ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
בראש העמוד כתוב: שלום -קשת- אם תלחצי שם יפתח לך תפריט. אחת האפשרויות היא אייקונים. לחצי עליה. יפתח לך דף חדש. בשליש העליון יהיה כתוב "עבור לגלריות של אייקונים משותפים". אם תלחצי שם יפתח לך דף עם המון אופציות לסדרות של אייקונים שכל מיני גולשים העלו. תסתכלי סביב, ותבחרי (בלחיצה על "העתק אלי את סט האייקונים" משמאל) את אלו שאת רוצה. שימי לב, יש סטים עם המון אייקונים (ולוקח להם לא מעט זמן להיפתח) ואילו אחרים עם אייקונים בודדים (כתוב את המספר משמאל). אם משום מה את לא מסתדרת - תהיי בקשר.
נמאס לי להיות נחמדה לכולם ואז דורכים עלי חופשי! נמאס לי להבין את כולם ואף אחד לא באמת מבין אותי. נמאס לי לעבוד בשביל אנשים שלא רואים שהם עושים טעויות שפוגעות בכולם. נמאס לי לי לחיות בויתורים כל הזמן.. נמאס לי לסוע כל יום לת"א הלוך ושוב. נמאס לי לשלם לכללית מושלם כל חודש חצי שקל יותר. נמאס לי ללכת לחתונות של חברות ולשחק אותה שהכל בסדר אצלי. נמאס לי מהסלולרי שלי. נמאס לי מזה שאין לי כוח לדברים חשובים. נמאס לי לקטר לאנשים שנמאס לי.. ובעיקר נמאס לי לומר לי "נמאס לי!".
זה המקום לרשום כל מה שנמאס לכן בנות יקרות.. שחררו קיטור חופשי..
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא נמאס לי להיות אני. אבל נורא נמאס לי.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: אחלה שרשור מאת: alla_alla לא ככה?!
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: אבל אני תמיד נשאר אני.. מאת: שיר ללא וחבל שכך. במיוחד הבוקר בא לי להיות מישהי אחרת.
נמאס לי מהעבודה שלי נמאס לי מההתלבטויות שלי נמאס לי להיות מצוננת ונמאס לי שהבית מבולגן ואין לי כוח לנקות
יאללה, הולכת לנתק את האינטרנט כי גם נמאס לי שאני גולשת במקום לעשות משהו מועיל...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא נמאם לי שכולם אומרים לי:"נו מה קורה?,מה איתך?" (בסדר מה איתכם?)
נמאס לי ששואלים אותי:"את לא חושבת שהגיע הזמן"? (תלוי למה?)
נמאס לי ששופטים אותי:"את בוררת יותר מידי" (לכם מותר לשפוט ולי אסור)
נמאס לי שמעירים לי:"אחר כך יהיה מאוחר, כמה זמן את עוד חושבת שתשארי יפה?" (תמיד!,הכול יחסי)
ונמאס לי מכול האמונות התפלות המעפנות האלה:"קומי מהפינה!(של השולחן)את לא יודעת שמי שיושב כך לא מתחתן?" (וואלה לא ידעתי, אבל עכשיו יש לי סיבה טובה לשבת שם-כי הרי לא חוזרים על טעות פעמיים)
אז אני אומרת: " תנו לחיות בשקט..."
בתגובה ל: נמאס לי גם מאת: -קשת- ואני איתך קשת.. שיפסיקו לשבת על הוריד.. ואם כבר רשמת את המילים "תנו לחיות בשקט.." אז המילים הנכונות הם.. "תנו לגדול בשקט.."
ובברכת שבוע טוב בכמה שפחות דברים מרגיזים..
וקסם יקרה.. את מוזמנת לפתוח שרשור נוסף של "איזה יופי!" או משהו כזה.. אני בעד..
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: יפה.. השרשור הולך לא רע.. מאת: שיר ללא אני יודעת שקצת רק קצת שינתי את המילים.
לא רוצה לגדול, טוב לי ככה
בתגובה ל: מאת: -קשת- סתם רציתי לשמוע שוב את השיר הזה.. שתמיד בחורף רצות לי המילים "קר לי ברגלים.." וסחטן עליך עם האייקונים..
