כל המלוכסן- לכאן!

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: ההרצליינית
קופיפייסט מדף הפייסבוק של "המפתח שלך למזרח אסיה - iAsia"

"גאווה קוריאנית

גנגנאם סטייל - הנצפה ביותר ביוטיוב!

הקליפ של האמן הדרום קוריאני Psy הגיע מאז יולי האחרון ליותר מ-805 מיליון צפיות, והדיח את "בייבי" של ג'סטין ביבר מהפסגה

הקליפ גנגנאם סטייל הפך לסרטון הנצפה ביותר ביוטיוב בכל הזמנים, כך הכריז היום (שבת) הזמר הדרום קוריאני Psy בחשבון שלו בטוויטר. הסרטון, שעלה לאתר הסרטונים יוטיוב רק ביולי האחרון הגיע ליותר מ-805 מיליון צפיות, ובכך עבר את "בייבי" של ג'סטין ביבר שעלה לרשת בפברואר 2010. הסרטון של ביבר זכה עד כה ליותר מ-803 מיליון צפיות."

ודעה אישית בקשר לידיעה זאת: אומנם אני חושבת שגנגנאם סטייל, זה אחד הדברים הדביליים והמטופשים שיצאו מד. קוריאה (ובאופן כללי: אחד התופעות ההזויות, הדביליות והמטופשות שהפציעו בעולמנו), אבל לעומת הסרטון שהוא הדיח- קליפ השיר "בייבי", של ילד הכאפות ג'סטין ביבר- מדובר ביצירת מופת צרופה.

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: ההרצליינית
הגבר של המלכה היון (באנגלית: Queen In Hyun's Man), היא דרמה קומית רומנטית-פנטזיה בת 16 פרקים, ששודרה ברשת TVN בחודשים אפריל 2012-יוני 2012 (נ.ב. ו- לדלית על העריכה המצוינת והמושקעת ).



תקציר העלילה (לקוח מאתר אסיה):
קים בונג דו הינו קצין צעיר ומוערך במחלקת החקירות הממלכתיות בתקופת מלכותו של המלך סוק יונג. לאחר שמשפחתו הוצאה להורג בגלל השמצות כוזבות, מחליט קים בונג דו לנקום. קמע אשר הוא מקבל מגלה כוחות ניסתרים אשר בעזרתם הוא עובר 300 שנה לעתיד – אל סיאול בירת דרום קוריאה.
המעבר החד בין העבר לעתיד אמנם חדש ואינו מוכר אך יש מי שמרככת את הנחיתה ועוזרת לו להתאקלם בעולם המודרני.
צ'ו הי ג'ין היא שחקנית הנלחמת על מקומה בקרב הסלברטאים המצלחים. היא מקבלת תפקיד משני בדרמה "המלכה ג'אנג" אך בעצם הופכת לשחקנית הראשית הנלחמת על ליבו של קים בונג דו כמלכה היון.
האם הפער בין הזמנים יהווה מכשול לאהבתם של בונג דו והי ג'ין?

הדמויות המרכזיות:

צ'וי הי ג'ין (יו אין נה, "אהבה מופלאה", "גן סודי").


קים בונג דו (ג'י היון וו, Invincible Lee Pyung Kang, A Thousand Kisses).


האן דונג מין (קים ג'י וון, Road Number One ,Twelve Men in a Year).


ג'ו סו קיונג (ג'ה דוק הי, "הנסיך שלה", Queen of Reversals).

(נ.ב. לדנה על התמונות היפות ).

דעתי על הסידרה (כולל ספויילרים ):
מדובר בדרמה קומית רומנטית ששייכת לתת ז'אנר פופולארי מאוד בקוריאה בימים אלו: "מסעות בזמן". בסה"כ מדובר בדרמה נחמדה מאוד, שכוללת סגנון עריכה חדשני (קליפי וקצבי), ושבניגוד לדרמות קוריאניות אחרות, לא מקמצת בחיבוקים ונשיקות בין הזוג הראשי (אני חושבת בניגוד לדרמות קוריאניות אחרות, כאן אי אפשר היה לספור את מספר הפעמים שבהם הזוג הראשי התנשק. ולא סתם נשיקות, אלא התנשקויות ארוכות ואפילו די לוהטות, שדי קשה למצוא אותם בד"כ בדרמות הקוריאניות). הזוג הראשי היה חמוד מאוד והכימיה ביניהם (שגלשה לחיים האמיתיים) היתה טובה מאוד. אהבתי מאוד את הזוג הראשי, ולפי דעתי הם היו אחד הדברים הטובים בסידרה הזאת . שניהם עשו עבודה טובה בסה"כ וכך גם כל הקאסט.
בתור אחת שאוהבת סרטים וסדרות מתת הז'אנר של מסעות בזמן, עלילת הסידרה הכילה אלמנטים אהובים עליי, מתת הז'אנר הזה (כמו למשל, אי ההבנות בין הזוג הראשי, שנבעו מפערי הזמנים ביניהם, והובילו להרבה רגעים משעשעים . וגם למשל, השינויים והשכתובים שעשה קים בונג דו בעברה של קוריאה- לאחר שהיה "קופץ" להווה וקורא בספרי ההיסטוריה, מה יקרה לו, ליקיריו ולמכריו- וגרמו לשינויים בתסריט הדרמה התקופתית, שבה צ'וי הי ג'ין הופיעה בתפקיד הראשי. זה הזכיר לי את טרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד", שבהם מרטי מקפליי ודוק בראון, תמיד נסעו עם הדלוריאן שלהם לעברם ושינו שם דברים ואירועים, שגרמו לשינויים בהווה שלהם. גם בסידרה זאת- כמו בטרילוגיית "בחזרה לעתיד"- העלילה התקופתית והעלילה העכשווית, לא עמדו כל אחת בפני עצמה, אלא השלימו זו את זו ושירתו זו את זו). אבל מהצד השני, עלילת הסידרה הכילה אלמנטים מתת הז'אנר הזה, שפחות אהובים עליי. הסבר: זילפה ציינה שהסידרה מזכירה לה את הספר ואת הסרט "אשתו של הנוסע בזמן". אומנם אני לא קראתי את הספר ולא צפיתי בסרט, אבל אני מכירה את העלילה של שניהם וגם שמעתי שהם מצריכים המון טישו. גם בעלילת "הגבר של המלכה היון", קים בונג דו היה "קופץ" בין העבר להווה ולהיפך (בשל כך, לעתים כיניתי אותו "בנימין מטודלה של הנסיעות בזמן"). "קפיצות" אלה, היו לעתים די מעייפות ובעיקר גרמו לדמעות ולכאבי לב לזוג הראשי (קשה להתנהל כזוג ולהיות יחד, במצב כזה). ומכיוון שאהבתי מאוד את הזוג הראשי, לא יכולתי לעתים, שלא לחוש צער עליהם ועבורם .
תסריט הסידרה היה בסה"כ מהודק וכתוב טוב. אבל לא אהבתי כמה דברים בו (כמו למשל, קריעת הקמע של קים בונג דו, מה שהוביל לכך שהוא איבד חלקית את זכרונו, ולכך שכל ידידיה ומכריה של צ'וי הי ג'ין שכחו אותו ורק היא זכרה אותו, דבר שגרם לאי-הבנות בינה ובין ידידיה ומכריה, ובעיקר גרם לה לדמעות ולכאבי לב. וכמובן לא אהבתי, את מה שרבים שצפו בסידרה הזאת לא אהבו: את עניין הטלפון הגואל בסיום הסידרה. איך היא הצליחה להתקשר אליו מהווה לעבר? מה, יש קליטה לטלפונים סלולאריים באזור הזמן של המאה ה-17? ומה תסריטאי הסידרה רצו להגיד בזה, שהטלפון הגואל, הוא זה שהחזיר אותו מהעבר להווה? כנראה תסריטאי הסידרה, רצו בכוח "הפי אנד" (וטוב מאוד שהיה "הפי אנד", אחרי כאבי הלב והדמעות של הזוג הראשי), ולכן החליטו על משהו הזוי כדי להביא לכך.

