הסדרה הזו יודעת לקחת את החומרים המוכרים, שכבר ראינו לא פעם, ולהוסיף להם תבלין של קסם ואנושיות, שהופך את הפרקים ליותר מהנים לטעמי. אולי זה כוחה של המוזיקה? אני בתקופה של סדרות מוזיקליות עכשיו.

אז מה היה לנו? (צפיתי בפרקים בסופ"ש אבל בשל אילוצים שונים, לא הספקתי לכתוב עליהם בזמן אמת. מקווה לזכור משהו).

ראש בראש בין המופע האמיתי והמופע המזויף, שכולל אותו שיר בדיוק. אבל למרות שהמופע האמיתי היה מהוקצע ומושקע יותר, אהבתי יותר את ההופעה ה"מזויפת" לכאורה – היה בה משהו יותר חמים ומרגש, בלי האיפור הכבד והנצנצים. חוצמזה שיותר כיף לראות את ג'ייסון ופיל-סוק בדואט, מאשר את בק הי וג'ין גוק.





בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את המורה לאנגלית, אבל בפרקים האלה הוא נראה מגניב. ומוכשר. היה יפה לראות אותו מנגן בכיף עם המורה או-היוק, מנגנים ונהנים כמו פעם... היה מעניין גם לראות את הבדלי הגישות בין או-היוק למורה הקשוחה לריקוד. מי אכזרי יותר כלפי התלמידים? זה שמאפשר להם לחלום, גם אם הם עלולים ליפול, או זו שמרסקת את החלום בעודו באבו, כדי למנוע נפילה ובזבוז משאבים לבית הספר (ולא ממש טורחת לבדוק אם יש שם כישרון אמיתי או לא...). מה שכן, הופתעתי לראות איך היא מחליקה את העניין שנעלו אותה ככה, כדי למנוע ממנה לטרפד את המופע המזויף. היא באמת נדלקה על המורה לאנגלית? זו הסיבה שוויתרה או שנתקפה בטוב לב פתאומי?





ג'ין גוק ממשיך להיות מאמי ולהסתובב כמו כלבלב שהלך לאיבוד ומחפש ליטופים. מאמא של סאם דונג, מהיאה מי... אגב, פספסתי משהו? למה אבא שלו מתעקש להסתיר אותו? מה הבושה הגדולה שעלולה להזיק לקריירה הפוליטית? בן מחוץ לנישואים או משהו כזה? (ואני לא רוצה ספויילרים).





המאפיונר הכריש ממשיך להפתיע לטובה. הוא יותר נדיב ואמנותי ממה שחשבתי, והקטעים שלו עם הנונה של המורה חמודים ביותר.


למה כל הזמן רומזים לנו שסאם דונג מאבד את חוש השמיעה? מקווה שזה לא מתפתח לכיוון המבאס של מחלה רצינית, אלא שמדובר במשהו פעוט שניתן לטיפול מהיר. רק שלא מבשלים לי כאן איזה בטהובן...


בגזרת היאה-מי, היה יפה לראות את הפרימדונה לשעבר משקיעה ומתאמצת, וגם מפתחת ידידות יפה עם פיל סוק. אבל כשהיא נזכרת בכל הדברים המכוערים שאמרה לבק-הי בעבר, למה היה נראה לי שהיא עדיין לא מכה על חטא? לא מתחרטת לגמרי על מה שאמרה לה? ולא שיש לי מחמאות לפאזה הנוכחית של בק הי. היא מגעילה גם כשהיא נותנת להיאה מי את "תליון המזל", ואומרת שהיא לא מחשיבה אותה כמתחרה, מרחמת עליה.


ויש לנו מהפך! רעיון הירידה במשקל תוך 200 יום בעייתי, למרות שהכוונות של ג'ייסון טובות. ביי ביי לחליפת ההשמנה. איך אמרה המורה? אין בחורות מכוערות בעולם. רק עצלניות - זה אולי לא נשמע טוב, אבל... לפחות תכנית הדיאטה של פיל סוק נראתה די מאוזנת.
והמשקל של פיל סוק זה לא הדבר היחיד שהתהפך ב-200 הימים האלה. נראה שיש למה לחכות. ועוד חצי סדרה לפנינו.

בתגובה ל: דרים היי - 7-8 מאת: danarod
היא הרבה יותר מהנה משכנתה למשבצת, הנסיך שלה.

1. את המופעים הרציתי למעט כמה פוזות על ג'ין ג'וק.
2. המורה לאנגלית והמורה שי יכולים להתחרות ביניהם מי יותר רשע. אני מהמר על שניהם באותה מידה.
3. ג'ין גוק הוא המאמי הלאומי של הסדרה הזו ושלי. שאלוהים יעזור לי, כמה הוא מתוק.
4. זו קומדיה רומנטית של נעורים ולכן המאפיונר לא יהיה דמות מרשעת. לעומת זאת.... אביו של ג'ין גוק הוא אטום שלא מצליח להבין אתה בן
שלו.
5. אני יודע לאן זה מתפתח אז אשתוק בעניין. אבל סאם דונג מאמי גם.
6. בק הי מעניינת לי את השומה השמאלית שבקצה של הגב שלי. החברות האמיתית של הסדרה היא זו של פיל סוק & היאה מי.
7. אם ככה עושים דיאטה, גם אני רוצה. 200 יום ב5 שניות? סבבה, אני בעד. אגב- זה איזה שבועיים, לא?

בתגובה ל: אני מאוהב בסדרה המדהימה הזו. מאת: nirdelanoche
אותי הנסיך שלה הרבה יותר מהנה אבל זה עניין של תהום. אבל בהתחלה כשהייתי כולי בנסיך שלה די זלזלתי בדרמה ומסתבר שיש בה משהו והיא יותר טובה מהלהקה ואהבה גדולה ויש בה משהו שאין בדרמות של האחיות הונג שישר מיינתי אותה לכיוון שלהן.

המורה שי בכלל לא פדגוגית היא יותר מאמנת מאשר מורה ואפילו לא זה כי גם מאמן כדורגל לא מלמד איך לפגוע בשחקנים אחרים, והיא אחראית למה שבק הי הפכה להיות אפילו יותר מהיאה מי.

האמת הייתי נוטה לכיוון סאם דונג, אך כעת גם ג'ין גוק הוכיח את עצמו וקשה לי להחליט את מי אני מעדיף.

החברות האמיתיות של הסדרה הן בהחלט היאה מי ופיל סוק.

בתגובה ל: דרים היי - 7-8 מאת: danarod
למרות שזה היה אותו השיר, פי סוק וג'ייסון הרבה יותר טובים. בק הי יפה רק בפתיח כשהיא מופיעה עם המשקפיים ועם הצמות, התספורת החדשה עושה אותה מכוערת בכל מצב.