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: נמאס לי גם מאת: -קשת- נימאס לי מיקשיי השפה נימאס לי לדבר ולהתרות ואף אחד לא מקשיב ואחר כך שואלים למה לא אמרת כלום
נימאס לי מילהיתגעגע להודו כשאני יודעת שלא אשוב לשם נימאס לי מילהרגיש כלואה(לימודים ועבודה) נימאס לי ליהיות לבד ועוד יותר נימאס לי ליכאוב את מה שהיה לי ועכשיו אין נימאס לי מהשקר של העולם הזה ועוד יותר נימאס ליראות איך זה שלא שווה מרגיש גדול וזה שבאמת שווה נידחק לפינה קטנה עד שאף אחד לא מרגיש בקיומו
בתגובה ל: נימאס לי מאת: אודיפור אני מבינה אותך. השפה היא אחד הכלים בכדי להעביר לאחר את מה שאת מרגישה. אבל מדברייך אני הצחלתי להבין אותך ואני רוצה לומר שאכן הצלחת להעביר לי את מה שאת מרגישה גם אם השפה לא היתה חלקה כל כך. אל תתיאשי. את מסוגלת והוכחת את זה. הבדידות היא מנת חלקינו...ולא רק את חשה כך. האמיני כמוני שזה שלב זמני ויהיה לך קל יותר. בתור אישה מאמינה אני יכולה לומר לך שכל מה שקורה בעולם הזה זה שיעורים שאנו אמורים ללמוד מהם. נכון, כל-כך הרבה שקר, רוע,ושלילי יש כאן. אבל כל המטרה שלנו היא לעשות טוב בעולם. להסתכל על הטוב שיש לנו ולעשות טוב לסובבים אותנו. וכך העולם יהיה טוב יותר.זה לא קל ואפילו קשה מאוד. אבל אל תאבדי את האמונה. היא תחזק אותך. לגבי עניין השווה או לא שווה - אם באמת תרגישי שווה,תוכלי להוציא את זה מבפנים אל החוץ. כולם יראו בך שווה. תאמיני בעצמך. מכאן הכל מתחיל. את אדם טוב שעבר הרבה בחיים. אני יכולה להבין את הקושי והכאב שלך. אבל אני מבקשת ממך -האמיני בעצמך. יש בך טוב . גם אם לא מראים לך את זה אני בטוחה שיודעים את זה. אדם שהוא טוב לא יכול להסתיר את זה.זה מקרין החוצה. אל תחיי את חייך בשביל אחרים. רק בשביל עצמך. בהצלחה.
"התנהגותנו היא פועל יוצא של החלטותנו ולא של התנאים בהם אנו נתונים. יש לנו היכולת להכפיף רגשות לערכים, בידנו היוזמה והאחריות לגרום לדברים שיתרחשו."
סטיבן קובי
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא אז התחלתי עבודה חדשה השבוע ואני די מרוצה. אמנם עייפה כל הזמן וצרודה מלצרוח על הילדים, אבל סה"כ זה מה שרציתי וחיפשתי לעשות השנה.
מה שכן נמאס לי, זה שדווקא השבוע אח שלי וגיסתי נסעו לחו"ל לבקר את סבתא שלי שלא במצב כ"כ טוב. אני וההורים שלי עושים תורנות שמירה על הילדים שלהם וזה כ"כ מרגיז!! הם קטנים מדי בשביל להעריך את כל מה שעושים למענםוגדולים מספיק כדי לעצבן ולהתלונן על כל דבר ששונה אצלנו. נאלצתי לשהות אצל ההורים שלי בשבת (שנייה ברציפות!!!) כדי להיות עם אחיינים שלי ולהעסיק אותם. עכשיו גם חזרתי לבית שלהם כי מחר צריך לארגן אותם בבוקר ולקחת אותם לגנים ולבי"ס...
ופשוט אין לי כח כבר!! אני כ"כ עייפה מהבכי של הקטן מהנדנודים של הבת ומהשטויות של שני הגדולים. ואם זורקים גם את אמא שלי ברקע, זה בכלל סיוט אחד גדול.
ובנימה אופטימית זו, שבוע טוב לכולן.
בתגובה ל: כ"כ צריכה את הפינה הזאת היום... מאת: נעמונת ויש כאלה שצריכות לגדל אותם כל השבוע - כל שבוע....
(אם יורשה לי להיות פולניה)
לפחות את זוכה לזמן חרטה
:)
בתגובה ל: נו מאת: אור__ והשבוע הבנתי שאני ממש לא מוכנה לילדים עדין...
