השרשור האסייתי

השרשור האסייתי Bonbon_2

פורסם לפני 2174 ימים מאת ההרצליינית סה"כ תגובות: 74 תגובה אחרונה לפני: 2142 ימים

כל המלוכסן- לכאן!

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל:

השרשור האסייתי Bonbon_2

מאת: ההרצליינית
Triangle משולש.

http://www.asianateam.com/archives/4195

Lee Beom-Soo

תרגומים צוות אסיה.

ושוב באיחור קל,

אך עם תאווה , לבדוק האם משהו מקסמו של "פרימינסטר" Lee Beom-Soo ,, כבה?

והנה גיליתי את אותו שחקן מצטיין מפקד תחנה ( מיד נברר), נימרץ כפרה עליו ,ממש "פורטונה" העיקבי,

"תתחילו לזוז"...
שאג..

ושנייה אחרי זה מפיקודיו תאמר---

"הוא פסיכי לגמרי"

חחחחחה...

וכשיציג את עצמו אדון לי בום סו--Lee Beom-Soo בדרמה החדשה ---עבורי...

"אני הבלש ביחידת החקירות של משטרת סיאול"

השרגון הידוע שלו מתחיל,,,

לכבודנו :

ו-- (אני), אחת הצופים.

נעלי התעמלות לו-- כחול עמוק ,,,שרוכים לבנים,, חחחה

נמוך,, מהלך לו ,,הבלש היקר הזה לתוך הפרקים,,20 במספר,, שאני מקוה בכל ליבי שלא יאכזבוני.

לא אש ,ולא דם ,ולא בחירות,, ולא ניתוחים ולא מוות.
מיותר בבקשה,, רק לא אלה.
תודה למתרגמת שעושה ניפלאות באתר של ----http://www.asianateam.com/archives/4195

וכפי שזימר "פריימניסטר "ל--- יונה רעיתו- ואשתו היקרה ,,,לרגע ניזכרת אני ו--דלתות ליבי נפתחים מחדש, ומרתקים אותי למסך.

השיר מפרק 11

בתרגומה המקסים של אדוה המופלאה—"

"כשקשה לי אני חושב עליך בהולכי ברחוב, כשאני שותה קפה"

-במהלך החיים השגרתיים לפני שידעתי"

-התעייפתי"
-
-גם אם לא נוכל להיפגש שוב הפכת עבורי למקור של כוח-
-הזכרונות ממך תמיד לצידי-
-הפכו למקור מחמה חמים עבורי-
-ואז המותק שלי מנסה להתרומם עם הקול שלו לגבהיים וממשיך לזמר...

"בלילה בו הלכת-
"רציתי כל כך לעוף,

וככה זה ממשיך וממשיך--

בתגובה ל: טרם הגעתי לפרק 3 מאת: zilpa

שני יורשים עשירים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית בו זמנית... לא מבינה למה ערוצי הדרמות נותנים להם להתנגש ראש בראש, באותה משבצת שידור רואה_כוכבים

אבל אני לא פוסלת את האפשרות שאצטרף אליכן בהמשך Smiley_Hug_A

לגבי תיאור ההפרעות הנפשיות בדרמות, זה לא מפליא שגם בתחום הזה הדרמות לא ממש מביאות תיאור נאמן למקור, אלא מקצינות דברים ו/או משתמשות בזה כאמצעי עלילתי, בהתאם ליד הדמיון הטובה או הקלישאתית. נתקלתי במאמר שנראה מעניין, "זהות דיסוציאטיבית וייצוגה העכשווי במדיה" (הוא הופיע כאחד המקורות לערך בוויקיפדיה), אבל לא הספקתי להתעמק בו.

אני אכן מחבבת את האן ג'י מין, אבל לא עד כדי כך שאנסה במיידית כל דרמה שלה (והאמת, מ"הנסיך בעליית הגג" בכיכובה די השתעממתי). מביני התלהבתי רק בדרמה אחת מתוך ארבע בכיכובו שיצא לי לראות, כך שסטטיסטיקת הצפייה שלי איתו לא מזהירה, והוא לא נחשב ל"מקדם צפייה" מבחינתי.

אגב 1, זה הפרויקט המשותף השני ברציפות של שניהם אחרי הסרט The Fatal Encounter. יש מצב שהם נהנים לעבוד ביחד? הדעה הרווחת בבלוגים שראיתי, היא שהכימיה ביניהם לא מדהימה בינתיים, ושהדמות שלה די מאכזבת.

