שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



מדריך למשתמשי הפורום חיפוש בפורום כללי פורום טלנובלות ימי הולדת כמה פרקים יש לפורום בנענע

The Last Match


Gold_Medal The Last Match Gold_Medal
פורסם לפני 2479 ימים     מאת danarod     אין תגובות    



הסדרה The Last Match (הידועה גם בשמות The Final Game / The Final Match / Last Victory and Defeat / The Last Dunk / Final Competition) שודרה ברשת MBC בקוריאה בין החודשים ינואר-פברואר 1994, ויש לה 16 פרקים. הסדרה נחשבה ללהיט, ובשיאה הרייטינג הגיע ל-48.6%.







העלילה:
לי דונג-מין (סון ג'י-צ'אנג, Feelings) ויון צ'ול-ג'ון (ג'אנג דונג-גון, "גבר עם כבוד") הם החברים הכי טובים, שמשחקים כדורסל יחד מאז שהיו ילדים. העלילה יוצאת לדרך כשהקבוצה שלהם מנצחת באליפות התיכונים, והם מרגישים בשמים. בדרך הביתה, כשהם ממתינים לרכבת התחתית, השניים מתחרים בקליעת כוסות לפח ובטעות פוגעים במי-ג'ו (לי סאנג-אה, Innocent You), תיכוניסטית תוססת ובטוחה בעצמה, שמחכה לתחתית יחד עם חברתה היפה והביישנית, דה-סול (M). בסופו של דבר הם מוצאים את עצמם מלווים את הבנות הביתה, ואיכשהו מסתפקים בהבטחה עמומה שיתראו באוניברסיטה.







דונג-מין נחשב לשחקן המצטיין והאמביציוזי בחבורה, והוא אמור להתקבל לנבחרת הכדורסל של אוניברסיטת שילה ולקבל מלגה מלאה. במעין עסקת חבילה, גם שלושת חבריו לקבוצה (כולל צ'ול-ג'ון) אמורים להתקבל לאותה אוניברסיטה ולשחק יחד איתו. אלא שברגע האחרון ובלי לעדכן את חבריו, דונג-מין הולך על הצעה מפתה יותר שקיבל מאוניברסיטת מיונג-סון. כתוצאה מכך, מתבטלת קבלתם של שלושת החברים לאוניברסיטת שילה, והם מוצאים עצמם מחוץ למשחק האקדמי והספורטיבי.
אחרי קשיים רבים ותקופות של ייאוש, צ'ול-ג'ון חוזר לשחק כדורסל, ומוצא עצמו בקבוצה אנדרדוגית משהו, שמתחרה בין השאר בקבוצה המצליחה ועתירת התקציב שבה משחק דונג-מין. ובין לבין, שני החברים לשעבר מגלים עניין בדה-סול, בזמן שחברתה מי-ג'ו נדלקת חזק על דונג מין.







התרשמות אישית:
טוב, לסדרה הזו הגעתי בזכות (או בגלל?) הסדרה Answer me 1994, שעלילתה מתחילה באותה שנה שבה שודר "המשחק האחרון", ובזכותה הכרתי מראש את שמות השחקנים, הדמויות והשירים הקליטים שליוו את פסקול הסדרה המצליחה ההיא לפני 20 שנה. מאחר שבפרק הראשון של Answer me 1994, המשפחה צופה בהתלהבות בפרק האחרון של "המשחק האחרון", ידעתי אפילו ספויילר עלילתי קטן של "המשחק"... לכן כשהתחלתי לצפות ב"משחק האחרון", הרגשתי שאני בטריטוריה מוכרת, מבחינת שיגעון הכדורסל האוניברסיטאי של אותן שנים, המוזיקה ועוד.

הציפייה הראשונית שלי הייתה לסדרה פשוטה ונאיבית, שמזכירה במשהו את הסרטים שאהבתי לפני שנים בטלוויזיה החינוכית, והפרקים הראשונים תאמו במידה רבה את הציפייה הזו. אבל במהלך הסדרה נשאבתי יותר ויותר לעלילה, הזדהיתי עם הדמויות והדילמות שלהן, והייתי במתח אמיתי בזמן המשחקים, מחכה על קוצים לראות מה תהיה התוצאה ומי ינצח... הסדרה הזו באמת מראה את הכוח שטמון בספורט, ביכולת שלו לתת לאנשים תקווה וכיוון ואפילו לשנות את חייהם. אחד הדברים שהכי אהבתי בסדרה זה השילוב של הברומנס החזק והמרגש מול היריבות הספורטיבית.