המורה לאנגלית נראה דמות קשוחה, אבל מתגלה כקצת קומי ומסתבר שהו היוק הוא תכשיט לא קטן, גרם לאימה של היאה מי לבגוד באביה וגם הרס את הקריירה של המורה לאנגלית. היה קשה לשכנע את המורה לאנגלית לעזור לתלמידים שלו, אבל הוא עוזר להם בנדיבות למרות שאו היוק מופיע אצלו בצג של הנייד כ"חלאת המין האנושי". והרי התלמידים על תנאי והמורה תלויים זה בזה הוא צריך לקדם אותם כדי לא לאבד את עבודתו וזאת יכלה להיות ההזדמנות של המורה לאנגלית לנקום בו, אבל הוא לא פוגע בחפים מפשע.

האמת השיחה מי יותר אכזרי היא במקום, אבל למעשה כאן או היוק צודק כי למעשה גזלו מהתלמידים על תנאי להשתתף במופע האמיתי במרמה וזה היה תכסיס של מנהל בית הספר החדש למנוע מהם להופיע למרות שהם זכו במקומות גבוהים בהערה החודשית, כך שכישרון יש להם. ועובדה שג'ין ג'וק הרשים את כולם במופע עם בק הי ואפילו המנהל לא יכל לפסול אותו מהקידום הצפוי לו ולא הורגש פער בינו לבין בק הי ואם הורגש אז לטובתו. וגם המופע המזוייף הרשים את ההורים מאוד, ואני תהיתי אם מישהו מההורים ישאל אם זה לא נקרא לא מספיק מוכשרים, אז מה זה מכושרים.

האמת אני לא יודע אם המורה לריקוד נדלקה על המורה לאנגלית בנפילה, או שהיא התרשמה מההודעה הכנה של הו היוק לפני הורי תלמידיו שזה היה מופע מזוייף כדי לא לאכזב אותם והוא הקשיב לדבריה ולא המשיך בשקר עד הסוף. למרות ששם בעצם השתתף ג'ייסון שכן נבחר למופע האמיתי.

אכן ג'י גוק הוא בן מחוץ לנישואין ולכן הוא מסתיר אותו, זה נאמר בפרק 7, לפני כן לא חשדתי בכך, אבל מסתבר שכן וזאת הבושה, למרות שקשה עם זה שמצד אחד הוא מנסה להרחיק אותו ומצד שני נראה שזה בנו היחיד ויש לו צבא שלם שיודע שהוא בנו ואם יש להחביא אותו, והוא לא יכול פשוט להתכחש כנראה שהוא כן גידל אותו.

היה נחמד איך היאה מי תמכה בפיל סוק שאפילו שאלה עם היא חולה. פיל סוק היא התחליף הראוי לבק הי גם עבור היאה מי וגם עבור הצופים. נראה שהיאה מי הזדעזעה מעצמה כמה פגעה בבק הי, ויש משהו בתירוץ של בק הי להשלחת האגרטל שהיאה מי הפכה אותה למפלצת. לא יודע אם זה חרטה או לא, אך היא רואה שהיא אחראית לאובדן חברה ולא בק הי.

הירידה במשקל קטע גדול, האמת קשה היה לי לתאר 200 ימים עוברים בשלוש דקות. וגם המשקפיים ירדו, כך שבאמת היה אפילו היה קשה לזהות שפיל סוק השמנה ופיל סוק הרזה זאת אותה השחקנית, ממראה של חנונית הפכה למראה של נסיכה.

בתגובה ל: המופע המזוייף עולה עשרות מונים על המופע האמיתי מאת: EVGLEV
שהו היוק צודק לגבי סוגיית המי יותר אכזרי.
אפשר לומר שלגבי היאה מי ופיל סוק הסיבה שבכלל מפקפקים
בעתיד שלהם בתעשייה לא היה מראש חוסר כישרון אלא פגמים
אחרים באופי או במראה, שזה בכלל נראה לי התאכזרות אמיתית
למנוע ממישהו לפתח את כישרונו בגלל דברים שלא בהכרח קשורים
גם אם הם דברים שכן אפשר לשנות. אבל נראה לי שהמורה לריקוד
רואה בתעשיית הבידור מקום מאוד תחרותי שבו אדם לאדם זאב,
ומי שיכול לעשות בו קריירה זה לאו דווקא אלה בעלי הכישרון
אלא אלה שהכי מוכנים להילחם על מקומם, ולכן כל מי שמראש
מגיע מאיזושהי עמדת נחיתות, המאבק שלו יהיה בהכרח יותר קשה,
ולכן היא משכנעת את עצמה שזה לטובתו לוותר מראש.

וזו גם הסיבה שאני חושבת שהיא נדלקה על הו היוק ולא על
המורה לאנגלית. היא אמנם מחתה כשהוא נשא אותה על גבו וכלא
אותה בחדר, אבל נראה לי שזה גם הרשים אותה באיזשהו מקום
שהוא לא חנון לחלוטין כמו שהוא נראה והוא יודע להילחם על
שלו, וכשהדלת נפתחה והיא נפלה על המורה לאנגלית, היא צעקה
עליו "למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע" ונדבקה אליו, עד
הרגע שבו היא קלטה מיהו (ולי היה נראה עד הרגע שהיא קלטה
שזה לא הו היוק שהיא ציפתה שהוא ישחרר אותה) ואז היא מיהרה
להתרחק. ואחר כך כשהיא שמעה את הו היוק נושא את הנאום נראה
לי שכאן הוא כבר גם נגע לליבה, ואני בטוחה שגם אם היא לא
נדלקה על המורה הו היוק זה היה בעיקר הנאום שלו שעשה את
העבודה. (כי את המופע היא בוודאות לא ראתה)




בכל מקרה, לא נראה לי שהו היוק הוא הנבל שהיאה מי או המורה
לאנגלית חושבים שהוא.
כשאני מסכלת על האבא של היאה מי שזונח את שתי הבנות שלו
לחסדיהם של מאפיונרים, ובורח להציל את עורו, אני לא יכולה
שלא לפקפק בטוב ליבו ובשיקול דעתו. ובהתחשב בעובדה שהוא
אפילו כיוון את הבנות שלו אל המורה הו היוק, אני חושבת שהוא
עצמו יודע היטב שהו היוק אינו הנבל שהוא טען שהוא (אחרת
האבא הוא אפילו יותר גרוע וחסר אחריות ממה שהוא כבר עכשיו)
אם כבר נראה לי שאימא של היאה מי התאהבה בו, כי הוא אדם
הרבה יותר טוב מבעלה, ואני לא יודעת מהם התנאים בקוריאה ומה
היה המעמד שלה, אבל נראה לי שאם היא ויתרה על הבנות בתהליך
עזיבת האב, זה בגלל שהיא והו היוק לא היו חזקים מספיק כדי
לקבל חזקה עליהן במערכת המשפט, ואנחנו יודעים שעד שהוא נקלע
לחובות וברח האב היה עשיר ומקושר מן הסתם. (נדמה לי ששמעתי
פעם שבקוריאה, האם לא מקבלת אוטומטית חזקה על הילדים במקרה
של גירושים, אבל אני לא בטוחה בכך, מה שכן אני די בטוחה
שהאב סרב לשתף פעולה והעדיף להציג את האם כחלשת אופי ואת
המורה כמרושע)