אגב 2, איך את מתרשמת מהמשני (סונג ג'ון, הזכור כבטטה המתוקה ב"חיי האהבה שלי 3"?). אני מסמפטת אותו, אבל קראתי באחד הבלוגים שהוא לא זוכה ליותר מדי זמן מסך בינתיים.

שבוע טוב Flowers_2

iDana לשעבר Butterfly_S6

בתגובה ל: הייד, ג'קיל ואני- פרק 1 מאת: zilpa
אני אוהבת שרשורי צפייה משותפת, אז כל הכבוד על היזמה, וסליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן להצטרף.

אני מודה שהיה לי קשה להתאפק עם הרצון לראות את הסדרה הזו, אפילו שזה לא שארוץ לראות כל סדרה של היון בין (לא מתכוונת לראות את מלכת השלג) או הונג או כל שחקן אחר שהוא, אבל אלה כן שחקנים שמסקרנים אותי, והעובדה שיון בין בתפקיד כפול וגם הונג שם והליהוק באופן כללי (יש שם המון שחקנים שאני מכירה מכל מיני סדרות) והנושא סקרנו אותי.

ולכן התחלתי לצפות בה עוד לפני שתורגמה לעברית, ואני עדיין מוצאת אותה מסקרנת מספיק כדי שארוץ לצפות בפרק הבא מיד כשהוא יוצא, אך לא מסוקרנת מספיק כדי שאחזור לראות קטעים שפספסתי (אני מפספסת לפעמים כי יש קטעים שפשוט מרדימים אותי בצפייה הלילית שלי, ואז אני אומרת לעצמי טוב אני אשלים את זה אחר כך בגרסה המתורגמת אבל זה לא קורה)

אז הנה כמה מחשבות שעברו בראשי במהלך הצפייה:

1. קטעי המעבר שלו בין רובין לשם היותר מסובך שלו כפי שהוצגו בסדרה בהתחלה עם כל תופעת המחנק וההתקפלות, נורא הזכירו לי סרטי פנטזיה בהם הגיבור נהפך פתאום לאדם זאב וכיוצא בזה.
אז חשבתי שזה מעניין להפוך את הקטע של האנג'ל/אנג'ולס לקטע שהוא כביכול יותר מחובר למציאות גם אם סיפורו של בילי מליגן האיש עם 24 האישיות (או מי סופר) שהוצג בפרק הראשון בעייתי אפילו שהוא אכן מוכר מהמציאות.

2. יפה שהם עשו שהדמות הלא דומיננטית שמשתלטת ולא רוצים שתשתלט היא דווקא הדמות הטובה, אבל הם עשו עבודה טובה מדי בלהציג אותו כחייכן אוויל, כך שזה קצת הופך את רגעי המסך של רובין למשעממים יותר בעיניי. במיוחד מבחינת האינטראקציה בינו לבין הגיבורה.

3. בהתחלה חשדתי שידו של "הונג" (מישהו זוכר איך קוראים לו כאן?) בניסיון הרצח של הפסיכולוגית מתוך רצון שהגיבור לא יבריא לעולם, אך מכיוון שהוא הוצג בהמשך כדי בור לגבי פיצול האישיות של הגיבור, הבנתי שטעיתי. אם כי דמותו של הונג בסדרה נותרה עדיין מפוקפקת.

4. הקטע עם הסחיטה על ידי הצילום והמחיקה מהפלאפון שהוצג בפרק הראשון היה בעייתי ביותר. אסול הפנתה את תשומת ליבי לכך שבעוד שלגיבור יש את הזכות החוקית והמוסרית כבעל העסק לפטר את עובדיו כל עוד הוא עומד בתנאי הפרת החוזה, הרי שניסיון הסחיטה שלה הוא עבירה על החוק וההצגה שלה כ"טובה" ושלו כ"רשע" יש בה משהו בעייתי. והיא צודקת בכך למרות שלא שמתי לב לזה מראש, אבל שתינו הסכמנו בינינו שהגיבורה התנהגה בסצנה הזו בטמטום מוחלט (מי הולך לסחוט מישהו עם צילום מבלי לעשות לו גיבוי מראש) מה גם שאני ציפיתי בגלל ששערוריית הדלפת התמונות המביכות לרשת, שהדגישה את העובדה שלא מספיק למחוק מהטלפון צריך גם למחוק מהענן, שהם לפחות יזכירו את האפשרות שאולי נשמר משהו מזה על הענן,ודי התעלמו מזה.

