שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



מדריך למשתמשי הפורום חיפוש בפורום כללי פורום טלנובלות ימי הולדת כמה פרקים יש לפורום בנענע

Answer Me 1994


TV Answer Me 1994 Phone
פורסם לפני 2618 ימים     מאת danarod     אין תגובות    



הסדרה Answer Me 1994 (המוכרת גם בשמות Answer to 1994, Reply 1994) שודרה בערוץ הכבלים tvN בקוריאה בין החודשים אוקטובר-דצמבר 2013, ויש לה 21 פרקים. הפרק האחרון של הסדרה שבר את שיאי הרייטינג לערוץ כבלים, והגיע ל-11.90% (עם פיק של 14.3%). לשם השוואה, הפרק הראשון הסתפק ברייטינג של 2.60% (נתון מכובד למדי כשמדובר בכבלים).







העלילה:
זהו סיפורם של סטודנטים צעירים שמגיעים לסיאול מכל רחבי דרום קוריאה, ומתגוררים בפנסיון המשפחתי של משפחת סונג. הסטודנטים מנסים להתאקלם בעיר הגדולה, רבים, מתאהבים, מתמודדים עם דילמות ועם מחויבויות וציפיות משפחתיות, ובעיקר הופכים למעין משפחה אחת גדולה ומצחיקה. כפי שניתן לשער משמה של הסדרה, הסיפור מתחיל בשנת 1994 ומגיע עד דצמבר 2013, כשבדרך שואלים שאלות ומקבלים תשובות ורמזים על עתידן של הדמויות, וחווים את התופעות התרבותיות והחברתיות של שנות התשעים בקוריאה, משיגעון הכדורסל דרך הפאנגירלס למיניהן ועד המשבר הכלכלי ועוד.
כפי שאפשר לנחש מהשם, זו עוד סדרה מבית היוצר של Answer me 1997, והדמיון בין השתיים מורגש מאוד, אבל יש גם הבדלים לא מעטים.







דמויות/שחקנים:
(חלק מדיירי הפנסיון מכונים בכינויים שונים – ע"ש העיר שממנה באו, תכונה בולטת וכו')



סונג נה-ג'ונג (גו ארה, "מי אתה", Heading to the Ground)





Sseu Re Ki (משמעות הכינוי: "זבל") (מגולם ע"י ג'ונג וו, Lee Soon Shin is the Best, "סינדרלה מן")





צ'יל בונגי (משמעות הכינוי: shutouts 7, איזשהו מונח בבייסבול שקטונתי מלהסביר) (מגולם ע"י יו יון-סוק, "האגדה של קאנג צ'י", Soul)





סמצ'ונפו (ע"ש העיר שממנה בה) (מגולם ע"י קים סונג קיון, Man of Honor)





האיטאי (ע"ש קבוצת הבייסבול Haitai Tigers) (מגולם ע"י סון הו-ג'ון, Coffee House)





בינגורה (משמעות הכינוי: סמיילי) (מגולם ע"י בארו מלהקת B1A4. זה תפקידו הראשון בדרמה)





ג'ו יון-ג'ין (מין דו-הי מלהקת Tiny-G. זה תפקידה הראשון בדרמה)





סונג דונג איל ולי איל-הוואה (מגולמים ע"י השחקנים סונג דונג איל ולי איל-הוואה הזכורים לטוב מ-Answer me 1997)



התרשמות אישית:
מה אומר ומה אדבר? זו הסדרה שהכי אהבתי השנה, בלי תחרות בכלל. ככל שהדרמה התקדמה, חיכיתי לפרקים ובעיקר לכתוביות על קוצים, כמו מכורה אמיתית. החיבור לסדרה היה ממש מיידי, והדמויות הפכו די מהר לסוג של משפחה טלוויזיונית מבחינתי, כשבכל סופשבוע חיכיתי למפגש המחודש איתן.

