
נמצאים חומרים הקשורים לפעילות הסודית של הארגון. במקרה
התיאור של וואן, עונה לתיאור של אותו אדם שיה קיונג אמורה
לפגוש, ועל-כן היא מתבלבלת וחושבת שוואן הוא האדם שאותו היא
אמורה לפגוש. באמצעות כמה מילות קוד שקיבלה ממפעיליה
בארגון, מצליחה יה קיונג "לחטוף" לוואן הנדהם את המזוודה
שלו. רק מאוחר יותר, כשהשוטרים היפניים ישימו את ידיהם על
המזוודה ויביאו את יה קיונג לתחנה כדי לחקור אותה באשר
למזוודה (ובמקרה לחקירה ייקלע וואן, שהגיע לתחנה כדי לדווח
על המזוודה שנלקחה ממנו בכוח), תתברר הטעות- וואן הוא לא
האיש שאותו יה קיונג היתה אמורה לפגוש והמזוודה בסה"כ מכילה
חוברות פורנו שוואן הביא מבוסאן. מאותם רגעים, מתחילה יה
קיונג לסלוד סלידה עזה מוואן, בשל העובדה שהוא מפיץ "זבל"
(הכוונה לחוברות הפורנו) ומעז להתחזות ללוחם חירות, ודוחה
את הניסיון שלו לפיוס. בהמשך, השיחה הקצרה ביניהם נהיית
"רותחת" ובסיומה, יה קיונג "מחטיפה" אגרוף הגון לוואן
ההמום, לעיני העוברים ושבים קמכות

...

באחד הימים, בעת בילוי והשתכרות עם 3 חבריו הטובים שעובדים
איתו ב"צ'ירשי", וואן פותח בהתערבות עם חבריו, שהוא יצליח
לפתות את ג'ו מה ג'ה, לוחמת חירות והבחורה הכי שמרנית
ומיושנת בעיר סיאול (ואף להפוך אותה לאישה מודרנית). אם הוא
יפסיד בהתערבות- הוא יהפוך ללוחם חירות. מה שוואן לא יודע,
ו-3 חבריו כן יודעים, זה שג'ו מה ג'ה היא למעשה, יה קיונג,
הבחורה ש"החטיפה" אגרוף לוואן. הכינוי ג'ו מה ג'ה, ניתן לה
בשל נטיותיה האלימות...
אבל כשוואן מגלה את זה, זה די מאוחר- מהתערבות הרי לא
בורחים. הוא מתחיל ”לחזר" אחרי יה קיונג, והיא מצידה, לא
מבינה, מה "הבחור הזה" רוצה ממנה. בהמשך, מתפתחות ביניהם
מערכת יחסים יפה וחיבה עזה זה כלפי זו Smiley_Love_B

,
למרות כל ההבדלים ביניהם ולמרות שיה קיונג תגלה את האמת
באשר לכוונותיו הראשוניות האמיתיות של וואן. לאט לאט, וואן
גם ימצא את עצמו מעורב בארגון "אה מול דאן" (הארגון הסודי
בו פועלת יה קיונג), כלוחם חירות הפועל למען שחרור
המולדת...

סו היון הוא בחור קוריאני שהתנדב לשרת כשוטר בכוחות הכיבוש
היפניים. בתחילת הסידרה אנו פוגשים אותו כשהוא "מתיידד" עם
יה קיונג, במטרה לגלות דברים שונים אודות פועלה בארגון "אה
מול דאן" ודברים אודות הארגון עצמו. בתחילה היא מפתחת כלפיו
סימפטיה, אבל כשהיא מגלה מהו מקצועו, הסימפטיה שהיא רחשה
כלפיו, נעלמת. בנעוריו, סו היון היה החבר הטוב ביותר של
וואן ושל אחיו הבכור המנוח של וואן, היונג. סו היון הוא בנו
של העובד של אביהם העשיר של וואן והיונג ושלושתם גדלו
כחברים מאוד טובים וכאחים. אביהם של וואן והיונג, אף מימן
את צרכיו ולימודיו של סו היון. אבל בלילה אחד, הכל התנפץ
Heart_Broken

: סו היון והיונג, שירתו כלוחמי חירות
בארגון סודי. באחד הלילות, עת יצאו לפעולה סודית של הארגון,
שוטרים יפניים תפסו אותם והרגו את היונג. מסתבר שסו היון,
ערק לצד השני והלשין לשוטרים היפניים על הפעולה הסודית.
מאז, וואן והיון, הפכו לאויבים בלב ובנפש, ואביו של וואן,
התחיל להתנער מסו היון, עד כדי כך שאינו רוצה אפילו לשמוע
את שמו.