לסיכום: סידרה נחמדה מאוד. זוג ראשי חמוד מאוד. אינפלציה של נשיקות וחיבוקים. עריכה קליפית, קצבית וחדשנית. עלילה טובה, מעניינת, אך טעונת שיפור במקצת (נ.ב. גם מקבצי הפרסומות בפרקים, היו מעניינים וחמודים מאוד, ואפשר היה למצוא בהם המון כוכבים קוריאניים מוכרים).

קליפ (ללא ספויילרים) שמקבץ בתוכו חלק מהנשיקות של הזוג הראשי, שברקע אחד השירים היפים מהפסקול המצוין של הסידרה:


ולפי דעתי, השיר האייטיזי הזה, יכל בקלות להשתלב בפסקול הסידרה (בייחוד בסצנות "הגשומות" בה):

בתגובה ל: הגבר של המלכה היון (). מאת: ההרצליינית

על הסקירה בסה"כ אני שותפה לדעתך לגבי הסדרה החמודה והקצבית הזו, שהייתה מבחינתי קלילה ואוורירית כמו השמלה של הגיבורה בתמונה, ומסכימה גם בעניין הצלצול הגואל. אבל אולי המציאו אפליקציה חדשנית שמאפשרת קפיצה בזמן ובמרחב, ומחליפה אולי את ה"מג'יק סטיק" (רק אנשים עתיקים כמוני יזכרו את הנוסטלגיה הנ"ל...):



על התמונות היפות אפשר להודות למחלקת היח"צ ולשרשור בפורומים של Soompi

בתגובה ל: על בנימין מטודלה מאת: danarod
ובקשר לסידרה עצמה (ספויילר): לדעתי, היה אפשר לסיים אותה בפרק 14, כשהוא מתאחד איתה על גג הבית שלה, לאחר שהוא פתר את כל הבעיות בעבר. כך היה נחסך מהצופים, כל כאבי הלב הנוספים שהיו צריכים שניהם לעבור, עניין "הטלפון הגואל" ההזוי והמוות של השיפחה המסכנה. מהצד השני: שמה של הסידרה "הגבר של המלכה היון", ניתן לה רק בשל אירוע שקרה בפרק האחרון (הסרט התיעודי שבו צ'וי הי ג'ין השתתפה וקריינה, ונקרא "הגבר של המלכה היון"), ואם הם היו מסיימים את הסידרה בפרק ה-14 שלה, הסידרה לא היתה נקראת כך.

בתגובה ל: הגבר של המלכה היון (). מאת: ההרצליינית
ללא תוכן

בתגובה ל: תודה על הסקירה :) מאת: zilpa
ללא תוכן

בתגובה ל: הגבר של המלכה היון (). מאת: ההרצליינית
אני זוכרת את הסדרה הזאת בחיבה רבה!
לא צריכים לחפש פה הגיון על התרחשויות מסויימות במהלך העלילה כי היא כולה עלילת פנטזיה...אם בן אדם הצליח לקפוץ מתקופת ג'וסון לתקופה העכשוית אז למה שהפלאפון לא יצליח לעשות קפיצת אורח גם הוא?

והנה סרטון שערכו מהפרק האחרון...החליטו לעצור את הזוג עם הנשיקה ולא לשדר את יתר המזמוזים

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: ההרצליינית

הקומדיה הרומנטית Alice in Cheongdam-dong תעלה לשידור בקוריאה בשבת הקרובה (1.12), ומככבים בה כידוע פארק שי-הו ומון גון-יונג. היא אמורה לגלם צעירה שעושה את צעדיה הראשונים בעולם האופנה והוא על תקן היורש העשיר. בשלב זה מתוכננים 16 פרקים.

בתגובה ל: תמונות מ-Alice in Cheongdam-dong מאת: danarod
בזמן האחרון אני שומעת מכל מיני אנשי קולנוע נחשבים שהסרט הקוריאני "זכרונותיו של רוצח" נחשב מעולה במיוחד.
כך שלמרות שאני לא מחבבת את העובדה שהוא מגלם רוצח, הוא כנראה יודע לבחור את הסרטים שלו...

בתגובה ל: תמונות מ-Alice in Cheongdam-dong מאת: danarod
...מעלים קונוטציה ל"אליס בארץ הפלאות"?

בתגובה ל: ורק לי, שם הדרמה, הטריילר והתמונות מתוכה... מאת: ההרצליינית

זו אמורה להיות האסוציאציה הברורה והמיידית, לא? הפרומו והתמונות צועקים את מקור ההשראה הכי חזק שאפשר... השאלה היא האם הקישור לאליס יישאר רק ברמת העטיפה והשם, או שזה יחלחל באמת לעלילה - האם נקבל חתול צ'שייר או חתול בשק?

בתגובה ל: כאילו דה? מאת: danarod
ללא תוכן

בתגובה ל: תמונות מ-Alice in Cheongdam-dong מאת: danarod
ללא תוכן

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: ההרצליינית
הדרמה הזו- שנעשתה לפני 10 שנים(!), משכה את תשומת ליבי, עת ראיתי באחד האתרים שהיא קיבלה את הציון העגול 10 - מכל מי שצפה בה (רק שמונה אנשים, אבל בכל זאת, מה הסיכוי שזה יקרה?) כך שהתחלתי לראות בלי לדעת למה בעצם לצפות, ואני לא מצטערת על כך. (אם כי לא הייתי נותנת לה 10).
הסיפור הפעם הוא מאוד מהחיים. אין סינדרלה, אין רעים וטובים.
יש אנשים שכל אחד יכול להרגיש שהוא מכיר "מהשכונה ומהסיפורים של השכנים."
הגיבורה הראשית, הו ג'נג (צ'ה רים המקסימה שכיכבה כאג'ומה ב"הוי מיי ליידי) מתארת בעצם כ 28 שנות חיים.