בתגובה ל: מסכימה איתך מאת: אורלי
כי הייתה לה בעיה להביע רגשות על הבמה וכמו הו היוק אמר היא שרה בלי להבין את המילים והיה צריך לעשות את המופע שמופיע בקליפ בויוה לחבר של ג'י גוק כדי להוציא ממנה רגשות כלשהם. לגבי פיל סוק זה ללא ספק המראה החיצוני, כי עובדה שהיא כן התקבלה לכיתת האומנויות ונשרה ממנה כנראה כי לא רזתה כפי שהמורה דרשה ממנה ואפילו השתמשו בקול שלה לפרסומת כי הקול של השחקנית היפה לא היה מספיק טוב.

לגבי היאה מי הוא בהחלט לא הנבל שהיא חשבה שהוא ועובדה שהוא עוזר לה בכל דבר, היא אפילו כעסה שהוא עוזר לה כי הוא חייב להיות רע מבחינתה. אבל לגבי המורה לאנגלית לא כל כך ברור מה קרה, אבל נראה שהוא הבריז מהדואט שלהם.

החוקים בקוריאה ולא רק בקוריאה בהחלט נוקשים כלפי אם שבוגדת בבעלה, זה הנשק הטוב ביותר של האב במשפט הגירושין וגם על הילדים שכאילו שהיא לא מספיק מוסרית לחינוך הילדים.

בתגובה ל: האמת הבעיה של היאה מי כן הייתה קשורה לכישרון מאת: EVGLEV
שבאודישן הכושל שלה, הדגישו יותר את העובדה שיש להיאה מי בעיה
של גישה ויחס, מאשר של חוסר יכולת שירה, ושעל בעיית חוסר הבעת
הרגש בשירה היא התגברה וזכתה להערכה הכי אובייקטיבית שיכולה
להיות בהערכה החודשית, היה נראה לי שעדיין אפשר אולי להאשים
אותה בבעיית גישה (במיוחד אם לא מכירים אותה אישית, ולא יודעים
אם היא השתנתה בכך או לא) אבל לא נכון מצד המורים להגיד שהבעיה
של חוסר יכולת להביע רגש זה מה שהופך אותה לפחות כשרונית, בטח
שלא אחרי אותו ניצחון בהערכה החודשית. אבל אני מסכימה שאני לא
באמת יודעת למה המורה לריקוד התכוונה בכך שהיא לא חשבה שהיאה
מי כשרונית מספיק. אם זה היה בגלל שהיא באמת חושבת שיש שם
בעיה, או מכיוון שקשה לה להתגבר על דעות קדומות.

בתגובה ל: מסכימה איתך מאת: אורלי

גרמו לי לחשוב על הנושא באופן כללי, ולאו דווקא בהקשר לסדרה. חשבתי על כל הטיפוסים שמסתובבים בתעשיית הבידור - יש כאלה שמנצלים באופן ציני חלומות של אנשים ומבטיחים להם ניסים ונפלאות אם רק ישלמו סכום עם כמה וכמה אפסים (לבוק דוגמנות, תיק עבודות וכו'). המורה לריקוד נמצאת בחלק אחר לגמרי של הסקאלה, אבל גם במקרה שלה השיקולים הם לא אמנותיים נטו, ולהיבט הכלכלי (עלות/תועלת) יש משקל רב.

זה קצת מוכר לי מניסיון אישי - בילדותי למדתי לנגן בפסנתר. ניגנתי בעיקר בשביל הכיף וכי היה פסנתר בבית. לא הייתי משקיענית במיוחד ולא פעם התעצלתי להתאמן (לא חלמתי להיות מוצרט או אפילו ריצ'רד קליידרמן הבא ). אבל אחרי שלוש שנים החליטו במקום שבו למדתי, שהם מתכוונים לטפח רק את הילדים שבאמת רוצים להתמקצע בתחום, והעזיבו את כל השאר... לא אכחיש שזו הייתה תחושה לא נעימה, אבל אולי באיזשהו מקום עשו לי טובה וחסכו לי זמן וכסף? המשכתי אח"כ לנגן עוד שנה במסגרת קלילה יותר, ואח"כ פרשתי. וכך הסתיימה הקריירה המוזיקלית הלא מבטיחה שלי מאז אני מסתפקת בהאזנה ובשירה במקלחת

תודה לך וליבגני על ההבהרות לגבי הו-היוק והמורה לריקוד. דעתי הייתה קצת מוסחת בזמן הצפייה (ולא בגלל הסדרה, אלא דברים שמחוצה לה...). ומסכימה לגבי ההורים של היאה-מי והמורה - זה באמת נראה שהיא מודעת רק לחלק מהסיפור (מן הסתם מנקודת המבט של אביה). יש שם הרבה סימני שאלה. ואני קראתי פעם שבקוריאה בד"כ האב מקבל חזקה על ילדים. יש את המקרה של השחקנית גו היון-ג'ונג ("המלכה סון דוק"), שמאז שהתגרשה לפני כעשור מבעלה (הנכד של מייסד "סמסונג"), לא ראתה את ילדיה אפילו פעם אחת, והיא מקווה שהם לפחות רואים אותה על מסך הטלוויזיה

בתגובה ל: הגישות המנוגדות של שני המורים מאת: danarod
באמת מעניינת, אבל אני חושבת שאם ניקח את המקרה האישי שלך
לדוגמה, בעיניי, למנוע ממישהו שרוצה ללמוד משהו את הלמידה
בגלל שהוא לא מספיק מוכשר לעבוד בתחום זה לא נחשב לעשות לו
טובה.
בטח שלא בגיל הילדות.

ומעניין שאיש לא אומר אחרי שלוש שנות לימודים, חבל ללמד את
הילדים האלה מתמטיקה הם הרי לעולם לא ייצאו פרופ' למתמטיקה
ואפילו לא מורים לחשבון.