סונג ג'ו היא מארחת אלגנטית וידועה מאוד בעיר סיאול,
וידידתו של וואן משכבר הימים. היא נמכרה לאירוח בנעוריה,
כנגד רצונה. ביומה הראשון כמארחת, היא פוגשת בלוחם חירות
צעיר בשם סו היון, שבא לבלות במקום עם חברו הטוב היונג.
בינה ובין סו היון, מתפתחת ידידות עמוקה ואף חיבה עזה,
וסונג ג'ו כבר יודעת, שסו היון הוא האדם שאיתו תרצה להתאחד
ביום מן הימים. אבל השנים עוברות, והשניים כאמור, פנו
לכיוונים שונים ומנוגדים. עם זאת, החיבה העזה ביניהם לא
פסקה ולסונג ג'ו עדיין קיימת תקווה קטנה בלב, שהיא תתאחד עם
סו היון ביום מן הימים... בהמשך (ליתר דיוק: ממש בתחילת
הסידרה), יתברר לצופי הסידרה, שסונג ג'ו היא אחת החברות
המרכזיות בארגון "אה מול דאן" וצלפת מעולה, והיא אחראית
להתנקשויות שבוצעו באישים יפניים בכירים ובאישים קוריאניים
בכירים שמקורבים לשלטון היפני. וזאת תוך כדי, שהמשטרה
שהיפנית חושדת בה ובעיסוקיה.

על רקע סיאול הכבושה, הססגונית והתוססת של שנות ה-30,
ובמקביל ל-2 סיפורי האהבה המרכזיים בסידרה, יש גם פעילויות
שונות (חלקן קטלניות) של ארגון "אה מול דאן", מעקב צמוד של
המשטרה היפנית (ש-2 החשודות העיקריות של המשטרה, הן כאמור,
יה קיונג וסונג ג'ו) וחקירות ועינויים קשים של חלק מחברי
הארגון ע"י השוטרים היפניים. על רקע פעילות הארגון, המעקב
המשטרתי והחקירות והעינויים, בולטת התנהלותו המוזרה של סו
היון כשוטר בכוחות בכיבוש היפניים: כל העת הוא משחק בתפקיד
"השוטר הטוב", מוותר לחברי ארגון ולחשודים בחברות בארגון,
לא מעניש או מענה אותם, כשאף אחד למעשה לא יודע, מה מנחה את
התנהלותו המוזרה | סמיילי_מגלגל

...

דעתי על הסידרה:
מדובר בדרמה קומית תקופתית ומסוגננת מאוד (היתה בה מן
ערבוביה של פאריז, שיקגו ולאס וגאס, של שנות ה-30), מקסימה,
מענגת ומרתקת מאוד Smiley_Love_A

. היא שילבה מצוין, בין
סיפור היסטורי, אקשן, מתח, רומנטיקה, רגעים משעשעים למכביר
ROFL

, רגעים קשים ורגעים עצובים Eye_Br_Tear

(המלצה
שלי: לסידרה הזאת, כדאי שתכינו הרבה טישו Tissues

ותתאזרו
בהרבה כוחות נפשיים). קאנג ג'י הוואן, הוא לא איזה
יפיוף-על (אם כי, ככל שחלפו הפרקים בסידרה, הוא נראה לי
יותר ויותר חתיך. אבל אולי זה רק בראש שלי
Smiley_Blush_B

), אבל יש לו שארם שפשוט התאים לתפקיד, והוא היה מצוין כוואן השרמנטי,
המקסים והמשעשע Smiley_Smile

. גם האן ג'י מין היתה מקסימה ויפה, בתפקיד
יה קיונג, לוחמת החירות השמרנית והמיושנת, אף האמיצה (למרות
ההאנבוק המסורתי שלה, בצבעי לבן ושחור, שהזכיר תלבושת רשמית
של תלמידה בסמינר בית יעקב Smiley_Silly

). הכימיה בין
שניהם, היתה מצוינת והם היו פשוט מקסימים בתור זוג
Smiley_Love_A

, למרות כל ההבדלים ביניהם- גם במעמד,
בהשקפות ובהתנהלות, וגם בבגדים ובגובה (האן ג' מין היא ממש
קטנטונת- היא כולה 1.60. ואילו קאנג ג'י האוון הוא גבוה
מאוד- מתנשא לגובה של 1.84. הבדיחות על נמיכותה של יה קיונג
והפרשי הגובה בינה לבין וואן, היו חלק מרכזי בסידרה
Smiley_Silly

). שניהם ביחד סיפקו, גם רגעים
משעשעים, וגם רגעים מרגשים ואף עוצמתיים.