צ'ה רים כפי שהיא מופיעה בסדרה.


יש לה חברה חנונית, בת לזוג רופאים מבוסס, אח פלייבוי שמתמחה בניצול בנות, אמא קשוחה שמפרנסת את המשפחה מעבודתה כנהגת מונית, ואב רכרוכי ואוהב, שלא מצליח לפרנס את הבית.
איתם חיה גם הסבתא, בדירה קטנה.
ובבית מעל יש שכנה צעירה, יתומה מאם, ויש לה אח שבא לגור איתה לצורך הלימודים שלו.
הלא הוא סו ג'י סוב השתקן, השמרני והנוגה.


היחסים בין שני השכנים עוברים לא מעט תהפוכות לאורך השנים. אבל היחסים היותר מעניינים לדעתי מתפתחים בין החברה החנונית (לי או ג'אנג) לאח הפלייבוי, (ששיחק גם ב"שתי טיפות מים" ששודרה בישראל)



בין לבין, כמו בחיים, אנחנו פוגשים את הבחורים שצ'ה רים וחברותיה נופלות ברשתם, את אלה שמתאהבים בהן למרות אדישותן, ומגלים שלמרות שהעולם כולו מחפש להתאהב ולהיות מאוהב, אהבה זה גם כואב.
העובדה שחלקים גדולים מהסדרה מתרחשים בשנות ה-90, מעניינת גם בשל העובדה שטרם היו אז ניידים, אבל מסתבר שכל קוריאני טוב אמור להיות מצוייד בביפר. ושבאותה כל שולחן בית קפה היה מצוייד בטלפון, כדי שאנשים יוכלו לבדוק הודעות.
חוץ מזה אהבתי את העובדה שמדובר באנשים ממעמד בינוני. לא עניים מרודים ולא עשירים גדולים.
סיפור מהחיים, שמלווה בחורה אחת מרגע שנולדה ועד גיל 28, ומתאר אותה ואת משפחתה וחבריה "בלי להתייפף".
גם הקצב, למרות עשר השנים שחלפו מאז נעשתה הסדרה, הוא טוב ומהיר ורוב הזמן כייפי. ויש בה שלל שחקנים מוכרים. אתם מוזמנים לצלול לתוכה

בתגובה ל: we are dating now מאת: zilpa

גם ב-Answer me 1997 הנוסטלגית (נשארו לי עוד שני פרקים... ואני לא רוצה להיפרד!) רואים את המסע הטכנולוגי מהביפר הצמוד ועד הסמארטפון של ימינו. נראה שהקוריאנים חייבים להיות מרושתים ומתוקשרים בדרך כזו או אחרת.

על הסקירה! הסדרה נשמעת חמודה מאוד, אבל אני חוששת מהנטייה שלי להמרצה ומכך שהתפקיד של ג'י סוב יקירי לא מזהיר במיוחד. ונראה לי שמבחינת הלוק, כל השחקנים השתדרגו מאז (אבל זו לא חוכמה - חלק מתסמונת האלבומים הישנים והמפדחים משהו). מה שכן, לפי התמונה האחרונה ששמת, טוב לדעת שגם בסדרות הישנות יותר דאגו לפאן סרוויס

בתגובה ל: אח, הביפרים... מאת: danarod
וזו גם היתה סדרה חמודה ומעוררת מחשבה במובן מסוים. אולי דוקא אחרי 1997 תהני לראות סדרה נוספת שמתייחסת לשנות ה- 90.

וזה לא שהתפקיד שלו לא מזהיר. הוא נשמע לי עושה מה שהוא עושה בד"כ. רציני, עגמומי, הבחור שאפשר לסמוך עליו..
רק שהשתקנות שלו וההתכנסות שלו בעצמו גרמו לי לרצות לתת לו כאפה. סביר להניח שאת תהיי הרבה יותר מבינה ממני...

בתגובה ל: הם בהחלט דאגו מאת: zilpa

יש סיכוי שאני ארצה לחזור ל-1997 שוב (ז"א לצפות בה עוד פעם ). נשאר לי הפרק האחרון. לא יודעת באיזו תחושה אסיים אותו, אבל אני כבר חוששת מייסורי הגמילה ומתסמונת "הדרמה שאחרי" (לפעמים כשמסיימים סדרה אהובה קשה לפתוח את הראש והלב לסדרה חדשה - שעלולה להיראות חיוורת שלא באשמתה...).

סו ג'י סוב אולי מתמחה בשתיקות רבות משמעות ובמבטים מיוסרים ועמוקים, אבל הוא לא מגלם רק בחורים שאפשר לסמוך עליהם (ב-Sorry I love you הוא ממש לא הבחור הטוב הטיפוסי, וגם ב"Road No 1" יש לו כמה קטעים שנויים במחלוקת). וחוצמזה הוא גם יודע לחייך ולנשק מצוין, כפי שמעיד הסרטון המספיילר מ"Road no. 1" (בכל מקרה את לא בעניין של סדרות מלחמתיות, נכון? אז את יכולה להציץ ולהתרשם אם בא לך ).

בתגובה ל: אחרי 1997... מאת: danarod
הסקירה שלך, (שאני מקוה שתגיע בקרוב) אני כבר בטוחה שאני הולכת לראות את הסדרה הזו...ואם את מתכוונת לראות אותה שוב, אז בכלל. כמה זמן כבר לא ראית סדרה של 10, אה?

אני כאמור, לא נפלתי מסו ג'י סוב, למרות שהוא בהחלט נראה טוב. אבל זה בעיקר כי דמותו היתה לפרקים מדהימה ולפרקים מעצבנת...אם כי גם פה הוא הראה יכולות נישוק.

ובכלל, הסדרה הזו לא ממש קימצה בנשיקות ואני מעדיפה אהבה ולא מלחמה.

בתגובה ל: עוד לפני שקראתי את מאת: zilpa

סיימתי את Answer me 1997 אתמול בלילה ואני עדיין מרחפת אשכרה היה לי קשה היום להתרכז בדברים אחרים. אני מקווה שאצליח לכתוב משהו היום

בכל אופן, כדאי להיזהר עם ציפיות גבוהות מדי אני לא יודעת אם הסדרה תדבר ללבם של כולם, ואני לא יכולה להגיד שהיא מושלמת (אין דבר כזה... אבל היא ממש קרובה לזה בעיניי). אני הרגשתי שזו סדרה שעשויה בהמון אהבה, ואני בכל אופן התאהבתי ובגדול

לגבי Road no. 1 - בזמנו אסנת כתבה בדיוק אותו דבר (Make love not war וכל זה). ואני עניתי (עוד בשלב הפרומואים ולפני צפייה), שבסדרה הזו יש גם אהבה, גם מלחמה וגם סו ג'י סוב - שילוב קטלני מבחינתי, אבל לא מתאים לכולם מן הסתם... למרות שלדעתי היו כמה בעיות בבניית העלילה, הפרקים האחרונים תפסו אותי ממש חזק וזו אחת הסדרות הכי מרגשות שראיתי (היו סצנות נבחרות שראיתי בלופ גם כמה שבועות טובים אחרי שסיימתי לצפות).