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא לא נמאס לי כלום...
שבוע חדש בפתח. שבוע עם תקווה חדשה, שבוע עם בשורות טובות.
מאחלת לך שבוע מקסים. שבוע עם הרבה ''כיף לי''...
[אולי תפתחי שירשור כזה בסוף שבוע הבא? מי יודע...]
עזים ממוות געגועי
ארוכים משנות חיי
עוד ניפגש אולי
בגלגול אחר
את, המופלאה בנשים
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא נמאס לי מהאייקונים המרובעים המעפנים האלה ומהסימפסונים! למה לי אין אייקונים יפים כמו שלך? גם אני רוצה!
בתגובה ל: ברצינות מאת: -קשת- בראש העמוד כתוב: שלום -קשת- אם תלחצי שם יפתח לך תפריט. אחת האפשרויות היא אייקונים. לחצי עליה. יפתח לך דף חדש. בשליש העליון יהיה כתוב "עבור לגלריות של אייקונים משותפים". אם תלחצי שם יפתח לך דף עם המון אופציות לסדרות של אייקונים שכל מיני גולשים העלו. תסתכלי סביב, ותבחרי (בלחיצה על "העתק אלי את סט האייקונים" משמאל) את אלו שאת רוצה. שימי לב, יש סטים עם המון אייקונים (ולוקח להם לא מעט זמן להיפתח) ואילו אחרים עם אייקונים בודדים (כתוב את המספר משמאל). אם משום מה את לא מסתדרת - תהיי בקשר.
בתגובה ל: שאת כל הבעיות של כולנו ניתן יהיה לפתור בכזו קלות מאת: אנה ק כיף לדעת שאת תמיד הראשונה לעזור לי
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא לנסות שיהיה בסדר, כי הרי ממילא הכל מתפקשש.
וגם נמאס לי להיות אופטימית.
ואת יודעת מה? אני בימים האחרונים מקנאת כ"כ בצרות מהסוג שאת מציינת, אפילו בצרות גדולות הרבה יותר.
רוצה להתחלף?
בתגובה ל: נמאס לי מאת: פרידם אבל אני בטוחה שכל אחת יש לה את התיק העמוס שלה.. שלבטח האחרת לא תוכל להתמודד עם אותם קושיות שבה היא נמצאת ואני אומנם לא ציינתי את הסוגיות המורכבות כי לא חושבת שזה המקום והזמן.. אבל בהחלט יכולה לומר שכמה טוב שאני זה אני ולא אדם אחר.. ב"ה!
וזכרי תמיד שאפשר לפעמים להיות עצובים אבל אף פעם לא להפסיק לשמוח.. ר' שלמה קרליבך זצ"ל. נכון שהכל חשוך וקודר פשוט צריך להאמין שהשינוי הזה כמה שהוא כבד ונוראי עכשיו הוא איכשהו לטובה.. ונוכל לראות זאת אולי עוד שבוע אולי עוד חודש ואולי עוד 5 שנים.. אבל מי כמוך יודעת שהעולם אינו הפקר.. ויהיה בסדר.. את עוד תראי! (מנסה גם לעודד את עצמי בדרך..)
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: רוצה לומר שכן.. הייתי מוכנה להחליפך ליום אחד.. מאת: שיר ללא
בתגובה ל: תודה, שיר. מאת: פרידם ומצפה כבר לראות אותך פותחת את השרשור של "איזה כיף לי!" יומטוב..
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: נמאס לי מאת: פרידם לך יש מטרה אז תגידי לעצמך זה זמני וזה יחלוף וכשזה יחלוף אני אשב בבית שלי עים ילדיי ובעלי ואז הכול יהיה תפל כי לפי מה שקרתי עליך את תמיד מסיגה את מה שאת רוצה זה זמני את עוד תיראי זה שהי עזבה זה הכי טוב לשתיכן עכשיו תפני מקום לא רק בארונות אלה גם בתוכך לידבוק במטרה שבישבילה היא עזבה ועכשיו זה הזמן
בתגובה ל: כל האתחלות קשות מאת: אודיפור "כי לפי מה שקראתי עליך את תמיד משיגה את מה שאת רוצה"...