בפרקים האחרונים הזלתי המון דמעות – בעיקר של התרגשות, והייתי חייבת לעשות מיני מרתון כדי לראות איך זה יסתיים. הדמויות והשירים עדיין מלווים אותי במחשבות, גם כמה ימים אחרי שסיימתי לצפות בסדרה, ואני חוזרת לצפות בקטעים נבחרים להנאתי.







בסדרה הזו ג'אנג דונג-גון היה בתחילת הקריירה וזה אחד מתפקידיו הראשונים. כבר כאן הוא מפגין שפע כישרון וכריזמה. זו הייתה נקודת זינוק מצוינת לאחד השחקנים המצליחים והאהובים בקוריאה, עד היום. הכוכב הגדול והידוע יותר באותם ימים היה הזמר והשחקן סון ג'י-צ'אנג, שמאז די פרש מעסקי הבידור (ראו הודעה נפרדת – איפה הם היום?). חבל לי שכבר לא רואים אותו על המסך, כי המשחק שלו היה כ"כ טבעי ומשכנע, שממש שכחתי שהוא משחק את הדמות, ושהוא לא באמת כדורסלן. גם השחקניות בתפקידים הראשיים עשו את מלאכתן נאמנה, אם כי יש לי כמה השגות על פיתוח דמותה של דה-סול והרומנטיקה בסדרה, אבל זה ממש בקטנה.







הדמות הנשית הכי משמעותית הייתה דווקא של שחקנית המשנה שין און-גיונג (שלימים כיכבה ב-Bad Couple), על תקן הרוח החיה מאחורי נבחרת הכדורסל של אחת האוניברסיטאות. עוד שחקן ששבה את לבי הוא לי ג'ונג-וון (מאסטרס סאן), כשחקן בעייתי לכאורה עם לב גדול.







בד"כ כשאני מתחילה לצפות בסדרה, אני בודקת בנוסף לשמות השחקנים המשתתפים, גם את הרזומה של התסריטאי והבמאי. הפעם, אולי מכיוון שהגעתי עם ההמלצות העקיפות מ"1994" ומכיוון שמדובר בסדרה ישנה, לא מיהרתי לבדוק. בשלב מסוים גיליתי שזו אותה תסריטאית שכתבה את הסדרה Golden Rainbow, שהסתיימה בקוריאה בשבוע שעבר. מה שמצחיק הוא, שאחרי שסיימתי לצפות ב-Golden Rainbow, חשבתי לעצמי שאני לא אמהר לצפות בעוד סדרה מבית היוצר שלה, אם בכלל. וככה יצא שצפיתי בשתי סדרות שלה במקביל בלי לדעת מזה. אין ספק ש"המשחק האחרון" הרבה יותר סוחפת ומעניינת לטעמי. אולי זה בגלל שהיא קצרה יותר (16 לעומת 41 פרקים זה הבדל משמעותי), ואולי השיא היצירתי של התסריטאית כבר מאחוריה...






בכל אופן, למרות שהאיכות הטכנית של הפרקים לא גבוהה ורחוקה מה-HD שאנחנו מורגלים אליו, מבחינתי זו הייתה סדרה רעננה, מרתקת, מרגשת ומספקת ביותר, ואני מחכה ומצפה לסדרה הבאה שתגרום לי להרגיש ככה (זה לא קורה יותר מדי, למרות שפע הדרמות).


פתיח הסדרה:



שיר הנושא הממכר במלואו (איך כתבו עליו בדרמבינס? wonderfully cheesy)



עוד שיר מקסים – Let's begin again של Lee Chang Kwon



ועוד שיר מרגש שמצאתי בזכות אחת המגיבות ב-Open Thread בדרמבינס, והעליתי ליוטיוב - Newfound love




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך






אנחנו גם בטוויטר!




צלמית מי ומי ב"שובל של שקרים"
צלמית מי ומי ב"הלוחמת"
צלמית מי ומי ב"בזמן שישנת"
צלמית ספיישלים לסדרות אסייתיות   
צלמית ספיישלים לסרטים אסייתיים   
צלמית מי ומי ב"שדרות ברזיל"
                                       
צלמית מי ומי ב"שקר היופי"

צלמית מי ומי ב"לב משוגע"
צלמית מי ומי ב"מעבר לים"
צלמית הסודות של איסבל- טלנובלה מאת ניר של הלילה
שיחון קוריאני שימושי

מי ומי בלחיות את החיים

מילון הקלישאות הטלנובליות

שקרי האהבה

הטלנובלה דון חואן ועלמתו היפה

ללא ספק - הנפשות הפועלות

יומן חיים - הנפשות הפועלות


המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0469)