בתגובה ל: אהה מאת: danarod
הרבה מאוד אהבה ומעט מאוד מלחמה, וגם השחקנית חביבה עלי מאז "כבודו של ג'נטלמן" (היא נראית לי כמו הגרסא היפה של הא ג'י וון) אבל יש לי לא מעט סדרות שמחכות לי ושנראה לי שיהיו יותר לטעמי מהסיפור על הלוחם האמיץ סו ג'י סוב...

מצא את ההבדלים

קים הא ניול


הא ג'י וון

בתגובה ל: הקליפ שהבאת מראה מאת: zilpa

תהיי בטוחה שיש גם המון מלחמה...

אמחזר מה שכתבתי בזמנו על הסדרה - כששאלו את סו ג'י סוב איזו סצנה הוא הכי אהב, הוא ענה (באנגלית) - Kissing scene. ואני תהיתי לאיזו מהן התכוון, כי היו הרבה. אפילו קים הא-נול סיפרה שבסדרה הזו לבדה היו יותר נשיקות מבכל הסדרות הקודמות שלה יחד (טוב, זה היה לפני הג'נטלמן, אבל אני לא בטוחה שגם הכבוד הג'נטלמני היה משנה את המאזן באופן דרמטי). אבל הנשיקות לא עזרו לרייטינג והסדרה נחשבת לפיאסקו צורב.

הנה השיר האהוב עליי מתוך הסדרה:



התמונה של הא ג'י וון לא יצאה, אבל אני זוכרת איך היא נראית

בתגובה ל: כי זה קליפ של אהבה מרוכזת מאת: danarod
אבל אני סומכת על הזכרון שלך:)

בתגובה ל: מוזר, אצלי התמונה של שתיהן נמצאת... מאת: zilpa

כי הן לא כ"כ יציבות. אני במקום התמונה הודעה על hotlinking. אבל כדי שלא נישאר רעבים, הנה תמונה של הא ג'י וון:

בתגובה ל: זו תמונה מוויקי? מאת: danarod
והתמונה שבחרת מציגה אותה במלוא הדרה...

בתגובה ל: we are dating now מאת: zilpa

לא מדובר בדרמה קוריאנית אלא בדרמה סינית שתיקרא Lee Family. היא תגלם שם אלמנה חביבה, ובדרמבינס מציינים שהשחקנית בד"כ מגלמת אג'ומות שמבוגרות מגילה האמיתי (33 כיום). חוצמזה השחקנית הבטיחה שבקרוב יהיו לה חדשות טובות למעריצים בבית (דרמה קוריאנית חדשה, סרט או משהו אחר?).

בתגובה ל: צ'ה רים חוזרת בדרמה חדשה מאת: danarod
כשראיתי את הו, מיי ליידי היא היתה אחת הדברים שהכי אהבתי שם. והתפלאתי שיש לה רזומה כזה עשיר ולא נתקלתי בה קודם...

ב"אנחנו יוצאים עכשיו" היא מגלמת גם נערה בתיכון וגם אשה בוגרת, והיא משכנעת בשתי האופציות.
נקוה שהבשורות הטובות שלה יהיו טובות בשבילה, קודם כל:)

בתגובה ל: היא חמודה אמיתית מאת: zilpa

כך שיש לי כמה וכמה חורים בהשכלה להשלים...

בתגובה ל: we are dating now מאת: zilpa
צפיתי בסדרה הזאת ממש מזמן!
לצערי, אני לא זוכרת הרבה...ואם אני כבר זוכרת משהו אז זה רק את הזוג המשני המשעשע.
אני מאוד אוהבת את סו ג'י סוב אבל אני מתקשה להיזכר בו בסדרה הזאת...אולי העובדה שהייתה לו דמות שקטה גרמה לי לשכוח ממנו שם.
צ'ה רים שחקנית ממש חמודה! גם אותה ראיתי במספר סדרות והכי אהבתי אותה בקומדיה "הקיץ של דל ג'ה".

בתגובה ל: תודה על הסקירה! מאת: MyGirl
יוסיף את הקיץ של "דל ג'ה" לרשימה שלי. ובדיעבד, אחרי שחלף קצת זמן, הסדרה הזו באמת כייפית, אבל זניחה יחסית. כך שאני לגמרי מבינה למה שכחת את סו ג'י סוב ואת זוכרת דוקא את הזוג המשני המשעשע. הם אכן היו הכי חמודים שם:)

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: ההרצליינית
מישהו פה (חוץ מלינה) צפה בדרמה מרובת הפרקים הזאת:
http://wiki.d-addicts.com/Seoul_1945

ובסידרת האימה הזאת:
http://wiki.d-addicts.com/Hometown_Legends

בתגובה ל: יש לי 2 שאלות: מאת: ההרצליינית
ללא תוכן

בתגובה ל: יש לי 2 שאלות: מאת: ההרצליינית
למי שאוהב קצת אימה הסדרה מומלצת, אם כי היא לא מפחידה יותר מידי וגם לא מצליחים להיתחבר יותר מידי לדמויות כי זאת סדרה שכל פרק הוא סיפור בפני עצמו עם שחקנים אחרים ודמויות חדשות אז אין זמן להיקשר לדמויות.
אני הייתי מוותרת על האימה וצופה בסדרה המדהימה "Seoul 1945". ממש שיעור בהיסטוריה (בין היתר כמובן!)

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: ההרצליינית


הסדרה Answer me 1997 (הידועה גם בשמות Answer to 1997 / Reply 1997) שודרה בערוץ הכבלים TVN בין החודשים יולי-ספטמבר 2012. לסדרה יש 16 פרקים – 14 הפרקים הראשונים הם בני 30-40 דקות ושודרו בזוגות – 2 פרקים ברצף מדי יום שלישי ב-23:00. פרקים 15 ו-16 היו באורך קוריאני סטנדרטי (שעה פלוס), מאחר שיוצרי הסדרה לא רצו להשאיר על רצפת חדר העריכה סצנות שאהבו. הכוונה הייתה לשדר את פרק 15 ו-16 שבוע אחר שבוע, אך בשל הפופולריות הגואה של הסדרה, הוחלט לשדר גם אותם ברצף באותו יום.

(אגב, לסדרה יש גם פרק 0 –מעין ספיישל מקדים שמציג את הדמויות והעלילה, ושודר לפני הפרק הראשון. אישית מצאתי שהוא לא תורם הרבה ואפילו מספיילר משהו. אם כבר, אני ממליצה לצפות בו בסיום הסדרה ולא בתחילתה).

הסדרה זכתה לאהבת הקהל, לשבחי הביקורת וגם ללא מעט באזז – ולכן אין פלא ששברה את שיאי הצפייה לדרמת כבלים. אם עד לא מזמן, סדרה שעברה את הרף של 1% בכבלים נחשבה לסיפור הצלחה – הרי ש- Answer me 1997 התחילה עם רייטינג של 1.2% בפרק הראשון והגיעה ל- 6.22% רייטינג בממוצע בפרק האחרון (עם פיק של 9.47% במהלך הפרק).