5. אני הייתי בטוחה שהפסיכולוגית נרצחה בפרק הראשון ושאנחנו צופים בגופתה המוטלת על הרצפה, כל סיפור היעלמות הגופה נראה כנועד להשאיר באוויר את האופציה שהיא בחיים, ואני תוהה מה יעצבן אותי בסוף יותר לגלות, שהיא אכן בחיים או שמשכו את החדשות על מותה לאורך פרקים סתם.

6. התפקיד של המהפנט כאן די משעמם. (הוא אחראי על החלקים העיקריים שמרדימים אותי, אולי זו השפעת ההיפנוזה שלו...)

7. לא כל כך אהבתי את ההצגה של גיבורי הסדרה כמכירים ממקודם בפרק השני אבל זה כן הסתדר לי אחר כך עם האופן שבו זה הוצג בפרקים שאחרי.

כרגע אני בעיקר סקרנית לגלות מה בדיוק קרה לפני חמש שנים, מה יש לכולם נגד רובין (חוץ מהחייכנות שלו) ועד כמה הדמות של הגיבור הראשי מתכחשת לרגשותיה האמיתיים (או יותר נכון לרגש האשמה שהיא חשה כפי שרמזה הפסיכולוגית בפרק הראשון) והאם הם ילכו בקו של מה שירפא אותו זה בסופו של דבר להכיר ברגשותיו כדי שהוא יוכל להיות גם רובין וגם מי שהוא ולא יצטרך להתפצל לשניים, (שזה קצת פשטני אבל היה נראה לי שזה הכיוון שבו הם חושבים ללכת אחרי שני הפרקים הראשונים) או שהם ילכו על פתרון אחר (או שישאירו אותו מפוצל גם בסוף).

בואו לבקר ב"עובר מסך" http://overmasach.com/

בתגובה ל: הייד, ג'קיל ואני- ס' עד פרק 6 מאת: zilpa
מסכימה לחלוטין לגבי השיפור. ומודה שאהבתי את פרק 6 הרבה יותר מאשר את הפרק החמישי. שמחתי במיוחד לראות שהשוטרים בסדרה הזו אינם חדלי אישים לחלוטין, ושהאיש עם הכובע נתפס.
ואני מודה, שהבן דון החטטן היה משעשע בעיניי הפרק במיוחד בביקור שלו אצל המהפנט, כשהוא מתחיל לספר לו על חוויות גו סו ג'ין כאילו זה סיפורו האישי.
מצא חן בעיני גם שהגיבורה לא התפתתה לספר לו על רובין.

אך במיוחד אהבתי את העובדה שאם בפרק החמישי אמרו לגיבור, שכדי להתחזות לרובין הוא צריך לחייך, והוא חייך כמי שכפאו שד, בסוף הפרק השישי החיוך על פניו היה כבר אמיתי לחלוטין, והחיוך של רובין נעלם.

חשבתי לעצמי בעקבות ההסבר על העדר הטראומה, שזה באמת הרבה יותר קל לחייך כששום דבר רע לא קורה לך אף פעם. ולכן יש משהו כיפי בלראות את רובין מקבל קצת מהסבל שהוא מפיץ (גם אם בלי להתכוון) אצל האנשים שאוהבים אותו כשהוא נעלם להם. מצד שני אם רובין יעבור חוויות טראומטיות מדי אולי הם יצטרכו ליצור אישיות שלישית...

יפה שאת כבר לא מחפשת בסדרה את "זה בסדר, זו אהבה" (שאני אגב דווקא לא יכולתי להעריך כל כך את הצד הפסיכולוגי שבה, אז נוח לי שהם לא מנסים להיות כאן פסיכולוגיים מדי) אבל מצחיק שהגילוי שגו סו ג'ין נחטף שלחה אותי לדרמה אחרת של אוליב, למאסטר סאן שם טראומת החטיפה, הפכה את הגיבור לדי תואם גו סו ג'יין כשחושבים על זה, רק בלי פיצול אישיות.

ואגב בעקבות הפרק תהיתי עד כמה הסיטואציה הזו של "הוא נעלם לך אחרי שהצהרת על אהבתך, או שחוויתם איזה צעד של מחויבות" הופכת להיות מכאיבה פחות בהינתן ההסבר: זה לא הוא, יש לו פיצול אישיות...