לדעתי אם מישהו נהנה ללמוד צריך לעודד את זה, כל עוד לא
מרמים אותו ולא מפיחים בו תקוות שווא, מותר ורצוי לכל אחד
שילמד מה שהוא רוצה. וכשנותנים לו משוב אמיתי על היכולות
שלו, הוא כבר יוכל להחליט לבד מה הוא רוצה לעשות הלאה.

לדעתי הם לא חסכו לך כסף ( אם המשכת אחר כך במסגרת קלילה
יותר, אני מניחה ששילמת גם שם) הם חסכו לעצמם, כי אני מניחה
שזו הייתה החלטה שנבעה בעיקר משיקולי תקציב (נראה לי שמספר
המורים שהם יכלו להרשות לעצמם היה מוגבל).

ואני מניחה גם שזו התשובה שלי בנושא העקרוני, אם אתה נותן
לתלמיד משוב אמיתי על היכולות שלו, אז אין בכך התאכזרות,
הצלחה בתחום היא לא משהו שאפשר לנחש מראש, (אם היה אפשר
לדעת מראש מי יצליח ומי לא, ואיזה שירים יהפכו להיטים ואיזה
לו, ויש בזה הרבה עניין של מזל ותזמון) ולכן זה תמיד צריך
להיות השיקול של התלמיד בסופו של דבר, כמה הוא לומד כדי
לעבוד בתחום, עד כמה הוא רוצה לעבוד בתחום, ומה הוא מוכן
להשקיע בכך.

בקשר לחזקה של האב במקרה של גירושים, זכרתי שכתבת על כך
משהו פעם אבל לא הייתי בטוחה מה בדיוק. השחקנית שציינת
שיחקה שם את מישיל?

בתגובה ל: השאלה העקרונית מאת: אורלי
הוא פסל אותם ואחר כך קיבל אותם על תנאי וזה משהו עקרוני נגד התלמידים על תנאי שייתכן ולפניו הקריטריונים היו פחות מחמירים והיו מקבלים אותם וגם נגד המורה קאנג שנבחר ללמד אותם שכולם רוצים לפטר והנה הוא קיבל עוד הזדמנות ורוצים להכשיל אותו. אני לא חושב שאחרי ההערכה החודשית הם חושבים שהם לא מוכשרים, אלא זה עניין של עיקרון נגד המורה קאנג, נגד התלמידים על תנאי ונגד הכיתה הרגילה באופן כללי שהם נלחמים למנוע מתלמידי הכיתה הרגילה כל הזדמנות על ידי מניעת סטודיו ושימוש במה שיש בבית ספר כי זאת כיתה שמתוייגת מראש כסוג ג'.

והאמת אימא שלי סיפרה לי שבתיכון הסובייטי המורה למתמטיקה אמרה שהיא צריכה תלמידים שלא מתכוונים להמשיך לאוניברסיטה למשהו שדורש יכולת מתמטית וקלקלה לה את כל המוטיבציה שהרגישה שנפסלה על ידי המורה ומאז אימא שלי למדה רק בעל פה ולא ניסתה באמת להבין את החומר.

בתגובה ל: האמת שכולם נאחזים בדברי המנהל הקודם מאת: EVGLEV
שהמורים המתנגדים נראים כמונעים מאינטרסים אישיים, ומתעקשים על
עניינים טכניים, יותר מאשר פועלים באמת מתוך דאגה לתלמיד.
ויחסי מורה - תלמיד זה תמיד דבר מסובך ועדין, ולדעתי מורים
צריכים מאוד להיזהר במסרים שהם מעבירים לתלמידים שלהם לגבי
היכולות שלהם.

בתגובה ל: השאלה העקרונית מאת: אורלי

מורה טוב באמת אמור לתת משוב אמיתי ובונה. וכשלומדים משהו - יש כאלה שבשבילם זה יהפוך למקצוע (המיעוט כנראה), ויש כאלה שבשבילם זה יישאר תחביב וזה לגיטימי לגמרי :)

במקרה האישי שלי, אני מניחה שבמקום שבו למדתי פשוט החליטו לשנות קו ולהפוך למוסד אליטיסטי יותר (מן הסתם גם שיקולי תקציב היו מעורבים בעניין). זו הייתה החלטה ברמה המוסדית - המורה שלי דווקא הייתה ממש נחמדה ואנושית, ואני זוכרת שגם לה היה לא נעים לבשר לי את הבשורה... במבט לאחור, אני חושבת שאם עד אז הנגינה הייתה בשבילי סוג של הרגל, ההחלטה השרירותית הזו גרמה לי לחשוב אם אני באמת רוצה להמשיך לנגן? אז בסוף כאמור המשכתי עוד שנה עם מורה מקסימה, עד שהחלטתי בעצמי שמיציתי.

ולגבי הנושא השני - זו אכן השחקנית שגילמה את מישיל. לפי הפוסט הזה, היא אמרה באחד הראיונות שבגלגול הבא היא מעדיפה להיוולד כגבר, ולא להיות שחקנית... יצא לך כבר לצפות ב"מלכה סון דוק"?

בתגובה ל: מסכימה איתך מאת: danarod
שכל אדם מגיע לשלב כלשהו בחייו שבו הוא צריך לבחור מה הוא
רוצה לעשות הלאה, ואיזה דברים הוא משאיר מאחור. לפעמים
ההחלטה כולה שלנו, ולפעמים מבחוץ קורים דברים ש"עוזרים" לנו
להחליט.
אני מאמינה אבל גם שכל בן אדם שלמד משהו, הידע שלו מוסיף
לו, גם אם הוא לא הופך אותו למקצוע.
בעקבות הדיון הזה, אגב, חשבתי על זה שבקונספט של הסדרה דרים
היי יש משהו מאוד לא קוריאני, שבו המורים רודפים אחרי
התלמידים כדי שילמדו. (וכן אני מדברת עכשיו קצת בהכללות,
אבל אני חושבת שיש בזה משהו)
בתרבות המזרח ממה שידוע לי מי שבאמת רוצה להתמקצע במשהו,
הוא זה שרודף אחרי המורה שילמד אותו וראינו את זה במלא
סדרות גם היסטוריות וגם עכשוויות, באילג'ימה שגי הגיבורים
הראשיים התחננו בפני המאסטרים שילמדו אותם אומנות לחימה,
ג'אנג גום הייתה צריכה להוכיח את עצמה לגבירה האן כדי שזו
תלמד אותה, ואחר כך להתחנן לרופאה כדי שתלמד אותה רפואה,
בפסטה היא רדפה אחרי השפ שילמד אותה, ואני בטוחה שאת יכולה
בקלות לחשוב על עוד הרבה מקרים שראית שבהם נעשו תחנונים מצד
התלמיד כלפי המורה שיקבל אותו, וממה שהבנתי המורים מקשים
בכוונה על התלמידים בהתחלה כי זה חלק מהדרך שלהם לראות עד
כמה התלמיד באמת רוצה ללמוד.
בעוד שבמערב הרבה יותר מקובל להניח שתלמידים לא ירצו ללמוד,
ולכן צריך "להכריח" אותם או להנעים להם את הדרך כדי שירצו
להמשיך לבוא.
כשתחום האמנות הוא אחד התחומים היחידים במערב שבו זה הפוך,
ברור כביכול שהתלמידים ירצו ללמוד אז מקשים עליהם כדי לראות
עד כמה הם רציניים בעניין, בעוד שבסדרה הקוריאנית אנחנו
נחשפים פתאום לתלמידים שרודפים אחריהם כדי שילמדו. (נכון
שגם כאן מקשים עליהם, אבל מי שיוצרים את עיקר הקושי כמו
שאמר ייבגני עושים זאת בעיקר בגלל המנהל הקודם וחוסר
הסימפתיה שלהם למורה המחלקה, מאשר מתוך איזשהו אידאל מחנך )