אני משכנעת את עצמי (וגם אתכן, כנראה :)) שאני משיגה. במבט לאחור - אני אכן משיגה, אבל השאלה שאני תמיד שואלת את עצמי: האם זה היה שווה את כובד המחיר? ולא תמיד יש לי תשובה ברורה.
במבט לאחור אני לא רוצה ולא מתכוונת להתחרט על כלום, כי אני אוהבת מאד את מי שאני היום.
עכשיו מרגישה ממילא כ"כ ריקה מבפנים ומבחוץ, שכל מה שנשאר זה להתמלא מחדש.
תודה, אודיפור.
בתגובה ל: הצלחתי לחייך מהמשפט: מאת: פרידם זות תחושה קשה היא הישתקמה בתוכי ולא רוצה לעזוב אתמול בערב מישהי שמאוד האבתי היתחתנה ואני לא האיתי מסוגלת ללכת לחתונה אז נסעתי לירושליים אלכתי לכותל והיתפללתי להשם שיסלק את הארגשה הזות מיתוכי ושיהיה לה רק טוב חזרתי מאוחרורציתי לשתף מישהי במה שעובר עלי אז היתקשרתי למישהי שהיה לי קשר איתה והוא נותק מזמן(ממש כמו שהוארק היתחיל)ואני ממש לא יודעת למה בכלל היתקשרתי אליה אבל לא ממש לא היצלחתי לספר לה וכשניתקתי הירגשתי כזות טיפשה שביכלל חשבתי שהיא האדם שלא אני רוצאה לספר על הכאב שלא עוזב אותי מהיום שהיא הודיעה לי שהיא מיתחתנת
בקיצור מה שעסיתי אחר סיכת הטלפון הדיבילית היזמנתי מונית ונסעתי לאולם עמדתי באיזו פינה והיתבוננתי בה מאופרת בשמלה הלבנה מחויכת ונירגשת ואני ורק אני יכולתי ליראות שהי מפוחדת ידעתי את כול האיתלבתויות שלה וידעתי על הפחדים אבל חשבתי שאים היא עושה את זה זה סימן שהיא הצליך להיתגבר אבל כשאני מיסתתרת לי ומיתבוננת בפנים היפות שלה אני רואה מיפעם לפעם כשהחיוך נעלם והמחשבות תוקפות אני רואה על הפנים את הבעת הלחץ שלה שהיקרתי רציתי ליברוח מישם ביחד איתה אבל זה היה מאוחר היא היתה אישתו היא לא ראתה אותי אבל הבת הגדולה שלה כן היא ניגשה אלי חיבקה אותי ואמרה אמא חשבה שלא יהיה לך האומץ להגיעה אבל אני ידעתי שתבואי היא לא מבינה שאת באמת אוהבת אותה ואני היתחלתי ליבקות כמו תינוקת ועזבתי את המקום עים הרגשת ריקנות שלא חויתי מעולם
הבת שלה ידעה מה שהיא לא היצליך להרגיש כמה זה עצוב אז היבנתי שהיא לוא ממש היתה שם זות היתה רק תחנת בניים כמה זה כואב
בתגובה ל: ריקנות מאת: אודיפור התחושה של הריקנות התחושה שפתאום "אין עם מי לדבר" והידיעה שהיא שם, יפה, ביום שאמור להיות הכי מאושר בחיים שלה - אבל הכל כלפי חוץ.
אני בעצם מדמיינת את הרגע שאני מתחת לחופה, והאשה שעד לפני זמן קצר כ"כ היתה שלי - עומדת בצד ובוכה.
את התמונה הזו שלי, ככלה חייכנית ויפה עם כל התפאורה מסביב מקבלת אותה בחתונה שלי עם דמעות - כבר דמיינתי עוד לפני שהפכנו לזוג. אז בכיתי על זה שאנחנו "רק" חברות ולא זוג, היום אני בוכה שעל שהיינו זוג ואנחנו כבר לא.
אתמול הייתי בשמחה משפחתית. יצאתי משם מנופחת ממחמאות, נראית שמחה ומאושרת, כשכל מה שאני חושבת זה שאני נוסעת לבית ריק ובא לי לבכות ובדיוק בתחנה פגשתי את החברה הכי טובה שלי שיודעת על הכל. לא היה לנו זמן לדבר כי האוטובוס שלי הגיע. היא התקשרה אלי אחרי דקה ואמרה לי "את השחקנית הכי טובה שאני מכירה. אם לא הייתי יודעת מה את עוברת - הייתי חושבת שאת המאושרת באדם".
