על החיים ועל המוות

על החיים ועל המוות
פורסם לפני 1335 ימים מאת מיואשת מהחיים סה"כ תגובות: 12 תגובה אחרונה לפני: 1332 ימים

היא גוססת.
ואני רחוקה ממנה,מנותקת,לא רוצה לראות או לשמוע.לא מסוגלת לראות במותה.
הכל גלוי וידוע.הסוף כבר ממשמש ובא אבל אני חסרת אונים מול המות,לא יודעת כיצד לעמוד מולו ומבלי יכולת הכלה.
ויש בה יופי מכמיר לב וטוב ובגרות שכבר קשה לראות אותם מחמת חוליה הקשה שנעשה מרוחק ומנותק.,ובגלל כל הנסיונות האויליים שלי להצחיק אותה כדי לטשטש את הכאב הזה שעומד בחלל האויר ואין כל דרך להתמודד איתו.
ודוקא אליו היא צוחקת ומחייכת,פניה פתאום מוארים בזיק של אושר עדין,שברירי.משהו בה כמו נעור לחיים ונהיה צלול יותר כשהוא נמצא ולרגע נדמה שהיא הופכת שוב לאשה היפה והמוארת שהיתה תמיד.
אבל אני בורחת,כל הזמן בורחת.
מחייה הדועכים והולכים,מחיי האבודים שהגיעו למבוי סתום,מההגשה שמחכה לי בעוד פחו משבוע.אבל כעת אני כאן,נשארתי פה לבדי על יד מיטתה.הוא יצא כבר מהחדר,גם אחותה.נשארתי פה לבדי בתוך הדממה,תוהה על ההבדל הדק שבין החיים למות.
שהרי לא ברור מה עדיף מבין שתיהם,חיי ייסורים או הסוף שמשחרר מהם?
מה היא חושבת ברגעיה אלה האחרונים כשהיא מחוברת למכשיר הנשמה ועייניה עצומות מחולשה וסחרחורת?
אין בי את הכח להיישיר מבט אל מצבה.אין בי הכח להכיל את מהות הרגע.
המות נראה פתאום כמו משחק הימורים זול שרבים מפסידים בו,והגבול שבין השורדים למפסידים הוא חמקמק.
כמה כבר הפסידו ברולטה הזו,כמה מתו,כמו זבובים המות תפס אותם,בזה אחרי זה,ולמרבה האירוניה,אני לא מוצאת בי חמלה כלפי כל אותם מתים,רק קנאה משונה,חולנית,על כרטיס היציאה הזול שקיבלו מהעולם הזה וייסוריו.

המתים מתים והולכים אל עולמם.
אבל מי שנשאר פה בחיים נשאר לסבול ולהתמודד ולחיות את המוות היומיומי של הבדידות וחוסר הפשר.

אהבת את הפוסט? סמן לייק:

הודעה

מחבר

שעה

תאריך