השרשור האסייתי

השרשור האסייתי F_Japan

פורסם לפני 3018 ימים מאת ההרצליינית סה"כ תגובות: 50 תגובה אחרונה לפני: 3000 ימים

כל המלוכסן- לכאן!

בתמונה: אגם ופביליון Hyangwonjong, הנמצאים בסיאול.

תוקן על ידי ההרצליינית 19/10/2012 20:44

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור האסייתי F_Japan

מאת: ההרצליינית

המיני דרמה Rock Rock Rock (ארבעה פרקים בסה"כ) מציגה את סיפורו של הגיטריסט קים טה-וון - שהוא הלב, הנשמה והמנוע חשמלית

מאחורי להקת הרוק המיתולוגית הקוריאנית BooHwal, שנוסדה באמצע שנות השמונים ופועלת עד היום. סולנים ונגנים באו והלכו, אבל קים טה וון נשאר שם כל השנים כמו סלע (לפעמים מתפורר...). ממש כמו עוף החול, BooHwal קמה לתחייה פעם אחר פעם. ומעניין אם גורלה של הלהקה נקבע עוד כששמה הוחלף די בהתחלה מ"The end" ל- BooHwal (הפירוש בקוריאנית: לידה מחדש, תחיית המתים).

טריילר

האם אפשר לתמצת את הסדרה ל"סקס, סמים, רוקנרול"? (מינוס הסקס, בכ"ז דרמה קוריאנית, והגיבור הראשי מצטייר כטיפוס די מונוגמי). אני חושבת שמעבר למסך העשן והדיסטורשנים, יש כאן קודם כל סיפור אנושי ומרגש של התמודדות שמאוד נגע ללבי.
כבר בפתיח יש תקציר של רגעי השפל בחייו של קים טה-וון (כך שזה לא ממש ספויילר), שכללו ניסיון התאבדות, התמכרות לסמים, כלא, אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי ועוד. אבל בין הנקודות השחורות האלה, רואים את הקו המקשר של המוזיקה בחייו, שטבועה כנראה בצופן הגנטי שלו. הוא נראה כמו בנאדם שנולד עם גיטרה ביד, כשהמוזיקה היא זו (וסליחה על הקלישאה) שנתנה לו כנפיים וגם גרמה לו ליפול, ושוב להתרומם מחדש...

במהלך הסדרה רואים את התהליך של חיפוש הקול והצליל האישי והייחודי שלו (בניגוד לניסיונות בתחילת הדרך לחקות מוזיקאים אחרים), מציאת זהות אישית ואמנותית, הרצון להתבלט ולזכות בהכרה, התעקשות על האמת המוזיקלית שלו מול השיקולים המסחריים, היחסים בלהקה ומאבקי אגו, זוגיות ומשפחה ועוד.

נהניתי מאוד מהסדרה, למרות שהעלילה נראית קצת פשטנית לעתים – ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא מבוססת על סיפור אמיתי (גם אם לא אחד לאחד). עצם העובדה שמדובר באירועים שרובם קרו לאנשים בשר ודם ולא לדמויות פיקטיביות, עוררה אצלי הרבה הזדהות.
השחקן הראשי, נו מין-וו ("פסטה", "פרח קפוא", "מידאס", "פול האוס 2") עשה בסה"כ עבודה טובה, אבל לפעמים הוא נראה כמו ילד צעיר ויפה מדי... לפעמים דמיינתי מה היה עושה מישהו מחוספס ומבוגר יותר בתפקיד הזה (למשל אום טה-וונג). אגב, גם קים טה-וון האמיתי קופץ לביקור קצרצר בסדרה:

הסדרה הזו (שבהחלט מסומנת אצלי כאופציה לצפייה חוזרת) גרמה לי להתעניין ולחפש עוד מידע על המוזיקה, הלהקה וקים טה-וון. תהליך החיפוש וההעמקה רק בתחילתו (זה ייקח זמן...), אבל כבר הספקתי להתאהב לגמרי בשני השירים שלהלן.

"Last concert" – שיר שבו התאהבתי עוד ב"דרים היי". הגרסה המקורית של השיר הייתה רוקיסטית ומחוספסת יותר ונקראה בשם Reminiscence 3. הנה סצנה מתוך הסדרה שבה רואים את הקלטת השיר – בסצנה הזו הזלתי דמעות, בדיוק בשלב שבו המילים סיפרו על הנערה הבוכייה...

וכאן בגרסת הבלדה בביצוע של לי סונג-צ'ול המדהים – סולן BooHwal לשעבר וזמר מצליח ומוערך:

והנה הלהיט Never ending story משנות ה-2000. בתחילה זה נשמע לי שמאלצי, אבל מהשמיעה השנייה התאהבתי בשיר (ובקליפ היפה). הפסקתי לספור כמה פעמים שמעתי את השיר הזה שליווה אותי כל השבוע:

והנה ראיון מלבב של קים טה-וון במסגרת "דייט גרילה" מ-2011 עם כתוביות לאנגלית. בין השאר הוא מספר על העשורים השונים בחייו, השתתפותו בשנים האחרונות בתוכניות ווריאטי שחשפו אותו לקהל חדש, ההתמודדות עם מחלת הסרטן ועוד.