שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



מדריך למשתמשי הפורום חיפוש בפורום כללי פורום טלנובלות ימי הולדת כמה פרקים יש לפורום בנענע

Giant


Bulb_Off Giant Bulb_Off
פורסם לפני 2832 ימים     מאת danarod     אין תגובות    



Giant היא סדרה קוריאנית בת 60 פרקים ששודרה בערוץ SBS בחודשים מאי-דצמבר 2010. הסדרה שהתחילה עם רייטינג של 10% בלבד שיפרה בהתמדה את נתוני הרייטינג שלה, והפרק האחרון הגיע ל-40%.
הסדרה זכתה בפרסים ובהם: הסדרה הטובה ביותר, הזוג הטוב ביותר (הזוג המשני), ההפקה, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר ועוד.







העלילה:
(גם כאן עשיתי העתק הדבק לסקירה המעולה של לינה):

העלילה מספרת על שלושה אחים למשפחת לי בשנות ה-70 בדרום קוריאה - סאנג-מו הבכור, קאנג-מו האמצעי ומי-ג'ו האחות הצעירה.
בילדותם שלושת האחים איבדו את אביהם, אחרי שזה נרצח בעת הברחת זהב. כתוצאה ממות האב, אם המשפחה, שהייתה אחרי לידת בנה הרביעי, נאלצה לברוח מביתה עם ארבעת ילדיה בשביל להציל את חייהם, מאחר שהבן הבכור היה עד למות אביו, וכשגילו זאת רצו לחסלו ואת כל משפחתו בכדי להסתיר את הפשע שלהם.
במהלך הבריחה, הילדים איבדו גם את אמם וגם דרכיהם נפרדו. רק שנים לאחר מכן, שלושה מתוך ארבעת האחים, שהם כבר בוגרים, שבו להתאחד. הם לא שכחו ולא סלחו לאנשים שהיו אחראים למות הוריהם ולכך שנאלצו לגדול הרחק מחיק המשפחה.



שחקנים/דמויות:


האח הבכור – לי סאנג-מו (פארק סאנג-מין, Incarnation of Money, Bad couple)




האח האמצעי - לי בום-סו (History of the Salaryman, אייריס 2, ד"ר ג'ין)





האחות הקטנה – לי מי-ג'ו (הוואנג ג'ונג אום, פול האוס 2, Incarnation of Money, Can You Hear My Heart)





הוואנג ג'ונג-יון (פארק ג'ין-הי, Fermentation Family, The Woman Who Still Wants To Marry)





ג'ו מין-וו (ג'ו סאנג-ווק, Ten , Feast of the Gods, חוות גן עדן)

אלה כמובן רק חלק קטן מאוד מהדמויות (יש המון...). פירוט נרחב יותר לגבי הדמויות אפשר למצוא בסקירה של לינה.



התרשמות אישית:
יש לי רגשות מעורבים לגבי הסדרה הזו... ואולי זו אחת הסיבות שלקח לי יותר משבועיים מאז שסיימתי ועד שהצלחתי לכתוב עליה.
התחלתי את הדרמה הזו בהתלהבות גדולה. היה לי קל מאוד להתחבר, כמעט מהרגע הראשון, וחיכיתי בנשימה עצורה לפרק הבא. העלילה הייתה מרתקת, מורכבת ועשירה, והשחקנים ברובם מעולים – מהשחקנים הראשיים ועד תפקידי המשנה הקטנים. בצוות השחקנים אפשר למצוא לא מעט פנים מוכרות מפרויקטים אחרים של הבמאי והתסריטאי (שאחראים גם לסדרות History of the Salaryman, Incarnation of Money).







יש כאן שילוב מאוד מעניין בין הסיפור האישי המרגש והמפותל של האחים למשפחת לי, ובין תהליכים בפוליטיקה, בכלכלה ובהיסטוריה של דרום קוריאה – מהשלטון הדיקטטורי ועד למאבק על הדמוקרטיה. הקשר בין הון ושלטון הראה שוב ושוב את פרצופו המכוער, והפוליטיקאים מעולם לא נראו ציניים יותר... אבל גם מול כל הכוחות החזקים, ישנם אנשים שנאבקים ומצליחים לייצר שינוי, גם אם הוא קטן, ולמרות כל המכשולים שנראים לפעמים בלתי עבירים. יש בסדרה הזו לא מעט טוויסטים, הפתעות ורגעים מכוננים שבהם הקערה מתהפכת על פיה. רוב הזמן הייתי מרותקת למסך, אם כי לעתים הייתה לי תחושה שהיוצרים לוחצים חזק מדי על דוושת המלודרמה... ואני חושבת שבסדרה הזו ראיתי את הרשע הנורא והאכזר ביותר, בכל היסטוריית הדרמות הקוריאניות שלי (אבל שוב – שחקן מעולה).