עדיין לא התחלתי לצפות ב"מלכה סון דוק", בעיקר בגלל שזו
סדרה ארוכה, ואני מפחדת שאם אני אתחיל כשכל הפרקים אצלי
ואני אוהב מאוד, אז מהר מאוד אני לא אוכל לשלוט בעצמי.
(בגלל זה למשל, אני מעדיפה לראות עכשיו את הסדרה "רופא
הסוסים" בקצב של השידור בדרום קוריאה, ולא לחכות שהיא
תסתיים ויהיו לי 50 פרקים להשלים, כדי שגם אם ארצה לא אוכל
לראות יותר משני פרקים בשבוע...)
את השחקנית הזו אגב, ראיתי בסדרה What's up fox סדרה חמודה
בסה"כ שהתחילה מאוד טוב בעיניי, אבל לקראת הסוף קצת איבדה
כיוון, והיו יותר מדי דברים שהיא השאירה לא מטופלים. (יש
להם קטע לפעמים בסדרות קוריאניות רומנטיות שבפרקים האחרונים
הם מורחים את הקץ) וגם השחקנית בסך הכול השאירה עליי רושם
נחמד, אם כי לא הרבה יותר מזה (מצד שני, זה לא היה תפקיד
שיש יותר מדי מה לעשות אתו).

בתגובה ל: אני מניחה מאת: אורלי
היא לא הייתה צריכה להוכיח את עצמה לג'אנג דוק, ג'אנג דוק התנדבה ללמד אותה לפי מה שאמרה כדי להעביר את הטינה שלה אליה.

לגבי הרדיפה אחרי התלמידים, הרי לא מדובר בתיכון רגיל והמנהל הקודם היה מחמיר בשיפוט שלו כי הוא אמר שנשרו יותר מדי תלמידים ומדובר בשיא שלילי. כך שזה גם עניין של מוניטין של הבית ספר, חוץ מהמורה קאנג שאת התלמידים שלו כולם רצו שינשרו כי ראו בהם נטל, אבל בכיתת האומנויות של עניין של יוקרה.

בתגובה ל: תיקון לגבי ג'אנג גום מאת: EVGLEV
ג'אנג דוק מאוד הקשתה על ג'אנג גום בהתחלה, ואפילו הכתה אותה
כשהיא לא עמדה בקריטריונים שלה. ואני זוכרת במעומעם איזו סצנה
שבה ג'אנג גום משווה בין הקושי שהיא נתקלת בו אצל ג'אנג דוק
לבין זה שהיה לה בהתחלה הקשה עם הגבירה האן, ואז כאילו כועסת
על עצמה שהיא משווה את הגבירה האן לג'אנג דוק, כי היא חושבת
שג'אנג דוק לא אדם ישר כמו כמו שהייתה הגבירה האן. נכון שג'אנג
דוק הסכימה ללמד אותה כמו שהיא אמרה אחר כך כדי להעביר אליה את
הטינה שלה, אבל זה לא אומר שהיא עשתה לג'אנג גום חיים קלים
בתחילת הלימוד. ובהחלט לא נתנה לה להרגיש שהיא רוצה ללמד אותה,
אלא להפך.

בתגובה ל: עד כמה שזכור לי מאת: אורלי
אבל לא כדי לגרום לה להתייאש וגם מסתבר שג'אנג דוק צדקה כי כשהיא הלכה ללמוד רפואה המורה שם הקשה עליה הרבה יותר מג'אנג דוק. אבל היא הקשתה עליה כדי שתצליח וגם מן הסתם ידעה שג'אנג גום לא תתייאש כי זאת הדרך היחידה שלה לחזור לארמון.

הגבירה האן הקשתה עליה כי אחרי שהיא החזיקה דלי מים כדי להיבחן למרות שנפסלה על ידי המחנכת, והאן שאלה מדוע זה חשוב לה כל כך היא אמרה שהיא רוצה להיות גבירת חצר ראשית והאן ראתה בכך התנשאות וחנפנות וניסתה להקשות עליה ואחר כך כדי להחדיר בה את דרך הבישול המיוחדת שלה ושל אימה של ג'אנג גום שהייתה יצירתית ובשיטות המקוריות שלהן ואחרי שג'אנג גום נכשלה בתחרות בגלל הנחישות שלה לנצח בכל מחיר, הסתבר שאף גבירת חצר חוץ ממנה לא באמת הייתה מסוגלת ללמוד את הדרך הזאת.

בתגובה ל: ג''אנג דוק הייתה קשוחה מאוד איתה מאת: EVGLEV
שהמורים הטובים מקשים על התלמידים שרוצים באמת להיות הכי
טובים לא כדי לייאש אותם, אלא כדי לאתגר אותם. וזה עניין
שמשותף להרבה מאוד סדרות שכשיש מישהו מוכשר מאוד בתחומו
ורוצים ללמוד ממנו אז זה לא בא בקלות לתלמידים, אלא שהם
צריכים קודם כל להוכיח את עצמם למורים, כדי שאלו ילמדו אותם
ויביאו אותם באמת לרמת מצוינות.
ורק כדי להסביר יותר למה אני מתכוונת להבדלים בין מזרח
למערב.
אני לומדת טאי צ'י במרכז הישראלי לטאי צ'י, ובמרכז יש לנו
מאסטר ישראלי, שהוא תלמיד של מאסטר מארצות המזרח, שמגיע
אלינו פעם בשנה כדי להעביר אצלנו שיעורים.
השנה למשל, בשעת אחד השיעורים שהוא העביר, שהיה האימון הכי
קשה שהיה על פי עדויות התלמידים, עבר על ידי המאסטר
הישראלי, ואמר לי ככה קצת בחיוך, שטוב מאוד שהתלמידים
הישראלים מתענים קצת, ושמה שהמאסטר מחו"ל עושה כאן באימון
כשעה, זה מה שהוא היה צריך לעשות ימים כדי להתקבל ללמוד אצל
אותו המאסטר בחו"ל.
העניין הוא שאם בבית הספר הישראלי זה יהיה האימון הראשוני
שיעבירו לתלמידים, מעט מאוד יחזרו ללמוד. כאן בית ספר פועל
ממקום שהוא צריך לחזר אחרי התלמידים, ולא ממקום שבו
התלמידים מחזרים אחרי בית הספר.