זה, אולי, מה שהיא תומר לי יום אחרי החתונה שלי.
אין לי מילים לעודד אותך, אודיפור, כי אני בעצמי חסרת מילים כרגע. אני מקווה בשבילך שתעברי את הקופה הקשה הזו כמה שיותר מהר ועם הא*נשים הנכונים שיעמדו לצידך, בשבילך.
בתגובה ל: מה שאת כותבת - עושה לי לבכות. מאת: פרידם כול שאני רואה סביבי זה צביעות והינטרסנטיות אני היפסקתי להאמין שיש חברות של אמת בשקר הזה שניקרה עולם ואני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לירצות ליפגוש אותה את חברת האמת הזות שנימצאת כאן לא כי זה נוח אלה כי צריך את זות שתבין אותי גם כשאני לא מבינה את עצמי
אני כותבת ובוכה ועוד זמן קצר אצתרך לילבוש מסכה שמחה כי יש לי מחויבויות שמונעות מימני לאבד את המעת שנותר בי ולי ממש לא באה כול שאני רוצאה זה להיתכרבל בתוך העצבות והריקנות מיתחת לסמיכה
ריקנות זות הכזריות המוות יותר נדיב
נכון שהכול זמני רק הצלקות הן ניצחיות
בתגובה ל: איפו מאת: אודיפור והלוואי ולא הייתי מבינה אותך כל כך טוב.
הצלקות אכן נצחיות, אבל אנחנו יכולים לבחור עד כמה לתת להן להשתלט על חיינו. והכי חשוב - לנוע קדימה. לא להישאר באותה משבצת עצובה, ריקה, מתגעגעת.
קחי אוויר.
אני איתך.
בתגובה ל: הלוואי והייתי במקום שהיה יכול לתת לך קצת יותר תקוה מאת: פרידם עדיין(נקווה שתימצאה ובקרוב)
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא נימאס לי שאמא שלי תמיד שואלת אותי איזה קשר יש לך עם מ... חברה שלי זה הכי נימאס מה היא מצפה שני יענה על זה הרי היא "לא יודעת" עלי ולא מוכנה גם לקבל את זה באמתתתתתת נימאסססס
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא לקבל החלטות הרות גורל בתוך פחות מ-24 שעות.
נמאס לי שלוחצים עלי מכל כיוון ואף אחד לא נותן לי לחשוב בשקט.
נמאס לי שגם אם היו נותנים לי לחשוב בשקט,בכלל לא בטוח שזה היה עוזר.
נמאס לי לכתוב את ההודעה הזאת, למרות שזה שיחרור קיטור מעולה.
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא אני חולה בעלי חולה הגדולה מקיאה הקטנה נפלה בגן בעקבות כך שכחתי את הילד של השכנים בגן וחזרתי באיחור של רבע שעה, איזו פדיחה רבתי עם חברה אין לי כוח יותר לכלום ויש לי עכשיו ראיון טלפוני לחברה שאני בכלל לא בטוחה שבא לי לעבוד שם, ואני שונאת ראיונות.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: איזה יום מאת: alla_alla מקווה שתרגישי טוב בזמן הקרוב ושרופא כל בשר ירפא את כולם.
בקשר לראיון, אל תתני למצב הרוח להשפיע על ההחלטה שלך לגביו.
בהצלחה :)
עזים ממוות געגועי
ארוכים משנות חיי
עוד ניפגש אולי
בגלגול אחר
את, המופלאה בנשים
בתגובה ל: שלום. מאת: הקסם שבך הם כאלה מבולגנים, החבר'ה האלה, שהתראיינתי אצלם... אבל חמודים :) סטארט-אפ, מתלהבים... נראה. אולי יצא מזה משהו.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: תודה מאת: alla_alla הם באמת נשמעים חמודים מדברייך.