ואז הגיע פרק 50 ומשהו. אני אפילו לא זוכרת את המספר המדויק, אבל זה כנראה היה פרק 52 או 53. היה בו איזשהו אירוע, שבמבט לאחור לא בטוח שהיה כ"כ משמעותי או חריג ברצף העלילה, אבל מבחינתי הוא היה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. ברגע אחד הרגשתי שדי, זהו – אין לי כוח יותר לראות את כל הצרות המתרגשות על הגיבורים (או במילים אחרות: כמה רוע אפשר לבלוע? אני הרגשתי שבלעתי מספיק).
דווקא בנקודה הזו הסדרה הגיעה לנקודת רתיחה, לישורת האחרונה, להתפתחויות הדרמטיות שלהן חיכינו מההתחלה – אבל אני הרגשתי כאילו כפתור ההתלהבות כבה אצלי בבת אחת. מצפייה אינטנסיבית של 5-6 פרקים ליום (חופש פסח...), עברתי למצב שבו אני מתקשה לצלוח פרק אחד, וכמעט מכריחה את עצמי לצפות – כי אני כ"כ קרובה לסוף ורוצה כבר לסיים. נורא התבאסתי מזה – כי באמת רציתי להמשיך ליהנות מהסדרה כמו קודם, אבל פשוט לא יכולתי (למרות שגם בשלב הזה, האירועים זרמו והמשחק היה משובח). הייתה גם דמות מסוימת שחיבבתי קודם ועברה אצלי את נקודת האל חזור – כך שכל רגע נוסף שלה על המסך עיצבן אותי.

אגב, במקור תוכננו לסדרה 50 פרקים, והיא הוארכה בעקבות ההצלחה. אני לא יכולה שלא לתהות איך הדרמה הייתה נראית ללא ההארכה, ואיך זה היה משפיע על חוויית הצפייה שלי. ללא ספק, היה שם לפחות קו עלילה אחד שנמרח ונמרח (בשלב מסוים חשבתי שאם אשמע עוד משהו על המפרט הטכני של הבוילרים אני אנתק את החשמל!), אבל יש מצב שגם הלך הרוח הכללי שלי באותה תקופה (דברים שלא קשורים לצפייה) תרם לחוסר ההתלהבות שלי בחלק האחרון של הסדרה.

אני חייבת לציין שגם בפרקים האחרונים היו רגעים שבכ"ז הצלחתי להתחבר אליהם – זכור לי רגע משעשע באדיבות הדמויות המשניות (עם אזכור חמוד לסאם סון), וגם סצנה מרגשת שהעלתה לי דמעות בעיניים. אבל אחרי כל ההתלהבות הראשונית, נשארתי עם תחושת החמצה. כמו שכתבו לאחרונה בדרמבינס, עדיף כנראה לצפות בסדרה שקצת חורקת בהתחלה ומלהיבה בסיום, מאשר המקרה ההפוך, שבו מתחילים בגבהים וצונחים מטה, לפחות בכל מה שקשור לתחושת ההתלהבות האישית.

טריילר:


קליפ הפתיחה:


אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך






אנחנו גם בטוויטר!




צלמית מי ומי ב"שובל של שקרים"
צלמית מי ומי ב"הלוחמת"
צלמית מי ומי ב"בזמן שישנת"
צלמית ספיישלים לסדרות אסייתיות   
צלמית ספיישלים לסרטים אסייתיים   
צלמית מי ומי ב"שדרות ברזיל"
                                       
צלמית מי ומי ב"שקר היופי"

צלמית מי ומי ב"לב משוגע"
צלמית מי ומי ב"מעבר לים"
צלמית הסודות של איסבל- טלנובלה מאת ניר של הלילה
שיחון קוריאני שימושי

מי ומי בלחיות את החיים

מילון הקלישאות הטלנובליות

שקרי האהבה

הטלנובלה דון חואן ועלמתו היפה

ללא ספק - הנפשות הפועלות

יומן חיים - הנפשות הפועלות


המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0938)