בתגובה ל: זה בדיוק העניין מאת: אורלי
אבל ג'אנג דוק הבחינה בכך שלג'אנג גום יש ידע מהמטבח שיכול לתרום לרפואה ולכן ראתה בה פוטנציאל, אבל בהחלט הקשתה עליה מאוד וגם בהמשך כשג'אנג גום התחילה ללמוד המורה הקשה עליה מאוד ושם לה ציון נכשל על מה שעשתה לפני שנכנסה לבית ספר על שריפאה בן של שר כשאין לה ההסמכה הנדרשת, למרות שהטיפול שלה הצליח ואחרי שלושה נכשלים אי אפשר להמשיך ללמוד והוא כבר ביום הראשון שם לה מכשול גדול כל כך וסימן אותה בתור תלמידה שהוא רוצה להכשיל כי הייתה לה החוצפה להציע את שירותיה ללא הסמכה.

גם אצלינו היה משהו דומה, אבל זאת לא דוגמא למזרח, אבל בשיעור הראשון של פסיכו-דרמה כבר גרמו לנו לצלול למים הקרים והרבה תלמידים סבלו מכך ובסוף המורה אמרה שזה התרגיל הראשון שנתנו לה כשהיא התחילה ללמוד. אבל פסיכודרמה זה לא ישראלי או מזרחי ואכן בישראל מקובל לחזר אחרי התלמידים וזה דווקא דומה לתיכון קירין שחוץ מהתלמידים על תנאי התלמידים מחוזרים וגם התלמידים על תנאי התקבלו כדי להשלים את המכסה, כי הם צריכים מספר תלמידים מסויים.

בתגובה ל: בהחלט בקוריאה מקשים על התלמידים מאת: EVGLEV
ללא תוכן

בתגובה ל: אני מניחה מאת: אורלי

אבל באמת ב"דרים היי" הכיוון המוכר (בעיקר מסדרות היסטוריות, אבל לא רק) התהפך, והמורים רודפים אחרי התלמידים ולא להפך. אולי גם כי מרגישים בסדרה (ואולי גם בתעשיית הבידור בקוריאה בכלל) השפעה מערבית חזקה. הרי כל הסדרה מזכירה את הקונספט של "תהילה".
אגב, גם תוכנית הלימודים ב"קירין" לא בדיוק ברורה ומובנית. נראה שהמטרה העיקרית היא להנפיק כמה שיותר כוכבים בכמה שפחות זמן, ואם אפשר לעשות קיצורי דרך כדי לצבור נקודות - הם מתקבלים בברכה. המטרה העיקרית היא להפוך לאמן מצליח מבחינה מסחרית, ולא לרב אמן בתחומו.

אחרי מה שכתבת, בא לי גם להתחיל לצפות ב"רופא הסוסים", אבל אני לא יודעת אם אעמוד בזה (ולמען האמת, אני לא בטוחה שמתאים לי להתחיל סדרה תקופתית עכשיו). איך את מתרשמת ממנה?

אולי באמת עדיף לצפות בסדרות ארוכות בקצב קוריאה (במיוחד כשעכשיו התרגום משתחרר די מהר). ב"מלכה סון דוק" עשינו צפייה משותפת - התחלנו כשהסדרה כבר התקרבה לסיומה בקוריאה, אבל הדבקנו את הקצב די מהר ובסוף חיכינו לכתוביות של הפרקים האחרונים (בזמנו הכתוביות לא שוחררו כ"כ מהר).

בכל אופן, הדמות של מישיל היא בלתי נשכחת (אני לא רוצה לספיילר), וזיכתה את השחקנית בכל הפרסים החשובים באותה שנה. יצא לי לראות אותה גם בשתי סדרות משנות ה-90 (לפני שפרשה מהמשחק לטובת חיי הנישואים), ובשתיהן היא הייתה מצוינת לדעתי.

ולהשאיר דברים לא מטופלים ולמרוח זו בעיה נפוצה לצערנו, ולא רק בסדרות רומנטיות...

בתגובה ל: לא חשבתי על הקטע הזה מאת: danarod
שבאופן כללי, בסדרות קוריאניות עכשוויות ההשפעה המערבית
יותר מורגשת ככל ששנת הייצור של הסדרה יותר מתקדמת. ואת
צודקת גם לגבי המהות של קירין שמאוד מנוגדת לאופן הכללי שבו
בדרך כלל בסדרות מתואר תהליך הלימוד (הדרך יותר חשובה
מהתוצאה)

בקשר ל"רופא הסוסים", אני עכשיו בפרק 6 ואפשר לומר שמאוד
מורגש שזה מגיע מהצוות שעמד מאחורי "המלך סאן" ו"היהלום
שבכתר" מבחינת אנסמבל השחקנים, כי אפשר למצוא שם את ראש
הסריסים מהיהלום שבכתר שהיה ראש הציירים במלך סאן, את הצייד
מהיהלום שבשכתר שהיה אחד משלושת החיילים במלך סאן, שלא לדבר
על השחקן לי הי דו (הדוד של דסו במלך סאן וממשפחת צ'ה
ב"היהלום שבכתר, שדרך אגב אתמול יצא לי לצפות בו בשלוש
סדרות שונות גם ב"הנסיך שלה" גם ב"רופא הסוסים" וגם
בסאלרימן וחשבתי לעצמי שזה מדהים עד כמה שהוא שחקן טוב שהוא
מעורר מייידית את חיבתי או סלידתי ממנו בכל תפקיד שהוא)
ועוד כמה דמויות משניות יותר ששיחקו בשתי הסדרות ולא ראיתי
באף סדרה אחרת.
מהמלך סאן הגיעו לסדרה כמובן גם האן סאנג ג'ין (הונג) ולי
סון ג'ה (הסבא של המלך סאן)
אז מהבחינה הזו זה מרגיש קצת כמו פגישת מחזור. את השחקנית
הראשית אני מאוד מעריכה מימי 49 יום (אני יודעת שהיא גם
שיחקה במלכה סון דוק) אבל אני חייבת לציין שבעיניי התספורת
התקופתית שיש לה בסדרה הזו לא מחמיאה לה. מה שכן, מי שמגלמת
אותה בילדותה מאוד דומה לה בעיניי.