בהצלחה לך :)
עזים ממוות געגועי
ארוכים משנות חיי
עוד ניפגש אולי
בגלגול אחר
את, המופלאה בנשים
בתגובה ל: איזה יום מאת: alla_alla אבל זכרי שעוד כמה שעות היום הזה יעבור.. לגבי החולי המשותף.. יכולה רק לומר שזה הזמן לדאוג לעצמך ולגופך ולשמוע מה הגופנשמה שלך צריכים כדי להיות חזקה ולהבריא!. לגבי הילדים, בואי נאמר שהם היו בחוויה מענינת שתגרום להם בסופו של יום להבין ש"אין כמו אמא!" גם הבן של השכן לבטח יחשוב כך.. על אמא שלו. לגבי החברה, אם היא חברה אמיתית היא תתקשר שוב ותשלימו פערים וחיבוקים על קוליים. בענין הראיון הטלפוני, אישית שונאת את זה! אבל זכרי שמה שצריך לקרות יקרה, והעבודה שאת צריכה להיות חלק ממנה- תגיע, גם אם זה יתרחש ע"י שיחה קלילה עם מישהי ברחוב שתשאל אותך "איך מגיעים ל..". - זה קרה לי בעבר בסטואציה אחרת.. מקדישה לך ולכולנו את השיר "מי היה מאמין". (סורי שלא מצאתי קישור לשיר המעולה הזה..)
מי היה מאמין נבחרת כוכב נולד 6
מילים: קרן פלס לחן: קרן פלס
לחכות שיבוא הצלצול כל החופש נעול שם מחוץ לגדר בדירה על הריצפה מתפזרות מחשבות לא טובות שצריך לסדר שעורים בפסנתר, לא פשוט להתמיד את תגידי למי זה עוזר כל הדרך לאט, קצת בשמאל קצת ימין ובכל זאת הגעת מי היה מאמין?
ורצית שהעולם ידע למצוא אותך האבודה בין כל המהומות ומכל החלומות הבנת כבר את הדרך שאת לבד בתוך חידה שלא תמיד יש מי שיבין אבל הי מי היה מאמין
חלומות שעיניך עוצמות לפעמים רק הבוקר חושף ואתה כבר מתחיל להכיר את השביל הקבוע בנוף החולף זה יכול לעייף ,כבר מזמן אתה כאן ועדיין המשכת לרוץ השפתיים אומרות רק הגוף לא מבין ובכל זאת הגעת מי היה מאמין
ורצית שכל העולם יראה שגם אתה קיים בין כל המהומות ומכל החלומות כבר הבנת את הדרך שלפעמים אתה נלחם שלא תמיד יש מי שיבין אבל הי מי היה מאמין
ועוד יהיו לך רגעים קשים, אז מה זה לא אומר שלא מגיע לך האושר למה אף שמחה שלך אף פעם לא שלמה אפילו אם שילמת ביוקר תמלאי את עצמך בשמש את צודקת לא תמיד יהיה לך אור תיקח אויר ותצעק עכשיו בקול מגיע לי הכל, מגיע לי הכל מגיע לי הכל, הכל הכל
ורצית שהעולם ידע למצוא אותך האבודה בין כל המהומות ומכל החלומות הבנת כבר את הדרך שאת לבד בתוך חידה שלא תמיד יש מי שיבין אבל הי מי היה מאמין
זה יכול לעייף ,כבר מזמן אתה כאן ועדיין המשכת לרוץ השפתיים אומרות רק הגוף לא מבין ובכל זאת הגעת מי היה מאמין
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: כן, יש גם ימים מגעילים כאלה.. מאת: שיר ללא תודה... אני מנסה לשמור על האופטימיות, מה שמאוד קשה לעשות עם אף סתום וגרון כואב...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: שיר מקסים מאת: alla_alla של מעודה ושל מארינה.. לא נורא נשמה.. תוך כמה ימים עם הרבה דאגה ומנוחה תחזרי לעצמך ויהיה בסדר גמור! רפואה שלמה!| שולחת לך
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: זה שיר מעולה וביצוע עוד יותר טוב! מאת: שיר ללא אני כל הזמן טוענת שהיא סיסטר , והבנתי שלא מזמן באיזה ראיון היא הזכירה שהרבה חושבים ככה, ושיש לה הרבה חברים מהקהילה, אבל היא *לא*. אז דעתי היא - הבחורה מכחישה . בסוף היא עוד תגלה את המיניות האמיתית שלה
אני כשלעצמי הבוקר עדיין נראית ככה אבל בטח אהיה בסדר מתישהו...