העלילה:
נתחיל עם שם הסדרה, שאמור להיות מתורגם כ"ענה/י לי, אני ב-1997" – כלומר פנייה/שאלה של אדם לגרסה הצעירה שלו, אי שם בנעוריו בסוף שנות ה-90. 15 שנים הן מספיק זמן כדי להתגעגע, ובסדרה הזו יש נוסטלגיה בשפע. סוף שנות ה-90 בקוריאה זו התקופה שבה פרץ הדור הראשון של להקות הבנים והאיידולז למיניהם – שזכו להצלחה מסחררת ולעדת מעריצות קולנית.

הדמות הראשית, סונג שי וון, היא פאנגירל מבוסאן שתעשה הכל ותגיע הרי רחוק שאפשר למען הלהקה האהובה עליה – H.O.T (להקה אמיתית לגמרי שפעלה בקוריאה באותן שנים). העלילה מתכווננת על נקודת הציון של שנת 1997, ונעה בתחכום ובאלגנטיות קדימה ואחורה, תוך תיאור של אירועים משמעותיים וחיי היומיום של שי-וון, חבריה מהתיכון ומשפחתה. אנחנו רואים את הדמויות על ציר הזמן, כשבכל פרק נוסף מידע עליהן, היחסים ביניהן ואירועים מכוננים כאלה ואחרים שנחשפים לאורך הסדרה.






דמויות / שחקנים:

ששת החברים מהתיכון:



סונג שי-וון (מגולמת ע"י ג'ונג און-ג'י בת ה-19, חברת להקת A-pink. זה התפקיד הראשון שלה)




יון יון-ג'ה (מגולם ע"י סו אין-גוק, זוכה תחרות הכישרונות Superstar K, שיחק גם ב"גשם של אהבה" בתפקיד קטן. בימים אלה מככב בדרמה Rascal Sons)




מו יו-ג'ונג (שין סו יול, "עץ עמוק שורשים" , "מידאס")




קאנג ג'ון-הי (הויה, חבר להקת INFINITE, זה תפקידו הראשון בדרמה)




דו האק צ'אן (און ג'י וון, חבר להקת Sechs Kies שפעלה בשנות ה-90, היה בעבר גם חבר צוות קבוע בתכנית הווראייטי 1N2D)




באנג סונג-ג'ה (לי שי-און, "ד"ר צ'אמפ", "חוות גן עדן")


דמויות נוספות:


הוריה של שי-וון - סונג דונג איל, לי איל-האווה (הדמויות קיבלו את השמות של השחקנים המגלמים אותן - שניהם בעלי רזומה עשיר)




המורה טה-וונג (סונג ג'ונג-הו, "הנסיך שלה")


יש גם תפקידי אורח מרובים של ידוענים בתפקיד עצמם ובתפקידים משעשעים אחרים. כך למשל, חבר להקת H.O.T לשעבר, טוני אן, מתארח בתפקיד עצמו, כולל האוטו המפורסם שלו משנות ה-90. טוני הוא כמובן מושא הערצתה של שי-וון בסדרה, והכינוי שלה כמעריצה שרופה הוא "אשתו של טוני"
וכאמור, און ג'י וון שמגלם את אחד מהחבר'ה של שי-וון, הוא חבר להקת Sechs Kies בעברו – היריבה המרה של להקת H.O.T. מדובר ביריבות שחילקה את נערות קוריאה למחנות סטייל עופרה וירדנה בזמנו... יש לא מעט בדיחות פנימיות סביב הליהוק הנ"ל.



דעה אישית:
הסדרה הזו גרמה לי להרגיש כמו פאנגירל מאוהבת! אני אוהבת בסדרה הזו גם את המכלול וגם את החלקים הכי קטנים. מה שנקרא – Love to pieces.
ועם זאת, זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אולי כי התחלתי עם פרק 0 (הספיישל המקדים) שהיה קצת תלוש. את צמד הפרקים הראשונים חיבבתי, וקצת אח"כ, לא זוכרת את הנקודה המדויקת, פתאום גיליתי שאני לגמרי שקועה בסיפור ובדמויות, משחזרת סצנות בדרמה ומעלה ספקולציות גם כשאני רחוקה מהמחשב, ומצפה בטירוף לפרק הבא (ומצד שני – לא רוצה לסיים את הסדרה כ"כ מהר, שלא תיגמר לי...). מצפה לגילויים המפתיעים, לרגעים הקורעים מצחוק לצד אלה שעושים בום בלב, לחמימות ולנוסטלגיה. לכל אותם דברים קטנים שמזכירים לי את עצמי מפעם ואת שנות ה-90, וגורמים לי להתרגש ולהתגעגע, גם לדברים שלא חוויתי באופן ישיר (למשל, אף פעם לא הייתי מעריצה נלהבת שאספה פוסטרים ותמונות וכו'. אם כבר, היום אני יותר פאנגירל למלוכסנים ממה שהייתי בנעוריי..).






מה סוד הקסם של הסדרה? קשה להגדיר, אבל אני מרגישה שהסדרה הזו נעשתה בהמון אהבה ותשומת לב לפרטים הקטנים. כפי שנכתב גם בדרמבינס, אפשר להתרשם שיוצרי הסדרה הם אנשים בני שלושים ומשהו, שחוזרים באמצעות הסדרה הזו לנעורים שלהם ולתקופה שהם מכירים כל כך טוב ממקור ראשון ומהחוויה האישית שלהם. יש באופן שבו הסיפור הזה מצולם ומסופר משהו שמרגיש חם, אינטימי וקרוב ללב. השחזור התקופתי מרשים ומדויק, כולל הטכנולוגיה של שנות ה-90 שנראית רחוקה שנות אור מזו של היום (חיבור לאינטרנט באמצעות חייגן, ביפרים וכו'). יש גם אינספור רפרנסים תרבותיים שמוסברים היטב בדרמבינס (לטובת כל מי שלא חיו את התרבות הקוריאנית באותן שנים).






מעניין לציין ש-Answer Me 1997 היא פרויקט הבכורה של הבמאי והתסריטאים שיצרו אותה (לפחות לפי Asianwiki), וחלק מהשחקנים הראשיים בה הם איידולים כמעט חסרי ניסיון קודם במשחק. אולי זו אחת הסיבות שהסדרה רעננה כ"כ. חוסר הניסיון לכאורה של היוצרים והשחקנים ממש לא הורגש, להפך – לטעמי זו אחת הסדרות הכי מבריקות, מצחיקות, שנונות, מרגשות, אהובות ומספקות שראיתי אי פעם.
אני עוברת על הסופרלטיבים (המוצדקים לחלוטין כמובן!) שכתבתי, ונזכרת בספקנות שעלתה בי כשראיתי את השבחים והדירוגים הגבוהים שלהם זכתה הסדרה ב-Mydramalist. אבל הנה, גם אני נתתי לה את הציון הכי גבוה שאפשר. האם היא מושלמת בכל שנייה ובכל דיאלוג וטוויסט עלילתי? אולי לא, וסביר להניח שהיא לא תדבר ללב כולם, אבל כיצירה שלמה היא סוחפת ומעולה בעיניי, והיא פשוט גרמה לי לרחף.