כוח המשיכה העיקרי של הסדרה טמון מבחינתי בדמויות על הניואנסים הקטנים, שגרמו לי להזדהות איתן, לחבב ולאהוב (במיוחד דמות אחת מסוימת...). ראויה לציון גם היכולת המופלאה של היוצרים לשרטט רגעים קטנים ואנושיים, מתוקים ומרירים. חלקם מצחיקים בטירוף, חלקם צובטים בלב, וחלקם גם וגם... ומעבר לזה, הם באמת הצליחו לברוא עולם פנימי עשיר שבו מתרחשת הסדרה ולשחזר תקופה שלמה. הם גם הצליחו לשלב פסקול מוזיקלי נהדר מהתקופה שהתחבר לסצנות והשלים אותן.






אני חייבת להחמיא גם לליהוקים המושלמים – כמו ב"1997" גם כאן יש לנו אנסמבל נהדר שכולל שחקנים ותיקים, לצד איידולים חסרי ניסיון במשחק, ושחקנים מתחילים פחות או יותר שעשו כאן פריצת דרך. וכמו ב-1997, גם כאן מככבים כאבא ואמא השחקנים המצוינים סונג דונג איל ולי איל-הוואה, שעושים תפקיד דומה (הוא מאמן בייסבול עם דם חם, היא מבשלת בלי גבולות), אבל לרגע אין כאן תחושה של מיחזור מבחינתם. הוא פשוט שחקן קומי אדיר שגרם לי להיחנק מצחוק כמה וכמה פעמים, וכמעט להעיר את השכנים...






ברשימת השחקנים המוכרים אפשר למצוא גם את גו ארה ("מי אתה"), ששינתה תדמית והצטיינה במשחק טבעי ומשכנע.





בסדרה הזו גיליתי את השחקן ג'ונג וו, שאמנם משחק כמה שנים, אבל כאן ללא ספק זו הייתה הפריצה האמיתית שלו. הוא גנב את לבי לחלוטין והצליח ליצור דמות מורכבת ועתירת ניואנסים, והביע כ"כ הרבה גם בשפת הגוף ובלי מילים... וכן, התאהבתי לגמרי בדמות שכינוי החיבה שלה הוא "זבל" (הוא נקרא כך כי הוא מסוגל לעכל גם מזון שהתוקף שלו עבר לפני חודש, והרגלי הניקיון שלו הם לא מהמשובחים, בלשון המעטה). אני מסכימה עם מה שנכתב בדרמבינס לסיכום הסדרה – אני לא מסוגלת לדמיין שחקן אחר בתפקיד הזה, הוא היה מעולה ותרם לדמות הרבה מעבר למה שנכתב בתסריט.






כל שחקני המשנה היו מצוינים, השילוב ביניהם מוצלח ואני שמחה לראות שהם זוכים לחשיפה וחלקם כבר לוהקו לפרויקטים נוספים ומסקרנים. אני מאמינה שהסדרה הזו תהווה מקפצה יפה לקריירה לחלקם הגדול.

עם כל אהבתי לסדרה, היו בה לא מעט פגמים, ובראש ובראשונה הקצב. בהשוואה ל"1997", הסדרה הזו הייתה פחות תזזיתית וקופצנית (שזה אולי יתרון), אבל הרבה הרבה יותר אטית, עם פרקים ארוכים שהגיעו לכדי שעה וחצי ויותר. וכשהפרקים ארוכים, גם הסצנות והדיאלוגים מתמשכים, ולפעמים זה פוגע בתזמון הקומי ובפאנצ'ליין. כמו שקראתי בדרמבינס, זה נראה כאילו היוצרים כ"כ אוהבים ומחוברים למה שכתבו, שלפעמים היה להם קשה לחתוך ולקצץ קצת, מה שהיה יכול לעזור לזרימה של חלק מהפרקים. האורך של הפרקים גרם לי לעשות הפסקות טקטיות ולהצטייד בסנדוויצ'ים ושתייה לדרך, אבל אני לא חושבת שהיה אפילו רגע שבו השתעממתי או המרצתי – כי אני פשוט אוהבת את הדמויות וקשורה אליהן. אני חושבת שהייתי יכולה לראות בכיף עוד 20 פרקים כאלה לפחות...