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
בתגובה ל: נמאס לי... מאת: שיר ללא לחפש דירה: נמאס לי להגיע לדירת 2 חדרים ולגלות שהרצפה עקומה או שרוחב המטבח הוא 60 ס"מ (כולל ארונות) או שהוא נשרף לפני שבוע או שהבניין מועמד להריסה תוך שנה-שנתיים והמדרגות בחדר מדרגות מתפוררות
נמאס לי להגיד לבעלי הבית שאני מעוניינת בדירה (למרות כל האמור לעיל) ואז לגלות שהם כבר בתהליך סגירה של חוזה מול דייר פוטנציאלי אחר
נמאס לי מהטלפונים של בעלת הבית הנודניקית שלי
נמאס לי מהמחלקה לפיתוח עירוני שיושבת בית לידי והעובדים הערסים שלה כל בוקר ב-6:00 פותחים שולחן בחניה שנמצאת 3 מטרים מהחלון הפתוח שלי ומריצים צחוקים או סתם צועקים אחד על השני
נמאס לי לחפש חניה ביום שישי ב- 8:30 בבוקר, או בכל יום אחר אחרי תשע בערב במשך שעה
נמאס לי מהפערים שבתוכי
נמאס לי מחוסר ההחלטיות שלי
נמאס לי לוותר
אחחחחחחחחחחח, איזה שרשור משחרר
בתגובה ל: ממש נמאס לי מאת: smookya חח תחשבי שאצלנו בשכונה יש מישו שקנה "ערכת רקיוקי וכל לילה עושה לנו שירים ומזמורים.. משו..
לא נורא נשמה.. תרגישי חופשי לשחרר קיטור! כמו שמישהי חכמה כל הזמן אומרת לי "זה לא רק חשוב לקטר.. זה מצווה!".
ב"הצלחה בכל..
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: יש לך בעיה עם ערסים?! מאת: שיר ללא מאגניב העניין של הקריוקי :)
עזים ממוות געגועי
ארוכים משנות חיי
עוד ניפגש אולי
בגלגול אחר
את, המופלאה בנשים
בתגובה ל: ממש נמאס לי מאת: smookya בעיר העברית הראשונה והאחרונה ויש לך חיים (וכשיש חיים, מי צריך אוטו?).
לי אין למי להצביע. אני צריכה לבחור בין עיר מושחתת לעיר מלוכלכת לאסופה של חדלי אישים. אם אני מסוגלת להזדהות עם מצוקות של ירושלמים, כנראה באמת מצבי חמור http://www.notes.co.il/rafram/49461.asp
אני מתגעגעת הביתה לאין חניה
בתגובה ל: ממש נמאס לי מאת: smookya עוסק בעניין הדירה.
אני במקומך הייתי דבר ראשון מטפלת בזה וכבר חוסכת מלא "נמאס לי". כל השאר יבוא לאט לאט.
בתגובה ל: חצי מה"נמאס לי" שלך מאת: פרידם אז הקשבתי לך ומצאתי דירה :) לפני שעה חתמתי על חוזה לדירה,
ועד יום שלישי אני אמורה להתפנות מהנוכחית.
איזה כיף!!!!
מפגש הבא אצלי...
בתגובה ל: איזה רעיון טוב מאת: smookya א. כמה טוב שגם כשאני לא יכולה לעזור לעצמי - אני "עוזרת" לחיים.
ב. אם יש משהו שהציל אותי עד היום, ואולי יציל אותי גם הפעם - זה הפרקטיקה ומהעשיות. מומלץ.
שיהיה לך בה טוב ושירגיש לך הכי בית בעולם.
בתגובה ל: איזה רעיון טוב מאת: smookya תתחדשי!
מעבר פשוט וקל והרבה הנאה מהבית החדש.
בתגובה ל: איזה רעיון טוב מאת: smookya פינוי מהיר וקל, ומציאת בית בדירה החדשה
בהצלחה
בתגובה ל: איזה רעיון טוב מאת: smookya ממש שמחה לשמוע את הבשורה.. שבת שלום ושיהיה לך הרבה כיף ונחת בדירה החדשה..!
"לו הייתי עץ או פרח הייתי מרגישה את הזרימה החרישית של האביב.."
בתגובה ל: איזה רעיון טוב מאת: smookya איזה כיף שמצאת סוף סוף!!
מקווה שגם בדירה החדשה תארחי אותנו יפה כמו בקודמת...
בתגובה ל: איזה רעיון טוב מאת: smookya זה נהדר, הזדמנות טובה להזכר איך זה לישון עד מאוחר בשבת בבוקר...