בואו לבקר ב"עובר מסך" http://overmasach.com/

בתגובה ל: הייד ג'קיל ואני- פרקים 7-8 ס' מאת: zilpa
אם בסוף הפרק השישי חשבתי שהסדרה במגמת שיפור, בסוף הפרק השמיני חשבתי שזה לא שהיא במגמת שיפור, עכשיו היא כבר באמת טובה.

אני מודה שלא חשדתי לרגע ביון טה ג'ון, אולי כי קודם הסצנות אתו בעיקר הרדימו אותי, אבל עכשיו לא רק שהדמות שלו הפכה ליותר מעניינת ופחות מבוזבזת, במובנים רבים הסיפור הזה גם הופך את ההתנהגות של הגיבור הראשי של לא להיקשר ולא לעזור לאף אחד, למאוד הגיונית, חוסר היכולת שלו לעזור לחבר שלו בזמן אמת, עושה את זה ליותר קל לשרוד כשאף אחד הוא לא חבר שלך, ואתה לא יכול לאכזב אף אחד.

ולכן מהמקום הזה מאוד מעניין אותי לראות את המפגש בין יון טה ג'ון לרובין, כי רובין כביכול הוא מי שיון טה ג'ון באמת שונא, זה שעשה מה שעשה וממשיך לחיות את חייו באושר, ולא מרגיש שום אשמה על שום דבר. וזה מעניין לדעת האם הוא יוכל להפעיל מניפולציות שקשורות בו על רובין שלא זוכר אותו כלל.

ומעניין אותי גם מה הוא יבין בעצם מהקיום של רובין.
אני מסכימה איתך גם לגבי הונגי, כי זה זמן רב שלא יצא לי לראות אותו בתפקיד שלא הרגשתי שהוא קצת מתבזבז בו (במיוחד בסדרה הבן האובד, שבה אפשר לומר שהוא שיחק בול עץ) אז שמחתי לראות שהתפקיד שלו כאן גם אם קטן, לפחות משעשע.

ואני גם אוהבת את העובדה שהשוטר הזה הוא לא אידיוט לחלוטין:)

בואו לבקר ב"עובר מסך" http://overmasach.com/

בתגובה ל: הייד ג'קיל ואני- פרקים 7-8 ס' מאת: zilpa

נפלאות ההמרצה כמובן Smiley_Smile

בשלב זה הייתי מגדירה את הסדרה כסבירה מינוס - היא לא מרתקת אותי למסך, אבל גם לא מעיקה, ופה ושם אני מוצאת בה רגעים חביבים/מעניינים בין הקלישאות והסצנות שמעלות אצלי בעיקר פיהוק.

המינוס העיקרי הוא שאני לא מתחברת בכלל לדמויות הראשיות - החיוך של רובין נראה לי מזויף, כאילו הוא לא מסונכרן עם שאר הפרצוף. סו-ג'ין עושה רושם של צ'בול ממורמר די טיפוסי, ואני לא מוצאת בו ערך מוסף מיוחד, כמו גם במערכת היחסים שלו עם הא-נה - הדמות שנועדה בעיקר לשמש כטריגר (אם כי בפרקים האחרונים היא מקבלת קצת יותר נפח, אבל היא עדיין לא מלהיבה אותי).

מבין דמויות המשנה, אני מחבבת את העוזר האישי של סו-ג'ין, וגם השוטר מתגלה כטיפוס די מועיל. ועכשיו, אחרי הגילוי לגבי מר מהפנט, אולי סופסוף אני אצליח ליהנות מסונג-ג'ון בסדרה הזו :) ידיעת הספויילר מראש לא גרמה לי למצוא עומקים ורבדים נוספים בדמותו בפרקים הקודמים... אבל אולי גם בזה אשמה ההמרצה :)

הרגע שהיה לי הכי מעניין הוא דווקא באזכור/פרודיה לסדרה אחרת - הלא היא Misaeng שסיימתי לא מזמן. למרות שבסה"כ כל הסיטואציה עם "הילדה שלי" נראתה די תלושה...

אגב 1, הפירוש המילולי של Misaeng הוא "חיים לא שלמים" (כמו יצור שעדיין נמצא בתהליך התפתחות). זה מונח שלקוח ממשחק הלוח באדוק (גו).

אגב 2, השחקנית שמגלמת את ד"ר קאנג, Shin Eun-Jung, שיחקה גם ב-Misaeng וזכורה לי לטובה משם :)

iDana לשעבר Butterfly_S6