רגע נדיר, שבו יה קיונג, לא לבושה בהאנבוק השמרני והמסורתי.

דמותו של וואן, גם היתה דמות אלגנטית וססגונית, על שלל
החליפות המסוגננות והכובעים המסוגננים, לבש וחבש במהלך
הסידרה:

סונג ג'ו, היתה אחת הדמויות הנשיות המשניות, הכי חמודות
וסימפטיות שראיתי אי פעם בדרמות הקוריאניות. גם האומץ
והקשיחות שאפיינו אותה, הוסיפו המון לדמותה (לעתים היא
האפילה, על דמותה של יה קיונג). גם סו היון, היה אחד
הדמויות הגבריות המשניות, הכי סימפטיות שראיתי אי פעם
בדרמות הקוריאניות. אהבתי במיוחד, את העיניים הטובות שלו.
בין השניים, היה סיפור אהבה יפה במיוחד ומרגש ועוצמתי
Smiley_Love_A

(שלעתים האפיל, על סיפור האהבה של וואן ויה
קיונג).

(חבל שבקושי אפשר למצוא תמונות של שניהם ביחד).

ובאופן כללי: רביעיית הדמויות הזאת, היתה רביעיית הדמויות
הכי טובה לדעתי, שהיתה אי פעם בדרמות הקוריאניות. אהבתי את
ארבעתם- כולם ביחד וכל אחד לחוד. כל דמות ברביעייה הזאת,
גולמה ע"י שחקן שהתאים לדמות כמו כפפה ליד וגילם את בן
דמותו בצורה מצוינת, והדינאמיקה ביניהם, היתה פשוט מעולה.

דמותה של סונג ג'ו (ביחד עם דמותו של וואן, כאמור), גם היתה
אחת הדמויות האלגנטיות והססגוניות בסידרה, על התלבושות
המסוגננות והמגוונות והתסרוקות השונות, שהחליפה במהלך
הסידרה.

גם המשחק של שאר השחקנים היה מצוין. בלטו במיוחד: קאנג נאם
גיל, ("נשיקה מתוקה", "שובו של אילג'ימה", "מי אתה?"
"גורמה", "המלך ואני"), האו ג'ונג מין וג'ו מיונג האוון,
כ-3 חבריו הליצניים של וואן מ"צירשי". יון יה אי ("צייד
עירוני", "סם סון המתוקה", "גבירתי הנאווה"), כאמו החורגת
המרושעת של וואן. קים היי אוק ( "ניחוח אישה", The Sons of
Sol Pharmacy House), כאשת מפקד המשטרה היפני, המעצבנת
והנודניקית אך המשעשעת, "סאצ'יקו!!!" Smiley_Silly

. ומלך
תפקידי המשנה של קוריאה, און סוק הון ("בחורים רעים", "2
טיפות מים", My girl), כמפקד המשטרה היפני הדי נלעג, אודה
מאמורו Smiley_Silly

(הוא הזכיר בתפקיד זה, את תפקידיו של
יוסף שילוח ז"ל, בסרטי הבורקס בהם כיכב). הנה תמונה שלו:

הדמות שהכי שנאתי בסידרה, היתה דמותו של השוטר הקוריאני/
היפני הפסיכופת סמיילי_שד

, לי קאנג גו (יון ג'י וון, "קין
והבל", "גן
סודי", Chuno, On Air, Vampire Prosecutor, "הכל אודות
חווה"). יש לציין שהוא עשה את תפקידו בצורה מצוינת (אחרת,
לא הייתי מצליחה לשנוא את דמותו).

דעתי על סיום הסידרה (בקצרה!):
אהבתי את סיום הסידרה, שלא היה לגמרי סגור (אבל גם לא לגמרי
פתוח), ובסה"כ נטה לאופטימיות.

קליפ (עם ספויילרים Spoiler_03