אני אמנם כותבת את זה בפרספקטיבה של כמה ימים מאז שסיימתי את הסדרה, אבל עדיין לא השתחררתי ממנה ואני רחוקה מלמצות אותה – וזו הסיבה שאני גם מתכוונת להתחיל לתרגם אותה בקרוב


פתיח הסדרה (שאני רואה לראשונה... זוכרים את הצליל הצורמני של החייגן בחיבור לאינטרנט? כמו של פקס? אפשר לשמוע אותו ברקע):




טיזר לסדרה:



ראיון חמוד ומתורגם עם השחקנים, שגם הקליטו חלק מהפסקול:

בתגובה ל: Answer me 1997 מאת: danarod
חיכית לה...

האמת שלא שמעתי כלום על הסדרה, וכ"כ התפעלת, אז אני לא יודעת מה חשבתי, אבל ברור לי שהופתעתי לגלות שמדובר על עולם האיידולים ועל מעריצות בתיכון...

הממ...זה באמת מעניין? (טוב, לפי דברייך ברור שסופר מעניין...)

אני מקוה ששין מיון מ"הנסיך שלה" קיבל פה תפקיד בו קל יותר לחבב אותו. יש לו הלוק המתאים להתחבב עלי

בפינק נתקלתי לראשונה בסאמסון, עת המזכירה אומרת לאמו של סאם שיק: "הי ג'ין נראית כמו הסולנית של פינק" וכשההיא מביעה תמיהה על מי זו בכלל - היא שואלת: "איפה את חיה?"
חיכיתי לראות מתי היא תכנס לעולם הדרמות שוב.

ואיזה יופי שאת מתרגמת אותה! לא נותר לנו אלא לחכות לתרגום המשובח שלך.

בתגובה ל: קומאו על סקירה משובחת ומושקעת! מאת: zilpa


יכול להיות שמרוב התלהבות ובגלל שלא רציתי לספיילר אז פספסתי כמה דברים בתיאור העלילה, אז הנה כמה הבהרות הסדרה הזו משתמשת בכל עניין האיידולים וההערצה כרקע לתקופת הנעורים וההתבגרות, והיא מטפלת בהומור וברגישות בכל ענייני הלב, הידידות, המשפחה, הבחירות שעושים בחיים וכו'. שי-וון היא מעריצה שרופה, זה אולי הדבר הכי בולט אצלה ברושם הראשוני, אבל אח"כ אנחנו מכירים גם את החברים, מערכות היחסים, המשפחה שלה וכו', ויש שם עולם שלם ומאוד מעניין לטעמי שמתגלה שם. עם המון ניואנסים קטנים.

אחד הדברים שריתקו אותי למסך הוא שמציגים לנו איזשהו מצב בנקודת זמן מסויימת בהווה, עם כמה "נעלמים" במשוואה, ואח"כ נעים קדימה ואחורה בתחנות הזמן, ורומזים לנו איך הגענו לשם, ויש יותר מאפשרות אחת כמובן... לפעמים משהו שנראה בתחילה טריוויאלי, מקבל משמעויות נוספות כשחוזרים אליו שוב, והתמונה מתגלית במלואה. הסדרה הזו הפתיעה אותי לא מעט פעמים, ולכן אני מעדיפה לא להיכנס לפרטים

לשין מיון יש כאן תפקיד שווה ביותר לטעמי אני מודה שאחד ה"קשיים" בצפייה היה לחלק את הקשב והאהבה בין כל הדמויות היקרות ללבי (צרות של עשירים כמובן...).

הנה מה שכתבו הבנות בדרמבינס - לשם שינוי אני רואה איתן עין בעין (גם אם בניגוד לגירלפריידי, פסקול הסדרה הוא לא הפסקול של נעוריי וזה לא סיפור חיי וכו'):

Nostalgic, witty, and sweet. Captures the pounding fervor and emotional extremes of youth with humor and heart. (9 / 10) This drama ran away with my heart and soul, probably because it felt like the story of my life, set to the soundtrack of my youth. Sharply written, with affection. (10 / 10) -GF

וזהו. הייתה לי תחושה שאין לי כוח לתרגם יותר, ואז באה הסדרה הזו והפכה הכל

בתגובה ל: Answer me 1997 מאת: danarod
הצלחת לסקרן אותי עם הסקירה המושקעת והמעניינת
מתנצלת מראש על החזירות אבל אשמח לקבל פרקים שתתרגמי וכמובן קישור להורדת הפרקים.

לא אהבתי במיוחד את הסדרה "הנסיך שלה"(אל תגלי לאף אחד).
השחקנים מרשימים ביותר אך משהו חסר שם. הרגשתי חוסר כימיה וסוג של נימנום מצדם של השחקנים המובילים. אולי זו אדישותה של סה ריונג או היכולות הווקאליות הנמוכות שלה..לא יודעת, משהו לא מתחבר נכון בין השחקנים וזה פוגע בהצגת העלילה לטעמי.

הייתי רוצה לראות את השחקן סונג ג'ונג-הו בתפקיד אחר מאשר השופט שין. יש לו יכולת לדבר מבלי להניע את השפתיים. זה מורגש עליו גם בסדרה בה צפית? ככה הוא מדבר או שגם הוא נרדם בסדרה "הנסיך שלה"?

בתגובה ל: וואו דנה ! מאת: זרהמאד

אני אשמח להעביר לך את הכתוביות לגבי הפרקים הגולמיים - זה קצת יותר מסובך, כי הפרקים הוסרו מהאתר שהורדתי ממנו, ובאתרים אחרים יש גרסה קצת שונה, אבל אני בטוחה שאפשר למצוא לזה פתרון.

אל דאגה, אני לא אגלה לאף אחד... והאמת שבסה"כ אני מרגישה כמוך לגבי הזוג הראשי ב"הנסיך שלה". משהו היה חסר גם לי, אבל לעומת זאת אהבתי מאוד את הזוג המשני

בעקבות השאלה שלך הלכתי לצפות שוב ולבדוק מקרוב את השפתיים של סונג ג'ונג הו ב"1997" ומסתבר שהוא יודע להזיז את השפתיים כשהוא מדבר ובכלל, אם הוא רק רוצה...

בתגובה ל: Answer me 1997 מאת: danarod
הצלחת להעביר בכתיבתך את ההתלהבות שלך מהצפייה בסדרה וגרמת לי לחוש סקרנות מרובה לגביה...אני גם מאוד שמחה לקרוא שאת מתכוונת לתרגם אותה, אז בהחלט יש למה לצפות!
אני רואה שבערוצי הכבלים התחילו להפציץ בסדרות איכות שבשקט יכולות להרגיש בנוח להיתחרות עם ערוצים כמו MBC ושכנותיה.