אני מוצאת גם את העיסוק ברפואת החיות באותה התקופה מאוד
מעניין, אבל אני לא יכולה שלא לתהות האם הם הקפידו במהלך
הצילומים שהחיות לא תפגענה באמת (אני חושבת שזה בעיקר בגלל
שבארה"ב השנה בוטלה סדרה בשם לאק, שעקבה אחרי מסלול של
מירוצי סוסים וחיי המהמרים, והסיבה שהיא בוטלה הייתה שכמה
סוסים מתו במהלך הצילומים בגלל מאמץ יתר, והייתה מחאה של
הארגונים הרלוונטיים, אני תוהה עד כמה יש השגחה על העניין
הזה בקוריאה)
העלילה בינתיים מעניינת בעיניי, אם כי חלקה היה צפוי, וחלקה
קצת מחורר בעיניי, אבל זה לא ממש הפריע לי ואני לא אכנס
לפרטים כאן כדי לא לספיילר, בכל מקרה אני יכולה לומר שאחרי
פרקי האקספוזיציה אני לא בטוחה שאני יודעת מספיק לאן הסדרה
הולכת אבל בינתיים בסך הכול די טוב בעיניי.

יהיה נחמד אם תתחילי ויהיה לי עם מי לדבר עליה בזמן אמת.
אבל רק אם באמת יש לך חשק בשבילה.
מה שאת אומרת לגבי הצפייה המשותפת שלכם במלכה סון דוק רק
מחדד את אצלי את ההנחה שהעובדה שהמרתון אפשרי, פירושה כנראה
שהוא גם יקרה אם אני אתחיל לצפות, אז אני פשוט צריכה לבחור
בחכמה את זמן התחלת הצפייה.

ואת צודקת לגבי השארת דברים לא מטופלים ומריחה בכל
הז'אנרים, אני מניחה שזה יותר מפריע לי ברומנטי, כי שם יותר
קשה לי לפרוש באמצע, סדרת אקשן או דרמה שאני מרגישה שמתחילה
לפשל הרבה יותר קל לי לנטוש.

בתגובה ל: האמת היא מאת: אורלי
בנסיך שלה הוא אבא של מיון או נוכל אחר שעם סויאנג?

בתגובה ל: הדוד צ'ה והדוד של דסו מהמלך סאן מאת: EVGLEV

אחד הגרועים שבהם אם לא הגרוע ביותר. שם הדמות הוא Han Myung-Hee.



את אביו של מיון מגלם שחקן אחר.

בתגובה ל: האמת היא מאת: אורלי

זה יכול לגרום לי לוותר על כל הסדרה... בזמנו היססתי אם לצפות בכלל ב"אילג'ימה", אחרי שקראתי שארגון צער בעלי חיים הקוריאני הגיש תלונה בגלל קרב כלבים שצולם בסדרה (המפיקים טענו שהכלבים לא נפגעו וששמרו עליהם. לא יודעת מה נסגר עם זה בסוף). אבל אם שם זה היה משהו נקודתי וחד פעמי, בסדרה כמו "רופא הסוסים" זה חלק מהותי מהעלילה. קשה לדעת אם באמת שומרים על בעלי החיים בצילומים (בניגוד לשחקנים אנושיים - הם לא יכולים להתלונן על תנאי ההעסקה ).

נראה לי שיש צוות שלם של שחקנים (משניים ברובם) שהולכים לכל הפקה של הבמאי לי ביונג-הון (ראיתי את חלקם גם ב"דונג יי"). הלוק התקופתי (ובעיקר השיער האסוף) מבליט אוזניים, לחיים וכל מיני תווי פנים, ולא תמיד בצורה מחמיאה... לי יון-וו נראתה טוב יותר בלוק התקופתי של "המלכה סון דוק", עם שיער פזור:


המלכה סון דוק



הווטרינרית


מקווה שהמשך הסדרה יהיה מוצלח - אאל"ט קראתי שזה עשוי להיות הפרויקט האחרון של הבמאי לי ביונג-הון, אז שישאיר טעם טוב


ואני ראיתי את "סלרי מן" מיד אחרי "הנסיך שלה", כך שדווקא סחבתי רגשות שליליים כלפי הפרצוף של Lee Hee-Do, שלא באשמתו... הוא שחקן טוב, אבל לפעמים אני מרגישה שהתפקידים שלו (בעיקר הקומיים) קצת מוגזמים לטעמי. אני מניחה שזה קשור לתסריט/בימוי שהוא חוזר על אותו שטיק פעם אחר פעם.

אני כידוע מעדיפה להמריץ ולא לפרוש, והרבה יותר קל לי להמריץ קומדיות רומנטיות וסדרות אקשן לעומת הז'אנרים האחרים

בתגובה ל: אוי, אם פוגעים בחיות מאת: danarod
שאין לי מושג אם החיות נפגעות או לא, אני באמת סקרנית אם
תהיה לכך התייחסות כלשהי ברשת. אני רק מקווה שהם באמת
משגיחים על החיות גם שם.

לגבי לי יון וו, היססתי אם לכתוב שהלוק התקופתי ברופא
הסוסים מבליט לה את האוזניים, כי זה באמת מה שהפריע לי, אבל
אני רואה שהבנת לבד. למרות שאני מקווה שחלק מהבעיה היא גם
בגלל שעכשיו הם רוצים להגיד שהיא צעירה יותר ולכן הם נותנים
לה מראה "נקי" יותר, וכש"יבגרו" אותה קצת בסדרה, יסתירו טוב
יותר את הפגמים. וכן אני מסכימה שהיא נראתה טוב יותר במלכה
סון דוק.

לגבי לי הי דו, מסכימה שלפעמים נותנים לו תפקידים מוגזמים,
אבל אני חושבת שיש גם משהו בתווי פניו, שמפתה את הבמאים
לקחת את התפקידים שלו למקום הזה :)

וכן אני יודעת שאת מעדיפה להמריץ, וסדרות רומנטיות אני
בהחלט אמריץ אם אני ארגיש שהן מתחילות להימרח. אבל זה לא
אומר שאני לא אתאכזב בסוף גם. לעומת זאת אם אני מרגישה צורך
להמריץ בסדרת אקשן אני כבר אעדיף לוותר עליה.

