לאחרונה מרגישה 'ימים שאין בהם חפץ'. זה בסדר כמובן, לא נבהלת, אבל זה אכפת לי כי זה לא נעים לי.
אבל היום קרה לי משו משעשע..

דפיקות בדלת, והבנות קוראות לי שמישי רוצה אותי. אני מגיעה ומגלה אישה נמוכת קומה עם שביס שמכסה כמעט את עיניה, נשענת על המשקוף כאילו עומדת להתמוטט מתשישות. עכשיו, הרבה דופקים אצלנו לצדקה, ורחמנא לצלן אני לא מתרגשת מכל אחד שדופק אצלי. בטח לא כשלמשל מתפרצים לי לבית ואני צריכה להדוף בעדינות, או גבר שעומד בצורה מוזרה ומנסה להתקרב.. אבל משהו בה נגע לליבי. הצעתי לה כוס מים, והיא נאנחה לרווחה, ממלמלת לי תוך כדי כמה היא תשושה ואין לה כוח. הבנתי שהיא לא מאה אחוז בריאה בנפשה, אבל זה לא באמת משנה- היא לא עשתה לי שום דבר רע בינתיים.

ואז היא סיפרה לי כמה היא עייפה.. היא לא ישנה מאז מוצ"ש.. היא הייתה אצל מישהי, אבל היא לא הצליחה לישון אצלה.. 'ישנתי איתה באותה מיטה!' היא אומרת לי, ואני בליבי מדמיינת בית עמוס לעייפה בילדים, אין מיטות, אין מקום, ומסכנה חברה שלה מארחת אותה במיטתה.. אבל פתאום היא מיישרת אלי מבט ואומרת לי- 'ישנתי איתה באותה מיטה! את מבינה מה זה אומר? את מבינה למה אני מתכוונת??' חייכתי אליה בשעשוע ושאלתי אותה בקונדסיות אם זה היה טוב.. חח הייתי שואלת יותר אם הבנות הסקרניות שלי לא היו עומדות לידי מקשיבות לכל מילה. היא נאנחה והשפילה את מבטה- 'כן.. אני כל כך אוהבת אותה'..

חח כמעט חיבקתי אותה.. חיבקתי בליבי את הרגע השפוי האחד בתוך המציאות הכ"כ לא נורמאלית הזו של זרה חולת נפש שכמעט קורסת על מפתן ביתי ושופכת את ליבה תוך גמגום, מבט מושפל ושפת גוף מוזרה. זה עשה לי לתהות לעצמי על החיים שלי.. אולי הם מציאות נורמאלית לכל דבר ועניין, אבל אין בהם יותר מידי רגעי שפיות.. רגעי שפיות של אהובות כמו ירושלים ומתמטיקה למשל :)

בתגובה ל: אנקדוטה משעשעת מאת: אחות_קטנה
ממש סצנה מסרט.

בתגובה ל: אנקדוטה משעשעת מאת: אחות_קטנה
ערב של יאוש... מרגישה פתאום שמה שאני מנסה לעשות לעולם לא יצליח.. שאף פעם לא אוכל למצוא את עצמי במסגרת חיים הזאת שנהייתה לי או שבחרתי לי (לפעמים מרגישה שסתם.. החיים הובילו אותי לכאן..)
ותמיד תמיד אצטרך לברוח...

ואז משוטטת לי כאן.... וקוראת את המשהו המשעשע עד מוזר שלך.. ממש סצנה מסרט כמו שאנה כתבה.. ואז את מזכירה לי שיש עוד אהובות יפות ומותרות כמו מתמטיקה וירושלים,
וכל עוד אני יכולה ללמוד מתמטיקה הכל איתי יהיה בסדר:-)

(אבל באמת. איפה עוד אפשר לצלול לאינסוף בלי ללכת לאיבוד. איפה עוד הכל ברור וחד כל כך ועמוק ומופלא...)

הרגע הזה שמזכיר לי שאני בסדר ויהיה בסדר ולא לדאוג.

בתגובה ל: יהה את לא יודעת מה עשית לי עכשיו! מאת: הכי הרבה שאפשר
אוי איזה כיף.. אני מחייכת, זה ייתן לי כוח עד סוף היום לפחות :)

זהו, את מבינה? הלוואי ותהיינה לי עוד אהובות כמו ירושלים ומתמטיקה, הלוואי ואוהב את החיים האלה יותר, מה אני רוצה! אני רוצה לב פתוח, שהלב שלי יהיה פתוח, שאני אחליט עליו, שאני אנווט אותו.. לא שייסגר כתגובה למאורעות החיים, לאנשים, לנסיבות..

אח וכמה שהלב הזה סגור..

אבל יש, יש עוד מקומות צלולים, עמוקים וחדים חוץ ממתמטיקה. העברית למשל.. בתחילה היא קסמה לי רק כי הכל ברור וחד בה, מערכות הניקוד והכללים.. אבל אח"כ גיליתי עד כמה היא עמוקה. איך לכל מילה יש משמעות ואיך הכל מתחבר בצורה מופלאה :)
אוח, פשוט מזדהה איתך וקצת מקנאה בירושלים ובמתמטיקה :) :) :)

די, באמת שיהיה בסדר!! זהו החלטתי שוב :)

בתגובה ל: ישש :) מאת: אחות_קטנה
אני חולקת עליך.מי אמר שזה לא טוב?
למה שלא יהיה סגור אם את(לאו דווקא) חווה פגיעות בגלל דברים מסוימים אז זה טוב שהלב נאטם.
למה להיפגע שוב ושוב ושוב????
אין מה לעשות הגוף צריך באיזשהוא מקום לדעת להגן על עצמו.

עכשיו הגעתי למסקנה שאסור לי להיות חברה של אף אחת סתם בסוף אני נפגעת ואם הלב שלי היה אטום יותר זה לא היה קורה.
יש לזה המון מעלות ללב שהוא אטום(חושבת) נראה לי שאנחנו צריכות לערבב את הלבבות שלנו ככה שלך יהיה לב יותר פתוח ושלי יהיה יותר אטום.

בתגובה ל: אנקדוטה משעשעת מאת: אחות_קטנה
ללא תוכן

בתגובה ל: וואו מאת: מיואשת מהחיים
אולי זה משל לחיים של כולנו? אולי זו נבואה?

בתגובה ל: יש בזה משהו מרגש ומצחיק בו זמנית. מאת: מיואשת מהחיים
אבל איך זה משל לחיים של כולנו? תסבירי קצת?
לנבואות אני פחות מתחברת, אבל משלים הולכים לי טוב..

בתגובה ל: חח נכון :) מאת: אחות_קטנה
משל?
משל לייאוש הגדול,העמוק שאין לו סוף.
לחברה האחת הטובה שיש לכולנו איפה שהוא אבל היא סטרייטית ודתיה מאוד ושום לסבית שנכיר לא תשתוה לה.
התסכול הזה אליה.הכמיהה העמומה הזאת שאין לה שם אבל היא מתגנבת ומחלחלת עד שמתפרצת בחוסר אונים אנוש.
רק תשימי אותי לידה במיטה...רק תניחי אותה לידי,אפילו לא במיטה,אפילו סתם בפגישה אקראית ברחוב.התסכול הזה שמתעורר מול המראה המושלם שלה.מול המבט החודר שלה.
אוף.כל כך אוף.

בתגובה ל: אני לא יודעת איך זו נבואה מאת: מיואשת מהחיים
ללא תוכן

בתגובה ל: אנקדוטה משעשעת מאת: אחות_קטנה
ועוד ואו ואו ועוד ואוווווו.
תודה על זה אחות.