בתגובה ל: נהניתי לקרוא את הסקירה שלך, דנה! מאת: MyGirl

אני בעיצומו של פרק 2 בתרגום. אילו לא הייתי חוששת ליד, הייתי עושה מרתון תרגום

בתגובה ל: השרשור האסייתי מאת: ההרצליינית
בדרמבינס יש סיקור מפורט של הזוכים וביקורת אופנה של הצועדים על השטיח האדום בטקס הפרסים הנוצץ. אני מסתפקת בהעתק הדבק של תמונות נבחרות



גונג היו-ג'ין ("פסטה", "אהבה גדולה") שזכתה בפרס פופולריות על תפקידה בסרט Love Fiction



קים הא-נול ("כבודו של ג'נטלמן", זוכת השנה שעברה על השתתפותה בסרט blind)



קים סו היון ("דרים היי", "הירח שמחבק את השמש" וכוכב שובר הקופות The Thieves, עליו זכה בפרס פופולריות)



קים סא-רון (כוכבת "האיש משומקום" ו"החיים החדשים שלי". בתמונה לצד שותפה לסרט My Neighbor, קים סונג-היון)



פארק שי-הו (בדרמבינס בטוחים שהוא מתאמן מול המראה על הפוזה הקבועה למצלמה...)



אן סונג-קי, אחד מבכירי השחקנים בקוריאה, שכיכב בשנה האחרונה בסרט Broken Arrow. כידוע, הוא ביקר לא מזמן בישראל והיה אורח הכבוד בפסטיבל הקוריאני בסינמטק (לפרטים נוספים - מוזמנים לקרוא את הסקירה של זלפה בויוה פלוס |Pink_Film|)



מון צ'ה וון ("הנסיך שלה", זוכת השנה שעברה בטקס על תפקידה בסרט Bow: The Ultimate Weapon)



סוזי ("דרים היי")


הנה תמונה של שמלה שכנראה לא תרצו ללבוש - אבל קים ג'י יונג (May Queen) דווקא כן:



ולסיום, הנפילה של האירוע ששייכת לשחקנית הא נא-קיונג (New Gisaeng Story), שבחרה בשמלה אוורירית במיוחד...





הקישור לפוסט המלא:
http://www.dramabeans.com/2012/11/2012-blue-dragon-film-awards

בתגובה ל: Blue Dragon Film Awards 2012 מאת: danarod
מעניין אם היא בחרה במתכוון בשמלה האוורירית בהנחה שהנפילה היתה מתוכננת?

תודה על המידע

אגב, נהנתי מאד לקרוא את הפוסט המעניין של זלפה בויוה+. כייף לראות את הפנים מאחורי השם.

בתגובה ל: מדוע התמונה של הנפילה הכי מעניינת? מאת: זרהמאד

אולי הנפילה נגרמה מעודף אוורור

גם אני רוצה לקרוא את הסקירה של זלפה, אבל לא מצאתי את הגיליון של ויוה בקיוסק... אני אנסה בהמשך השבוע, וגם אשתדל לצפות קודם בסרט המדובר.

אגב, בדיוק שלחתי לך מייל לפני כמה דקות

בתגובה ל: שאלה טובה מאת: danarod
תעדכני אותי

בתגובה ל: אם תרצי אסרוק את הדפים ואשלח לך במייל מאת: זרהמאד

האמת, דווקא בא לי לקנות את העיתון אחרי שנים... אבל אם זה לא יסתדר, אני בהחלט אעדכן אותך

בתגובה ל: שאלה טובה מאת: danarod
ממש חפרתי לך..

בתגובה ל: שתקראי את המייל שלי - תזהרי שלא ליפול מאת: זרהמאד

ועוד מעט אחפור לך בחזרה

בתגובה ל: מדוע התמונה של הנפילה הכי מעניינת? מאת: זרהמאד
ללא תוכן

בתגובה ל: Blue Dragon Film Awards 2012 מאת: danarod
כמה שגברת פסטה נראית פה יפה. האמת שראיתי בזמנו את "אהבה זה בדיה" וגם שם היא נראתה יפה עד מאוד. נראה לי שהקוסמטיקאית שלה מצאה תכשיר חדש...

נהניתי לראות את אן סונג גי (הסרט שלו גם זכה בפרס על בימוי, מסתבר:) אגב, זה הסרט שכתבתי עליו את הביקורת. לפעמים קוראים לו broken arrow ולפעמים un bowed שיש בו משחק מילים מאוד יפה. בעברית תרגמו את זה ל"בלתי נכנע"...

ואגב, ראיתי שפארק שי הו ו"זכרונותיו של רוצח" לא קיבלו שום פרס - אבל בערב של הפסטיבל הקוריאני פגשתי כל מיני קולנוענים שאומרים שהקולנוע הקוריאני זה ה- דבר- ושהסרט הכי טוב שיצא ממנו השנה זה הסרט הזה...

ולגבי הנפילה, זה נראה לי בעיקר מביך וכואב...

בתגובה ל: וואו מאת: zilpa
אני מבינה מה עומד מאחורי השם... אחלה סרט, אם כי הצפייה הישירה הייתה לי לא כ"כ נוחה (ולא כי רציתי להמריץ, אלא מכיוון שזה נתקע לפעמים וכו'). עכשיו אני עוד יותר סקרנית לקרוא את הביקורת שלך

יש מצב ש"זיכרונותיו של רוצח" חדש מדי ולכן לא נכלל ברשימת המועמדים? אולי הוא ייכלל בטקס של השנה הבאה. עונת הטקסים רק נפתחת עכשיו, ואני מאמינה שעוד יהיו הזדמנויות.

(רשימת המועמדים/הזוכים בפרסי ה-Blue Dragon:

http://asianwiki.com/2012_%2833rd%29_Blue_Dragon_Film_Awards)


גם בדרמבינס התחילו עם סיכומי סוף השנה עם משאל ראשון וחביב לסיכום 2012 (אך קצת חפרני מדי ומספיילר לזהירים במיוחד). לשם שינוי, השנה יצא לי לראות כמה סדרות טריות, אז יכולתי להצביע בחלק מהקטגוריות.

משאל סיכום השנה בדרמבינס:



http://www.dramabeans.com/2012/12/2012-beanie-awards-vote-for-your-favorite-dramas-of-the-year/


ולגבי הנפילה, כפי שציינו בפוסט - השחקנית כנראה למשוך תשומת לב בזכות השמלה, וזה די עצוב שבסופו של דבר מה שזוכרים הוא הנפילה...

בתגובה ל: טוב, אחרי שצפיתי בסרט מאת: danarod
ושראית אותו. וכן, צפיה ישירה לפעמים נתקעת, אבל לפחות אפשר לראות ולא להיות תלויים בערב חד פעמי שבו מקרינים את הסרט.