בתגובה ל: העניין הוא מאת: אורלי

בסה"כ הסדרה די מתוקשרת, ואני מקווה שארגוני בעלי החיים פוקחים עין. קצת קשה לעקוב אחר הנושא מרחוק וללא ידיעת השפה הקוריאנית על בוריה.

אוזניים הן דבר יחסי - לדעתי קשה להתחרות ברף שהציבה השחקנית שין היון-בין בסדרה "הלוחם בק דונג סו"





והכי קל לי להמריץ סצנות אקשן - פחות דיבורים, יותר מעשים הן שניות בפוטנציאל ההמרצה רק לסצנות פלאשבקים שמגיעות חצי דקה אחרי שראינו אותן לראשונה...

בתגובה ל: מקווה שאף בעל חיים לא נפגע מאת: danarod
האלה יכולות פשוט לשגע אותי.
הבעיה היא שסדרות שאני ממריצה אני ממריצה בדרך כלל את הפרק
כולו ולא רואה בדילוגים, כך שסדרה שבאופן כללי הקצב שלה טוב
בעיניי אבל יש בה הרבה פלאשבקים, זה מאוד מעצבן. (במיוחד שזה
סוג הפלאשבקים שלא רק שראינו לפני כמה דקות, גם אין בהם באמת
משהו שנחוץ להבנה של העלילה, וזה לא משהו שבא להסביר לצופים
משהו שאולי הם שכחו או לא הבינו)

סצנת הפלאשבק שהכי זכורה לי לשמצה בימים אלו היא הסצנה מאחד
הפרקים הראשונים ב"הנסיך שלה" כשצמד הגיבורים עובר אחר כך על
יד הנדנדות, ואז יש פלאשבק שלו לזמן שהוא נדנד אותה, ואז יש
פלאשבק שלה לזמן הנדנוד (או להפך אני לא זוכרת מי התחיל), ואני
חשבתי לעצמי וואו, הרגע ראינו את זה והרגע ראינו גם את הפלאשבק
של זה, כמה כבר אפשר לנדנד?

בתגובה ל: אוי, סצנות הפלאשבקים מאת: אורלי

אני אף פעם לא רואה בדילוגים (גם שאני ממריצה). אני לא מוותרת על סצנות, ואם במקרה פספסתי שורה בדיאלוג, אני חוזרת אחורנית או בודקת בקובץ הכתוביות. במהלך ההמרצה, אני שולטת במהירות ההקרנה באמצעות מקשי המקלדת, וכך אני יכולה לראות כל סצנה במהירות שונה לפי בחירתי (במיוחד בנגן ה-GOM - המהירות נעה בין 1.1 לפי 4 ומאוד קל לשלוט בה וגם לחזור למהירות רגילה).

ובעניין הפלאשבקים - שמתי לב שבסדרות שאני ממש אוהבת, אני נהנית מהפלאשבקים (מה יותר כיף מלראות שוב את הדמויות האהובות עליי, במיוחד אם מדובר בסצנות רומנטיות? אם הסדרה לא מספקת לי פלאשבקים, אני מסוגלת לחזור ולצפות שוב בעצמי...). לעומת זאת, בסדרות שאני פחות מתחברת אליהן, הפלאשבקים ממש מיותרים בעיניי ואני ממריצה בזריזות. נראה לי שגם אני המרצתי את סצנות הנדנדה המדוברות :)

לפעמים פלאשבקים כמובן יכולים לעזור, במיוחד אם הם מזכירים סצנות חשובות, שבמבט ראשון לא בהכרח נראו כאלה (או אם עבר מספיק זמן מאז... במיוחד אם הצפייה אינה מרתונית).

בתגובה ל: דרים היי - 7-8 מאת: danarod
בזמנו כשצפיתי בה היא מאוד הפתיעה אותי...לא ציפיתי להרבה
ודווקא מאוד נהניתי ממנה.

בתגובה ל: סדרה ממש חמודה! מאת: MyGirl

באתי בלי ציפיות, ובינתיים אני ממש מרוצה

בתגובה ל: גם אני ככה מאת: danarod
חשבתי שזה מאותה המשפחה שכפי שהמנהל לשעבר מכנה סוג ג' שזה משהו שהעלילה שלו לא ברמה והופתעתי לטובה.

בתגובה ל: גם אני אחרי הלהקה ואהבה גדולה מאת: EVGLEV
אבל את "אהבה גדולה" אהבתי מאוד

בתגובה ל: סדרה ממש חמודה! מאת: MyGirl
ולינה,
תחשבי- אלה דברים שכותב כבד שמיעה על סדרה מוזיקלית.

ואני קצת משוחד בגלל ג'ין גוק....

בתגובה ל: וגם אני התאהבתי בה..... מאת: nirdelanoche
ללא תוכן

בתגובה ל: וגם אני התאהבתי בה..... מאת: nirdelanoche
בתקווה שהתמונה תצא כי בתקופה האחרונה ברוב המקרים התמונות לא
מוצגות כמו שצריך

http://d1i45kki000yqu.cloudfront.net/wp-
content/uploads/u/0/af/486030/486030.jpg

בתגובה ל: אז הנה תמונה שבטח תאהב... מאת: MyGirl
כאן או בתפוז (תחת הכינוי DON NIRTIN). ככה אג'נדה לא יכולה
לשבש את הלינקים :-P

בתגובה ל: אז הנה תמונה שבטח תאהב... מאת: MyGirl


משום מה הוא חותך שורות (וקישורים לתמונות) באג'נדה. אסול כתבה פעם טיפ בנושא:

http://www.agenda.co.il/243/forum/664574

בתגובה ל: דרים היי - 7-8 מאת: danarod
אישית, לא התרגשתי יותר מידי לאורך הפרקים, אבל כמו שאמרתי, היו שם כמה קטעים שבהחלט שידרגו את הסדרה בעיני.
אחד מהם בהחלט שייך לנונה ולמאפיונר שלך:)

אני מלכתחילה אהבתי ורציתי את היאה מי עם ג'ין גוק, אבל בצפיה שנייה אני מצליחה לראות קסם גם בדלעת הכפרית...(שבצפיה ראשונה לא ראיתי כלל...)
לפעמים צריך לתת יותר מהזדמנות אחת (אני רומזת לך לראות סיטי הול...מה פתאום? )

בתגובה ל: אני שמחה שאת נהנית:) מאת: zilpa

כמו שכתבתי בשרשור פרקי השבוע (9-10), בהתחלה העדפתי את ג'ין גוק, ועכשיו חל מהפך בלבבי... באופן כללי, אני נהנית מהסדרה ומחבבת אותה, אבל לא מאוהבת

אני מאמינה גדולה בהזדמנות שנייה באופן כללי, אבל הכונן שלי עמוס בסדרות שמחכות להזדמנות הראשונה