למרות האורך של הפרקים, לפעמים הרגשתי שהיוצרים בוחרים לדלג או לרפרף דווקא על אירועים או התפתחויות שציפיתי להם, ולעומת זאת להתמקד ברגעים אחרים שנראו לי (לפחות על הנייר) קצת פחות חשובים, אבל זרמתי איתם ובסופו של דבר נהניתי :)






בעיה נוספת טמונה בשאלת המסתורין העיקרית (לכאורה) שמעלה הסדרה – עם מי תתחתן הגיבורה? כן, ממש כמו ב"1997" - רק שכאן התשובה לשאלה הזו הייתה פחות ברורה וידועה מראש. יש הטוענים (ואני מסכימה חלקית) שהשאלה הזו הפכה לגימיק שנמתח יותר מדי, השתלט על העלילה ומנע ממנה להתפתח לכיוונים מעניינים יותר. אז כן, יכול להיות שהעיסוק המוגבר בסוגיה בא על חשבון פיתוח הדמויות בשלבים מסוימים, אבל בעיניי השאלה הזו בכלל לא הייתה הדבר החשוב ביותר בסדרה. בשבילי זה היה קודם כל הלב הגדול, החברות שהתפתחה בין זרים מוחלטים שבאו מכל מיני מקומות ומרקע שונה והפכו למשפחה.







שאלת הבעל המיועד הייתה טעונה מאוד מבחינת הצופים, שהתחלקו לשני מחנות יריבים ע"ש שני החתנים הפוטנציאליים. בפורומים, בטוקבקים וברשתות החברתיות התנהלו קרבות קשים ועקובים מדם (וירטואלי כמובן). זה הגיע לידי כך שבדרמבינס הביעו תסכול מהתופעה וגם ביקשו להרגיע קצת בתגובות. והשיא הוא שנאלצו לנעול את שרשור הסדרה ב-Soompi בגלל תגובות לא הולמות של צופים נסערים... מצד אחד זה מלמד על גודל הבאזז והעניין שהסדרה עוררה. מצד שני, אין ספק שאנשים איבדו פרופורציות לחלוטין. בסה"כ מדובר בדמויות פיקטיביות!







באופן אישי, הופתעתי מעוצמת התגובות, והאמת היא שלא התעמקתי בהן ואפילו העדפתי להימנע מהן. מעניין מה יוצרי הסדרה חושבים על התגובות ועל החלוקה למחנות שמזכירה את קרבות הפאנגירלז... אצלי בכל אופן הייתה חלוקה בין הלב לראש. הלב היה עם מועמד אחד, בעוד שהראש חשב (לפחות חלק מהזמן) שדווקא השני מתאים יותר. היוצרים טרפו את הקלפים כמה וכמה פעמים, ועם כל הפרשנויות והמסרים הסותרים, אני חושבת שרק בפרק הלפני האחרון ידעתי מיהו הבעל המיועד בוודאות של 99%...
וזהו, למרות כל החסרונות, הסדרה הזו עשתה לי טוב וחם בלב ואני עדיין בשלב הריחוף ממנה :)





קליפ ושיר מקסים שמשקף את אווירת הפרק הראשון:




עוד שיר שאהבתי מהפסקול - Kim Dong-ryul –Should I Tell You Again That I Love You



אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך






אנחנו גם בטוויטר!




צלמית מי ומי ב"שובל של שקרים"
צלמית מי ומי ב"הלוחמת"
צלמית מי ומי ב"בזמן שישנת"
צלמית ספיישלים לסדרות אסייתיות   
צלמית ספיישלים לסרטים אסייתיים   
צלמית מי ומי ב"שדרות ברזיל"
                                       
צלמית מי ומי ב"שקר היופי"

צלמית מי ומי ב"לב משוגע"
צלמית מי ומי ב"מעבר לים"
צלמית הסודות של איסבל- טלנובלה מאת ניר של הלילה
שיחון קוריאני שימושי

מי ומי בלחיות את החיים

מילון הקלישאות הטלנובליות

שקרי האהבה

הטלנובלה דון חואן ועלמתו היפה

ללא ספק - הנפשות הפועלות

יומן חיים - הנפשות הפועלות


המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(1.7813)