מעניין מה תחשיבי על הסרט "הקליינט" עם ג'אנג היוק ידידנו...גם הוא דרמת בית משפט דחוסה. וידידנו שם נראה...אורלי אמרה שאם לא היתה יודעת מי הוא, לא היתה מזהה אותו. שחקן מדהים באמת.

אני מקוה שפארק שי הו זוכה להערכה הנכונה בקוריאה, ולא רק אצל קולנוענים בישראל. חשבתי שהוא הגיע לטקס כי היה מועמד למשהו...לא סתם להפגנת נוכחות...(ואגב, לא חשבתי לראות את הסרט שלו כי לא בא לי לראות אותו כפסיכופט, אבל ששמעתי שכ"כ משבחים, חשבתי שכנראה הוא יודע לבחור תפקידים)
ובכל מקרה, שיצליח יותר ושיבוא להתארח בפסטיבל הקולנוע בשנה הבאה בת"א:)

בתגובה ל: מאוד שמחה שאהבת את הסרט מאת: zilpa

וכמו שאמרתי בעבר, חבל שהסרטים האלה מוקרנים רק בהזדמנויות נדירות בסינמטקים, ולא מגיעים לערוצי הסרטים למשל. בכל מקרה, התחלתי להוריד את "הקליינט". אני אחכה קצת לפני הצפייה, כדי לנוח בין דרמה משפטית אחת לשנייה. ולמרות ש"בלתי נכנע" היה דחוס, בכ"ז היה בסרט משהו קליל וקומי, לפחות בחלקו.

לטקסים האלה מגיעים כנראה לא רק המועמדים העכשוויים, אלא גם זוכי עבר שמגישים פרסים, לצד בעלי עניין שבאים לייחצן את הפרויקטים שלהם. ואיך שהכל מתחבר לפעמים בצורה משעשעת, ידגים הסיפור הבא שבו מעורבים כמה מיקירינו

הא ג'ונג-וו (שמוכר לך מ"הקליינט") זכה בפרס השחקן המצטיין בטקס פרסי ה-Baeksang לשנת 2010, על תפקידו בסרט Take Off. הזוכה בקטגוריית השחקנית באותו טקס הייתה הא ג'י-וון, על תפקידה בסרט My Love By My Side.

בטקס שנערך שנה לאחר מכן, השניים הגישו יחד, כמיטב המסורת, את הפרס לשחקנים המצטיינים. הא ג'ונג-וו גם הגיש את הפרס וגם היה מועמד לזכייה (הפעם על תפקידו ב-Yellow Sea). הא ג'י-וון שאלה אותו מה יעשה אם יזכה בפרס בפעם השנייה ברציפות, והוא הבטיח בבדיחות הדעת שיצלם סרט דוקומנטרי בדרכים יחד עם חברים... הוא זכה כמובן, וככה נולד הסרט 577 Project, שאליו הוא הזמין גם את אוליב יקירתנו, שכיכבה לצדו ב-Love fiction.

הנה הטיזר לסרט, שבו רואים איך הכל התחיל:




כרזת הסרט:



והסיפור המלא בדרמבינס:

http://www.dramabeans.com/2012/09/ha-jung-woo-and-gong-hyo-jins-road-movie/

בתגובה ל: נקבל את השואב בברכה... שרק יבוא מאת: danarod
מענין מה תחשבי על "הקליינט", בהקרנה בה הייתי היתה אישה מעצבנת שקלקלה לכולם עם: "הו, אני מכירה את זה. זה..." באמצע המתח. וגם קריאות "ששש..." מהקהל לא השתיקו אותה.
אז יש גם יתרונות לצפיה מהמחשב בבית.

נשמע שהוא מצא לו דרך מקורית בטקס של הפרסים לקדם רעיון שחשב עליו קודם, אבל למי אכפת?
אוליב מטיילת שם ונראית הרבה פחות טוב מבטקס ה"דרקון הכחול"...עדיף לה להתלבש יפה.

בתגובה ל: בהחלט :) מאת: zilpa

והיא הייתה מעולה - וגם השלימה לי את התמונה לגבי הסרט

אני דווקא מחבבת את אוליב במראה הטבעי. היא נראית קולית

בתגובה ל: היום קראתי את הכתבה שלך בויוה פלוס מאת: danarod
אני מאוד שמחה שאהבת.

לגבי אוליב, את תמיד אהבת אותה...אבל תודי שבטקס הדרקון הכחול היא נראית מעולה באמת.

בתגובה ל: תודה רבה, יקירתי. מאת: zilpa

שנהניתי לקרוא יותר מפעם אחת אגב, בעמוד שליד התמונה שלך, יש תמונה גדולה של סוקי (כחלק מפרסומת ל"גשם של אהבה"). את רואה, לפעמים יש צדק בעולם

אוליב בהחלט נראתה מעולה בטקס אבל אחד הדברים שאני מחבבת בה (בסדרות) זה שהיא מקרינה משהו מאוד טבעי.

בתגובה ל: זו בהחלט כתבה מאת: danarod
שאני וסוקי מתקרבים...מי יודע, אולי בפעם הבאה כבר נצטלם ממש יחד. סוף הצדק לנצח, לא?

אגב, אחת התגובות שקיבלתי ממי שראה את התמונה בעיתון היתה: "את נראית כמו הבת שלו..." חייבת להודות שזה שעשע אותי.

ותודה על המחמאות. שימחת אותי בדברייך

לגבי אוליב, למרות שאני מסכימה שהיא נראית טבעית, אני לא ממש יכולה לחבב אותה. היא תמיד מעצבנת אותי בסדרות שלה.


במיוחד בגלל שבכל הסדרות שלה שראיתי, היא תמיד מגלמת דמות עלובה כזו, שמתעללים בה (ב"פסטה", ב"תודה" וב"אהבה מופלאה" זה חוזר על עצמו) ושהיא סופגת ושותקת. קשה לי עם דמויות כאלה. אני מעדיפה דמויות כמו סאמסון, שיודעות להחזיר.
חוץ מזה, היא רוב הזמן לבושה ברישול. לכן כ"כ התפעלתי לראות שלפמים היא גם "דופקת הופעה" כמו שצריך...

בתגובה ל: גם אני שמתי לב לזה מאת: zilpa

גם אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי בצד של הסופגים, אז קל לי יותר להזדהות עם חלק מהדמויות שגילמה. אני חושבת שלמרות הכל, בדמות שלה ב"תודה" היו גם הרבה כוח, אומץ ויכולת התמודדות. לעומת זאת, ב"אהבה גדולה" גם אני לא כ"כ חיבבתי את דמותה, אולי כי לא התלהבתי במיוחד מהסדרה בכללותה.

יש לי תחושה שהיית אוהבת את הדמות האסרטיבית והבטוחה שאוליב גילמה בסדרה "Ruler of your own world". מצד שני, אני לא בטוחה שהיית נהנית מהסדרה כולה...